צנח לו זלזל, צמח לו קינן

***למען הסר ספק למרות שכל מילה פה אמיתית מדובר בסאטירה מכוונת באישור הגיבור הראשי***

 

לעידו קינן מנענע כבר כל כך משעמם באינטרנט שהוא מתחיל לירוק לבאר ממנה הוא שותה ולחצרץ לתוך הרחם שממנו נולד…. ללא בקשת תגובה בהתאם לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, ללא התראה מוקדמת וגם לא אזהרה שלאחר-מעשה, הולבנו פני ברבים היום. נדרש אדם זר כדי להעביר לידי את הקטע הבא שפורסם הבוקר בניוזלטר של נענע:

אז קודם כל, תגובה: אנחנו לגלגנו על כל הילדודס בישרא-בלוג בזמנו. זו בדיוק הסיבה שבגללה הצטרפנו למקום כמו רשימות, כדי להראות לעולם מה זה בלוג אמיתי! נכון, דרור? ללא קשר, לך, עידו, אין מחילה. האם נגמרו הרשעים באינטרנט שמוכרחים להתחיל לפשפש בציציותיה של הפיה הטובה/המלאכית השומרת שלך? אז נכון שאתה הכתב החוקר ה(כמעט) יחיד באינטרנט הישראלי (והסליחה עם גל מור) ולפעמים גם לך נגמרת ההשראה. אבל תסלח לי אם אנהג כמנהג אבותינו, ואשיב לך כגמולך, בעין תחת עין, ובחשיפה תחת חשיפה.

על עצם קיומו ופועלו של עידו קינן, רק את עצמי להאשים יכולתי. שהרי אני בראתי את הדינוזאור הזה, אני הפחתי רוח כתיבה בפגר הזה ולא פעם אחת, אלא פעמיים. או במילים אחרות – חשיפה שערורייתית תתרחש כאן הערב, רבותיי! ובמהלכה אספר כיצד אני ולא אחרת, גיליתי את עידו קינן. בזכותי/באשמתי הוא חופר ברשת ומקשקש לכם במוח כיום. וגם אם אתם לא מהברנז'ה ולא מכירים את עידו, הישארו עמי לקטע הבא כדי להבין איך מרימים כוכב נופל בדיוק בזווית שהוא יוכל לירוק לך בפרצוף.

ילד חצוף עם דודה חטטנית

בראשית שנת 2000 כתבתי טור ספק חדשותי ספק סאטירי בוואלה!היום ז"ל שזכה לפופולאריות רבה (מצטערת שאין לינק, הארכיון מת). בין מכתבי המעריצים הרבים שנהגתי לקבל אחרי כל טור, השתרבב לו יום אחד מכתב זועם, באנגלית, מאיזה צוציק בן 20 ויומיים בשם עידו קינן. הצוונציק האלמוני הזה הטיף לי, כוכבת וואלה, על אתיקה עיתונאית ושאני לא בודקת עובדות וחטאתי למיקרוסופט באיזה אייטם שפרסמתי. מבלי להמתין לתגובתי הוא נאם שם שנמאס לו מכל העיתונאים האלה שלא עושים את מלאכתם לפי הספר. כי כשהוא היה בתיכון וכתב טור במקומון חולון-בת ים, הכול היה אחרת.

כל עיתונאי מצוי עם אגו בריא היה מתעלם מהמייל הזה ומשאיר את עידו קבור לנצח בזכרונות חולון-בת ים שלו. רק אני, נשמה טובה, ישבתי וכתבתי לו שהטעות הייתה בכלל במקור, ואני לא בודקת עובדות כשמקום כמו ה-register רושם דברים כאלה ושבכלל מצווה לרדת על מיקרוסופט. כמו כן הסכמתי איתו שהעיתונאים זה לא מה שהיה פעם, עצלנים שכאלה, מעתיקים הכל ממקום אחר באינטרנט. הצוציק הנמרץ התרצה ודפק כמה פרצופונים מחייכים אבל לא ויתר. הוא אסף לי את כל פרטיה האמיתיים של הטעות המדוברת ועוד כמה עובדות מיותרות לחלוטין סביב זה וסיפר לי בארשת חשיבות שהאחראית למחדל היא דודה שלו, ספרנית בכירה בספרייה הלאומית של ניו יורק.

אח, כמה חבל שלא שמרתי את ההתכתבות המקורית שלנו, הייתם מתמוגגים, אבל מי ידע שיום אחד אזדקק לה? עידו הוסיף וליקק לדודה הכול יודעת שלו והתרברב כי היא יכולה לאתר כל סוג של מידע, הזוי וקשה ככל שיהיה, תוך ימים ספורים. הדודה המסוכנת נשמעה לי אחת מאותן ספרניות מרושעות שנהנות להראות לנו שכוח המידע בידיהן בכל פעם שאנחנו צריכים איזה ספר מהאוניברסיטה. הייתי מוכרחה לנקום בשם אגודות הסטודנטים העולמיות, אז ביקשתי מעידו לתפעל אותה במשימות סרק שונות, שהיא עמדה בהן ללא חת, להפתעתי. כנראה אישה מאד משועממת.

בינתיים, עידו ואני המשכנו להתכתב במרץ על מהות התחת של החיים (עוד לפני ששרי אריסון ידעה שזה הייעוד שלה וכשהלמו היה סתם עוד משתתף בקהילת הפורומים של רוטר) והילד נשא חן בעיני. מהאימיילים היה אפשר להבין שהוא ילדון מתלהב שכזה אבל היה בו גם משהו נכון, זיק של עיתונות אמיתית בטעם של פעם שמת להתממש ואף אחד לא נותן לו צ'אנס. בינתיים הוא עבד בתמיכה של סאפיינס וחשב שיהיה עובד צווארון כחלחל עד ערוב ימיו. אך לגורל היו תוכניות אחרות עבורו, שלא כללו פנסיה ממפעל הייטק.

חי על רטאלין ומסנן פורנוגראפיה

כעבור חצי שנה עברתי לעבוד בסיוון.קום/טרום דה-נט ז"ל שסופחה להיות וואלה!מחשבים ז"ל (יותר מדי גוויות בפוסט אחד). בסיוון חיפשו מבזקן רשת מתחיל בשכר זעום ואני סידרתי לעידו ראיון. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הילד אחרי התכתבות ארוכה, והופתעתי כשלמשרד נכנס בחור שמנמן עם תלתלים על כל הפרצוף ועיני תכלת כלבלביות. בסוף היום הראשון שלו בעבודה, איך שהוא יצא מהדלת, עורכת החדשות מיכל סבו (כיום ב"הארץ") זינקה ממקומה ודרשה לפטר אותו. "אני מצטערת, כרמל, אני לא יכולה איתו, הוא בלתי נלאה, הוא משגע אותי, אי אפשר לעבוד ככה" התלוננה.

מסתבר שאותה התלהבות נמרצת שמשכה את תשומת לבי במיילים, הייתה רק קצה הקרחון של התנהגותו המעיקה במציאות. הבחור היה מתלהב היסטרי, משהו שבאמת קשה לעבוד איתו ובעל סממנים קשים של היפראקטיביות קלינית. ובכל זאת, היה בו איזה כשרון גולמי מנצנץ. התחננתי למיכל שתתן לו צ'אנס, שתשים אותו על רטאלין והתחייבתי שהסבלנות תשתלם. כשעידו הגיע למחרת תפסתי אותו לשיחה ורמזתי לו שירגיע. הוא לא בדיוק ידע מה להרגיע כי נראה שעוד ברחם הוא היה מתלהב, אבל הוא בכל זאת הצליח לדכא את טבעו במידה שהניחה את דעתה של מיכל, או לפחות להפסיק להתפרץ לחדרה עם סקופים נבובים בזמן שהיא נרגעת עם צ'איקובסקי.

כעבור כמה חודשים של שפשוף וליטוש, הצוציק התחיל לעשות קולות של יהלום קבור בחול ולהרים אייטמים מקוריים בנושאי אינטרנט, דבר שלא נראה כמותו ברשת הישראלית לפני כן. הוא פשוט היה באמת נודניק היפראקטיבי וכל מה שהיה צריך לעשות זה לתעל את פרץ האנרגיה הזה לאפיקים הנכונים. אז שלחנו אותו להתיש אנשים כמו יואב יצחק, נועם רוטר ודוברת "בזק" וזה השתלם. עד מהרה הוא צבר לו מוניטין לא רע ואף פיזר כמה סקופים למעריב והארץ. אני כבר הסתובבתי בחזה נפוח, גאה בתגלית שלי ועידו היה באמת בשיאו, כשפתאום סיוון/דה-נט/וואלה-מחשבים קרס ונסגר. מה יעלה עתה בגורלו של עידו?

על אף היותו כוכב עולה, הטיימינג של מפולת האינטרנט היה בעוכריו והילד נאלץ לחזור לצווארון הכחלחל והפעם באמת כחלחל. הג'וב שהוא מצא לעצמו היה לא פחות מאשר מסנן תכנים פורנוגראפיים במשרדי ICQ בתל אביב. כן רבותיי, זה היה הפרצוף מאחורי האחוריים שלא נשלחו אליכם באייסי. עוד חצי שנה עברה ובקצב הרצחני והאכזרי של הרשת, עידו קינן נשכח מלב עם. שפחתכם הנאמנה התגלגלה בינתיים לנענע, עשתה קצת חדשות וחנכה טור חדש על סקס והרשת. והנה יום אחד, דבירסקי עורך נענע, מודיע לנו שהולכים לרענן את ערוץ חיים ברשת לרמת מגזין של ממש, שימלא את החלל הכבד שהותיר אחריו דה-נט ז"ל, ומחפשים כתבים מדליקים.

אנוכי, פיה טובה מלאכית זכה שכמותי, בכלל לא חשבתי לדחוף את עצמי. תחת זאת, מיד רעננתי את זכרונו העמום של דבירסקי אודות עידו קינן, הכוכב שנפל, ונשבעתי שיש לו פוטנציאל של סופרסטאר. אותו זמן איבדתי קשר לחלוטין עם עידו ומזל שזכרתי את אפיוני משרתו המשונה. כשהתקשרתי למרכזייה של ICQ מלמלתי משהו כמו "יש לכם שם אחד עידו קינן, תימהוני עם תלתלים ענקיים שמסנן פורנוגרפיה?" והועברתי אליו מיידית ללא אומר. תוך ימים ספורים עידו התפטר מאייסיקיו, נחת בנענע והשאר היסטוריה.

מימין: צעיר וחוגג עם הח'ברה של רוטר, משמאל: בזקנתו, עם הטיפה המרה בחתונה של דבירסקי. באדיבות הלמו וגדי שמשון.

היום זה פשוט תענוג לקרוא אותו, בנענע, בבלוג שלו ובכל הפסבדונים המוזרים שלו. הוא התחיל אפילו לעשות תרבות וכל הכישרון הזה שבעבע מתחת לרטאלין בא על מימושו הסופני. בימי סיוון העליזים שימשתי גם יועצת שלו לענייני זוגיות שרוטה (ואצל בנים כמו עידו זה דווקא הבנות שמתגלות כשרוטות) ואפילו עודדתי אותו לנסוע בעקבות פסיכופאטית אחת לדרום אמריקה. היום הוא מצא לו בחורה בגילי(!), מיכל יפה המיתולוגית מעכבר העיר, ועצות הוא בטח כבר לא צריך. אז מצד אחד, זה נורא כיף לפסל כוכב במו ידיך. מצד שני, כשניסיתי להציע לדבירסקי שישלם לי עליו תמלוגים, הוא שקל ברצינות לקצץ לו במשכורת.

עכשיו אתם מבינים למה אני מצפה ממנו לנאמנות אין קץ לכל הפחות. אז אם הוא הגיע למצב שהוא מוכרח להתעסק איתי מעל גבי הניוזלטר של נענע, אז כנראה שבאמת התוכן באינטרנט פשט את הרגל.

קדיש לשרידי הגופה של דה-נט

 

הכתבה מוקדשת בהומור, אהבה וגאווה לעידו קינן האגדי, למען הדורות הבאים שלא יידעו את כרמל.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • halemo  On 10 ביולי 2003 at 7:59

    כשהיה המפגש השני של גולשי פורום רוטר בחג החנוכה בחודש דצמבר 2000, עידו קינן הגיע לסקר את המפגש והלהיב מאוד את הילדים של רוטר עם הצעצועים הטכנולוגיים שלו (מצלמה דיגיטלית) וצילם את כולם.

    גם החבר'ה של רוטר צילמו אותו ופירסמו בפורום.

    אז הנה עידו קינן בגודל מלא – דצמבר 2000, תחילת מלחמת יואב יצחק רוטר נט (עידו זה הבחור עם הזקן והקוקו)
    http://halemo.com/tmp/idokenan/index.html

  • שירה  On 10 ביולי 2003 at 8:23

    הוא כותב מצויין, ומשקיע, וכל מה שכתוב שם בריבוע הקטן מתור המייל שלו מאוד מדוייק, לא?
    זאת אומרת, מה כל כך הרגיז אותך?

  • רובי  On 10 ביולי 2003 at 9:17

    ההתקפה לכאורה של קינן עלייך אינה בגדר התקפה אישית מעליבה, "יריקה בפרצוף" כדברייך, אלא ביקורת סבירה – שאין להיפגע ממנה. צריך לשמוח על ביקורת!

    מדבריו של דרור "כמו כל חירטוט אמריקני" משתמע כאילו היה לו בוז כלפי בלוגים בכלל, אגב – כך שיש ממש בביקורתו של קינן.
    אני הייתי מגיב בשורה אחת האומרת "מותר לאדם לשנות את דעתו".
    לזכותך גם מתקפת הנגד המיותרת שלך לא ירדה אל הביבים. (בעידן החשיפה העצמית המוגזמת אני מניח ששימוש בריטאלין אינו בגדר דבר שמסתירים).

  • רוני  On 10 ביולי 2003 at 9:19

    ותספור כמה פעמים מוזכרת שמנמנותו של קינן ותגיד לי אם זו לא ירידה נמוך מדי.
    כרמלה, ממך הייתי מצפה לא ללכת לשם. לא פייר.

  • כרמל  On 10 ביולי 2003 at 10:07

    אני לא כועסת על עידו לרגע ואני אוהבת אותו מאד.
    המ-ל-ח-מ-ה והחשיפה המלאה נעשתה באישורו המלא בשעשוע ובהגזמה של רגשותיי לעניין, סתם כהזדמנות להביא את הסיפור שאיש לא מכיר, עכשיו כשעידו כוכב.
    זה מדהים אותי איך אתם מאבדים את חוש ההומור שלכם על הבוקר. הגדלתי לכבודכם את ההקדשה בסוף הכתבה שמרמזת על כך שהכל נכתב בהומור בכוונה, תראו לאן הגענו….
    אמנם היה נחמד ומשעשע לעשות קצת מלחמה בכאילו אבל עם רמת חוש הוומור שאתם מגלים על הבוקר זה מוציא את החשק, באמת…. (רוני, כתבתי את זה רק פעם אחת ולא עלה על דעתי להיטפל לזה, מה קורה פה??? רובי, רטאלין זו סוג של בדיחה ישנה על כל אחד שהוא קצת היפראקטיבי, כבר רצנו לבית מרקחת???)
    לפחות עידו לא מאבד את חוש ההומור כל כך מהר. וגם לא הלמו, תודה על התמונות, ידעתי שאפשר לסמוך עליך בדברים כאלו!!!

  • רובי  On 10 ביולי 2003 at 10:08

    או.קיי – הבעייה במקרה זה אצלי.

  • עידו קינן  On 10 ביולי 2003 at 10:25

    כהרגלה, הגברת וייסמן לוקה בעובדות, והתגובה הראויה היחידה היא להעמיד אותן על דיוקן:
    – מעולם לא כתבתי בטור של חולון-בת-ים. כתבתי, ואני כמעט משוכנע שזה היה אחרי שהתחילה התכתובת בינינו, טור בודד במקומון בשפלה.
    – דודתי היקרה היא לא ספרנית בספריה לאומית, אלא בספריה של מכללת העיצוב והאופנה הניו יורקית FIT.
    – "שכר זעום" – אולי בסטנדרטים של ימי הבועה. אבל הרווחתי שם מלאן כסף.
    – הפורנוגרפיה שסיננתי לא נשלחה בין משתמשים, אלא הועלתה לפרופילים האישיים שלהם באתר ICQ. עשיתי שם עוד דברים, אבל הרבה פחות מעניינים.

  • כרמל  On 10 ביולי 2003 at 10:32

    שפלה, בת ים, לאומית, עיצובית… מה זה משנה? הרי המציאות היא אשלייה ממילא! :)))
    מה שחשוב יותר ופרח מזכרוני לחלוטין זה הסם החדש שקינן חייב לו את הצלחתו בימינו ואותו לא גיליתי. הרטאלין הוחלף בדיאט קולה. הילד מחסך לפחות 6 ליטר ביום בעצמו וקשה מאד לשנורר ממנו כוס, הוא שותה מהבקבוק. עידו, האם שדרגת לדיאט קולה לימון? 🙂

  • halemo  On 10 ביולי 2003 at 11:12

    הוא יכול לעשות ימבה כסף מ 4 בקבוקים של 1.5 ליטר כל יום…

  • עידו קינן  On 10 ביולי 2003 at 13:01

    הלמו, לא מתאים לך לטעות ככה בעובדות: בקבוקי ליטר וחצי לא נכללים בחוק המיחזור, ואין פיקדון עליהם.

    כרמל, מכור אמיתי לדיאט קולה לא עובר ללימון. והנה הכתבה שלי על ההשקה של נוזל ניקוי הכלים הזה, שבבית אמא זכה לכינוי Ajax:
    http://mixer.nana.co.il/Article/?ArticleID=63788&sid=49

  • אחד שאוהב להתראיין  On 10 ביולי 2003 at 15:03

    זו היתה התקפה אישית תמורת ביקורת עניינית ותולולו.
    (והנה עוד סיבה בגללה גיל שוויד לא מוכן להתראיין)

  • רינגו  On 10 ביולי 2003 at 15:28

    המסקנה מכל זה, כרמל, היא שאת בחורה מאוד משועממת. ספק אם את מבינה משהו בעיתונות. אחרת, לא היית מכנה כתב זניח באתר זניח "כתב חוקר".

  • ברנז'אי  On 10 ביולי 2003 at 15:30

    אייטמים מקוריים? את מתכוונת ל"בלעדי" או ל"סקופ! סקופ!"?

  • כרמל  On 10 ביולי 2003 at 15:36

    עידו אני לא הייתי מוותרת לרינגו. רינגו סטאר יקירי, כדאי שתשאר עם הביטלס כי נראה שבביצת תרבות האינטרנט אתה לא מבין כלום. בעיתונות רשת עידו הוא אבן יסוד. וברנז'אי – אני מתכוונת לאייטמים מקוריים בכלל, בלי סקופים אפילו. לפני עידו כולם תרגמו חדשות מאתרים בחו"ל. ולזה שאוהב להתראיין, התקפות אישיות משעשעות אותנו, במיוחד כשהן מתחת לחגורה.
    וכן רינגו, אני משועממת מוות לאחרונה. לא בגלל שאין לי מה לעשות אלא דווקא בגלל שיש לי הרבה מה לעשות ואני מנסה לעשות במקום זה כמעט כל דבר אחר אפשרי. מכיר את המצב הזה?

  • רינגו  On 10 ביולי 2003 at 15:45

    אני מקווה שאת הדוקטורט שלך את עושה באיי קונגו כי באינטרנט ישראלי את לא מבינה הרבה. על מוניטור שמעת? את הרי לא צעירה אז כנראה שלא ממש היית בעניינים. ועיתונות מקורית? תעשי חיפוש בynet בשנים 2000 עד 2002 ותראי כמה אייטמים מקוריים פורסמו. התובנות שלך שגויות כמו שהן משעממות אבל גם באקדמיה דורשים דיוק מסוים.

  • כרמל  On 10 ביולי 2003 at 16:24

    נראה שהצלחתי בסוף לפתוח פה איזה מלחמונת אבל לא עם מי שקיוויתי. זה נחמד להסתתר מאחורי כינוי, לא? אבל מתחיל להיות לי איזה איוושוש של אינטואיציה בגבות שרינגו הוא איזה דינוזאור אינטרנט בעצמו, אולי בכלי תקשורת מתחרה לעידו קינן, ונעלב שלא עושים לו כבוד. מה אכפת לך שבא לי להרים את עידו על נס? אחרי הכל, כל אמא יהודיה עושה מהבן שלה תגלית. ואני מאד מצטערת אבל הוא ראשון!!! ראשון!! (את מחירה של הדחיפה להשגיות הזו, קינן כבר ישלם אצל איזה פסיכיאטר בזקנתו.)

  • גדי  On 10 ביולי 2003 at 18:19

    ההשתפכות הזו, אבל בשביל זה יש בלוג. ועידו קינן גם חמוד וגם מוכשר, אבל לומר שהוא הראשון – הופלה והופלה, זה לא. העיתונאי הראשון שכתב על וברשת הוא כמובן עידו אמין, ואחריו בא הקאדר שהתבסס במוניטור (שתאמינו או לא, שילם לכותביו יותר מכפליים ממה שמשלמים היום באתרי האינטרנט), כמו גיל רימון. בוואלה עצמה גל מור היה הכתב הראשון שסיפק לנו ידיעות שוטפות על הנעשה בביצה בארץ ובעולם.

  • כרמל  On 10 ביולי 2003 at 18:36

    ההיסטוריה מוכרת לי ושכחת להזכיר גם את עצמך בתוכה, גדי. אבל זה לא משנה את העובדה הרצינית, ללא ההגזמות הפולניות שלי, שעידו הוא זן של כתב – חוקר ברשת שלא רבים קדמו לו. למעשה ספרת אותם על יד אחת כרגע. הבנאדם ביסס קשרים פוריים עם מקורות חתרניים ברשת (הלמו, נכון שהוא היה חבר שלך לפני שכל העיתונאים התחנפו אליך? :), התחבב על זנים של דוברים שלא הכירו את האינטרנט קודם לכן ולא אחת קרה שרעיונות שהוא הגה ופיתח נתקבלו אצל הטוקבקיסטים בתגובות "יאללה כשאתם גונבים מחו"ל לפחות תכתבו את המקור". מרוב שזה היה טוב זה לא נתפש אצלם ככחול-לבן.
    זהו גמרתי לסנגר על עידו. ברור שהוא לא היה ראשון אבל הוא עדיין כמעט היחיד מסוגו. ואמרתי כמעט. אני בהחלט מחזיקה מגל מור. אבל אני אל מוכנה שמישהו יקרא לבייבי שלי כתב זניח. שמעת, רינגו? 🙂

  • גיורא  On 10 ביולי 2003 at 18:48

    עוד אחת. לא פחות ולא יותר

  • איתן כספי  On 10 ביולי 2003 at 20:59

    תגידי, מה זה בעיניך "כתב חוקר" באינטרנט?
    את עידו לא קראתי עד היום (ננסה להתחיל), אבל גל מור?
    לא שמתי לב למשהו מקורי במיוחד אצלו. בשלב הבא תעריצי את דודי גולדמן (אם אני זוכר את השם נכון).

    חוץ מזה, מצאתי לך מקום עבודה חדש:
    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2687793,00.html
    אחלה רעיון, אבל המהירות מהשטן: העיקר רצים להודיע. מודיעים על מרכז מחקר לאינטרנט, אבל עדיין אין URL לאתר של המרכז ההחדש. ישרא-אינטרנט.

  • Rogatka  On 10 ביולי 2003 at 21:25

    אני הולך לפינה להירגע.
    אמא'לה.

  • איתן כספי  On 10 ביולי 2003 at 21:32

    (סליחה שאני מדלג מעליך, רוגטקה, התקלחתי בינתיים)

    אני בחיים לא הייתי מעסיק אותך עם כזה רקורד בחיסול חברות. את פשוט אלמנת האינטרנט השחורה.

  • אחד העם  On 10 ביולי 2003 at 22:27

    חבל שאתר רשימות , שהיו לו יומרות וציפיות להיות אתר עם קצת שאר רוח אינטלקטואלי , הפך להיות בימה להתנצחויות אישיות ועלבונות .

    היומרה שהאתר רשימות מורם מהעם , מהישרא-בלוג, לא מוכיחה עצמה עדיין .

    אולי כדאי לחשוב על רשימות 2 , עם סטנדרטים אחרים ויותר גבוהים .

    אחד מהעם

    כתובת זמנית: מצפה חיריה

  • כרמל  On 10 ביולי 2003 at 22:37

    אני אישית חוזרת לתלם שאליו התחייבתי כשנכנסתי לכאן. ביי ביי בלוג.
    היה נחמד להרגיש בבלוג לשבוע אבל מיציתי.

  • חטא שין  On 10 ביולי 2003 at 23:46

    אני לא חושב שהבעיה הזאת קיימת רק פה, אצל כרמל (וכרמל, קבלי חיזוק על ה"חזרה לתלם".
    אני מוכרח להודות שגם אני מהמאוכזבים. איכשהו קיויתי למשהו קצת יותר מרשים. פה ושם ניתן אכן למצוא משהו שמתרומם קצת, אבל נראה שיותר מדי כותבים מסתבכים עם הפיתוי הפשוט של הבלוג. יש כאלה שמתקוטטים עם המגיבים שלהם, ויש כאלה שסתם עושים לעצמם פרסומת. וליותר מדי, פשוט אין מה להגיד.

  • מוצי  On 11 ביולי 2003 at 2:46

    אם היית מבין, לא היית כותב.
    .
    .
    .
    .
    .
    .
    .
    למה התגובות כאן לא ממוספרות?

  • אניהיא  On 12 ביולי 2003 at 3:09

    אז מה היה לנו פה? הוא העמיד אותך על טעות, את ניסית לטעון שלא טעית, אבל במקום להתמקד בעיקר, הלכת לתפל הנמוך, וסיפרת בהרחבה משעשעת אך שפלולית, קטע אישי חושפני ו"מזעזע". אכן תמונות אנושיות קשות, יונית.

    לטעמי, אם את חושב שהוא טועה ואת צודקת, זה לגיטימי לגמרי, סברי עינינו בהוכחות, ויתכן שנסכים.אבל למה אני אמורה לשפוט אם מגיע לך להיות בל"ו הצדיקים? מצד שני, אם את מתעקשת, לפי האגו המוגדל שניכר היטב בקטע שכתבת למעלה, לא נראה לי שאת ממש מתאימה לתפקיד.

  • כרמל  On 12 ביולי 2003 at 20:15

    יש פה אנשים שגם אחרי שמסבירים להם שהכל בהומור והכל היה מתואם לא מבינים. עוד יותר מחזק את דעתי לשנות סגנון כתיבה….

  • אני  On 13 ביולי 2003 at 14:03

    כרמליה, רק לא זה! אל תשני סגנון כתיבה ואל תשתני לנו בכלל.
    פשוט תמשיכי ומי שלא מבין הומור מהו, וכל אפ'צי מעורר בו דחף להשכין שלום עולמי, שיקרא משהו אחר.
    אני אישית, בעד מכות…

  • עופר לנדא  On 17 ביולי 2003 at 10:03

    בניגוד לכל המתלהמים למיניהם (היי, זה לא אמור להיות התפקיד שלי להתלהם?! 😉 אני דווקא חושב שזה היה קטע משובב נפש ממש, במיוחד לאור העובדה שאת האדון קינן אני מכיר מזה כשמונה שנים, ויכול להעיד שהמציאות הרבה יותר גרועה מהמתואר פה… 😉

  • אלף אלף  On 4 בנובמבר 2003 at 1:08

    איזה ויכוח, סטיתם כולכם, לא ? והרי הנושא הוא עידו קינן !, כרמל, ושוב לא דייקת בכמה פרטים, כמי שמכירה את עידו לפני ולפנים (ואוהבת), שמן ? (מאיזה גובה את מסתכלת עליו ?) עיני כלבלב כחולות ? חמודה, נתקי עינייך ממסך המחשב מעט, אלו כוכבים ! היפר אקטיבי ? נו טוב, אבל למי עוד יש יכולת של עשיית שמונה דברים ביסודיות בו זמנית ?
    עידו, יישר כוח ! אתה אלוף !
    ואל תשכחו חברה, הוא רק בתחילת הדרך, שננו את השם…

  • מורגן  On 17 בפברואר 2004 at 18:00

    הכרתי את שניכם כשעוד הייתם מתרגמי אתרים ועכשיו הפכתם לאושיות אינטרנט. זוועות.

  • אוקה  On 2 באפריל 2004 at 20:17

    קטעים איתכם!

    נ.ב כרמל תמיד כשאני מחפשת דרושים ירושלים או משהו בסגנון הבלוג שלך מככב בגוגל:)

%d בלוגרים אהבו את זה: