המוות אינו מחוסר עבודה

"המוות אינו מחוסר עבודה

 הוא לא מקבל דמי אבטלה

 המוות אינו מחוסר עבודה

 מחכה מצפה תמיד בפינה…" (רמי פורטיס)

 לפני כמה שבועות, נאצר (29) מכפר קאסם נהרג בתאונת אופנוע על איילון. משפחתו תרמה את אבריו וכך ניצלו חייהם של ארבעה אנשים. מי שקיבל את לבו היה אבא של מיכל, חברה שלי. הרבה זמן הם חיכו ללב ובמדינה הזו אין מי יודע מה מודעות לתרומת איברים. הם כבר שקלו לנסוע להשתלה במקום כמו ארגנטינה, שם אבריך נתרמים על פי חוק, אלא אם אתה מצהיר על התנגדות לכך. אבל אז נאצר נהרג.

בשבועיים האחרונים המשפחה של מיכל הייתה אופטימית. המצב של אבא היה יציב, כל יום השתפר בטיפ-טיפונת והצוות הסביר שצריך הרבה סבלנות, לאט לאט. השתלת לב וקליטתו בגוף חדש הם דברים מורכבים ועדינים. אבא של מיכל כבר חלם על החיים שיהיו לו עוד מעט, עם לב של בחור בן 29 פועם בקרבו…. אבל בערב יום חמישי, ללא אזהרה מוקדמת, המגמה התהפכה בבת אחת. לחץ הדם שלו ירד בחדות עד לאפס והוכרז על מותו.

ביום שישי, בהלוויה, מיכל בקושי ראתה מה קורה סביבה. אחרי כל מה שהיא עברה בשנה האחרונה, היא כבר ראתה את אבא שלה מבריא והמהפך היה פתאומי כל כך…. זה לא נקלט, שהלב לא נקלט. לפני כמה שנים עברה בהצלחה השתלת לב של חזיר בגוף אדם. לב של חזיר נקלט ולב של ערבי לא. אי אפשר שלא לחשוב על זה, כמו משל על דו הקיום שלנו.

גן עדן באקוואריום, גיהנום אצל ג'קו

אותו לילה, לבד במיטה, התעוררתי בבעתה למשמע זמזומו של… יתוש??? לא סיפרו לו שכבר חורף?? הדלקתי את האור וראיתי אותו נח שם על הקיר, במיקום אסטרטגי. ולמרות שיש מורי ויפאסאנה שהיו דנים אותי למוות על כך, ידעתי שהלילה זה או אני או הוא. הוא היה מאד נינוח שם על הקיר, תכנן את עתידו רווי דם האדם המתוק, כשלפתע ירדה עליו החשכה ובמכת הלם אחת מנעל הבית שלי, החיים פסקו לפעום בקרבו.

מי שמצפה לייסורי מצפון של צער בעלי חיים בנקודה הזו מפספס את הפואנטה. פעולת ההרג שבצעתי הובילה אותי להגיג אחר לגמרי: כשמוחצים יתוש, ג'וק או נמלה, לצורך העניין, הם לא ממש יודעים מה קרה להם. מבחינתם אני תופעת טבע, כוח מסתורי. הוא לא מסוגל להבין במוח היתוש הקטן שלו, שגם אני סוג של יצור חי. אני פשוט כל כך שונה ממנו ו"גדולה" עליו מבחינה תפיסתית, שמבחינתו אני כמו עץ, כמו הוריקן, הר געש מתפרץ… אני הטבע העוצמתי בהתגלמותו, אני אמא אדמה שהוא מוצץ ממנה לחם בזיעת טלפיו.

ואז חשבתי על אבא של מיכל ועל נאצר ועל המוות האנושי. אולי גם מעלינו, בני האדם, יש מערכות טבעיות אחרות, אינטליגנציות רוחניות נשגבות, שאיננו מסוגלים לתפוס במוחות הנצנץ המוגבלים שלנו, כמו שנמלה לא יכולה להבין מה אני בעולמה. אנו תופסים אותם ככוחות טבע או כדומם או אפילו כבלתי נראה, אבל הם בעצם חיים, ועבורם אנחנו כמו יקום של נמלים.

חשבתי על זה כבר פעם, כשראיתי דגים חיים מפרפרים בסופר ומקבלים מכת גרזן על הראש.

מוצאים את נימו, בעולם הבא

האם דגים מסוגלים לתפוס מהו אדם? כשהם פוגשים צוללן זה עבורם כמו מפגש עם חייזר.

ומי שבמקרה מצליח לחמוק פעם מרשת דיג, בטח חוזר ומספר לכל הדגים את חוויות אחרי המוות שלו ומה שהוא הספיק לתפוס בעין הדג שלו מהעולם הזה ב"שמיים" של המים.

ואולי כך גם אנחנו מתים, בתאונות, בפיגועים, באקראיות הזו שבה עולה דג בחכתך, בשוויון הנפש הזה שבו אני מחצתי יתוש על הקיר.

אולי "לחטוא" זה פשוט להפריע לח'ברה הנשגבים שם למעלה מבחינה אנרגטית, אולי ההפרעה הזו בשדה האנרגיה שלהם, נשמעת אצלם כמו זמזום של יתוש וזו הדרך שלהם למחוץ אותנו עם כפכף.

וכמה נורא זה, אם אחרי כל החיים האלה, נעלה גם אנחנו למעלה ונגלה שנשמותינו הן מותגים בסופרמרקט של המלאכים, שגן העדן הוא אקוואריום בכפר שמריהו והגיהנום נשלט על ידי "ג'קו" ו"בני הדייג"….

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דויד  On 3 בנובמבר 2003 at 1:01

    כילד הייתי משוכנע שאנו האלים של עולמנו, כל נמלה שהרגתי וכל שבלול שפיצחתי הובילו אותי בסופו של דבר למסקנה הפשוטה שככה אנו נראים לישויות גדולות מאיתנו. מאז ועד היום המוות ממשיך להוות חידה עבורי. ההגיון וחוסר ההגיון שבו ממשיכים להעסיק אותי הרבה יותר מדי ולכל אחד יש את המנגנונים שלו להתעמת עם חווית הגבול הסופי. אני בחרתי במוזיקה, צרפתי לינק על הדרך שלי להתמודד עם כל התחושות שהעלית. לא כפרומושן עצמי אלא כזוית שונה ומעניינת (אני מקווה ) שאולי תגמול לך על העניין הרב שעורר בי הקטע שכתבת.

  • זיו מגן  On 3 בנובמבר 2003 at 4:38

    מדהים איך, כמה שאני חושב שאני לא מסכים עם השורה התחתונה, ככה אהבתי את הקטע שלך.

  • אלף  On 3 בנובמבר 2003 at 19:20

    סופר של אנרגיות אהבתי!

  • מזועזעת  On 3 בנובמבר 2003 at 19:22

    נאצר היה איש צעיר,מאמין,אוהב אדם
    עובד באינטל שחלם לעשות רילוקיישן -לעבור לעבוד בחו"ל ולעוף מארץ הדוקיום הבלתי אפשרי.
    זה היה נורא לקרוא את המשפט שאחריו כבר היה קשה לי לקרוא את ההמשך "לב של חזיר נקלט ולב של ערבי לא.
    צר לי לשמוע מה קרה לליבו וצר לי בלב לראות את האינטרפטציה לכך.
    יהיה זכרו ברוך

  • כרמל  On 3 בנובמבר 2003 at 23:53

    אני עצמי שמעתי את הסיפור ממיכל וייתכן שבלהט הנסיבות היא בלבלה את שמו….הם אפילו לא הספיקו להודות למשפחה שלו.

  • הלו הלו?  On 7 בנובמבר 2003 at 2:18

    את קולטת איזה השפרצה מטורפת ומעוותת הבאת בקטע של החזיר והערבי?
    מה דה פאק עבר עליך?

  • כרמל  On 7 בנובמבר 2003 at 9:44

    זו המחשבה שעלתה בי ואני לא פה כדי להיות פוליטיקלי קורקט. אם אתה מחפש השפרצות מסוגננות יותר נסה ב:
    http://www.haaretz.co.il

  • עמית  On 7 בנובמבר 2003 at 10:43

    הגיג פילוסופי מרתק ביותר; גם לי יש דעות דומות בעניין אותן "אינטליגנציות נשגבות" (http://stage.co.il/s/55191), אלא שאצלי אותן דעות הרבה יותר מובנות וקיצוניות.
    והעיקר, כמו תמיד – את כותבת נפלא.

  • חזירים ופרות באדום  On 9 בנובמבר 2003 at 11:56

    לב של חזיר נקלט מפני שהוא מאוד דומה. קצתי בכם שמאלני צעצוע שיודעים לשמוע קינות – אך ורק בתנאי כשהן בערבית.

%d בלוגרים אהבו את זה: