פרעה, בודהה ומנה חמה

פעם כשהייתה תחושה שהזמן לא זז, כשלאנשים לא היה הרבה מה לעשות וכשהם עדיין היו מחוברים להנאה שבאיטיות, האדם יצר פלאי עולם. בשנים האחרונות תירמלתי בין ערי מאיה מפוארות, פרעונים ובודהות שפיסולן ארך עשרות שנים, מקדשים עוצרי נשימה שכל קיר בהם מעוטר ידנית וכדומה. כשמבקרים במקומות כמו מקדשי אנגקור וואט בקמבודיה, החומה הסינית או בקבר קיסר שיאן שלצידו פוסלו אלפי דמויות של כל חיילי הצבא שלו בגודל טבעי, כשכל דמות בעלת הבעה אחרת, אפשר רק להתפעל ממלאכת המחשבת שהושקעה בכל פרט, מה שהופך מקומות אלו להיסטוריים ונצחיים. 

ואנחנו, קצרים בזמן, דלים בקלוריות, חיים של מה נחה מה, איך נותיר מורשת? יש שיאמרו שהפלאים של דורנו הם פלאי הטכנולוגיה. האם נכדיהם של הנינים שלנו יבואו להתפעל מסכר הובר דאם בלאס וגאס? מגורדי שחקים בקואלה לומפור? האמת שבקיץ שעבר כשהייתי בשנחאי, היה מצב מצחיק כזה שאני באתי לראות את הבניינים העתיקים בטיילת שלהם שנראים כמו ניו יורק בשנות העשרים, אבל קצת התבלבלתי כי על הטיילת בערב היו מיליארד סינים וכולם היו עם הגב לאטרקציה המרכזית. נדחפתי ביניהם כדי לראות מה מרתק אותם כל כך בתוך הים, וגיליתי שהם בוהים בגאווה ואף מצטלמים על רקע פנינת הארכיטקטורה המודרנית בחלק העסקי של העיר. מסתבר שמדובר באחד הנופים הנפוצים ביותר בסין עד לרמת הופעה בפתיח של החדשות ובציורים סיניים עכשוויים. אז מי יודע. 

אבל הפלדה הזו היא בת חלוף. תראו מה קרה לתאומים. היא לא עושה לי את זה כמו חציבה באבן. קשה לי להאמין שאלו יהיו פנינות התיירות העתידיות. ואני עדיין מוטרדת שהתרבות שלנו איבדה את הזמן, הסבלנות והעומק להותיר אחריה מורשת של ממש. אני לא מצליחה לחשוב מה חפירות ארכיאולוגיות בשנת 8004 עשויות לחשוף מתקופתנו, להוציא בקבוקי פלסטיק בלתי ממוחזרים של קוקה קולה, נעל נייקי ופאנל של נוקיה. אני ארגיש הרבה יותר נוח אם מישהו יתנדב לפסל מחשב בגודל של האמפייר סטייט בילדינג מאבן ירושלמית, ליד אחת הבודהות הענקיות של תאילנד. יש מצב? 

(הלינקים הם תמונות מטיולי, כדאי להקליק)

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • צפריר  On 11 במרץ 2004 at 0:02

    תראי מה קרה לאף של הספינקס. אבל אם את רוצה דוגמה יותר טובה: קחי את לוקסור )כמדומני). פסלי האבן האדירים באטרקציית התיירות הזו עמדו להיות מוצפים ע"י האגם החדש. מה עושים? מנסרים אותם לחלקים ומעבירים אותם למקום חדש.

    בכל מקרה אנחנו חוצבים הרבה בסלעים כדי לבנות כבישים. בזה אנחנו עוברים בהרבה את הרומאים ומשאירים את חותמינו בצורה ניכרת. תוואי האוטוסטרדות הגדולות יחזיק מעמד גם אם האספלט יישחק וייסדק.

    וזה מבלי להתחיל למנות כל־מיני פסלים מודרניים.

  • הדב  On 11 במרץ 2004 at 8:31

    נראה לך שמשהו התנדב לבנות פלא עולם.
    הקיסר פרסם הודעה בידיעות שבו הוא ביקש מתנדבים לפאר את שמו בעולם המוות?
    עבדים ונתינים ושאר חסרי מזל אחראים לפלאי עולם
    אולי אנחנו נשאיר את הגדרחומה

  • אמיגו  On 11 במרץ 2004 at 11:36

    אם היינו ב-8004 הייתי מצרף לך בתגובה לפוסט הזה אייקון קטן, וכשהיית פותחת אותו היית נשאבת לתוך חוויה מציאותית לחלוטין שבה היית נמצאת למרגלות פסל ענק מאבן חצוב בדמותך.

  • יואב  On 11 במרץ 2004 at 11:52

    העולם הקסום של העבר שיוצר געגועים ליופי שאיננו הוא עולם שלא היה אף פעם. למעט קבוצה מאד קטנה של אנשים, היה העולם הזה עני מאד, חולה, עולם שמתו בו מזיקנה בגיל 40 (נשים עוד הרבה קודם), עבדות, הוצאות להורג, שרירות לב, מצוקות עד אין סוף איפיינו אותו 364 יום בשנה.
    ההתלהבות של מיליארד סינים מפנינת הארכיטקטורה המודרנית היא התלהבות המרמזת על תיקווה הצטרף לעולם המודרני, המהיר, על כול יתרונותיו. בשנחאי הישנה חיכו לרובם הגדול של הסינים דלות, זנות, אלימות ופשע.
    יש מידה מסויימת של אליטיזם בחוסר הנכונות להבין זאת.

  • כרמל  On 12 במרץ 2004 at 10:20

    הדרך להותיר מורשת כנראה מתחלפת. רק יואב – אליטיזם? אני? מה הקשר בכלל? אולי רומנטיקה לגבי העבר, כן, בזה תמיד אפשר להאשים אותי.

  • יואב  On 12 במרץ 2004 at 11:47

    כמי ששיך למין הגברי הנחות והמוגבל ריגשית, כפי שטוענת רעייתי שתחייה (: אי אפשר אפילו לחשוד בי שהתכוונתי לרומנטיקה.
    כן התכוונתי להפטיר הערה ממולמלת לגבי האדרת הכלום ביחד עם התנצלות מראש. באמת ובחיי שממש אין לי כוונה לעלוב או להטיח מילים קשות.
    אנחנו חיים היום בעולם מוטרף לחלוטין. זה שבני בן ה- 17 משוכנע שיצאתי עם משה ממצרים לא חדש בהיסטוריה, אבל זה שאחותו הצעירה ממנו בשנתיים וחצי חושבת שהוא, בן ה- 17, כבר זקן ולא מבין, זה חדש. כמות השינויים שאנחנו חווים בכול יום כמעט, הייתה נחלתם של דורות רק לפני כמה מאות שנים. שזה ממש לא הרבה זמן.
    לכן, השאלה שלך "מה נשאיר" גם אם במקומה, מחפשת תשובות מתחת לפנס. המורשת האמתית שמוטל עלינו להעביר לדורות הבאים איננה באבנים, באספלט או במונומנטים מגלומניים. באלו כרוך כל כך הרבה יגון, סבל וצער שלא כדאי לחבר אליהם רומנטיקה. עד כמה שזה יישמע ביזארי ): המורשת שלנו צריכה להתמקד בערכים של צדק ויושר.
    האדם עומד לפני יציאה לחלל. במונחים היסטוריים תוך זמן קצר יגורו אנשים במקום שהוא לא כדור הארץ. השעון ישתנה. מתי נכנסת שבת תהיה שאלה פילוסופית ולא הסתכלות על השעה. מונומנטים טכנולוגיים אדירים יהיו חלק בלתי נפרד מהיומיום. אבל האדם בכדי להשאר אנושי חייב ללמוד מחדש להעריך צדק. במובן הפילוסופי העמוק ביותר שלו יחד עם ההבטים הפרקטיים של פה ועכשיו.
    זאת המורשת שלינו להשאיר את היסודות שלה. וזו תהיה טביעת רגל ענקית !!!
    את מצטרפת לקדום הרעיון המוזר הזה? צדק אני מתכוון …(:

  • בילי  On 12 במרץ 2004 at 18:31

    לא יהיו חפירות ארכיאולוגיות

  • כרמל  On 18 ביולי 2004 at 18:20

    גם בלבירינט בהונגריה יש מאובנים של סמלי התרבות שלנו שהם כיאלו בעולם העתיד – בקבוק קולה ענקי שבור, עקבות של מקלדות מחשב בתוך אבן…. כתבתי על זה:
    http://www.notes.co.il/carmel/6415.asp

%d בלוגרים אהבו את זה: