אזור הדמדומים בפתח תקווה

לכבוד ערוץ Hot space החדש שעזר לי לנקות את הראש בזמן בדיקת הבחינות והחזיר לחיי את "אזור הדמדומים", חשבתי על זה שלכל אחד יש לפחות תקרית אחת בלתי מוסברת ובלתי פתורה (או לפחות קצת הזויה וחריגה) בחייו, שמתאימה להיות סיפור ב"אזור הדמדומים". לי יש כמה וכמה כאלה ואני אנסה למשוך אתם זמן ולהיזכר בכולם, עד שתתרמו לי משלכם.  אשמח לקבל לינקים לאזורי הדמדומים שלכם. אם יש לכם סיפורים ממש טובים ואין לכם בלוג, אשמח לארח אתכם ככותבים אורחים באזור הדמדומים או לספר את סיפורכם עבורכם. צרו קשר דרך "כתבו לי" בטור הימני. וח'ברה, אני יודעת שאתם שם, דנידינים קטנים, קוראים ולא משתתפים, אז קחו יוזמה, שאני לא אתייאש מהפרוייקט פה לבדי, טוב?
 
כותרות פתיחה                      נעימת פתיחה (למי שהוידיאו היה כבד לו)   

(הסטריפ הושאל מאזור דמדומים אחר שאני מנסה להבריח את מחשבתי ממנו..)

פרק ראשון: עין גנים 51

בימי ה-ADSL קשה להאמין שרק לפני 15 שנה מרכזית בזק הייתה אנלוגית עם איכות קו בינונית ומטה. השנה הייתה 1986, אולי 87, המקום היה פתח תקווה והשעות היו שעות אחה"צ המוקדמות שאחרי הלימודים. שוחחתי בטלפון עם חברתי לכתה, ורד שמואלי, כאשר שתינו הופכות מודעות אט אט לרעש רקע מרוחק שנשמע כמו תקתוק דיגיטלי. את הרעש הזה כולכם מכירים כיום כלחיצה על מקשי ספרות באוזן של מישהו בזמן שיחה, אבל אז זו הייתה חידה עבורנו וזה היה נשמע במרחק. 

בהתחלה חשבנו שזו סוג של הפרעה בקו אבל במהלך השיחה שמתי לב שיש לצליל כוונה מסוימת ותדר משתנה בהתאם לקצב השיחה שלנו. התחלנו לצחוק על זה ואני דיברתי אל הצליל: "טוב רגע, גם אתה חושב שורד צריכה להיות חברה של אבי? אם אתה חושב שכן תצפצף פעם אחת, ואם לא אז פעמיים". הצפצוף השיב לנו מיידית בפעמיים. אז חייזר מהעתיד הוא לא היה כי ורד דווקא נשואה היום לאבי, אבל פתאום נורא נבהלנו וקצת התרגשנו שלהפרעה בקו שלנו יש סוג של תודעה. ורד התעקשה שזה בן אדם שעלה לנו על הקו אבל איזה בנאדם יכול היה אז להפיק צלילים כאלה? 

המשכנו לתחקר את הצפצוף בשאלות "כן ו"לא לגבי מקורו, עד שפתאום עליתי על הצעה מבריקה: "האם יש מספר טלפון שאליו אנחנו יכולות להתקשר כדי לדבר איתך, לדבר ממש?" התשובה: צפצוף אחד חיובי. ביקשתי מהצפצוף לתת לנו את הספרות בצפצופים עם הפוגה בין הספרות. היה קצת בלגן, ביקשנו ממנו לחזור על חלק מהספרות, אני קשקשתי כמה פעמים על הרישומים שלי בגלל הקושי, אך בסופו של דבר היה לנו מספר מאושר ביד, מספר בפתח תקווה. סיכמנו שננתק ומיד אתקשר לצפצוף ואחר כך אתקשר לורד לדווח לה.

ילד דיגיטאלי בעולם אנלוגי

בצד השני ציפה לי קול של אישה. נאלצתי להסביר לה במהירות שקיבלתי את המספר הזה באמצעות צפצופי מורס כאלו ממישהו שכנראה עלה על השיחה ביני לבין חברה שלי ותהיתי לאן הגעתי. האישה קטעה אותי בהבנה כבר באמצע ההסבר: "זה כנראה הבן שלי, דני, יש לו איזה חייגן כזה שעושה צלילים, אני לא יודעת איך הוא מצליח לעלות עם זה על שיחות של אחרים, זו לא פעם ראשונה, אני מצטערת". מסתבר שדני הוא ילד בן 6 וסוג של גאון שאימו לא יודעת איך להתמודד אתו, הוא לא מתחבר לחברים בגילו והיא לא תמיד מבינה את הצורה בה הוא חושב. הסתקרנתי וביקשתי לדבר איתו. 

אחרי דקה עלה מולי דני, עם קול מאד עמוק, של בחור בן 20. במשך דקות ארוכות התעקשתי שהוא לא יכול להיות בן 6 ומשהו נורא מוזר בכל הסיפור הזה אבל הוא צחק ונשבע לי שהוא בן שש והאמת היא שאימא שלו נשמעה מאד אמינה והגיונית. דמיינתי לי אותו בתור מוטאציה של ילד ענקי. רמת האינטליגנציה שלו הייתה אכן גבוהה ומיד פצחנו בשיחות נפש מתוחכמות, כל הסיפור היה לא אמין לחלוטין. לבסוף התנצלתי שאני חייבת לחזור לורד שמחכה בסקרנות ואז דני הפתיע בקול ילדותי: "לא, אל תלכי. אולי תבואו שתיכן לשחק איתי? בבקשה תבואו לשחק איתי, אני אראה לכן את החייגן שלי". למרות שלא ידעתי אם אעמוד בדברי, הבטחתי לו שנבוא וביקשתי חזרה את אימא שלו.

"אוי, הוא נראה כל כך שמח אחרי שהוא דיבר אתך, זה נדיר שהוא בכלל מתעניין במישהו, שמבינים אותו, אין לו כמעט חברים. את חושבת שאתן יכולות באמת לבוא לשחק איתו קצת? זה מאד ישמח אותנו". היה כבר מאוחר להתארגן על אותו היום אז הבטחתי שנבוא מחר אחרי בית הספר. "יופי, אנחנו גרים ברחוב עין גנים 51, את יודעת איפה זה?" שמחתי כי זה מאד קרוב לבית של ורד ומכסימום אם כל הקטע יהפוך לביזארי נוכל ללכת אליה. עדכנתי את ורד בפרטי הסיפור וזה נשמע גם לה מאד מוזר, אבל שתינו הינו סקרניות לגבי דני ומה כבר יקרה אם נלך לבית של אישה נחמדה וילד טכנולוגי בן 6?

משפחת ג'מאל והשעות האבודות

למחרת צעדנו מבית הספר לבית של ורד תחילה, כשפתאום נזכרתי שלא שאלתי למספר הדירה או שם המשפחה. הפתק עם הטלפון היה עלי אבל כבר לא זכרתי איזו מבין הספרות שתיקנתי זו על גבי זו נכונה והיו לפחות 4 אפשרויות. פה מתחיל הקטע הפריקי. החלטנו להתקשר לארבעת האפשרויות, ובכל אחת מהן ענתה לנו מזכירה אלקטרונית במבטא ערבי: "הגעתם לבית משפחת ג'מאל, אנחנו לא בבית…". אז קודם כל אין בכלל ערבים בפתח תקווה ושנית, איך ייתכן שארבעה צירופי מספרים שונים של בזק, אקראיים לחלוטין, מגיעים לאותה מזכירה? ורד, הבחורה ההגיונית בינינו, ניסתה שוב וסירבה להאמין, הינו חנונות, זה עשה לנו קצר במעגלי ההיגיון במוח.

חשבנו שאולי משהו לא בסדר עם הקו היוצא מהבית שלה אז התקשרנו לחברה הכי טובה שלי, אדריאנה, וביקשנו ממנה להתקשר גם כן למספרים האלו. מעניין אם אדריאנה זוכרת את הקטע הזה, שהיא התקשרה אליהם אחד אחד ושמעה את אותה הודעה, זה היה מפחיד. אדריאנה הציעה שנשכח מכל הסיפור כי זה נשמע לה מפחיד וזה בטח בית של ערבים. אבל אני התעקשתי שזו בעיה בבזק ושלפחות נקפוץ לעין גנים 51, זה במרחק של חמש דקות הליכה, נשאל את השכנים על דני, נראה מה הסיפור. ורד התרצתה והלכנו.

אני זוכרת את זה בבהירות, את שתינו הולכות על המדרכה בצד האי זוגי של רחוב עין גנים. הנה 45, 47, 49 ועכשיו רק חוצים את הכביש (נדמה לי שהחוצה הוא רחוב אחד העם) וזה הבניין הבא. אבל לא, הבניין הבא הוא 53. איפה עין גנים 51? אנחנו מחפשות כניסה נוספת, חוזרות ל-49 לחפש גם שם, עוברות את הכביש למספרה שממול כדי לראות אם אולי זה בכל זאת בצד הזוגי, שואלות את בעלת המספרה שיוצאת החוצה ומסתכלת ו-יוק. אין דבר כזה עין גנים 51.

אנחנו מתפצלות משני צדי הכביש בניסיון לבדוק את הבנינים לעומק, אולי מאחור, אולי קצת פנימה לתוך הרחוב שחוצה… ואיכשהוא, כשאנחנו נפגשות שוב, כבר השמש שוקעת. כל כך הרבה זמן עבר? זה כאילו שהיינו כאן שעות, אנחנו כאן מכסימום חצי שעה לא? ורד מסתכלת בשעון. משהו מרגיש מוזר. איבדנו תחושת זמן ופתאום גם שיחת הטלפון עם דני ואמו היא זכרון רחוק. היא התקיימה בכלל? מבולבלות אנחנו חוזרות לבית של ורד ומנסות להתקשר שוב לכל אחד מארבעת המספרים. הפעם יש מענה בכל אחד ואחד מהם ואף אחד מהם אינו הבית של דני וגם לא בית משפחת ג'מאל.

עד היום איננו יודעות עם מי דיברנו ובאיזה מספר, מי זו משפחת ג'מאל וכמה זמן איבדנו מבלי לזכור כשהתפצלנו לחיפושים בחצרות של עין גנים 49 ו-53. במשך השנים, כשהייתי נזכרת בסיפור, חשבתי לצלצל לעיריית פתח תקווה לברר מדוע מעולם לא נבנה בנין 51 ברחוב עין גנים אבל זה נשכח מלבי. אני חושבת שזה אחד הדברים הכי מוזרים שקרו לי בחיים, אזור דמדומים אמיתי בלתי פתור שאין לו שום הסבר. הייתכן שטכנולוגיית חיוג הצלילים היא טכנולוגיה חייזרית שנמכרה לבזק באיזו קונספירציה טרנס גלקטית, תמורת ניסויים גנטיים בשתי חנונות מתבגרות מפתח תקווה? 🙂 מזל שהעדות שלי למעשה היו 2 בחורות הגיוניות לחלוטין, ככה אני לא מרגישה מפגרת.

ואתם ילדים, אם תזדמנו לרחוב עין גנים בפתח תקווה, ראו בעצמכם שאין דבר כזה עין גנים 51. אך הישמרו פן תלכו לאיבוד מאחורי הבניינים הסמוכים, באזור הדמדומים של פתח תקווה….

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • הסטוריון מצעד המחץ  On 24 ביולי 2004 at 19:44

    מאמת את כל הסטריאוטיפים שלי על פתח תקוה.
    רק במקום כזה דברים כאלה יכולים להתרחש.
    האמת היא שעד לפני זמן לא רב הייתי בספק אם פתח תקוה עצמה היא מקום שקיים במציאות, עד שהזדמנתי לשם לא מזמן בשל איזו הלוויה משפחתית (גם כן מתאים מאד לדימוי העגום של המקום, שאכן נראה עגום מאד).

  • נועם  On 24 ביולי 2004 at 20:05

    בסיפור שאינני זוכר את שמו, מפריעה מכונת הגילוח של הגיבור לרצץ השידור ברדיו של השכנים… והקומדיה מתחילה.

    שמעתי פעם בשם א. ב. יהושע (מה הקשר שלו לפתח תקוה?) שציין, שהעיר הזאת צריכה להיהרס ולהיבנות מחדש מן המסד ועד הטפחות.

  • כרמל  On 24 ביולי 2004 at 20:18

    מסכימה אתכם שפתח תקווה עירי היקרה היא אזור הדמדומים בכבודו ובעצמו. כשהכרתי את עידו קינן היה לו אוסף ציטטות משעשעות על פתח תקווה, רבות מהן היו של דרור פויר. אולי אבקש ממנו את הקובץ.
    לא מכירה את הסיפור הזה של קישון אבל אולי הילד דני הכיר? בינתיים עברתי מאזור הדמדומים לשיקגו (נתניה) שהיא פתח תקווה פלוס ים.
    ואליך נועם – נכנסתי לאתר שלך – בלוג באידיש? זה ענק אבל אני לא מצליחה לקרוא כלום. ארמית אני דווקא יודעת, יהיה תרגום לארמית?

  • חנן כהן  On 25 ביולי 2004 at 0:41

    מדובר באחים עוורים מאיזו עיר ערבית במשולש שביצעו תרמיות במאות אלפי שקלים דרך הטלפון.

    הם הצליחו לרמות את המרכזיות של בזק ולהזרים לחשבונות הבנק שלהם המון כסף.

    לא מצליח למצוא את זה עכשיו.

  • כרמל  On 25 ביולי 2004 at 8:31

    באילו שנים זה היה? היה גם קול של אישה, ולדני ממש לא היה מבטא ערבי ומה האינטרס לשלוח אותנו לבנין שלא קיים?
    אני חושדת שהקטע של משפחת ג'מאל הוא אולי התרמית הטלפונית אבל יש עוד המון דברים לא מוסברים בסיפור הזה. וואי חנן, חבל שלא היה אינטרנט בשנות ה80, איזה מוזר לדעת עכשיו עוד פרטים על זה? אם תמצא משהו על זה אנא שלח לי!

  • robert  On 25 ביולי 2004 at 9:25

    האחים בדיר הם היום בני 25 ולכן קשה להאמין שרקחו מזימות שכאלה עוד ב1987..

  • עומר  On 25 ביולי 2004 at 9:35

    האזור בו נחתו החייזרים בארה"ב נקרא area 51- קצת ספוקי….

    עומר

  • כרמל  On 25 ביולי 2004 at 10:18

    כמה שזה בנאלי לא חשבתי על ההקבלה לאזור 51. זה מוכיח את כל התיאוריות שפתח תקווה היא פיקציה, סוג של מטריקס, האם ייתכן שיש עוד רחובות בעיר הזו שבנין מס' 51 לא נבנה בהם מעולם?

  • עומר  On 25 ביולי 2004 at 11:43

    מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא אותך:
    ללא ספק נחטפת על ידי חייזרים בילדות. זו ההוכחה לה חיכיתי כל העת….

  • כרמל  On 25 ביולי 2004 at 11:48

    זה מסביר הרבה דברים הא? 🙂

  • אולריך  On 25 ביולי 2004 at 14:05

    מדהים. הכי קרוב שהגעתי הוא בעצם ממש לא מסתורי. בשלב מסויים, נדמה לי שגם זה קשור למעבר של בזק למרכזות דיגיטליות, אפשר היה להגיע לצ'ט טלפוני: הקשה מהירה של הספרה אפס ארבע פעמים רצוף (אם זכרוני אינו מתעתע בי) היתה מכניסה אותך לצ'ט. אפשר היה להכנס בכל שעה, ובד"כ זה הגיע לשיחות "סקס" (שנות השמונים, ילדים היו מנומסים יחסית).

  • טל  On 26 ביולי 2004 at 23:50

    בימים האנלוגים של פעם, סוג של חיוג צלילים שימש לתקשורת בין מרכזיות טלפון בעולם (לצורך ניתוב, הקצאת קו, חיוב על שיחה וכו'). ההאקרים של פעם פרצו ע"י השמעת הצלילים דומים דרך קו הטלפון הביתי וע"י כך הטעו את המרכזיות והצליחו לחייג חינם ועוד. האביזר המקובל לפריצות היתה מעגל אלקטרוני פשוט שכונה קופסה כחולה והפיק צליל בתדר 2600 הרץ – בעזרתו הוטעתה המרכזיה. אך למעשה עוד בשנות השישים גילו כי ניתן לפרוץ בצורה זאת, ומשרוקית שחולקה כמתנה באריזות קורנפלקס באותה תקופה הפיקה בדיוק את התדר הדרוש.
    המגזין הקלאסי של ההאקרים נקרא לכן 2600 (ראו אתר).

  • מתי  On 27 ביולי 2004 at 18:23

    דוקא כן נשמע כמו האחים בדיר. האח הגדול צריך להיות כבר בן 28, אז זה בהחלט יכול להיות.
    לפי הכתבה ב wired הם עשו במערכת הטלפונים כבשלהם.

    http://www.wired.com/wired/archive/12.02/phreaks.html

  • כרמל  On 27 ביולי 2004 at 18:58

    מילא האקינג טלפוני, אבל מה קרה לנו בעין גנים 51 ואיך זה מתחבר?

  • רבינו  On 28 ביולי 2004 at 8:17

    אני ממליץ מאוד לחפש (סולסיק? קאזה?) את סרטוני אנימטריקס
    באחד מהם יש בית רוחות שהוא בעצם דפקט בתוכנה
    מין איזור שחוקי הטבע לא חלים עליו. לפחות לא לגמרי. כל מיני דברים מוזרים קורים שם…

  • אודי  On 5 באוגוסט 2004 at 14:44

    אני לא פתח-תקוואי, אבל לפי אתר מפה יש בית בעין גנים 51. יש סמטא קטנה שמתפצלת שמאלה בעין-גנים פינת חדווה רשיש וגם היא נקראת רחוב עין גנים, למרות שהכביש המרכזי ממשיך ישר. הסמטא מתחברת לאחד העם כ- 40 מטר מזרחה מההצטלבות הראשית של אחד העם עם עין גנים.
    הבנין נמצא במחצית הדרך בסמטא, מצד ימין.

  • כרמל  On 5 באוגוסט 2004 at 17:17

    סמטה במקום אחר לגמרי אתה אומר? זה נשמע כמו מול חטה"ב ברנר. אני אבדוק את זה בביקור ההורים הבא. האמת שאם יסתבר שיש בנין כזה במקום אחר, אולי מזל שלא ידענו לחפש אותו אז, בהתחשב בזה שהאחים בדיר אולי חיכו לנו שם כדי להראות לנו את "החייגן" שלהם….

  • cracker  On 20 ביולי 2007 at 16:21

    אני יודעה שזה קבר לא אקטואלי כי עבר הרבה זמן אבל חיפסתי ת'תמונה של הבניין בכמה מנועי חיפוס ובכולם אחרי 50 בא 52 אבל הבניין כן מופיעה במפה

%d בלוגרים אהבו את זה: