יותר עקומה מפיזה

לפני חמישים שנה כונתה שנגחאי "פריז של המזרח". כיום היא מנסה לדמות בעיקר להונג קונג אבל בדבר אחד לפחות היא דומה לפירנצה: שתיהן מאפשרות טיול יום למגדל פיזה. 

ענתי ונטע-לי תומכות בפגודה הנוטה, אוגוסט 2002.

הגרסא הסינית למגדל פיזה היא פגודה נוטה (Huzhu Ta) הממוקמת בדרך משנגחאי לעיירה ג'יאשינג בנפת סונגג'יאנג, על ההר טאינמה שאן. הפגודה שנישאת לגובה של 19 מטרים, זקנה מהפיזה המפורסם במאה שנה. היא נבנתה בימי שושלת סונג, בשנת 1079 לספירה והחלה לנטות לכיוון דרום מזרח לפני כמאתיים שנה. כיום זווית ההטייה שלה עולה במעלה וחצי על זו של מגדל פיזה.

במגדל פיזה טרם הספיקותי להיות, אבל במהלך טיולי בסין בקיץ 2002 גרתי עשרה ימים בשנחאי אצל חברותיי ענתי ונטע-לי שעבדו ולמדו שם באותה עת. אני זוכרת כמו אתמול את השבת שבה נסענו למצוא את הפגודה הנוטה, שהלונלי פלנט מפטיר עליה שלוש שורות כלאחר יד, האובדות בתוך הכרך הסואן של שנחאי על שפע האפשרויות שלו.

מגדל פיזה הוא אחד מאתרי התיירות המוכרים ביותר בעולם, אני מתארת לעצמי שאין שם רגע דל ואין שעה שאפשר להכנס לשם מבלי להתלוות לשבע קבוצות מאורגנות של יפנים, למשל. כמו גם בחומה הסינית. את הפיזה הסינית העתיקה והעקומה יותר התקשנו למצוא ורק בזכות ההכוונה של ילדים מקומיים והסינית השגורה בפיה של נטע-לי הצלחנו להגיע למקום הנכון. מצאנו את הפגודה נוטה בבדידותה המזהרת והתענגנו על הפארק הפראי שהציע לנו הטאינמה שאן. ראיתם פעם חיפושית ענקית מזהב? אחת כזו התאבדה לרגלינו ליד הפגודה. צבע זהב אמיתי, בטבע. לא ייאמן.

כשרואים את הפגודה הנוטה מרחוק, מלמטה, וגם כשנכנסים בשער הקטן עם הגב אליה, לראשונה, היא לא כל כך מרשימה. יחסית לפיזה המעובה והמטופח היא אנורקטית ומוזנחת וגם לא נראית מי יודע מה עקומה. אבל דווקא כשהולכים מסביבה ומתרחקים קצת, פתאום זה נקלט, פתאום זה אפילו מפחיד להתקרב. כאילו שזה כרע תחת העומס ממש עכשיו מול עיניך. ואנחנו לבד שם, באפס אווירת תיירות, מתפעלות, ממששות, נכנסות ויוצאות, נשענות ותומכות ומצקצקות במצלמות בתקווה שמשהו מההוד הזה ייקלט.

שעות אחר כך, בתחתית ההר, מחכה לנו סוחר מקומי והסלנג הסיני של נטע-לי מרשים אותו כל כך שאנחנו מקבלות אבטיח על הסכין בחינם. הופתעתי קצת שהסינים לא הפכו את המקום לפנינת תיירות מסודרת, הם לא נופלים מהאמריקאים ביכולת שלהם למסחר מקומות, וכל בודהיסט מצוי היה צולב את עצמו בחרדה למראה דוכני הממכר שהסינים מכניסים אל תוך המקדשים העתיקים לצד הפסלים. במציאות כזו, בדידותה הפראית של הפגודה הנוטה היא נכס נדיר. הריחוק הגיאוגרפי והמאמץ הלוגיסטי שנדרש בכדי להגיע אליה עדיין שומר עליה ממלתעות התיירות, אך נראה לי שלא לזמן רב.

 

היה עוד על סין:

תנו להשתין בשקט

ביס מידידו הטוב ביותר של האדם

SARS באוזן

 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: