תנו להשתין בשקט

בקיץ שעבר טסתי לסין וקיבלתי מתנה לדרך ספר על התרבות הסינית מאת אדלין ין מה. עוד במטוס לבייג'ין גילתה לי אדלין שבשפה הסינית אין מילה ל"פרטיות". התגלית הדהימה אותי, שכן ידעתי על עושרה של השפה הסינית, על דקויות המשמעות שלה ועל היכולת שלה למצות בסימן אחד מה שבשפות אחרות נתאמץ לומר בשני משפטים שלמים. אז מילה בסיסית כמו פרטיות שלא תהיה? Private מתורגם כ"אישי", personal, כותבת אדלין. את קונספט הפרטיות, את הצורך של האדם במרחב משלו, הסינים אינם מסוגלים באמת להבין. אז אמנם מדובר בעם ענקי וצפוף שסבל משטרים קשים וחרפת רעב ושיש לו תרבות מאד שונה מהאינדיבידואליזם המערבי, אבל עד כדי כך שאין לאדם תחושת מרחב פרטי וצורך בו? לזה סירבתי להאמין עד שלא נוכחתי בכך במו עיני.

שבוע לאחר תחילת הטיול חגגתי יומולדת 30 ולכבוד זאת נכנסתי ליום כיף של מסאז'ים חלומיים בספא מפואר בשנחאי. עד אז כבר הספקתי להבין איך הסינים פותרים את בעיית האבטלה הסמויה שלהם, על ידי העסקת מיליון עובדים בשכר זעום כשלכל עובד יש תפקיד צר ומכאני בשרשרת הפיקוד הארוכה. גם בספא, מלבד המסאז'יסטיות, יש את זו שרק מביאה לך מגבות, ואת זו שאחראית רק על נעלי הבית, זו שמנקה רק את הג'קוזי וזו שמנקה רק את הבריכה וגם עוד אחת שכל תפקידה הוא ללחוץ על הכפתור של הג'קוזי ועוד מישהי שרק בוהה בך ואמורה לקרוא למישהי אחרת אם את צריכה משהו נוסף. ניסיתי לגרום להן להשאיר אותי לבד לרגע אבל הן היו בטוחות שאני מנסה לגרום לפיטוריהן. 

בכל ספא מודרני, האווירה והפרטיות הן חלק מההנאה. שמים את האורח בחדר משלו עם נרות ומוסיקה ומשאירים אותו לבד שיספוג קצת פנאן בסוף. מכיוון שהסינים באמת לא מבינים את הצורך ובטח שלא את הכיף שבלקבל קצת ספייס, המסאז'ים נעשים בחלל פתוח, מיטה צמודה למיטה, בזמן שהמסאז'יסטיות מרכלות בינן לבין עצמן. רק כעבור כמה שעות התרגלתי לקחת לעצמי את הספייס בתוך הראש שלי ולהתעלם מהנוכחות המתמדת של העובדות ושל האורחות האחרות סביבי. זה לא היה קל אך נאלצים להתרגל.

אחרי חודשיים של העדר מרחב אישי מוחלט, אפילו לא בשירותים (ועל כך רוב הכתבה הפעם, אז תכף נגיע לזה…), הגעתי לימים האחרונים לפני החזרה בבייג'ין והחלטתי, למרות המחיר היקר יחסית, לקחת לי חדר לבד לכמה ימים. אולי במלונות היוקרה של אנשי העסקים זה מקובל, אבל פקידת הקבלה של ההוסטל הייתה די בשוק מהבקשה. בחוסר יכולתה להבין את הצורך בפרטיות, היא הניחה שמישהו יצטרף אלי בהמשך ולכן נתנה לי מפתחות ומגבות והכל כפול שתיים. כשניסיתי להחזיר לה ולהסביר לה שאהיה בחדר לבד לגמרי, היא הסתכלה עלי במבט מזוגג והספקתי לשמוע אותה פולטת לפקידה השנייה בסינית משהו כמו "זאתי רוצה להראות לנו שהיא עשירה, שהיא לבד תקנה מקום של שניים". לכי תסבירי לה שאת בחסך נואש למצרך אנרגטי שלא קיים בשפה שלה.

שירותים לא חשאיים

ביטויה החריף ביותר של העדר הפרטיות הוא כאשר הבעיה מצטרפת לצרה סינית אחרת בדמות אדישות להיגיינה במקומות ציבוריים (ולא סתם הסארס התחיל מהמדינה הזו, תאמינו לי). לכן, הדבר הקשה ביותר שמטייל מתמודד אתו בסין הוא השירותים הציבוריים. אם חשבתם שחרבנתם כבר בבול פגיעה של רכבת הודית בזמן נסיעה, תוך שאתם עומדים בתוך הפספוסים של הנוסעים האחרים, וראיתם את הגרוע ביותר, כנראה שלא הייתם בסין. במרבית השירותים הסיניים הקלאסיים, ללא קשר לממשק מערבי או סיני, אין מחיצות הפרדה בין התאים. כאמור, הצורך במרחב פרטי אינו קיים במדינה הזו בשום רמה שהיא, לרבות עשיית הצרכים. מהבחינה הזו, סין היא קילר אפליקיישן לביישנים, וביקור אחד בשירותים ציבוריים הומים עשוי להוות תחליף לטיפול פסיכולוגי רב שנים.

שרותים קלאסיים, שרותי תעלה (עם מחיצות במקרה) ושירותי בור

אינספור פעמים מצאתי את עצמי משתינה בכריעה ב"בול פגיעה", תוך שברכי מתחככת בברכה של כפרייה סינית המחרבנת לצדי, וכפרייה סינית שלישית עומדת מולנו בתור ובוהה בי עד שאני מסיימת. אני מכירה כמה אנשים שהפיפי היה עולה להם לגרון ולו בלבד שלא לזרום החוצה בתנאים האלה. שלא נדבר על כך שחורי הפגיעה עצמם מסתתרים בין חתיכות נייר מרוחות בחרא ומקורות רטיבות אחרים בלתי ברורים. הסינים העצלנים בכפרים הנידחים בונים לעיתים שירותי בול פגיעה שאינם מקושרים לכל מערכת ביוב שהיא. הם חופרים חור גדול באדמה מתחת לשתי קורות עץ וכשהוא מתמלא בחרא מכסים וכורים את הבור במקום חדש.

אני לא צריכה לספר לכם מה קורה אם אתם מגיעים לגסטהאוס מג'וייף שבו הבעלים מתעצלים להזיז את השירותים ומחכים עד שהבור ממש, אבל ממש, יתמלא. ותיירים אחרים שקדמו לכם וכבר לא יכלו יותר, הספיקו כבר לאבד צלם אנוש ולחרבן במקלחות, וקרה גם שאנשים השתינו בפינות של חדרים סמוכים בלילה, בלית ברירה… אבל אל תמהרו לשים איקס גדול על סין. במסלול התיירים הפופולרי נדיר למצוא מקומות כאלו. לי , במקרה, יצא להיכנס למחוז גוויג'ו הנידח ושם פגשתי בכמה מסוגי השירותים המזעזעים ביותר כמתואר מעלה.

לעיתים הישועה במקומות כאלו באה בדמות שירותי בול פגיעה ציבוריים, שהם בקתת קש רעועה הבנויה מעל נהר ואז כל החרא נופל לנהר ואין ריחות ואין כלום. סוג נוסף של שירותים מזעזעים הנפוץ במיוחד בתחנות רכבת נידחות, הוא שירותי התעלה. המדובר בתעלה צרה עם שיפוע קל, שתיאלצו לכרוע מעליה וכדאי שתעמדו בסופה, כי אחרת, בזמן שאתם משתינים, יזרום תחתיכם בשלווה החרא של הסיני העומד מלפניכם (להזכירכם, לרוב אין מחיצות!), ופעמיים ביום יהיה איזה סיני שיבוא לנקות את כל החרא שמצטבר בפינה של התעלה, כי אין איזה בור ניקוז או משהו.

כמו שאתם מבינים, כדאי לפתח תתרנות קלה לפני שנוסעים לסין, כי מדובר בניואנסים של סרחונות שמעולם לא חוויתם, באחריות. אחרי חוויות כאלו, כששבתי לבייג'ין, השירותים הציבוריים המזעזעים ביותר היוו סוג של הקלה עבורי ועד היום, בארץ, אין שום זן של שירותים שמסוגל להגעיל אותי, אחרי כל מה שעברתי. כאן לפחות אף אחד לא מסתכל עלי בזמן שאני עושה מהלכים אקרובטיים כדי להשתין ללא פגע!

שרותים: הדור הבא

ואם באקרובטיקה עסקינן, אקנח את הסיפור בהפתעה בסגנון הסיני ואספר לכם על השירותים בהם נפרדתי מסין, שירותי הדור החדש, שירותי ההייטק, שיכונו מעתה "השירותים האולימפיים". בייג'ין מארחת בגאווה את אולימפיאדת 2008 והופכת את העיר על פיה לשם כך. כל כך חשוב לסינים להראות שהם חלק מהמערב ושהם ילמדו את כולנו מה זה הייטק, שהם מפנים שכונות עוני שלמות כדי לבנות אצטדיונים, מכריחים את כל נהגי המוניות ללמוד אנגלית בסיסית, וגם משפצרים ומנקים את כל השירותים הציבוריים בעיר. הסינים הם עם מאד קיצוני ומספיק להסתכל על עיר פאר נוצצת כמו שנחאי לעומת כפר סיני ממוצע כדי לדעת שאין אמצע אצל האנשים האלה.

את הגישה הקיצונית שלהם בתחום השירותים הזדמן לי לגלות יממה לפני החזרה הביתה, כשהייתי לחוצה בטירוף להשתין איך שירדתי מהמטרו, והייתי מוכנה לקחת סיכון עם איזה תא שירותים שנראה כימי כזה בתחנה של שוק המשי. כאילו, אחרי הבורות המסריחים, מה זה קצת כימיקלים בשבילי? שמתי מטבע סיני בפתח התא לפי ההנחיות ומה רבה הייתה הפתעתי, כשהדלת נפתחה ואת פני קיבל תא מצוחצח וריחני, עם מראה סטייל בית מלון או מחלקת עסקים של בריטיש איירווייז. שפשפתי את עיני בתדהמה ונכנסתי. עוד הוכחה שלוקחים פה את האולימפיאדה מאד ברצינות ומנסים לא להבריח את התיירים.

כשניגשתי לשירותים בעלי הממשק המערבי הבחנתי שיש על האסלה שקית הממשיכה לתוך החור של השירותים ובעצם זה נראה שצרכייך אינם נופלים לשום מים אלא לתוך אותה שקית! שיהיה, העיקר שזה נקי ומבושם. אז עשיתי פיפי (לתוך השקית), איזו הקלה, וניסיתי להוריד את המים על השקית המשונה, אבל לא מצאתי שום ידית. עתה הבחנתי שגם דלת התא אותה טרקתי בנונשלנטיות אינה ניתנת לפתיחה לשם יציאה בשום צורה נראית לעין. זה כבר התחיל להלחיץ. אמנם נעים ומבושם לי פה וכל הפיפי שלי נח בסבבה בתוך שקית גדולה, אבל יש לי טיסה להגיע אליה מחר. ואני יודעת לקנות כרטיס רכבת בסינית שוטפת, אבל אין לי מושג איך צועקים בסינית "הצילו". הסכנה עם השפה הזו, כשכל טון משנה את משמעות המילה, הוא שאצעק הצילו והם יחשבו שאמרתי "אני נהנית פה, תתחפפו".

פתאום הבחנתי בכפתור חשוד בקיר, ללא כתובית. החלטתי ללחוץ עליו ולראות מה יקרה. איך שלחצתי על הכפתור התרחשו שתי פעולות בו זמנית: השירותים החלו להשמיע רעש של טרקטור, האסלה עלתה מאליה, השקית התקפלה ונסגרה מאליה ונבלעה למקום עלום בגרונו של בית השימוש, שקית חדשה ירדה עם מושב אסלה ממקום עלום אחר (אני לא זוכרת מספיק כדי לפענח את המנגנון הזה, הייתי די בהלם…), ותוך כדי זה, דלת התא נפתחה לרווחה ואפשרה לי לצאת. בחיי, הייטק. ממש אולימפיאדה. אין כמו הסינים ביציאות אקסטרווגנטיות מיותרות.

האמת היא, שלמרות הסבל הרב שגרמו לי השירותים והעדר המרחב, הודתי לסין על השיעור. האדם המערבי נהיה פריק מרחב עד מיזנטרופיה לפעמים, וזה באמת משחרר להיות במקום שהורג לך את הבושה וגורם לך להרגיש שאתה עוד ג'וק בהמון, אמבה חסרת חשיבות כנגד הקולקטיב או הטבע. ושניה לפני שאני הופכת את המסמך האנושי המרתק הזה להטפת ניו אייג' – אלך להשתין. לבד. בבית. בשקט.

 

עוד על סין:

ביס מידידו הטוב ביותר של האדם

יותר עקומה מהפיזה

SARS באוזן

עוד על שירותים:

שירותים עולמיים

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יובל  On 6 באוגוסט 2003 at 9:39

    זה מזכיר לי את המשתנות המוזרות ברחובות אמסטרדם. רק מהבנת המנגנון צולקתי לחיים.
    במיוחד עם שותף לטיול במצב תודעתי "אחר" שגם העז ואף ניסה אותן. (הוא כבר לא היה יכול להתאפק)

  • עומר  On 6 באוגוסט 2003 at 10:18

    ציבורית בה נתקלתי היא בעצם אסלה ללא כל חור, כאשר איכשהו (לא פיענחתי את המנגנון) לאחר סיום הצרכים ופתיחת הדלת האסלה נהפכת ונשטפת בזרם חזק וחוזרת למצבה המקורי נקיה ורעננה.

  • ירדן  On 6 באוגוסט 2003 at 10:37

    התרבות המערבית השוקעת או התרבות הסינית.
    בסופו ל דבר, כמו שציינת, מדובר בהבדלי תרבויות ותו לא. גם כשאנחנו נוסעים להודו קשה לנו לראות מליוני בני אדם שוכבים ברחובות ונרקבים, ומצד שני, אלו הם החיים שלהם.

  • ravit  On 6 באוגוסט 2003 at 11:42

    באמת היית צריכה את סין בשביל להבין את זה?
    לא מאמינה.
    אבל היה לך טיול מהמם – תרתי משמע – וזה מה שחשוב.
    ואפרופו גועל בשירותים, ניסית תחנות דלק בארץ? בטיולי הרבים אני נאלצת לא פעם להשתין בתחנות דלק נידחות בדרום החם (לא תמיד נעים ללכלך לאיילות את השירותים שלהן, תמיד ישנה הדילמה מה עושים עם נייר הטואלט…), אמנם יש שם דלת, אבל זהו. כל השאר ברמה סינית למהדרין.

  • רוני  On 6 באוגוסט 2003 at 14:20

    היתה רשימה מצחיקה בטירוף?
    בתור לא כל כך משוגעת על הסינים ברחובות זה היה מאוד מאיר עיניים לקרוא ולהבין עד כמה החיים שלהם שונים משלי בפרטים הכי טריוויאליים. זה מכריח לחשוב, וזה תמיד טוב.

    את הולכת ומשתבחת, כרמל. אני מתכוונת להתחיל להשוויץ שבזכותי הגעת לרשימות, אם את מרשה לי.

  • שוויון 7-2521  On 6 באוגוסט 2003 at 15:27
  • אור נע  On 6 באוגוסט 2003 at 16:10

    כרמל, הידעת שבאוניברסיטה המרכזית בבג'ין, שהיא היוקרתית ביותר באזור, יששרותים משותפים לסטודנטים ומרצים, ללא דלתות!!! אבל, אפשר לבחור בין בול קליעה לאסלה (תנחשי מה נקי יותר? קלעת בול!
    לעומת זאת, דווקא בסניף הצופים(כן, הצופים!) בז'יאן טסו, יש שרותי שחבל על הזמן..

  • From Sydney  On 6 באוגוסט 2003 at 16:24

    how about tell the people how the clear the tables in the resturants. the wanderfull nappies the kids have.

    I have been in China for 100 days and its one of the most intresting places in the world.

    try and think of india but were a train leaves on the minute. The diffrent between comunissets (or semi) and democrats.

  • נילי  On 6 באוגוסט 2003 at 21:07

    ועד היום לא מצאתי, בין כל מדריכי התיירים,
    אף לא מדריך מסווג ראוי של שירותים ציבוריים בערי העולם,
    עם דירוג כוכבים כמו בתי מלון/מסעדות/כו'.

    כרמל, תכתבי מדריך כזה ואני מתחייבת לקנות ישר
    10 חתיכות. אחלה מתנה למשתינות מפונקות

  • אליסיה  On 6 באוגוסט 2003 at 23:26

    אני עם נילי. אחרי שקראתי את הרשימה הזאת שלך, החלטתי שלסין אני לא נוסעת. בטח לא למקומות שאת מספרת עליהם.
    ואם לא תכתבי לנו כזה מדריך, איך נדע ?
    סיוט, כל העניין הזה של השרותים מחוץ לבית.

    הזכרת לי מחזה שראיתי בלה פאז לפני כמה שנים: נשים עומדות בקצה הכביש המשופע, בצד הגבוה שלו, מפשילות את החצאית, כורעות ו … עושות את הצרכים שלהן.

    ובספרדית דווקא יש מילה לפרטיות. הנשים המסכנות האלה (בלי ציניות, העוני שם מחריד והן מבלות שעות ברחוב על צאצאיהן בניסיון למכור לימונים לעוברים ושבים) לא שמעו על המילה הזו, כנראה.

  • לימור כהן  On 7 באוגוסט 2003 at 18:39

    כרמל,
    כל מילה פה בול (פגיעה).
    גם אני הייתי בטיבט (חלק של סין היום) ומכירה את כל סיפורי השירותים. הכל נכון.
    בלונלי פלנט כתבו פעם שמפתיע, אבל אף אחד עוד לא נפל אף פעם לבור כזה מלא חרא, כמו שאת מתארת (כזה שכל פעם שהוא מתמלא מזיזים בגללו את השירותים)
    ואז מישהו כתב להם, שהוא כן נפל!
    היה לילה, והוא לא ראה, ונפל לתוך בור מלא חרא!
    3 ימים הוא התקלח ולא עזר לו כלום. הוא המשיך להסריח בטירוף המון זמן אחר כך. מסכן.
    תקראו את זה בלונלי פלנט על סין.

  • Rogatka  On 7 באוגוסט 2003 at 20:27

    צולבת זה דבר כזה/
    של חיילים קשוחים/
    היא מצמידה מחסניות/
    כשלקרב הולכים,

    היכנשהוא בתל ערד/
    בצל הר עמשא/
    צולבתי היקרה/
    בחרא מכוסה.

    גם הכומתה נפלה לי פעם/
    שלפתיה חיש-מיד/
    כי עדיף כומתה סרוחה/
    מלחטוף שבת.

  • איתן כספי  On 9 באוגוסט 2003 at 11:32

    הרשימה הכי מצחיקה שקראתי כאן (כולל בהחלט את התגובה של לימור כהן) עד כה.
    דבר המבקר: השתנתי מצחוק!

  • שוויון 7-2521  On 12 באוגוסט 2003 at 13:13

    http://www.wired.com/news/technology/0,1282,59979,00.html

  • אמנון בוים  On 19 באוגוסט 2003 at 22:33

    שלום כרמל
    מאמרך מתאר מצב אמיתי בסין, המעוגן בתרבות והמסורת הסינית מזה דורות רבים. ניתן להוסיף על כך עוד כהנה וכהנה תאורים אשר יראו לנו ביזאריים, אך הם מקובלים ולא יוצאי דופן בסין. הבנת הנהגים הסיניים היא תנאי הכרחי להכנה לטיול בסין. ללא הכנה כזו, ולא רק בנושא ההיגינה האישית, כל טיול לסין יסתיים באכזבה ותיסכול. תרבותה של סין שונה בהרבה מובנים מהתרבות המערבית, ותיסכולים רבים ימנעו בהכנה מתאימה. אשר ל"פרטיות", אני אכן לא מכיר סימנית אחת בודדת למילה הזו, והמושג הסיני הוא
    保密性 "bao mi xing".
    שתי המילים הראשונות משמעותן לשמור משהו בסוד . הסימנית השלישית מובנה בין היתר משהו כמו הסיומת האנגלית
    "-ness" או "-ity".

  • כרמל  On 20 באוגוסט 2003 at 9:17

    זה כמעט נראה שהסינים צריכים להמציא סלנג כדי הלבין את המושג הזה. האמת היא שאהבתי את המדינה הזו בטירוף. למרות ההגיינה. אני כמעט מתגעגעת לזה שיורקים סביבי ברחובות. הקסם שלה הילך עלי הרבה יותר מהודו שמהלכת פה קסם על חצי ישראל. עוד אכתוב על סין באספקטים אחרים גם.

  • אבי  On 20 בספטמבר 2003 at 16:57

    שמעתם, אני הייתי במחוז הנ"ל לפני 15 שנה במסגרת עבודתי והגעתי לחווה מבודדת עם שירותים בול פגיעה, כאשר הסתכלתי לאן החרא נופל, הייתי בשוק, זה נפל על דיר חזירים, מסתבר שמרכיב עיקרי במזון של החזירים היתה "התוצרת" של בני המשפחה ואורחים מזדמנים. נו, גם זו דרך לחסוך במזון לבהמות. לגבי המחלות שמעבירים אחד לשני – חבל על הזמן.

  • דנה  On 3 באוקטובר 2003 at 14:48

    או "גזונטהייט", או "אסותא", או כל מקבילה אחרת? הם פשוט לא נוהגים לומר שום דבר כשמישהו מתעטש. ועד כמה שהבנתי, כך גם ביפאן ובקוריאה.
    אז קודם כל, הקדמת אותי (: – כי תמיד רציתי לכתוב משהו על השירותים בסין. ושנית, אני חייבת לציין שהרבה פעמים שמחתי שהיו שם שירותי כריעה ולא שירותים "מערביים", כי אילו היה שם מושב, הוא היה מבחיל ודוחה במיוחד. זאת למרות שכמובן היה נחמד אם תריסר סיניות לא היו בוהות בי בעודי מנסה להשתין תוך שירת "שאבתם מים בששון" כדי לעודד את השלפוחית הביישנית שבהחלט אינה רגילה לקהל.
    ולסיכום, ב"קפה דה ג'אק" בעיר דאלי שבמחוז יונאן היית? בשירותים שם תלוי שלט – "no shit" כולל צלמית חביבה של בן אנוש שחש אל נקביו, עם איקס גדול אדום עליה. ובעבור כל מי שלא הבין שאין מדובר בבדיחה של בעל הבית, נכתב מתחת לצלמית כי השירותים לא יהיו מסוגלים לספוג כל דבר שאינו שתן. ראו, הוזהרתם.

  • כרמל  On 3 באוקטובר 2003 at 17:14

    על זה באמת לא שמעתי, מאד אקולוגי.
    ודנה – נתקלתי בכמה וכמה שלטי נו שיט כאלה וזה נורא הצחיק אותי – מה אעשה אם יוצא לי??? יש פקחים מיוחדים שייכנסו לוודא שאני לא מחרבנת בקוטר של יותר מטיפת שתן?
    אח, סין. געגועים עזים.

  • עפר  On 27 במרץ 2004 at 17:13

    יוכ

  • Traveljohn  On 22 במאי 2004 at 17:12

    מגוון אמצעיםחד פעמיים לעשיית צרכים כאשר שירותים אינם בנמצא או אינם הולמים
    לכולם נשים גברים וילדים
    נקי בטוח וקל לשימוש

  • רונית יהב  On 6 ביולי 2004 at 22:21

    שלום כרמל
    עברתי על הכתבות שלך באתר האינטרנט.ברצוני להציע לך הצעה
    מסוימת.משמיעה ראשונה אולי זה יצלצל לך כצת חריג, אבל אני
    מתכונת למה שאני אומרת.להלן קישור שכדאי לך לראותו:
    http://www.griot.net/house/toilet/survey.htm
    זהו מעין סקר (באנגלית).לא אפרט – תעייני בו ותביני
    בדיוק !!!
    אם את רוצה מידע על התנהגות נשים בשירותים אני מציעה לך לערוך באינטרנט סקר דומה בעברית (אם כי בקנה מידה יותר
    מצומצם שכן סקר זה נראה לי מפורט מידי,ואולי שיהיה מיועד
    רק לנשים).

    בכבוד רב,
    רונית יהב

  • ואגו  On 30 במאי 2006 at 11:11

    אתר חדש שמיועד לשפר המצב
    http://www.wcphil.st
    נא להשתתף במאמץ !!! תרתי משמע

  • מיקי  On 29 בספטמבר 2006 at 18:53

    עכשיו יש אתר די חדש שאולי יתן פתרון לבעייה לפחות לישראלים, כי הוא רק בעברית
    הכתובת שלו
    http://www.bet-shimoosh.info

    הלוואי שיתפרסם ושהמידע שבו יגדל

  • מר נרקיס  On 20 בנובמבר 2007 at 9:51

    מי אמר שזה מעצלות, שהם מכסים את החרא באדמה במקום להזרים אותו לביוב? זו פשוט עוד שיטה מסורתית של קומפוסט (כדאי לך לקרוא את הספר "זבלאנושי").

    אולי לא נעשתה כהלכה במקרה שאת מתארת, אבל זה עדיין הרבה יותר אקולוגי מלהזרים הכל לביוב ולים.

%d בלוגרים אהבו את זה: