לך לך. מה, אתה הולך?

 

כשאלוהים אמר לאברהם "לך לך", אברהם לא בדיוק היה בבית. בסוף הפרשה הקודמת, מספרים לנו שתרח לקח את משפחתו למסע מאור כשדים לכיוון כנען ומת בדרך בחרן. אז כשאלוהים אמר לאברהם פתאום "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", הוא כבר בעצם יצא מארצו מולדתו, אבא שלו כבר מת והוא ממילא היה בדרך לכנען. אז על מה אנחנו מדברים כאן?

 

על כך נאמר בספר הזוהר (זוהר חלק א' דף עז/ב): "מלה דלעילא לא אתער עד דאתער לתתא בקדמיתא", כלומר, דבר אינו מתעורר למעלה עד שאינו מתעורר למטה קודם. הם הרגישו את הצורך בשינוי ורצו אותו, אז החלו ללכת מעצמם, ורק אחרי שהתחלת דרך בעצמך, הסיוע מגיע. כשאדם עושה צעד אלוהים עושה שני צעדים לעברו. הסיוע מגיע רק לאחר שהרצון הפנימי שלך כבר הוציא אותך למסע הרוחני שלך.

 

הגישה של ספר הזוהר מעצימה את האדם, כי ההארה לא נוחתת עליו במפתיע, זה דבר אקטיבי, אינטראקטיבי אפילו. הצעד הראשון צריך להיות שלך, מעשה חיצוני מעורר תהליך פנימי (טעם למצוות רבות ביהדות, אגב) ואי אפשר להביא דבר רוחני ללא אחיזה באדמה. היוזמה לזיווג – מוטיב מרכזי בזוהר להסברת מרקם היקום והיחסים בין האדם לאל – באה מהאדם.

 

הזוהר משתמש כאן בדימוי של נר. אם תשימו לב, כשנר דולק, מתחת לאור (האש הלבנה) יש אש שחורה קטנה סביב הפתיל, כמו אישון בעין. בלי להיכנס לרבדים עמוקים מדי של ספירות קבליות וייצוגים, הזוהר מסביר שהאור נאחז בחושך והרוחני נאחז בארצי. בספר הזוהר יש כבוד רב לחושך והוא לא נתפס כמייצג הרוע והחטא. פעמים רבות האדם משול לחושך, או ללבנה, שאין לה אור משלה, השמש מאירה עליה והיא רק משקפת את האור הזה. זו מערכת היחסים בינינו לבין האל. או אם אנסח זאת במילותי: תידלקו בחושך והוא כבר יעשה "ויהי אור"…

 

אל אחד ומדינה שבלב

 

רבי אלעזר, בנו של רשב"י הנחשב למחבר ספר הזוהר המקורי, מפרש בגוף הספר: לך לך זה כנס פנימה. לך לעצמך, ליעוד שלך, דע את עצמך. רבי אלעזר ממשיך ומתאר לנו מי היה אברהם, בעצם. לפי מה שהוא מתאר אנחנו מבינים שאברהם ניחן בחכמה מאד מיוחדת, סוג של שאמאניזם כנעני. הוא ידע לעבוד עם אנרגיה של מקום ולהבין אילו כוחות רוחניים פועלים בו. היו לו אפילו כלים ומשקלות שעבד איתם.

 

אך ישנו מקום שאליו הגיע אברהם וחש בכוח אחר שכליו לא יכלו לו. הוא הרגיש שזהו כוח מופשט שמכיל את כל שאר הכוחות שזיהה עד כה, עליון, אינסופי, עמוק וסתום. הוא מדד את המקום וחש שכל העולם כולו נוצר מהמקום הזה, הכוח הזה. לכל מקום יש את האנרגיה שלו ועמי המקום מתחברים אליה וסוגדים לה כאל המקומי. אברהם קרא אלוהות למקום שבו כל הכוחות הם אחד. אין הכחשה של אלים אחרים, אנו פשוט פונים לאחד. נקודת הכרה באיחוד היא קפיצת התודעה, כי לפני כן יכולנו לתפוס רק פנים של הכוח הזה, אלילים, אלוהים אחרים.

 

זאת הסיבה שהוא נעצר בחרן, לדעת רבי אלעזר. עד שהוא לא יבין הוא לא יתקדם ועליו ללמוד את השיעור של הויתור על הכלים שדרכם שלט בעולם עד כה ולרכוש כלים פנימיים אחרים. מכאן הדגש על "מארצך, מולדתך ובית אביך". כפל לשון במקרא הוא תמיד מקום לדרוש בו ואין בתורה מילה אחת מיותרת, אז למה להגיד את זה שלוש פעמים? על אברהם לעזוב את כל מה שהכיר קודם ולהגיע למקום, מקום האל שבתוכו. זה לאו דווקא מקום פיזי בכנען, זו ישראל הפנימית שלו.

 

אלוהים לא שולח אותו לכנען, לשם ממילא היה בדרכו. הוא אומר "אל הארץ אשר אראך". אולי הוא בכלל התכוון לאיטליה? אבל כאן, דורש רבי אלעזר, יש מובן פנימי- לך למקום שאינך מבין ואינך יודע. מקום שאליו הולכים ללא ידיעה מוקדמת שמקבעת את החשיבה שלנו. ו"אראה לך" זה לא גילוי בידיעה רציונלית, אלא בחוויה. לפי רבי אלעזר, הארץ המובטחת היא תחנה אינסופית והיא בתוכנו.

 

שבת שלום.

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עמית  On 7 בנובמבר 2003 at 11:03

    וזה הולם אותך 🙂
    אני שמעתי פעם אנלוגיה יפה בנוגע לספר הזוהר והבחירה החופשית. ספר הזוהר אומר שהחיים זה כמו להגיע לבית קולנוע עם הרבה אולמות (סטייל סינמה-סיטי). אדם בוחר לאיזה סרט הוא רוצה להיכנס (והיום המונח "חי בסרט" כבר משמש לתיאור הרבה מצבים), אך מרגע שבחר בסרט הוא לא יכול לדעת מה יקרה בו הלאה לפרטי פרטים. יש גורם של בחירה, ויש גורם קבוע מראש.
    כמובן שזו אנלוגיה לא מלאה, כמו כל אנלוגיה, אך היא מתארת יפה את הבחירות שאנו מסוגלים להן בחיינו.

    שבת שלום ושקט לכולנו.

  • אלי 666  On 7 בנובמבר 2003 at 12:25

    לא נחשב למחבר ספר הזוהר ולא כתב אותו .
    כתב אותו אדם בשם משה דה ליאון בספרד במאה ה-13 וכנראה בשיתוף פעולה עם אחרים שחיברו חלקים שונים בספר הענק.

  • ?  On 7 בנובמבר 2003 at 12:40

    אומרים שאין מאוחר ואין מוקדם בתורה. אז מה זה משנה מתי הוא אמר לו?

  • כרמל  On 7 בנובמבר 2003 at 13:27

    רשב"י נחשב למחבר ספר הזוהר המקורי שרק "נתגלה" והועלה על הכתב ע"י רבי משה דה ליאון. יש האומרים שרבי משה דה ליאון אף כתב את הספר בתקשור באיזושהיא צורה. נזדמן לי לפגשו את האנתרופולוג תמיר ליאון שהוא נצר למשפחת דה ליאון והוא סיפר לי אגדות משפחתיות על כך. מי כתב את ספר הזוהר באמת היא עדיין שאלה פתוחה לחוקרים, אך אני לוחקת את גרסת רשב"י פה ככה סתם באינטואיציה. שהרי כל הספר עוסק בפרשנויות וחוויות מיסטיות שלו ושל חבורתו

  • אלי 666  On 7 בנובמבר 2003 at 16:56

    כתב את הספר והספר אינו מהמאה השניה לספירה . את זה אנחנו יודעים בין השאר מהארמית שבו הוא כתוב שלא הייתה קיימת כלל באותה תקופה כמו גם מדברים אחרים רבים מאוד
    לא מן הנמנע לחלוטין שדה לאון כתב חלקים ממנו בתיקשור זה רק מאוד לא סביר . הספר מזכיר מאוד ברעיונות ובצורת הכתיבה ספרים אחרים שלו שאותם כתב תחת שמו .
    נכון שיש חלקים שונים שאינם נראים כאילו יצאו מתחת ידו של דה ליאון ויתכן שנכתבו בידי מקורבים שלו שהיו מקובלים ידועים גם הם ויש מי שחושבת שאישתו תרמה גם היא לספר והוסיפה בו משלה.

  • כרמל  On 7 בנובמבר 2003 at 19:56

    חלקים רבים מהספר נכתבו בפועל ע"י רשב"י ודה ליאון עשה בהם שימוש/תרגום/תקשור מה שאתה רוצה… אני בדרך כלל אל מתווכחת עם אנישם כמוך שיודעים בדיוק על מה הם מדברים אבל דווקא בתוך הדבר הזה נברתי ולמרות שזה לא ההסבר הסביר באקדמיה אני לא פוסלת אותו כל כך מהר. מה שבטוח לספר יש אותה שפה פנימית, אז לא יכול להיות שיותר מדי אנשים שונים כתבו אותו, אלא אם הם היו ממש "באותו ראש" של סוד החיים….

  • אלי 666  On 7 בנובמבר 2003 at 21:59

    כדי שאנשים שקוראים באתר הזה לא יוטעו.
    ישנה מסורת מאוחרת שרבי שמעון בן יוחאי כתב את הספר הזוהר .
    מחקרים מרובים ומפורטים של חוקרי הקבלה ובראשם גרשון שלום הפריכו לחלוטין את המסורת הזאת .
    ובראש ובראשונה הם מתבססים על עדות של בן זמנו של משה דה לאון שחקר את העניין בעצמו כאשר החלו להופיע בזמנו עותקים של ספר הזוהר ( שכעת ברור שלא היה מוכר כלל לפני המאה ה-13)
    הנ"ל טרח ונסע לספרד ששם הופיע ספר הזוהר לראשונה וחקר ודרש על מוצאו . והיגיע לבסוף לאישתו של דה לאון שהעידה לפניו שבעלה כתב את ספר הזוהר מדעתו אם כי היציג אותו כיצירתו של בר יוחאי .
    החקירות של חוקרי הקבלה המודרניים הראו שספר הזוהר ברובו כתוב בסגנונו המיוחד מאוד של משה דה ליאון ומשתמש ברעיונותיו המיוחדים מאוד שאותם אפשר למצוא בספריו האחרים שאותם כתב בשמו ולא בשום מקום אחר ובוודאי לא בספרות של המאה ה-שניה לספירה שאינה מכירה כלל את רוב רעיונות ספר הזוהר ולא את שפתו הארמית המיוחדת .
    השאלה היחידה שנשארה כאן היא האם דה לאון כתב את ספר הזוהר לחלוטין לבדו או שנעזר באחרים . בעניין זה עדיין ישנה מחלוקת . אבל ללא לגבי השאלה האם לרבי שמעון בן יוחאי הייתה יד כלשהיא בכתיבת הספר ( להוציא אולי כרוח רפאים מהעולם הבא )
    התשובה בעניין זה היא שלילית .

  • כרמל  On 8 בנובמבר 2003 at 10:27

    את עניין הבר יוחאי בתקשור. על יוסף קארו מחבר שולחן ערוך אומרים שהיה לו "מגיד", ואף אומרים שהייתה אישה שמסרה לו דברים שנכתבו בתקשור. לא הייתי ממהרת לשלול את כל זאת.

  • רשב"י  On 8 בנובמבר 2003 at 10:44

    כתבתי גם את הפוסט הזה. את כל האינטרנט הזה אני כותב בתקשור.

  • אלי 666  On 9 בנובמבר 2003 at 6:05

    כתיבת הספר בתקשור עם רוחו של בר יוחאי ,אפשרות שאת מקבלת באינטואיציה.
    האם קראת את הספר בארמית המקורית אם אפשר לשאול ?אולי היית מגלה אז שהאינטואיציה שלך אינה נכונה?
    אני מציע שלהבא תקפידי לציין שספר הזוהר "נכתב בידי משה דה לאון " ולזה תוכלי להוסיף "ויש שחושבים שהוא נכתב בתקשור עם רוחו של רבי שמעון בר יוחאי"
    אני חושב שגם את תסכימי שזה מדוייק הרבה יותר מ"מיוחס לשמעון בר יוחאי " שראינו כבר שהוא שגוי לחלוטין.
    אחרי הכל אנחנו מעוניינים כאן באמת.

  • כרמל  On 9 בנובמבר 2003 at 9:18

    רק שלא תתעצבן לי כאן. אפילו דה ליאון עצמו העדיף להגיד שזה של רשב"י אז לי אסור? וכן, אני קוראת את הספר בארמית…

  • ספקן  On 10 בנובמבר 2003 at 3:45

    טוב שאת מתייחסת לאברהם כעובד אלילים. אני בטוח שמחבר הזוהר מסכים איתם על-כך ב- 100%

    והציווי לעשות אור בעצמנו מזכיר לי את אותו אברך צדקן אשר נהג להעלות אור בגופן של נפקניות ולקוחותיהן באיזור תל-ביב. עד שעצרו סוף-סוף את הפירומן הנ"ל.

    בקיצור: בכל דור ודור חייב תמהוני לראות את עצמו כאילו הוא אברהם.

  • אבי דלאון  On 17 במרץ 2004 at 17:06

    שמי אבי דלאון
    האם יתכן שאני נצר למקובל משה דה ליאון?

  • כרמל  On 17 במרץ 2004 at 19:39

    יתכן, תתיעץ עם תמיר ליאון. אולי זה נצר לשושלת אחרת של דלי און? 🙂 סתם סתם באמת לא התכוונתי, זה פשוט מתבקש… 🙂

%d בלוגרים אהבו את זה: