כשהסלולרי פולט חום אנושי

חברת "פיליפס" ערכה לפני 3 שנים מחקר על אסטרטגיות חדירה של טלפוניה סלולארית לתרבויות שונות. על בסיס מחקר זה נתבקשתי לכתוב כתבה למגזין אורנג' אך משהכתבה הייתה מוכנה הם פתאום התחרטו ודחו אותה משיקולים אסטרטגיים בלתי נהירים לי. בשבוע שעבר מצאתי אותה באקראי במחשב שלי וחשבתי שיהיה לכם מעניין

במדינה בה "סלולארי לכל ילד" הוא קונספט מובן מאליו, כבר לא עוצרים לחשוב כיצד שינה הטלפון הנייד את חיינו, ועוד פחות זוכרים, מדוע הסכמנו לאמץ אותו בהרחבה מלכתחילה. המוטיבציה המובילה לשימוש בסלולארי והסיבה לחדירתו משתנה מתרבות לתרבות. הסלולארי נותן מענה לבעיות שהתפתחו בתרבויות שונות ומנסה להציע פתרון לצורך מודע או בלתי מודע של התרבות או המדינה הרלוונטית. לעיתים, התקשורת הסלולארית מציעה מענה לבעיה והיפוכה, בהקשרים תרבותיים שונים. חברת פיליפס ערכה מחקר בינלאומי העוסק בתרבות סלולארית, בניסיון להתחקות אחר משתני המפתח להבנת החברה בארצות שונות ולראות כיצד הטלפון הסלולארי ניסה לתת להם מענה.

בבסיס התודעה התרבותית האמריקאית קיים פחד של היחיד מנידוי חברתי. הטלפונים הסלולאריים חדרו, אפוא, לשוק האמריקני, דרך מסרים של יחד או מסרים כדוגמת "אל תישאר מחוץ למהפכה". הדגש הוא על אינדיבידואליות וקשרים בין האינדיבידואל לקרוביו, כמענה לצורכי האדם שיכירו בכל אספקט שלו כאינדיבידואל ולפחד שלו מנידוי מהזרם החברתי המוביל. 

באירופה, הטלפון הסלולארי נותן תחושה שיש עם מי לדבר, בסביבה המשתנה במהירות ויכולה לאיים על היחיד. הסלולארי מציע אפשרות להישאר בקשר עם מספר קבוע של אנשים , למרות המגע היומיומי השוטף עם כמות גדולה של אנשים לא מוכרים. הטלפון הסלולארי מתפקד כאמצעי להדגשת הערך העצמי של האדם, סוג של אישור עצמי, המגדיר את הקהילות אליהן הוא שייך. 

פקקי תנועה ונערות מתבגרות

במדינות מתפתחות רבות, הטלפון הסלולארי הוא כלי פונקציונאלי, היוצר אצל היחיד רגש שייכות לחברה ותחושה שיש לו תפקיד בה.  הטלפון הסלולארי הוא כלי חברתי של ממש, השולף אדם מלחצי היומיום ומחבר אותו לחברה בה הוא חי. הסלולארי נותן מענה לבעיית הניידות ולחוסר התקשורת בין משפחות המאפיינים את העידן המודרני המנוכר, ומציע דרך הרמונית יותר להיכנס לעידן זה.

בברזיל ומכסיקו, החברה חוששת מהמודרניזם הקר, המאיים על מסורת האיחוד המשפחתי. במכסיקו, בשנים האחרונות, קיים פחד של ההורים לאבד שליטה על בנותיהם המתבגרות. הטלפון הסלולארי מציע יכולת להידוק קשרים במשפחה. חברות התקשורת בברזיל שידרו מסרים של שיפור התקשורת בין הורים לבנות והציעו את הטלפון הסלולארי כתרופת הרגעה. בנוסף, בברזיל קיימת בעיה חמורה של פקקי תנועה כבדים המשביתים אנשים לשעות ומשעממים אותם. שיחות הטלפון מהאוטו בזמן הפקק מציעות מענה לבעיה זו. 

בסין, לעומת זאת, הטלפון הסלולארי חדר מסיבה הפוכה לחלוטין. החברה הסינית תרה אחר הרמוניה בין היחיד לחברה. הסלולארי מדגיש את פחדי היחיד שהחברה אינה מעריכה אותו מחד, ומאפשר ליחיד לקבל החלטות עצמאיות ולקבוע מחדש את מקומו בחברה, מאידך. בתרבות הסינית קשה ליחיד לנתק את עצמו מההקשר החברתי, הוא נאבק על מנת להתבדל ולהשיג מרחב של פרטיות. הטלפון הסלולארי נתפש כגורם מבדל המאפשר מרחב של פרטיות וכך הוא הוצג לסינים (שכזכור, חדשים לקונספט הפרטיות. הדור החדש משווע אליה-כ.ו 2004).

המאפיינים הדמוגראפיים של מאמצי הטכנולוגיה הסלולארית הראשונים, אף הם שונים ממדינה למדינה. בבריטניה אלו הם מקבלי ההחלטות, בגרמניה ואיטליה אנשי העסקים, בסין יזמים צעירים ובארה"ב מובילים חברתיים היוצרים מגמות חדשות.

איפה אתה עכשיו?

הטלפון הסלולארי חוצה את הקווים בין המרחב הציבורי לפרטי ומפרק טריטוריות של מקום וזמן. קיים פחד שהוא יפרק גם את זהות האדם, ההופכת לניידת ומגדירה בכל פעם מחדש את המקום והזמן. המשפטים הראשונים שלנו בשיחה פעמים רבות הם: "איפה את?" או "אתה לא תאמין מאיפה אני מדבר אתך עכשיו". תכונותיה של התקשורת הסלולארית הן דו-משמעיות ולכן הן פתוחות לפרשנות תרבותית. למשל: הסלולארי מחזק את הפרטיות, אך גם פוגע בה, מפני שיותר שיחות מתבצעות בפומבי. המשתמש מהווה שולט ונשלט בו זמנית, שכן הוא שולט במכשיר בכל עת, אך גם זמין בקלות ונמצא "בידי" המתקשר אליו. 

על מגבלות התקשורת הסלולארית ניתן ללמוד מפי אותן תרבויות ואותם אנשים הנרתעים ממנה. דרך עיני הנרתעים, התרבות הסלולארית יוצרת אנשים מנופחים מחשיבות עצמית, הסובלים מעודף קומוניקציה והחצנה שלה. בעיניהם הדבר מקביל לחוסר קומוניקציה אמיתית של אנשים אלו עם הקרובים אליהם ועם עצמם. לזמינות בכל זמן ובכל מחיר, יש מחיר. 

עולם שלכל אזרח בו יש טלפון סלולארי, הוא עולם בו מדברים בקול רם ותנועות גוף רבות, על מנת למשוך תשומת לב ולהפגין נוכחות מפחד להיטמע בהמון. עולם בו אנשים מתקשרים מבלי להסתכל אלה לאלה בעיניים. במקרה קיצוני הדבר עשוי לגרום למונוטוניות ולעודד מתח, אלימות וניכור. 

היהודי הנייד

מהמחקר של פיליפס עולה כי תרבויות המרבות לדבר בטלפון הסלולארי מאופיינות בפחות חום אנושי. מה הפלא, אפוא, שחלק נכבד מהמכשירים פולטי החום (הלא אנושי), מקורו בסקנדינביה. עם זאת, המקרה של ישראל סותר הנחה זו. החברה הישראלית החמה התאהבה לחלוטין בסלולארי ורואה בו כלי להפגנת סגנון אישי, מעיצוב הפאנל ועד לצליל הצלצול. אמור לי איזה סלולארי יש לך ואומר לך מי אתה. הישראלי הממוצע מחליף דגם כל שנתיים, כאשר מכשיר חדש מקודם בדרך כלל באמצעות מובילים חברתיים. 

אנו, הישראלים, תקשורתיים ותזזיתיים מאד. החברות הסלולאריות שלנו אוהבות לטפח את תדמית הישראלי כקשקשן ושיאן בדיבור. גורמים נוספים בתרבות הישראלית שסייעו להתפשטות הסלולארית, הם היותנו מאמצים מהירים של חידושים טכנולוגיים והדגש המושרש בתרבות שלנו על קשר עם המשפחה.

במחקר שערכה חברת אריקסון נמצא כי ישראלי מדבר בממוצע 450 דקות בחודש, לעומת 250 דקות אצל האירופאי ו100 דקות ומטה אצל האמריקאי. נתון מעניין נוסף מצא כי בעולם מתחילים להשתמש בטלפון סלולארי בסביבות גיל ה- 20, בעוד שבישראל אין זה נדיר לראות ילדי בית ספר יסודי עם סלולארי צמוד. תופעת "היהודי הנייד" או שמא עצם היותנו "העם הסלולארי הנבחר", היא נושא למחקר בפני עצמו.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • Rogatka  On 22 במאי 2004 at 16:45

    אולי לך השיקולים של אורנג' לא היו נהירים. לי כקורא כתבה זו הם נהירים עד מאוד.

  • כרמל  On 22 במאי 2004 at 17:33

    אולי אני תמימה, תשתף אותי.

  • Rogatka  On 23 במאי 2004 at 19:17

    או אולי זה רק משום שאני עובד בחברת תקשורת שבינתיים עוסקת בסלולאר:

    "קיים פחד שהוא יפרק גם את זהות האדם, ההופכת לניידת ומגדירה בכל פעם מחדש את המקום והזמן".
    "הסלולארי מחזק את הפרטיות, אך גם פוגע בה".
    "המשתמש מהווה שולט ונשלט".
    "על מגבלות התקשורת הסלולארית ניתן ללמוד מפי אותן תרבויות ואותם אנשים הנרתעים ממנה. דרך עיני הנרתעים, התרבות הסלולארית יוצרת אנשים מנופחים מחשיבות עצמית, הסובלים מעודף קומוניקציה והחצנה שלה. בעיניהם הדבר מקביל לחוסר קומוניקציה אמיתית של אנשים אלו עם הקרובים אליהם ועם עצמם. לזמינות בכל זמן ובכל מחיר, יש מחיר".
    "עולם בו אנשים מתקשרים מבלי להסתכל אלה לאלה בעיניים".

    את המחיר הזה, שעליו את מדברת בחן כה רב ובגילוי לב שכזה, קברניטי כל חברה סלולארית היו מעדיפים להצניע. מבלי הפסקאות והמשפטים הנ"ל הכתבה הייתה יכולה להיות נהדרת. אין מקום להדגשת צדדים שליליים בפרסום שירות/מוצר של חברה, לפחות לא במגרש הביתי שלה.

  • כרמל  On 24 במאי 2004 at 9:02

    מה לא כולם יודעים את זה? 🙂 אבל הם יכלו לקחת את החלק הרב תרבותי וזהו. ואני לתומי חשבתי שלא מתאים להם שנראה איך הם ניצלו את הפחדים הבסיסיים ביותר שלנו כדי לתקוע לנו מוצר בתור פתרון…. אולי גם זה היה שיקול? 🙂

  • Rogatka  On 25 במאי 2004 at 11:48

    בין השורות. אולי הם פשוט חששו שהמנויים לא יבינו את השפה האקדמית.
    לא יכולת להוסיף ציורים?

%d בלוגרים אהבו את זה: