בתיאבון ותודה על הדגים

יד המקרה או ידם של גורמים כלכליים אינטרסנטיים, גרמה לכך שדגי הבריכות, הרמדיה הצמחית וג'לטין עצמות-הבקר של המילקי, עלו לאחרונה על סדר היום התקשורתי. זה לא מרגש אותי במיוחד. בשנתיים האחרונות אני הופכת מודעת ליותר ויותר עובדות מצמררות לגבי המזון שאנחנו אוכלים, שאינן מגיעות לתקשורת כלל. בפועל נדמה שכבר לא נותר מזון כלשהו שניתן לאוכלו נטו בבטחה.

הנה כמה דוגמאות: בכל פעם שהיצרנים כותבים על האריזה "ללא צבעי מאכל" או "ללא חומרים משמרים" הם מתכוונים לכך שכמות צבע המאכל או החומר המשמר קטנה מהכמות החייבת בדיווח על פי התקן. אל תשלו את עצמכם שהבמבה נולדה זהובה או שגרעיני התירס מחזיקים מעמד שנתיים במים מזוקקים. וכן, גם מיץ התפוזים הכי טבעי-סחוט-טרי שיש, נעזר בקצת חומרי טעם וריח.

בבשר שלכם יש אנטיביוטיקה ושלל הורמונים וכימיקלים, וכן בחלב שלכם, בתוספת סיליקון או צירוף של לציטין עם סוכר (מה שמעורר תהיה עמוקה לגבי דלות הקלוריות של חלב 1% שומן). אם תבקרו פעם במפעל של טרה או תנובה אין לי ספק שתפסיקו לאכול מוצרי חלב לכל החיים. במיוחד קוטג', שנעשה מחלב ישן שכבר אי אפשר למכור כחלב ניגר והוא יושב במיכלים גדולים באוויר הפתוח.

שלא נדבר על כל החיידקים במוצרי החלב, שמדענים עוד לא הצליחו להחליט עד כמה ידידותיים הם באמת. אם יותר לי לנבא את שערורית התינוקות הבאה, זה יהיה בגלל המטרנה עם חיידקי ביו. רק לאלוהים פתרונים איך ילדים קטנים כל כך יכולים להתמודד עם חיידק ביו ולמה להם בכלל?

אחלה טבע, נטול טבע

מי שמרגיש עצמו פטור מהבלי העולם הזה בגלל שהוא נצמד לירקות ופירות, הרשו לי להציק לו גם בנישה התמימה הזו. אוהבים לעשות לעצמכם את החיים קלים עם כל ה"אחלה טבע" השטופים מראש? אין בעיה, רק קחו בחשבון שכל ליין המוצרים הזה שטוף גם בחומרי הדברה מזעזעים. עדיף כבר חסה עם תולעים, זה לפחות אורגאני. ואפרופו k-300, לידיעת שתייני קפה או קולה דיאט "נטול": ההליך שבו מוציאים את הקפאין מהקפה כרוך בשימוש בחומרי הדברה רעילים ולכל הדעות, עדיף שתפוצצו את עצמכם בקפאין מאשר שתגעו ב"נטול" הזה.

האבסורד הוא שגם הטבעונים הכי קפדניים שיש להם כסף לחיות על חנויות טבע קטנות, כבר גילו שירק אורגאני הוא לא ערובה לכלום. במקום חומרי ההדברה המסוכנים הם מקבלים כל מני רמשים משונים שהיו אמורים לעשות הדברה ביולוגית ונשארו בסביבה. לפעמים הדברים הכי "טבעיים" יכולים להיות קטלניים עד כי קיים צורך להרוג אותם עם כמה כימיקלים, למרבה האירוניה.

האנשים הכי בריאים הם הכי פגיעים, כי אין להם בגוף מספיק רעלים כדי לשרוד ביומיום. כשהתקנתי בבית מערכת סינון מים בשיטת אוסמוזה הפוכה, יודעי דבר הזהירו אותי לשתות מדי פעם גם קצת מים מינרלים או מים מהברז, כי מרוב שהטכנולוגיה הזו מזקקת את המים, הכליות שלי ייחלשו אם הן לא יקבלו מדי פעם קצת רעלים להתאמן עליהם.

אחת התרמיות הגדולות של היצרנים והתקשורת זה הזיהוי של רזה עם בריא. איך שהצטרפתי ל"שומרי משקל" הפסקתי לאכול אוכל בריא. הבנתי מהר מאד שזה או דייאט, או בריא. רוב מוצרי הדייאט מכילים חומרים מסרטנים כמו אספרטיים וחומרים אנונימיים אחרים שאיננו תוהים כלל על קנקנם, כל עוד הם מספקים לנו את אשליית הטעם והריח של המזון שנגזר עלינו להימנע ממנו. אחרי כמה חודשים כאלה מתחילים גם להרגיש את טעמי הלוואי ולא בא לגעת יותר בשום דבר דיאטטי. לאחרונה לא בא לי על שום סוג של אוכל, הכול נראה לי מזויף. כל כך הרבה תאגידים מתאמצים להביא ולשמר לי את האוכל, שהמזון עצמו כבר לא זוכר מיהו.

כשהייתי בסין בשנה שעברה, גיליתי שהאורז איבד את מרבית ערכו התזונתי, איכותו יורדת בהתמדה והם לא יודעים מה לעשות, יש שם כרגע מומחי חקלאות ישראלים שמנסים להושיע. נדמה לי שזה קורה בכל מקום. הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות ומרוב הנדסה גנטית והתערבות אנושית, המזון מאבד את זהותו ואת ערכו. תשאלו את הסבתות שלכם איזה טעם היה פעם לעגבניות. תשתלו אותן בגינה פרטית ותראו איזה ריח הן מפיצות. עכשיו תוציאו עגבנייה מהמקרר ותבינו מזון תפל מהו. ומכיוון שמה שאנחנו אוכלים זה מה שאנחנו, אני חוששת שמעגל הקסמים הזה הוא הסמן לתפלות המין האנושי.

פעם, לפני שנים רבות, עשינו ניסוי של חימום סוכר בבית הספר. האבקה הלבנה והמתוקה חשפה לנגד עיני את פרצופה האמיתי המפוחם, ויצרה טראומה שבגללה עד היום אני משתמשת רק בסוכר חום. אני מתעבת מסכות חיצוניות מטופחות שמסתירות הרבה חרא, ולמרבה הצער נראה שככה נראית התזונה שלנו וככה גם אנחנו נראים. שום דבר שאנחנו אוכלים כבר לא אמיתי וגם אנחנו מלאכותיים, רעילים לעצמנו ולזולתנו. איך נהייה אותנטיים כשאין לנו דבר אותנטי להזין בו את עצמנו?

זה אולי נשמע קיטשי אבל מזון טבעי ובריא נראה רע. תשאלו את אופנהיימר שניסו לייצר מסטיק מחומרים טבעיים באמת וגילו שהציפוי הלבן הופך עד מהרה לחום-בהיר. את המלאי ה"קלוקל" הם מוכרים עד היום לילדים בארה"ב תחת המותג "pieces of shit". כי ככה זה נראה, כשזה באמת טבעי ובריא.

חברת השפע משקיעה המון באסתטיקה הויזואלית של מוצרי המדף ואנו משקיעים המון בחיצוניות שלנו, אך בממד הפנימי, המזון שלנו, וכתוצאה מכך גם הנפש שלנו, היו לביב שופכין. המזון מאבד את ערכו התזונתי בהתמדה ואנחנו מאבדים את הערכים שלנו במהירות מסחררת. אני חוששת שאם לא נפסיק לטפח את הקנקן, יום אחד נגלה שיש בו רק אבנית.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שי  On 29 בנובמבר 2003 at 1:00

    כרמל, אני רזה אבל לא נוגע באוכל ממותק לא טבעי. פשוט אוכל רק כשרעב. וגם אז לא עד שמתפוצץ. יש מידה לכל דבר. חוץ מזה אני לא אוכל אוכל של חמם והגש. רק טבעי מהשוק. שוטף היטב. מבשל ואוכל. הבעיה שאני מעשן. אם לא אמות מהלב זה יהיה מהסרטן או משהו כזה. אבל בארץ יש יתרון – כי אפשר לגמור בריא בלי מחלה. סתם מתאונה או מחיסול לא ממוקד. שנהיה בריאים.

  • אורן  On 29 בנובמבר 2003 at 8:00

    שכל אוכל הוא בכלל לא בריא. שלא לדבר על מי השתייה שלנו, שמלאים בכימיקלים ובמתכות שונות ומשונות. והאוויר שאנחנו נושמים, שמזוהם על ידי תעשיות. ובטח גם הבגדים שלנו מכילים חיידקים, או משהו. לא ברור לי בכלל איך מישהו מצליח לחיות בעולם הזה בלי למות מהרעלה.

  • עידו לא-אמין  On 29 בנובמבר 2003 at 11:31

    אני לגמרי מסכים איתך בעניין החיסוני.

    דודי הניו יורקי שותה בארץ רק מים מינרליים, כי פעם אחת שתה פה מי ברז וחטף טפיל מעיים (או משהו בסגנון).

    ומי שהסתובב פעם בשוק הכרמל וראה איך נראה הבשר שם, וכמה אנשים קונים אותו, בטח תהה איך זה שאין הרעלות המוניות באיזור ת"א. ההסבר האפשרי היחיד הוא שהם פיתחו חיסון טבעי לזוועות ההיגייניות שמתרחשות שם.

  • Rogatka  On 29 בנובמבר 2003 at 11:46

    פה בהודו, אין מילימטר של אספלט שלא מכוסה במוכטה בריאה, או בגללי פרות (אם אתם קוראים ל"קוקי-מן" הניחוחי הזה גללים..). הכל עולה ומתערבל היטב בסמוסה הטעימה בעולם. מזל שיש לי תרופות מערביות בנמצא, הן מווסתות היטב את התוצאות.

  • רחלי  On 29 בנובמבר 2003 at 15:57

    כרמל, קצת הזדרזת להשליך לפח את המזון האורגני. מאד לא מדוייק לומר שהוא לא ערובה לכלום. נכון ששיטות ההדברה הביולוגית אינן נטולות סיכונים, נכון שתנובה רכשה את "הרדוף" (ספקית עיקרית של השוק האורגני) אולי כדי לנקות את תדמיתה המסולקנת, אבל המזון האורגני טומן בחובו הבטחה לאיכות חיים טובה לאין שיעור לעומת מה שמעולל המזון המרוסס. לדוגמא, הזכרת אנטיביוטיקה בבשר – חיות שגודלו באופן אורגני לא הואבסו באנטיביוטיקה, ולכן מי שצורך אותן בצורה כזו או אחרת (בשר, ביצים ומוצרי חלב) עשוי לגלות פחות עמידות לאנטיביוטיקה.

    אני גם מסתייגת מקביעתך שהאנשים הכי בריאים הם גם הכי פגיעים. במידה מסויימת, אדם בריא באמת יכול להדוף מעליו את הסטרס-ים האלה, גם כשהם מתחפשים למזון.

    מומחי החקלאות לא בהכרח מלאי כוונות טובות, ולא רק האסתטיקה הויזואלית של מוצרי המדף קובעת, אלא במידה רבה גם אורך החיים שלהם.

    מזון טבעי ובריא לא נראה רע בהכרח, צריך לתקן אצלך את הרושם הזה בדחיפות. את מוזמנת לארוחה על טהרת האורגני ממטבחה של הח"מית.

    ספר מומלץ בנושא התוספים למיניהם (לקרוא ולבכות) – להסיר את הקוץ של דר' סדובסקי.

    מוסיף דעת מוסיף מכאוב. ראו הוזהרתם.

  • אור נע  On 29 בנובמבר 2003 at 20:24

    כרמל
    יש לציין כי ויטמין סי פשוט מתחמצן לאחר כ 10 דק' באויר
    לכן, במיץ תפוזים קנוי, יש להוסיף אותו סינטטי, או למכור מיץ טעים (?) עמוס קלוריות, אבל כזה שגמר בשיא (סי)
    ולעניין האוסמוזה ההפוכה , היא מנקה ת'מים לגמרי, גם ממינרלים ומלחים שהגוף צריך
    ואלו בודאי אינם רעלים
    והאם לא את התיעוש הזה חלמנו, נו, כבר אמר סיני אחד הזהרו במשאלותיכם
    ומצטרפת לרחלי ב"מוסיף דעת..

  • ימימה  On 29 בנובמבר 2003 at 21:24

    מפיה של סבתה של אמי אומר כי השיטות מתחלפות ואלוהים מגדל את הילדים.

    זאת אומרת, בכל פעם מוצאים שיטה חדשה, מזון חדש, הישן כבר לא בריא והחדש בינתיים מתקבל בברכה, עד הממצא הבא.

    עד לפני לא הרבה מאוד שנים, אנשים חיו בערים שהריח העיקרי שעלה מהן הוא ריח צואה. צואת הסוסים שהובילו אנשים ממקום למקום, צואת הבקר והצאן שהגיעו לשוק וגם צואת אנשים. וכמובן, ריח זיעה, לפני עידן הדאודורנטים והמים הזורמים והמקלחות היומיומיות.

    זה לא אומר שלא צריך להיזהר מכל מיני מרעין בישין שמכניסים לנו למזון, זה רק אומר שלא צריך להיות היסטריים. בטח לא מדברים כאלה.

    ואני שותה מים מהברז, בתל אביב. 🙂

    (ולא הייתי חולה כבר שנים, אף שסביבי, לפחות עכשיו, כולם חולים, ואני לא ממש דואגת להתרחק מהם.)

  • אלון  On 30 בנובמבר 2003 at 13:56

    מאוד הזדהתי עם דברי ימימה. שללא מרעין ובישין במזונה היתה נקראת פשוט אפרת. או שלא

  • נעה  On 30 בנובמבר 2003 at 15:50

    בדיוק עירית לינור הזכירה בתוכניתה בגל"צ, שפעם כשהיינו קטנים היה סיפור שלם על אפרסמונים ועד היום, מי שזוכר את הפרשה ממעט באכילת אפרסמונים או נמנע מהם לגמרי. לרוב מדובר באינטרסים כלכליים או פוליטייים דומים.
    אני מחכה ליום שידברו על בקבוקי המים המינרלים, משום מה נראה לי לא הגיוני שדווקא מים ארוזים בבקבוק שעברו דרך כל כך ארוכה מאיזה מעיין נעדך בארץ שטופת נהרות יהיה הרבה יותר מזין ובריא מאשר מים מהברז שנאגרו בבאר מקומית (לא בתל אביב אבל בערי השרון לדוגמא זה קיים)
    או שאני ממש מגזימה…

  • מיקרוב  On 30 בנובמבר 2003 at 16:10

    חידקים יש גם באוויר שאת נושמת. פלא שאת או תינוקך מצליחים להתמודד עם זה! צריך ללבוש דחוף מסכת גז! איפה משרד הבריאות?!

    אגב, אספרטיים מסרטן הרבה פחוט מציקלומט. למיטב זכרוני הציקלומט מסרטן בערך כמו החומר הנוכחי של הדגים.

    גבינת קוטג' נעשית , כמובן, מחלב מוחמץ. שם אחר לחלב מוחמץ: "לבן". גם גבינות רגילות נעשות מחלב מוחמץ.

    עוד משפט הפחדה לסיום: בירקות האורגניים שאתם אוכלים יש שפע כימיקלים. נדמה לי שמישהו פעם ספר בערך 590 כימיקלים שונים בתות גינה פשוט. כן, תות גינה, ללא שום ריסוסים. איך את יודעת שאף אחד מהם לא רעיל? שאף אחד מהם לא מסרטן במינון מספיק גבוה? להזכירכם: הקריטריון ל"מסרטן" הוא בערך: "כמות גדולה פי שלושים מהכמות יכול אדם לצרוך ביום" או משהו כזה.

    את בטוחה שמאה קערות תותים ביום לא יגרמו לך נזק?

    ב ל י פ א נ י ק ה !

  • רוני ה.  On 1 בדצמבר 2003 at 0:00

    מים מינרליים הם מים עומדים, שזה כידוע הרבה פחות בריא ממים זורמים. יש להם תאריך תפוגה וגם לא מומלץ להשאיר בקבוק פתוח יותר מידי זמן. אם משאירים אותם לנפשם מספיק זמן הם הופכים ירוקים.

  • רחלי  On 1 בדצמבר 2003 at 0:33

    שתי הפסקאות שלהלן הועתקו מאתר הרדוף, http://www.harduf.co.il

    מיתוס – כל מזון שכתוב עליו אורגני הוא מזון אורגני.
    לא נכון. יש צורך לחפש את סמל אגריאור כדי להיות בטוח שהמזון אכן עמד בכל הדרישות המחמירות של גידול וייצור אורגני. לקבלת האישור והסימון, על החברה להקפיד על כל שלבי הטיפוח, האחסון, הייצור וההובלה בהתאם להוראות קפדניות.

    בערוץ 8, במסגרת התוכניות בולדוג, הוכח חד משמעית כי בתוצרת חקלאית קונבנציונאלית יש חריגות אדירות בכמות חומרי ההדברה . החריגות עמדו על למעלה מ 23% . בבדיקה מדגמית שערך העיתון ידיעות אחרונות באוקטובר 2002 בפירות וירקות אורגנים נמצאו כל התפוחים, המלפפונים, השמיר, הלימונים, והבצל הירוק שנבדקו נקיים לגמרי מחומרי הדברה.

    ***

    אם מדובר בכימיקלים שהם חומרי הדברה או שאריות שלהם, אז לבטח ל א מדובר בתות שדה אורגני. העניין נשמע לי מפוקפק. כל ירקן שכונתי יודע להגיד היום אורגני. בטח אורגני מאמי, אני יעבוד עליך?! ואז אמא שלי גילתה שהבנאדם משרה את האספרגוס (האורגני!) באקונומיקה (אורגנית!).

    מר מלצר רק צריך לכתוב על זה פוסט, עוד מילה שמלבלבת בחסות השרלטנות. עד מיאוס.

    יש תקנים מחמירים למזון אורגני, ולמזלנו, לא משרד הבריאות אחראי על אכיפתם, אלא חברת אגריאור שמוזכרת לעיל.

  • רחלי  On 1 בדצמבר 2003 at 1:16

    פרופ' יונה אמיתי, הנושא בתואר מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות ומומחה להרעלות, התראיין בשבוע שעבר בתוכנית הבוקר של "רשת" סביב סערת הדגים. "התראיין" קצת גדול על מה שהיה שם. עינב גלילי ואלי גולדשמיט דיברו חרש ובנימוס, כמו זוג תלמידים שמראיינים את מנהל בית הספר, ופרופ' אמיתי קיבל את מלוא הבמה לדברר את עמדת המשרד, גם בנושא ריסוס מזון ונקיון מי השתייה שלנו.

    התאפקתי לא להקיא מעל ארוחת הבוקר (האורגנית, תנוח דעתכם), כשהוא אמר שהפירות והירקות בארץ מרוססים סמוך להבשלה שלהם, ולכן די לשטוף אותם היטב ותו-לא. האמת המרה היא שחומרי הריסוס מוחדרים למי ההשקייה, חלפו-עברו הימים האלה של האמה, תתעוררו.

    ואע"פ שנעצבתי לגלות שבניגוד לציפיות הנגזרות משמו, פרופ' אמיתי איננו מה-, אמ, מדייקים, הצטערתי עוד יותר לשמוע שהוא מנסה לאבד את עצמו לדעת באמצעות שתיית מי ברז, שלדבריו בטוחים לשימוש פומי.

    אני מרשה לעצמי לדמיין הכלאה בין נחמיה שטרסלר למיקי רוזנטל, איזה קאובוי כזה שקצת ינער את הנושא וייתן פוש לצריכה של מזון אורגני. תאמרו, זו זריעת בהלה, או לוקסוס לדבר על מזון אורגני, קל וחומר לצרוך אותו. אז זהו, שלא ולא. חבל לגלות את המשאבים האלה כשכבר צריך להוציא את הכסף על רופאים. בויתור על יציאה אחת בחודש למסעדה.

    אם הנימוקים האלה לא מדברים אליכם, נסו לטעום פעם פרי או ירק אורגני ולהשוות את הטעם לתפלות הפלסטיקית של המקבילה "הנקייה משאריות חומרי הדברה". אין, אבל אין כמו יין אורגני.

  • רחלי  On 1 בדצמבר 2003 at 1:31

    לפני כעשר שנים, אחד ממוריי בדק מה מתיר מינהל המזון והתרופות האמריקאי להכניס לשוקולד.

    אם אתם מ א ד אוהבים שוקולד, דלגו על התגובה הזו.

    שוקולד יכול להכיל עד ארבעה אחוזים של ג'וקים (ועוד מציאות בלתי כשרות, אבל נעצור כאן).

    אגב, אחת המסקנות הנוספות של המחקר הייתה, שבעוד שהמחשת הסיכונים שבעישון באמצעות הצגת צילומי פוסט מורטם של ריאות של מעשנים מסייעת בגמילה מעישון,הרי שגילוי הפרט הזה למכורים לשוקולד לא שינתה במאום.

  • כרמל  On 1 בדצמבר 2003 at 7:16

    רגע, זה יכול לעזור לי אולי קצת להגמל מכמה קילו. את יכולה לתת יותר פרטים, איך מגיע הג'וק לשוקולד?

  • רחלי  On 1 בדצמבר 2003 at 9:35

    בתור אחת שלא יכולה לחיות עם ג'וקים באותו בית (כלומר, אם אחד מהם פולש, לרוב אני עוזבת עד יעבור זעם), וגם בתור שוקוהולית ידועה לשמצה, אני מצטערת לבשר לך שעליי זה לא עבד.

    הג'וק מגיע לשוקולד בעזרת כנפיו או רגליו, ויש לו מיתה מתוקה, קרוב לוודאי.

    שמעתי גרסא לפיה שוקולד כשר לא מכיל תוספות של פרוקי רגליים, אבל זה היה מפיו של חוזר בתשובה שחי בתפוצות, כך שאולי אין זו אלא משאלת לב.

  • רחלי  On 1 בדצמבר 2003 at 13:00

    אחרי שהקדשתי לנושא מחשבה מעמיקה בת חמש שניות, ואע"פ שטרם נפגשנו, אני דורשת ממך לא להוריד גרם אחד ממשקלך. כבחורה קטנטנת מימדים ומאותגרת שימי (נענועי וריטוטי אגן וירכיים), אני מודיעה לך שאכנס בחדר אחד את פיפי, טינה ואורלי, והן יקראו קצובות "איט! איט!" כשאניח מולך שוקולד, או משהו בסגנון. תשכחי מחסה אורגנית, מותק.

  • כרמל  On 1 בדצמבר 2003 at 14:11

    לשחיפות קל לדבר

  • רחלי  On 4 בדצמבר 2003 at 21:09

    קטי קמחי על מזון אורגני באדנית

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2830859,00.html

  • אמיר  On 1 במרץ 2004 at 13:40

    אבל העובדה היא שתוחלת החיים בעולם המערבי הולכת ועולה.
    מזון מספק אנרגיה, וכנראה שמזון מעובד מצליח לספק אנרגיה בצורה טובה יותר מאשר היה פעם.
    בתאבון

  • תומר  On 5 ביוני 2007 at 22:21

    ומכיוון שכאן את כתבת על עגבניות, זה הזכיר לי פעם שהייתי בדרום הר חברון, מסייע עם חברי "תעיוש" לתושבי המערות שם לשאוב מים מהבאר שלהם – אם לא היינו שם המתנחבלים היו מתנקלים להם ומונעים מהם את המים, נשמות יהודיות זכות שכמוהם.

    בכ"א, בערב הוגשה ארוחה, ולמרות שכל מנה ומנה בא היתה על טהרת הפשטות ושיא הטעם הטוב, אני זוכר במיוחד את העגבניות. פשוט עגבניות חתוכות לפרוסות. זה הכל. הכנסתי פרוסה לפי ולא ציפיתי לכלום, אבל קיבלתי פיצוץ כזה של טעם בפה שהבנתי בברור שכבר ש-נ-י-ם לא אכלתי עגבניה. אנחנו פשוט לא יודעים מה זה עגבניה רגילה שגודלה בגינה פרטית תחת השמש. באמת, הטעם לא יאומן.

%d בלוגרים אהבו את זה: