משיח בן זונה

בין יציאת מצרים בפסח למתן תורה בשבועות חולפים בדיוק 50 יום, שהם כנגד 50 שערי בינה, ואלו הם ימי ספירת העומר. בינה ייתרה אין כרגע לעם הזה שחי מנותק ממחזוריות הטבע והאדמה והמשמעויות הפנימיות שלה. שבועות היה זמן קציר החיטים, המעבר מהצמצום של מצות הפסח, סמל להשטחת האגו, להרחבה וההתמלאות של מתן תורה. לראייה, בבית המקדש כל השנה פסח ויש להביא אך ורק קורבנות מקמח לא תפוח, למעט שבועות שהעולים לרגל היו מביאים שני לחמים כקורבן. כי שבועות זה הזמן שאנו יכולים להתמלא ולקבל.

לחג השבועות אין מצוות מיוחדות בתורה אך ישנם מנהגים שהשתרשו. על פי ספר הזוהר מומלץ להיות ערים כל הלילה ולקרוא את תיקון שבועות כי זהו ליל הזיווג, החתונה הגדולה בין האל לשכינה וכל מי שלומד תורה משתתף ושערי שמיים נפתחים בפניו. כמו כן נוהגים לאכול בחג זה מאכלי חלב ולקרוא את מגילת רות. וכאן רציתי להתעכב אתכם. את מגילת רות קוראים לא רק בגלל שעלילתה התרחשה בעת קציר החיטים. סיפורה של רות מכיל משמעות פנימית עבורנו שרצוי שנזכר בה בחג מתן תורה ויותר מכך רצוי שהח'ברה מש"ס ייזכרו בה. אחרי הכל, רות היא הסבתא של דוד המלך, אשר על פי המסורת נפטר בחג השבועות.

ומעשה שהיה כך היה: בחור אחד ושמו אלימלך נקלע לקשיים בארצנו והחליט, כמו כל יהודי טוב, לקחת את אשתו נעמי ולרדת מהארץ לארץ מואב לעשות קצת ג'ובות. ואתם יודעים איך זה, במקום שבו אתה מהגר בניך כבר נתינים, וכך בניהם של אלימלך ונעמי – מכלון וכיליון התחתנו עם נשים מקומיות – ערפה ורות – וקיבלו גרין כארד. כידוע, לנשים תוחלת חיים גבוהה יותר מבעליהן וכך יצא שאלימלך, מכלון וכיליון התכלו להם, ונעמי נותרה עם שתי כלותיה ורצתה לחזור ארצה להזדקן בנחת, על פנסיה עברית מביטוח לאומי סניף בית המקדש.

נעמי ריחמה על כלותיה שהיו צעירות יחסית וכל חייהן לפניהן והציעה להן להישאר בארצן בניגוד למסורת שהן שייכות עתה למשפחתה. עורפה הביצ'ית קפצה על המציאה ומיהרה להפנות לנעמי עורף אך רות הנשמה אמרה לה את המשפט המפורסם: באשר תלכי אלך, עמך הוא עמי ואלוהייך אלוהיי. בשום מקום במקורות לא כתוב שרות התגיירה. ההצהרה הכנה הזו הספיקה לה לצורך גיור כדת וכדין, לתשומת ליבם של הקונסרבטיבים. והנה האישה הזאת, הגיורת הרפורמית, סבתו של דוד וממנה יצא זרע משיח.

רות בהיפוך אותיות זה תור=תורה. מתן תורה הוא סיפורו של עם שהיה פתוח לקבל לתוכו את האחר ופתוח לקבל את התורה. זו הייתה סגולתו ואולי אנו עם סגולה מלשון הסתגלות. רבי מנחם עזריה, בספרו גלגול נשמות, כותב שרות היא גלגול של תמר ובת לוט הצעירה. שלישיית הנשים הזאת היא אותה נשמה. בת לוט, להזכירכם, פחדה שכל העולם נכחד ולא יקום לה זרע ולכן השקתה את אביה יין ושכבה עמו וממנה נולד זרע מואב. תמר, להזכירכם, הייתה אשתו של ער, בנו של יהודה ולאחר שמת נישאה לאחיו אונן אך גם הוא מת, כך שיהודה די היסס לחתן את האלמנה השחורה עם האח הצעיר יותר, שת, פן יאבד את כל בניו. תמר מצדה לא התכוונה לחכות למשיח שכן עליה ללדת את זרע המשיח (להזכירכם, זהו הייחוס של דוד מצד האבא), לכן התחפשה לזונה ופיתתה את יהודה עצמו.

גלגולי האנרגיה הללו מדהימים בעיני כי הם מראים שההיסטוריה הנשמתית לעולם חוזרת, מתקנת ועולה עוד מדרגה. תראו מאיפה באה נשמת המשיח ביהדות – מצד אחד בן זונה, מצד שני בן גיורת גלגול של/דור לגילוי עריות – ממקום שבו הגברים שיכורים, מרומים, חשופים ופגיעים בחוסר וודאות והאישה לוקחת יוזמה ואחריות על גורלה, לוקחת סיכון. אומרים שאינך יכול ללמד שיעור שלא עברת בעצמך ואינך יכול לתקן דבר שאינך בא ממנו. ובכן, נשמת משיח צריכה לבוא ממקום נמוך מאד כדי שתוכל לגעת בנשמות כל בני האדם. זה בהחלט פוסל אדם גדול כמו הרבי מלובביץ' לתפקיד. את המשיח האמיתי כדאי אולי לחפש בכלא, במשפחה הרוסה בעיירת פיתוח או אדם מושחת כלשהו שעתיד לעבור תהליך התהפכות. רגע, אולי זה דרעי???

חכו אל תלכו, אנחנו מגיעים לסוכרייה, כי המעגל האנרגטי הזה עוד לא נסגר. זוכרים את עורפה שהפנתה את עורפה ונשארה במואב? ובכן אומרים שעורפה היא בעצם אימא של גוליית. במקורות כתוב אמנם הורפה אבל אומרים שזו אותה אחת כי ע' ו-הא מרבות להתחלף בתנ"ך. ועכשיו זה עוד יותר מעניין להסתכל על העימות בין דוד לגוליית כמאבק של גלגול אנרגיה, שריד למתח בין רות לעורפה. ונקנח באגדה תלמודית על עורפה. אתם יודעים איך זה, חבורת גברים מזוקנים שכל היום לומדים תורה ומתפלפלים, הדמיון שלהם נהיה, ברוך השם, יצירתי. אז בתלמוד אומרים שבאותו לילה שעורפה בחרה להישאר במואב, היא שכבה עם 100 גברים וכלב אחד(!) וגוליית נולד מזרע הכלב. וואלה, מופרעים.

ובנימה אופטימית זו אני יורדת לסיני הלילה ובכוונתי המלאה להישאר ערה כל ליל החג ולקרוא בזוהר. אם שערי שמיים ייפתחו בפני, אכתוב על כך כשאשוב. 🙂

  • המידע מהמקורות מבוסס על הגיגים ופרשנויות משיעור קריאת טקסטים בספר הזוהר בהדרכתו של רבי אברהם לידר. למתעניינים באמת, הצטרפו אלינו בשמחה.
מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שוקי  On 4 ביוני 2003 at 15:06

    א. תמר לא נישאה לאונן. יהודה ביקש ממנו לייבם אותה ואונן גמר בחוץ כדי שלא לעבר אותה. על זה העניש אותו אלוהים.
    ב. יהודה ותמר זה לא גילוי עריות, לפחות לא במובן ההלכתי. איסור על אדם לשכב עם אשת בנו לא היה קיים עד מעמד הר סיני.
    ג. אני אשמח מאד לקבל הפניה לסיפור התלמודי הזה על ערפה. הוא נשמע לי קצת תמוה והייתי רוצה לחקור את העניין.

  • אביבה  On 4 ביוני 2003 at 18:52

    שמות האחים היו מחלון וכליון, לא?

  • אלכסנדר מאן  On 7 ביוני 2003 at 2:22

    אכן פיסקה לתיפארת…

    […] "אתם יודעים איך זה, חבורת גברים מזוקנים שכל היום לומדים תורה ומתפלפלים, הדמיון שלהם נהיה, ברוך השם, יצירתי. אז בתלמוד אומרים שבאותו לילה שעורפה בחרה להישאר במואב, היא שכבה עם 100 גברים וכלב אחד(!) וגוליית נולד מזרע הכלב. וואלה, מופרעים" […]

    כהלצה על דברי הקנצלר הגרמני הראשון לאחר המלחמה, אדנאואר, ששאל מה יש בספרי הלימוד הגרמנים שגורם שם לנוער לחירפון כה עמוק, אני שואל – בהנחה שקטע זואופילי זה אכן קיים בספרות החכמים – מה יש באגדות החוכמה היהודיות, שגורם לגברים אלו להתייחם עד כדי כך?

    אולי יש לך הסבר נוסף לתופעה?

  • כרמל  On 8 ביוני 2003 at 23:30

    סליחה על האיחור בתגובה, הרגע חזרתי מסיני. נכון, הסיפור נכתב די במהירות לפני הירידה לסיני והיו בו אי דיוקים גם בספלינג שמות האחים וגם לא היתה הקפדה על מי נישא ומי סתם גמר בחוץ ומת, אני אבדוק עם אברהם לידר מאיפה בדיוק בתלמוד סיפור עורפה ואדווח לך, שוקי.

  • צבי  On 10 ביוני 2003 at 14:35

    ובלי להיות כבד מידי

  • Rogatka  On 14 ביוני 2003 at 10:32

    עזוב אותך מהעיסה הזו-אגב שבועות ואגב עיסה יש אצל ההורים שלי מכשיר מתוחכם לאפיית לחם וללישת בצק ולריבוב ריבה ולפיצפוץ פיצה, אתה מוזמן אליי לעיסה וללעיסה.
    תחילת הסיפור הזכירה לי את הסרט "פני מסיכה" (וגם את הספר היפה), כשהגיבור שפניו נפלו מספר לכיתה את סיפור פריס ותפוח הזהב (או: כיצד פרצה מלחמת טרויה). כל כך יפה!
    אחד הדברים שאני הכי אוהב בטכנולוגיה הוא האפשרות להביס אותה בכליה שלה, ולכן הורדתי את מגילת רות לפאלם ואפילו קראתי בה בשבועות! הידד. בשיחות עם חברים דויסים ודויסים למחצה הסברתי להם שמגילת רות מראה עד כמה גם הגויים יכולים להיות בסדר, אפילו בטרם התגיירו, ועד כמה היהודים יכולים להיות דרעקים. לא הייתה להם תשובה לכך. אולי יש תשובה בקבלה אבל עד גיל 40 הם מנועים. מנועי חיפוש. 🙂 חג שמח וגם יומולדת שמח לי, השנה הוא חל ב ד י ו ק בשבועות.

  • המשיח  On 25 בפברואר 2004 at 5:57

    המשיח הוא אדם שסבל עבר טירונות קשה בחייםהוא ישב בכלא הלו אבל בכפו המישפחה שלו נגדו אני מציעה לך לחזור בך על מעשך כי אים לא רע ומר היה גורלך מימני זה שדואג לך

  • נגה  On 15 במרץ 2004 at 0:36

    כרמלה, אני לא מתוכחת על פרשנויות לשם נוצרה התורה {לאלה שלא מבינים} אבל בכל מה שקשור למקרא אני חושבת שיש לדייק כי אחרת כל הפרשנות משתנה,אז אנא ממך,אכן בנות לוט שכבו עם אביהן, אלא שהגדולה קראה לבנה "מואב" והצעירה קראה לבנה"עמון" מדוע חשוב לציין זאת, מכיון שיש חשיבות לפרשנות סביב הפסוק הזה, לגבי שאר הדברים אני מאד נהנית, [כרמלה, כתבתי שוב את דברי ,מכיון שלא ציינתי כותרת ואיני יודעת אם דברי יגיעו אלייך, אני עדיין גולשת טרייה מאד מאד} אז להתראות,

  • נתק'ה  On 6 ביולי 2004 at 13:23

    השכחתם על חוה אמנו שזנתה עם הנחש הקדמוני, מה שלומדים ממילה "נחש השיאני" מלשון נישואין. כל הפוסל – במומו פוסל…

  • גיא  On 8 במרץ 2006 at 15:28

    חכו שמשיח יבוא ואז ניראה מי יצחק

  • גיא קח את משיחך  On 26 בינואר 2007 at 20:58

    תארו לכם שנוחת כאן ב"מדינת ישראל" איזה שהוא "משיח" , כמובן שלא יקבלוהו ויזרקוהו ישר אל מחלקה סגורה בבית חולים למשוגעים. שם יש "משיחים" רבים מטעם עצמם.

  • david  On 8 באוגוסט 2007 at 10:28

    ערפה
    על עורפה אנו למדים רק מהמדרשים , היא אחות רות, שמה בא לה ממעשיה שהיא מפנה עורף לחמותה, המקרא כפשוטו איננו מגנה את עורפה על מעשה זה ואיננו נוקט כל עמדה שלילית כלפיה אך חז"ל דורשים את שמה במדרשי גנאי. המדרש הראשון מסתפק בכך שאומר כי השם עורפה נגזר מן המילה עורף, לעומתה בולטת בסלידה המחלוקת התלמודית מדמותה של עורפה [11] רב ושמואל , חד אמר הרפה שמה ולמה נקרא שמה ערפה שהכול ערפין אותה מאחוריה – שהפקירה עצמה למשגל כבהמה פנים נגד עורף.

    וחד אמר ערפה שמה ולמה נקרא שמה הרפה שהכל דשין אותה כהריפות– חיטים כתושות.

    מחלוקת זו בין שני האמוראים הראשונים של בבל מכניסה את הגורם המיני הבוטה לדמותה של ערפה. ערפה הופכת בדמיונם הפורה של חכמינו להיות אשת זנונים מובהקת שכולם בועלים אותה, כותשים אותה עורפים אותה מאחוריה. ערפה בעיני חז"ל הופכת להיות דמות שאוספת אל תוכה דימויים סקסואליים, המפנה בדמותה של ערפה חל ממש באותו לילה של אחר הפרידה מגיסתה/ אחותה רות, ומרגע הפרידה צוללת היא למצולות אפלים שבדמותה, עד כדי כך שיש האומרים שגם כלב אחד הצטרף לבועלים. מתערובת כל הזרעים הללו נתעברה כביכול ערפה [12] וילדה לאחר זמן את גלית הפלישתי, הפונה אל דוד (נכדה של רות) בשאלה "הכלב אנוכי כי אתה בא אלי במקלות"[13].

    מה גרם לחז"ל להלביש כזה "תיק" על ערפה? נראה שבעיני חז"ל הייתה ערפה דוגמה לאדם שחי מחוץ לסיפור של עצמו ערפה הייתה אדם שנגרר אחרי רות שבעיני חז"ל הייתה גם אחותה, ושתיהן בנותיו של עגלון מלך מואב שנאמר "ויאמר אהוד דבר ה' לי אליך ויקם (עגלון) מעל הכסא ,אמר לו הקב"ה:"אתה עמדת מכסאך לכבודי , חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'". (דוד נינה של רות).

    ערפה כל הזמן חיה את עצמה דרך מישהו אחר – רות מספר שניים, אבל בשעת מבחן נתגלה ההבדל: רות מצליחה לדבוק במטרתה, למרות הקושי ולמרות שההיגיון האנושי מחייב את ההפך הגמור, לא מפני שיש לה כוח רצון חזק יותר אלא מפני שהיא מבצעת את פקודת נשמתה הפנימית. עכשיו, כשהיא נפרדת מרות ומנעמי, ערפה איננה יודעת מי היא באמת. הכול קורה בחייה של ערפה, ממש כמו בחייה של רות, עד לרגע הפרידה, כשערפה הולכת לדרכה אך למעשה אין לה דרך ומטרה משלה והרי עד היום היא חיה בצילה של רות, ועכשיו היא מנסה למלא את חייה בתוכן מדומה, עם מאה גברים שיגידו לה שהם כאילו אוהבים אותה ושיתנו לה הרגשה מזויפת של נחיצות, ואם כך הרי שערפה בעיני חז"ל היא אישה יצרית, פראית, לא מרוסנת – בניגוד גמור לאחותה רות.

    מכאן ואילך הופכת רות לאישה המושלמת המסומנת כ"אמא של מלכות". על צניעותה של רות כבר דיברנו ועל נועזותה הארוטית אנו למדים מפשט הכתוב: בעצת נעמי חמותה הולכת רות בלילה אל הגורן מוצאת את מקום משכבו של בועז, מרימה את שמיכתו, חושפת את רגליו ונשכבת לצידו. בעצה זו יש נועזות מינית ברורה וברור שהיא מבטא את רצונה באופן הברור ביותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: