אבי"רי התפילין

פרופ' ישעיהו ליבוביץ משך לראשונה את תשומת ליבי באומרו שהמצוות אינן הוראות עשייה ששכר ועונש בצידן אלא אמצעי לקשר עם האלוהות. אני תופסת את המהלך השנוי במחלוקת של ליבוביץ מול ההלכה בכלל, כניסיון להוציא אותנו מהעשייה הפונקציונאלית הצרה לתוך רמת תודעה אינטגראלית יותר לגבי מהי אלוהות ואיפה אני ביחס אליה. לרמה הזו שבה יש אל עם תכונות שמחכה לי בפינה מעולם לא התחברתי. בעיני תורת הסוד היהודית היא ה-תורה שצריכה להיות מוצגת בשורה הראשונה כיום, כי אנו התפתחנו למקום שבו אפשר לתפוס מושג אלוהות מופשט יותר ופיזיקת קוונטים לדעתי תיקח אותנו ליכולת לתפוס את הפרדוכסים הללו, של אלוהות שהיא הכול וכלום, מעין תודעה קולקטיבית דינאמית שלנו אך גם בתוכנו ובעצם בשומקום. ובעיני הדרך לחוות אלוהות היא להרחיב פרספקטיבה, פשוט לתרגל את זה, אמונה מלשון אימון. והתרגול מגוון – יוגה, מדיטציה, פצפוץ המוח על קואן זן או על דף גמרא, כל מסורת העמידה אינספור כלי תרגול להרחבת הפרספקטיבה, האגו, וואטאבר. כשרואים את הדת כדאו, דרך רוחנית, כל הפשט הדתי מקבל משמעות אחרת. כל אותם חסידים שחושבים שמצווה להפיץ את הקבלה כרגע אולי חושבים ממקום כזה. רמת התודעה של אל עם תכונות התאימה לימים ההם. קריאה חסידית וזוהרית של המקרא מאפשרת לנו סימבוליקה אחרת, שכבר מצויה בשיח עם תורות רוחניות או מדעיות אחרות.
 
והנה השבוע מתגלגלת אלי בדוא"ל ידיעה על כך שבגיליון מספר 70 של הירחון המכובד Journal of Chinese Medicine, ישנו מאמר העוסק בתפילין היהודי וקובע כי נקודות המגע והלחץ שלו בראש וביד, חופפות בדיוק את אותן נקודות שבדיקור סיני ניתן "לרומם את הרוחניות ולטהר את המחשבה" באמצעותן. איזה יופי. ברמת תודעה של פעם, הנחת תפילין נראית כמו פנג שווי, עושים מבלי לשאול שאלות והדקדוק נראה מעצבן ולא מובן. והנה כשיש לנו את השיח עם שפת הדיקור פתאום הדקדוק הזה מקבל משמעות. אני תוהה כעת מדוע נשים לא חייבות בכך, האם הן כבר באות לעולם עם אותה אינטואיציה נשית ובינה יתרה מחוזקת, או שמה הגברים של פעם פוחדים מהתחזקות רוחנית נוספת של "המכשפות"? עושה חשק להניח תפילין ולראות איך זה מרגיש. פעם בחיים ניסיתי דיקור סיני וזה המריץ לי את האנרגיות בכל הגוף בצורה כה חזקה שביקשתי להפסיק אחרי 2 דקות.  

נקודות החפיפה בין תפילין לדיקור, מתוך המאמר

ואם כבר מדברים על הסינים ועל גוף, אני מחפשת תרגול הולם גם לרמת הגוף, משהו שמפתח את הקשר בין גוף לנפש ולא מפסל גוף בסתמיות כמו סטודיו C. בזכות דוד כפרי שמעתי על יהשוע סופר, נמר-דרקון חרדי שמלמד את תורת אב"יר, לטענתו מדובר בתורת לחימה יהודית עתיקה וגנוזה ומיד נדלקתי. קראתי עליו בנענע והלכתי לשיעור ניסיון בבית מכבי בת"א אך לדאבוני לא הורשיתי להתאמן בגלל נוכחותם של שני בנים חרדים, תרתי משמע. צפיתי מהצד ומאד נהניתי מצעדי הבסיס שנראים כמו ריקוד קווקזי ותנועות הלחימה השונות שאחיזתן מזכירה את האותיות העבריות ונורא התחשק לי ללמוד את זה. יהושע הציע שאארגן קבוצת נשים והוא מוכן ללמד אותה. אם מישהי מהקוראות מעוניינת או מכירה מישהי שעשויה להיות מעוניינת אנא פנו אלי דרך "כתבו אלי" בטור הימני מתחת לתמונה. נראה שאם לא אצליח לארגן קבוצה כזו, אלך ללמוד אצל כפרי את הכלי הסיני. אולי לא חובה שתהיה שם פילוסופיה יהודית ברורה אם האפקט הוא אותו אפקט  ממילא, והכלים שלובים המה.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • חנן כהן  On 11 במרץ 2005 at 12:18

    http://www.drstevenschram.com/tefillin.pdf

  • אסופי  On 11 במרץ 2005 at 12:43

    כידוע לך לפי המשנה,מסכת ברכות פרק ג
    "נשים, ועבדים וקטנים-פטורין מקריאת שמע ומן התפילין
    אבל אם דרדס משועבד שכמותי מזכה את עצמו במצווה
    את לבטח רשאית ואף לברך כפסיקת רבינו תם

    ועשית להשם אלוהיך מזבח אדמה פשוט

    שבת שלום

  • כרמל  On 11 במרץ 2005 at 12:50

    לאסופי – יפעת ואני הגענו רק לתחילת פרק ב' מרוב פרשנויות עומק אנחנו מתקדמות לאט. אבל אני רצינית לגבי ניסיון הנחת התפילין, בוא נקבע.

  • דוד כפרי  On 11 במרץ 2005 at 17:35

    שאלתי בפורום רפואה משלימה אדם שעוסק בדיקור מה דעתו.
    הוא טען שמכל הנקודות, רק שלוש באמת רלוונטיות:
    http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=24&msgid=48817992

    דעתי האישית, בלי לעסוק לא בדיקור ולא בתפילין, היא ש:
    1. דיקור אינו לחיצה ואינו הידוק ע"י מתיחת רצועה, כלומר ההשפעה לא חייבת להיות דומה.

    2. כל נקודה שמגרים אותה באופן קבוע ויומיומי מאבדת מהשפעתה.
    3. כוונתו של המדקר משפיעה על תוצאת הדיקור – כלומר, אם לא היתה כוונה להשפיע, ההשפעה יכולה להיות שונה מזו המתוארת בספרים.

    מסקנה סופית?
    אין לי, לא יודע מספיק.

    לגבי טאי-צ'י, בכיף!
    🙂

  • אסטריונה  On 11 במרץ 2005 at 21:19

    המלצה חמה, במיוחד למי שנשמע ש"התחברה" לדיקור- עשי עוד.
    ושתי שאלות לגבי הנחת התפילין, הנקודות, ההשפעה על הרוח והערות דוד – מאין הודאות שנקודה שמגרים אותה כל יום לא תעבוד, תאבד מהשפעתה וכו? ולא פחות חשוב לי להבין-כוונתו של מניח התפילין (להשפיע טוב על עצמו) פחותה (או כך נחשבת) משו של המטפל או שמא העובדה שאותו איש (אישה) בתוך טיפול עצמי היא הבעייתית (ולא באינטרקציה מונחית דיסיפלינה והיררכיית יודע אקטיבי ומטופל פאסיבי)?

  • דוד כפרי  On 12 במרץ 2005 at 15:45

    הוודאות לגבי אבדן השפעה בעקבות שימוש יומיומי היא מנסיון של כמה אלפי שנים בדיקור – לא שלי, כמובן 🙂
    זה פשוט אחד הדברים שמלמדים בדיקור.

    לגבי הכוונה, זה קצת יותר מסובך.
    כוונתו של אדם חסר ידע "להשפיע טוב", שונה מכוונתו של אדם שלמד, התנסה, ומכיר את השפעת הנקודות השונות על בוריין.

    מעבר לזה, כמו שאמרתי, מתיחת רצועה שונה מדיקור – ההשפעה היא אזורית ולא נקודתית, כך שבהחלט יתכן שכל המאמר חסר משמעות.

    דבר אחרון שצריך לזכור:
    דיקור אינו "נוסחה שטובה לכולם", כי כל אדם שונה מכל אדם אחר; לא כל אדם צריך לקבל את אותו הטיפול לאותה בעיה, ולא כל אדם יגיב לטיפול נתון בצורה זהה.

    רק לשם השוואה, תני תרופה להורדת לחץ-דם ל-100 אנשים אקראיים: לאלה שיש ל"ד גבוה זה יעזור, לאלה שיש ל"ד רגיל זה יזיק, את אלה שיש להם ל"ד נמוך זה עלול להרוג.

    אין דבר כזה טיפול אחד שטוב לכולם.

  • נ'.  On 24 במרץ 2005 at 12:53

    לא זו היתה כוונתו של ליבוביץ באמירות אלו.. אפשר לומר בלי היסוס: להפך! עשיית המצוות היא היא עבודת האל, מבחינתו: כפרקסיס. העשיה אינה פונקציונלית כי אלוהים הוא פונקציונר של שכר ועונש, אל שהיא היא עבודת האל שאותו ראוי לעבוד. וזה הכל! קבלה בעבורו מסוכנת, מקרבת לעבודת אלילים.

  • כרמל  On 25 במרץ 2005 at 9:01

    ליציאה מהפונקציונאליות שהיא גם יציאה מרמת תודעה מאד מסויימת של תפיסת אלוהות. מצד שני שאותו ציינת אני כן חושבת שהוא פספס ו"זרק את התינוק עם המים" בנושא הקבלה. היא מקרבת לחוויה הרוחנית ממקום אחר שהתפתח כבר מעבר לעבודת אלילים, אקסטזה של עבודת האל האחד. הפחד שלו מובן לי ואף מתממש במי שניגש לקרוא זוהר ללא התפתחות פסיכולוגית ומוסרית שליבוביץ כה דאג לה.

%d בלוגרים אהבו את זה: