טנטרה: מעבדות גופנית לחירות רוחנית

כשנרשמתי לסדנת טנטרה לזוגות אצל איריס יטבת וליאון ספונר, הייתי בטוחה שאלמד איך לגעת בבן הזוג שלי בצורות שיסחטו ממנו תגובות חדשות, שהוא ילמד איך לא לגמור בכלל או בלי לפלוט, והאמת, חששתי שישכנעו את שנינו להשתחרר מרגשות האשם והבושה שלנו לגבי מין, באמצעות אורגיות חילופי זוגות סוערות. לנוכח הציפיות הללו, הופתעתי מאד במפגש הראשון מתוך שישה, שלא נתבקשנו להסיר אפילו את השעונים.

ליאון ואיריס, הנחשבים למורים הותיקים והטובים בארץ, סיפרו לנו שטנטרה בסנסקריט היא מרקם החיים, ושהחיים בעצם ארוגים מחוטים של אנרגיית האהבה. "אפשר ורצוי לאהוב כל אדם" אומרת איריס ומדגישה שהיא לא מדברת על אהבה מינית בהכרח, "בן הזוג שלנו הוא רק המראה הטובה ביותר שיש לנו כרגע לאהבתנו בעולם". כבר במפגש הראשון אני מתחילה להבין שהטנטרה היא לא סדנת סקס, אלא דרך חיים שאמאנית המקדשת את הטבע, וכל תובנה סקסואלית שתצא לנו מכאן תהיה רק תופעת לוואי רצויה.

הקשר בין טנטרה למין, טמון בעובדה שמין הוא מקור ויוצר החיים, מספרים לנו. לכן כלי העבודה בטנטרה הוא איזון בין האנרגיות הנשיות והגבריות בתוכנו ובעולם סביבנו. בסקס אנחנו מחליפים נוזלי גוף, אך בממד הרוחני של מעשה האהבה, אנחנו מחליפים אנרגיות נשיות וגבריות עם בני זוגנו ומגיעים לאיזון פנימי יחד. מהות האנרגיה הגברית היא נתינה (להלן "הדוחף") ומהות האנרגיה הנשית היא קבלה (להלן "הסופגת"). בטנטרה לומד הדוחף את ההתרחבות והרוגע שבספיגה, והסופגת לומדת את החיות שבדחף. כשהמטרה היא לגמור, אנחנו עושים אהבה עם עצמנו דרך אדם אחר, הוא כמו מכשיר האוננות המתוחכם שלנו. בטנטרה אנחנו עושים אהבה זה עם זה ומשתמשים בעקרון מספר אחד של הטנטרה: לא לקחת שום דבר ואף אחד כמובן מאליו.

שני המפגשים הראשונים נראו כמו הכלאה בין סדנת אומנויות לחימה לפסיכודרמה. אנחנו משחקים משחקי סימולציה המבוססים על הקשבה, שת"פ ושליטה, דרכם נופלים לנו כמה אסימונים לגבי המקום ממנו אנחנו פועלים בחיים ובמערכות היחסים שלנו. "במשחק שבו היינו צריכים לעצב את בני הזוג שלנו, קלטתי פתאום שכל החיים שלי רציתי לשנות את בנות הזוג שלי" מספר לי אחד המשתתפים. ליאון מלמד אותנו מדיטציות טנטריות, נשימות וכיווצים להזרמת האנרגיות הנשיות והגבריות בגוף שלנו ואנחנו מקבלים שיעורי בית לנסות זאת יחד, במהלך יחסי המין. מי שלא יכין שיעורים, יפסיד אורגזמות עוצמתיות יותר. איך לא חשבו על הרתעה כזו במערכת החינוך?

מונולוגים מהוואגינה

המפגש האהוב עלי ביותר היה זה שבו לא ראינו את בני הזוג שלנו כל הערב. הנשים ישבו עם איריס והגברים ישבו עם ליאון בחדרים נפרדים ושוחחנו במשך שעות במסגרת של מעגלים שבטיים. התחלנו את המסע לעומק הנשיות בזיכרונות מקבלת הווסת הראשונה, דרך האורגזמה הראשונה ועד לכל מה שמעולם לא העזנו לבטא, למקומות בהן הנשיות שלנו דוכאה, הסתגרה וצרכיה לא סופקו. הגברים דיברו על מערכת היחסים שלהם עם הפין, על משמעות הטראומה התת מודעת של ברית המילה ועל הדחפים שבבסיס הגבריות. במפגש שאחריו עשינו יחד טקס טראנס שאמאני וביקשנו מחיות העוצמה שלנו להתגלות בפנינו.

אותו ערב נתבקשנו להתנהג עם בני הזוג שלנו כמו החיות שראינו בדמיוננו, ואשר באו להזכיר לנו את מהות הטבע החייתי והפראי שלנו, המשוחרר מחסימות. ממפגש למפגש השלנו חלק ניכר מהתדמיות והאמונות שהיו לנו לגבי הגוף שלנו ולגבי סקס. יכולנו להתפשט בטבעיות באותו החדר, בכלל לא בקונטקסט של מגע, פליאה או בושה, ופשוט לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. על מנת לבסס את מערכת היחסים החדשה שלנו עם גופינו, קיבלנו שיעורי בית לצייר את אברי המין שלנו ושל בני זוגנו ולכתוב עליהם שיר.

לפני הטנטרה חשבתי ששנאה היא ההפך מאהבה. בסדנא למדנו להבין שההפך מאהבה הוא פחד. הפחד נמצא גם בבסיס השנאה. ובחיים אנחנו עושים בחירות יומיומיות המונעות או מאהבה או מפחד. בחירה של פחד יכולה להשתקף בתגובה לפיגוע ("צריך להיכנס בהם!") או בתגובה של קנאה לבן הזוג. הטנטרה ניסתה ללמד אותנו דרך חיים שמבוססת יותר על אהבה ופחות על פחד. אף אחד מאתנו לא הפך מואר פתאום, אבל כולנו יצאנו עם דרגת חופש גדולה יותר לגבי בני הזוג שלנו, מתוך בטחון בקשר.

במהלך הסדנא מצאנו עצמנו פעמים רבות בין הפטיש לסדן, בין הפחד לאהבה. באחד מתהליכי השיא של הסדנא, כל אחד מאתנו לוטף בעירום (ליטוף אנושי, לא מיני) על ידי קבוצה מבני המין השני, במקביל, בשני צידי החדר. בעודי נהנית מהמגע בעיניים עצומות, חשבתי על בן זוגי והרגשתי את הפחד בבטן, שמא מישהי נוגעת בו באופן מיני. קלטתי כמה אני תופסת אותו כשייך לי, רכושי הפרטי. בני האדם הם כמו יונים, ברגע שהם מרגישים שמישהו נגע להם בקן או בביצים, הם פשוט נוטשים, כאילו זה טמא. האומנם אם הוא יבגוד בי לא אוכל לגעת בו? ומה זה לבגוד בכלל, זה לגעת במישהי אחרת או שמא זה ההקשר של המגע או עצם ההסתרה של המקרה?

במהלך הקורס זכינו כולנו לבדוק את הגבולות שלנו על ציר האהבה והפחד, ויצאנו קצת יותר משוחררים מפחד וקצת יותר מלאים ובטוחים באהבה. "הטנטרה עוסקת במתח בין המוח לייצר. האם אתם נלחמים ביצר שלכם או הופכים לחברים שלו? מי שולט במי?" ליאון מבטא בקול את השאלות המתרוצצות במוחנו, בזמן שכולם מלטפים ומלוטפים. ואכן, הרגשתי את ההבדל במגע בין הגברים שנלחמו ביצר ולכן הרשו לעצמם לגעת בצורה מאד מוגבלת, מפחד שלא ישלטו בעצמם; לבין אלו שבאמת הרגישו נוח איתו ולא פחדו מעצמם. דווקא מי שהשקיעו וליטפו בחום וביסודיות, היו האחרונים שהיה צריך לחשוש מהם.

ואז הבזיקה בי התובנה: ברוחניות זה תמיד הפוך על הפוך. להיות חזקה זה להרשות לעצמי להפגין את החולשה שלי. לרצות לקבל משהו, זה קודם כל לשחרר אותו. אם אפסיק לחשוב על בן זוגי המלוטף כרגע ואתן לו את החופש ליהנות מזה בדיוק כמוני, אבטח בו שיתייחס לזה בצורה נקייה בדיוק כמוני, אוציא את שנינו מעבדות הפחד לחירות האהבה. ועדיין, אם במפגשים הראשונים של הסדנא היו מספרים לי שאגיע לסיטואציה הזאת, הייתי בורחת הביתה.

את סיום הקורס חגגנו במסז' ארוטי עם בני הזוג ובטקס אש שאמאני. כל אחד מאתנו השליך אל האש פיסת נייר, עליה כתובים כל הדברים שאנחנו רוצים לשחרר מאתנו ונתנו לאש לקחת אותם. "האש משנה כל מה שהיא נוגעת וכל מה שנוגע בה משתנה יחד איתה, משתנה ונוגע בה" שרה איריס בעוד פיסות הנייר נשרפות. בתום המפגש האחרון, הרגשנו שהפקנו יותר תובנות המתייחסות להשקפת העולם שלנו על מערכות יחסים, מאשר טיפים לשיפור ביצועי המין. סדנת הטנטרה חשפה את גרעין האמת של מערכות היחסים שלנו. זוגות שהגיעו לסדנא שחוקים ממערכות נישואין ארוכות, נזכרו מה חיבר אותם ולמדו כיצד לשמר זאת.

לעומת זאת, מי שניסה להסתיר בסיס רעוע וחשב שהטנטרה תהווה שחזור שטחי של ירח הדבש, לא יכל עוד לברוח מההכרה בכך, וקיבל מהעקרונות הטנטריים את הכוח לעבור הלאה ולשאוף שוב לאושר וסיפוק. הטנטרה היא מתנה לזוג בכל שלב בחייו הזוגיים, אך אינה מיועדת רק לזוגות. בסדנאות לרווקים/ות עובדים קצת אחרת אבל על אותו העיקרון, עם בני ובנות זוג אקראיים ובאופן שאינו בהכרח מיני. בסיכומו של דבר, אינכם זקוקים לטנטרה כדי לגעת זה בזה בצורה שאינה מובנת מאליה, כדי לתקשר זה עם זה בצורה אינטימית, ליצור לכם את הטקסים והשפה שלכם ואת המרחב המקודש של הקשר. אפשר פשוט להתחיל לעשות את זה באופן מיידי.

עם זאת, מומלץ ללכת לטנטרה כדי לקבל את עצמכם ואת סביבתכם, כדי לתרגל את הכלים שישמרו על האיזון הפנימי שלכם ועל הקדושה של מערכות היחסים שלכם, ובעיקר כדי לשחרר פחד ולהחליפו באהבה וחופש.

פורסם במגזין לייפסטייל, אוקטובר-נובמבר 2001

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דימבו  On 27 במאי 2003 at 17:57

    כותבת יפה וברור. עושה חשק (טנטראי כמובן).

  • מיכל  On 10 ביוני 2003 at 21:12

    כרמל, אין כמוך, אהבתי מאוד את הכתיבה שלך…

  • kelly  On 14 ביוני 2003 at 13:52

    יקירתי, האתר נפלא הטקסטים מצויינים כרגיל ואני אוהבת אותך (מקווה שאצליח לשכנע את ערן לבקר בסדנה כזאת)

  • חד-קרן  On 23 באפריל 2004 at 20:25

    הבגידה היא השקר, הבגידה באמון,
    הרבה יותר כואב מהמחשבה על המגע עצמו (שכמובן כואבת מאוד גם היא), אבל את זה, כך גיליתי לצערי, אפשר לשכוח
    על ההסתר קשה מאוד לסלוח, משום שהשאלה עולה שוב ושוב

%d בלוגרים אהבו את זה: