סקס, שקרים וצרעת

מילא שפרקים שלמים בתורה הוקדשו לאדריכלות מדוקדקת של המשכן, הוראות שחיטת קורבנות או חוקי משפט, אבל להקדיש פרשה שלמה למחלה מסתורית, עתיקה ומאד לא אסתטית כמו צרעת? מורנו היקר אברהם לידר נתבקש פעם להעביר קורס על ריפוי עברי קדום במכללת רידמן. הוא הגיע לכיתה והודיע להם שבמשך מחצית הסמסטר הם ילמדו הלכות צרעת על פי הרמב"ם. חצי מהתלמידים פרשו לאלתר אבל החצי שנותר והקשיב לא רצה ללמוד אחר כך שום דבר אחר והקורס נודע ברבים בשם "קורס צרעת". מה האטרקציה? מיד נראה יחדיו.

במסגרת כתבי החכמה הקדומה שעברו בעמנו מדור לדור היה דבר כזה שנקרא "ספר הרפואות", אשר נגנז לעד על ידי המלך חזקיהו ובגמרא כתוב שהודו לו על כך מהשמיים. הספר כנראה היה כל כך מוצלח שאנשים כבר לא התייחסו למחלות כקריאה של הגוף, לא ירדו לשורשן ולא השתמשו בהן להתמרה עצמית.

הם פשוט הלכו לפתרון המקוטלג, הרגו את הסימפטום והמשיכו בחייהם. מזכיר קצת את השימוש בתרופות היום, לא? חזקיהו גנז את הידע כי הוא הרגיש שהריפוי מתרוקן מתוכן, הופך למשהו בין מדע לעבודה זרה. לפיכך, הרמזים היחידים שנותרו לנו היום לצורת ההסתכלות העברית הקדומה על ריפוי, נמצאים בפרשת "מצורע".

צרעת אינה מחלה, זהו נגע או טומאה. ורגע לפני שאנחנו מתקדמים אני רוצה להבהיר משהו על טומאה וטהרה. ההלכות הנוגעות לנושאים אלו ביהדות בוטלו לחלוטין ואינן מהוות חלק מחיינו הדתיים היום בשל אי קיומו של בית מקדש. הכהן אינו מטהר אותנו, אין איפה להקריב קורבנות ולפיכך כל נושא הטומאה והטהרה מבוטל.

עם זאת, עדיין קיימים נושאים של טומאת מת לכהן או טומאת נידה לאישה. אחד הנזקים הגדולים ביותר שעשה לנו מוסד הרבנות המיותר, הוא הזיהוי של טומאה עם לכלוך וחקיקת הלכות שונות שנראות כאילו הן באות להגן עלינו מפני הטינופת. כשקוראים במקורות היהדות עולה תפיסה אחרת לגמרי של נושא הטומאה. טומאה היא מצב זמני שאדם נכנס אליו ובו הוא זקוק למידה משתנה של ריחוק מבני אדם אחרים.

מצבי הטומאה מתרחשים בעיקר כשבאים במגע עם חיים שלא באו לכדי מימוש: מוות, מחלה, מחזור חודשי, פליטת זרע, זיווג (הידעתם שיש טומאת 24 שעות אחרי סקס?). זוהי חלק מהמחזוריות האנרגטית שלנו, זו נגיעה בליבת החיים והמוות ויחס התורה הוא שכאשר אדם בא במגע עם המקום הזה עליו לתפוס מרחק מה לעיכול והטמעה. זהו מצב מודעות טקסי. הלכות הטומאה והטהרה מבטאים חוקיות פאגאנית (?) עתיקה לניהול האנרגיה ובריאות הנפש שלנו, הם אינם מהווים עונש הרחקה. 

אם ניקח לרגע את טומאת הנידה שהפכה לביזיון שלם ומעציב שממרר את חייהם של מאות אלפי זוגות דתיים (הסרט "טהורה" של ענת צוריה מומלץ בהקשר זה), האיסור המקורי בנידה הוא אך ורק על יחסי מין. האישה זקוקה למרחב שלה, למנוחה, לטיפול עשרת אלפים לרחם על מנת שלא תגדוש את יכולת ההכלה שלה. כל שאר החוקים הדרקוניים שאוסרים מגע בכוס שבה האישה נגעה ושטויות כאלה, הם פסיקות שנוספו במשך השנים על מנת להבטיח שלגבר לא יהיה כל פיתוי למשכב. זה הכל. עצוב, לא?

רכלנים על אי בודד

אבל בואו נחזור לצרעת. ברי המזל במכללת רידמן קיבלו על זה קורס שלם ואנחנו רק שני שיעורים בני כמה שעות שרק פתחו את התיאבון. עכשיו ההתלבטות היא כמה ומה מתוך זה לחלוק עימכם היום. טומאות שונות מחייבות מידת מרחק שונה מבני אדם. לפעמים הם מורחקים רק מהמקדש, כמו בטומאת מת, אבל לפעמים מוציאים אותך ממש מחוץ למחנה, כמו במקרה של צרעת, הטומאה הכי חמורה. 

אצל הרמב"ם ניתן למצוא הוכחה ברורה שההרחקה מהמחנה אינה קשורה לחשש הדבקה אלא יש לה פונקציה של הילינג במישור הפנימי. אחת מהלכות הצרעת אומרת שאם חתן חטף צרעת, יש לאפשר לו לסיים את שבעת ימי משתה החתונה שלו ורק אז להוציאו מהמחנה. ברור שאם הבעיה הייתה הדבקה לא היו נותנים לו להישאר עם כל משפחתו וחבריו שבוע שלם. אם כך, ייתכן ויש לקיים חלק מהלכות הטומאה והטהרה גם היום, כשאין מקדש. תראו כמה מחלות סופניות מכרסמות בנו. עלינו להעמיק בהן ולהקשיב להן, לקחת לעצמנו את המרחב ולמצוא את הדרכים להיטהר ולהמריא לשינוי בעקבותיהן, גם בלי לראות כהן ולשחוט כבש. 

מחלה ממיתה בנו חלק ומוציאה לחופשי/מולידה חלק אחר שמצמיח אותנו. את העיקרון המסמל זאת תוכלו למצוא בכל טקס ריפוי פאגאני ואם תקראו את הלכות הצרעת אצל הרמב"ם תראו שגם אצלנו טקס הטהרה של מצורע כלל הרג של ציפור אחת ושחרור של השנייה לחופשי לאחר טבילה בדמה ועוד כהנה וכהנה שאחסוך מכם כרגע. המממ… אני יכולה לחשוב על כמה וכמה אנשים שהייתי מגלה אותם ברגע זה לאיזה אי באנטרקטיקה או סתם שוחטת נחליאלי לכבודם. אפשר לדבר עוד שעתיים על הרובד הפנימי של דרכי הטהרה במים ותגלחת אבל אני רוצה לקפוץ ישר לקוד המקור.

על פי המקורות, צרעת היא תולדה של חוסר יושר בחברה. מי שמרכלים הרבה ומשקרים הרבה נטמאים בה. יש בזה היגיון רב: אנשים שמרכלים וחוטאים בלשון הרע והוצאת דיבתם של אחרים, הם אנשים שאין להם חיים משל עצמם. בשפתו של הרב גפני, הם לא חיים את הסיפור הייחודי שלהם, הם מפשפשים בחיי אחרים כל הזמן. הריפוי הראוי הוא נידוי חברתי, בידוד שיאפשר להם למצוא את עצמם ולעלות על הדרך האישית שלהם. ועל זה אמר הרמב"ם משפט יפיפה בהקשר לאבחון הנגע: "וכל הנגעים אדם רואה אותם חוץ מנגעי עצמו".  זו גם נקודה למחשבה על הפונקציה של בתי כלא: הרחקת הסוטה מהחברה שדינה כהדחקה ותקיעות שסופם להתפרץ כנגע גרוע יותר, או בידוד משקם לטובת האסיר?

ולקינוח נגיש צרעת א-לה-ספר הזוהר (זוהר ח"ג מ"ז ע"א). מה שבאמת מדבק בצרעת, על פי הזוהר, היא הנטייה להשליך כלפי חוץ, החיפוש אחר החיצוני וההתעסקות בכל דבר חוץ מעצמנו. לפי זה, צריכה להיות בעולם מגיפת צרעת תמידית, אבל אולי הצרעת של ימינו מתבטאת אחרת באופן חיצוני. אולי זה סרטן או איידס ואולי, מציע הזוהר, אולי זו בדיוק הצרעת, החסימה הבסיסית הזו, בסיס כל המחלות. צרעת בארמית אומרים "סגירו". סגירות. אדם סגור לעצמו וגורם לסתימת השפע בעולם. אומרים שהעור משקף את המצב בגוף וגם ברפואה סינית כשיש מחלות עור מחפשים חסימות נפשיות. 

הצרעת של ימינו היא סגירו, החסימות שלנו. אדם לא נמצא בסיפור שלו ונותן ליצר, לקול הזר, לנחש, למלא את מקומו. הזוהר תמיד חוזר בסוף לגן העדן. האדם הלך לישון ונתן לנחש למלא את מקומו ואחר כך עוד האשים את חווה, לא לקח אחריות. זו המשמעות האמיתית של טומאת המקדש, כשאני סר מהאמת שלי, מהסיפור שלי, הולך רכיל, גוזל וחומד את האמת של האחר והטבע אינו סובל וואקום. כשאני אינני, הנחש נכנס ומזדווג עם שכינתי. התיקון הוא בתודעה. הריפוי הוא פנימי. ועד כאן הילינג יהודי קדום להערב. שבת שלום.

ולמי שנותר עם חצי תאוותו בידו, הנה עוד קצת על ההיסטוריה של הרפואה ביהדות

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רחלי  On 23 באפריל 2004 at 22:58

    מחכים ומעמיק.

    בפילוסופיה של ההומאופתיה יש תחום שעוסק במקורות המחלה, ומטבע הדברים הוא שנוי במחלוקת ולא קל לעיכול.

    אחת הטענות היא שסיבת הסיבות היא מחלת עור, שאחד מגלגוליה המוקדמים היה הצרעת. כך שדבריך על "מגיפת צרעת תמידית" בעולם מהדהדת לי מאד חזק, "אם כל המחלות", סוג של.

    לפי הגישה הזו, טיפול חד-צדדי בסימפטום העורי,והתעלמות ממשמעותו, מה"סתימה" שעוררה אותו, היא שהביאה על האדם אלף ואחת מארות אחרות.

    שמעתי אתמול את ר' אורי אורבך מזכיר אנ'לא זוכרת את מי מפוסקינו (יסולח לי). לשון הרע פירושו להוציא את זולתך מהמחנה, ולפיכך יומט עליך עונש דומה, כשתילקה בצרעת.

  • Rogatka  On 23 באפריל 2004 at 23:44

    ובמחשבות היפות שלי ושלך אנחנו רק מרחיקים את הקץ, את המהפיכה שצריכה לבוא כדי שנתחיל מחדש, בריאים וטהורים.
    אנחנו צריכים את הצרעת הזו, גם משום הרצון שיש באדם להרס עצמי וגם משום שבלי חוסר היושר בחברה יהיה לנו משעמם מאוד ולא נרגיש שאנחנו "בני אדם". אז..
    אם לא נהיה מצורעים – לא נהיה בני אדם.
    אם נהיה מצורעים – נהיה בני אדם אולי, אבל רק בסבב הבא.
    19 שעות שאני ער ותראי למה זה גורם.
    ליל מנוחה.

  • צפריר  On 24 באפריל 2004 at 2:18

    אני אשתדל להמנע מתגובה לתוכן המאמר.

    רק אעיר שה"עובדות" המובאות בו מדגימות כמה התקדמה הרפואה מאז העת העתיקה וימי הביניים וכמה טוב שברפואה המודרנית יודעים לרפא צרעת ולא מייחסים אותה לשדים ורוחות וליליות וצפרירים וצהרים.

  • כרמל  On 24 באפריל 2004 at 7:58

    סליחה צפריר, לא יכולתי להתאפק… אבל נראה שלפי העובדות הללו, עד ימי חזקיהו ידעו על מקורן של מחלות הרבה יותר ממה שאי פעם יבין המדע שמתיימר לרפא אותן. זהו מדע של ריפוי סימפטומים. הם למדו לרפא את צרעת העור בקלות מבלי להתייחס לאמירה הפנימית שלה על האדם, בדיוק מה שחזקיהו חשש שיקרה עם ספר הרפואות. ואז הם קיבלו אינספור אתגרים נוספים ומפלצתיים, מחלות המודרנה.

    מחלה היא מפלצת מרובת ראשים. חתכת ראש היא תצוץ במקום אחר גרוע יותר. ולכן הגענו לימים שבהם אין ידיים עסוקות יותר מידיו של רופא ואין דבר חשוב ומעורער יותר מן הבריאות שלנו. אנשים בודדים שמגלים כי מקור המחלה הוא נפשי, משנים קצב ומשנים את חייהם מצליחים להפתעת הרופאים לרפא את עצמם ומפרסמים על זה ספרי ניסים. כשהפתרון בעצם תמיד היה שם. קראת את מה שרחלי כתבה על הפילוסופיה של ההומיאופתיה? זה הדליק אותי קשות.

    אבל כנראה שכל זאת הוא חלק מתהליך ההתפתחות של האנושות. עידן ה"תבונה" השכלית/זכרית הקיצונית שחושב שהוא מסביר הכל בעזרת השכל הוא בדיוק אותה ירידה לצורך עליה, שכל הדברים שבאמת קידמנו והבננו מאז יעשו איטגרציה עם הידע הקדום הפנימי שהולך ומתגלה, אז זה באמת יהיה יפה ושנינו נהיה מרוצים כי דבר אינו הולך לאיבוד והכל נכון ומתחבר, גם האמת שלי וגם האמת שלך, צפריר. 🙂

  • דוד כפרי  On 24 באפריל 2004 at 12:56

    1: http://www.amalnet.k12.il/micro/mic00142_7.htm

    2: http://www.who.int/lep/

    לויכוח עם נציגי המדע המודרני, כרגיל, לא יהיה סוף.
    מי שמתעקש ש(1)מה שלא הוכח לא קיים, וש(2)אין קשר בין פסיכולוגיה לפיזיולוגיה, לא יוכל לקבל את טענות הגישות ההוליסטיות לרפואה.

    דוד

  • אמיגו  On 24 באפריל 2004 at 14:32

    למה את מכנה את התבונה זכרית? זו אמירה מאוד מקוממת ועוד מפי אשה.
    נכון שלפעמים אפשר להיתקל גם בתבונה עתיקה, אבל לא הייתי מאחל לך להיות לקבל טיפול רפואה של תקופת חזקיהו, כשאנשים מתו כמו זבובים מכל בעיה קלה. סרטן ומחלות לב היו פחות נפוצים כי רוב האנשים מתו הרבה הרבה קודם מזיהומים פשוטים.
    ונכון שיש גם לרפואה המודרנית עוד הרבה לאן להתקדם. אבל זה לא אומר שצריך להאמין לכל שטות. לא כל מה שהוא ההיפך מתבונה וההיפך ממדע גם עובד, אפילו אם בתקופת חזקיהו חשבו שכן.
    ולדוד – המדע איננו טוען שאין קשר בין פיסיכולוגיה לפיזיולוגיה. להיפך, ברור שיש קשר כזה. הרי גם הנפש שלנו היא בסופו של דבר ביטוי פיזיולוגי. ומי טוען שמה שלא הוכח לא קיים? נסה להפעול לפי הכלל "מה שלא עובד – לא עובד" – זה הכלל הנכון.

  • דוד כפרי  On 24 באפריל 2004 at 14:43

    בתיאוריה כל מה שאתה אומר נכון.
    מעשית, לך דבר עם רופא מערבי ממוצע על רפואה הוליסטית, ותראה בעצמך איזה תשובות תקבל.
    עבדתי 6 שנים ב"כללית רפואה משלימה". אני מכיר את המערכת הרפואית מבפנים, אבל מזוית שרוב האנשים לא זוכים לה – זוית של מטפל הוליסטי שעובד במערכת רדוקציוניסטית.
    אפילו את הרפואה המשלימה הם הפכו לרדוקציוניסטית, כי לא היו מסוגלים לחשוב אחרת.

    שוב, בתיאוריה גם הרפואה המערבית היא הוליסטית.
    מעשית, כשכאבו לי הברכיים אורטופד א' שלח אותי לאורטופד ב' ("כי הוא מתמחה בברכיים ואני בגב"), כאשר הבעיה באמת היתה בגב, ורק התבטאה בברכיים.

    התיאוריה יפה.
    הפרקטיקה… שלא תדע.

    דוד

  • כרמל  On 24 באפריל 2004 at 15:12

    יש עיתות שהעולם מתנהל על פי איכויות המהות הזכרית. עידן "החיים על פי השכל" והשכל בלבד, ההתקדמות הלינארית, אנרגיות של יזמות, תחרות וחתירה להשגים… כל אלו תכונות של המהות הזכרית שבנו, גם בתוך מי שמגדרה הוא נשי. לא לשם הלכתי, אמיגו.

  • כרמל מזרחי  On 24 באפריל 2004 at 15:54

    "עד ימי חזקיהו ידעו על מקורן של מחלות הרבה יותר ממה שאי פעם יבין המדע שמתיימר לרפא אותן" – פשוט אין מילים

  • דנה'ס  On 24 באפריל 2004 at 16:41

    הפוסט הזכיר לי את הספר "העבד" של בשביס זינגר שמכיל ביקורת רבה על אי קיום מצוות שבין אדם לחברו, אז חזרתי ופתחתי בספר ומצאתי: "..ואשר ליהדות, נתחוור לו למעלה מן הספק שעיקרה המצוות שבין אדם לחברו. המצוות שבין אדם למקום קלות הן. גרשון ושכמותו – שני מטבחים בבתיהם, למאכלות חלב ולמאכלות בשר. הם הונו את הבריות ואכלו מצה שמורה, הוציאו דיבת אנשים רעה ואכלו בשר כשר למהדרין, בלי סירכא. עינם צרה בשמחת הזולת..במקום להסית יהודי שיטעם בשר חזיר..איוה לו יצר הרע תחום עבירות ששרשן עמוק בטבעו של האדם.."(עמ'168). בסוף הספר, נודע ליעקב (גיבור הסיפור) כי "לא עברה שנה וגרשון נפל למשכב. התנפח כולו והשמיכה לא הספיקה לכסות את גופו התפוח..". כנראה שיש דין ויש דיין (לפחות לפי בשביס זינגר). בכל מקרה, שווה לקרוא את הספר כולו.

    ובאשר למחלת הסרטן, לא מזמן נתקלתי בפרשנות אלטרנטיבית לסיבת המחלה "המודרנית" (באתר http:/www.psyche.com המכיל אוסף תיאוריות אזוטריות..) לפיה מקור המחלה הוא בין השאר בשל הפרת האיזון שבטבע על ידי התערבות האדם :
    http://www.grandunifiedtheory.org.il/cancer/cancer1.htm
    (נ.ב – ובאופן פיקנטי..כותב התיאוריה בלינק שלעיל הוא לא אחר מרופא העור שלי, ד"ר חיים טיימן!!!(אם בצרעת עסקינן..) שהסתבר לי שמעבר לעיסוקיו כרופא הוא שולח ידו גם בפיזיקה, וניסח תיאוריה שמנסה להסביר את מכלול התופעות בעולם..).
    יום טוב,
    דנה.

  • כרמל  On 24 באפריל 2004 at 16:59

    "כרמל מזרחי", אני לא מבינה מה הבעיה – אין עוררין על כך שמדע הרפואה הוא מדע שחוקר לעומק סימפטומים ברמה הכימית והפיזיקלית. זכותך לטעון שזו הרמה היחידה שיש וברמה הזו גם מחסלים את הבעיות. זכותי וזכותה של הרפואה ההוליסטית לטעון שהם עושים פול גז בניוטרל על קצה הקרחון ושישנן מסורות עתיקות יורת שנגנזו שידעו הרבה יותר על בסיס הקרחון הזה, שמצוי במישור אחר לגמרי. אין לי כוונה להמשיך להתווכח על זה. כולנו עוד נהיה בחיים כשהתפיסות הללו יוכרו כעובדות "מדעיות" בשנים הקרובות כך או אחרת.

  • אמיגו  On 24 באפריל 2004 at 22:38

    אני האחרון שאגן על הממסד הרפואי ועל הפרקטיקה המערבית. אני מתקומם כנגד ההעמדה של הרפואה האלטרנטיבית מול "המדע", כי אין שום סיבה שלא נבחן אותה ואת יעילותה בכלים מדעיים. אני לא מכיר כלים לא מדעיים לביצוע השוואה כזו.
    לצערי, גם הרפואה המודרנית ומדע קשורים לעתים באופן רופף מדי, ואתה צודק בכך שרדוקציוניזם, ואם יותר לי להוסיף – צרות אופקים של רופאים, גורמים לכך שנקבל טיפול רפואי רחוק מאופטימלי.
    ובכל זאת, לצד הכבוד שיש להתייחס בו לשיטות ריפוי אלטרנטיביות (ויש כבוד :-)), לא כדאי לשכוח גם להפעיל את הביקורתיות המתחייבת. בניגוד לרומנטיזציה של העבר, ההסטוריה של המין האנושי רצופה הרבה יותר בורות מחוכמה.

  • דוד כפרי  On 24 באפריל 2004 at 23:42

    "אני במבי" שאלה:
    "מה מה מה היינו עושים בלי המדע?"
    ואני עניתי:
    http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=24&msgid=30475030

    אבל קשה מאוד לבחון בכלים "מדעיים" את יעילות הרפואה הסינית (רק כדוגמא), ועל זה הויכוח – על צורת הבדיקה.

    היצעתי פעם שייערך מעקב אחר הפונים למרפאה העוסקת ברפואה סינית, שבה מטפלים מומחים – לא סטאז'רים.
    במעקב הזה ייבדקו *כל* הפונים למרפאה לפני הטיפול ברפואה סינית, במהלכו (לא משנה מה יהיה משך הטיפול), ובמשך לפחות שנה אחרי סיומו.
    למטפלים תהיה יד חופשית לבחור את צורת הטיפול.

    מעקב כזה יכול לתת תמונת-מצב אמיתית על יעילות הטיפול ברפואה סינית.

    לעומת זאת, ניסוי כמו "בואו ניקח 50 חולי אולקוס ונבדוק איך הסינים מטפלים בהם" לא יראה כלום, כל כל מטופל אמור לקבל את הטיפול המתאים לו.
    מי שיש לו אולקוס ול.ד. גבוה לא אמור לקבל אותו טיפול כמו מי שיש לו אולקוס וכאבי-גב.

    עד כמה שאני יודע, מעקב כמו זה שהיצעתי לא נערך מעולם.
    אני עוד מחכה.

    דוד

  • אמיגו  On 25 באפריל 2004 at 0:08

    אני משוכנע שניתן לתכנן ניסוי מדעי שיספק גם אותך וגם אותי. הבעייתיות שאתה מתאר מובנת לי אבל מצד שני לא יתכן שבשם ההוליזם נמנע לחלוטין מפירוק הבעיה לגורמים, אחרי הכל גם לרפואה הסינית מגיע אדם עם סימפטום שהוא מבקש לסלק (כאב למשל) והטיפול מתיימר לעשות זאת.
    בכל מקרה, ניסוי צריך כלול לפחות קבוצת ביקורת אחת ורצוי יותר, כדי שניתן יהיה להשוות את הטיפול הנבדק למשהו (למשל לקבוצה שלא קיבלה טיפול בכלל, הרי רוב המחלות נרפאות מעצמן במשך הזמן).
    אלמנט נוסף שרצוי לכלול בניסוי הוא הקטנה של גורם האמונה בטיפול על הריפוי. כך למשל, אם בודקים יעילות של טיפול רייקי צריך שקבוצת הביקורת (זו שלא מטופלת) תחשוב שגם היא קיבלה טיפול רייקי, למשל ע"י שחקני תאטרון שיתחזו למטפלי רייקי. בדיוק כפי שמשתמשים בפלסבו לבדיקת השפעה של תרופות.

  • צפריר  On 25 באפריל 2004 at 0:33

    הבעיה בניסוי שאתה מציע הוא איך מחליטים עד כמה היה שיפור.

    אם אתה רוצה שתוצאת הניסוי תתעלם מ"סטיות מקומית" ותראה מגמה כללית או "אופיינית" אתה צריך כנראה למצוא מדדים אובייקטיביים ומוסכמים מראש להצלחת הטיפול.

    (יש לך רעיון לדרך אחרת?)

    נקודה בעייתית אחרת: אם למטפל יהיה חופש גמור לבחירת הטיפול , בוודאי הוא יוכל להפנות חלק מן הפונים אליו לטיפולים "קונוונציונאליים" שונים ברגע שדבר כזה יקרה יהיה קשה מאוד לנטרל את ההשפעה של אטותם טיפולים: אם אתה רוצהפשוט להוציא את אותם מטופלים בדיעבד מקבוצת המעקב , יכול להיות שהיטית את התוצאות.

    עדיין מעניין אותי לראות תוצאות של ניסוי כזה, אם אכן יצליחו מצוא פתרונות סבירים לבעיות הללו.

  • עכברונט  On 25 באפריל 2004 at 0:34

    היי
    לא קראתי הכל לעומק (מפאת השעה המאוחרת, אבל כן קראתי ברפרוף כי זה כן נושא מעניין, אז איתך הסליחה)

    הערה אחת לסדר היום, התמונה הקשה שהצבת, האם יש אפשרות לשים אותה למטה יותר ולהודיע מראש על בואה?
    אני נחרדתי כמו שכבר הרבה זמן לא.

    ומה שכתבת הזכיר לי קצת את לואיז היי. את ממחבביה?

  • צפריר  On 25 באפריל 2004 at 0:46

    תודה רבה על הקישור. ממש נהדר. לא הפסקתי לצחוק לרגע.

    אני מקווה שלא התייחסת אליו ברצינות.

    http://www.sciforums.com/showthread.php?t=33144

  • ארתור דנט  On 25 באפריל 2004 at 10:05

    במלאכת הקודש שלך החושפת את עדיפות הרפואה ההוליסטית על פני הרפואה הקונבנציונלית חסרת התועלת.

    עם זאת עלינו להעיר שהדיבורים על רפואה הוליסטית ממישור אחר לגמרי המבוססת על מסורות עתיקות שנגנזו, ועל ההתחייבות שזה יוכר כעובדה מדעית בשנים הקרובות, אינם מפורטים דיים. ממישהי שהיא (תכף!) ד"ר היינו מצפים להתנהלות קצת יותר מקצועית, עם אסמכתאות ומראי מקום מדויקים. הגיע הזמן לחשוף את הראיות ולשתף את הציבור הנבער במה שכל בר בי רב המצוי ברזי הקבלה ובספר הזוהר יודע (דהיינו שבפרק כח"קק טפ"ו מצוין במפורש שכל הידע הרפואי ביקום נמסר למשה רבנו שעתיים לפני חציית ים סוף ע"י שלושה אנשים קטנים וירוקים מהכוכב זולטאר).

  • דוד כפרי  On 25 באפריל 2004 at 10:56

    המדד שלי ל"בריאות" הוא יכולת התפקוד הכללית של האדם , מה שנקרא Well Being.

    כשהשתחררתי מצה"ל (אחרי ניתוח בברך ועם אבחנה של רצועות מתוחות ומיניסקוס קרוע בברכיים, נקעים חוזרים בקרסוליים "המלצה" מהרופאים להתרגל לזה שיכאב לי כל החיים), רציתי לקנות מקל-סבא.

    אחרי שלוש שנים בטאי-צ'י כבר התאמנתי על קרבות מול חגורה שחורה בטאי-קוון-דו, כמעט בלי כאבים.

    המיניסקוס עדין קרוע, הרצועות עדין מתוחות, מבחינה "מדעית" שום-דבר לא השתנה – אבל יכולת התפקוד שלי עלתה בהרבה תחומים אל מעבר למה שהיה לפני הפציעה, כל זמן שאני ממשיך להתאמן.

    איך מודדים דבר כזה בפאראמטרים מדעיים, אני לא יודע.

    מגיעים אלי לטיפולים אנשים עם כאבים ששולטים להם בחיים – אנשים שלא יכולים לצאת לטיול כי מה יהיה אם יתחיל התקף מיגרנה?
    ואחרי סדרת טיפולים הם מספרים ש"יש עוד כאבים, אבל הרבה פחות, וזה לא שולט לי בחיים".

    איך מודדים כאב בצורה מדעית?
    איך מודדים את מידת ההשפעה של הכאב על איכות-החיים של האדם?

    וכן, אני מפנה לטיפולים מערביים כשנראה לי שצריך.
    זה יהיה חוסר-אחריות מצידי לא לעשות זאת, ואין לי כוונה לשנות את דרכי – ניסוי לא שווה את בריאותם של המטופלים שלי.

    לגבי ההצעה להביא "שחקני תיאטרון" שיעשו "כאילו רייקי", אני לא מבין הרבה ברייקי אבל לנוכחות ולמעשים שלהם תהיה השפעה, גם אם הם לא "יודעים" לעשות רייקי; לפי התיאוריה של הרייקי (וזה לא התחום שלי אז אולי אני טועה), לכל אדם יש יכולת לעשות רייקי, הלימודים רק באים להראות לו איך לממש את היכולת.

    בקיצור, כמו שכבר כתבתי במקומות אחרים, קשה לחקור וצריך לעשות זאת בכל-זאת.

    הבעיה הגדולה היא להחליט מה "רעש" ומה טיפול, ואת זה, כרגע, למדע אין יכולת לבדוק בצורה מספקת.

    בתחום שלי (שיאצו), תיתן לשני אנשים ללחוץ על אותה נקודה ותחושת המגע שלהם תהיה שונה לגמרי; גם תוצאות הטיפול שלהם יהיו שונות.

    מגע "טוב" בשיאצו צריך להרגיש כמו חיבוק, וזה אומר שגם טיפולי ה"פלסבו" בניסוי יצטרכו להרגיש כך.
    אבל לחיבוק יש השפעה פיזיולוגית על המחובק.

    איך עושים "פלסבו" לחיבוק?

    דוד

  • Calvin  On 25 באפריל 2004 at 11:27

    הלינקים שהבאת הזכירו לי – אם את עוד לא מכירה,יש את כל הזוהר עם פירוש הסולם בפורמט PDF כאן:http://www.kabbalah.info/PDF/idx_zohar.htm

  • טל ג  On 25 באפריל 2004 at 12:53

    ומעבר לזה, לגבי האפקט של לחיצת שני אנשים בנקודה אחת – והרגשת אפקט שונה.

    הדרך שבה אני רואה את זה, וזה לא תפיסה מדעית אלא אמונה אישית שקשורה לאינטואיציה:
    הגוף שלנו היא מערכת מאד מורכבת שבא הרבה חלקים משפיעים על הרבה חלקים. הרמות של מורכבות פנימית הן פרקטליות בצורה מאד מוצהרת.
    רמה פרקטלית של מורכבות אומר, לדוגמא, שאם אתה לוקח מערכת פרקטלית ומריץ אותה מההתחלה בשתי נקודות, המערכת תנועה למקומות שונים, כי אף פעם אי אפשר להתחיל מב-ד-י-ו-ק אותה הנקודה.
    הרעיון, כפי שאני מבין אותו, של רופא "מגע" מתמחה (כמו איש שיאצו או טווינה), זה שהוא מכוונן את היכולות שלו בעבודה מול המערכת המורכבת הזו שהיא "האדם". כך שאדם שמיומן, ימצא את הפיתולים בתוך נקודת הטסובה הפרקטלית. בעוד שאדם לא מיומן, ילך על פי מסגרות שיאבדו את כל התמונה, במקרה שהוא אדם.

    או כמו שמאסטר אחד לטאי צ'י פעם אמר (ניקרא לו בועז):
    בטאי צ'י, האדם צריך לעבוד על עצמו. אם יש לו אישיות חזקה ומפותחת הוא יצליח בעבודה מול יריב או בן זוג. בלי זה, הטכניקות כשלעצמן לא יעבדו.

    בברכה,
    טל.

  • אמיגו  On 25 באפריל 2004 at 14:25

    בלית ברירה, גם לתת לאנשים למלא שאלון סובייקטיבי על רמות הכאב לפני הטיפול ואחריו זה משהו.
    ולגבי הפלסבו – שאלה טובה, לא יודע להשיב לך.

  • דוד כפרי  On 25 באפריל 2004 at 14:45

    אני התכוונתי למעקב הרבה יותר מפורט.
    שכל אדם, לפני שמתחיל טיפול סיני (או הומיאופטי, או מה שלא יהיה), יעבור סדרת בפיקות מערביות: EKG, לחץ-דם, בדיקות דם כלליות + ספציפיות לבעיות שאולי יש לו (סכרת? בעיות בתפקודי כבד? בלוטות?), ועל הבדיקות האלה יחזרו במשך הטיפול ואחריו.

    *בנוסף*, יש לשאול אותו איך הוא מרגיש, כלומר על תחושת ה-WELLBEING שלו.

    יקר קצת.
    אני לא רואה מחקר כזה יוצא לפועל בעתיד הקרוב.

    דוד

  • noah  On 25 באפריל 2004 at 16:50

    ה"תבונה" השכלית/זכרית – אמרה נחותה
    דברי מספרים…. כמה אנשים רופאו ע"י הולישיט וכמה ע"י תרופות זכריות שכליות ?? (איפה היינו(וכלבנו) ללא לואי פסטר היום ופלמינג)

    אז נכון שיש מקום להוליסטיקה במידת מה, כתחליף לפלסיבו ולהאמין לרפואה המערבית.

    ד"א זה ממש לא לינארי אלא מעריכי.

  • כרמל  On 25 באפריל 2004 at 18:58

    אף אחד פה לא מתנגד לרפואה מערבית בהחלט לא היינו כאן בלעדיה אבל וודאי היינו במקום אחר ולא בטוח שהוא אל היה יותר טוב. היו פחות אנשים על כדור הארץ, זה מה שבטוח 🙂 אני לא מעמידה את הרפואות זו כנגד זו, לטעמי הן משלימות זו את זו ואנו צועדים לעידן של אינטגרציה יפייפיה ביניהן. רק שמאיפה שאני מתבוננת בזה זו הרפואה ההוליסטית שהיא בסיס הכל והרפואה המערבית שהיא הרפואה המשלימה, זה הכל 🙂

    ולארתור דנט, עמך הסליחה, מדיניות החוץ העכשווית שלי גורסת מחיקתן המיידית לאלתר של הודעות עויינות או לא ענייניות ולכן מחקתי את המתחזה שלך ואת הודעתך שהתייחסה אליו. ובאשר לתזכורת על התיכף דוקטור, האנשים שחושבים כמוני פועלים היום בשולי הפיזיקה והפילוסופיה תוך דאגה כנה לשמם הטוב. יש לי תחושה שתוך 10 שנים המגמה תתהפך ואני אהיה שם 🙂

  • Rogatka  On 25 באפריל 2004 at 19:04

    במשהו שקרה לי בדארמסלה עילית – בכל יום הייתי עובר ליד הקבצנים המצורעים ותורם להם ביד רחבה (שוויצר שכמוני. .להם לא הייתה יד רחבה) עד שערב אחד, אחרי שהטלתי מטבע של כמה רופיות לתוך כף ידה חסרת האצבעות של זקנה חביבה, קראתי בתפריט המסעדה שמגישים "ליידי פינגרס".
    נכון. זה לא גרם לי להרגיש טוב עם מה שאכלתי עד אז.

  • רחלי  On 6 במאי 2004 at 11:47

    הכוונה לבמיה. מנסיוני העדתי אני תורמת מתכון עם הרבה שום ועגבניה, במחבת, מים וגו'. ללקק את האצבעות ממש.

%d בלוגרים אהבו את זה: