עמק הרבנים

ב-1926 הגיע איש ארגון "השומר", אלכסנדר זייד, לשייח' אברק וקנה את אדמות הכפר מהערבים. עשר שנים לאחר מכן, בוקר אחד, נפלה אחת הכבשים שלו לתוך בור גדול וכשהוא ירד להוציא אותה הוא נתקל לתדהמתו בסרקופג מעוטר, ארון קבורה. כך נחשפה הגרסה היהודית ל"עמק המלכים" המצרי בלוקסור – מערות הקבורה של העיר הקדומה "בית שערים", משכן הסנהדרין לאחר מרד בר כוכבא. אם הדבר היה קורה היום, הרבנות לא הייתה מאפשרת לפתוח את הקומפלקס ואולי בגלל הבעייתיות של הפיכת אתר קבורה יהודי לאתר תיירות, לא הרבה אנשים יודעים שיש לנו בארץ אתר מדהים כזה. האתר הוא גן לאומי ומצוי בתוך קריית טבעון ולמי שלא מכיר, זה פשוט טיול חובה, נגד הזרם של המוני בית ישראל.

האדם החשוב ביותר הקבור במקום הוא רבי יהודה הנשיא, ראש הסנהדרין ועורך המשנה ואכן פתח מערת הקבורה שלו מהמם. אם המערה סגורה חפשו את הריינג'ר המקומי שיפתח לכם את הדלת השמאלית לקבר. לפני שתגיעו אליו המסלול יקח אתכם דרך מערות קבורה נוספות שמזכירות מאד דווקא את הארכיטקטורה של ממלכת אקסום (של מלכת שבא?) באתיופיה, בייחוד הדלתות. האטרקציה האמיתית של המקום היא מערת הארונות, הכוללת 135(!) סרקופגים עם עיטורי חיות וסמלים משומרים להפליא, ותחריט קיר, שאין לי סופרלטיבים מספיקים כדי לתאר אותו, של מנורת שבעת הקנים. במקום קבורים רבנים ויהודים חשובים אחרים מכל תפוצות ישראל שביקשו להקבר שם, כך שניתן לראות מסורות קבורה שונות ותחריטים שונים על פי המקום ממנו באו.

לא די בכך שעצם קבורתו של יהודי בסרקופג מתמיהה, הרי שהארונות מעוטרים בסמלים ססגוניים על גבול הפאגאניות: פרח החיים, זאבים, נשרים, אריות ופרים (אם כי ניתן לטעון לגבי חלקם שאלו חיות המרכבה מחזון יחזקאל) ועל אחד הארונות מופיעה אף דמותה של ניקה, אלת הניצחון היוונית. הדבר מצביע בעיני על המורכבות והגמישות של הדת במאות הראשונות לספירה, נראה שהיה בטחון כל כך גבוה בתורה, שהחברה קדישא דאז לא עשו בעיות ולא נתקעו על דקדוקים. בסוף המסלול ממתין מוזיאון מרשים בתוך מערה עם חלקי ארונות, הסברים ושרידים נוספים מהקברים. פסלו של אלכסנדר זייד על סוסו לצד קברו של השייח המוסלמי מאברק, משקיפים יחד על מערות הקבורה ועל הגליל התחתון ומומלץ לעלות לשם בתום הביקור.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורי  On 19 ביוני 2005 at 12:22

    האפיקורסים טוענים שרוב קברי הצדיקים בגליל הם קברים של שייחים?

    http://www.notes.co.il/uripaz/11960.asp

    אילו שקרים רק לא הוגה האדם על מנת להצדיק את נטיות "הגזענות הדורסנית" שלו את הזולת, השונה ממנו, ברמיסתו לעפר ואפר.

  • כרמל  On 19 ביוני 2005 at 12:26

    אבל לא במקרה של בית שערים, אלו קברים של יהודים פשוטים, זו עיר מתים ענקית שמאפשרת הצצה לישוב של פעם שלדעתי היא קצת חתרנית. מי היה קובר ככה היום?

  • שפי  On 19 ביוני 2005 at 16:01

    האתר הזה פוּתח והיה מאוד פופולרי בשנות ה-50-60, בתקופת בן-גוריון, כי הוא "מוכיח" את התיזה של הציונות שמבית-מדרשו. אני אישית ביקרתי בו במסגרת "טיול חובה" של בי"ס יסודי. היום הוא "נגד הזרם"… "חתרני"… אבל אלה גם אלה טועים, מפספסים, וגם אלה וגם אלה, כי קשה לכם להכיר בַאבסורד שביסוד הציונות המדינית, באמת החותכת שההשרדות של העם היהודי היא בזכות/ בגלל ההגות והתפקיד שהתעצבו לו באלפיים-שנות. לא לפנֵי ולא אחרֵי. החיבור הישיר-המוחק בינינו לבין "אבותינו" הארץ-ישראליים האלה הוא מגוחך, "ארץ-ישראל" ו"ציון" ו"ירושלים" וכו' וכו' הם מטאפורות, ממש-בדיוק כמו "המשיח".

  • רוני ה.  On 19 ביוני 2005 at 18:36

    קודם כל, לא מדובר באלפיים שנה. רבי יהודה הנשיא מת בשנת 220 ובית שערים היתה עיר יהודית עד שנת 352, כלומר הפראזה על "אלפיים שנות" היא לא מדוייקת.

    שנית, עד כמה שזכור לי, האתוס הבן-גוריוני היה דווקא להתחבר לתנ"ך ולדלג על המשנה, התלמוד וכל מה שאחריהם. כלומר הקבר הזה דווקא לא מתאים לאתוס הזה.

    מבחינת התכנים, המשנה היא הבסיס לתורה שבעל פה והיא עמוד השדרה של החשיבה היהודית עד היום. יהודה הנשיא אולי לא משתווה לאפלטון או למוחמד מבחינת יחסי הציבור, אבל מבחינת היהדות הוא אדם חשוב ביותר.

    מדוע אנחנו מוכנים לקבל בלי הרהור נוסף שמוחמד עף מאל אקצא על סוס מעופף ולכן המסגד הזה קדוש למוסלמים, אבל קבר של אדם גדול ביהדות שמת 350 שנה לפני שמוחמד נולד הוא רק מטאפורה?

  • שפי  On 19 ביוני 2005 at 19:06

    "אלפיים-שנות" זו כמובן פראזה, ושמתי אותה על הנייר באופן שברור שאני מתכוון לפראזה ולא לדיוק הסטורי. אני חושב שהתיאולוגיה היהודית, אם אפשר להתבטא כך (ואם יש לך הגדרה יותר קולעת אז בבקשה, השכל אותי), התחילה בתלמוד הבבלי.
    לגבי מקומות קדושים: היהדות, בעיקרון, לא מקדשת מקומות אלא את הזמן (הדוגמא הכי ברורה ומאלפת היא השבת).

  • אורי  On 19 ביוני 2005 at 19:29

    "התיאולוגיה היהודית התחילה בתלמוד הבבלי"?
    והתלמוד הזה מה מוצאו, אם לא התורה שהועברה בעל-פה מסיני?

    http://www.notes.co.il/uripaz/11665.asp

    אמת שהיהדות חדלה לקדש בתקופה מסוימת את המקומות הקדושים עבור עולמה ואימצה לעצמה כחלק מתהליכי ההישרדות לקדש את השבת ואת מועדי ישראל. המפנה הזה החל מרבי יוחנן בן זכאי, כמפורט ברשימתי.

  • רוני ה.  On 19 ביוני 2005 at 21:49

    המשנה נחשבת כבסיס של התורה בעל פה משום שהתלמודים (הבבלי והירושלמי) בנויים כהרחבה וכפירוש שלה: כל דף בתלמוד פותח בציטוט מהמשנה המתאימה ועל גבי זה באים הסברים ופרשנויות וכו'. אתה יכול לראות דף לדוגמה כאן: http://www.mechon-mamre.org/b/l/l4201.htm .

    אני חושב שהמונח "תיאולוגיה" אינו קולע כאן, כי נדמה לי שהפירוש המקובל למילה הוא אוסף התיאוריות וההסברים הדתיים לעולם ולאל. והחשיבה היהודית המגולמת בתורה שבעל פה היא יותר רחבה מזה ועוסקת גם בענייני משפט, חינוך, התנהגות טובה, ועוד דברים שלדעתי אינם נכללים בדיוק במושג "תיאולוגיה".

    בקשר לקדושה – אני חושב שגם לאדם חילוני יכולה להיות זיקה למקומות אלו או אחרים על רקע היסטורי או תרבותי או אפילו רגשי בלי שתהיה להם בהכרח קדושה במובן הדתי.

  • כרמל  On 19 ביוני 2005 at 22:42

    ח'ברה, אל תפריעו לעצמכם לריב, אבל היהדות היא פילוסופיה מורכבת עם ראיה אינטגראלית. אספקטים שונים שלה מקדשים דברים שונים וכולכם צודקים בצורה זו או אחרת. למיטב הבנתי בתמונה השלמה של רבדיה היא עובדת כמערכת שבכל פעם שמרכיב אחד שלה מקודש על פני האחר יש לנו בעיה/עבודה זרה. ספר היצירה מדבר על הרבדים הללו כגלומים במילה עשן=עולם, שנה, נפש. זמן, מקום ואישיות. אף אחד לא מקודש על פני השני, אם כי צודק שפי איפהשהוא שההזמנה של הפרקטיס היהודי היא ההזמנה וההזדמנות לחיות את הזמן, אבל אל לכם לטעות בהדבקות לסוג מסויים של מקורות ולחשוב שהיהדות היא זה או זה. יש פה מערכת אינטגראלית של התמודדות ודיאלוג מתמיד עם פרדוכסים, זה היופי שלה. הדת היא רדוקציה של זה. השימוש בתורה כפשוטה לאמת היסטורית בלבד היא עוד סוג של רדוקציה. אני חושבת שכדאי לשמור על איזושהי זיקה עם כל הממדים.

  • רוני ה.  On 20 ביוני 2005 at 20:01

    איפה את על הסקלה בין מקום קדוש – אתר היסטורי – מטאפורה – קבר שיח'?

  • כרמל  On 20 ביוני 2005 at 20:56

    אני תמיד על הסקלה. לא רואה שום סתירה בין הממדים שהזכרת. תפיסה אינטגראלית, יו נואו… 🙂
    אם אתפס להכרעה כלשהי זה רק בהקשר ברור של זמן ומקום לפעולה נדרשת.

  • מר ינשוף  On 22 בינואר 2006 at 18:48

    א. זייד לא רכש את השטח. הוא קיבל זיכיון עליו כסוג של שומר יערות.

    ב. אין שום תמיהה בכך שיהודים נקברים בסרקופגים. במשך מאות בשנים – עד תקופת התלמוד, פחות או יותר – היה תהליך הקבורה היהודי (לעשירים, כמובן) נוהג כך: ראשית מטמינים את הגופה במערה. אחר כך ממתינים שנה. עם תום השנה באים לאסוף את העצמות אל סרקופג גדול, אשר אליו נאספו במשך שנים עצמות כל בני המשפחה אשר לה שייכת היתה מערת הקבורה. מכאן הביטוי "נאסף על אבותיו".

%d בלוגרים אהבו את זה: