ציון, השמיעי יללתך

רחובות ארה"ב מלאים בסנאים משוטטים, רחובות ערי הודו או נפאל מלאים בקופים או פרות משוטטות ורחובותיהן של מדינות אחרות בעולם מלאים בכלבים משוטטים. רק בישראל חיית הרחוב המשוטטת הנפוצה ביותר, עד כי נפיצותה יוצאת מכלל שליטה, היא החתול. ודאי שמתם לב לזה כשאתם מטיילים בעולם, כמה מעט חתולי רחוב יש ביחס למצב שאתם לוקחים כמובן מאליו ברחובות ישראל.

פניתי לפרופסור הילטון ברק, מומחה לחיות קטנות וחיות מחמד מהחוג לווטרינריה באוניברסיטה העברית בשאלה:

האומנם החמולות /כנופיות של חתולים משוטטים הם תופעה ייחודית לישראל? איך זה קרה?

"אני לא מכיר מדינות אחרות שבהן התופעה הגיעה לממדים דומים. האשמה מתחלקת בין כמה גורמים: קודם כל הרשויות שאינן מטפלות בנושא החתולים כראוי. טיפולם של השירותים הוטרינאריים בחתולי הרחוב בעבר גבל באכזריות והופסק כתוצאה מהתנגדות הציבור, אך לא הוחלף בטיפול ממוסד רגיש יותר אלא באי עשייה. ישנם מקומות בחו"ל, בעיקר באנגליה, שהרשויות מעקרות חתולי רחוב ומסמנות אותם על ידי קיפול/גזירת פינה מהאוזן וכך משתלטות על הרבייה שלהם. כאן מעדיפים לטפל בכלבים משוטטים, שכן הכלבת נפוצה יותר ומסכנת יותר את הציבור מאשר מקבילתה החתולית, שרטת החתול.

בנוסף, הציבור נושא חלק רב באשמה. אנשים רבים לוקחים חתולים הביתה ואז מואסים בהם ומסלקים אותם לרחוב. כמו כן, האנשים שמאכילים חתולי רחוב וחושבים שבזה הם עושים להם טוב, רק מעודדים את המשך  הרבייה שלהם שמובילה למצב הבעייתי הזה. זה לא עושה לחתולים טוב בטווח הארוך."

אז מה, להרעיב חתולים, זה הפתרון?

 

העמותה למען החתול דווקא מתגאה במשמר מאכילי החתולים שלה, אז איך הם רואים את זה? דנה גולדברג, אחראית יח"צ וקשרי קהל בעמותה מסכימה עם פרופסור הילטון כמעט בכל:
 
"אני מצדיעה לפרופסור הזה, כל מילה בסלע. במדינה נאורה הרשויות מתייחסות לריבוי חיות משוטטות כבעיית תשתית לכל דבר. אצלנו מזניחים כל מה שלא בוער, כל מה שלא קשור לבטחון המיידי שלנו ונושא כזה נדחק לשוליים. במדינה מתוקנת יש חיבור בין מערכות, יש חוקי עיקור וסירוס חובה, תקציבים למבצעים גדולים, רשויות משתפות פעולה… אצלנו לא עושים כלום וכל העבודה נופלת על אנשי עמותות שחיים מתרומות ובטח לא יכולים להשתלט על כל העבודה הזו.
 
עיקור וסירוס הוא הפתרון ההומאני ביותר שתוך כמה שנים יאפשר לנו להשתלט על קצב ההתרבות. נושא מאכילי חתולים הוא באמת בעייתי. מצד אחד פרופסור ברק צודק, כי האכלה יוצרת קרקע להתרבות וזה מאד אכזרי כלפי החתולים בטווח הארוך. חתולה יכולה להיכנס להיריון 3 פעמים בשנה וללדת 3 צאצאים בממוצע בכל פעם, כך שתוך שלוש שנים יש לנו עוד אלף חתולי רחוב וחייהם של החתולים הללו קשים מנשוא.
 
תוחלת החיים של חתול רחוב היא שנה וחצי לעומת חתול בית שחי כעשרים שנה. רכבים דורסים אותם, חלק מהרשויות עדיין מרעילות אותם למרות שזה לא חוקי ואנחנו נלחמים בזה מלחמת חורמה, כל הזמן יש גורים עיוורים מוטלים בצד הדרך… אבל כאן מגיע הצד השני של המטבע. למי שכבר נמצא ברחוב צריך לדאוג, לתת להם איכות חיים מינימאלית ולהקל עליהם, ולכן אנחנו כן מעודדים האכלות. להרעיב זה לא פתרון. אנחנו מאמינים שהכי טוב זה מצד אחד להאכיל ומצד שני לעקר.
 
אנשים לא מבינים כמה תועלת מביאים לנו חתולי הרחוב, הם ממש מנקים את הרחוב מחולדות, ג'וקים ואפילו נחשים. [אם כי חברתי מיכל, למשל, לא התלהבה כשהנחש האהוב שלה פלוטו ז"ל ברח מהטראריום שלו אל הרחוב התל אביבי ולוכד הנחשים שהוזמן לחפשו, גזר כי חתולי הרחוב רוצצו את ראשו….-כ.ו]. אנשים רואים רק את תופעות הלוואי המטרידות של הייללות הקרבות והמחלות שלהם וצריך יותר מודעות לתועלת שלהם ולקשרי הגומלין שלנו עימם. ללמוד ליהנות גם מטובם." 
 

רוצים עוד?

גם אני אשמה – לוקחת אחריות

תחקירים נוספים בסדרת הבלוג החוקר

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • יואב כ.מ.  On 17 בדצמבר 2003 at 19:13

    כשאתה חוזר מהודו תל אביב נראית לך ממש מוזרה, עד שאתה מבין למה- משהו חסר לך בעיניים- זה היעדרן של הפרות. אין פרות ברחובות בארץ. אין גם חזירי בר, אין גם קופים. היעדרן של החיות מדגיש כמה השתלטנו על המרחב, וביטלנו את קיומם של בעלי חיים נוספים. פתאום ההומוגניות האנושית נראית נורא בודדת.
    ההתייחסות שלנו לחיות היא רק אם הן מפריעות לנו או עוזרות לנו. אין שום מחשבה על כך שאולי גם להן יש זכות קיום.

  • רוני ה.  On 17 בדצמבר 2003 at 20:57

    בארצות המפותחות, בניגוד לארץ, הזבל שמושלך ברחוב אינו הזבל האורגני. הסיבה היא שבחו"ל נהוג שיש מגרסה בכיור שגורסת את שיירי האוכל לביוב. בארץ חל איסור על גריסת שאריות מזון לביוב מכיוון שזה גורם להמלחת מי התהום. האיסור הזה אולי אינו בגדר חוק ממש, אבל מגרסות כיור הן מצרך נדיר בארצנו.

    שאריות המזון הללו הן המזון העיקרי לחתולי הרחוב בארץ וזאת הסיבה שהתופעה יחודית לארץ.

  • נשמה תוהה  On 17 בדצמבר 2003 at 21:05

    ככל שאני מתבגר נראה לי שנהיה קשה יותר ויותר למצא תום לב באנשים. המקור שמחזק את התכונה הנפלאה הזו באנשים זה יחסי גומלין עם גופים חיים שונים, אך אנחנו עושים כל מאמץ שאפשרות כזו תיהיה פרי דמיון אנשי הכפר. אנשים פוגשים את תום לב העיר מרוצצים לצדי הכבישים או ברי מזל רק שומעים את זעקותיהם בלילות

  • אלכסנדר מאן  On 21 בדצמבר 2003 at 2:29

    כרמל שלום,

    התופעה של חתולים משוטטים ועזובים בישראל מהווה חידה בעיניהם של אנשים רבים. אני מזמין אותך ואת הקוראים האחרים לדיון שערכתי לפני תקופה ארוכה בנושא

    http://mann.blog.lab.co.il/story?id=17

  • עמית  On 27 בדצמבר 2003 at 15:24

    עם הסברים ומידע:
    http://www.amitz.net

    הרעבת חתולים אינה פתרון לכלום, להזכירכם – חתולי הרחוב חיים גם במקומות שבהם לא מאכילים אותם. איכות חייהם באותם המקומות אינה טובה כאיכות חייהם של חבריהם המואכלים – אבל קצב ההתרבות שלהם דומה.

%d בלוגרים אהבו את זה: