הברבי של קליאופטרה

ילדים בעת העתיקה לא היו פראיירים: ביוון שיחקו עם יויו והוקי עם כדור עשוי סמרטוטים, במצרים וברומא היו בובות עץ ובתי בובות, ביפן העיפו עפיפונים ובסין קפצו עם גומי. עדיין, רוב המשחקים היו חיקוי של עולם המבוגרים דאז: אלימים, לא חינוכיים ופעמים רבות מסתיימים באסון. כשהומצא מושג הילדות כפי שאנו מכירים אותו היום, גם המשחקים שלנו עברו סובלימציה. אז מהו המשחק העתיק ביותר בעולם?

 

המשחק הוא מאפיין אוניברסלי של הילדות, דרכו הילדים מפתחים מיומנויות שיעזרו להם בחיים הבוגרים. סל המשחקים המודרני נראה אולי מתוחכם ומגוון, אך בבסיס המשחקים של היום עומדים מוטיבים דומים מאד למשחקים עתיקי יומין, ואשר משותפים לתרבויות רבות. עוד ביוון העתיקה היו הילדים משחקים תופסת בעיניים עצומות. אותו זמן בניו זילנד, ילדי המאורים שיחקו את התופסת כמשחק רדיפה בין הירח לאלה רונה, בהתאם למיתוס העתיק שמלחמת האלה בירח היא שגורמת להתמלאותו והתרוקנותו; ובארצות מדבריות משחקים עד היום את התופסת כרדיפה זה אחרי צלו של זה על החול.

 

משחקים שונים ידועים עוד משחר התרבות ואין על כך תשובה ברורה. ממצא ארכיאולוגי משומר העתיקה הכיל לוח-משחק בן עשרים משבצות, שבע דיסקים לכל שחקן, ועשרות חיילים בצורת קונוס. ממצרים העתיקה שרדו ממצאים רבים כגון סוסי עץ קטנים, חיות קטנות מחימר, קוביות בצורות שונות ואף משחק דמוי דמקה של חמור משחק נגד קוף. ממצא מעניין נוסף ממצרים העתיקה הוא בובות עץ שילדות שיחקו עמן והלבישו אותן, וברור שהן בובות שכן צורתן שונה מאד מזו של אלות הפריון המגולפות.

 

כדור מסמורטט

 

ילדי העת העתיקה שיחקו במשחקים ששרדו בצורה זו או אחרת עד היום. משחקי מחבואים, "נחש כמה אצבעות יש לי מאחורי הגב" או זריקת אבנים, הם משחקים שאינם משאירים עדויות בחומר וקשה לדעת באיזו תקופה פרה היסטורית החלו ובאילו נסיבות. עם זאת, ידוע היום כי בסין ילדים שיחקו בשלושה משחק קפיצות בגומי, ביפן העיפו מני עפיפונים וברומא העתיקה השתעשעו בחישוקים, סביבונים, נדנדות וקרוסלות. על גבי כדי חרס שנשתמרו מתקופת יוון העתיקה ניתן לראות ילדים שמשחקים במעין יו-יו, וכן ישנן עדויות למשחק תחרותי דמוי הוקי, בו הילדים הכו בכדור בעזרת מקל קטן.

 

הכדורים של אותה תקופה היו עשויים מעץ או מסמרטוטים. עד היום באזורי העוני של אפריקה המשוונית, ילדים מכינים כדור מסמרטוטים. ד"ר מאיר בר אילן, היסטוריון של העם היהודי בעת העתיקה, החוקר את משחקי הילדים כחלק מתרבות הפנאי של התקופה, מביא כדוגמא פסוק מקהלת "דברי חכמים כדרבנות – …כדור הזה בין הבנות, מה הכדור הזה מקלטת מיד ליד וסופה לנוח ביד אחר…". בתלמוד הירושלמי הוסבר כי בפסוק הכוונה למשחק זריקת כדור ותפיסתו שהיה מקובל בקרב ילדות, משחק הנחשב בדרך כלל לגברי. עדות מקראית מעניינת זו מסבירה אולי את העובדה שכדורגל נחשב למשחק של בנות בארה"ב של היום.

 

בר אילן מנסה להבין את החברה בעת העתיקה, בין השאר, דרך משחקי הילדים שלה והממצאים שלו אינם קלים לעיכול. "מה זה בעצם משחק?" הוא שואל, "ישר חושבים על משהו אידילי, חביב, ילדותי ולא מזיק, אך באופן היסטורי משחק מלווה באלימות, לפעמים עד כדי רצח, ומשיק לפעילות לא חינוכית. המשחקים של פעם היו מופרדים מהאתיקה וביטאו חיקוי של עולם המבוגרים. יש עדויות בתנ"ך ובתלמוד של ילדים המתעללים בזקנים כמשחק ועל משחקים שנגמרו בשפיכות דמים, כמו במקרה של 'ישחקו הנערים לפנינו' אצל יואב ואבנר בן נר במקרא. אז גם לא היו חומרי גלם הולמים לצעצועים וזה לא היה נדיר שילד שיחק בגולגולת, למשל".

 

בספרטה היה מקובל משחק מלחמה שבו כל קבוצת נערים צריכה לגרש את הקבוצה השניה משטח מוגדר בכל אמצעי – ידיים, בעיטות, נשיכות ועד כדי הוצאת עיניים של ממש. בספרות היהודית קיימת עדות עקיפה אחת למשחקי מלחמה של קבוצה כנגד קבוצה. בזבחים פח ע"ב תואר מעיל הכהן הגדול שעליו רימונים לקישוט שהיו עשויים 'כמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות'. לפי רש"י מדובר במעין כובעים 'והתינוקות תולין אותו בראשי כובעי נצרים שעושין אותו למלחמתן'. כלומר, הילדים היו משתעשעים במשחקי מלחמה, ולצורך כך עשו לעצמם כובעים מיוחדים. תופעה זו היתה כה רווחת עד אשר התנא השתמש בדוגמה זו כדי לתאר את מעילו של הכהן הגדול.

 

"הוא רק ילד"

 

בר אילן סבור שהמשחקים של היום הם עידון תרבותי של משחקי העת העתיקה. "היום המשחקים חיוביים יותר, הפסיכולוגים הפכו אותם לדידקטיים" הוא אומר. לדבריו, הזהות בין משחק למציאות הבוגרת ניכרת מפני שבעת ההיא מושג הילדות היה מאד מוגבל ומאד נזיל. "אחת ההבחנות בין ילד למבוגר הוא שילד אינו יוצר ואינו קוטל חיים. אצלנו טקס המעבר של סיום הילדות הוא עם הגיוס, קרי, קבלת היכולת ליטול חיים. אך האם ילד בן 6 שנשלח לזרוק אבנים הוא עדיין ילד?" תוהה בר אילן. "אבחנה נוספת היא בהבדל בין אחריות למשחק. לילד סולחים יותר, נותנים לו את הספק שבמשחק ואת יכולת השיקום והחינוך. אבל ילד יהודי בן 5, בתימן של שנות ה-30, שהלך להשגיח על הבסטה של אביו בשוק, הסתבך עם השכן ומצא עצמו בכלא, האם הוא ילד כאשר הוטלה עליו אחריות והוא נושא בנטל שלה במקום שהכל יהיה משחק?"

 

בעת העתיקה היתה זילות חיי אדם ולא היתה ילדות במשמעות שלנו כיום. הילדות היתה קשה יותר וזה כך במדינות נחשלות עד היום. "הילדות היא פטנט של המאה ה-19" מסביר בר אילן. "פעם הילד היה למבוגר לכל דבר באחת. בציורי התקופה הילדים מצויירים כמבוגרים קטנים והם היו נענשים בחומרה כמבוגרים. בחסידות מלבישים ילדים בבגדי מבוגרים ובבית הכנסת דורשים מהם משמעת של מבוגר. בחברה המודרנית יש המון הקלות לילד, כי הוא 'רק ילד'". הילדות החלה כתופעת לוואי של השפע, של אצולה בתוך חברת עוני, פינוק אצל מלכים, שכלל מטפלות וזכויות יתר, בעוד שילד עני היה נשפט כמבוגר בחצר המלך.

 

בר אילן השווה בין יהדות המקרא ליהדות חז"ל והראה כיצד חלה התרחבות במושג הילדות, בעקבות השפעה מרומא ההלניסטית. העולם העתיק היה מוכן לרגום באבנים ילד סורר וחז"ל מנעו את ההמתה הזאת. במאה ה-19 הומצא גם טקס הבר מצווה שמטרתו להבנות ולתחום זמן של ילדות. עם עליית ערך חיי האדם והגידול בגבולות הילדות, עולה גם מעמד המשחק כמרחב שבו קיימת יותר סלחנות ומיוחסת פחות מידת אחריות. "כשאנחנו לא מאפשרים להמית ולמכור ילדים אנחנו מעניקים להם ילדות וזכות למשחק, בין אם יהיה זה תופסת בחצר או פקמן במחשב" מסכם בר אילן.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • Rogatka  On 14 ביוני 2003 at 10:14

    כי המשחק עצמו, במקורו, הוא עידון של יצרים ודחפים, או הכנה לחיים האמיתיים.
    *במסעדת "ג'עוני" שבראש פינה את יכולה לסיים את האוכל אבל אם את עקשנית מטבעך, לעולם לא תקומי לפני שפתרת את אחת החידות הסיניות – הפירמידה שצריך להרכיב, הצורה שאליה צריך להגיע מקוביות העץ, הטבעות שצריך להעביר מעמוד לעמוד לפי חוקים נוקשים… איזו השפלה לבקש עזרה מהמלצרים…
    *במצודת נמרוד (ללכת ועכשיו!!!), ליד המגדל המתומן, ליד עמדת השמירה של השומרים הרומאים הכי קשוחים בעולם, יש לוח משחק ובו שקערוריות, הכלאה בין שש-בש לבין "איקס מיקס דריקס". הבינו עניין, המילואימניקים הרומאים.
    *לפני כמה שנים היו כאן כמה משחקים מאוד לא נחמדים, רולטות למיניהן – רולטת הכביש הזכורה לרע, משחק "איציק" הצה"לי ועוד כהנה וכהנה. מעניין שדווקא תוך כדי המשחק, שנועד לעדן את היצרים, היצרים משתלהבים ומתפרצים אל פני השטח.

%d בלוגרים אהבו את זה: