בואנה ויסטה קומיוניסט קלאב

אומרים שעוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן, אבל מי שטבע את המשפט הזה לא שם לב לפידל קסטרו, שזרק לאסו על המחוג הקטן וקפץ את אגרופו סמוך למותנו בסיפוק. ההתנהלות הקובנית הקריבית העצלה פשוט לא מסתדרת עם אינספור האנדרטאות והשלטים המהפכניים המציפים את קובה, אבל צי המכוניות האמריקאיות משנות החמישים, שב ומזכיר לנו שמישהו שם מתאמץ מאד לעצור את הזמן ולהתעלם מפגעיו.

מספיקים יומיים בקובה כדי להכיר לעומק את הכוכבים הראשיים במחזה המתמשך של המהפכה. את יקירי צ'ה גווארה, שדיוקנו מתנוסס על כל חומר מוצק מבטון ועד בד (ועליו עוד נדבר בנפרד השבוע), הכרתי עוד מהבית. אבל החברים הראשונים שלי שליוו אותי לכל מקום בקובה היו דווקא חוזה מרטי ואנטוניו מסאו. הקטע המדהים הוא, שמלבד פידל עצמו שעדיין חי וצ'ה שהפך לאייקון בינלאומי, שאר החברים לנשק לא זכו ליח"צנות מאסיבית.

מרטי ומסאו, שכל פיסת אדמה בקובה קרויה על שמם, חיו במאה ה-19 ונודעו כמהפכנים בשל ההתנגדות לאימפריאליזם הספרדי והחתירה לעצמאות קובה. מרטי היה בכלל אינטלקטואל והוגה, מה שלא הפריע לפידל לגייסו כידיד המהפכה, לתקוע את הראש שלו בכל אנדרטה אפשרית (עד כדי כך שאני התחלתי לזהות אותו בפסלים) ולקרוא לשדה התעופה של הוואנה על שמו. מסאו, לעומת זאת, היה מעין רמטכ"ל של הגרילה, אבל הוא נאלץ להסתפק בשדה התעופה הקטן יותר של סנטיאגו דה קובה. לפחות יש כבוד לאינטלקטואלים במדינה הזו.

עכשיו דמיינו לכם את הסגנון והכיסוי הארצי של שילוט החוצות הפרסומי והגרפיטי בישראל, ותקלטו שבקובה זה בדיוק אותו דבר רק שבמקום פרסומות (סממן קפיטליסטי, פויה!) יש אמרות מהפכניות מגוחכות סטייל: "בכל שכונה מהפכה", "משנתו של X נוכחת גם במאבקי ההווה שלנו", "אנו מאוחדים בהגנה על הסוציאליזם" וכד'. אם יתמזל מזלכם תתקלו גם בכרזות סתלבט על האמריקאים, כמו זו שבתמונה מטה.

הדוד סם מפחד מפידל התמסח

אפילו במסעדות מזון מהיר מוזנחות, במקום תמונות של המבורגרים יש אמרות הלל למהפכנות. וכמובן, כל גרפיטי שני בקובה מכיל את האמרה הנצחית שמזוהה עם צ'ה גווארה "Hasta la Victoria siempre", עד לניצחון, תמיד. ואני שואלת, לפני 44 שנים ניצחתם. ומאז מה? מה בכלל קורה אחרי הניצחון?

הם עוד ישובו

קרל מרקס, ההוגה שנחשב למקור ההשראה למהפכנות סוציאליסטית-קומוניסטית, ראה את המהפכה כתהליך דיאלקטי בלתי פוסק. כשהמהפכנים עולים לשלטון הם מתברגנים ומפתחים חסרונות משלהם, עד כי נוצר מעמד שנפגע ומתנכר מהם ומבשילה מהפכה נוספת וחוזר חלילה. האם צ'ה גווארה ידע את זה כשמיהר לוותר על מעמדו כשר בממשלת קובה ויצא לעזור במהפכות באפריקה?

פידל, בכל אופן, מתעלם מהחלקים הפחות נוחים לו בתיאוריה ומנסה לגרום לאומה הקובנית לחיות עימו לעד את נערותו, עת השתעשע עם חבריו לנשק בלהיות הטאליבן, לרבות גידול זקנים וחיי קאובויז-גרילה בהרים. לפעמים נראה שהוא מצליח להחזיק את הקובנים בהווה מתמשך מזה ארבעים שנה. לראייה, יום אחד פגשנו ברחוב זקנה עם משקפיי ענק בעלי זכוכיות ממוגנות, העונה לשם גלדיס. הזקנה החביבה שמעה שאנחנו מישראל והתחילה לספר על כל החברות היהודיות שלה בהוואנה אך במיוחד על אחת מהן, אחות במקצועה.

יחד הן שירתו את כוחות המהפכה והובילו אוכל בסתר לפידל שהסתתר בהרי הסיירה מאייסטרה. היא מיהרה לשלוף תעודות ותצלומים ישנים ואנו נותרנו פעורות פה. רק אחרי שהיא נעלמה בתוך המוזיאון שבו היא עובדת כיום, נזכרתי שלא שאלתי אותה את כל השאלות הנכונות. איך האחיות הרחמניות הצעירות התקבלו על ידי המזוקנים הפראיים בהרים? אולי גלדיס הייתה זיון של צ'ה? איזה פספוס של סקופ.

ובכל זאת, כדי שלקובנים לא יימאס מהפרצופים הקבועים שאמורים להיות נערצים עליהם, פידל מייצר גם גיבורים תקופתיים. הכוכבים התורניים הם חמישה מהגרים קובנים בארה"ב שבימים כתקנם היו נחשבים לעריקים יורדים ובוגדים, אך מאחר ונעצרו ונכלאו בחשד לריגול לטובת קובה, הם הפכו לגיבורי תרבות שבויים והועלו לדרגת רון ארד. בכל מקום ניתן לראות את פרצופיהם ו/או שמותיהם בצורת מחומש מיסטי עם ההבטחה "volveran", הם עוד ישובו. מכיוון שטיילנו ברביעייה והשארנו גלויות ומתנות קטנות אצל כל משפחה אצלה התארחנו, העזנו לכתוב על חלקן את שמותינו מסביב למגן דוד ולהבטיח ש"עוד נשוב" באותו הסגנון. המשפחות דווקא גילו חוש הומור מאופק.

על קיר מפעל הטבק בויניאלס, עמק פינאר דל ריו

אז מה שלום הקומוניזם הקובני, תשאלו? טוב, תודה. מצד אחד, זה נחמד שאין עוני של ממש בקובה כי יש הקצבת תלושי מזון בסיסית מהממשלה. ומנקודת המבט של התייר זה נפלא שהקובנים רועדים מפחד מהשוטרים שלהם, מה שהופך את המדינה לאחת הבטוחות בעולם. הרעיון הוא לשמור על התיירים מפני הטרדות ושלא יפריעו להם לבזבז דולרים בשלווה. זה עד כדי כך מחמיר, שבהוואנה שוטר דפק תלונה לאישה מסכנה שניסתה לבקש מאיתנו לתרום לה בגדים שאנחנו לא צריכות.

ועוד באותו הצד, זה מדהים להיות במקום נקי לחלוטין מכל סממן אמריקאי. מדינה שבה ה-M בכל פינה מסמל את חוזה מרטי ולא את מקדונלדס. רק בתוך ריק אמריקאי שכזה ניתן להבין עד כמה אנחנו מוקפים במותגים הללו. מדינה בלי קוקה קולה ופפסי, אתם מסוגלים לקלוט? אבל לא להתבלבל, המדינה אינה חפה לחלוטין מסממנים קפיטליסטיים, היא פשוט מעדיפה את האימפריאליזם האירופי בדמות נסטלה ובנטון.

אך מצד שני, כלכלת המדינה אינה מתקדמת לשומקום כשלא מאפשרים למי שיכול להתפתח קצת מעבר לכך. אחרי המהפכה הקומוניסטית כל מי שגר בבית כלשהו קיבל בעלות עליו. אך מאוחר יותר יצא חוק שאינו מאפשר לקנות או למכור בתים וכעת 3 דורות חיים יחד באותו הבית. הצורה היחידה לעבור דירה או להגר לעיר אחרת היא לעשות חילופי דירות עם משפחה אחרת.

אנה פרנק במטבח

משפחות קובניות רבות משכירות חדרים בביתן לתיירים ונראה שהיו עושות מזה כסף מצוין אלמלא היה עליהן לשלם מיסים עצומים לממשל. המס הוא שנתי ואינו מתחשב בכך שישנם חודשים ללא תיירים ובסיכומו של דבר הרווח הנותר לבעלי הבתים הוא מועט. הממשל יורד לפרטים עד כדי התרת בישול אוכל לתיירים ותשלום מס על ההיתר הזה. משפחות רבות מתפרנסות מתחת לשולחן מבישול לתיירים למרות שאסור להם, למשל. ישנם אזורים שבהם הדגה אינה חוקית, אך המשפחות מסתכנות תמורת כמה דולרים ומכינות לתייר את האוכל האסור.

אם לשפוט על פי כמות החוקים החדשים היוצאים בנושא, נראה שיש איזה פקיד ממשל קובני שהתפקיד שלו הוא להמציא דרכים יצירתיות לגרום לתיירים לבזבז דולרים אצל המשפחות, ולהעיק על האחרונות כדי שיותר דולרים יתגלגלו לידי הממשל. חוק טרי ששמענו עליו בחודש שעבר אינו מאפשר להלין יותר משני תיירים בחדר, גם אם יש בו ארבע מיטות. אז אם אתם מטיילים בשלישיה, אחד מכם יצטרך ללון בחדר נפרד ולשלם יותר.

מנגנון האכיפה הקובני יעיל למדי. מארחיהם של בעלי דרכון ישראלי, אמריקאי ואפגאני (כן, אנחנו בחברה טובה…), זוכים ליותר ביקורות פתע של פקחי תיירות. באופן אישי גורלי שפר עלי כך שזכיתי לשלוש פשיטות פקחים. בראשונה שבהם, בברקואה, הפקח ראה אותי יושבת במטבח, סקרנותו התעוררה והוא חרג ממנהגו ומסמכויותיו לתדהמת בעלת הבית, ופשוט התיישב לנהל איתי סמול טוק, שבמהלכה הראה לי רשימה ידנית של כל בעלי הדרכון הישראלי המצויים בעיירה וסיפר לי שהוא הולך לבקר בבתים של כולם.

בפשיטה בטרינידד היינו באמצע ארוחת הבוקר כשבעלי הבית הבהילו אותנו לתוך חדרנו עם הצלחות המלאות וציוו עלינו להסתגר שם עד להודעה חדשה. כעבור כרבע שעה הורשינו לצאת ובעלת הבית התלוננה שתחקרו אותה מתי אנחנו יוצאות ומתי אנחנו חוזרות ומה אנחנו אוכלות. אבל הפשיטה בויניאלס הייתה הכי הזויה. מכיוון שהיינו ארבע, נאלצו לפצל אותנו לשני בתים שכנים אבל הבטיחו לנו שנוכל לאכול ארוחת ערב יחד. בארוחת הערב הוגש בין השאר שניצל דג האסור באיזור.

בזמן שאכלנו נשמעו נקישות הפקחים בדלת, ובעלת הבית חטפה את ליבי ורינה שישבו הכי קרוב לפתח והחביאה אותן מאחורי וילון במטבח. היא לא הספיקה להעיף את הדג כשהדלת כבר נפתחה ובנה יצא לקראת הפקחים עם ספרי החשבונות, אז היא לחשה לי שאם הם נכנסים ושואלים מה אנחנו אוכלות שנגיד שהדג הוא סטייק… הפקחים לא נכנסו הם רק עמדו בדלת ותיזזו את הבן שעה ארוכה עם ניירת, בעוד שליבי ורינה כוססות ציפורניים במטבח ומתחברות לאנה פרנק הפנימית שלהן. נעה, לעומת זאת, התאמצה לשדר "עסקים כרגיל" אך בקושי הצליחה ללעוס את הדג-סטייק שלה.

האמת היא שלתייר עצמו אין מה לחשוש, המשטרה תמיד תהיה לטובתו, אבל ממש לא רצינו לסבך את המשפחות הנחמדות שלוקחות על עצמן סיכון כבד בעבור כמה דולרים. צורת החשיבה הקומוניסטית מחלחלת לך לתודעה מבלי משים, בייחוד במקרה שלי, פאנאטית נוער-צ'אושסקו לשעבר. עד מהרה גילינו שגם אנחנו רוקחות תסריטי עלילה מסובכים כדי להתחמק מכל מני קטעים אצל המשפחות, במקום פשוט להתנהג כמו קפיטליסטיות מצויות, לזכור שהלקוח (שזה אנחנו, כן?) תמיד צודק ולא לחשבן לאף אחד.

כשרצינו לעזוב את ויניאלס לילה לפני המתוכנן, נגררנו לסרט קומוניסטי שלם של הצגות ותירוצים מבויימים וכמעט רבנו על הטיימינג של כל הביזיון, ממש התחלנו להתנהג כמו קובניות מפוחדות. אז איזה מזל שחזרתי לחשיבה הקפיטליסטית. עכשיו נעים לי להגיד לכם שכבר מאוחר לי ואני הולכת. המשך על קובה מזוויות אחרות, בעיקר חוויות אישיות, עוד יבוא.

 

עוד על קובה:

בואנה ויסטה היפ-הופ קלאב

סקס והאי הקריבי

צ'ה גווארה, ג'ים מוריסון ובן לאדן נכנסים למסעדה….

קובה-אפיבלוג

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רביב  On 14 במאי 2004 at 22:40

    רציתי לשאול איזה משטר היה לפני המפכה בקובה

  • כרמל  On 15 במאי 2004 at 9:55

    לא דמוקרטי. של מדינות עולם שלישי כזה. העם תמך במהפכה של פידל כי הם יצרו שוויון קומוניסטי כזה בהתחלה, נתנו לאנשים ששכרו בתים את הבעלות על הבתים האלה וכד'.רק בהמשך זה הסתאב.

  • רביב  On 15 במאי 2004 at 15:43

    השאלה שלי איך קובה איתה לפני המהפכה

  • כרמל  On 15 במאי 2004 at 16:07

    ועל זה בדיוק עניתי. היה סוג של משטר מושחת בדומה למדינות אמל"ט אחרות שתוחזקו ע"י ארה"ב

  • רביב  On 15 במאי 2004 at 18:48

    המשטר הקומניסטי הוא משטר שהעם אוהב, כי למשל המשטר הקומניסטי ברוסיה משטר קשה ואכזרי

  • ויקטוריה  On 1 בנובמבר 2006 at 23:11

    רק לידיעתך וליתר דיוק: בית זונות ומרכז סמים לאמריקאים, בשליטתו של הרודן בטיסטה הזכור לרע שהיה הבובה על חוט הקובני,ולמזלם של הקובנים היתה מהפכה. משטר מושחת? בלשון המעטה הייתי אומרת….

%d בלוגרים אהבו את זה: