מחומרה עם תרבות לתרבות חומרית

 

היום יצא לאור בפעם האחרונה, אחרון מוספי האינטרנט הייעודיים בישראל, "מעריב אונליין". המוסף היה בית לכל הקפריזות שלי מזה שנים ארוכות וסגירתו היא פרימת החוט האחרון שקושר ביני לבין כתיבה עיתונאית על תרבות האינטרנט. עם כל הצער והאהבה בצד של הרגש, אני חייבת לומר בשם הרציונל, שהכתובת הייתה על הקיר עוד מהיום שקפטן אינטרנט הגיח לעולם.

 

הרעיון של מוסף ייעודי העוסק בתרבות הנגזרת מטכנולוגיה חדשה הוא זמני במהותו, עד שהטכנולוגיה החדשה הופכת לטריוויאלית והתרבות שהיא יצרה הופכת לחלק בלתי נפרד מהתרבות בכללה. מהפיכת האינטרנט לא הייתה כה יוצאת דופן שהמציאה את הצורך במוספי תרבות ייחודיים. או במילים אחרות: רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.

 

כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20, בימי הרדיו הראשונים, ההמצאה האלחוטית שהביאה לאנשים את העולם כולו לסלון, זכתה למוספי עיתונים משלה בארה"ב. מוספי הרדיו בעיתונים עסקו בתרבות חובבי הרדיו המלהיבה וכללו תמיכה טכנית רחבה במי שבנו לעצמם מקלטים. לתרבות הרדיו היו אותן חלומות תחת באזוורדים אחרים של גלובליזציה וחופש, תכנים ואלחוט. המוספים נסגרו באופן טבעי, כאשר הרדיו התבסס כאמצעי תקשורת המונים שהתחרה בעיתון והחל לשדר חדשות.

 

 

סגירת המוספים המיוחדים, אם כן, הייתה הבר מצווה של הרדיו ונשאה את בשורת בשלותו אל המיינסטרים. האינטרנט אולי עושה הרבה רעש אבל הוא בסך הכול תינוק בעולם התקשורת. תינוק שלא הצליח לאיים על העיתונים כשהחל לעסוק בחדשות, על אף המיידיות וקלות העדכון שהציע. וצודק מי שדואג שהמדיום עדיין אינו בשל לצאת לדרך משלו, הוא עדיין טינאייג'ר. אבל הוא בהחלט יכול כבר לעבור לגור עם שותפים, בין דפי העיתון האחרים.

 

סגירת מעריב אונליין היא לא החלטה תקציבית שרירותית, כמו שגם סגירת קפטן אינטרנט לא הייתה על כך בלבד. האינטרנט מככב היום בכל מדורי העיתון ללא יוצא מהכלל, מתרבות, כלכלה ועד פלילים. "תרבות האינטרנט" שהייתה נחלת מעטים הופכת למשהו טריוויאלי. אין עוד צורך לדון בה במסגרת נפרדת, היא כבר חלק מהחיים. ונראה שקהל הקוראים כבר בשל להבין שאינטרנט ומחשבים, צמד מילים שהיה בלתי נפרד למשך כמה שנים, זה בכלל לא אותו הדבר. והחיבור בין כתבות על תרבות אינטרנט לתמיכה טכנית בחלונות XP הוא שגוי.

 

בגלל שאני גולשת כבר 10 שנים, אנשים מניחים אוטומאטית שאני יודעת לפתוח את הקופסא של המחשב. לך תסביר להם מה בין חומרה, תוכנה ותרבות. מרוב שכבר לא היה על מה לכתוב בשנים האחרונות, מוספי תרבות האינטרנט אימצו גם את הסלולארי והפאלם ובעצם כל חומרה שיצרה תת תרבות מצאה בית תחת הגדרת הרשת הרחבה. אז באיזה שהוא מקום, מישהו הבין שזה מאולץ, ויש להסתכל על כל מה שקורה סביב הטכנולוגיה כחלק בלתי נפרד מהתרבות החומרית של האדם.

 

האינטרנט עתה הוא תוצר תרבות ומקור לגיטימי ואין עוד צורך להציג את הפעילות בו כסוג של ניסוי אקדמי ביזארי. הוא לא ראוי יותר ליחס מיוחד וזה אומר שהתרבות שהתפתחה בו נטמעה בבסיס התרבות שלנו. יצביע מי שלא קנה ברשת פעם אחת. ומי שלא הכיר ברשת פעם אחת. סגירת המוספים, המסמלת כשלון מסחרי של הרשת, מסמנת במקביל ניצחון תרבותי גדול וחותמת את שלב החדירה הרשמי של המדיום.

 

כפי שכיום, במבט לאחור, מוסף רדיו בעיתון נראה רעיון משעשע עד מטופש ומיותר. אני בטוחה שבפרספקטיבה היסטורית, גם בנינו יסתכלו כך על עידן מוספי האינטרנט. צעד קטנטן וכואב למעריב ולנו, צעד ענק לאנושות ולהיסטוריה של תקשורת ההמונים.

 

לקט מובחר מפרסומי במעריב-אונליין למזכרת

 

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • halemo  On 3 באוגוסט 2003 at 23:05

    אולי התרבות הדיגיטלית ותרבות הרשת מוצתה כבר בארה"ב עם כל הפסיקה המשפטית העניפה, החקיקה והתרבות, אבל בישראל זה עדיין מוקדם מדיי.

    אם בארה"ב בשנות ה 20 כבר הפסיקו לכתוב על רדיו, אז בישראל בשנות ה 50 רק התחילו. היו את בטאוני וספרי "הטכנאי הצעיר" ו"המדע והטכניקה" שההדריכו בעברית הנדסית צחה איך בונים מקלט רדיו, כיצד בונים משדר ועוד המצאות אלקטרוניקה עממיות.

    כשבשנות ה 50 בארה"ב הטלוויזיה מיצתה את עצמה, לישראל היא הגיע רק בסוף שנות ה 60, תחילת שנות ה 70. התרבות של הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל רק התחילת דרכה, מה שבארה"ב כבר קיים כמה עשורים.

    האינטרנט בישראל לא מיצה את עצמו. הוא אפילו לא התחיל. הפסיקה אינה עניפה. החוקים אינם מעודכנים. תרבות הרשת מתפתחת מדיי יום. משרד המשפטים מפתח כלי חקיקה רק בחודשים האחרונים.

    מוסף און ליין של מעריב נסגר בגלל שזה לא כלכלי להחזיק אותו ואת כתביו כמערכת נפרדת, למרות שהוא היה מוסף נחמד מאוד עם כתבים טובים שסיקרו את האינטרנט והמחשבים.

    הקטע הזה הוא לא רק של מעריב. קפטן אינטרנט לא החזיק גם כן מבחינה כלכלית למרות שהיה מוסף טוב.

    הבעיה של קפטן אינטרנט ושל מוסף מעריב און ליין וגם של ירחוני המחשבים ומגזיני הכרומו בישראל הוא מחסור במידע ישראלי לא מתורגם מחו"ל. יותר זול לתרגם כתבות מאשר לכתוב חדשות בעברית.

    לא נורא כרמל. אני מאמין שתמצאי את הדרך לכתוב על תרבות הרשת במקום אחר, ואם לא, אז באמת חבל…

  • ברידג'ט פורסטר  On 4 באוגוסט 2003 at 9:59

    אני דווקא לא סבורה שהגיע הזמן לסגור אותו. האינטרנט הוא כמעט אורגניזם חי, הוא הולך ומתפתח ואפילו בישראל, שנדמה שהוא נפוץ בכל בית בו, עדיין הוא לא הגיע למימדים שהפוטנציאל שלו מאפשר. וקריאת העיתון של הבוקר, היא הרי אחת החוויות הקולקטיביות האחרונות שנותרו לנו, ועד שלא יגיע היום שבו תדע כל אם עברייה לתפעל מחשב (או לתכנת וידאו. לא חשוב, אני סוטה פה) הוא עדיין נחוץ גם במסגרת מאגדת, כמו שמעריב אונליין היה.
    RIP

  • שרית  On 4 באוגוסט 2003 at 10:55

    אכן, אולי הציבור כבר בשל לכך, ואפשר לשלב רבות מהכתבות על האינטרנט, ובעיקר על תרבות הרשת, במוספים הכלליים. גם סקירות אתרים יכולות להיחשב כמעט כמו סקירות ספרים, תוכניות רדיו ודיסקים.
    אבל צודק גם הלמו: יש עוד מספיק נושאים שטרם טופלו, פילוסופיים, משפטיים או טכנולוגיים, כאלה שצצים מידי פעם, כאלה שאנחנו אולי אפילו לא מודעים להם כרגע, ולא בטוח שהעתון הכללי יוכל – וירצה – להכילם.
    בכלל, לא הייתי רוצה לחשוב שמה שעשיתי כמעט עשור זה "משעשע עד מטופש ומיותר". חלוציות היא אולי מלה בומבסטית, אבל לפעמים היא מתאימה בול.

  • כרמל  On 4 באוגוסט 2003 at 11:21

    מעודף הרציונאליות שבדרך כלל לא מאפיין אותי, כידוע. פשוט ניסיתי להסתכל עלינו מתוך העתיד, לחשוב על הרדיו שגם כן היה פעם מהפכה מטורפת ולא להתפתות לחשוב שבתקופה שלנו באמת ממציאים את הגלגל. ההסתכלות הזו היא גם על עצמי. אני עושה דוקטורט על תרבות אינטרנט בחוג לתקשורת. אולי בעוד 10 שנים זה יהיה מגוחך לדבר על זה ככה ויגרשו אותי למחלקה לאנתרופולוגיה או משהו כזה.
    צודק הלמו שהעניין עוד לא מיצה את עצמו ולישראלים מתאים להתעורר רק בעוד 20 שנה. וגם אני מפסידה פרנסה (ובקרוב גם את תעודת העיתונאי שהכניסה אותי חינם למוזאונים בעולם) הודות לסגירת אונליין. זו רק עוד זווית מבט והיא בטח לא משקפת את תחושתי האישית לגבי הסגירה…. היא אולי ניסיון עידוד שכלתני שכזה. ואולי היא בכלל לא מעודדת.

  • חנן כהן  On 4 באוגוסט 2003 at 11:27

    "מהפכת האינטרנט נגמרה"
    http://www.exego.net/collective/176.asp

  • סבסטיאן  On 4 באוגוסט 2003 at 11:29

    בהמשך לדבריה של שרית, ולא רק, אני מסתייג מכמה תובנות כאן. נעשה זאת בקצרה:
    1. האינטרנט אינו עוד המצאה טכנולוגית. בשונה מחובבי רדיו, הרשת מאפשרת חברה שהאנושות לא התנסתה בה לפני כן. האנושות לא הצליחה עדיין לעכל במה מדובר.
    2. המוספים שאת מדברת עליהם סגרו עצמם בגיטו. היו כתבות כמו אלה של שרית שאכן עסקו בהיבטים החברתיים, אך הייתה למוספים האלה מעטפת טכנולוגית. הם דיברו שם, בשוליים ושלא בשוליים, בשפה שהציבור הרחב לא הבין, וגם לא רצה להבין. גם אם, לפעמים, רוב הכתבות עסקו בחברה, המעטפת נשארה, והיא עוררה עניין בקרב מתי מעט. הגישה הזו הייתה חייבת למות, למען מוספים הולמים יותר.
    3. העולם המערבי הולך ויותר ויותר לעיתונות ייעודית – עיתוני רכב, עיתוני אופנה, עיתוני רהיטים, וגם, אפילו, בניגוד לטענת כרמל, עיתוני תקשורת. העיתונים הממוקדים חוגגים, ויילכו ויחגגו יותר ויותר. וכמו שהם מצליחים, כך גם אמורים להצליח עיתוני אינטרנט, ובלבד שהם ילמדו להיפטר מהמעטפת המאוד לא מלבבת שלהם.
    4.התרבות הדיגיטלית בארצות הברית לא מוצתה, בניגוד לדבריו של הלמו. הפסיקה המשפטית נמצאת עדיין בבתוליה. יעידו על כך חוקים של הקונגרס שבית המשפט העליון מבטלם. המבוכה והבלבול גדולים. דווקא משום כך, יש צורך בעיתון ייעודי.

  • שרית  On 4 באוגוסט 2003 at 11:39

    נדמה לי שהאינטרנט מעט יותר מהפכני מהרדיו, בכל זאת. אין מה להשוות את האינטראקטיביות הסוחפת שלו עם זו המצומצמת של הרדיו. ואת הזירה הכל כך נוחה לכל אחד להביע את עצמו ואת דעותיו.
    מקווה שלא תצטרכי להפסיד את תעודת העתונאי שלך – מוזיאונים בעולם זה חשוב. (אולי עוד מעט ינפיקו תעודות לבלוגרים מצטיינים?)
    תודה על נסיון העידוד, ובהצלחה לכולנו.

  • דרור פויר  On 4 באוגוסט 2003 at 13:15

    התרבות הדיגיטלית, בארץ ובעולם, רחוקה עדיין ממיצוי, וכך גם הכתיבה עליה. הבעיה המרכזית היא היעדר פטרונים. גם המוסף של מעריב וגם קפטן אינטרנט נסגרו בגלל מחסור במפרסמים, לא בגלל שהאינטרנט "מיצה את עצמו". בכלל, אני חושב שטיעון ה"מצוי" הוא לא טיעון טוב בכל הקשור לסגירת עיתונים. ראו את מוספי הטיולים למשל. מה, לא מוצו כל המסלולים? האם לא קראנו מספיק כתבות על טוסקנה? ועוד איך קראנו, אבל לדברים האלה יש שוק פרסומי, ולאינטרנט לא. ולכן גם מיותר לומר שהאינטרנט פחות או יותר מהפכני מהרדיו. זה בכלל לא קשור.
    מצד שני, לאינטרנט אין מספיק מהאפיל התרבותי, כמו למוספי ספרות, שגם הם, אם תשימו לב, לא מפוצצים בפרסומות ועדיין אף אחד לא חולם לסגור אותם, או להעביר אותם אל מוספי הכלכלה. למרות שגם על ספרים (כמו גם על טיולים) אפשר לקרוא בכל חלקי העיתון: במוסף, בכלכלה, בספורט, בדיעות.
    מוספי האינטרנט נופלים בין הכיסאות: כיסא התרבות וכיסא התמיכה הטכנית. כשלעצמי, אני מאמין שההמקום הזה, בין הכסאות, הוא המקום הנכון, כי ככה הוא האינטרנט וככה הם החיים. (ונכון, במוספי ספרים אין כתבות על פונטים וסוגי נייר או דבק לכריכות, אבל כאמור, אין מקום להשוות).
    ולכן, כרמל, אני חושב שלא נכון כי "סגירת המוספים, המסמלת כשלון מסחרי של הרשת, מסמנת במקביל ניצחון תרבותי גדול וחותמת את שלב החדירה הרשמי של המדיום". אין פה שום ניצחון תרבותי. ההפך הוא הנכון, יש פה שמרנות מחשבתית של אנשים שמוכנים להפסיד כסף על מוספי ספרים כי זה נראה להם מכובד, אבל לא מוכנים להפסיד כסף על מוספי אינטרנט כי זה נראה להם מיותר.

  • עומר  On 4 באוגוסט 2003 at 13:28

    פעם, עת הייתי חייל, היה מן עיתון כזה שנקרא קפטן אינטרנט. הוא עסק בנושאים מעניינים, מחדשים, בכל הרמות של האינטרנט. זה היה פעם.
    פעם, עת הייתי סטודנט, היה מן עיתון כזה שנקרא קפטן אינטרנט. מן מוסף תמיכה כזה, עם כתבות על משחקי מחשב שהקשר בינם לאינטרנט מתמצה בכך שניתן לרכשם בצורה מקוונת, עם הסברים כיצד לחבר את המחשב לעצמו וכדומה. מעין תחליף נייר לפורום מקוון לסיוע במחשבים.
    היום, כשתחליף הנייר נעלם, אני יכול רק לברך. חבל על הנייר.
    לצבא אני לא מתגעגע, רק לתחושה שהשקיעו במיוחד בשבילי. שכתבו את המוסף מתוך עניין אמיתי לחקור ולגלות ולא בגלל שצריך.
    רוב המוספים האלה עסקו ברובם במיחזור מידע לא מעניין. ממש כמו מוספי הטיולים וממש לא כמו מוספי הספרים. יש תרבות אינטרנט, יש המון ממנה. אבל רוב מוספי האינטרנט לא עסקו בה אלא בדברים אחרים. קפטן אינטרנט מת ביום שבו קפטן הצילו! הפך להיות לב העניין.

  • סיגל  On 4 באוגוסט 2003 at 14:05

    הניתוח של כרמל, כך אני סבורה, מעניין ומאיר עיניים. בהמשך לדבריה על מוספי האינטרנט בעתונות הכתובה, הייתי רוצה להסב את תשומת הלב למוסף "פירמה" המעולה של העיתון גלובס. עך אף שמו המטעה, המוסף עוסק בנושאים שונים הקשורים בתקשורת בעולמינו הנוכחי, לרבות שיווק, שהוא פאן חשוב מאוד וקריטי של עולם התקשורת. נושאי הכתיבה, ודרך הכתיבה הייחודית לחלק מכתבי המוסף משקפת אף היא את המשמעויות המגוונות של עולם התיקשרות בימינו, לרבות האינטרנט.
    אציין כי אין לי כל קשר למוסף, לנעט היותי קוראת נאמנה שלו.

  • שרית  On 4 באוגוסט 2003 at 14:20

    המוסף שעל סגירתו כתבה כרמל עסק בהחלט בתרבות האינטרנט. לפחות אותי, זה העסיק ומעסיק יותר מכל היבט אחר של המדיום המדהים הזה.

    ובלי ספק, אם מדברים על היסטוריה, הסתלקותו של "קפטן אינטרנט" המקורי, אבי-אבות-החלוצים העבריים במרחב הממוחשב, היתה אבידה כבדה לכולנו.

%d בלוגרים אהבו את זה: