אנחנו דור מזויין עם כוס משופשף

למעלה מעשר שנים לא הייתי באף הופעת סטנד-אפ. האחרונה שאני זוכרת הייתה

 

 

צפונית בת זונה מגעילה? לא אצל סיינפלד

ב"דומינו גרוס" ז"ל וזה היה עם קופטש, עידן אלתרמן, אבי גרייניק ושבי זרעיה באותו ערב. אח, אלו היו הימים.

לא יודעת למה חשבתי שיהיה כיף לצאת הערב לקאמל קומדי קלאב ובהחלט לא תיארתי לעצמי שאחזור הביתה במצב רוח התאבדותי מהופעת סטנד אפ.

ההופעה הייתה מבוססת לחלוטין על הקהל ובצורה הוולגרית והסטריאוטיפית ביותר ("איזה כוסית, בת כמה את? 18? והציצים בני כמה? מאיפה את? הרצליה? יא צפונית בת זונה מגעילה, מה את עושה עם הבחור הזה מלוד בכלל?").

ה"מתלמד" שעשה את החימום היה קצת מבוהל (וגמד, אם אני כבר במצב רוח סטריאוטיפי-עוקצני), אז הוא רץ בפחד למכנה המשותף הנמוך והתחיל לדבר בקצב של מכונת ירייה על אוננות וסרטים כחולים.

הוא היה כל כך מעורר רחמים, שכשהוא פנה אלי פתאום ושאל אם אני צופה בסרטים כחולים, שקלתי לעזור לו בדחקה ולענות ש"אני משחקת בהם". אך ברסיס השנייה שנותר לי החלטתי שהצורה הכי טובה לעזור לו זה להיות החננה שהוא מצפה ממני להיות, כי הוא נואש. הצלחתי אפילו לצחוק כשהוא הוסיף איזה משפט על גודל החזה שלי ומה יקרה לי כשאני אניק….

בעשרים הדקות האומללות שהוא בילה על הבמה הוא הספיק לגמור לבאים אחריו את כל הנושאים שאפשר להסתלבט עליהם. אחרת אין לי הסבר מדוע שישה סטנד-אפיסטים שונים, לרבות רועי לוי, דיברו בערב אחד על אותם נושאים בדיוק: רוסים, אתיופים, נכים, פיגועים, סבתא/אמא, להביא ביד, זיונים. כל מילה שניה בהופעה הייתה קללה עסיסית ולא מצחיקה, וכל ה"אמנים" נראו לי כמו מוכי גורל נבובים שנטפלים לאחרים כדי לחפות על הריק שלהם.

בשנים האחרונות ציניות לא ממש עושה לי את זה. ציניות היא שיריון המגן של הרגישים ואני כבר יכולה להחשף בלעדיו יותר ויותר. כשאני כותבת בציניות אני שמה מסכה, כי היא מצחיקה. היא עוד מצחיקה אותי אבל אני כבר לא מתחברת אליה ודרכה לאחרים. אז אין לי בעיה עם ירידות ציניות, זה נפלא. אבל מה שהיה שם הערב, זה פשוט גסות חסרת טעם וסוג של רוע.

יש פה רוסים?

רועי לוי היה מסומם לחלוטין והתנהל באיטיות על הבמה, האחרים היו על כדורי מרץ, כך נדמה. הם לא ידעו את זה, אבל הם היו מבוהלים ודרכם השתקפה לי בהלתו של העם הזה, שנס אל תוך עצמו מפני המציאות. כשעוד ידענו לצחוק על עצמנו עם טעם, גם כשזה היה נמוך, היינו שפויים. אבל אפילו ה"בדרנים" שלנו איבדו את זה. הם רצים כמו עכברים מבוהלים לקלישאות העתיקות ונעשים וולגריים יותר ככל שנדמה שגם זה כבר לא עובד.

אם יש הכשרה מקצועית לסטנד אפיסטים, נראה לי שמלמדים אותם שם למקרה שנתקעים, תמיד לפנות לקהל ולשאול: יש פה רוסים? לא? וגרוזינים?…. אחרת אין לי הסבר למה כולם עשו את זה בתורם, כאילו שהם בכלל לא הקשיבו לקודמיהם. אפילו אני כבר ידעתי שאין אף רוסי, אתיופי או ערבי בקהל, שהגיל הממוצע בקהל הוא 19 ושרוב הקהל מורכב מ 3 קבוצות ערסים צעירים מרמלה-לוד, אשקלון ואורנית, שבכל פעם שיש בדיחה על ערסים הם צוחקים מתוך חוסר מודעות אמיתית לכך שהם כאלה. הערס זה לא הם – זה השכן.

מה אני אגיד לכם, זה לא שציפיתי לג'רי סיינפלד ובאמת שאין לי שום דבר נגד עממיות, להזכירכם, גדלתי בפ"ת ואני גרה בנתניה… אבל נראה לי שהמכנה המשותף הנמוך הפך מאד נמוך וכבר לא כל כך משותף. צריך קצת רוע כדי להצחיק כי טוב זה די משעמם. אבל תדעו לכם שטוב זה הטרנד הבא. אנשים מתעוררים, נמאס להם להיות חסרי בטחון ולעשות ג'אגלינג בין עשרות מסכות. הטוב והרגיש מדבר אליהם ועוד תהיה לגיטימציה לאנשים שפונים לקהל מהמקום הזה. אבל אנחנו עדיין לא שם, אנחנו עדיין צריכים שישפילו אותנו כדי לצחוק.

ועדיין, זה לא הצחיק אותי בכלל שקטינים בני 17 נשאלו את מי הם "תוקעים" וספגו בחיוך דבילי ירידות מביכות שעוברות את גבול הטעם הטוב על מי שהם. נשמתי נעתקה באחד מרגעי השיא, כשאחד ה"בדרנים" מהבמה פנה לקטינה בכינוי "כוס טרי", איחל לה "שפשוף נעים" בצבא, סיפר לה ולכולנו בציוריות מה הוא היה עושה לה עכשיו אם לא היה פה קהל, והבטיח לה שאם הוא היה גומר בתוכה, היא הייתה משמינה 4 קילו על המקום….

אני מצטערת אם אני נשמעת כמו איזו תמימה שהתעוררה רק עכשיו וקלטה איפה היא חיה, אבל מצב השוק שקורא לעצמו "בידור" בארץ הזאת, הוא הקש הסופני שטלטל לי את ההכרה. מה קרה לנו, למה הפכנו? כולם צוחקים ולי בא לבכות מניכור החושים הזה, שאחז בכולם סביבי. והכי נורא, שהילדה הזו תאשים רק את עצמה כשחבורת נערים מהשכבה תאנוס אותה, חלילה וחס, בעוד כמה חודשים. כי אנחנו דור מזויין, והיא כבר כוס משופשף עכשיו.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • איזה אחת  On 26 באוקטובר 2003 at 9:02

    יש איזשהי קלות ראש פושעת בהתייחסות המזלזלת בארץ לנשים.
    זה מתחיל במקום הזה ונגמר בבתי המשפט.
    המהפיכה צריכה להגיע.

  • אביבה  On 26 באוקטובר 2003 at 10:08

    שמעליבים את הקהל. גם אותי העליבו פעם – בגיל 12, אלוהים, ביום הולדת של חברה שלי. חתיכת אידיוט המאיר רמז הזה. להעליב את הקהל בהופעה, זו הלבנת פנים שעליה הייתי שולחת בנאדם לטירונות בגיהנום.

    סטנד אפיסט מוכשר באמת יכול להצחיק גם כשהוא מדבר על שום דבר, שכן אמנות הסטנד אפ היא אמנות של "החזקת הקהל" – שליטה בכל פיפס שהוא צוחק, החזקה של המתח באולם ופירוק שלו בדיוק ברגע מסוים. זאת האמנות. העלבה של הקהל היא הכלי הכי פרימיטיבי לעשות את זה – כי כשאנשים במתח, שאו-טו-טו יפנו אליהם, הם צוחקים- ממבוכה.

    החבר'ה כאן כנראה לא מספיק מוכשרים, או שהם עצלנים מדי. אפילו אומץ להומור נושך באמת אין להם (כמו שעושה אדי מרפי למשל). אז בורחים לבדיחות המוכרות. פרסי קורא עיתון הארץ, חי-חי.

    לא נורא, אלוהים בסוף נותן לכל אחד מה שמגיע לו.

  • Emale  On 26 באוקטובר 2003 at 13:20

    הרדידות והפנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר היא הפתרון הקל של כל אותם סטנדאפיסטים דמיקולו, מוגבלים מוחית ושטוחים שכלית, שלולא היתה ממהרת החברה השטחית שלנו (זאת שמעלה את הרייטינג לזבלונים סוג ז' כמו 'קחי אותי שרון') להכתיר בתור "כשרונות" שעומדים בקו אחד עם טובי האמנים היוצרים במדינה – כבר מזמן היו מנקים חדרי מדרגות למחייתם בגלל שבשום דבר אחר בחיים הם לא היו מצליחים. ואני מדבר גם על יצפאן (מנחה תכנית טלוויזיה?! וואט דה פאק) וכל שאר ה"גדולים", שההבדל היחיד ביניהם לבין רועי לוי ודומיו נבובי המוח, זה שהם השכילו לנצל את השטחיות העממית שלנו למספרים עם קצת יותר אפסים.

  • ארמני  On 26 באוקטובר 2003 at 13:45

    את יצפאן תעזוב\בי
    יש בארץ מבדרן יותר טוב ממנו? אם כן ספר\י עליו

  • היהודי הנודד  On 26 באוקטובר 2003 at 14:34

    כתבת יוצא מן הכלל. קראתי והתענגתי.
    הסטנד אפ מיצה את עצמו. במיוחד בארץ קטנה שבה בהכרח מספר הכשרונות קטן.

  • עמית  On 26 באוקטובר 2003 at 15:32

    חיכיתי לטאץ' העסיסי שלך, והנה הוא הגיע. אומנם דיברת על נושא שמציק לך, אך עשית זאת בצורה מצחיקה ונוגעת ללב כאחד.
    ישר כוח! יום אחד גם את תוכלי להניק 😉

  • Rogatka  On 26 באוקטובר 2003 at 16:15

    אבל.. מה?!!!! "קחי אותי נועה" מבוטל?!!!
    (גיחוך ערמומי)… הא! אמרתי לך. זה מה שקורה כשעושים הדרה (למדתי את המילה הזו באוניברסיטה!!!… נו, טוב. לא. למדתי אותה ברחובות נתניה) לנתנייתים גמדים הונגרים שנוסעים להודו.
    אני שמח שהתעוררת. עוד לפני כמה שנים אצל נאור ציון ושות', לא הבנתי מה כל כך מצחיק. מסתבר שאני לא לבד. הבו לנו משיח אמת, הבו לנו איזה ליץ אמיתי. הבעיה עם המצחיקים האמיתיים היא, שהם פותחים בלוגים באינטרנט ומצחיקים את עצמם ועוד חמישה שקוראים.

  • יואב  On 26 באוקטובר 2003 at 17:16

    לכל הזקוקים לחוויה סטנדאפיסטית מתקנת- חפשו (נדמה לי שבערבים של הקאמל קומדי קלאב) את אריק זילברמן.אמנם יש לו הופעמה מאוד מובנית ולא בנויה על אילתורים, אבל הוא בהחלט מבסס סטנדרט חדש. העניין הוא שההומור שלו לא קל, אבל שווה כל רגע. (מתי בפעם האחרונה הייתם בהופעת סטנדאפ שהמשכתם לחשוב עליה במשך ימים אחר כך, ולא בשביל לצחוק?)

  • זו ש  On 26 באוקטובר 2003 at 23:14

    איך לפני שקראתי אותך התבשל גם אצלי משהו על הסרת מסכות ועל התנערות מהצד של הרוע. לא שהוא לא קיים ויתקיים בכולנו, אבל הוא כבר לא כזה סקסי.
    בלי קשר לסטנדאפ כמובן, הסטנדאפ המועט שראיתי הוציא לי את החשק לראות עוד. אומרים לנו שיש סטנדאפ אחר, בארצות בהן ההומור עמוק יותר ומעודן יותר, ואז גם הוולגריות היא בטעם טוב.

  • הסנרק  On 27 באוקטובר 2003 at 11:11

    הסטנדאפ בארץ נוראי כבר שנים, אבל מה, זו את (אנחנו) אשמה (/ים). כלומר כל אלו שהולכים להופעות האלו. אותך לפחות זה לא מצחיק אבל יש לא מעט אנשים שהולכים וזה מצחיק אותם… מה אפשר לעשות?

    -לבכות!

  • גיא  On 27 באוקטובר 2003 at 14:18

    אולי אני דרמטי מדי (בדרך כלל אני דרמטי מדי) אבל זה כל כך קשור לתרבות האלימות הנערצת בארץ. כולנו מקבלים את אותו המסר כל הזמן: מפוליטיקאים, מתוכניות הטלוויזיה, מהעיתונים: זה עולם קשוח, כל אחד לעצמו, ואם הצלחת לסדר את כולם, יצאת גבר. כל אחר הוא או סכנה, או כר לדרוך עליו בדרך להשיג את המטרות שלך.

    ולא לשכוח – רק החזקים שורדים.

    אם כבר יש מסר של שיתוף פעולה או אהבה, אז זה גם בקונטקסק של " אנחנו נגד אויבינו" או בפרסומת של תנובה (ודי ברור שגם שם בסוף מישהו יחטוף מכות בשביל להצחיק אותנו.

    נו טוף – יש מחיר להכל, גם לשימור המיתוס של "עם קטן מוקף אויבים"

  • אלף  On 28 באוקטובר 2003 at 0:43

    אני חייב לומר משהוא להגנתה של נתניה.
    נתניה היא עיר של מוזרים אם יש משהוא שהיא לא זה עממית. אפילו המשחקים של מכבי נתניה מוזרים ביציעים.
    אז אנא לכל מי שלא ממש חי שם ועבר בלילות החשוכים ליד Here we are וראה כל מיני מוזרים שיודעים לעשות חשבון במהירות עצומה אבל לא לאיית או כל מיני סיפורים מדהימים ומקומות פסיכיים שחלקם נהרסו. לא מכיר את נתניה.
    "יש לנו מילון מילונדון" לא סתם עובד בשוק!
    בקשר לנושא.
    את וגיא משלימים את התמונה העגומה של תרבות הצחוק בארץ.
    אומן אחד איטלקי פעם אמר לי "אם אין כסף אין יצירה"
    הוא צודק אין אוויר ליצירה רק לשרידה. ושם יש מלחמה.
    אז את המוסיקה שלי אני מצטער לא תשמעו כי אני עובד.
    מסלאו לא?

  • Rogatka  On 29 באוקטובר 2003 at 0:43

    מסלאו לא.
    אבל לסלאו-
    אולי.

  • רועי  On 1 בנובמבר 2003 at 21:19

    לא יודע אבל אני הייתי בהופעה של קטורזה יחד אם מה קשור, הבדיחות לא היו רדודות והיה מצחיק מאוד, הוא בעיקר יורד על עצמו ובסוף ההופעה הם בעיקר ירדו אחד על ההופעה של השני, קטורזה ומה קשור כמובן.

  • מעיין  On 19 בינואר 2004 at 10:12

    ואין ספק שאת צודקת בענין סף החושים השחוק,
    אם מישהו ישאל אותי מה דעתי על כך אומר,
    כי ברור לי שאם המגמה היא לפרוץ את כל הגבולות ולהתיר את כל מה שאסור, להפוך את כל המתועב לנאור ומתקדם רק בשביל להשתיק את המצפון שעוד נשאר כדי להזכיר לנו שאם יש מישהו שמפסיד את החיים זה מי שמכלה את גופו נפשו ורוחו בהלעטה בלתי פוסקת של זבל ללא בקרה,
    אין להתפלא על התוצאות שמי שהכי סובל מהם הוא מי שלא ידע מיהם האנשים ההוללים שהנהיגו את מחנכיו, כי יותר משהוא סובל מטירוף חושים הוא סובל מבורות תהומית, ויותר מהוא סובל מאותה בורות הוא סובל מחיים במעגל שמעודד בורות מסוג זה ורוצה לבלוע אותו חי לפני שיספיק לבחור לעצמו מדד אמיתי לחיים נכונים.
    זה עצוב לי, זה כואב לי, הכתיבה שלך מעלה בי תחושות חדות של "על אלה אני בוכיה" אני רוצה להאמין שעם כל ההתנגדות שחשים כלפי דברי שלכאורע נראים קצת תמוהים ונסחפים שכתבתי רק כי אני מזדהה עם הכותבת, יצליחו לעורר ולו את הנקודה הקטנה ביותר של אמת אצל אי מי מהקוראים (גם הכותבים)

  • גרי  On 22 בינואר 2004 at 22:19

    מאמר מופתי, אבל נדמה לי שקצת קשה להסיק מסקנות גורפות על מצב הסטנד אפ בישראל כיום על סמך ערב אחד ….גם כיום אפשר למצוא מופעים איכותיים (קטורזה למשל)….יש התבהמות כללית במדינה והסטנד אפ משקף אותה …זהו עוד אחד מחוקי "האבולוציה ההפוכה" שנהוגה בישראל – בעוד שבטבע האבולוציה גורמת לשיפור הזנים , בישראל כאשר במקום מסויים נדמה שמתפתחת איכות – המוני ב' ישראל נוהרים אליו והורסים אותו…כל בית קפה שרוצים ברעתו צריך רק להפיץ ברבים שהוא טוב

  • מירי  On 2 בפברואר 2004 at 18:53

    אוקיי אז ככה למה את מעבירה ביקורת כזו כבדה נראה אותך מעלה מופע סטנדפ…..
    אני הייתי במופע וירדו עליי אז מה בהתחלה כן קצת מבוכה אבל אחרי זה שטויות כי כמו שצחקו עליי ככה גן אני צוחקת על אחרים……
    נ.ב
    רועי לוי אתה ענק…….

  • סתיו  On 5 ביולי 2004 at 14:10

    כי יש סטנדאפיסטים בקאמל שלא מדברים דווקא על רוסים, אתיופים, נכים, פיגועים, סבתא/אמא, להביא ביד, זיונים.
    יש גם סטנדאפיסטים מקוריים רק שצריך להתאמץ כדי למצוא אותם

  • דנה  On 14 ביולי 2004 at 5:27

    אז ככה, אני הייתי במקום הזה אלפי פעמים ויש כ"כ הרבה סטנדפיסטים שלא מצחיקים וזה נכון.
    אבל לרועי לוי יש בדיחות לא נמוכות ולא כלום ובאמת חבל שלא אמרת שמות. ועוד אחד שאני אישית זוכרת לטובה זה יאיר גרינברג

  • מייק  On 22 באוגוסט 2004 at 19:37

    יש כל כך הרבה סטנדאפיסטים טובים בקאמל שדי מתפיע אותי שהצלחת לפספס אותם
    :

    רודי סעדה,יניב דויטש,אדם שרון,הדר דינר ועוד רבים וטובים
    אולי כדאי שתבקרי שוב בקאמל

  • ענבר  On 13 בספטמבר 2004 at 2:26

    לידיעתכם ראיתי לאחרונה הופעה של סטנדאפיסטית בשם נויה היא מצחיקה מאלתרת חופשי בלי לרדת נמוך ומגעיל כך שסטנדאפ לא חייב להיות דוחה.

  • רותם  On 24 במרץ 2005 at 0:31

    ענבר..
    מי לא מכיר את הנויה הזאת היא גרה באלקנה.. היא לא כזאת מצחיקה…

  • נקודת אור  On 22 באוקטובר 2006 at 3:15

    כי אם לא את מפספסת את הייעוד שלך…
    הייתי גם הופעה בקאמל ובאמת נכנסתי לדכאון מזה שכולם צחקו ורק אני לא הבנתי מה כל כך מצחיק במשהו ששמעת כבר מיליון פעם. כשהבעתי את אכזבתי בפני קבוצה שבאה לשם הם ממש לא הסכימו איתי והתחלתי לחשוב שאני זה שלא בסדר.
    אז טוב שכתבת את מה שהיה לך לאמר, קצת הרגשת נורמאליות לא תזיק לי

  • דוד  On 16 בפברואר 2008 at 21:29

    כל הזמן יורדים על האיתיופים מה עשינו מה תגידו לנו אוליי נוכל לשפר

%d בלוגרים אהבו את זה: