הגן האחראי לנשמת האדם

 

Gattaca/ 1997

 

אם יש סרט על מד"ב וגנטיקה עם עלילה חזקה ועם שני כוכבים כמו אית'ן הוק ואומה ת'ורמן, זה נראה לכם הגיוני שהוא לא יגיע לבתי הקולנוע בישראל? אז תקנו אותי אם אני טועה, כי אני נעדרת לעיתים לתקופות ארוכות מהארץ, אבל נראה לי ש"גטקה" מ-1997 מעולם לא היה פה בקולנוע, למרות שהבחנתי בו בספריות ה-DVD ונדמה לי שהוא היה גם פעם בערוצי הסרטים של יס. "מה קרה בגטקה?" הם קראו לזה בעברית. שם אומלל לסרט חזק ומעורר מחשבה.

 

הסרט מתרחש בעתיד הלא רחוק, שבו הגנטיקה קובעת גורלות. כבר היום זוגות לא נכנסים להריון מבלי לערוך שלל בדיקות גנטיות ו/או בוחרים להפיל עוברים שנתגלה בהם סיכוי למחלות שונות. והנה, סיימנו זה מכבר לפענח את הגנום האנושי ונשאלת השאלה כמה רחוקים אנו באמת מהעולם המתואר בסרט?

 

עולם שבו הרופא אומר להורים החוששים מהינדוס גנטי "זה עדיין אתם, זה פשוט המיטב שבכם", ודקה אחרי שתוצר ההשבחה הגנטית הזה נולד, מטיפת דם אחת כבר אפשר לדעת מה יהיה מצב בריאותו ב-50 השנה הקרובות ומה הפוטנציאל שלו בכל תחום.

 

הוריו של וינסנט (אית'ן הוק) חיים בדיוק בתקופת המעבר הזו. את וינסנט הם עושים במושב האחורי של מכונית וכשהוא נולד כבר מסבירים להם שהוא יצטרך משקפיים וגם שהלב שלו לא משהו, יחזיק בקושי עד גיל 30. אז את הבן הבא הם מחליטים לתכנן קצת יותר. וינסנט הקטן גדל ליד אחיו ה"מושלם", באמונה שהוא ילד חלש וכמו שהוא מסביר לאומה ת'ורמן אחר כך, "כשמתמקדים כל כך בסיכוי שלך למוגבלות, במוקדם או במאוחר אתה רואה רק את המוגבלות ותופס את עצמך כמוגבל".

 

אבל הילד משוגע על אסטרונומיה ומת להתקבל לגטקה, היא אקדמיית החלל היוקרתית. בעידן הגנטי אין ממש ראיונות קבלה. אפשר לדעת ממה אתה עשוי מיריקה, מלחיצת יד או שערה. ישר רואים מה הנתונים שלך ואומרים "התקבלת" או "לא תודה".

 

אהבה על חוט השערה

 

וינסנט מוצא את עצמו משתייך למעמד נמוך מסוג חדש שנקרא "ילדי אהבה" שלא תוכננו גנטית, ומצליח להתקבל רק כפועל ניקיון בגטקה. בייאושו הוא פונה לשוק השחור וקונה לעצמו את הזהות של ג'רום, צעיר עם נתונים מזהירים, שהדבר היחיד שלא ניבאו לו הגנים, זה שיהיה לו אופי פוחז ושחצני ושהוא יצליח להפוך את עצמו לנכה בתאונה בחו"ל. עם בדיקות הדם והשתן וטביעת האצבע של ג'רום, וינסנט הופך לחניך מצטיין בגטקה ומתאהב בחניכה השווה, איירין (אומה ת'ורמן).

 

כאן אנחנו נחשפים לעוד כמה מהפרקטיקות המרתקות שעשויות להתפתח בתחום שבינו לבינה בעולם הסובב סביב הגן. בחורות מפלחות שערה מראשו של בחור או מחזיקות על השפתיים טיפת רוק מנשיקה עימו ומיד רצות לדוכני קופ"ח כאלה, שם, תמורת כמה מעות נותנים להן מגילת מידע על "המציאה". למי אכפת מה עושים ההורים שלך או מהפרטיות שאתה זכאי לה, כשהDNA שלך הוא ספר פתוח, ובעצם כל מה שאתה יכול להיות כבר כתוב בו?

 

אחד הקטעים היפים ביותר בסרט הוא כשוינסנט נותן לאיירין שערה אמיתית מראשו ואומר לה להודיע לו אם היא עדיין מעוניינת. ואיירין, שכבר לא יודעת מי האדם העומד מולה, מהססת רגע אבל נותנת לרוח להעיף בשגגה את השערה מבין אצבעותיה. מאפשרת לאהבה לצמוח מהשורש הכי עמוק שלה – הויתור על הוודאות.

 

מכאן העלילה רק מתחילה ואין לי כוונה להרוס לכם את הצפייה, אלא רק להמשיך את חוט המחשבה האחרון. חוסר וודאות הוא מצב הצבירה הבסיסי של המציאות שלנו. רובנו לא יודעים כיצד להתמודד עימו ולכן אנו עסוקים רוב חיינו בבניה של אשליית וודאות שמשרה עלינו בטחון רב. השגרה שלנו נותנת לנו תחושת וודאות שמדי בוקר ב-9 נופיע לאותו מקום עבודה, למרות שתיאורטית יכול מחר ליפול טיל על הבניין.

 

החברויות שלנו, הזוגיות ואף המשפחה הן מסגרות שאנו מקימים כדי לכרות בהם חוזים של וודאות, להעמיד אנשים שיהיו שם עבורנו ואנו מתחייבים בתמורה להיות שם עבורם. מחוות קטנות של וודאות בעולם כאוטי. גם השליטה שלנו במציאות חיינו היא אשליה שאנו זקוקים לה כדי לתפקד. וזה נורמאלי. אבל אם נפחד יותר מדי מחוסר הוודאות ונחפש כמה שיותר לחנוק ולבטל אותו, שם אנחנו מסתבכים.

 

כשאנו מחפשים וודאות מתוך פחד, כשאנחנו נהיים קונטרול-פריקים ומנסים להתערב בכל תהליך, אנו משלמים מחיר כבד של להפסיד את מה שרצינו בו מלכתחילה. כשאנחנו מתחילים לחשוב ש"הכול כתוב" בין אם זה נכתב בעט המדע או הדת, ושוכחים את החלק של "הרשות נתונה", אנחנו לא משאירים מקום לנשמת האדם לבטא את עצמה ולהתמודד עם השיעורים שלה, שכוללים לעיתים ניצחון על "גורלה".

 

אהבה התלויה בוודאי

 

וינסנט מוכיח בסרט שעוד לא מצאו את הגן שאחראי לנשמת האדם, לכוח הרצון, לאמונה שלו בעצמו ולמוטיבציה שלו. המסר שלו הוא: אל תאמינו לאף אחד שאומר לכם מי אתם ולא משנה מה הגושפנקה שלו. את "גטקה" ראיתי בקולנוע בניו יורק ביום גשום באוקטובר 1997. כשהייתי במזרח קניתי DVD מזויף של הסרט באיכות לא רעה ומאז הקרנתי אותו כמעט לכל מי שעבר אצלי בבית. נזכרתי בסרט שוב בעקבות הרצאה של ד"ר קרלוס רוזנברג ששמעתי השבוע וכתבתי עליה כאן, שכל מי שמתכנן להיות הורה אי פעם חייב להקשיב לה.

 

קרלוס וגטקה לחצו אצלי על כפתורי תובנה דומים למדי והמסקנה היא אחת: בין אם מדובר בילד פוטנציאלי או בן זוג פוטנציאלי, אל תתנו את האהבה בוודאות. היא לא מכה שורשים טובים בקרקע כזו. וכשאין סיכון אין סיכוי. כתבתי כאן פעם על מחקר אנתרופולוגי ששמט את הוודאות מתחת לאהבת אם ותהינו יחד האם היינו נוטשים בבית החולים ילד פגוע שנולד לנו או מוצאים בתוכנו אומץ ואהבה לגדל אותו.

 

כיום, הסיכוי לפגיעה ידוע לנו כבר בשלב עוברות תחילי והרבה יותר קל להחליט להפיל עובר שאינו קיים עוד עבורנו כאדם. לאפשר לעצמנו לעשות delete ולהתחיל דף חדש בכל פעם שזה לא יצא מושלם, כפי שחשבנו. ושימו לב, מושלם=כפי שחשבנו, שפנטזנו, שתכננו….אנחנו. משחקים אותה אלוהים.

 

"אני יודע שאני לא יודע" אמר סוקרסטס בחוכמתו כי רבה ואולי התכוון גם שהוא מפרגן לעצמו את הצמיחה האדירה הטמונה בלאפשר לעצמך לא לדעת, ולהיות פתוח לקבל את הכול משם.

 

טריילר ל"גטקה"

פרשנות סמלים מיסטים נוצריים בסרט

 

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עומר  On 14 באוגוסט 2003 at 12:57

    כשעוד היה דבר כזה. באמת לא סרט משהו. אגב, יכול להיות ששם הסרט נובע ממבנה החלבונים בדנא (GTCA) – סתם תהייה.
    הסיפור עם ההפלה בסוף לא ממש ברור לי. אם את מדברת על עובר בריא שמינו אינו מוצא חן הרי שזה בהחלט לשחק באלוהים. אך תינוק שיוולד מפגר, האם זה משחק באלוהים או רחמים ראויים? אני לא חושב שהגענו למצב של הסינים עם בחירת מין היילוד.
    אני חושב שסוקרטס התכוון שלעולם עלינו להכיר במוגבלות הידיעה שלנו ולא שעלינו לבחור בחוסר ידיעה.

  • g  On 14 באוגוסט 2003 at 15:31

    DNA -אין חלבונים ב

  • כרמל  On 14 באוגוסט 2003 at 16:21

    יש לזה קשר למבנה ה-DNA, זה מוסבר בתגובה הראשונה לפרשנות הסמלים הנוצריים המיסטיים בסרט בלינק שנתתי בסוף הכתבה. לדעתי זה סרט מעולה.
    אבל אני משוחדת כי אני חולה על מד"ב וגם סוג ד' במד"ב נראה לי מרתק.

  • אביבה  On 14 באוגוסט 2003 at 19:35

    אין חלבונים בדנ"א, רק צירופים שונים של ארבע חומצות אמינו.
    האותיות GTCA
    מסמלות את שמות החומצות האלה, ושם הסרט אכן מורכב מהן, בכוונה תחילה.

  • Rogatka  On 19 באוגוסט 2003 at 16:13

    אני עוד חייב לך כמה תשובות, כרמל.
    אחרי חו"ל.
    כן. אחרי.

%d בלוגרים אהבו את זה: