סקס והשבט הגדול

* כתבה זו פורסמה לראשונה במגזין "דרך האושר"

* כדאי לקרוא גם על "פרדוכס הפמיניסטית הרוחנית" שפרסמתי היום ב-NRG

"אני רוני, בת לחנה, אמא לשני, אחות לשירה, נכדה לשרה, גיסה לאורלי, דודה לתמר וחברה למיכל וטלי. נשיות בשבילי תמיד הייתה חולשה, פסיביות. אני מגלה את הרכות עכשיו ומתחילה להעריך את העוצמה שלה". הצגה עצמית דרך הנשים בחייך ומהי נשיות עבורך היא אחת הצורות לפתוח מעגל נשים. כעשר נשים יושבות מולי במעגל וחולקות איתי חוויות ומחשבות אינטימיות, כל אחת בתורה. הגילאים מגוונים, הרקעים שונים אבל החוויה הנשית אחת היא ונדמה שהיא מזמנת לנו את אותן מהמורות. 

אנחנו עושות יחד רשימה של תכונות המאפיינות את המהות הנשית ובוחרות מתוכה תכונה אחת שיש בנו ואנו אוהבות ואחת שאנו רוצות לחזק בעצמנו, ומביעות אותן בציור. ר' מרגישה בטוחה באימהות ובהכלה שלה ורוצה לחזק את החושניות. "מהצורה שבה ציירת את זה נראה שאת תופסת את האימהות והחושניות כהפכים שבאים זה על חשבון זה" מנתחת אילנה אילן מ"לגעת אישה" יוצרת ומנחה של מעגלי נשים, "אישה היא אימהית וחושנית כאחד, אל תתני לאף אחד לגרום לך להרגיש שאת או זה או זה ולנתק אותך מהעוצמה שלך".

מקורם של מעגלי הנשים במסורות של שיתוף, שוויון ואחווה נשית, אשר קיימו הנשים בעולם העתיק, על מנת לפתור את בעיות השבט וכמסגרת של חניכה נשית לדורות הבאים. כיום, מעגל נשים נוצר מתוך הצורך של אישה להיות חלק ממנו ותוכנו עשוי להיות גמיש: ישנם מעגלים עם או בלי הנחיה, בהנחיה קבועה או מתחלפת, ישנם מעגלים חד פעמיים לקראת לידה או חתונה ומעגלים למטרת ריפוי או תמיכה שנפגשים באופן קבוע במשך שנים. גם את הפורמט הקבוע אפשר לכונן בצורות שונות: יש האוהבות הצגה עצמית, כאלו המתחילות במדיטציה או הקראת קטע הקשור בנשיות ויש המשתמשות בכלים אינדיאנים או יהודיים שונים. הכול פתוח בתנאי שישמר "השילוש הקדוש": הקשבה, שמירה על פרטיות ושוויוניות. 

"גם אם יש הנחיה המנחה אינה מעל כולם, לכל אחת יש אחריות לכל מה שקורה, אם צריך הפסקה, שינוי כיוון או אם מישהי לא רוצה להשתתף בחלק מסוים" מסבירה אילנה. "אם  לא תביאי את עצמך אין מי שיבטא את הקול שלך. אין קורבנות במעגל, כולן שוות ומחויבות, אנו יוצרות מרחב אינטימי כדי שאישה תעיז להביא את מהותה למעגל". הנשים במעגל נחשפות בהיסוס ובהדרגה. א' מספרת שבעלה רוצה לקיים נישואים פתוחים והיא מנסה להבין את המקור לצרכיו. ג' שגדלה בסביבה נטולת ילדים, מספרת על חששותיה מהמפגש עם הילדות של בן זוגה, ש' חולקת חווית הטרדה מינית אצל רופא ועצב של כאב נחשף אצל כולן, אין אישה שאין לה סיפור כזה, משהו שסגר אותה. הנשיות, אנחנו מגלות יחד, היא חוויה שהשמחה והכאב מהולים בה יחדיו, "בעצב תלדי בנים".

בשבטים אינדיאנים קדומים נהגו להעביר מקל דיבור שרק מי שאוחזת בו מדברת והשאר מקשיבות. אילנה משתמשת בכדור קטן כמקל דיבור, כדי לסמל את העגול והנקבי. "בלי שיפוט, בלי קריאות ביניים ועצות. שכל אחת תדבר על עצמה" אילנה פורטת בפנינו את משמעות ההקשבה המקודשת. "בא לך לדבר כי הסיפור של מישהי מזכיר לך משהו על עצמך? תנשמי, תחכי לתורך, ואולי כשהוא יגיע תנסי לדבר על משהו אחר. לצאת מהריכוז העצמי שלי ולאפשר גם לאחרים להיות זה ריפוי. זו לא הדחקה, זו הקשבה".

מינית, אלוהית, מרפאה

בתקופה הניאוליטית, כעשרת אלפים שנה לפנה"ס, שגשגה דת האלה שהאמינה בטבע ובכוח הנשי של היקום. ניתן לראות שרידים ממנה גם בתפיסת השכינה ביהדות או בדמותה של מריה בנצרות. התרבות של אותם זמנים הייתה שוויונית ושיתופית באופן מוחלט (ולא שלטון של אמזונות כמו שנהוג לחשוב-כ.ו), מיניות האישה פרחה והייתה אקט של חיבור לכוח האלוהי שבתוכנו. נשים בחרו את בני זוגן, כמו בטבע, והיו הן אחראיות לספק את המיניות הגברית מהמקום שמתאים להן. באמנות מהתקופה הניאוליטית אפשר לראות שאין סמלי מלחמה ושליטה אלא רק פריון וטבע.

אבל אז החלו פלישות של שבטים מהמזרח, נוצרו הדתות והתגבשה תפיסת הרכוש, שסימנו את המעבר לעידן הזכרי הלוחמני. הגברים הם אלו שבוחרים, נושאים נשים רבות ואונסים אותן או אחרות, וכך נלקחה מהנשים הזכות להשתמש במיניות מתי ואיך שהן רוצות. כשאנחנו  מיניות אנחנו אלוהיות, אנחנו מרפאות וזה איים על הגברים שייסדו פרקטיקות של הרג על ניאוף, כריתת דגדגן וציד מכשפות. תרבויות האלה הפאגאניות נדחקו ודוכאו במקביל לדיכוי המתמשך של המהות הנשית. 

"תחת שלטון הנצרות, מיילדות ומרפאות רבות נזרקו למים מצוק גבוה, ואם הן לא היו טובעות היו מוכרזות כמכשפות ומומתות" מספרת אילנה. "בתרבות המוסלמית היו הנשים יולדות מעל בור ואם הנולדת הייתה בת היו קוברים אותה באותו בור על המקום. כל הזיכרונות הללו צרובים לנו בד.נ.א ויוצרים את הקורבנות הנשית, הפחד שלנו מפני גילוי העוצמה שלנו, פן ניענש, ניאנס או ניהרג. את מחיר ההדחקה של המהות הנשית אנו משלמות בגופנו היום, בדמות סרטני שד ושחלות".

אילנה מכירה מקרוב את מחיר ההדחקה. עד לפני חמש שנים היא חייתה בארה"ב והתמקדה בקריירה אינטנסיבית של עיצוב תעשייתי וראיית חשבון. הסרטן שהתגלה בכליות שלה גרם למהפך תפיסתי ולמעבר ממה שהיא קוראת לו אורח חיים זכרי – הרדיפה אחר הישגים, כסף וקריירה – להקשבה לגוף, מנוחה ומחזוריות. "התחלתי לעבוד מהרחם. היו לי כבר שני ילדים אז ועדיין לא הבנתי מה זה לעבוד מהרחם" היא חולקת את סיפורה עמנו, נשות המעגל. "כל חיי ניסיתי לכווץ את המקום, הייתי בולמית, נלחמתי בעצמי, עד שגיליתי את התדר של הנשיות ופיתחתי את התפיסה של ריפוי נשי". 

ההיגיון הזכרי של הפמיניזם

איך תיצרי מעגל נשים בעצמך?

1.לפני המעגל: א. מצאי את מקומך בו: שבי עם עצמך ותחשבי מה מתאים למהותך הפנימית באמת (ולא לאגו שלך) – להנחות? להקשיב? לארגן?
ב. החליטי איזה מעגל את רוצה ומי את רוצה שתהיה בו – מעגל של חברות או כזה הפתוח לכולן? מעגל חד פעמי לקראת אירוע או מעגל שיפגש באופן קבוע? האם תרצי שיהיה פתוח לנשים נוספות או רק למשתתפות קבועות שמחויבות לכך?

2.פורמט: הנשים צריכות לשבת במעגל, רצוי על הרצפה אך זה אינו מחויב המציאות. רצוי לא לאפשר יותר מ-20 נשים במעגל כדי שלכל אחת תהיה הזדמנות להשתתף. הכיני נרות, אולי מוסיקת רקע שקטה, ודאי שהטלפונים מכובים, וקבעי חפץ, רצוי עגול או בעל סמליות מסוימת, שישמש כ"מקל דיבור", שלאוחזת בו זכות הדיבור.

3.לפתוח מעגל: יש לכונן את המעגל וליצור את המרכז שלו, בין אם ע"י הצגה עצמית קצרה של כל משתתפת, הקראת קטע שקשור לנשיות, מדיטציה קצרה או שימוש בכלי מוסיקה כלשהו, מצאי את הדרך המיוחדת שלך לפתוח מעגל.

4.תכני מעגל: אם מדובר במעגל לקראת לידה או נישואין מצאי תכנים הקשורים בכך. למשל: שהנשואות/אימהות יספרו על התחושות לפני החתונה/לידה שלהן ויעבירו הלאה את החכמה הנשית שצברו. אם מדובר במעגל של חברות קרובות, ניתן לאפשר לכל אחת לדבר על הבעיה המרכזית הקשורה לנשיות שהיא מתמודדת איתה כרגע. ניתן גם לספר חוויות מנקודות ציון בחיי המהות הנשית שלנו כמו קבלת חווית הווסת או המשכב הראשון עם גבר ועוד. היי יצירתית.

 5.כללים לשמירה במעגל: 

א. הקשבה מקודשת – רק האוחזת במקל הדיבור מדברת, בלי עצות והערות ביניים, לכבד את המרחב זו של זו
ב. שמירה על פרטיות – הנשים במעגל חושפות בפניך פרטים אינטימיים, אל תדברי עליהם מחוץ למעגל
ג. שוויוניות –  המנחה אינה חשובה יותר מכל משתתפת או מקשיבה אחרת. כל אחת אחראית למה שהיא מביאה למעגל ולאווירה בו במידה שווה, אם צריך הפסקה או שינוי כיוון. כמו כן זכותה של כל אחת שלא לשתף בחלקים מסוימים אם היא מקשיבה ומכבדת אחרות

6. סגירת מעגל: יש לסגור מעגל ולהזכיר לנשים לשמור על פרטיות המידע. אפשר לסגור את המעגל בצורה דומה לפתיחתו בקטע מוסיקלי או מילולי כלשהו, במדיטציית הודיה לכל מי שהחזיקו לכן מרחב לקיומו של המעגל וזו לזו, או בסבב שבו כל אחת תספר איך הרגישה ומה למדה מהמעגל.

אילנה שולפת מקופסא את הצלמית הקדומה ביותר שנמצאה ביבשת אירופה של האלה ונוס, רפויה ועתירת צלוליטיס הרבה מעבר לממדים של פסלי ונוס הקלאסיים המאוחרים יותר. הצלמית עוברת בינינו וכולנו ממששות אותה ונאנחות. לו יכולנו לקבל את עצמנו כך, בעגול המשתפל והרגוע הזה. "המסרים של סירוס הגוף שהתרבות משדרת לנו, הולכים יד ביד עם דיכוי המיניות" אומרת אילנה, אך בזאת מסתכמת ההסכמה שלה עם התנועה הפמיניסטית.

עולמנו כיום מתנהל בפן הזכרי של היררכיה, כוחניות וחוסר תקשורת. התנועה הפמיניסטית פרצה דרך לנשים בעולם של גברים והיא עשתה זאת בדרך זכרית, מתוך מגמה להראות שאיננו שונות מהגברים במדדים שלהם. תפיסת המהות הנשית המתעוררת היא פוסט פמיניסטית. "אנחנו לא זהות לגברים ואני לא רוצה להימדד לפי ערכי ההצלחה שלהם בכלל" אומרת אילנה. "המהות הזכרית היא ליניארית, כל יום אותו הדבר ועם הפנים קדימה, קמים בשמונה לעבודה וחוזרים בחמש. אנחנו מחזוריות במהותנו. בימים לפני קבלת המחזור אני לא בפוקוס, אני רוצה לגיטימציה לא לתפקד בימים האלה. אנחנו עושות המון דברים במקביל אבל פתאום צריכות מרחב, זה המעגל שלנו. ואם ביום שלישי לא בא לי סקס? הריפוי הנשי הוא בחירה לעשות מה שנכון לנו גם כשזה נתפש ככפירה".

אחד המחירים הכואבים ביותר של אי ההקשבה של אישה לגופה הוא התמורה שחלה ביחסינו לווסת, מקדושה לבושה. "המון נשים מכחישות את התסמונת הקדם וסתית, מתעלמות מהמחזוריות של גופן" מזהירה אילנה. "לא מזמן פורסם מחקר של רופא מבי"ח בילינסון שגילה תאימות מדאיגה בין מחלות רחם קשות לאורח חיי האישה, מסתבר שהמחלות הללו תקפו בעיקר נשים קרייריסטיות ועסוקות שלא הקשיבו לקצב הנשי שלהן".

המהות הזכרית עובדת מתוך תפיסה של היררכיות, כוח ושליטה, חשיבה של משאבים מוגבלים ותחרות ואלו הן האיכויות הנמדדות כהישגים בעולמנו. המהות הנשית מבקשת לשחרר שליטה ולעבוד מתוך שפע, שיתוף ושוויון. "נשים רבות מתחילות ליצור מעגלי נשים עכשיו ובהתחלה חששתי מתחרות" מתוודה אילנה, "עד שהבנתי שאני חושבת בצורה זכרית, שעלי לשחרר שליטה. יש שפע של נשים ויש מספיק עבודה לכולנו. אי אפשר לקחת לי את הידע הזה כי אף אחת לא יכולה לעשות את הדברים כמוני, כל אחת מיוחדת בדרכה. ואני ממילא רוצה להפיץ אותו, כי הוא נמצא בכולנו ותפקידי הוא רק לעורר את הזיכרון אליו. כשהתחלתי לחשוב כך ולשתף פעולה עם נשים אחרות, העבודה של כולנו הוכפלה. כך עובדת המהות הנשית".

מעגל נשים בכל ישוב

תהליך ההיזכרות הזה כבר החל. יותר ויותר נשים לוקחות אחריות ומקשיבות לגופן, יותר יולדות עומדות על שלן מול רופאים ומבקשות ללדת בבית. "יש לנו את הידע" מעודדת אילנה. "אין מישהו שיכול ללמדנו משהו שאיננו יודעות, אנחנו מרגישות מה טוב לנו. אינטואיציה נשית קוראים לזה, לא?" נשות המעגל מבכות בסיפוריהן את העדרה של החניכה הנשית שחווינו להתנהגות עם ווסת, נישואין, היריון ולידה, זקנה… מאגר עצום של חכמה נשית עתיקה שלא מועברת מדור לדור, ואולי כאן, במעגל, משהו מזה ייספג בנו. 

המון נשים רוצות להשתתף במעגל נשים או לארגן כזה אך לא יודעות מאיפה להתחיל. "כל אישה צריכה למצוא את תפקידה במעגל, לא כל אחת צריכה להיות מנחה" מסבירה אילנה. "המקשיבה לא פחות חשובה מהמנחה, ואולי תפקידך הוא להיות היוזמת והמארגנת, או להרגיש את מי את רוצה להביא, האם נשים זרות או חברות קרובות, צריך רק אומץ ולשחרר שליטה על מה שיקרה במעגל". כולנו מכירות בערכה של שיחת נשים טובה מלב אל לב, כמה היא משמחת וממלאה אותנו. כולנו צפינו בקנאה באחווה הנשית של קארי וחברותיה בסדרה "סקס והעיר הגדולה" ומעגלי הנשים הם הגרסה השבטית העתיקה של האחווה הזו, מה שמסביר את המשיכה הגדולה של נשים לחוות מעגלים כאלו.

הנשיות היא מהות, היא לא מגדר. כמו שישנן נשים שמייצגות מהות גברית ישנם גם גברים שמדברים את השפה הנשית והמהות הזאת מפותחת אצלם. ישנם מעגלי נשים בודדים שמקבלים אליהם גם גברים כאלה, אבל אילנה ויתרה על כך לאחר ניסיון קצר. "גם גבר עם נשיות מפותחת הוא קודם כל גבר וכשניסיתי להושיב גברים במעגלי נשים, למרות ההבנה והפתיחות, בכל זאת ניצת שם זיק של מאבק" היא מספרת. "החלטתי לחכות עם זה. המהות הנשית שלנו פגועה בצורה כה עמוקה שיש לשקמה צעד צעד, בעדינות, תוך יצירת מרחב אינטימי ומוגן, כך שעדיף שנתחיל בנשים בלבד".

החזון של אילנה הוא שיתקיים באופן קבוע מעגל נשים אחד בכל ישוב בארץ, ליצירת מסה קריטית לשיקום וההתעוררות של המהות הנשית. הכדור, תרתי משמע, בידיים שלכן.

לכתיבה קודמת שלי בנושאי נשיות

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • באנדר  On 28 ביוני 2004 at 14:20

    אי אפשר לפתח אידאולוגיה בלי היסטוריה מדומה ?
    בעיני זה מגחך את כל הענין.

  • אהרן  On 28 ביוני 2004 at 20:03

    ותנו לנו להשקיף מהצד. בסקרנות בעניין בקנאה קלה ומהצד….

  • חוליו קריסטבו  On 29 ביוני 2004 at 4:58

    אולי כדאי במקום לבלות את הזמן המתוכנן במעגל הזה לפתוח אינצקלופדיה ולקרוא.
    אותה כמות זמן.
    עדיף מבליל הקלישאות הרדוד הזה…

  • כרמל  On 29 ביוני 2004 at 8:10

    איזה משב אנרגיה זכרית הבאת לנו לכאן. איזו למידה יש באמת מלהבאיס את המוח בידע שאינו מחלחל בחוויה לשארית הגוף? ותמיד מה שחשוב זו השורה התחתונה, הא? אצלנו בבית הספר, אפילו במתמתיקה, סרבו להתייחס לפתרון, גם אם הוא היה נכון, בלי לראות את הדרך.
    לצערי אתה רק מוכיח את צדקתו של "בליל הקלישאות הרדוד הזה".

  • גלית  On 29 ביוני 2004 at 9:33

    הי כרמל,
    רציתי לומר לך שקראתי את הכתבה הזאת וניתפסתי- אני מרגישה שזה ממש דיבר אלי והדברים שנאמרים הם ממש נכונים ברמה של מעבר למודע.
    זה מאוד מזכיר לי את ההרגשה שעברה בי כשקראתי את הספר "מעגל האבנים" קראת אותו?
    ספר מאוד מומלץ שגם מדבר על כוחן של הנשים ומעגלי האבנים.

  • כרמל  On 29 ביוני 2004 at 10:34

    אילנה הזכירה את הספר הזה ויש לה פרק מתורגם ממנו באתר שלה, ראי בלינק של "לגעת אישה".

  • חוליו קריסטבו  On 29 ביוני 2004 at 14:58

    יש גבול לכמות אמריות הנבובות שאפשר לקרוא בבת אחת.
    המשפט: "בהתחלה חששתי מתחרות"
    מראה עד כמה שטחי ומתחסד הטיפול בנושא.
    זה מעלה חשד מסוים לגבי היושר של אנשים שמתפרנסים מדברים כאלו. וגם אם לא מתפרנסים (לא התייחסת לנקודה זאת, וזה תמוה לאור המשפט שהבאת מפי המרואיינת)
    הם פשוט מוצאים את המקום שלהם בסדר הקיים, על ידי העמדת פנים של אספקת אלטרנטיבה ועל ידי זה ממלאים צורך בהונאה עצמית של המשתתפות באירוע שיכולות לטפוח לעצמן על השכם ולברבר שטויות מכלילניות שלא ברור על מה הן מבססות אותן אודות "מהויות" גבריות ונשיות.
    וזה מבלי להתייחס לקפיצות התמוהות בתיאוריה שלה מתקופת האבן והברונזה הישר לאמצע ימי הביניים וסופם, וה"ידע" שלה אודות תקופות שאין לגביהן שום עדות כתובה, כיון שההסיטוריה החלה כמה אלפי שנים אחריהן.
    כל ה"ידע" זה הוא השערות ודמיונות המנסות לפרש ממצאים ארכיאולךוגיים, ופרשנות זאת יכולה לכל היותר להעיד אודות עולם המושגים של הפרשנים והחוקרים – אבל לחשוב שיש לה ערך אובייקטיבי?
    נו באמת…

  • אביבה  On 29 ביוני 2004 at 16:35

    כרמל, שימי לב לחזית החדשה:
    http://www.notes.co.il/yoav/6539.asp

  • Rogatka  On 3 ביולי 2004 at 12:37

    ה"ידע" וה"אמירות הנבובות" מנבאים את התגובה שלך, הלא כן?

    "המהות הזכרית היא ליניארית, כל יום אותו הדבר ועם הפנים קדימה, קמים בשמונה לעבודה וחוזרים בחמש. אנחנו מחזוריות במהותנו".

    והנה דבריך: "וזה מבלי להתייחס לקפיצות התמוהות בתיאוריה שלה מתקופת האבן והברונזה הישר לאמצע ימי הביניים וסופם, וה"ידע" שלה אודות תקופות שאין לגביהן שום עדות כתובה, כיון שההסיטוריה החלה כמה אלפי שנים אחריהן".

    צורת החשיבה הנשית נראית לך, הליניארי, מאופיינת בקפיצות תמוהות. אתה קובל על חוסר ערך אובייקטיבי ב"השערות ובדמיונות" הללו. האם ראית מקום אחד בקטע שלעיל, שבו ישנה יומרה להקנות ערך אובייקטיבי לנאמר? להיפך: הטקסט רווי בתחושות, ברגשות, בהטפה להרגיש – כל אחת בדרכה שלה – את ההוויות הנשיות.

    אנחנו קווים מקבילים – עד שתימצא דרך להפוך Y אחד לX ולהתנסות התנסות ישירה באיך זה להיות אישה.

  • נירה דן  On 5 ביולי 2004 at 10:59

    באתר כישופים שמפעילה כרמית מזרחי.
    http://www.witchcraft.co.il/matriarchal.htm

%d בלוגרים אהבו את זה: