געגועי למרקו: טלנובלה מאפוצ'ית במכסיקו

מרקו הגיע לאי עם המעבורת מקנקון, לילה לפני ראש השנה, מלווה בחבורת ישראלים קולנית שמטיילת יחד עוד מדרום אמריקה. הוא לא דיבר מילה באנגלית והישראלים דיברו שלוש מילים בספרדית, אבל היו קשורים אליו בלב ובנפש. את הקסם האישי והעוצמה השקטה שלו אני לא יכולה לפרוט למילים ולא היה צורך במילים כדי ללכת שבי אחריו. כשהוא גילה אותי, היחידה בחבורה הישראלית המקומית שדיברה ספרדית שוטפת, הוא לא מש ממני יום שלם. הוא טייל עם הישראלים כבר חודשיים והתגעגע לשיחה אמיתית בשפת אמו. אותו לילה ישבנו על החוף כמעט עד הזריחה והוא סיפר לי את הטלנובלה האישית שלו.

בהרים הסובבים את קורדובה שבארגנטינה חי שבט המאפוצ'י. אבא של מרקו היה אחד מרוכלי המאפוצ'י המשווקים את מרכולתם בקורדובה, וכך התאהב באמו, ספרדייה לבנה מהעיר הגדולה. אצל המאפוצ'י, כמו אצל הדרוזים, בן השבט מנודה כליל ונכרת מעמו אם הוא נושא אישה זרה, אך כעבור שנים, לאחר שמרקו ואחותו נולדו, ההורים התגרשו והאב חזר להרים להתפייס עם השבט.

כשמלאו לו 18 התעורר במרקו רצון עז לעבור לגור עם אביו ולהכיר את שבט המאפוצ'י שדמם זורם בדמו. בשבט קיבלו אותו בהיסוס תחילה וכפו עליו מנהגי ניתוק של בן תערובת, אך עם הזמן נשבו בקסמיו ואימצו אותו אל ליבם. הוא למד שיטות מדיטציה וריפוי העוברות מאב לבנו בשבט וחש שהגיע לגן העדן. אבל כמו בכל גן עדן, הצרות מתחילות בגלל אישה. 

מרקו התאהב באחת מנערות המאפוצ'י היפות, והיא, איך לא, השיבה לו אהבה. הם שמרו בסוד את מפגשיהם הליליים על שפת הנהר במשך תקופה ארוכה, אך לאחר שירדו לקורדובה לעשות קעקוע משותף כסמל לאהבתם הנצחית, גילו אחיה עד מהרה את הקעקוע וסחטו ממנה וידוי על היחסים. האחים, כמו כל בני השבט אהבו את מרקו אהבת נפש, אך בהיוודע המצב חשו כמו שני אחים בדואים שכבוד אחותם חולל. רק שאצל המאפוצ'י אין זה מתפקידם להרוג את מרקו. הם צריכים להלשין עליו לאבא שלו והוא זה שאמור לעקוד את בנו בעוון זה. מדהים כמה שידע רוחני של שבט לא עושה אותו פחות חמום מוח.

האחים אהבו את מרקו מאד והחליטו לחרוג מהמסורת במקצת. למחרת, כשמרקו שחה בנהר, האחים הגיחו מאחוריו עם סוס ועליו ארוזים מרבית מחפציו של מרקו. "אם חייך יקרים לך, קח את הסוס ותרד לקורדובה עכשיו, בלי לגשת אפילו לאביך. אל תחזור לכאן לעולם". מרקו לא חשב פעמיים וירד מההרים. אביו הגיע לעיר כמה ימים אחריו ונותר לגור בה, כיוון שלא היה לו עוד מקום בשבט אחרי החריגה השנייה מהכללים במשפחתו. את הנערה הוא לא ראה עוד לעולם, גם האהבה שבערה כלפיה כבר חלפה. הקעקוע נשאר והוא חשף אותו בפני. 

האמת היא אי שם?

כל הלילה דיברנו על אורחותיהם של המאפוצ'י ואפילו קיבלתי הדגמה של הילינג מאפוצ'י. זכורה לי במיוחד אגדת ילדים מאפוצ'ית יפיפייה שהוא סיפר לי והייתי רוצה לחלוק אתכם:

כשנברא האדם התכנסו כוחות הטבע לישיבה דחופה: מדובר ביצור תאוותני, חטטן, הרסני, שירצה לחקור את היקום ולדעת את האמת ואם ימצא את האמת העדינה הוא יהרוס אותה. היכן נחביאה מפניו? אמרו המים: תנו לנו את האמת ונחביא אותה בקרקעית האוקיאנוס. אמרו חבריה: לא טוב, אדם זה סקרן וחטטן, הוא ימשך אל המעמקים, ילמד לנשום במים, יחפש את שלוותו בצלילה לקרקעית האוקיאנוס והוא עלול למצוא את האמת שם. 

אמרה האדמה: תנו לי את האמת ואחביא אותה תחתיי. אמרו חבריה: לא טוב, אדם זה חטטן והרסני, הוא ירצה לדעת מה היה לפניו, מה חי מתחתיו, לשלוט באדמה ולהכפיפה לרצונותיו, הוא יחפור בך כדי לטעת את יסודותיו והוא ימצא אותה. אמרה האש: תנו לי את האמת ואחביא אותה בלועו של הר געש דולק. אמרו חבריה: לא טוב. אדם זה הרפתקן והרסני, הוא יעפיל לפסגות הרי געש ויתגלש על נהרות הלבה, הוא ילמד לשלוט באש והוא ימצא אותה. 

אמרה הרוח: הכי טוב שתתנו לי אותה. אני אשא אותה עמי ממקום למקום בשמים. אמרו חבריה: גם לא טוב. אדם זה תאוותן עד אין קץ, הוא ירצה להגיע לשמיים, ילמד לעוף באוויר, ירדוף אחרי הרוח וימצא גם אותה. כך המשיכו להתווכח שעות עד שהוחלט על הפתרון המושלם: את האמת הם יחביאו בלבו של האדם. זה המקום האחרון שהוא יחפש בו ואם יחפשה שם, הרי שהוא ראוי למצוא אותה.

"אני יודעת שכל מה שיש לגלות כבר נמצא בתוכי ובכל זאת כל כיף לגלות את זה במקום אקזוטי כלשהו" אני מסכמת, לפני שהעייפות מכניעה אותנו. 

הכיבוש משחית

שנה אחר כך למרקו כבר הייתה חברה חדשה דוגמנית איטלקייה. כשהוא נסע לבקר אותה, הוא קפץ לשבועיים בישראל ובילה חלק מהזמן אצל גיא בראשל"צ וחלק אצלי. גיא לקח אותו למועדון תל אביבי שהוא מכיר בו הרבה בחורות ואמר לו "תבחר". מרקו הצביע על ליבי וגיא צחק "דווקא את זו שאין סיכוי? עזוב, תבחר שוב". למחרת בבוקר אספתי את מרקו מביתה של ליבי בתל אביב ונסענו לטייל בירושלים. 

"איך עשית את זה בלי מילה באנגלית?" אני מקשה. מסוק קרב חולף בשמיים ומושך את תשומת ליבו. בארגנטינה לא רואים דבר כזה כל יום. "המדינה שלכם לא משקיעה מספיק באהבה" הוא עונה ואני לא יודעת אם הוא מדבר על המסוק או על ליבי. "הגברים שלכם לא יודעים מה זו אישה ומה היא צריכה, הם אגרסיביים, מהירים ופולשניים, במין כמו במלחמה. ראיתי את זה עוד בדרום אמריקה וריחמתי על הנשים שלכן אבל עכשיו אני מבין שזה יותר חמור. אתן עצמכן לא יודעות מה זה להיות אישה ומה אתן צריכות, בגלל זה אולי ההתנהלות הגברית של הכיבוש מהלכת עליכן קסם. הבנות כאן כל כך יפות וכל כך לא סקסיות. אתן חושבות שאתן יודעות לעבוד עם המיניות שלכן אבל אין לכן שמץ. מיניות היא כשלעצמה שפה וכשמישהו מדבר אותה כמו שצריך, הוא לא צריך לדבר הרבה". 

במילים אחרות: המאהב הלטיני מהטלנובלה הודיע לי שכולנו פולניות ואני החרשתי בשם כל בנות ישראל. אדם לא יודע את מה שהוא לא יודע ותהיתי אם אי פעם אדע למה הוא מתכוון. שנה אחר כך איבדנו קשר בהדרגה וכשחשבתי לחדש אותו גיליתי שהדוא"ל כבר לא בתוקף. מדי פעם אני נזכרת בשיחות, בתובנות שלנו ובאיכות המיוחדת שלו. את האגדה המאפוצ'ית שלו לא שכחתי, ובטיול האחרון בגווטמלה נדהמתי להיתקל בגרסה דרום אפריקאית שלה בספר "הקפות ביער" של דילן מתיה. 

אני תוהה האם הוא היה מוצא את הבנות שלנו אחרות היום, כשמודל החיקוי שלהן מקטנות הוא לוסיאנה מהמורדים, למשל. האם למיניות כזו הוא התכוון או שהוא דיבר על משהו הרבה יותר עמוק ועדין שכבר אבד לנו בעידן עודף הגירויים והמוחצנות? איפה אתה ממשיך את הטלנובלה שלך היום, מרקו? איפה אתה מחפש היום את הנשים של פעם? 

לסיפורי טיולים נוספים

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אולריך  On 2 באוגוסט 2004 at 18:21

    שיעביר שיעורים, אולי נחכים.
    (ואני עוצר כמה עקיצות בנושאי רומנטיקה, אה?)

  • ...  On 2 באוגוסט 2004 at 18:57

    הוא כ"כ צודק לגבי הגברים שלנו…"אומרים לנו שיש סקס אחר". אז כן זה נכון. גיליתי זאת בזכות בן זוגי שאינו ישראלי/יהודי ולא ידע טעם צבא מהו או לגדול בצל מלחמות ופיגועים ולהתחנך על מודל הצבר הישראלי… (הוא גם די מתנגד לכך שילדינו ילכו לצבא) וזה לא רק סקס כמובן זו מערכת יחסים עם מחוות שונות לחלוטין מאילו שהכרתי עם בני זוגי הישראלים. אין כוחניות אין חוצפה אין מצ'ואסטיות והכי חשוב אין משחקים. חויתי כמה אהבות בחיי. אבל אהבה כמו זאת, הייתה בשבילי חידוש ורק אחרי תקופה לא קצרה למדתי להעריך אותה במלוא עוצמתה.

%d בלוגרים אהבו את זה: