מחבואים

לכבוד פורים שרק נגמר לנו ומתחיל מחדש עבור הירושלמים, אני רוצה לחלוק אתכם סוד מדהים הגנוז במגילת אסתר, אבל בהקשר ופאנץ' ליין שונה ממה שתקבלו אותו בחוגים חרדיים מסוימים (ולכן הקפידו לקרוא כמו שצריך לפני שמתפרצים באמוק בתגובות). לפניכם דף מגילה מקורי סרוק מפרק ט' שבו תולים את עשרת בני המן. שימו לב לשני דברים: 

ברמת התוכן, אנחנו הורגים את כל עשרת בני המן ועוד כמה ח'ברה בשושן, אבל כמה פסוקים לאחר מכן, בפס' יג, המלך שואל את אסתר אם היא רוצה עוד משהו, מה שהיא תבקש הוא יעשה. ומה שהיא מבקשת זה יום נוסף שבו היהודים ימשיכו להרוג את צורריהם ויתלו על עץ את עשרת בני המן. יש פה משהו לא הגיוני ברמת הפשט. לפני כמה פסוקים הרגנו אותם. אז המלך מציע לה למלא לה כל משאלה ומה שהיא מבקשת זה לתלות כמה גופות של אנשים שכבר נהרגו על עץ? איך מבקשים את תלייתם של מי שכבר נהרגו? על מה היא מדברת כאן? 

עכשיו, שימו לב לכתיב של שמות בני המן. המסורת היא שאסתר התעקשה על כתיב מאד מסוים של השמות, היא ביקשה להקטין 3 אותיות במגילה (תו של פרשנדתא, שין של פרמשתא ו-זין של ויזתא) ולהגדיל אות אחת (וו של ויזתא, לא מאד בולט בלינק הסרוק אבל ברור במגילה עצמה). בשבוע שעבר, ספר (ופרשת) ויקרא נפתחו במילא "ויקרא" כשהאלף האחרונה קטנה, והרבה מאד פרשנים כתבו על זה דברים יפים, אבל אין לאף אחד שמץ אילו קודים ומסרים מסתתרים עבורנו בטקסט הזה. במקרה של מגילת אסתר לקח לנו 2500 שנה לגלות מה המסר שאסתר הותירה עבורנו באותיות הללו.

משושן של פרס לגרממיה של אדום

תש"ז כפול ו' פעמים=שנת 1946. ב-16 לאוקטובר 1946 (שזה לפי התאריך העברי יום הכאת עמלק או משהו כזה) לאחר משפטי נירנברג, הוצאו  להורג בתלייה 10 ח'ברה שהיו מראשי הנאצים, לרבות שר החוץ ריבנטרופ. הם היו במקור 13, לא זוכרת מה קרה לשניים מהם, והשלישי התאבד יום לפני. נשארו בידינו בדיוק 10, כמספר בני המן. ההשוואה ברמה המטפורית מתבקשת ונעשתה הן ע"י יהודים והן ע"י אחרים, אבל עכשיו אנחנו חוזרים למגילה, שהשנה הזו מרומזת בה ולאותו פער תוכני שהבחנו בו. חז"ל כבר אמרו שבכל פעם שכתוב "המלך" במגילה אין הכוונה לאחשוורוש אלא לבורא עולם. הוא זה שהעניק את הבקשה לאסתר והיא ביקשה ממנו עוד מפגש על במת ההיסטוריה, אחרי ששאול חמל על אגג העמלקי ולא מלק את ראשו, מרדכי מזרע שאול פגש את המן מזרע אגג ותיקן זאת, אבל אסתר ביקשה עוד יום, עוד מפגש כזה. סיבוב שלישי. וזה היום שנקבע. 

בתלמוד הבבלי, במסכת מגילה דף ו' (ממש בסוף, והמשך בדף ז'), יעקב מבקש מהקב"ה לא לתת לצאצאי עשו להתאחד, שכן כש"גרממיה של אדום" זו מתאחדת, בכוחה להחריב את העולם כולו. רבי חמא בר חנינא תיאר את אותה גרממיה של אדום כממלכה של 300 נסיכויות. היעב"ץ והגאון מוילנא דרשו שגרממיה של אדום=גרמניה. למי שלא יודע, בשלהי ימה"ב גרמניה הייתה מפורקת ל-300 נסיכויות בדיוק. והאמת לפני שהיא החלה להתאחד לא ממש היה קונספט כזה של "מלחמת עולם" כנרמז במקורותינו. ממש זרע עמלק של המאה שעברה.

אבל אני מגיעה לפאנץ' ליין ולדבר הכי מדהים שקשור לעשרת הנאצים ובזכותו התגלתה משמעות האותיות במגילה. ב-28 לאוקטובר 1946 יצאה מהדורת הניוזוויק האמריקאי עם הדיווח המפורט על אותה הוצאה להורג. בכתבה נכתב שרק אחד מהעשרה, יוליוס סטרייכר, הוצא להורג שלא בכבוד, התחרפן לגמרי, נגרר על הרצפה בעיניים אחוזות טירוף תוך שהוא זועק הייל היטלר. בתוך ההיסטריה הזו, מילותיו האחרונות היו "ועכשיו אני הולך לאלוהים" ופתאום זעק: "purimfest, 1946!". לא הצלחתי למצוא ציטוט כל כך ישן של הכתבה המקורית אבל אני מצרפת לכם לינק על יוליוס סטרייכר שבו זה מתועד. ח'ברה, עוברת לי שוב צמרמורת בגב כשאני מעלה את זה על הכתב. מה ידע הנאצי הזה על החגים היהודיים ומדוע בטירופו לפני המוות זה מה שהוא צעק? זה מסוג הדברים שאין להם תשובות לוגיות.

אלו סוג הדברים שמספרים לאנשים שרוצים להחזיר בתשובה או לחזק אותם, פשוט אי אפשר לעמוד בפני דברים כאלו באדישות. אבל אני רוצה לנסות ולהגיד כאן משהו אחר. אותם גורמים חרדיים שעושים שימוש פונקציונאלי בצפני ארון הספרים היהודי כדי לחזק את גרסת "האמת" היחידה שמצויה מן הסתם בידיהם עושים עוול ושקר. המסקנה המתבקשת מדבר כזה אינה בהכרח "בואו נתחרד כולנו מחר או שיכה בנו ברק האל מהשמיים". לדעתי, נהפוך הוא. במגילת אסתר האל מצוי בהסתר והמסכה שהאלוהות מסתתרת מאחוריה היא מסכת ההיסטוריה. האלוהות פועלת בתוך ההיסטוריה. זה מאד ממלא ומחזק את מחפשי המשמעות, אבל יש משמעות גדולה מאד בעיני לכופריה או מחפשיה במקומות אחרים, בקיצור – לנו. אנחנו היחידים שמעיזים לזרום עם הטקסטים האלה ולדעת גם מתי להפסיק "לעבוד" אותם, כשהם עצמם הופכים לפולחן אלילי. 

נסתרות הן דרכי האל. תרתי משמע.

רבי שניאור זלמן מלעדי, מחבר התניא, שיחק פעם מחבואים עם בנו הקטן ומרוב שהיה טרוד בענייניו שכח לחפש את הילד. לאחר שעתיים הילד בא בוכה ורועד כולו, ואמר לאב בקול נסער "אבא, שכחת לחפש אותי!" שניאור זלמן הביט בילד בצער ואמר "עכשיו אני מבין את האלוהות". תחשבו על הדימוי הזה: אלוהים משחק איתנו מחבואים. הוא מסתתר למען חדוות הגילוי שלנו, אותו ואת עצמנו. ככל שהדרך שלנו לחיפוש משמעות תהיה עשירה יותר (ויתכן שאף תכלול כפירה מוחלטת), הגילוי יהיה עוצמתי יותר. האלוהות זקוקה לחילונים ולעמים ולכל אחד מאיתנו בדיוק איפה שהוא. אחרת איזה מן עולם אידיוטי היה פה? זו ממש כפירה להשתמש בטקסט כזה ובעצם בכל טקסט מקראי כדי להחזיר בתשובה. הדבר משול בעיני לשני אברכים שבאים לקחת את "העומד" במחבואים וגוררים אותו לשחק בכלל קלאס כשאלוהים נותר נטוש בין השיחים כבנו של שניאור זלמן מלעדי. היהירות הזו של גורמים חרדיים שמתערבים בהיסטוריה מרתיחה אותי. הקדושה הפולחנית עד כדי אלילות המיוחסת לטקסטים הללו, זה היעדר ענווה מוחלט כלפי "נסתרות הן דרכי האל". תרתי משמע.

ביום שישי הקשבתי לגיל קופטש מעלה זיכרונות מהימים שש"ס איימו להפיל את הממשלה אם הוא לא יפסיק לשדר את הפינה ההיתולית שלו על פרשת השבוע. הרב גפני כתב אז מאמר על כך שהש"סניקים מפספסים את הפואנטה פה, ושאדם יכול לצחוק רק על משהו שהוא שלו, שהוא מעורב בו עמוקות וחלק מזהותו. ומה שחשוב זה שלכל יהודי יהיה קשר אינטימי עם החכמה העברית, בדרכו שלו. ואני אומרת: אנחנו כבר לא בגלות, תודה לכל מי ששמר לנו את הלפיד בזמנים הקשים אבל צריך לדעת גם מתי להוציא את התבשיל מהמקפיא ולהמשיך להחיות ולהתאים ולפתח את תורת החיים החיה והנושמת הזו. בפנימיות הקבלית, יום אחד נחזיר את עמלק לתוך הקדושה. במקום למלוק את ראשו נרד לעומקו ונבין איזה רצון עמוק קיים בצוררינו ואיזה תפקיד יש למיצרים הללו בדרכנו. צריך להיות מאד ערניים לתופעות שברמת התודעה הנוכחית צריך להשריש ולהרוג, אבל לא להתחיל לקדש ולקבע שום דבר ושום סמל, צאצאי גרמניה של היום אינם בהכרח עמלק עבורנו היום.

תרשו לי להכניס לרגע דרש מקורי שלי ממש לפי אותם כלים תורניים: מדוע אסתר היתה צריכה לבקש עוד סיבוב אם המטרה של ההיסטוריה ממילא זה שהיהודים יפרקו כל עמלק שנקרה על דרכם? זה ממילא יקרה מתישהו לא? האם יתכן שאסתר ביקשה עוד סיבוב של הבדלה בין ישראל לעמים, לפני ימי המתקת התודעה והמתקת הדינים שבהם התוצאה של המפגש תהיה אחרת? אני מעזה לומר, שמה ששאול עשה עם אגג, אקט החמלה הראשוני הזה שהיה טעות ברמת ההתפתחות ההיסטורית דאז, אקט של הכנעה, הוא ודווקא הוא רמז לעתיד לבוא, למה שבאמת צריך לעשות עם עמלק בימים מפותחים יותר, ממקום אחר, בתום ימי ההבדלה. תהפכו את אותיות המילה "מלחמה" ותקבלו פשוט "חמלה".

הדברים זזים כל הזמן ומבמת ההיסטוריה אנחנו עוברים גם פנימה לגוף, לעבוד עם העמלק כארכיטיפ בתוכינו. ההיסטוריה והאדם מצויים בהתפתחות מתמדת ואנו צריכים לשאול את עצמנו מה זה "להרוג" ומה זה "עמלק" בכל תקופה. יש כמה דברים מאיימים עלינו בתנ"ך שאם לא נעשה אותם "מות נמות" ואף אחד מכם לא עושה אותם ואף אחד לא מת. באיזו רמה כל הדבר הזה קורה? מאד מסוכן לקחת דברים כפשוטם גם אם היסטורית הם היו יותר פשוטים. הקונטקסט ההיסטורי חיוני מחד, אבל מנגד צריך להזהר גם לא לעבוד את המסכה, את ההיסטוריה בלבד ולעשות רדוקציה לכל השאר. האם מה שכתוב בתנ"ך רלוונטי רק ליהודים או שאנו עצמנו בתקופות היסטוריות מסויימות הדגמנו דבר שרלוונטי לכל האומות מתישהו? אולי כל העולם זה ישראל, כל מי שישר-עם-האל הוא ישראל לפי פרשנויות מסויימות וכולם בני אברהם הרי. הכל איזונים כה עדינים שאני תמהה בכל פעם שמישהו מוציא מזה אמירה או תשובה מפורשת למשהו בכלל.

פנימיות התורה עצמה מזהירה מפני פולחנה שלה וכדי לוודא שלא ניפול לשם היא מפוצצת בסתירות ופרדוכסים שיראו ברורים רק בפרספקטיבות אינטגראליות עתידיות. במצב כזה, זו פשוט כפירה להשתמש בצידוקים תורניים באופן פונקציונאלי וחד משמעי, להצדיק איתם עוולות מוסריות וקיבעון מחשבתי או לחלופין להתחיל לחפש בהם קודים לגילוי עתידות. הפונקציונאליות הזו משגעת אותי כמו שימוש בקבלה מעשית (קמיעות וזה) ופה אני מזדהה עם האנטי הישעיהו-לייבוביצ'י לעניין. השיח הדתי מגדיר מאד בבירור "חזרה בתשובה" ולמילים הללו יש כבר מטען סמיוטי מודרני שאינו קשור בהכרח למהי תשובה בפנימיות התורה. יתכן שרבים מכם כבר מצויים בתשובות משלכם שדתי לא יכיר בהן. אני כופרת כליל בפונקציונאליות ובפרשנות הפשט הצרה והפונדמנטליסטית, ודווקא בחג כמו פורים המנסה להשריש את הדואליזם (לשתות עד דלא ידע להבחין בין המן למרדכי) חשוב שנקשיב למה שהמסכה רוצה ללחוש באוזנינו על מנת לאזנינו.

אז מה כן? לעיתים נראה לי שעצם הלימוד וההתעסקות בדברי תורה, החזקת הפרדוכסים והדיון עליהם, זוהי בעצם המטרה. זה הדאו. אין לאן להגיע, אין פה תשובות. ההתעסקות עצמה היא הפואנטה, הזיווג עם, היופי, האלוהות שאותה אתה פוגש בזמן שאתה מחפש בין השיחים במשחק המחבואים. לפיכך, המסקנה הרציונאלית החותכת היחידה הנובעת לדעתי מהקטע הזה היא: מי שעומד מאחורי מלפני ומצדדי הוא העומד. אחת, שתיים, שלוש.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ההדיוט  On 27 במרץ 2005 at 4:15

    מי שהוצאו להורג בנירנברג לא היו עשרה "חברה" אלא עשרה פושעים נגד האנושות, שהיו שותפים בכירים לפשעים מחרידים ביניהם לפשע הגדול בתולדות האנושות. היו ביניהם מושל פולין (שעל אדמתה בוצעו מבחינה כמותית רוב הפשעים כנגד היהודים לצורותיהם השונות – כליאה, השמדה, הרעבה ועוד…), המפקד העליון של האס.אס, האחראי על המחנות ועבודת העבדים ברייך ועוד…

    אותו "(ו)שלישי שהתאבד יום לפני כן" היה הרמן גרינג.

    לרמוז או לקרוא לגרמניה ו/או לגרמנים "זרע עמלק" זאת סוג של גזענות חשוכה.
    האם את רוצה להשמיד את כל הגרמנים, כמו שיהודים מצווים לגבי עמלק וזרעו? זאת המסקנה הכי שגויה והלקח הכי עקום שאפשר להסיק מהשואה (ונניח ל"עובדות ההיסטוריות" לדבי המספר ה"מדויק" של 300 נסיכויות גרמניות ב"שלהי ימי הביניים"…)

    לגבי יוליוס שטרייכר (מה לעשות, הוא היה גרמני ולא אמריקאי… מר סטרייכר) הרי שבתור בן למשפחה קתולית אדוקה שגדל בבית של מורה – מה הפלא על כך שהכיר את סיפור מגילת אסתר- זה חלק מכתבי הקודש הנוצריים – בנוסף מדובר באדם שהיהודים והיהדות היו לגביו אובססיה, והוא התעסק במחקר וכתיבה בנושא "בעיית היהודים" שנים רבות – מה כל כך מפליא בהכירו את סיפור פורים ואת החג היהודי?
    האם זה מפליא אותך ששמעת על "חג המולד", "הפסחא", "הראמדאן" "חג הקורבן" ו"קרנבל"?

    מה ששטרייכר כנראה התכוון בצעקה שלו הוא שמי ששפט אותו הם היהודים – ולא כל אומות העולם, או צדק אוניברסאלי – באמת מאוד מפליא שנאצי יטען טענה כזאת… (מה גם שהמשפט שאמר אחרי כן היה שהבולשביקים יום אחד יתלו את תלייניו – דבר שרק מחזק את כוונתו לגבי צדק של יהודים שהרי בתפיסה הנאצית בולשביקים=יהודים)

    לסיכום: מי שדברי שטרייכר "מדהימים" אותו נדהם ככל הנראה בעיקר בגלל בורותו.

    מה שאותי מדהים זאת הקלות שבה מעוותים את היהדות וכותבים בה דברים מחרידים כל כך שיש בהם משום קריצה להשמדה של הגרמנים.
    ל"בני עמלק" אין שום משמעות אחרת באזני מי שמתיימר ללמוד יהדות.

    (ולעומת ההקפדה על אורך האותיות בשמות בני המן בראשית הפוסט, קצת תמוהה ההחלפה במחי יד של "גרממיא" במקור ל"גרממיה" אבל מה זה משנה כבר…)

  • כרמל  On 27 במרץ 2005 at 7:18

    הקדשתי חצי מהפוסט להכניס את כל הדבר הזה להקשר אחר ממה שהוא ניתן בו בדרך כלל וכתבתי במפורש ובמילים אחרות שלקרוא לגרמניה היום זרע עמלק זו סוג של גזענות חשוכה מסיבות אחרות. אפשר לנסות לקרוא לפני שמתפרצים, טוב? תודה על השלמת הפרטים ההיסטוריים, בקשר ל-300 נסיכויות בתקופה ההיא ראה אנציקלופדיה עברית בערך גרמניה.

    ברור שאני יודעת מה זה חג המולד אבל קשה להאמין שדקה לפני מותי אבחר לפלוט מילת קוד שקשורה אליו מכל הדברים שיכולתי לומר. לא הופתעתי שהסטרייכר יודע מה זה בכלל, אלא מדוג הוא אומר את מה שהוא אומר, כשהוא אומר זאת.

  • אבי  On 27 במרץ 2005 at 7:27

    הערה היסטורית:
    הצגה לראוה של גופות המוצאים להורג לאחר שמתו, ובפרט בתליה, היתה מנהג מקובל במקומות רבים ולכן, אין זה מוזר לבקש את תלייתם של מי שכבר נהרגו.
    כמו האיורים להגדה של פסח מימי הביניים, שבהם מוצגים בני ישראל במיטב בגדי התקופה (התקוםה בה אוירה ההגדה) וערי פרעה כערים אירופאיות טיפוסיות — כשקוראים טקסט מחוץ להקשר ההיסטורי שבו הוא נכתב, מקבלים תוצאות משונות.

  • חנן כהן  On 27 במרץ 2005 at 7:51

    גיגלתי purimfest.

    הטקסט הראשון שמופיע הוא בגרמנית ומהתרגום האוטומטי לאנגלית אני מבין שהמושג נמצא בשימוש של אנטישמים כמייצג חגיגת רצח של היהודים. אז הפליאה אפילו יותר קטנה.

  • כרמל  On 27 במרץ 2005 at 8:40

    איזונים

    היסטוריה ולוגיקה הם הקשרים חשובים מאד והתגלויות אלוהיות בעצמן. אבל המסר שלי בקטע הזה הוא שבדיוק כמו שאני רוצה שהחרדים יזהרו עם התנ"ך הייתי רוצה שהחילונים יזהרו עם ההיסטוריה והרציונל. יש לאזן, לא לעשות רדוקציה. התשובות שלכם, אבי וחנן, אכן מאזנות אותנו. אבל אני אישית לפחות לא רוצה לקחת אותן למקום של רדוקציה למקריות היסטורית פשוטה בעולם ריק מהשגחה ומשמעות. אני לא רוצה להכנס אתכם בכלל לטיעונים של "אז איך תסבירו את הקוד במגילה?" ולהגיד לכם שהחרדים אומרים "מקרה" = ה' רקם. בואו נצא שניה מהמשחק הדיכוטומי הזה למקום שיש בו גם התגלות של הרוח וגם פרופורציות. נדמה לי שהגענו למקום כזה בהיסטוריה שלהרוג ממש מישהו זה כבר לא המשמעות של שום מצווה, אבל לא הייתי רוצה לעשות רדוקציה למקורות שלנו. תחת זאת אני בוחרת להעלותם לרמה הקבלית שפותחת את צפני הארכיטיפים האלה למקומות נוספים. לתנ"ך עצמו יש קונטקסט היסטורי אבל הוא לא כלוא בו בעיני. הן הכליאה בקונטקסט והן מתיחתו כפשוטו מעבר לכל מרחב וזמן, הן טרגיות בעיני. כמו שציינתי, עבודת האל כפי שאני מבינה אותה מטקסטים קבליים, היא עבודה פנימית עם הטקסטים הללו.

    אני רוצה להודות לכל המבקרים כאן תרתי משמע. אתם אלו המסייעים לעשות את האיזון הזה בין טירוף פונדמנטליסטי לרדוקציה של הרוח. בזכות הדו שיח אתכם בתגובות המחשבה שלי על הנושא הזה המשיכה להתפתח והוספתי וערכתי קצת את החלק תחת "נסתרות דרכי האל". חנן ואבי, הייתי רוצה שתקראו את הדרש המקורי שפתאום עלה לי בפסקה השלישית שהשחלתי אחרי התת כותרת "נסתרות הן דרכי האל". ותודה לכם.

  • הרשע  On 27 במרץ 2005 at 9:45

    מבלי לפרט את ביקורתי באשר לרשימה עצמה, ועוד יותר מכך באשר לגישתך הלא-ממש-ביקורתית למקורות היהודיים, דומני שיש לתקן כי הסיפור על המחבואים סופר במקור על ברוך ממז'יבוז' ולא על רש"ז.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 27 במרץ 2005 at 9:50

    כל מלה בתנך שפחה לתנך. צריך לעשות למלים יציאת מצרים מהתנך, ויפה שעה אחת קודם ושישרף כליל, ה"יצור" הזה שנקרא "תנך".

  • כרמל  On 27 במרץ 2005 at 9:59

    אתה חושב שזה לא ביקורתי למקורות היהודיים? אני חושבת שזה מאד ביקורתי ואפילו רדיקלי תוך ניסיון להשאר בכל זאת במסגרת שלהם. אני לא יודעת בקשר לסיפורים חסידיים מה באמת המקור, נטייתה דברים היא להתגלגל, אבל מקבלת את התיקון, פה בניגוד לישראבלוג אנשים קוראים תגובות והם יקחו את זה לתשומת ליבם 🙂

  • בועז מושקוביץ  On 27 במרץ 2005 at 10:17

    יוליוס שטרייכר היה עורך של "דר שטרימר" הזכור לרע וגם מחברו של הספר האנטישמי "פטריה רעילה", שכלל את כל הערכה הרגילה: עלילת דם, "הפרוטוקולים", זיופי תלמוד… סביר להניח, שהוא היה רחוק מלהיות מומחה ליהדות, אבל כמה מושגים הוא למד תוך כדי זה, כנראה ידע גם מה זה פורים.
    סטלין לקראת סופו פתח במסע אנטישי רחב בברה"מ, רצח רופאים וסופרים יהודים ותיכנן הגלייה המונית של היהודים למזרח הרחוק, כמו שהוא עשה לכמה עמים אחרים לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא מת בפורים (5.3.53) והתוכנית נגנזה – האם מישהו מצא במגילה קודים המזכירים גם את המאורע הזה?

  • עידן  On 27 במרץ 2005 at 11:02

    חשוב גם להזכיר שבימי הביניים היהודים היו פורעים בפורים בגויים, מכים ובוזזים. עד כדי כך יצאו העינינים משליטה שהיו רבנים שאף שקלו לבטל את החג.

    הדבר ידוע, וכמובן, מנוצל ומוגזם כהלכה בתיאוריות אנטישמיות.
    אין להתפלא אם כך על הזכרתו של פורים על ידי זה החושב שיהודים רוצחים אותו. זה מה שכתוב במגילה, וזה גם מה שעשו יהודים בתקופות שונות. מה שראה שטרייכר מול עיניו תאם בדיוק לתיאוריות שלו.

    כך שגם מבחינתו היתה ו כנראה נבואה שהתגשמה, רק מהצד הלא נכון.

  • גילעד  On 27 במרץ 2005 at 11:02

    גם אני גיגלתי purimfest ומצאתי שיש מדרש שטוען שלהמן היתה גם ילדה, והיא התאבדה בטרם נתלו אחיה. אם תוסיף את זה לעובדה שבאותו מקום נכתב גם שהרמן גריג היה טרנסווסיט יש כאן סבבה של צירוף מקרים.

    ובמילים אחרות: לפני גוגל, היינו צריך ממש להתאמץ כדי למצוא פעלולי גמטריה ומדרשים שיתאימו לכל דעה. היום זה נורא קל. אני מתחיל לחשוב שה"Do no evil" של גגל נרמז גבר ב"מה ששנאוי עליך אל תעשה לחבריך" מהסטארט אפ של רבי עקיבא.

  • גילעד  On 27 במרץ 2005 at 11:03

    "היינו צריכים", "גוגל" ו"כבר", בהתאמה. "שנאוי זה במקור.

  • רשעית גם  On 27 במרץ 2005 at 11:44

    אכן, אוטוסטרדת המידע מהווה איום ידוע על הכוח של קוסמים מכשפים ושאר הניזונים מבורות ופחדים. ביניהם כמובן המקובלים הידועים בזה.
    האם נרמז כבר על מלחמת גוגל במכשפים בפסוק הידוע
    מלחמת גוג(ל) ומגוג(ל) או משהו כזה ?
    פעם הבעתי התפעלות מהיוגה ההודית בפני אשה הודית, והיא פרצה בצחוק ואמרה לי שידוע הוא שבעוד העם תרגל נשימות שמביאות רגיעה, סוטול והארה, וגם את הכרטיס לעולם הבא, הנציחו כוהני התרמית את שלטונם וניצול העם בידי מעטים מושחתים.
    קבלה זה יופי אבל את הזמן צריך גם להשקיע בלקרוא את העיתון ולראות מי שותה את הדם של הציבור, או בוא לא נתן לעיסוקים חביבים ומשעשעים להסיט את העין מן העיקר. פריחת הקבלה בעשרים שנה האחרונות חופפת לפוטש הזוחל וההרסני של בעלי הון מושחתים על עם ישראל, ונטילת כל הזכויות החברתיות והסוציאליות. במקום לחם מפזרים חרוזים ומשחקי מילים. אנא, שימו לב לכפל המשמעות הלא מקרי של המילה קבלה. תביא קבלות.

  • observer  On 27 במרץ 2005 at 12:14

    I just want to say to Carmel – try to take in people's responses and not to react to each one of them. you can also learn from your readers and it seems from your comments that you are very defensive.

  • כרמל  On 27 במרץ 2005 at 13:38

    אני בהחלט לומדת ואף משנה, אבל חשוב לי להחזיק את הקו הזה בין הקיצוניות הדתית לרדוקציה של הרוח ואלו שנופלים לאחד הצדדים מלמדים אותי עוד מאיפה להחזיק דווקא באמצע.

  • ההדיוט  On 27 במרץ 2005 at 14:40

    מה שמזעזע במדרשים שיוצרים קשר בין המגילה לשואה, היא העובדה שמדובר בדיוק באישוש של הטענות הנאציות.
    מי שמסכים לכך – בעצם מאשר ומקבל את התורה הנאצית.
    הרי כל התורה הנאצית עומדת על כך שהיהודים רוצים להשמיד את התרבות והגזע הארי. ולכן מתוך התגוננות – על הארים להילחם מלחמת חורמה ביהודים על כל התגלויותיהם.
    לדוגמה – ישנו הנאום המפורסם של יוזף גבלס מאמצע מלחמת העולם השניה בו הוא טוען "לעולם לא נסלח ליהודים על מה שהם הכריחו אותנו לעשות להם"
    לכן בעיני שטרייכר – ברור שמה שהוא רואה לנגד עיניו זאת התממשות של תמונת העולם שלו – היהודים משמידים את התרבות ואת הארים, וממששים את כוונתם הזדונית מימים ימימה.
    מגילת אסתר הוא טקסט יסוד באנטישמיות – וברור שאדם שהוצא להורג בעוון הסתה אנטישמית חסרת מעצורים (וזה היה האישום העיקרי עליו הוא נשפט והורשע) יכיר אותו – ויטען כי תפיסת עולמו מוכיחה את עצמה – היהודים רוצים להשמיד את הגרמנים והנה הם מתחילים בטבח של כל "שומרי החומה" של התרבות האנושית.

    מי שטוען כי מגילת אסתר התממשה במשפטי נירנברג מבזה את היהדות, מבזה את השואה, מבזה את זכר קדושי השואה (קורבנות בעברית שגורה ושגויה), כי הוא למעשה מצדיק את האידאולוגיה הנאצית, שבשמה בוצע הפשע.

    זוהי עוד דוגמה לחורבן שהיא המיטה על המחשבה היהודית החרדית. כשכל המרכזים הרציניים נטבחו ונשרפו – נשארה רק הבררה של המחשבה החרדית, שבנסיונותיה הפתטיים להסביר את האסון הנורא, בו נרצחו בעיקר יהודים שהיינו מכנים כיום חרדים, היא יורדת לתהומות וביבים החל מהאשמת הציונות בשואה, דרך המוקיון המקלל המתקרא הרבובדיה והנשמות המקולקלות שלו ועד לטענות כי הכל כבר נכתב במגילת אסתר – מבלי להבין עד כמה בזויה היא הטענה.

  • כרמל  On 27 במרץ 2005 at 15:49

    תראו, אני באמת לא נכנסת פה לגניאולוגיה ומה מבזה את מי, יש פה טענה והיא אכן נטענת בציבורים חרדיים מסוימים ואני ניסיתי להתייחס אליה מבלי לעשות רדוקציה לאלוהים ולתנ"ך שזו משימה לא פשוטה כפי שאתם מבינים ורואים. אני נמצאת עכשיו פה עם חברה שאמרה לי פתאום שבעצם האיראנים, הפרסים של היום, אינם ערבים בכלל אלא צאצאי הגזע הארי. נזכרתי שידידי האיראני אמיר שהוא כתב רויטרס סיפר לי את זה פעם ושכחתי מזה לגמרי. עכשיו את העובדה הזו אפשר לקחת בכלל למקומות מטורפים, אני מופתעת שהרב מאיר שמפיץ את הסיפור הנ"ל בציבור החרדי לא שם ליבו לסגירת המעגל היפה הזו, שבסוף אנחנו בעצם חוזרים לשושן ויום אחד בעתיד הלא רחוק נעמוד בפני הדילמה המוסרית האם להנחית פצצה על הכור האטומי של איראן וכשנזדקק לכלים התורניים שלנו יהיה מי שיקפוץ עם עמלק, ומה נגיד אז? הפתרון שאני נתתי של להפוך מלחמה לחמלה אולי עדיין לא יהיה נכון לנו, אולי עדיין לא נהיה ברמת התודעה הזו כאנושות. ואולי כן? תראו ח'ברה אני לא מנסה לתת פה תשובות אלא להעלות שאלות מעניינות. מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים על מה שאמרתי עכשיו.

  • עידן  On 27 במרץ 2005 at 16:22

    אם יעלה הדיון על הפצצת כור באיראן, ומישהו יעלה את עמלק, מה שנצטרך לעשות הוא להוציא אותו מהחדר. לדון בעמלק זה נחמד כשעשוע אינטלקטואלי, אבל אין זה רלוונטי ליחסים בינלאומים של היום. יש לנו מספיק כלים מוסריים מודרניים, ואין לנו צורך ממשי באלו של מקובלי ספרד בני המאה ה-13.

    גם חז"ל ידעו מתי יש לחשוב בהגיון. ובזה חזרנו לתנור. אין מביאין עדויות מן החרוב.

  • כרמל  On 27 במרץ 2005 at 17:27

    נקודת המוצא שאני מנסה להחזיק היא שאני לא עושה רדוקציה לתרומה של המסגרת המחשבתית של החכמה העיברית לחיינו בגלל שקיצוניים עושים בזה שימוש פשט ללא עוררין. כשהדיון יעלה יקומו גורמים דתיים שמשפיעים לצערנו במדינה הזו ויתמכו בהפצצה מתוך מחשבה כזו בין אם היא תהיה שקופה למשתמש או לא. ואתה תרצה לא לבטל אותם (כי אי אפשר, כמו שהם לא יכולים לבטל אותך) אלא לענות להם בכלים שלהם, שהם כלי המסורת שלך. ראה בזה סתם אתגר אינטלקטואלי כרגע, אבל זו שאלה חשובה.

  • עידן  On 27 במרץ 2005 at 20:41

    אקדים ואומר שאני מרגיש קצת לא נעים להתווכח איתך כאן, כיוון שציינת בפירוש שזה לא המקום. אם זה עובר גבול מבחינתך, אנא אמרי לי ואפסיק.

    ולעניין. לעולם לא אמצא תשובה מפולפלת מספיק על מנת להשיב לכל טענה דתית. כיוון (כפי שאת מודה בעצמך) פרשנות היא רק כזו, פרשנות. על כל פרשנות אחת, ניתן למצוא אחת מנוגדת לה, ולראיה המגוון העצום של פרשנויות ודעות שקיימות ביהדות כיום, זו בצד זו. את זו שמנסה לעשות לכל זה רדוקציה ל"שיח" דתי אחד, כאילו יש במשותף בין חב"דניקים וליטאים, בין נטורי קרטא והיהדות הציונית. אין שיח אחד, אין הנחות משותפות, ולכן לא תהיה פרשנות שתהיה מקובלת על כולם. אפילו הקבלה שנוייה במחלוקת בקרב חלק גדול מן הציבור הדתי, ורבים לא יקבלו טיעונים המבוססים עליה (בוודאי לא מחילוני גמור).
    מה שמוביל אותי לנקודה נוספת. בניגוד לתפיסתך, הרוב המכריע של היהדות מבוססת על מצוות ולא על "תחושה שבלב". בקבלת האר"י מתי מעט מתענינים, ואלו שולחן ערוך נמצא בכל בית. לפרשנות שלך לא תהיה כל השפעה אם היא תבוא מאוכלת שרצים ומחללת שבת בפרהסיה. אם גורמים דתיים יתמכו בהשמדה מתוך כך שהרב עובדיה (או פוסק גדול אחר) פסק כך, אף פרשנות של "אוכל שפנים" לא תעזור. יכול להיות שהרושם המוטעה שקיבלת הוא מאינטראקציה עם "דתיים לייט", יהודי ארה"ב, גוש אמונים וכדומה. נסי להרצות בבני ברק. יודגש שאני לא אומר זאת מתוך זלזול, לא בך ולא בם, אלא מתוך הכרה שעבור רבים חשובה יותר שמירת שבת מאמונה שבלב.

    כך שאם מסתכלים על המציאות לעומק, ללא רידוד, רואים שאין ולא יכול להיות שיח תורני בינינו. יכול להיות שיח במקום בו הנחות הבסיס שלנו דומות. ערך החיים, למשל. הרי חוץ מכמה מטורפים, אף אחד לא חושב שצריכה להפתח כאן מלחמה בה ימותו עשרות אלפים רק בגלל פרשנות על "זרע עמלק". בראש הציבור הדתי עומדים אנשים חכמים מאוד, ולרוב, שפויים.

    לא סתם הבאתי את סיפור העימות בין רבי אליעזר בן הורקנוס לבן רבי יהושע. הרי שבדיוק כמו במקרה שאת מתארת מתואר שם עימות בין שתי דעות שלא ניתן ליישב ביניהן. רבי יהושע, הרפורמיסט, מאמין שהתורה שבע"פ צריכה להקבע על פי דיוניים עניניים (ראציונלים, היינו אומרים בשפתינו), ואלו ר"א, מאמין במסורת – בשימור אדוק של קביעות העבר ומביא ניסים להוכחת צדקתו. אין, ולא יכול להיות שיח ושיג בין תפיסות שכאלו. ולכן, משסירב ר"א לקבל את פסיקת ר"י, נידוהו: "אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו"

    כך גם כאן וכיום. חוקי המדינה נקבעים לפי דיונים עיניינים, ולא מיסטיקה (לפחות ברמה התיאורטית). כמובן ששיח מיסטי קיים, אך אם הוא פולש לתחום המדיני יש לגרשו, ואין לשיח איתו.

    השאלה אם כן, נותרת ברמת משחק אינטלקטואלי, כמו פרשנות שירה. מעניין, מגרה, ומנותק.

  • דניאל  On 27 במרץ 2005 at 21:40

    אז מה יגרום לך לחשוב שמצאת אותו? מה הוא רוצה ממך? למה שישחק איתך בכלל?

  • איריס  On 27 במרץ 2005 at 22:32

    סיכמת יפה את עמדתי בעניין המיסטי המחודש. ניראה לי שמדובר בגורמים ציניים שמנצלים תמימות בציבור, ואיזו שאיפה לאחדות שקיימת בקבלה באופן כללי. כך לאומות יש "שר" ובני אדם הם בעצם רובוטים במידה מסויימת שממויינים לפי הדי.אנ.איי שלהם. ועוד כל מיני תפיסות למשל שזהות יהודית היא דבר אסנציאלי ולא בחירה תרבותית פוליטית, ובכלל שהיהודים הם קיבוץ אחיד, שרק צריך למצוא את הטריק או הכישוף הנכון להזכיר להם את זה, וכמובן מי שיגיד להם מה לחשוב ולעשות יהיה זה שכתב את כל הדבר הזה. יש במיסטיקה משהו שהוא טוטאליטרי מעיקרו, ולכן טוב שחז"ל הזהירו על העניין הזה באלף אזהרות, אולי לא מספיק. לשם ההגינות הייתי אומרת שהיו דמויות מאוזנות ששלבו מיסטיקה או התגלות אישית
    עם רציונאליות פוליטית, כמו יוסף קארו מחבר השולחן הערוך, שהיה גם מיסטיקן שדיווח על מפגשים תדירים עם "מלאך" או איזה בת קול/ישות מתקשרת שאמרה לו סודות בלילה. ישנם ספרים על חייו, ואפשר אולי ללמוד ממנו את החלוקה הנכונה בין חוויה אישית מיסטית ובין המציאות החברתית והפוליטית של חיי הקהילה. האיש היה משכיל בהלכה, משפטן מובהק, מקורקע לחלוטין במציאות, ובכל זאת חווה חוויות ניו אייג'יות למהדרין.

  • תראזימאכוס  On 27 במרץ 2005 at 23:20

    יכול להיות שכל הקבלה היא קשקוש אחד גדול, יכול להיות שיש בה את הצופן לעולם. אבל לאף אחד אין זכות לפסול אותה או את הנסיונות שלך לפענח. לכל המבקרים, אין שום ביזוי של השואה או הקורבנות ותפסיקו לבלבל את המח, כרמל מעלה רעיונות, כל אחד יכול להוסיף ולתקן על בסיס הידע שלו, ובסופו של דבר כולם מחכימים. אפשר למתוח את הביקורת בצורה קצת יותר תרבותית והרבה פחות מתנשאת.

  • מיסטר גרי אפשטיין  On 28 במרץ 2005 at 0:27

    וואלה צודקת (וזה בלי לקרוא את הרשימה או התגובות שהם ממש ארוכים ולמי יש כח?).

  • כרמל  On 28 במרץ 2005 at 1:05

    ותודה על ההגנה תראזי אבל דווקא בין עידן לאיריס אני מרגישה במקום נוח וחשוב.

    המיסטיקה העיברית היא פנימיות התורה והיא חלק בלתי מנותק ממנה כי היא עליה, היא פרשנות שלה בעומק. כשלומדים את שפתה אפשר להתחיל לראות אותה בטקסטים הכי קאנוניים, בדברים שנראים פשוטים וחד משמעיים לכאורה, ברמזים שמי שמאמץ את סוג הלימוד הזה מצליח לקרוא לפי הכלים האלה. אני הפסקתי להגיד שאני לומדת קבלה כי אני לא, אני לומדת יהדות. אני לומדת משנה עכשיו, אני עובדת עם פרשת השבוע, ואני ממשיכה לקרוא במקביל גם בספר הזוהר כי זה השער שממנו התחלתי והוא נותן לי שפה וכלים שונים לעבוד עם הטקסטים האחרים. צודקת איריס שיש מה ללמוד מקארו שהיתה לו "מגידה" בת קול מחד והוא כותב ספר ההלכה המדוקדק ביותר מאידך. השילוב בין רוח לחומר בחיים הוא סוד גדול שרבים מאיתנו מנסים ללמוד אותו, אבל בעיני זה פספוס אמיתי להדיר את הרוח מהשיח הפוליטי ומבמות שיש לה תרומה והזנה מהותית להן. כמובן שלא רבים מצאו את האיזון הזה של קארו ואולי רק מכזו רוח אפשר להוציא כזה ספר הלכה שנקראה לכאורה ההפך מרוח, אבל זה הפרדוכס. זו מיסטיקה. זוהי נון דואליות במיטבה. תגידו שאנחנו לא בשלים הלחזיר את הרוח לשיח כי אנחנו לא בטוחים מי מדבר שם עם מי ולמה, אז אולי אסכים אתכם. אבל הגיע הזמן להתחיל להחזיר אותה לסיפור, לראות שהיא תמיד היתה שם. שאי אפשר בלעדיה, מה שדיברנו על רוח ומוסר בסוף פוסט הstate ו-stage.

    אני קוראת אנשים שדרשו מהתורה פילוסופיה פורצת דרך (ראו בובר, לוינס ואחרים) פסיכולוגיה נרטיבית עוצרת נשימה (יאיר כספי, הרב גפני), אין מדע וחכמה בעולם שעוד לא קם מישהו וכתב על התורה ועליו. אני מלאת כבוד וסקרנות לדבר הזה שהוא חלק מהזהות והמהות שלי והתעלמתי ממנו כל כך הרבה זמן ויש בי שאלות אמיתיות מול טקסט כמו שהבאתי – האם מותר לקחת את זה לאיפה שהוא בכלל ואם כן אז לאיפה? העקרון המנחה היחיד שלי הוא העקרון האינטגראלי של קן וילבר – לא עושים רדוקציה לשום דבר. בכל דבר יש אמת מסויימת והחכמה היא לזהות איפה הגבול שלה עם אמת אחרת, לסדר מפה. זה לא קל כשאתה מסדר את ההווה שלך על הדרך, אבל אחד הסימנים שלי שאני מפספסת הוא כשאני מבטלת כליל משהו שיש לו קיום בעולם. לכן הנחת הבסיס שלי בבלוג הזה היא שאין לי יכולת ויכוח עם מי שמבטל כליל עמדה מסוימת. למשל יש כאן קוראים שכופרים באופן מהותי בכל תחום הרוח (עדיין לא ברור לי אם כן מדוע הם ממשיכים לקרוא אותי, שהרי אני לא מוציאה מילה מהפה שלא קשורה לזה…) ואיתם אין לי על מה להתווכח. מה שכן מעניין לדון בו זה מהן גבולותיה של כל אמת כזו. איפה עוצרים איתה וכשאנחנו עוצרים מה האלטרנטיבה? אני לא בטוחה שכלי המוסר המודרני שהזכרת, עידן, יכולים לתת לנו פתרונות טובים יותר מהחכמה העברית שלנו ומחכמה תיאולוגית אחרת שהזינה את כל הפילוסופיה והמדע בעצם מלכתחילה. ותסלח לי, אבל במדינה הזו, מקבלים הרבה מאד החלטות על בסיס מיסטיקה בפרשנויות קצת יותר מוטות, ראה כדורי ושות' וכל מושפעיהם שיושבים בכנסת.

    יש תזוזה ביהדות היא אכן לא גוש אחד והיא זזה ומתעוררת לא מעט בזכות כל מי שיצא ממנה כדי לחזור אליה ממקום אחר, רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוכסים מודרניים וחלונים כמוני שדוחפים את האף. לידיעתך אני שומרת שבת וכשרות ואפילו מברכת על אוכל כשאני נזכרת וקוראת שמע פעמיים ביום. זה עדיין אל אומר שיקשיבו לי בבני ברק, אבל לאף אחד אין מונופול על החכמה ששייכת גם לי והאישור שלהם בכלל לא נחוץ לי. אני חושבת שלמרות שיש כל כך הרבה פלגים וויכוחים יש כלים מאד ברורים של איך דורשים ואם אתה עושה בהם שימוש אפשר להתפלפל איתך באותם כלים אבל קשה לבטל אותך. הידע התורני הזה זמין לך. אמנם ידרוש ככה איזה 5-6 שנים מחייך מינימום אבל אני ממליצה 🙂

    נ.ב לאחרים ששכחתי לענות להם: בועז, אין לי מושג לגבי סטלין, נתון מעניין, שווה לבדוק במגילה, אם תתאמץ תמצא הכל בכל 🙂
    דניאל-נדמה לי שבמסורת הזוהרית אין הגעה לאלוהות אלא מעין רצוא ושוב, מפגש ועזיבה וחוזר חלילה. באמת כמו מחבואים. זה דימוי טוב. כל הסיפורים בזוהר וגם בתלמוד מתחילים בשני רבים שהיו הולכים בדרך. הכל קורה שם "בדרך". אני חושבת שחשתי את הדרך הזו כמה פעמים ותמיד רק תוך כדי לימוד. כשזה נגמר לא הגענו, אלא כבר יצאנו. המפגש הוא רגעי והוא בדרך והוא מרגיש כמו מלאות, כמו שהכל קשור בהכל, ולטווח הארוך נדמה ליש זה דווקא מפתח מוסרית. זו תשובתי האישית כפי שאני מתבוננת בעצמי. מעבר לזה לאלוהים פתרונים.

  • איריס  On 28 במרץ 2005 at 7:24

    אימייל ואולי לא הגיע לתעודתו בקשר לתלונות על הרב שאת מסתמכת עליו הרבה בניצול של נשים במסגרת רוחנית. נידמה לי שחשוב להזכיר את זה, מדובר באתר רציני. זה חשוב לא רק מהצד של התראה אלא גם אולי באמת כסייג לאקסטזה הרוחנית בכל מישור.
    אני לא הייתי פוסלת גם אנשים שלא מחוברים בכלל למה שמכונה אצלנו "רוחני" ויש הרבה אינטואיציה וחכמה גם בתבונה הרגילה, של ההיקש והחושים.באשר לדת היהודית…אני עשיתי את הטיול הזה בפרדס הדתי יהודי לכמה שנים, אכן יוצאים עם שלל מסויים, אבל בשורה התחתונה אצלי לפחות זה היה מעקף מיותר ובזבוז זמן מוחלט. באמת כמו רומאן ארוטי אקסטטי שאחריו לא מבינים על מה היתה המהומה, אבל היא כבר היתה. זה אצלי, כמובן, ואחרים יש להם המסלול שלהם. אני היום יותר משוכנעת שכל זה פאסה בגדול, כולל הזהות היהודית לצרכים לאומיים ודתיים. כולם בני אדם, ועבורי הדומה הופך ליותר אקטואלי היום מהשונה. ובשבילי להיות היום "יהודי" אם כבר, זה באמת לשלול כל צורה של גזענות.

  • כרמל  On 28 במרץ 2005 at 10:04

    נסי שוב. הסיפור חסר בסיס במציאות ולא קשור ודאי לשום אקסטזה בלתי מבוקרת של הרב אלא דווקא סוג של אקסטזה אובססיבית של מי שפוחד מאקסטזה, הייתי אומרת. הבעש"ט בזמנו וגם הרב קרליבך המזמר עברו סיפורים דומים, זה נראה כמו נקודת ציון חיונית של כל מי שרוצה להביא שינוי אמיתי דרך רוח. אנשים פוחדים מרוחניות בדיוק מהסיבות שדנו בהן בפוסט הזה ובקודם, מכיוון שבהיסטוריה היתה הרבה רוחניות כשעוד לא היתה התפתחות מוסרית היא תמיד מקושרת עם חוסר מוסריות ומעוררת פחדים קמאיים ונקשרת בזכרון הקולקטיבי עם מיניות פאגאנית משוחררת וכאלה. אני עצמי חברה בקהילה של הרב גפני כבר שלוש שנים וזה אחד המקומות השפויים והייחודיים להיות בהם בישראל בעיני. חבל שאת לא מכירה אותי, ריחוף אקסטטי או גורואיות זה איכויות שאין לי וזה אפילו קצת מצער, אדם צריך קצת לדעת לאבד שליטה לאיזה טרנס בגבולות בטוחים, קצת פאגאניות קדושה זה לא רע במנות קטנות ובהקשר, אבל אפשר לחוות רוחניות שאינה משולחת רסן, עובדה. אני חושבת שדווקא בקהילה הזו של גפני מדגימים שילוב ראוי בין שתי הרמות. אני אשמח להתכתב איתך על זה אבל אני ממש לא הולכת לפתוח את זה כאן כנושא.

    אני מבינה מה את אומרת על המסע שלך, אצלי זה היה אחרת לגמרי דווקא. אני בנאדם מאד רציונאלי מטבעי שחי חיים מלאים והדבר האחרון שאני זקוקה לו זה לרדוף חוויות רוחניות כרגע. על הדרך הבנתי וחוויתי שזה מפתח אותי מוסרית, מחדד את כושר הניתוח האנליטי שלי דווקא, מנקה יותר דברים שהם לא אני עצמי ומאפשר לי להתבונן בזה. היום רוחניות נראית לי הדבר הכי שפוי ומחובר לקרקע שיש ושחובה לעסוק בה כי היא מטפלת במשק ניהול האנרגיה שלי ומאפשרת לי להשתתף ולעצב את מה שקורה לי אחרת בלא מודע ממילא. הייתי גמישמה את עצמי בצורה הרבה יותר עלובה ואקראית אלמלא זה. זה כלי חיוני ולא משהו לתפוס עליו טריפ. ואני ממש אבל ממש לא מבטלת כל מה שמחוץ לה, אחרת אעבור על עקרון שאני עצמי אימצתי – לא לעשות רדוקציה לשום דבר. אני פשוט מחברת בצורה בלתי נפרדת בין התחומים ומרגישה שהתחום הרוחני חיזק את התחום התפקודי שלי לעין שיעור, שזה ההבדל בין פרח באדמה ופרח באגרטל שהייתי קודם. אני אכתוב על זה משהו פעם על איך אני רואה את השילוב בין הדברים.

  • עידן  On 28 במרץ 2005 at 11:21

    קצת ברחנו מהנושא. אם את מראה כיצד ידע בתורה יכול לעזור לי אישית כאדם, להוות מקור לרעיונות, אזי אין לנו ויכוח כאן. גם מפני שאני חושב שזה חשוב, וגם מפני שלכל אדם זכות לעשות בדל"ת אמותיו כרצונו.

    אבל אם את מרחיבה את העיניין, ואומרת שידע תורני חשוב בבחינת "דע מה תאמר לפאנט דתי", הרי שאני לא מסכים איתך. מסיבות שכבר ציינתי (לכל פרשנות פרשנות נגדית, חוסר הסכמה על עקרונות בסיס, וכמובן, טיעוני אד-הומינם)

    הפרשנות הרי אינה "צומחת" מן הטקסט, אלא היא פעולה אינטראקטיבית שמייצגת, לא פחות מן הטקסט העצמו, את העקרונות המנחים של הפרשן. אדם שמאמין שאדמת ארה"ק קדושה, יפרש כל קטע כתמיכה בעמדתו. פרשנות נגדית לא תשכנע, ולא תוכל לשכנע כיוון שתראה לו מעוותת. לראייה, ראי – האם יש שיח בין פלגים דתיים? כולם יהודים, ועם זאת, אחד נחשב ככופר בעיני השני. השיח הזה הוא דל מאוד, ובצדק.

    מה גם שאם נקבל את תפיסתך, נצטרך ללמוד גם אסלמם ונצרות (יש גם לא יהודים בארץ ומספרם גואה), על מנת לדעת מה להשיבם ולענות לפרשנותם.

    לכן, אין מקום לשיקולים תורניים בנושא הפצצת כור. אין כמובן כל מניעה לדון בזה כאן.

    (ברור שאם לאגודה יהיו 61 מושבים בכנסת, אף אחד לא ישאל אותי, אבל אין להם)

  • איריס  On 28 במרץ 2005 at 17:55

    הקישור שנתקלתי בו אגב חיפוש של משהו אחר ודי נדהמתי. אני לא שופטת ואין לי יכולת לדעת מה אמת ומה לא. אבל ניראה לי חשוב מספיק כדי להעביר לאחרים שישפטו הם. האתר פשוט עשה לי רושם די רציני בתחום שהוא עוסק בו, ולכן היה ניראה לי שלא יפרסמו סתם, אבל גיי וייס כמו שאומרים ביידיש.
    הנושא שחיפשתי לא היה קשור בכלל ליהדות, אבל היה שם קישור לזה. ככה פועלת הרשת ואלוהי הגוגל
    את נשמעת לי מאד מאוזנת בצורה שאת מתארת את ההתפתחות שלך, אני לא יכולה להגיד שזה עבד ככה אצלי, וכניראה שכל אחד יש לו השביל שלו. את צודקת שזה לא המקום לדיון כזה. בכל מקרה אני מאד אוהבת את הפוסטים שלך ומקווה שתמשיכי. הויכוחים האלה,לשם שמיים.
    א.

  • כרמל  On 28 במרץ 2005 at 17:58

    צחקו פה בתגובות על כוחו של גוגל היום אבל ככה זה, כל משוגע בעזרת המטא-טאגס הנכונים מקבל בולטות בגוגל ואת יכולה לכתוב מה שאת רוצה על מי שאת רוצה ואת גם יכולה להמציא גופים וירטואליים רציניים. אני חושבת שאנשים לא קולטים כמה נזק יכול להיגרם מזה לפעמים. אני מזמינה אותך לבוא למפגש קהילה או לבית המדרש, לגפני לא תהיה בעיה לדבר איתך על זה או שתכתבי לי מייל, אני אשמח לספר לך מה שאני יודעת על הגוף הזה והאישה המשוגעת שעומדת מאחוריו. אני באמת לא רוצה להמשיך את זה כאן… דברי איתי.

%d בלוגרים אהבו את זה: