סוד הנחש על פי כרמל

בחודשים האחרונים כל תלמיד בבית המדרש שלנו התבקש לבחור נושא במקרא ולהציגו תוך הבאת דרש מקורי, חידוש תורה משלו. אני שמרתי להם את הפצצה הסקסית שלי לשיעור האחרון, לקינוח. וזה מה שאמרתי…

אחד הדברים המרתקים בעיני במיסטיקה היהודית הוא שמתקיים בה פרדוכס מדהים של אקזיסטנציאליזם דתי. איך אפשר להיות רב ולחשוב כמו ניטשה? תתפלאו. אני לא אכנס לזה כרגע כי יש עכשיו תופעה שלמה של אקזיסטנציאליזם רוחני שאני מאד בעדה ואני אספר על זה בהזדמנות אחרת, אבל הבסיס לסוד הנחש שלי בא מכאן ולכן אסביר את נקודת המוצא. לפי הקבלה אפשר לקרוא את התורה בכמה וכמה רמות. אחת הרמות הללו, שנרמזת בזוהר אך ברורה יותר בכתבי האר"י, היא ברמת הגוף.

האלוהות אינה ישות טרנסנדנטלית אלא האני האמיתי שלנו, קוד המקור והקול הפנימי הזך ביותר בקרבנו. כל הכוחות הפועלים ביקום, כל סיפורי התנ"ך, הכול קורה בתוך הגוף שלנו, אין דבר מחוצה לנו. כך מפרשים האקזיסטנציאליסטים את "אני אדוני אלוהיך" עם דגש על האני. מיותר לציין שמשיח השקר שבתאי צבי עשה מזה מטעמים. 

ברמה זו, בריאת אדם וחווה אינה בריאת העולם אלא בריאת הזכר והנקבה הקוסמיים, בריאתן של אנרגיות אלו כמהויות. ומאז חטא גן העדן האלוהות שבה והתחלקה לממד נמוך יותר ויותר. גם סיפורי האבות שלנו לאו דווקא קרו במציאות פיזית, הם מיתולוגיה למאבק שמתחולל בתוכנו. בתוך הגוף הזה מתחולל היקום כולו כי אדם הוא עולם ומלואו, וזו משמעות בצלמנו ובדמותנו, כשהתורה היא פשוט תורת חיים, הנחיות לעבודה פנימית של תיקון. אצל האר"י כל סיפורי בראשית הם צפנים לרמות אנרגטיות וכל האבות מייצגים ספירות, הכול זה גלגולי ומאבקי אנרגיה והיום ניתן לראות את האנרגיות שהם מייצגים בגוף האדם – יעקב הוא תפארת, הלב, ומשה הוא מוח הדעת, ופרעה זה העורף וכדומה. 

האר"י מתרגם את כל התנ"ך לרמת הגוף ומפרשים אקזיסטנציאליסטיים אזוטריים כמו רבי מרדכי יוסף מאישביץ הולכים עם זה עוד יותר רחוק, אבל אף אחד מהם לא נכנס לסוד הנחש. אם כל דבר ודבר מתורגם לגוף אז איפה הנחש הקדמוני היום בגוף שלנו ומה מייצג אותו? באילו יחסים הוא נמצא עם שאר האנרגיות? לזה יש לי תשובה מקורית שאתם מאד תאהבו והיא תראה לכם בהתחלה מצחיקה ומטורפת אך אט אט אדרוש ואוכיח אותה ממקורותינו..

פצצה מס' 1: הנחש הוא אבר המין הגברי 


 בואו נתחיל בזה שידידנו נראה בדיוק כמו נחש קטן (ולא פעם גם מתנהג ככה). חשבו על מערכת היחסים המרתקת בשילוש הקדוש הזה – אישה, גבר ונחש – האין היא דומה כל כך למערכת היחסים של אישה, גבר ופין? רוב הגברים מתייחסים לאבר מינם כישות נפרדת והישות הזו בהחלט מנהלת מערכת יחסים נפרדת עם האישה שמולו.

כל מי שפגשה כמה וכמה נחשים קטנים בחייה יודעת לספר, שיש להם אופי משלהם והם הרבה יותר דומים לבני מינם מאשר לאדם שהם מחוברים אליו. תודעת האדם יכולה להיות במצב שינה אך הנחש כבר מחפש להתקשקש עם חווה…  

הנחש הוא דימוי דואלי: נחש הוא גם משיח בגימטריה. הוא היצר הרע אך גם היצירתיות והדחף לתנועה שמעוררת מודעות כתוצאה מההכשה. ומי יותר מתאים לשמש נחש מאשר אותו אבר שובב שגם נכנע מהר מדי לתאוותו העיוורת אך גם יכול לבוא בקדושה וליצור חיים?

לפי הדרש שלי, בשלב העונש אחרי חטא גן העדן, האדם והנחש קיבלו עונש משותף: לעד הם ישכנו באותו עולם / באותו הגוף ותהיה ביניהם מערכת יחסים מורכבת. "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" – הוא יגנוב לך את תשומת הלב מהראש ויוריד לך את הדם לאזור החלציים, ימשוך אותך להיות עבד עיוור לתאוות שלך, תמיד יעקב אותך מלשון עקב. ואתה, תתחיל את חייך בלהוריד לו את הראש באופן סמלי בטקסט ברית המילה, תנסה לחבר אותו ללב ולראש ולכבוש את יצרך. 

עד עכשיו הכול נראה סופר הגיוני, אבל איך רואים שגם הקבלה מכוונת לשם, רק לא אומרת זאת במפורש ובבוטות? אז נתחיל בפרשת בלק, פרשת השבוע שעבר, שם בלעם בן בעור, הקוסם הגדול שמייצג את אנרגיית משה אך מצד החושך, מכונה "הגבר סתום העין". בזוהר של פרשת בלק מגיעים לאיזו מטאפורה מינית בהקשר הזה, שבה אבר המין הגברי מכונה "הנחש סתום העין". Say no more.

בעבר דיברנו כאן על מאבק יעקב והמלאך, כשהמלאך משול לנציגו של נחש קדמוני, ויעקב הוכש על ידו באזור החלציים ליד אברי המין. אז למדנו כי הרגע הזה הוא הרגע שבו הוכנסה במיניות הדואליות, היא הפכה למקום שדרכו אפשר לגעת ברגשות הכי נמוכים והכי נשגבים, תלוי למה עוד מחוברים, תלוי איך עושים זאת. וכשדיברנו כאן על סולם יעקב למדנו את הפרשנות הפאלית הקשורה בו ודרשנו כי כשהסולם זקוף ומחובר ללב ולספירות האחרות, יש קדושה, אך כשהסולם עקום והמין מנוכר ומנותק מהקדושה, מהלב ומהראש, נכנסת שם אנרגיה טמאה, ותוספת שלי: אזי הפין יתפקד כנחש. במקומות רבים ספר הזוהר הולך עם פרויד לדימוי פאלי של הנחש, אבל בואו נעמיק מעבר לכך.

באחד מכתביו של רבי משה די ליאון שבאקדמיה מאמינים שהוא מחבר הזוהר, נאמר "וראה יעקב כי הערלה סובבת לברית ולפתח חטאת רובץ". הפסוק "לפתח חטאת רובץ" לקוח מפרשת קין והבל. העורלה כאן כפשוטה היא העורלה של הפין שנחתכת בברית מילה. יש כאן לדעתי את הסמליות הבסיסית בסוד ברית המילה, העורלה המקופדת היא נציגתו של נחש קדמוני המחכה למשוך אותך לחטא. תשופנו ראש, תפריד את העורלה.

זה אולי המקור גם לצורך להפריד את עורלת הפרי לפני המאכל. לאנרגיית הנחש האר"י קורא גם "קליפות" וזו תפיסת הרוע שלו: קליפה מגנה על הפרי, יש לה תפקיד מבורך, אך אם לא משחררים אותה במועדה, כשהפרי מבשיל זה הופך לתקיעות וחסימה. אנחנו עוד נחזור לקין, אבל בשלב הזה אני רוצה לגייס לעזרתי תותח כבד – רבי יוסף בן אברהם ג'קטיליה, תלמידו של רבי אברהם אבולעפיה, משורר ומקובל קסטיליאני מהמאה ה-13.

תוכנית ההתנתקות

ג'יקטיליה כתב מאמר בשם "סוד הנחש ומשפטו" שבו הניח לי את כל היסודות לדרש שלי אך כנראה לא העיז לומר זאת בעצמו. כדי להסביר כיצד, נסביר תחילה מהי תפיסת הרוע לפיו. בשיעור הראשון במבוא לאנתרופולוגיה שנה א', המרצה ביקשה מאיתנו להגדיר לכלוך. תחשבו על זה, מהי ההגדרה של לכלוך? כל תשובה שלנו נקטלה במהירות ואנחנו מגלים שזיהום הוא עניין של הקשר.

חול הוא יפייפה כשהוא על שפת הים אך הוא לכלוך כשהוא על השולחן שלי. ולכלוך באנתרופולגיה, כמו טומאה בקבלה, זה פשוט משהו שלא נמצא במקומו, מנותק מהקשרו הטבעי, משהו שמערבב את הסדר. תחשבו כמה זה מדהים, לכלוך כחוסר סדר. האדם זקוק לסדר, וכשלא טוב לו אנחנו אומרים שהוא "לא בסדר". אולי בגלל זה ראש השנה היהודי המקורי והיום שבו הכול מתאפס ונופל למקומו נקרא "ליל הסדר" וזה גם מקור איסורי גילוי עריות למיניהם, למען לא ישתבש הסדר ובת תהיה גם אחות וכד'.

גם ג'קטיליה אומר: לכל חיה ולכל דבר יש סדר בבריאה. אם שינית את סדרו שינית את תפקודו, יצרת משהו אחר. אין בעולם טמא כשהכול עומד במקום הראוי לו. חטא עץ הדעת בעיניו הוא פשוט הפרדת הפרי מהעץ, ניתוק ספירה אחת מעץ הספירות. הניתוק מההקשר, מהאלוהות, הוא מקור הרע.

הרע הוא רע רק כשהוא לבדו ולא חלק מהתבשיל. כמו מלח שמוסיפים לעוגה קצת ממנו כדי להוציא את המתיקות דווקא. כמו שמרים שלאכול אותם זה רעל אבל בעוגה הם מתפיחים. ושמרים, לא בכדי, זה עוד כינוי של האר"י לאנרגיית הרוע. את התפיסה הזו ניתן לראות גם אצל הרב קוק ורבי נחמן (להזכירכם, אמרתי בהקשר של רבי נחמן פעם, שלרע אין מציאות אונתולוגית ומישהו שאל אותי בתגובות מה פתאום, אז הנה התשובה המלאה). 

לפי תפיסה זו, לא בראו את הרע ואין הוא יורד מלמעלה, תמצאו אותו כשההשגחה מסתלקת.  מעשיך יוציאוהו מהכוח אל הפועל. הוא תוצר, לא בריאה. אין לו תכלית או מציאות, הוא חלל של העדר טוב, של ניתוק מהאלוהות, מההקשר. לכן גם העוסקים במטאפורות מיניות מדברים על שליליות המין רק כשהוא מנוכר, מנותק מהלב והראש. או בשפתינו החדשה: הפין הוא נחש כשהוא מפריד את הסקס מהקשרו, כשזה סקס טכני פרופר, והוא משיח כחלק מהקשר של מערכת יחסים מקודשת, של אהבה וכבוד. נורא פשוט. בסיס הרוע הוא ניתוק, ותחשבו לבד מה זה אומר על תוכנית ההתנתקות….

לפי ג'קטיליה לנחש היה מקום משלו בבריאה ומקום חשוב בתיקון עולם וזה סוד עץ הדעת – בו הטוב והרע דבוקים זה לזה. הנחש היה דבוק לכותל מחנות הקדושה בגן העדן כשפניו החוצה, ואחוריו דבוקים לכותל החיצון כי זה תפקידו, להמריץ צמיחה מבחוץ. אבל מה קרה? איך ערבוב החיצוני בפנימי חילל וטימא את ההיכל?

פצצה מס' 2: בית המקדש הוא אבר המין הנשי

הנחש היה ערמומי, "ערום מכל חיית השדה", וראה שיוכל להיכנס ל"היכל" דרך האדם בלבד. הוא הזדווג עם חווה לפני אדם, שכן "וידע האדם את אשתו חווה" קרה רק אחרי הגירוש מגן העדן. ומאז תמיד נולדו אח בכור שהוא צאצא זרע נחש (קין, עשו, ישמעאל וכד') ואח צעיר צאצא אדם, שלעד צריך להתאמץ להחזיר לעצמו את הבכורה. אבל שוב, הנחש אינו רע. להפך, שורש נשמתו גבוה עוד יותר. ונאמר על קין שאם היה משכיל להטמיר קנאתו לקנאת אל, היה גבוה עוד יותר מהבל. אולי בגלל זה לא הרגו אותו, משימת התיקון בידיו, זו החזרה בתשובה האמיתית.

אבל נחזור לנחש ולאדם, שבעונשם נפלו שניהם מטה, ולכן שניהם מייצגים את ספירת יסוד – גם הצדיק ("צדיק יסוד עולם") וגם הנחש מאותו הכפר. "והנה מה שהיה תחילה בכלל טוב ובכלל ברכה נתחלל ונדבקה בו הקללה ונפל ממקומו למטה למקום הנקרא דרך (ועל זה נאמר לא קלה היא לא קלה דרכנו –כ.ו) ואין דרך להוציאו מאותו מקום עד בוא הזמן שנאמר והיה צדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו. וזהו סוד גיד הנשה הדבק בכף הירך" כותב ג'קטיליה. אני לא יודעת מאיזה נביא הציטוט של "האמונה אזור חלציו" אבל שימו לב שוב לקשר בין הנחש לחלציים! האזור שבו הנחש/מלאך הכיש את יעקב נקרא בזוהר "סמכין דאורייתא" התומכים של התורה. חשבתם פעם על האשכים כמסמלים את לוחות הברית?

המקום הזה, גיד הנשה, לפי ג'קטיליה "הוא מקום שנחש נפל במרכבה וסמאל רוכב עליו והוא מקום הקרי, הוא מקום של דוד, מקום בית המקדש והוא מקום קריבת חווה, שאין לו מקום להיכנס ולהתחבר לאדם אלא על ידי אישה". גם באידרות של רשב"י בזוהר מדברים על בעלות נשית על ההיכל/המקדש ויש רמיזה ברורה לכך שבמטאפורה המינית, בית המקדש הוא אבר המין הנשי. לא סתם עוסקת הקבלה במיניות, זה המקום היחיד שנשאר לראות בו את מטאפורות הבריאה וזה סוד הפופולאריות האמיתי של הסקס.

כל תורה רוחנית או דתית חייבת שתהיה לה עמדה כלפי מיניות כי זו תמצית עולמנו, ובאור כזה, מצוות התורה הן פשוט סוג של טנטרה. בעומק, הכל עוסק בכך, ואולי זו הסיבה לכל האיסורים על סקס וכל ההלכות שמנסות להרחיק נשים מגברים, רק בגלל שהגברים עדיין מסוכסכים עם הנחש שלהם. זיווג הוא המטאפורה הבסיסית ביותר של הבריאה וכולנו וכל מעשינו עשויים מניגודים בינאריים והזיווג ביניהם שמניע אותנו לרמה הבאה, כך גם בנויות הספירות. על כך אספר לכם לעומק בפעם אחרת כשנדבר על רעיון "מיטת המלכים" בזוהר.

אבל עכשיו נחזור לבית המקדש ולאבר המין הנשי, ואני דורשת כאן לסיכום: מרחב אברי המין הוא מה שנקרא "המקום" בתנ"ך, "ויפגע במקום". זהו בית המקדש וקודש הקודשים של עולמנו, של גופנו. המקדש לא שוכן בלב כמו שאנחנו נוהגים לומר. "ויעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אנחנו מתכוונים לאברי מינם. אנחנו נכנסים ויוצאים משם באקט המיני, זהו החיבור. זה לדעת אלוהים ולדעת אישה, זה אותו הדבר. האקט המיני בפאגאניזם תמיד היה המקור לחיבור לעוצמה האלוהית ולשם גם היהדות בפרשנות הזו חותרת.

עוד אומר ג'קטיליה: לכוחות הנחש יש תאווה מתמדת להיכנס להיכל ולהדבק בו "ומרוב תשוקת הכוחות החיצוניים ותאוותם אין שקטין רגע שלא מתאוין להיכנס ולהדבק, לבדו יש כוח ותאות להיכנס בפנים ולצאת לחוץ". את ההתנהגות של איזה איבר זה מזכיר לכם? ולאיזה היכל בדיוק הוא רוצה להיכנס כל כך? הרי הפרשנות הזו ברורה כשמש והייתה שם תמיד. ואנחנו בוחרים האם להיכנס להיכל הזה, לקודש הקודשים של הגוף, כנחש או כמשיח. זו המשמעות של כיבוש היצר, אנו אמונים על הקשרו באחדות. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם עושים סקס – איפה אתם? אתם נחש או משיח? ונשים – מי חדר אל ההיכל ואיך זה מרגיש?

ונסיים באנקדוטה מדליקה, גם כן מבית ג'קטיליה. לפי ג'קטיליה, סודו של בלעם, המנחש והמכשף הגדול המקביל לאנרגיית משה, הוא שתקשר עם אנרגיית "שדי" ולא עם "אל שדי", שזה אחד משמות האל. "שדי" לפי ג'קטיליה הוא סוג של  שר ממונה של "הצד האחר", אנרגיית הנחש. וגם את זה אתם יודעים כבר, חברים, שהנחש הפרטי שלכם, מגיב לשדיים גם ללא אל…. 🙂

שבת שלום.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אני  On 11 ביולי 2004 at 5:33

    מעולם לא ראיתי כל כך הרבה השקעה בתיאוריה כל כך מגוחכת. כל הכבוד. באמת

  • רחביה ברמן  On 16 ביולי 2004 at 5:40

    ואל תשימי לב להוא שקורא לעצמו "אני" ולמעשה שיכל אות בדומה לו.

  • יותם אלנתן  On 27 ביולי 2004 at 23:46

    אשרי הצדיקה על הגשמת רצונו יתברך,גם באתר זה.
    יהי רצון השם מילפניך מעתה ועד עולם.

  • יט׳  On 11 באוגוסט 2004 at 2:15

    עכשיו אני מבין מדוע כל האומות כל כך חתרו לפלוש לבית המקדש

  • כרמל  On 11 באוגוסט 2004 at 10:13

    לכלי זין שונים… יש ארכיאולוגים והיסטוריונים שלא בטוחים שהיה כאן אי פעם בית מקדש פיזי וייתכן שהכותל המערבי הוא שריד של ארמון של הורדוס או משהו. מצד שני, גם אם היה, היה זה רק בגלל אותם דורות של אנשים שפירשו את התורה כמו שהיא מתפרשת היום וניסו להקים מקום כזה. פעמיים חורבן לא גרם להם להבין את הרמז, שהמקדש אצלם וכשהם לא שומרים עליו מבפנים אין טעם לבנות אותו מבחוץ.

  • אבנר  On 10 במרץ 2005 at 0:00

    רציתי להביע את הערכתי להסבר המדהים והמרענן.כמו כן רציתי לשאול מאחר ואת מדברת על הנחש היתה התייחסות של האר"י לגבי נחש בקטנות ,מסופר שזה היה סוד שהאר"י ידע ותלמידיו לחצו עליו שיגלה.הוא סירב בטענה שהדבר עלול להביא למותו.הסיפור ממשיך שהוא אכן גילה להם והוא נפטר .אשמח לשמוע את דעתך בנידון

  • כרמל  On 10 במרץ 2005 at 0:13

    תודה! האמת שבינתיים העמקתי עוד רבות בזוהר של פרשת "בוא" ובסודות הרוע והנחש ביהדות וזה מעיין בלתי נדלה שרק נגעתי בקצהו. מקווה שלאט לאט זה יבוא לידי ביטוי בבלוג הזה במארג שאני מתכוונת לנסות להרים כאן.

    בקשר לסוד של האר"י, לא הוא נפטר אלא בנו. אני מתקשה להאמין בסוגי ענישה כאלו אז קצת קשה לי עם הסיפור הזה ואולי זו רק אגדה או קישור שעשו תלמידיו מפחד בגלל סמיכות האירועים. אחרי הכל מי שכתב את הספרים הוא התלמיד. כבר שמעתי שני אנשים שטוענים שהם מתקשרים את האר"י ואחת מהם אפילו כתבה ספר מפיו. אני אבקש שישאלו אותו בהזדמנות 🙂

  • אוהד  On 14 בדצמבר 2006 at 9:36

    הי כרמל. פתאום מצאתי את דבריך פה כשחיפשתי משהו אחר ברשת.
    כידוע לך עסקתי רבות בסודות הללו וגם כתבתי לא מעט בנושא, ובשנים האחרונות אני גם עובד ומדריך אנשים ונשים (יחד עם אשתי) בעבודה הזו בפועל. ולכן רציתי להעיר – אין זה נכון לומר שהמקדש הוא באיבר המין הנשי ולא בלב. זהו מקדש מחולל.
    מקדש שיש בו השראת השכינה הוא בגדר איבר מין המקושר ומחובר ללב. ככה זה ממילא המצב הטבעי של אישה לפני שמכישים אותה נחשים רבים מידי ללא לב. אז היא לומדת לנתק את הלב כדי למנוע פגיעה גדולה מידי. אבל מקדש הוא מקום של מיניות המאירה מכח הלב.
    באהבה
    אוהד

%d בלוגרים אהבו את זה: