שותה פפסי אצל המכשפה וזובח סיגרים לפינוקיו

ב-1997 ביקרתי בסיילם, מסצ'וסטס, עיירה הידועה כמוקד (תרתי משמע) למכשפות העולם.

 

אנוכי בסיילם

מלבד העובדה שלפני מאתיים שנה שרפו שם הרבה אנשים, כיום פועלת העיירה במתכונת דיסנילנד של מכשפות, כמיטב המסורת האמריקאית. בהמשכו של אותו טיול, הגעתי לצ'יצ'יקסטננגו בגואטמלה.

צ'יצ'י מפורסמת כעיירת שוק ססגונית, אך מעטים מודעים לכך שהיא היא סיילם האמיתית, מקום מושבם של 300 מכשפים ומכשפות מבני המאיה. באותו הטיול הכרתי גם את "משימון", הגלגול העכשווי של אל מאיה עתיק וזדוני, בדמות בובת עץ עטוית סמרטוטי יוקרה.

בטיול שזה עתה שבתי ממנו, הזדמן לי לשוב לצ'יצ'י וכל המכשפות עדיין היו שם. גם משימון הסיר את הכפפות ועבר לחמוד דולרים של תיירים.

הילינג עם פפסי

המפגש הראשון שלי עם שאמאנים של ממש היה ב-97, בכפר צ'אמולה שבמחוז צ'יאפאס במכסיקו. נכנסנו לכנסיה קתולית תמימה למראה אך במקום ספסלים ומזבחי קדושים מצאנו רצפה מרופדת קש שעליה שוכבים מטופלים מעולפים ורופאי אליל רוכנים מעליהם.

השאמאנים מדליקים למטופלים נרות צבעוניים, מנופפים להם מעל הראש בתרנגול כפרות וממלמלים לחשים שונים ולבסוף מאוששים את המטופל עם בקבוק קולה או פפסי. מספרים לי שפעם היו טורחים להכין במיוחד בירת צמחים לסיום הטיפול, אך למה להשקיע כשהמשקה האמריקני השחור המפוצץ בקפאין עושה את אותה העבודה?

השילוב של פולחנים פאגאניים בתוך מבנים קתוליים עובד יופי במרכז אמריקה, כשהקדושים הנוצריים נתפשים כעוד ממד של אלילי המאיה העתיקים. כשהגעתי לעיירת השוק הגואטמלית, צ'יצ'יקסטננגו, המליצו לי לבקר בכנסייה מאחורי השוק.

חשבתי שאמצא גם שם שאמאנים עם פפסי אבל הסצנה הפאגאנית של צ'יצ'י עטתה אופי שונה לגמרי. בפתחה של הכנסייה הסתובבו מספר גברים ונשים, חלקם לבושים בתלבושות מסורתיות ססגוניות וחלקם בג'ינס ולאקוסט מערביים לחלוטין, כשקטורת בעלת ריח חריף בידיהם. דלת הכנסייה כמעט לא נראתה מבעד לעשן הקטורת המשכר.

חלק מהמנופפים בקטורת שוטטו ברחבת הכניסה כשהם ממלמלים לחשים בקיצ'ה, שפת המאיה המקומית, וחלק אחר היה עסוק בהצתת אש או כיבויה במדורות קטנות שבערו על הרחבה. בהעדר יכולת להבין מה הם עושים צעדתי פנימה. בכנסיה הזו יש ספסלים וסממנים קתוליים ולכאורה אין בה שום דבר "חשוד" מבחינה "הלכתית", למעט שדירה של נרות בין הספסלים.

תוך כמה שניות הבחנתי שבאי הכנסייה מתנהגים בצורה לא שגרתית. כאן אמנם לא הייתה קטורת אך אנשים רבים מלמלו בקיצ'ה מעל שדירת הנרות. זוג צעיר שכרע ברך בחשש ליד אחת הזקנות הממלמלות, קיבל ממנה סימן ושני בני הזוג החלו לזחול על ברכיהם במהירות לאורך שדירת הנרות וחזרה, כמו במרתון של חלזונות.

יצאתי חזרה לפתח, מוקפת בקטורת ומדורות, ותפסתי גבר מקומי שנראה אמין ומסודר, כדי שישפוך אור על העניין. הבחור סיפר לי שיש אתר פולחן באוויר הפתוח, עם פסל של אל המאיה "פסקואל נבאח", על גבעה במרחק עשר דקות הליכה. שם אפשר גם לצלם והוא הציע שנעלה, הוא יסביר לי הכול בדרך.

מסתבר שבצ'יצ'י חיים כ-300 מכשפים ומכשפות ונראה שיש מספיק פרנסה לכולם. הדלקת אש במדורה קטנה מסמלת הטלת כישוף. כיבוי טקסי של המדורה מסמל הסרת כישוף. אנשי המקום מנהלים את חייהם סביב כשפים, מברכות ועד עין הרע. הזוג שזחל בכנסייה, למשל, קיבל ברכת פוריות. על הגבעה של פסקואל נבאח התקיימו פולחנים דומים וגם שם עמדו מכשפים מסורתיים לצד מכשפים בג'ינס שחזרו על לחשים בעזרת ווקמן(!). "וזה עובד?" אני שואלת את המדריך המאולתר שלי. "בשביל מי שמאמין" הוא עונה.

פינוקיו של העולם התחתון

כעבור מספר ימים הגעתי לימת אטיטלן המדהימה ביופייה וסיירתי בכפרים שלגדותיה. בכפר סנטיאגו דה אטיטלן, תפס אותי ילד קטן ברחוב ושאל בלחש "רוצה לראות את משימון?" (מבוטא Ma-Shi-Mon) "את מי???" עניתי. "את האל משימון, תוכלי לבקש ממנו בקשה, הוא מגשים הכול. אבל תצטרכי לתת לו כסף, או בירה, או סיגריות. בואי, תראי…" הוא מושך בידי.

הבית שהוא סחב אותי אליו נראה כמו מקדש קטן, מלא בנרות, מטבעות ובקבוקי בירה. במרכז המקדש עמד כיסא ועליו בובת עץ לבושה בחליפת יוקרה מעונבת, משקפי רייבאן וצעיף משי של גוצ'י מכסה את פניה.

זה האל משימון? הוא נראה כמו ריי צ'ארלס, חשבתי לעצמי. אותה העת נכנסו לחדר שתי נשים מקומיות ונפלו לפניו בתחנונים בקאקצ'יקל, שפת המאיה האזורית.

מיהרתי לשלוף מצלמה אך שומר המקדש אמר שמשימון יאפשר זאת רק תמורת תרומה כספית קטנה. אז תרמתי.

משימון אוהב שמשאירים לו כסף, בירות או סיגרים ואבוי למי שיבקר אותו בידיים ריקות. גם אם אתם לא מאמינים באמונות טפלות לא תעברו בכוונה מתחת לסולם, נכון? אז גם אני לא משתגעת לחטוף התקפי שלשולים או הקאות – העונש למזלזלים בכוחו של משימון.

המקומיים שומרים על סודו של משימון בקנאות ואגדות רבות רצות סביבו שאין דרך לאמת אותן. מה שבטוח, המקומיים רועדים מפחד וזה אומר שמספיק דברים מופלאים ו/או נוראיים כבר התרחשו הודות לאמונות הללו.

נראה לי מוזר שצאצאי המאיה, שהיו אסטרונומים, מתמטיקאים ומיסטיקנים משובחים, יסגדו לפינוקיו. אז הלכתי לתחקר את ויניציו, מהנדס אלקטרוניקה גואטמלי וחבר-רשת ותיק שלי. מסתבר שלפני המון שנים שלטו בכפר סנטיאגו תריסר שאמאנים. שישה מהם נשואים ומבוגרים ושישה רווקים צעירים. הרווקים ההוללים חמדו את נשותיהם של הנשואים ולכן כישפו את המבוגרים ושכבו עם הנשים. כשהמבוגרים עלו על הכישוף והבגידה הם הלכו ליער ומצאו עץ נדיר ומשובח ויצרו ממנו דמות, ממש כמו שביהדות יוצרים את "הגולם" מעפר.

אגדה אחרת מספרת שכשפים מכל הסוגים פשטו בכפר, מצב כאוטי שעדיין קיים בצ'יצ'י, והשאמאנים רצו להשליט סדר בעזרת אליל-על. בכל אופן, פירוש השם "משימון" בשפה המקומית הוא "הקשור" (על משקל "השרוף"). לשאמאנים הסתבר שבאמצעות "הקשור" הם עוררו אל מאיה עתיק מ"העולם התחתון" בשם Maam (מע"מ?:) שפירושו "סבא". משימון הסבא עתה מסמל את הכוח המיני הגברי ורב כוחו בכשפים הנוגעים לענייני אישות. רוחו הייתה יוצאת מבובת העץ ומשוטטת בכפר, מופיעה בפני גברים תאבים כעלמה יפיפייה ואחר כך צוחקת בפניהם.

כשראו השאמאנים שהגולם שלהם יוצא משליטה, הם נקעו לו את אחת מרגלי העץ וסובבו לו את הצוואר, כך שהרוח תכלא בחומר ולא תוכל לשוטט עוד. מאז משימון כלוא במקדשו ותמורת המנחות הנכונות הוא יצילכם מבגידה, יגרום למי שתרצו להתאהב בכם, יעשה עין הרע למי שמציק לכם וכדומה. כנראה ששמו יצא לפניו בתוצאות, שכן משימונים נוספים צצו בשני כפרים אחרים במדינה, והתושבים היו מוכנים להסתכסך קשות עם הכנסייה הקתולית בגללו. כמרי האזור היו בטוחים שמשימון הוא השטן, או יהודה איש קריות שבגד בישו, במקרה הטוב.

אבל המקומיים שכבר למדו לשלב יפה את הפאגאניזם עם המונותיאיזם, הכריזו שמשימון הוא בעצם סן-סימון הקדוש. אחד הכמרים היותר מיליטנטיים הצליח פעם לכרות למשימון את הראש ולמכור אותו למוזיאון בפאריז, אבל השאמאנים המקומיים הצליחו לעשות עסקת טרייד אין עם המוזיאון להחזרת השבוי…. וכל מי ששיתף פעולה עם הכומר הרוצח, חטף איזו מחלה מסתורית ומת.

בסנטיאגו של היום משימון הוא כבר אטרקציה תיירותית רשמית. הבובה אפילו עברה שיפוץ קוסמטי כדי להיראות יותר "רצינית". רוב התיירים חושבים שזה פולחן מגוחך של ילידים פרימיטיביים ומבטלים את כל הגשמת המשאלות בשטח כתוצאה של אמונה פסיכולוגית. אבל מייקל מנדלסון, אנתרופולוג אמריקאי ששהה 15 שנה עם השאמאנים של סנטיאגו, חשב כמוני, שאנשי המאיה חכמים מכדי לרומם גולם על יוצרו וחייב להיות כאן משהו מעבר.

מספרים שבתוך הבובה חבויה קופסא ובה נמצא מקור הכוח האמיתי שמסביר מה הוא המשימון באמת, ורק השאמאנים המקומיים יודעים מה יש שם. רק לאחר 15 שנה והכשרה שאמאנית, הורשה מנדלסון להיות אחד ממתי המעט שיכולים לראות מה יש בקופסא. באוניברסיטה שלו ציפו לגילוי הסוד במאמר מחקרי, אך מנדלסון טען כי לאחר שראה והבין מה הוא המשימון ומתוך כבוד לו, אינו מסוגל לגלות את הסוד.

אין לי שום רעיון למה יכול להיות שהוא ראה שם. מה דעתכם?

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • חטא שין  On 14 באוקטובר 2003 at 18:06

    לא הייתה סיילם….

  • כרמל  On 15 באוקטובר 2003 at 0:34

    אני רגילה לקשר את ציד המכשפות עם ימי הביניים אבל בסיילם זה היה בתקופות שהיו אמורות להיות כבר נאורות יותר. במאה ה-18 אם אני זוכרת נכון אבל אני לא מתחייבת כבר על תאריכים 🙂

  • אלף  On 17 באוקטובר 2003 at 0:55

    המסורת של סן סימון היא די מגוחכת בכל עיר בגואטמלה יש מישהוא שיקח אותך לראות אחד יש אחד אפילו באזור אנטיגואה.בכל מקום יש סיפור על משימון הוא בחלק מהמקומות באטיטלן עובר בין משפחות כל סופ"ש להציל את הבת מחוסר בחתן או בעיות בתוך הבית. ואלו באזור אנטיגווה הוא כלוא בבית ענק עם מלא כתובות על הקיר של כל אחד שהוא עזר לו.
    חוץ מזה בסיילם רצחו רק 20 נשים על בסיס עדויות של ילדות. סתם לידיעה זה עכשיו נורא חזק פה לקראת האלווין
    ואיזה יופי זה צ'יצ'י והשוק המטורף עם כל הצבעים.

    מקווה שנהנת מסן סימון

  • דודו  On 26 ביולי 2004 at 15:16

    החברה מוכרת דרך האינטרנט משקפי שמש (בעלות משלוח בלבד) וטוענת שהם באיכות גבוהה.
    לאחר בירורים רבים ונסיון אישי הגעתי למסקנות הבאות לגבי החברה:

    א. החברה לא עומדת בהסכם ההזמנה והסיכויים לאיחור של
    יותר משבוע (זאת אומרת יותר מחודש ימי עסקים!)
    גבוהים ביותר.

    ב. איכות המשקפיים (מהבודדים שקיבלו אותם) נמוכה ביותר
    ז"א עדיף לקנות בשוק – זה אותו מחיר ויותר מהיר.

    ג. שירות הלקוחות של החברה מאוד לא מקצועי וכוח האדם
    שלהם – בגלל שזאת חברה מתחילה – מאוד מצומצם.

    ד. כפי הידוע לי מתארגנת תביעה של עשרות לקוחות כנגד
    החברה והיתה פנייה לאובייקטיבי לחקור את החברה.

    מסקנה: לא לקנות!

  • מיקה  On 29 בדצמבר 2004 at 12:34

    אני הזמנתי קיבלתי וקיבלתי בזמן
    אפילו נתנו לי אפשרות להחליף את הזוג שלא מצא חן בעיני
    מי שרוצה לקנות בשוק הכרמל משקפיים שיקנה
    קשה לקבל שרות כזה בשוק הכרמל

%d בלוגרים אהבו את זה: