דור המדבר: ילדים חורגים לאדם הראשון

אותם אנשים שיצאו ממצרים, הלכו 40 שנה בסיני ומתו שם כדי שצאצאיהם יוכלו להיכנס לארץ המובטחת, מכונים "דור המדבר", כשהכינוי הפך לסוג של שם גנאי וטעם לפגם. בקבלת האר"י יש הסבר מאד מעניין למקור נשמות דור המדבר.

על פי המדרש, אדם וחווה נפרדו ל130 שנה כדי להתאושש מהרצח הראשון בהיסטוריה (קין והבל). ומה עשה אדם בשנים הללו כשאין עוד נשים על פני האדמה? עשה ביד, כמובן. וכאן מתחיל החלק ההזוי: על פי הקבלה מאמינים כי נשמות נוצרות גם מזרע שהושחת לבטלה. כך שלכל גבר יש המון המון ילדים אנרגטיים, בין אם הוא רוצה להיות מודע לכך או לא… וזה, אגב, מקור המנהג שנאכף בעיקר בירושלים, שלא נותנים לילדים להתקרב לקבר אביהם, מחשש שאם הם מגיעים, ירצו גם אותם ילדים שלא נולדו בבשר להגיע לקבר ויש חשש שיפגעו בילדים המוחשיים על תקן רוח רעה.

הבעייתיות עם נשמות אלו שמקורן בקרי, הוא שהן תולדה של פנטזיה זכרית ולא זיווג ולכן יש בהן טוב ורע בתערובת מבולגנת מדי ויש לזככן ביתר שאת. נשמות אלו הן כמו זהב מבטן האדמה, על פי הדימוי של האר"י, שורשן גבוה מאד אך הן "מטונפות" ויש להפרידן מהסיגים ולשטוף אותן שוב ושוב, ממש כתהליך זיכוך זהב. האר"י סבור שבכל העם היהודי יש רסיסים מנשמות אלו ולכן אנחנו גבוהים ומיוחדים אך מעצבנים במיוחד ודורשים זיכוך תמידי ולכן אולי ההיסטוריה שלנו כה קשה. 

נשמות אלו נולדו לראשונה בגוף בדור המבול והיו חוטאים גדולים שביאסו את אלוהים קשות והוא מחה אותם מעל פני האדמה. בפעם הבאה שהן התגלגלו בעולם היה זה בדור מגדל בבל, שם הן פיתחו יוהרה של איחוד וניסו להקדים את זמנן ושוב חטפו. בפעם השלישית שהן התגלגלו בעולם זהו דור העבדים במצרים, דור המדבר. בכל פעם כזו החטאים קטנו והנשמות הזדככו יותר ויותר. ביציאת מצרים הייתה זו חשיפה ראשונה של טבע הזהב שלהן.

ומה קרה אחר כך? האר"י כבר לא מפרט ומשם החלו ספקולציות של תלמידיו. יש האומרים (ואני מתנצלת מראש בפני מי שקשה לו לשמוע את זה) שנשמות אלו הן גם דור השואה ושבכל פעם שיש אסון היסטורי הן שוב היו בסביבה ועברו עוד זיכוך. זה היה אחד מהשיעורים היותר קשים לעיכול שהיו לנו בבית המדרש וחלק מהבנים דיווחו שזה בהחלט הוציא להם את החשק לאוננות לאיזה חודש…. כרגיל, בפינה לשיפוטכם.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • משיח בא על סיפוקו  On 7 באפריל 2004 at 14:59

    שהתעקשו (טוב, לפעמים אני התעקשתי) לבלוע? מסכנות. בטח כל הנשמות האלה שיצאו ממני מתרוצצות להן עכשיו בבטן שלהן ועושות בלגן.

  • רחלי  On 7 באפריל 2004 at 23:31

    1. רגע, מול הוצאת שכבת זרע לבטלה, מה עושים עם מאות ביציות לא מופרות בתקופת הפוריות הנשית? לא נחשב?!
    2. גברים מעמים אחרים לא מביאים ביד מעת לעת?
    3. בתקופות אחרות הפחידו נערים בעוורון אם יאוננו, או ששמו להם קצת קמפור מתחת לכרית. ואם תפסו אותם על חם, סירסו אותם (בארה"ב, היה קיים עד לפני מאה שנה). באינדונזיה עורפים על זה את הראש בימינו. ישר ולעניין.
    4. אני כבר לא בטוחה מה עדיף. בסך הכל זה נראה לי אמצעי לריסון היצר שמובא בכסות יענו-מתוחכמת ושקצת קשה להתווכח איתה, נימוק רוחני. אם לסכם את המשפט האחרון שלך, כרמל, אז יש הטוענים שהשואה באה עלינו כי גברים יהודים לא התאפקו. זה יותר גרוע מהטענה של הרבעובדיה.

  • רחלי  On 7 באפריל 2004 at 23:41

    אמר לפני כמה שנים שנרצחי השואה הם גלגולי נשמות של חוטאים.
    http://www.hofesh.org.il/papers/00/ovadia_shoa.html

  • כרמל  On 7 באפריל 2004 at 23:49

    ידעתי שזה יקפיץ אנשים… קראתי את הלינק שרחלי שמה ונראה לי לפי הייחוס לחטא העגל שעובדיה התכוון לאותו רעיון של נשמות הקרי מדור המדבר של האר"י אבל כנראה שהוא לא הסביר מספיק טוב ודבריו הוצאו מהקשרם, אפשר בקלות להעליב עם הסיפור הזה אם לא מציינים שהאר"י חושב שכל העם היהודי עשוי מנשמות אלו, למשל…. אני אישית מוצאת את רעיון נשמות הקרי מרתק. אני לא יודעת מה "נכון" אבל אני מתה על היצירתיות והמטאפורות של חזל"נו המקובלים.

  • אלי 666  On 8 באפריל 2004 at 0:45

    של האר"י ותלמידיו הוא הכנסה מאוחרת מאוד ליהדות . ככל הנראה בידי בעל ספר "הבהיר " בימי הביניים במאה ה-12 מן הסתם היגיע אליו מהודו דרך הערבים.
    התנ"ך לא יודע על כך דבר וזה מנוגד לכל האידיאולוגיה שם, אם האר"י או משה דה לאון מחבר ספר הזוהר היו נוסעים בזמן לתקופת הנביאים והסופרים ומתחילים להטיף שם על גלגול הנשמות ועל כל רעיונות ה"תיקון" ו"הניצוצות " ו"הספירות" ו"אי אחדות האלוהות" וכו' הם היו נסקלים למוות ככופרים

  • thingamajig  On 8 באפריל 2004 at 1:57

    כל העניין של הנשמות שזקוקות לטיהור על ידי המוות.
    יש לי תחושה שהרב גפני זקוק לטיהור קטן גם הוא, ואני מוכן לעזור. שנינו נרוויח, הוא מן הטיהור, ואני אעשה מצווה גדולה. למישהו יש 9 מילימטר לתת לי לשעה שעתיים?

    ואם זה לא עבר, אז המכבסה הזו של המוות, "הם מתים כי הם צריכים למות", מסריחה כל כך מדרדר מוסרי שזה מחליא, לא מרתק.

    זה לא גורם לי רתיעה מאוננות (דבר נחמד ומענג בפני עצמו), אלא רתיעה מהרובוט חסר האנושיות שיכול להסתכל בעיניים לילדה העומדת להרצח במחנה השמדה, ולומר לעצמו, אין זו ילדה אלא "נשמת שפיך", נשמה סוג ז' (אם תסלחו לי על משחק המילים), טוב לה מותה מחייה.

    רוחניות יש פה? קשקוש. רק רקבון מבאיש, שמרוסס בדיאורדורנט סיננטי בריח מאגיה.

  • כרמל  On 8 באפריל 2004 at 11:09

    קודם כל תשאיר את הרב גפני בצד הוא בכלל לא מלמד האר"י. שנית, הדברים נלמדים כפי שהם מכתבי הרב חיים ויטל תלמידו של האר"י, למה לירות במתווכים?
    אם אתה קורא לנשמות ששורשן בקרי האדם הראשון סוג ז' אז לא הבנת את הרעיון. הן סוג א', זהב מבטן האדמה. יש להן תהליכי הזדככות מסובכים יותר, זה הכול. ולא טוב להן מותן מחייהן, אלא הן זקוקות לחייהן בדיוק כפי שהם כדי להזדכך.

    לא ברור לי איך ביצעת קפיצה לוגית לקויה לנושא של רובוטיות חסרת אנושיות. הבעיה עם נושאים כאלו זה שאפשר להוציא אותם מהקשרם תוך שנייה ורבע לשתי קיצונויות שונות לגמרי. בוא ננסה להחזיר את זה לדרך האמצע: זה סוג של הסבר, מקובלים חושבים שהם מבינים את המתמטיקה של החיים. אין בכך כדי להפחית מאנושיותם ומכאבם כשהחוקיות הזו דופקת על דלתם. כציניקן אתה מוזמן לראות את זה כסוג של נחמה, כזו שאין למי שמאמין שאנחנו פשוט מתים לעד והופכים למזון תולעים. תראה את זה איך שמתחשק לך, רק אל תחטא להם בקפיצה למסקנות המבוססות על כשל לוגי.

    רבי חיים ויטל, תלמידו של האר"י שפרסם את שיעוריו, סיפר באחד הספרים שלאחר שהאר"י מסר להם בחוסר רצון סוד גדול שהעיסוק בו עשוי להוציאו מהקשרו ולעשות צרות, עבר לידם עורב וקרא פעם אחת והאר"י אמר: ברוך דיין אמת". הם שאלו מי מת והאר"י אמר שהם יראו. אחרי יומיים נפטר בנו של האר"י. לא ברורה לי המתמטיקה של החיים אבל כנראה שלו היא הייתה ברורה וזה היה המחיר. האמונה שלו לא הקלה את כאבו כאב, אבל זו האמונה שלו.

    מטומטם מי שבכלל ילך לומר משהו על ילדה שנהרגת במחנות השמדה או פיגוע או מה שלא יהיה. כשאנחנו כאן אנחנו כאן עד הסוף ואנחנו חלק מכל זה. אבל אם חלקנו רוצים להאמין שיש הגיון מעבר להיגיון שלנו, שהתהליכים האלו אשלייתים ושנשמותינו בנות אלמוות, שזה כמו שילדים "הורגים" אלה את אלה במשחק וכולם חוזרים הביתה אחר כך…. אז מה אכפת לך??

    ותגובה לאלי: אתה בוודאי צודק, זה הרי פחות או יותר מה שקרה לישו…. 🙂

  • חייזר פוסט איילי  On 8 באפריל 2004 at 11:14

    יופי, עכשיו הסתבר לי שאני מרובה ילדים.
    (תמיד ידעתי שיש לי איזה ילדים על אורנוס או משהו, אבל מתברר לי כעת שגם על כדור הארץ).
    תגידי, מה עם קצבאות בשבילם? לא מגיע לי משהו?
    לא מגיעה לי התחשבות מהמדינה, בייחוד עכשיו כשגם לגבר מוכרת חופשת הריון?
    או שכשעושים את זה לבד זה לא נקרא הריון?

  • באנדר  On 8 באפריל 2004 at 13:29

    מהאתר של אורט

    http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=890037316&pc=981196373
    בתור צ'ופר לאלי, גם הגולם משחק תפקיד בסיפור.

  • thingamajig  On 8 באפריל 2004 at 16:02

    זה לא אישי נגד גפני, סתם רציתי לתת דוגמה.

    עיזבי מתמטיקה, היא לא קשורה לכאן. אנשים בשואה מתו בסבל אדיר על לא עוול בכפם. הטענה שזהו תהליך זיכוך, מעידה על דרדור מוסרי. זאת, כי יש פה הפרדה בין נשמה לנשמה, ועל נשמות פגומות נגזר למות ביסורים. את יכולה לראות איך טיעון כזה מוחק את הסבל? הרי הם סבלו ומתו עבור דבר מה – עבור טיהור נפשותיהם! אני בספק אם הם היו מסכימים לכך.

    יתרה מכך, טיעון כזה אפשר להשתמש בו לא רק רטרואקטיבית, אלא גם לעתיד. אם אני יודע שאת נשמת שפיך, להרוג אותך תהיה מצווה. ולכן זה אכפת לי. זה לא משחק בקקי, אלא בחיים.

    יש פה צביעות מחליאה כל כך. היחס הזה הוא רק לחיים של אנשים אחרים. הם "נשמות בנות אלמוות שמתקוטטות". הוא לא יוותר על חייו באותה קלות שהוא מוותר על חיי אחרים. ואולי אני טועה, והיחס שווה, אז שיתקע לעצמו כדור בראש ויחזר בגלגול הבא, כשאני כבר לא אהיה פה.

    מה אכפת לו?

  • כרמל  On 8 באפריל 2004 at 16:21

    למה להרוג נשמת שפיך זו מצווה, מאיפה זה צץ? תראה כמה בקלות אפשר לעוות רעיון עדין. הרי לדעתו בכולנו יש רסיסי נשמות שפיך אז איטבאח אל יהוד או מה? אין שום קשר בין הדברים אין פה action item משום סוג. זו ראיה נורא מלמעלה של הדברים שלא מתרגמת ולא יכולה להיתרגם למעשה בעולם הזה כי זה פועל מעבר להיגיון העולם הזה ובעולם הזה זה באמת נשמע ממש רע כשמנסים לעשות לזה אפליקציה.
    בגלל זה עובדיה היה צריך לסתום את הפה. זה מסוג הדברים שלא מורידים למעש/פרשנות.

    הרעיון שאני לוקחת מזה, למשל, הוא הרעיון שמחשבה בוראת מציאות. שאותם זרעונים מתגלגלים גם הם לאנרגיה מסויימת. שכשאנחנו מפנטזים ולא בזיווג אנחנו בוראים משהו בממד אחר אולי, שיש למחשבות שלנו קיום מוחשי כלשהו. כתבתי על זה בעבר כאן באחת מפרשות השבוע, שכשיעקב שכב לראשונה עם לאה הוא היה בטוח שזו רחל ושפך את זרעו תוך שהוא מפנטז את יוסף. בגלל זה אחר כך הכל התגלגל כפי שהוא התגלגל כי האנרגיה של הפנטזיה הזו בראה מציאות. הפרשנות שלי עוצרת כאן.

    ולבאנדר – אחלה סיפור! 🙂

  • thingamajig  On 8 באפריל 2004 at 17:56

    ובכלל, תפסיקי להיות כל כך רציונלית. תזרמי עם הטיעון שלי…

    "למה להרוג נשמת שפיך זו מצווה, מאיפה זה צץ?"

    הנה, הציץ המציץ:

    "הבעייתיות עם נשמות אלו שמקורן בקרי, הוא שהן תולדה של פנטזיה זכרית ולא זיווג ולכן יש בהן טוב ורע בתערובת מבולגנת מדי ויש לזככן ביתר שאת"

    כלומר, יש בעיה עם הנשמות ו*צריך* לזככן.

    "נשמות אלו נולדו לראשונה בגוף בדור המבול והיו חוטאים גדולים שביאסו את אלוהים קשות והוא מחה אותם מעל פני האדמה"

    כלומר, המוות מזכך.

    "…שהן התגלגלו בעולם זהו דור העבדים במצרים, דור המדבר"

    ומזכך שוב

    " שנשמות אלו הן גם דור השואה ושבכל פעם שיש אסון היסטורי הן שוב היו בסביבה ועברו עוד זיכוך."

    וגם מוות ביסורים מזכך (ויש אומרים, ביתר שאת).

    אם לא ברור לך איך מגיעים מצריך לזכך+המוות מזכך, לצריך למות, אז אני מניח שהדיון הגיע לסופו המצער.

    זה שניתן להפיק מהסיפור הזה לקחים אחרים, לא הופך אותו לעדין ויפה. אני יכול למרוח חרא על מצה, אבל זה לא יהפוך אותו לשוקולד.

  • כרמל  On 8 באפריל 2004 at 20:50

    אבל זה עדיין יהיה עיוות לוגי. צריך=לא אתה. התוכנית האלוהית. היא ולא שליח, היא ולא שרף ואתה מכיר את ההמשך…. תאמין או לא, האמונות הכי לא רציונאליות שלי כפופות ללוגיקה צרופה 🙂

  • thingamajig  On 8 באפריל 2004 at 21:10

    ומה אנחנו אם לא חלק מן התוכנית האלוהית?

    את לא רומזת שאלוהים בכבודו ובעצמו דחף יהודים לחדרי הגזים, נכון?

    הכל נעשה על ידי שליחים, ה' הופיע לרגע קט בלבד. והנה פסח ("…הוא ולא מלאך…"), ואפילו כאן מסתבר שהוא מעדיף שמלאכתו תעשה בידי אחרים: "ויאמר יהוה אל משה בלכתך לשוב מצרימה, ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה, ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם" (שמות ד כא).

    ויש עוד דוגמאות כאלה למכביר. אלוהים מעדיף שליחים. עצלן כזה.

  • עמרי  On 18 באפריל 2004 at 7:26

    מעניין מאוד מה שכתבת
    אבל נראה לי שהגזמת בקשר בין ניצוצות נשמות לבין קרי
    עד כמה שאני מבין וזה מעט מאוד זה לא העניין
    גם לא בכתבי האר"י
    מעבר לרעיון הכללי שמובא גם בזוהר מספר פעמים
    שבזמן השינה לילית מזדווגת עם האדם וגורמת לקרי
    אשר ממנו נולדים שדים ורוחות
    מה שאדם הראשון עשה עם אותה לילית
    לפני קרוב ל 6000 שנה
    הוליד איתה שדים ורוחות
    אבל כמו שכבר כתבתי אין קשר לעניין הנשמות פה
    לפחות לא בצורה שאת תיארת
    ואולי אני טועה
    בכל מקרה היה נחמד מאוד לקרוא את מה שכתבת
    מקווה שתכתבי עוד בנושא

  • כרמל  On 18 באפריל 2004 at 8:17

    הדבר שאני מקפידה עליו זה ללמוד ישירות מהטקסט ולא פרשנות של אף אחד. טיפות קרי – במקור. אין לי מראה מקום מדוייק בשבילך ב"שער הכוונות" כי לא רשמתי את זה על הצילום שלקחתי אבל חפש את דרושי פסח שלו אם אתה לא מאמין.

  • עמרי  On 24 באפריל 2004 at 5:05

    :0
    🙂
    לא האמנתי וקראתי
    אין מה להגיד
    תיארת נאמנה את הכתוב
    אכן דברים מבהילים
    במקום להגיד הזויים הייתי משתמש במונח עמוקים סתומים ונעלמים
    אני יכול רק לשער שמדובר אחרי הכל במשל
    והדברים נמשלים על האצילות בכלל מה שזה לא יהיה
    ועל אצילות אדם קדמון בפרט
    what ever it is…

%d בלוגרים אהבו את זה: