גלידסופיה

אומרים שמה שאתה אוכל זה מה שאתה ושאפשר ללמוד עליך משהו מכל בחירה שאתה עושה, אם רק מתבוננים. אז עוד בילדותי בפתח תקווה, בגלידריות המיתולוגיות של תל חנן או קרוול (פויר, רינגז א-בל?) שמתי לב שיש אנשים שיעמדו מול טעמי הגלידה האקזוטיים ביותר ועדיין יבחרו פונץ' בננה או פיצפוצים, ויש את אלה שתמיד ירצו לנסות את הטעם החדש והמוזר ביותר.

יש אנשים של ריבת חלב ואנשים של רום צימוקים או פקאן, יש כאלו שאף פעם לא ייקחו פחות משלושה כדורים וכאלו שלוקחים תמיד רק כדור אחד, כאלו שבגביע שלהם תמיד יהיה סוג של סורבה או תמיד יהיה שוקולד ועוד כהנה וכהנה.

כמובן שפיתחתי תיאוריה. פילוסופיה של גלידה. לפעמים ניתחתי לפיה את מצב רוחו של האכלן ולפעמים את אישיותו. ותמיד אמרו לי "המממ, יש בזה משהו". אז חשבתי על רעיון לסטארט אפ ואני מחפשת משקיעים. אם עובד מגבעתיים מצליח להפעיל קיוסק של סביח על פילוסופיה של כדורגל, אז למה אני לא יכולה לפתוח גלידריה פילוסופית בת"א?

כשנתרחב לכדי רשת, נביא עובדים במשמרות מתחומי אבחון כמו טיפול בצבע, תזונאים אלטרנטיביים וכאלה, שיתנו אבחונים לזללנים מפרספקטיבות שונות. ואחר כך נפתח גם קרפוסופיה, כי גם לתוספות של קרפים יש משמעות או אולי מיצולוגיה של שייקים. נראה.

בינתיים אשמח להראות לכם איך זה עובד, כאן באתר. בחרו את גביע החלומות שלכם ואומר לכם מי אתם. החליטו כמה כדורים יהיו בו ובאיזה שילוב (הסדר חשוב אז תהיו ספציפיים!), בהנחה שכל טעמי הגלידה שבעולם עומדים לרשותכם. אז מה הקאפ שלכם?

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אילן  On 11 באוגוסט 2003 at 19:34

    נתחיל בגביע, עד לא מזמן הייתי בוחר בכוס פלסטיק אבל עברתי לגביע.
    סביר להניח שיהיו בו כשני כדורים. הראשון גרסא של שוקולד והשני לבחירה, וניל עם עוגיות, וניל עם גושי שוקולד או גרסת קפה/עוגה כלשהם.

    בלי סורבה בבקשה, זה חמוץ לי.

  • אוסנת  On 11 באוגוסט 2003 at 20:07

    בכל פעם שאני עומדת מול מבחר הטעמים בגלידריה האיטלקית המשובחת בעירי אני תמיד מזמינה שני כדורים סורבה פסילורה וסורבה פירות יער/ סורבה לימון. האם זה הופך אותי לבן אדם חמוץ?

  • זו ש  On 11 באוגוסט 2003 at 20:07

    שני כדורים ביום רגיל, אחד אם חורף, שלושה אם אני מצוברחת.
    אם את מסדרת לי גלידה מכל העולם (תבורכי, ולו על דמיון-הטעם שזה הצית בי)- כל שני טעמים שהם מגלידת ברטיון בפריז. כולם נפלאים באותה המידה, חבל לקפח. תחת עינויים, כנראה שאגיד "הנוגט"

    אני מאלה שעומדים חצי שעה במבט אומלל מול הויטרינה, כי הם לא מצליחים לבחור. גביע החלומות שלי? בכל רגע נתון הוא יהיה משהו אחר (אוי לא, האם אני חושפת שאין לי טעם מגובש?)
    ברגע זה ממש, למשל, אשכוליות וקמפארי. כשהתחלתי לחשוב על זה, היה לי בכלל רום-צימוקים בראש (במקום אונה שמאלית)

  • כרמל  On 11 באוגוסט 2003 at 20:14

    כדי לתת לכם ניתוח מעניין יותר ואף השוואתי, מאוחר בלילה, כשאשוב הבייתה. כדאי לחכות!

  • פיקה  On 11 באוגוסט 2003 at 20:49

    אמרת גביע החלומות, אז נתפרע:
    חמישה כדורים:
    שוקולד תפוז, רום צימוקים (אבל גלידת שוקולד, לא וניל),
    פסיפלורה, וודקה אשכוליות, דובדבנים ומנגו.

    שהרום צימוקים ושוקולד תפוז יהיו למעלה ושיהיה עליהם ציפוי שוקולד.

  • הבת-ימי  On 11 באוגוסט 2003 at 21:13

    תגידו, מה קורה פה? כל הכותבים באתר הזה מפתח תקוה!!! (חוץ מדרור שטוען שהוא מנתניה, אבל זה סיפור כיסוי שקוף. הוא כולה-כולה היה פעם בצבא בנופש בגולדמינץ). אם משהו נשמע חשוד, מריח חשוד ונע חשוד. זה כנראה חשוד. האם ביל גייטס הוא ראש אגף התברואה בעיריית פ"ת?

  • פ"ק  On 11 באוגוסט 2003 at 21:25

    לא הייתי שמה על זה כסף. מצד שני, עם כל הכבשים שלו, אי אפשר לצפות ליותר.

    ואני אוהבת כדור אחד דולסה דה לצ'ה, למרות שזה אף פעם לא כמו המקור, וכדור אחד וניל. תמיד בכוס פלסטיק, כדי לפחות לא להיראות כמו בת חמש.

  • אביבה  On 11 באוגוסט 2003 at 22:23

    יותר שווה מקוראת בקפה.

    אני לוקחת שוקולד (או שוקולד-תפוזים) למטה, ושני טעמים קרובים למעלה – טירמיסו, רום-צימוקים, תמרים-רום-פקאן או ריבת חלב, תלוי מה יש. לפחות שני כדורים, רק בגביע ופל.

    כשהגלידריה משובחת, אפשר אפילו להחליף את השוקולד למטה – אבל רק באחד הטעמים לעיל.

  • yoav56  On 11 באוגוסט 2003 at 23:54

    כשנכנסים , מיד הם מתנפלים, בכוס? או בגביע? מה לשים אין זמן להחליט. צריך לבוא מוכן. צריך לנהוג באסרטיביות.
    לפיכך, בהמשך להצעתך : יעוץ לפני בחירת הטעמים יהיה אפשר פינה קטנה עם יועצים מהתחום המדעי, או הרוחני ניו אייג'י פסיכולוג לצד מרפא בנשימות או בציור, שיעזור למתלבט מה לבחור.

  • דרור פויר  On 12 באוגוסט 2003 at 0:03

    תל חנן – זה היה בתחנת דלק של בילינסון, לא? קרוול, נשמע מוכר. אה, כן, מול קולנוע שלום, נכון?
    אח, פתח תקווה – אם המושבות, מקור כל החלומות.

    ואני שמרן בגלידות משהו אש – שוקולד, שוקולד עם פצפוצי שוקולד, פונץ' בננה, כל מה שבצבע ורוד, ולפעמים אני מתפרע ולוקח אגוזים. ואף פעם, כמעט, לא בגביע, אני אוהב בכוס. ופעם אהבתי שהיו מטבילים את גביע הגלידה ההפוך במין נוזל שוקולד, ואז היו גם מפזרים סוכריות.
    כל הסורבטים בעיני זה בכלל לא גלידה, והכי בעולם אני אוהב ארטיק בומבה, ואחריו שוקובננה

  • Xslf  On 12 באוגוסט 2003 at 0:17

    אני בדרך כלל לוקחת שלושה כדורים- פשרה טובה בין מעט מידי לבין קר לי מידי בפה.

    כל פעם אני לוקחת שילובים אחרים, אז ממש קשה לי לרשום מה בדיוק יהיה גלידת החלומות- הוא ישתנה בעוד רגע.

    אבל שני כללים תמיד יהיו בגביע שלי:
    * המקסימום שוקולד שיהיה שם יהיה וניל פיצפוצים. כל מה שעם אחוז שוקולד גדול יותר לא נכנס לגביע (מה לעשות, לא אוהבת שוקולד)
    * שום דבר בצבע כחול. אני פשוט לא מסוגלת לאכול שום דבר כחול.

    ברגע זה מתחשק לי גלידה עם רום-צימוקים, וניל-פסיפלורה, ופיסטוק.
    חשוב מאוד שהם יהיו מעורבבים ביחד, כך שכל לק יתן טעם אחר.

  • כרמל  On 12 באוגוסט 2003 at 2:34

    נפתח בהתנצלות – המתקפה על האקספי לא אפשרה לי לחזור אליכם בזמן, מקווה שלא איבדתם את הסבלנות.

    נתחיל דווקא בך, זו ש. את בחורה מרתקת, בטוח שנורא מעניין איתך. אבל השאלה עד כמה לך מעניין איתך. שימי לב שמרוב תחכום ומילים לא איבדת את עצמך. שמרוב תאבון לחיים, שום דבר לא באמת מספק אותך. ייתכן שיש לך נטייה למצבי רוח, דיכאונות, אולי קפריזות/קריזות. והיזהרי מהתנשאות. זו מגרעה שלך. יש לך מה ללמוד מהפשטות, הנחישות והחדות של אסנת. פשטות זה לא אומר שאת בחורה פשוטה, אסנת, זה דווקא במובן החיובי. את בוררת עיקר מטפל בחיים, את ממוקדת, את מלאה חיות ותשוקה, ממש לא בנאדם חמוץ. ויש לך לב טוב, זה לא פחות חשוב.

    אבל משהו בך בכל זאת לא מאוזן, ויעזרו לי פה העוסקים ברפואה סינית, שהרי אדם שעומד בגלידרייה איטלקית עסיסית ובסוף יוצא רק עם סורבה באופן קונסיסטנטי, חסר לו שם קצת ין שמנת מתפנק, לא? האם את מרשה לעצמך גם לקבל, אסנת? הקלישאה המתבקשת היא גם לומר שיש כאן שמרנות מסוימת, חזרה למוכר ואי נטילת סיכונים, אבל אני לא בטוחה שזה נכון לגבייך. נראה לי שאת חוזרת לסורבה מסיבות אחרות, אולי אפילו פרקטיות כמו דיאטה. איך אני בינתיים?

    אילן, הו אילן, לו כולנו היינו כמו אילן. נשמה טובה אבל לא חננה משעמם. בחור שיודע לחיות את החיים אבל יודע גם מתי לעצור את המרוץ, להתביית על משהו טוב ולהסתפק בו, אין לך את הסנאי המנקר במוח שתמיד מחפש משהו טוב יותר ודופק את מה שיש. טוב לך עם שני הכדורים שלך, אתה לא זקוק לגדוש את הגביע עד גדותיו, לדפוק את הראש. סורבה זה באמת לא בשבילך, אתה מתענג על המתיקות של החיים כחתול על השמנת, אדם עם המון יכולת נתינה ופינוק. עם מינון נכון של יציבות/בטחון ועניין/זיק. אשרייך.

    פויר, קפטן אינטרנט, אבו-צדוק, איש התרבות והרוח, עמוק בפנים אתה פשוט בנאדם עממי. חומוסייה מהלכת. לילד הפנימי שבך יש אצלך מקום של כבוד ואתה רגיש בטירוף. באמת בטירוף. מהטעם שלך בגלידה נראה שזה הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו למדים עליך מכתבייך. שמור על עצמך, מתוק.

    פ"ק – אם את ארגנטינאית, תתעלמי מהניתוח הזה. כל הארגנטינאים בוחרים דולסה (ריבת חלב למי שלא בז'רגון) בדיפולט, זה מהבית. אבל אם הגעת לאהבת הלצ'ה שלא בזכות מוצאך, הרי שאת פשוט ילדה טובה, טיפוס מאד חם ונוגע שגם זקוקה להמון מגע ולחיזוקים. אני אישית מאד מחבבת טיפוסי ריבת חלב. הם די
    what you see is what you get.
    ואם תשימי ליד זה וניל, את בכלל מתוקית, חלומה של כל אימא יהודיה.

    ועכשיו, פנו מקום לפיקה ואביבה, הנשים הדומיננטיות של הערב! אילו בחירות! כל טעם נצור בסלע. כל טעם עומד בפני עצמו ואינו מהווה ריכוך של חברו. אין אצלכן שילובים, אתן מביאות אותה בראש לבלוטות הטעם, כל כדור בומבה. לטרוף את החיים. לקחת כל מה שנותנים לכן ולהפיק ממנו את המיטב, זה הכישרון שלכן. פיקה אולי קצת חמדנית, שובבה שכמוך, היזהרי מהיצר שלא יפיל אותך, התעמדי בחמישה כדורים כאלה, בובה? יש בך גם משהו ממה שכתבתי לאסנת. תקראי.

    ואצלך אביבה, חושניות היא שם המשחק. אפלת מעמקים מסקרנת. למרות שאני חייבת לומר שבכל הצימוקים-פקאן האלה יש סוג של אנרגיה שקשה לי להגדיר אותה. אצל חלק זה מתבטא בסנוביזם כלשהו אצל חלק סוג של שמרנות. צימוקים ופקאנים הם גבולות. גבולות הבועה שלך, אביבה. לא מתרועעת עם טיפוסים שאינם "משלנו". לא באמת. אני עוד צריכה לחשוב איך בדיוק אני מגדירה את הצימוקים-פקאן הזה. והמון רציונל. אולי קצת יותר מדי.

    אקס-סלף, רק אותך אני מצטערת לאכזב, את קצת חידה בשבילי כרגע. אני לא מצליחה להחליט אם זה שאין לך גלידה חלומות מעיד על גמישות או דווקא על הססנות וקושי בקבלת החלטות. לפי גלידת המצב רוח שלך להערב את בהחלט לא בחורה הססנית ופסיבית. אולי באמת גמישות מחשבתית זה העניין. יש לך ראש מיוחד. דעות לא שגרתיות. מה שבטוח זה שאת אדם שמבין כי השלם גדול מסכום חלקיו ואת מתייחסת למכלול יותר מאשר לפרטים בפני עצמם (ואת זה קל להגיד מהרצון שלך שהכל יתערבב). ואני חושבת גם שאת בחורה מאד נשית ומאד מחוברת לאיכויות הנשיות שלה, אבל נראה לי שיש לך כמה חסימות אנרגטיות או לפחות עכבות, במיניות. אני בכיוון? את היחידה שאני לא סגורה על הקאפ שלה, אני צריכה עוד מידע.

    זהו להלילה, נמשיך מחר, אני קוראת לעוד אנשים לתת את הקאפ שלהם ולמי שנותח לתת פידבק!

  • כרמל  On 12 באוגוסט 2003 at 2:38

    את חסרת יכולת לדחיית סיפוקים בובה. ובזה אנחנו דומות 🙂

  • ענבל  On 12 באוגוסט 2003 at 10:26

    כרמל חמודה, את צריכה לבקש על זה כסף, באמת.
    כל עוד זה בחינם, אז אני רוצה גם : – )
    אז ככה: שוקולד (רצוי מריר) טירהמיסו בתוך כוס.
    תודה!

  • ravit  On 12 באוגוסט 2003 at 10:46

    אז ככה כרמלית :
    אם אני לוקחת רק כדור אחד אז זה יהייה או שוקולד נטורל, מהסוג ששמים בארטיק שוקובו – ישר לוריד, או סורבה מלון. רוב הגלידריות לצערי לא מחזיקות מספיק מלאי מהסורבה מלון.
    אם לא זה ולא זה אז – שוב, מצרך די נדיר – מנטה עם פצפוצי שוקולד. אין אין אין כמו מנטה.

    אם אני לוחקת שני כדורים אז למטה תמיד יהיה איזשהו שוקולד, עדיף עם שברי מקופלת. לא שברי עוגיות ולא רום. במיוחד לא רום, הגועל נפש הזה!
    כדור שני יהיה סורבה כלשהו, עדיף אקספרימנטי, אבל אף פעם לא לימון!

  • אביבה  On 12 באוגוסט 2003 at 11:20

    אני די שמחה להסכים לניתוח. אם כי תסלח לי גבירתי – בעיני צימוקים ופקאן הם בונוסים 🙂 לא גבולות.

  • עינב  On 12 באוגוסט 2003 at 13:55

    גביע ופל ושיהיה בו טעמים של שוקולד ממולא. כמו השוקולדים של עלית עם הממולאים בטעם פטל, דובדבנים ואננס בפנים.
    אם היתה גלידה בטעמים של המרמלדה (זו שיש לה 7 צבעים בשורות) זה היה מושלם.
    גם ויזואלית גלידה בצבעי הקשת.
    אבל הכי חשוב , אני אוכלת גלידה תמיד מלמטה ולאט לאט עולה למעלה. אולי זו סטיה, אבל זאת האם אמא של התענוגות.

  • פ"ק  On 12 באוגוסט 2003 at 14:23

    הו, שרק אמא שלי לא תשמע על זה…
    🙂

  • כרמל  On 12 באוגוסט 2003 at 14:44

    כולם יצאו מהתקפת האקספי בשלום ורק שלי מסרב מאז להתחבר לרשת בכלל וכל דקה כואב לו במקום אחר. אני עכשיו מחוץ לבית והאמת אין לי ממש מצברוח. אז רק אומר לרווית שזה קצת לא פ'ר כי אני מכירה אותך אישית, אבל הבחירה במנטה כבסיס והשילוב העשיר ומחויב המציאות בין השמנת לסורבה, תומכים במה שאני יודעת עליך ממילא, אבל המנטה היא ללא ספר הקשר העמוק לבריאות, ספורט, לאופי שמשדר רעננות ובמקרים קיצוניים של אהבת מנטה לפריקי ניקיון.
    אני גם מכירה אותך כבחורה דומיננטית אבל אין לך קאפ מאד דומיננטי כלומר שהצדדים הרכים שלך יותר מוחצנים ממה שזה נראה 🙂

    לענבל – לקרוא את של אביבה אבל בלי הבולטות של הדומיננטיות ותוספת קטנה – יצר הרפתקנות, התנסות ונהנתנות מפותח, וכל זה חי בתוך מעטפה טיפונת ביישנית. ביישנית במידה החיננית.

    עינב – סוף סוף מישהי מעניינת עם צד אפל מפותח…יש לי תחושה שכיוון אכילת הגלידה אינו הסטייה היחידה שלך 🙂 אבל שימי לב שאת לא בולעת יותר ממה שאת יכולה לעכל, יקירה. את לא מסכימה לפספס שום דבר שמגיע לך בחיים, את יודעת לבקש ולקבל מה שאת רוצה בדרך שלך, אבל שימי לב שזה לא יוצר אפקט של "תפסת מרובה לא תפסת" וסגנון תקשורת שנתפש אצל אחרים כקצת אסרטיבי מדי… גם אצלך כמו אצל זו ש, יש סכנה שמרוב גיוון/תחכום את לא תמיד רואה את עצמך האמיתית בתוך התהליך. האם את מרגישה תמיד שאת צריכה להאבק על מקומך? להוכיח את עצמך? האם יש לך עבודה תובענית או שאת מתוסכלת מהחיים בעולם של גברים? אני רק מהמרת פה כי אני מרגישה מהקאפ שלך את אנרגיית המאבק הדוחפת. במה את נאבקת, עינב, לאן את דוחפת?
    גם לך וגם לזו ש. אני רושמת תרופת הרגעה – פעם בשבוע לאכול את הטעמים של פויר. תודיעו לי איך זה משפיע עליכן 🙂

    עוד קאפים?

  • כרמל  On 12 באוגוסט 2003 at 14:50

    עוד משהו שאני יודעת עליך וניכר בגלידה שלך , אויל לאחרים ללמוד ממנו, זה שאת לא סובלת בולשיט. אל תמרחו אותי, תנו לי את הדברים נטו, בלי זיכוך, ריכוך, רום וחתיכות קטנות ומסריחות בפנים. אדם של תכל'ס.

  • Xslf  On 12 באוגוסט 2003 at 16:47

    כתבת:
    "את היחידה שאני לא סגורה על הקאפ שלה, אני צריכה עוד מידע.
    "
    באיזה מן מידע את מעונינת?

  • רני  On 12 באוגוסט 2003 at 17:42

    לקנות קילו גלידה. שוקו וניל ופיסטוק. אני משליך את הניילון שהם שמים כדי שלא יידבק. הרי זה לא באמת נדבק. מדי פעם אני מעביר עם הכפית על כל האורך ומקבל את שלושת הטעמים ומתענג על הקור והחגיגה שבפה. כשהמזגן לא עובד אני אוכל עד שקר לי מספיק עד שמתוק לי מדי.

    וכשממש חם (אני בדרך כלל מסתובב בעירום בבית) אני מכין לי את הקפה הקר עם הקרח והתוספת של הגלידה. פה הווניל לוקח. השוקו הורס (למרות שאם כבר אני קונה גלידה, שוקו חזק זה הטעם שלי). מכין איזה ליטר קפה קר, מצית סיגריה, ושותה. את הכוס הראשונה אני גומע בשביל לקרר. את האחרות אני כבר שותה עם הטעם והפצפוצי קרח. ותמיד משאיר לחברה איזה כוס או שתיים. אפילו אם זה במקרר וכבר לא אותו טעם, אפילו אם היא אומרת שהיא בדיאטה. כי מה לעשות – דברים טובים לא מספרים – חולקים. ושני טיפים (לקח לי כמה זמן להגיע אליהם) אם רוצים שיהיו הרבה פצפוצי קרח – צריך להשתמש במים קרים. מים פושרים עושים קרח פושר. מעט חלב טוב יותר – ועדיף להוסיף בסוף – אחרת יוצא הרבה קצף. וקצף זה לא קפה קר עם גלידה.

  • רני  On 12 באוגוסט 2003 at 17:44

    הגלידה. גלידה מסטיק מאנדרי ביפו.

  • לימור כהן  On 12 באוגוסט 2003 at 18:16

    תמיד בגביע ולא בכוס!
    תמיד עם קצפת או ציפוי שוקולד, אחרת זה באמת גלידה.

    3 טעמים:
    שוקולד, ועדיף מריר
    גלידה בטעם עוגת גבינה, או גבינה ותות. יש כזה אמיתי
    ועוד כדור אחד מתוק אבל לא מדי: בננה, פיסטוק.

    והכי חשוב: אני תמיד אקח שלושה טעמים, אבל אתמלא אחרי הקצפת ולא אגיע אפילו לעוגת גבינה…

    מה יש לך להגיד על זה?

  • Rogatka  On 12 באוגוסט 2003 at 20:52

    גל גלי ילד גלד דלג דילג גדילה דל גד דג הד יה ידה דלי דיל דיג לי ליה ליד גדי גיל יגל הל לה יד די

  • כרמל  On 13 באוגוסט 2003 at 11:45

    לימור, שוב, זה לא פ'ר לנתח את הקאפ של אדם שאת מכירה, זה עובד על זרים כי קשה להפריד, זה כמו הגדרת צמחים הפוכה. אני רק יכולה לומר אגב הקאפ שלך כדי שגם השאר ילמדו מזה, שאנשים מאוזנים אנרגטית ומאוזנים בין השכל, הרגש והאינטואיציה בוחרים קאפים כמו שלך, ברמת השילובים. כל מי שבוחר פה שוקולד לצד סורבה, דברים שמאזנים ומרככים אלו את אלו, עונים להגדרה הזו.

    רני, אתה בחור עממי וחם, חברותי, מוחצן מאד ולארג', בנאדם לא קטנוני ולא קמצן. אבל יש מצב שאתה גם שחצן לא קטן. בחור של ח'ברה, טיפוס משפחתי. מנגליסט. קצת מהתיאור שנתתי לפויר מתאים לך גם. בעממיות, אבל בראש טוב. ישראלי מאסיבי, מלח הארץ… 🙂 ילד פנימי מפותח אבל יש מצב שגם ילדותי במובן השלילי…. נראה לי שאתה מאלו שכל הזמן מספרים בדיחות גסות, מהגברים האלו שכשהם בחבורה הם ממש מעצבנים. אבל באחד על אחד אולי יש לך סיכוי 🙂

    ואקס-סלף היקרה – אני מבינה שלא ממש סתרת את מה שאמרתי. לא את כולם אני יכולה לתפוס בפשטנות ופשוט אמרתי שבמקרה שלך היה יותר קשה, זה הכל.

    עוד??

  • רני  On 13 באוגוסט 2003 at 13:39

    בדיחות אני לא מספר. בחבורות אני לא מעצבן ולרוב גם לא מסתובב. מנגלים אני לא עושה. לא נורא. נחכה למבחן הטעימות הבא.

  • Xslf  On 13 באוגוסט 2003 at 19:36

    שאסתור אותך?

    ואני חיכיתי לתומי שתגמרי לנתח- הייתי תחת הרושם מהבקשה שלך לעוד מידע שלא סיימת….

    בכל מקרה, מאוד הצחקת אותי עם "את בחורה מאוד נשית". זה בדרך כלל לא מופיע ברשימת הדברים שאומרים עלי… אם כבר אז להיפך 🙂

    אה- ובקשר למיניות- לא אפרט, אך חסימות ועכבות הן בדרך כלל לא בתפריט שלי.

    שאר הקאפ הם דברים שאו שמתאימים לכולם- או שאנשים רוצים שיגידו את זה עליהם (מי לא רוצה שיגידו שיש לו גמישות מחשבתית?)

  • כרמל  On 13 באוגוסט 2003 at 19:57

    אקס סלף – טוב אז אולי הפוך, שיש לך עכבות בנשיות אך מיניות מפותחת? 🙂 הגלידסופיה שלי בהתפתחות, יש תמיד מרחב לסטיית תקן. ורני, לא התכוונתי למנגל פיזית אלא לסוג טיפוס, חם, ח'ברמן, נפש עממית. אווירה צבאית…. אתה יודע.

  • ד'  On 14 באוגוסט 2003 at 11:51

    ולרוב בא איתה או משהו שוקולדי או ונילי.
    אפעם לא סורבטים, ואם יש טעמים שאינני מכירה אני מקשת לטעום בכפית, ולא לוקחת כדור שלם ומהמרת.

    אה, והבעל, הוא רק סורבטים, אך ורק.

    מה זה אומר?

  • כרמל  On 14 באוגוסט 2003 at 12:49

    בקשר לבעל תלוי אילו סוגי סורבה. ייתכן שהוא כמו אסנת (קראי אחורה) וייתכן שהניתוח אחר. תהי יותר ספציפית. בקשר אליך, את אדם לא מסובך, חייכנית ואופטימית, משדרת אווירה קייצית, בחורה פשוטה ומהנה שכיף להיות בחברתה, שיודעת לקבל ומסתפקת במה שהחיים נותנים לה, לא גרידית, לא חומרנית ומחוברת לילדה הפנימית. נראה ששניכם אנשים פשוטים וטובים, לא מסבכים את החיים לעצמכם ולאחרים.

  • כרמל  On 14 באוגוסט 2003 at 16:25

    אמרתי על שילובים שיש בהם איזון אבל יש עוד ניואנס בטעמי השוקולד הדומיננטיים עם טעמי הסורבה החזקים כמו תפוזים או דובדבנים/פירות יער למשל…. מי שמשלב וכבר ניתחתי אותו, תגידו לי אם זה נכון עליכם, זה משהו שקלטתי היום בעקבות קאפ של חברה…. יש שילובים כאלו שמצביעים על אדם שהוא נראה כאחד עם גבולות אבל הוא מפתיע ביכולת שלו ללכת עד הסוף עם דברים. למשל מישהו שאתם מוכנים להשבע שאחרי יממה הוא יברח כל עוד נפשו בו מהודו, אבל בסוף הוא מטייל שם חודשים והופך לחבר הכי טוב של איזה גורו.
    מה אתם חושבים, אנשי השילוב הרלוונטי?

  • ד'  On 14 באוגוסט 2003 at 22:06

    הוא פשוט לא אוהב שום סוג של גלידה רגילה, רק את טעמי הפירות, הסורבים, לאו דווקא טעם אחד ספציפי.

    אה, ותודה 🙂

  • גילה  On 16 באוגוסט 2003 at 21:17

    (עוד אפשר? הלואי…)

    אני מהמתלבטים. תמיד עומדת שעות ומתלבטת. חושבת, תוהה.
    אבל בגלידה (וגם בעוגות, אם מסתדר), אם אפשר, בסוף זה תמיד שוקולד (למטה, שישאר לסוף להעביר את החמוץ) עם סורבה לימון.
    עדיף, כמובן, אם הם שניהם היו נגמרים יחד – אבל מהלשות – זה גביע, לא פיתה (שם המומחים יודעים לשים את התוכן כך שבכל ביס יש קצת מהכל, ולא נתקעים בסוף רק עם פלאפל, או רק עם כרוב).

    לגבי שאלתך על אנשי הסורבה – לאיודעת. אני לא חושבת שאני מפתיענית גדולה כמו שתיארת. ומצד שני, הסורבה שלי הוא לימון, ולא פירות-יער (שאכן קצת כבד עלי, בד"כ – ולכן יצטרך לבוא עם וניל, או אולי מים).

  • כרמל  On 16 באוגוסט 2003 at 21:41

    לסורבה לימון אני קוראת: love of the common people. פשטות, ענווה, אנשים עם לב טוב, אבל הלימון טומן בחובו את סכנת השקיפות. מרוב שאת נזהרת לא לדרוך על אף אחד את לא תמיד תופסת את הנוכחות הראויה לך בעולם, לא תמיד רואים אותך וזה חבל. אל תחשבי שאין לך מה להציע. אנשי סורבה לימון אינם משתלטים על השיחה לעולם, הם מאד נוחים למרות שבחיבור עם השוקולד נראה שדווקא יש בך יותר אש ורצון לשליטה אך הוא אינו מבוטא, הוא מעודן ע"י לימון. אם את לוקחת משהו שיש בו יותר מדי חיות (פירות יער, למשל,) את מיד נבהלת וחייבת לרכך עם וניל. את לא תופסת בעולם את כל המקום הראוי לך, גילה.

  • כרמל  On 15 באוקטובר 2003 at 19:45

    במהלך הטיול בחו"ל ניתחתי המון אנשים שפגשתי לפי הגלידסופיה ויש לי המון שדרוגים, אם מישהו רוצה להמשיך…
    גיליתי בטיול שאם הטעם האהוב עליכם הוא מוקה, אתם אנשים שלא הולכים עם עצמכם עד הסוף, עסוקים בלרצות… כי מוקה זה לא טעם, זה ערבוב בין קפה לשוקולד. אז לכו על קפה או על שוקולד, למה לרכך, לסגת, לטשטש? חוסר בטחון?

    ודובדבנים זה החיבור לרגש ולצד הנשי. בייחוד אצל גברים. אם גבר אוהב גלידת דובדבנים, הוא רגיש ומחובר לצד הנשי שלו.

    ועוד תובנה על מי שמפוצץ את הקאפ במנטה-פיצפוצים, טירמיסו, שוקולד מריר, וניל-אוריו וכאלה…. אם היה טעם ג'ינג'ר או חלבה, גם הייתם לוקחים? מחפשים ריגושים, מחפשים מי שינענע אתכם, משהו שיגע בכם? פצצות לבלוטות הטעם, חומרים חזקים בלבד.

    תרגישו חופשי, אם מישהו עוד עובר פה בכלל, להגיש עוד קאפים לניתוח.

  • ג'סי  On 10 בינואר 2004 at 16:10

    גלידה היא לא הדבר הכי אהוב עלי אך מכיון שהיא מתוקה ואני מכורה למתוק אזי, כשמזדמנת אנוכי לחנות גלידה אבחר וניל עם פקאן או עם שוקולד או עם עוגיות ואם זה לא וניל אז תות בננה או ריבת חלב ויש מקום גם לטעמים חמוצים למיניהם. כמובן כל פעם כדור אחד וחשוב מאוד שיהיה עם ופל אמריקאי טעים במיוחד.

  • כרמל  On 11 בינואר 2004 at 2:07

    אין לי ממש ממד ניתוחי לגביע. יש אנשים שלוקחים בכוס מטעמי דיאטה. יש לך אישיות מגוונת, אולי קצת עם סתירות פנימיות אפילו, אבל את מאד מעשית ואסרטיבית, את יודעת מה את רוצה אבל מה לעשות שבכל פעם את רוצה דבר אחר? שימי לב, אני קוראת משהו מריר בין השורות… את רווקה/בלי חבר? אני מזהה בגלידה שלך איזה שהוא חוסר איזון שמושך לכיוון של מרירות, שאולי הפיצוי עליה הוא התמכרות למתוק…? התרופה: שוקולד מריר. כדור אחד. צריך לעבור דרך המרירות ולא לנסות לךטשטש אותה במתוקים הרומנטיים. תראי, זה יפוגג את העוקצנות הזו. זה יעשה לך טוב. 🙂

  • חזיז ורעם  On 16 בינואר 2004 at 6:41

    באבחנה שאני רומנטיקן. לצערי, לקחת את האבחנה שלך רחוק מדי. יש בי צד נוסף והוא מאד דומיננטי. אני אדם מאד ריאלי ואנליטי. הצד הזה לא מאפשר לי להשתמש בוילונות שהצעת, ולכן אין מצב שבו אשליה מתפוגגת.

    אני תמיד יודע למה אני נכנס, ונכנס לשם בעיניים פקוחות.
    אני בהחלט מתכוון לנסות גם את השוקולד קפה, והדובדבנים עם פירות יער.

    עוד דבר שפיספסת הוא, שאלו אינם הטעמים היחידים שאני אוכל אלא רק אלה החביבים עלי במיוחד.

  • כרמל  On 16 בינואר 2004 at 13:50

    לא פספסתי, זה מתבטא בפיסטוקים 🙂

  • כרמל  On 17 בינואר 2004 at 20:58

    בנות אוהבות יותר שוקולד ובנים וניל. בחורה שלא אוהבת שוקולד כמו אקס-סלף, היא בעלת אנרגיות גבריות יותר. ראיתם שהתלבטתי איתה עם הציר הזה לפני כמה חודשים. אני בד"כ מזהה את האנרגיה שאליה קשורה הגלידה אך לא תמיד נמצאת בקצה הנכון שלה. אבל זה לא עבוד להפך שבחור חובב שוקולד הוא רגיש או נשי יותר. זה כבר משהו אחר.

    כמו כן ערמונים זה טעם של בחורות עדינות ומעודנות עם חיבה לאמנות ויצירה. חיבור של ערמונים עם וניל עשוי ליצור שילוב של מישהו קצת יותר סנובי או פשוט לא בדיקו הטיפוס המוצ'ילרי המג'דייף, לא מישהו שמתלהב מלינת שטח.

    חובבי טעמים מתוקים נורא (וזה כולל ריבת חלב אבל לא רק) הם רומנטיקנים ויש להם עודף יכולת נתינה על חשבון יכולת הקבלה שלהם. דווקא בחורות כמו אסנת (ושוב התלבטתי על זה לפני כמה חודשים בקשר אליה, היא הייתה מהראשונות ושיניתי את דעתי לגבי כיוון הציר), הן להפך – מאלו שפשוט יושבות ומקבלות, זה מגיע אליהן, פחות נותנות. כשאוהבים בעיקר סורבה זה יותר לקבל מאשר לתת, וזה פחות רומנטיקניות פנטזיונרית, פחות קורבנות ויותר ריאליות בזוגיות.

    חידוד – רום צימוקים זה הטעם של הלוגיקנים הבוקים הראשיים ביותר. חובבי פקאן זו מדרגה נוספךת וחובבי פיסטוקים הם בסדר כי הם אנשים ריאלים ואנליטיים חובבי טכנולוגיה וכד' אבל מאוזנים עם רגש ועולמות אחרים. התלבטתץי בזמנו עם אביבה מה הם בדיוק כל הצימוקים-אגוזים האלה ומצאתי בוודאות את הציר.

  • חזיז ורעם  On 24 בינואר 2004 at 14:12

    אחת הגלידות שאני הכי פחות אוהב זה וניל. לעומת זאת, אני אוהב מאוד גלידת שוקולד עשירה על בסיס שמנת.

    אני אוהב טעמים מתוקים (רוזה) אבל גם אוהב מאוד סורבה פסיפלורה, קסיס, ואשכוליות וקמפארי.

    נדמה לי שיש יותר מדי חורים בגלידוסופיה. זה מזכיר לי קריאה של אסטרולוגיה בעיתון. יש בקביעות האלו משהו שמתאים לצדדים מסויימים באישיות של כל אחד. כאשר מתבלים את זה במאוויים של כל קורא מקבלים מתכון מנצח.

    נ.ב
    תנסי פעם סורבה תפוחים ירוקים וודקה וכן שוקולד וצ'ילי.

  • טוויטי  On 9 במרץ 2004 at 6:42

    אני לדוגמא ממש לא אוהב מתוקים באופן כללי וגלידה גם בקטגוריה. ניתן לתפוס אותי מדי פעם עם כדור אחד של גלידת ווניל שאינני מצליח לגמור ונעזר בבנותי. באופן כללי אעדיף סורבה, שרבטים.. חמצמצים
    שיהיה לכולם פה שבוע מתוק..

  • כרמל  On 9 במרץ 2004 at 8:45

    אמרו לך פעם שאתה גבר טיפוסי, טוויטי? וזו לא קללה, באמת. 🙂 גברים הם אנשי וניל, נשים אמונות על השוקולד. אז הווניל בא עם הטריטוריה מה שנקרא. אהבת המתוקים היא הנתינה, ההרעפה, הרומנטיקה, ואתה טיפוס קצת יותר פונקציונאלי, מה לעשות. יותר מקבל מאשר נותן. נראה לי שעליך שרו את "בשבילך, הירח אצלו בידיים. בשבילו בשמיים…."

  • דביר  On 4 באפריל 2004 at 13:31

    חברה,מי שלא ביקר בגלידריות "אלדו" לא יודע מה זה להתבלבל לגמרי אז מומלץ….מאוד.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 באפריל 2004 at 16:56

    איפה אפשר למצוא היום גלידת קרוול???

  • שרון  On 26 באפריל 2004 at 17:12

    אין כמו גלידה איטלקית משובחת.וכזו יש רק ברשת אלדו מומלץ…

  • שרון  On 5 במאי 2004 at 8:49

    אין כמו גלידת ברוויסימו חובה לטעום
    גלידה מעולם אחר פשוט חוויה

    אכלתי בסניף של תל-מונד

  • אילתי  On 25 ביולי 2004 at 23:39

    מי מכם שמגיע לאילת ורוצה גלידה טובה ומשובחת, שיגיע לגלידה פינילק זה במרכז העיר ולא במלונות אבל שווה כל מאמץ.
    ולפסיכולוגיה- אני אוהב קרם עוגיות, אבל רק כשיש בפנים באמת חתיכות של עוגיות, בגביע עם הרבה שוקולד חם.
    אם לא קרם עוגיות (שזו אכזבה גדולה) אז מקופלת או פיצפוצים

  • כרמל  On 26 ביולי 2004 at 0:07

    אתה גבר-גבר. ואתה זקוק לריגושים ולעניין, משתעמם מהר, מאד חשוף רגשית, זקוק לחיזוקים מהסביבה שלך וקצת חולה סקס. יש מצב לאבחנה? 🙂

  • בילי  On 21 באוגוסט 2004 at 2:04

    כש (שיט, לא בן אנד ג'ריס, השניה) רק התחילה ליבא לארץ, הטעם הראשון שהגיע היה מקדמיה. מקדמיה אלוהית, כזו שהיא טיפונת מלוחה והמליחונות רק מדגישה את המרקם הקטיפתי שמתנגש פתאום באגוזים. הטעם הזה נעלם מהמדפים לצערי אבל אח"כ אותה חברה יצאה עם עוגת גבינה ותות – משגע.
    ראשונה חביבה היא גלידת רום צימוקים על בסיס שוקולד, אחת הגלידות היחידות שהיו שוות פה משהו בשנות השמונים.
    בגלידריות אני לוקחת תמיד שוקולד כמה שיותר מריר (אמיתי) ולידו משהו חדש.

  • מלכה לב אדום  On 21 בספטמבר 2004 at 1:37

    וגם: סורבה לימונענע, גלידה פפרמינט, גלידת פרג של ד"ר לק, סורבה ג'ינג'ר (רענן ועוקצני), ומצד שני סורבה שוקולד מריר (בעצם סורבה קקאו), המקדמיה וטירמיסו של האגן דאס, גלידה שוקולד לבן, וגלידת אורז שזה כמו פודינג אורז קפוא עם קינמון, תענוג.
    שונאת גלידות אגוזים, במיוחד פיסטוק. גם לא אוהבת ורדים, ושונאת ריבת חלב.
    באופן כללי אני נוטה לכיוון סורבטים במקום גלידות.

  • כרמל  On 22 בספטמבר 2004 at 10:11

    אוהבי סורבה הם אנשים שיודעים ש"מגיע להם" הטוב בחיים והם פורשים ידיים לקבל אותו ובמקרים קיצוניים גם מתנהגים כמובן מאליו לאלו שצריכים לתת להם. הם לא מעניקים גדולים מחד אבל לפחות הם טיפוסים רגועים ולא קורבניים מאידך. אבל אצלך מה שמעניין הוא המגוון והגיוון שמעידים על המון יצירתיות, הרפתקנות ורב תחומיות גם במובנים אחרים בחיים שלך. הייתי שמה דגש על הרפתקנות רגשית. נכון שאת יכולה לכתוב ספר על מערכות היחסים שלך? 🙂 הייתי מהמרת גם שאת טיילית לא קטנה והייתי מהמרת שאני ואת דומות בכמה וכמה דברים, אבל את הרבה יותר ספורטיבית. איך? 🙂

  • Lאחד  On 11 באוקטובר 2004 at 23:32

    אני שוקוהליסט מוצהר, בוגר מעל 350 סוגי שוקולד – כולל משקאות קלים, חמים ואלכוהוליים משוקלדים!!!!
    בעמדי מול דוכני הגלידות אני בוחר את הטעמים לפי מצב רוח ומצב פיזי ורק שוקולד – אהבת חיי האמיתית! כמעט שלא מעורב בגלידות שלי…
    משהו לא בסדר אצלי?

  • כרמל  On 12 באוקטובר 2004 at 8:33

    התאווה לשוקולד מחוץ לתחום הגלידות היא ההתאוות לעומק רגשי, למשהו שייגע בך. זה גם ייצר מיני מפותח ואולי אפילו זיק של התפנקות. אם זה שוקולד מריר בעיקר זו אישיות דומיננטית והרפתקנית חוב בת ספורט אתגרי. גם בספורט אתגרי יש את המשיכה הזו למשהו שינענע אותך.
    בגלידות הפונקציה של השוקולד אחרת היא קשורה לאנרגיה נשית ועומק רגשי והיא מאפיינת יורת נשים מאשר גברים. אין סתירה בין אהבת שוקולד לאי שילובו בגלידה, זה רק אומר שאתה גבר טיפוסי 🙂 אין ניתוחי גלידה לפי מצב רוח כי הם תלויי מצב רוח. אפשר לנתח בגלידה רק אנשים שיש להם טעמים קבועים ואהובים כי הבחירות שלנו אומרות משהו עלינו ואם הבחירות שלנו משתנות אז גם אנחנו מתפתחים כל הזמן והדפוסים שאפיינו אותנו כבר שוחררו אז אין טעם לדבר עליהם.

  • כרמל  On 6 בדצמבר 2004 at 23:25

    אחד הבעלים של גלידת אלדו פנה אלי בעקבות הפוסט הזה והציע לי לעשות קריאות בגלידה באחד מסניפי אלדו. כשיהיה לי יותר זמן בקיץ אנחנו נעשה איזה פיילוט, תקבלו על כך דיווח 🙂

  • דליה  On 20 במאי 2005 at 22:27

    מה המשך שיתוף הפעולה עם אלדו? אני עושה איזה עבודה על אלדו ומאוד מעניין אותי הנושא.
    בנוסף, אם בא לך לנתח אותי:) אני תמיד אוכלת שוקולד ופיסטוק (2 קאפים) כאשר השוקולד לא חזק אלא יותר מתוק והוא תמיד בתוך הגביע (ז"א חייבת לאכול את השוקולד האחרון)

  • כרמל  On 22 במאי 2005 at 8:02

    השנה הזו פשוט טסה לי. אני אוכל להתפנות לזה רק באוגוסט ואז אצור קשר איתם. באיזו מסגרת העבודה שלך? (כתבי לי למייל )
    שוקולד חלב חזק ופיסטוק? בחורה יצירתית, קאפ של אמנית. מדוייקת, יודעת מה רוצה, מאוזנת רגשית.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 1 במרץ 2006 at 17:40

    וניל עם עוגיות ומעליו… תות או סורבה מנגו=P

%d בלוגרים אהבו את זה: