הבורגנים בקהיר

 

פעם המוסיקאים המצרים היו כל מני בוגרי 10 שנות לימוד בגלביות שמציצים מאחורי עצים בקריאות "יא חביבתי". היום כולם בורגנים שזה לא ייאמן. בשבוע שעבר הכרתם את חכים, הדבר הכי עממי שקיים היום במצרים ועדיין נראה כמו טל ברמן בזקנתו ומחזיק בתואר בתקשורת.

 

השבוע אני מכירה לכם את הישאם עבאס, מהנדס מכונות, נשוי פלוס 2 עם אישיות משמימה לחלוטין. בשבוע הבא, יהיה כאן לא פחות ולא יותר מאשר דוקטור! יא אללה, למה האנשים האלה לא עובדים במקצוע?

 

הישאם עבאס הוציא 10 אלבומים שכולם, למעט אחד, בינוניים ומטה. לפעמים הוא נשמע אינפנטילי כמו דודו זר בערבית וכשהוא מנסה להתעלות על עצמו הוא נשמע כמו אנריקה איגלסיאס.

 

המוסיקה שלו תמיד עוררה אצלי בוז ותחושה של חוסר החלטיות עד חוסר כשרון. בצד של הפרגון אספר שהוא הזמר הערבי הראשון שפתח אתר אינטרנט רשמי (עם סיומת net, עלק, חושב שהוא נטוויז'ן), אבל פתאום מאחורי הגב של עצמו הוא זומם אתר רשמי אחר. לא בדיוק בחור עם אישיות מגובשת. 

 

אז למה אני בכלל טורחת להתייחס אליו, תשאלו? אהה, בגלל אותו אלבום אחד… אלבום אחד כל כך שונה מהזבל שקדם לו, שעולה בי החשד שהישאם פנה לעזרת גורמים בלתי חוקיים כדי להשיג כמה שירים שווים.

 

פתאום, דווקא הבורגני האינפנטילי הזה, מביא לי את השיר הערבי השקט היפה והמרגש ביותר ששמעתי בחיי – Moush Hayen Alaya (אין לי מושג מה התרגום, אבל אני מבקשת להקשיב בעניין עד סוף הפזמון לפחות!) – שיר ריקוד צעיף קלאסי לריקודי בטן שממש נגע לליבי ואני לא מתעייפת מלהאזין לו. זה השיר ששמעתי הכי הרבה ברכבות בטיול בסין והזכיר לי את הבית ושיעורי ריקודי הבטן ואת כל המזרח התיכון שהשארתי מאחור. אז כיצד זה ייתכן?

 

אני לא מבינה מספיק במוסיקה ערבית כדי לדעת אם זה לא חידוש של משהו עתיק ושווה יותר אבל הדיסוננס בין הסגנון הרגיל של עבאס לשיר המדהים הזה לא נותן לי מנוח. ובאותו אלבום, שיר הנושא, "חביבי דא" המכונה גם "נארי נארין" (כן, שני שמות לאותו שיר, אמרתי לכם שהוא לא מגובש), הוא גם כן שיר מפתיע במקסימותו והפעם בפן הקצבי (הקשיבו לו). אבל בזה בערך נגמרו היציאות הטובות של הבורגני המתבגר. ומי שלא מאמין לי שכל שאר המוסיקה שלו על הפנים מוזמן לשפוט בעצמו.

 

הישאם מספר בראיונות שהוא תמיד היה נורא מושפע ממוסיקה הודית אבל האזנה לאלבומים שלו מגלה שהוא מושפע דווקא מחוליו אילגסליאס ורחוב סומסום. רק באלבום "חביבי דא" יש משהו בדבריו וכדי לחזק את דבריו הוא ממש נסע לצלם חלק מהקליפים בהודו. אז בפינתנו "תחליף הסרט הערבי של יום שישי" להשבוע, אני משאירה אתכם עם הקליפ ההודי (רואים את הטאג'!) לשיר הערבי "חביבי דא/נארי נארין".

 

שבת שלום ואילליקה.

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • חתול  On 16 באוגוסט 2003 at 21:04

    לא בוד בה, זה התרגום

  • חתול  On 16 באוגוסט 2003 at 21:04

    לא בוגד, כמובן

  • כרמל  On 16 באוגוסט 2003 at 21:37

    אז אפשר להגיד שזו הגרסה הערבית של הבלדה "ואיך שלא?" 🙂
    תודה על התרגום, חתול. אני חייבת ללמוד ערבית דחוף….

%d בלוגרים אהבו את זה: