משולש ברמודה בבאגאן: שרלטנות לשם שמיים

העיר העתיקה באגאן שבבורמה היא היום אתר ארכיאולוגי בלבד: כ-2000 פגודות שמכסות כ-40 קמ"ר של שטח. יום אחד בהחלט מספיק לסיור בשטח, כי אחרי שרואים את הפגודות המרכזיות  (Shwezigon-מקום עליה לרגל שמאמינים כי שיני הבודהה קבורות בו, מקדש Anada עם 4 פסלי הבודהה בארבעת כיווני הרוח, Thatbyinnyu הגבוהה עם פסל הבודהה הענק, שממרומיה מומלץ לראות שקיעה, ו-Mingalazedi היפה מכל), אזי נכנס לתוקף החוק: "ראית פגודה אחת ראית את כולם". לא לכל ה-2000 אפשר להיכנס ואם הגעת לעשר בלי להשתעמם, אשריך. המסה הזאת נראית טוב מלמעלה, כמסה, אבל לכתת בה רגליים זה כבר סיפור אחר.

בערך בפגודה השמינית שלנו, שותפיי לטיול שלומי ואיתי התחילו לגלות סימני תשישות. "פגודה אחרונה" הבטיח שלומי לאיתי, שנשאר בחוץ להתמסטל עם קולה בורמזית. התאגידים האמריקאיים מחרימים את בורמה בגלל השלטון הקומוניסטי הצבאי שלה אז הם מכינים בעצמם משקה זול מאד דמוי קולה שמופץ בכל בורמה ורבים סבורים שטעמו עולה על הקוקה קולה המקורית. השמועות מספרות שהמרכיב הסודי קשור לאופיום הנפוץ כל כך בבורמה. שלומי קנה גם לעצמו בקבוק ואני סימנתי לו שאפגוש אותו בפנים.

מרוב עייפות שכחתי שבתוך פגודה הולכים רק מימין לשמאל, ופניתי שמאלה כי הפתח נראה לי רחב יותר. כעבור כמה דקות נתקלתי בזוג מבוגרים בריטים שהיו בדרכם החוצה והזכירו לי את החוקיות, אז חזרתי עימם והתחלתי שוב מימין. הצצתי החוצה וראיתי את איתי שותה ומוחה זיעה ממצחו. הוא לא ראה אותי. שלומי כנראה כבר התחיל את הסיבוב מימין ואני עכשיו הייתי בפיגור מאחוריו. הנחתי שניפגש בפנים.

את שלומי אני מכירה מהארץ. הכרנו באינטרנט, היה בליינד דייט לא משהו, הכרתי אותו לחברה הכי טובה שלי ויצא מזה חתיכת קשר. הוא היה איש תוכנה שמרן מרובע ולוגיקן שכל סממן הרפתקנות היה הלאה ממנו, עד שפתאום משהו נשבר בו בפנים. הוא החליט לנסוע להודו ל-3 חודשים כדי לאתגר את עצמו ומאז הוא רק האריך והאריך את הטיול וחברה שלי הבינה שזה הסוף. כשהגיע הקיץ ואני הייתי אמורה לנסוע לטיול שאני תכננתי למזרח לכמה חודשים, היה זה רק טבעי להיפגש עם שלומי בהודו, ומכיוון שהוא כבר היה שם כמעט בכל חור, הוא הביע רצון להצטרף אלי להמשך בבורמה וקמבודיה.

שמונה חודשים בהודו עשו את שלומי אדם אחר לגמרי, איזה סכר נפרץ. הוא עדיין לא היה הרפתקן גדול אבל הוא זרם יותר, משהו בו נפתח, לפני זה אני לא זוכרת שראיתי אותו מחייך, כמעט כל דבר היה כל כך מחושב, אפילו תנוחת זוויות הפה. הוא דיבר הרבה על הסדנאות שעשה באשרם בפונה, המהנדס הלוגיקן נתן משיחים לוגיים יפיפיים לקיומה של המיסטיקה, הדברים שמחוץ ללוגיקה, וזה באמת היה משעשע לקבל את זה דווקא ממנו. בכללי, זה עשה לו טוב, וזה היה כייף לראות אותו נפתח ומתפתח, לא משנה הודות למה בכלל.

סיימתי להקיף את הפגודה מבלי לפגוש את שלומי. הפער של חמש הדקות כנראה הספיק לו לצאת לפני. פגשתי בפנים עוד כמה פסלי בודהה מוזהבים ופתאום תקף אותי רצון עז להרגיש את מידת העתיקות שלהם. עמדתי ליד אחד מהם ועצמתי עיניים, דמיינתי את התקופה בה יצקו אותו, אילו מן אנשים התהלכו כאן, במה הם האמינו כשהם בנו את המבנים הנפלאים הללו, מאיפה הזהב, יכולתי כמעט להרגיש אותם מתהלכים סביבי בגלימות נזירים עתיקות. כשנפלטתי החוצה מהפגודה שלומי בהה בי בתמיהה. "איך זה יכול להיות שנכנסת לפני, יצאת אחרי ולא נפגשנו בפנים?" הוא עדיין חושב כמו מהנדס, שום דבר לא יעזור.

"באמת חשבתי לעצמי איך לא נפגשנו, אפילו חיכיתי לך באיזו פינה כמה דקות, מוזר לא?" החלטתי להתל בו. "אין בזה שום היגיון, היקף הפגודה כל כך צר שלפעמים שני אנשים אפילו לא יכולים לעמוד זה ליד זה, אין מקום שיכולת לעמוד בו ולא הייתי נתקל בך" הוא נראה ממש מוטרד. "בואי תכנסי איתי שוב, אני רוצה לראות את זה, זה פשוט לא יתכן!" המהנדס שבו מתלהב ואיתי שכבר חולם על המזגן בגסטהאוס נאנח בייאוש.

משועשעת לחלוטין אני עושה עם שלומי את כל ההקפה בשנית ואכן אין שום פינה שבה יכולתי לעמוד מבלי להיראות. ההתלהבות שלו מהבעיה המיסטית הקלה כל כך חיננית שאני לא יכולה להתאפק ואני מוסיפה עוד קיסם למדורה. "יו שלומי, יש איזושהי אפשרות, אבל… לא, לא יכול להיות" עיני נדלקות ללא בושה. "מה? תגידי, מה?" הוא להוט. אני מראה לו את פסל הבודהה הקטן מזהב ומספרת לו איך עצמתי עיניים והייתי איתו בתקופה אחרת. "הנשמה שלי הלכה לרגע למקום אחר, ואולי לרגע באמת נעלמתי מכאן, גם גופנית. אתה הרי יודע שרוח וחומר זה אותו החומר, והחומר נוצר בכל שנייה מחדש, אולי הגעתי לאיזו נקודת חיבור מוזרה שבה לרגע באמת הייתי שם ואז חלפת על פני. זו האפשרות היחידה".

אני באמת מאמינה באחדות הרוח והחומר וכדומה אבל אני לא מאמינה שסתם אדם יכול לממש רגע כזה ביקום החומרי. באמת סתם חמדתי לצון ואולי זה נראה כמו התעללות בדיעבד אבל היה יום חם והינו זקוקים לקצת שעשוע, באמת, לא יכולתי להתאפק. חשבתי לגלות לו את האמת כעבור כשעה, אבל ככל שחלף הזמן זה נראה קשה יותר ובעל השלכות שלא רציתי לקחת עליהן את האחריות. שלומי לא הפסיק לדבר על זה, איתי, עם איתי ועם כל אדם שפגשנו. שמונה חודשים פמפמו לו מסרים רוחניים בהודו אבל זו הפעם הראשונה שזומנה לו חוויה כזו, שיעור שהוכיח לו שיש עולם שלם מעבר ללוגיקה. הוא היה כל כך מאושר שזה כבר בכלל לא היה משעשע.

כל מי ששמע את הסיפור מפיו ניסה להציע פתרונות והוא הזים את כולם בלהט המהנדס שלו. מישהי אפילו הציעה: "אולי היא התחילה משמאל ואז חזרה שוב ונכנסה אחריך?" אבל שלומי, בלהטו, שכבר שכח שאני קיימת מעבר לשיעור מיסטי עבורו, אמר מיד "אבל אז איתי היה רואה אותה עוברת שוב בפתח, ואיתי עמד שם כל הזמן ולא ראה כלום, נכון איתי?" המשכתי לשתף פעולה עם התעלומה והאמת נגנזה.

לשלומי היה חשוב להאמין בתעלומה הזו, הוא ראה בה את התגלמות המאבק בין המדע למיסטיקה, בין היצור הסגור והמפוחד מהטכניון לבין הגבר החדש והמשוחרר שהוא עכשיו. לא אני ניפחתי את הבלון הזה מלכתחילה אז לא העזתי להיות זו שתתקע בו מחט. ככל שחלף הזמן הבנתי שהמהתלה שלי מתעצמת לכדי פוטנציאל מחט, והמשכתי להחריש.

לימים, חזרתי הביתה ושלומי המשיך לוויאטנם, שם פגש בשרי, אישה אוסטרלית גדולה ממנו בחמש שנים עם ילד כושי בן חמש מבעלה הקודם. שרי הלכה שבי אחרי תורות רוחניות שונות והתהלכה עם תליון של סאי באבא. מסתבר ששרי ביקשה מסאי באבא לשלוח לה גבר שיהיה סובלני לאמונות שלה ואף יחלוק בהן. אחרי תקרית הפגודה, שלומי היה כבר מוכן ללכת יותר רחוק אל תוך המיסטיקה וזה היה הרקע לחיבור ביניהם. שרי ושלומי נשואים היום באושר, חולקים ילד משותף וחיים באוסטרליה.

מתוך הכרות איתו ועם החלק השמרן שבו שתמיד חיפש את פתח המילוט חזרה למי שהוא היה, אני חוששת שאם הייתי מגלה לו את האמת הפשוטה והלוגית בפרשת הפגודה, החיבור עם שרי והבאבות שלה לא היה מתאפשר. היום אני רואה בבדיחה שהתעצמה שרלטנות לשם שמיים. אני מאמינה בכל ליבי בתופעות מיסטיות וזה בכלל לא משנה שדווקא התופעה האחת שעיצבה את בסיס האמונה של שלומי זויפה על ידי במקרה. מה שחשוב בחיים זה לא מה שנכון, מוכח או צודק, אלא מה שמאמינים בו ומה שזה מאפשר לנו להיות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לילית  On 18 במאי 2004 at 10:16

    כותבת נפלא. היה לי נעים על הבוקר – לקרוא ולצאת לציד.

  • באבא בובה  On 18 במאי 2004 at 10:51

    דוגמה מצוינת שמוכיחה שוב כמה "נכונות" המיסטיקות השונות,וכמה מטומטמים האנשים שמאמינים בהן.

  • ימימה  On 18 במאי 2004 at 12:13

    של ה-muggles, שמרוב פחד להאמין, מאמינים בכל לבם, ואף פוחדים. 🙂

  • סֵג  On 18 במאי 2004 at 13:21

    אחרי הקריאה קשה לי שלא לחשוב כמה תופעות מיסטיות הם שקרים קטנים ולבנים כאלו.

    לומר שמה שחשוב בחיים זה לא מה שנכון, אלא מה שזה מאפשר לך להיות, זה פשוט לומר- תאכילו אותי בשקרים. זה מזכיר לי את הבוקוניזם (מהספר 'עריסת חתול', אם את מכירה).

  • כרמל  On 18 במאי 2004 at 13:33

    אתה מתפרץ לדלת פתוחה, סג. אני עוסקת מכמה זוויות בחקירת האותנטי והאמת, גם דרך הפילוסופיה של מחקר התקשורת. אמת ושקר הם מושגים מאד יחסיים ואני בכלל לא בטוחה שהם הפכים. האם ייצוגי מציאות הם שקר? האם סימולקרות הן שקר? למה ולמי שאלת הממשות של דמות כמו קרלו או מיקי מאוס חשובה? אין ספק שישנן תופעות מעבר ללוגיקה, אז האם זה חשוב ששלומי מבסס את האמונה הזו באקראי על תופעה אחת שדווקא לא שייכת לתחום הזה? אלו הן שאלות שעוד אעסוק בהן מכיוונים שונים בהמשך.

  • סֵג  On 18 במאי 2004 at 14:06

    בית ה' מהספר ה1 של בוקונון: חיי לפי השקר שעושה אותך אמיץ וטוב-לב ובריא ושמח.
    את מאמינה בשקר הזה?

  • כרמל  On 18 במאי 2004 at 14:35

    לא מכירה את עריסת החתול ולא נראה לי שהבנת את ההבדל המהותי שאני עושה בין שקר לחוסר אותנטיות של ייצוג מציאות. אם התחום כולו אינו שקרי אך הייצוג הספציפי הזה הוא שקרי הוא אינו פסול בעיני כמייצג של התחום שכן שאלת האותנטיות שלו אינה חשובה מהותית.
    שקר, לעומת זאת, היא כשאתה נותן לינק לאתר שאין לך ברשימות, למשל 🙂

  • סֵג  On 18 במאי 2004 at 17:54

    הלינק הוא לא שקר.. הוא מפגש בין עולמות מקבילים P:

    שלומי ביסס את האמונה שלו על הדברים שלך. איך הוא יכול לדעת אם זה שקר או חוסר אותנטיות?
    מנקודת המבט שלך אני יכול להבין את ההבדל בין השניים. את יודעת שאנשים יכולים לעשות כל מיני דברים מוזרים (כמו להעלם), אז לומר למישהו שנעלמת, זה סתם טעות, כי התופעה הזו קיימת ואפילו היתה יכול להתקיים באותה מידה שהיא לא התקיימה.
    אבל נקודת המבט של שלומי שונה מהותית. הוא היה ספקן מאוד. את סיפקת לו את ההוכחה הלוגית כדי שיסחף למיסטיקה.

  • סֵג  On 18 במאי 2004 at 17:55

    מוזר לחשוב על זה – אם לא היית אומרת לו שנעלמת, אולי הוא היה מחזיק היום באמת אחרת לגמרי. האמת שלו נולדה משקר. אולי אמת גדולה התגלתה לו מהדברים שאמרת לו (ובכל מקרה זה שקר לדעתי).. גם אם כן, אני חושב לדעת שלא נעלמת בפגודה מעמיד את כל מערך האמונות שלו היום בשאלה. הוא היה ספקן עד שגילה שאת יכולה להעלם.

  • כרמל  On 18 במאי 2004 at 18:16

    הוא היה מלא בסיפורים מיסטיים משמונה חודשים בהודו. אני הייתי רק הקש ולא רציתי לשבור את גב הגמל 🙂 יאללה נמאס לי להתווכח. נקסט.

  • ניקי  On 18 במאי 2004 at 23:32

    הטקסטים שלך הם קלאסה

  • נרקס  On 19 במאי 2004 at 12:39

    את גדולה. Sie UberFrau !!!

  • Php_q  On 12 ביוני 2004 at 2:02

    אחלה סיפור 🙂 נהנתי לקרוא לפני השינה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: