שירי הרס

בסוף השבוע שמעתי הרצאה של מיכל פורת, מורה ידועה לפסיכודרמה, שהשוותה את קריאת שמע שעל המיטה בסידור התפילה לשירי ערש. בשני המקרים, לטענתה, מדובר במסר מפחיד ונורא תחת מעטה של הרגעה ועירסול. מיכל הפנתה את תשומת ליבנו לכך ששירי ערש קלאסים בכל התרבויות, בדומה לאגדות ילדים, נושאים תוכן מפחיד ומרתיע שמוסווה במנגינה הנעימה והמרככת לכאורה. היא הדגימה זאת באופן מאד משעשע על שירים בעברית ובאנגלית: רוב השירים מתחילים במקום מאד נעים, כשהתינוק מסרב להרדם בבית השני זה נהיה קצת חסר סבלנות ובבית השלישי האמא עוד שניה כבר מוכנה לאיים על הילדים עם זאבים ופרשים שיבואו לאכול אותו אם הוא לא יעצום כבר את העיניים שלו… המנגינה ממשיכה ללטף אבל המילים קשות.

הנה אחת הדוגמאות שהיא השתמשה בהן בעברית, שיר ערש נגבי, שימו לב לכל הדמויות והחפצים החדים שנכנסים לשיר הערש כבר מהבית השלישי:

רוח, רוח על ביתנו
וכוכב אורו צופן.
אבא שם חורש שדותינו
נומה, נומה, בן.

למה, זה יחרוש בלילה
ואותי לא ישן?
אדמתנו בני, אין פנאי לה,
נומה בן, נומה בן.

יש דבר אורב באלם
ותנים חורצים שוב שן
אבא אי מותח תלם
נומה, נומה בן.

הן יחרוש בשדות המשק
למה לו אקדח וסטן?
אין חריש עמוק בלי נשק
נומה בן, נומה בן.

אופל, אופל בשדותינו
והנר אורו קטן
חשכה לא תפחידנו
נומה, נומה בן.

מה הקול אני שומע
וטירטור מפחיד, סואן?
זה הטרקטור ניר גומע
נומה בן, נומה בן
.

לא ברור לי איך רוצים שילד יירדם עם השיר הזה. עשיתי חיפוש קטן באינטרנט בשביל הסקרנות ומצאתי אינספור שירי ערש שבבית האחרון קורים כל מני אסונות והם מתקדרים להם לקראת סיום השיר בתכנים מאד כבדים, זה פשוט מדהים איך לא שמנו לב לזה. הנה עוד כמה דוגמאות:

הָיָה מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ,
בָּחוּר יְהוּדִי צָנוּעַ.
אָכֵן הַפְלֵא וָפֶלֶא
וְסוֹף הַשִּׁיר יָדוּעַ.

נוּמָה, יֶלֶד חֵן שֶׁלִי,
נוּמָה, גוֹזָלִי.
אֲהוּב-לִבִּי בָּגַד בִּי,
אוֹי לְגוֹרָלִי.

הָיָה לוֹ, לַמֶּלֶך כֶּתֶר,
הָיְתָה לוֹ מַלְכָּה סוֹרֶרֶת,
וְלָהּ שָׂדֶה וָכֶרֶם,
בּוֹ עֵץ יְפֵה-צַמֶּרֶת.

נוּמָה, יֶלֶד חֵן שֶׁלִי…

הָעֵץ, עוֹלָלִי, שַׁלְוָה בּוֹ,
עַלְוָה וַעֲנַף-תִּפְאֶרֶת,
וְקֵן-צִפּוֹר נֶחְבָּא בּוֹ,
בַּקֵּן צִפּוֹר דּוֹגֶרֶת.

נוּמָה, יֶלֶד חֵן שֶׁלִי…

הַמֶּלֶךְ, אֲבוֹי, נִפְטַר לוֹ,
בָּגְדָה הַמַּלְכָּה, בָּרְחָה לָהּ,
עֲנַף-הָעֵץ נִשְׁבַּר לוֹ,
צִפּוֹר הַשִּׁיר פָּרְחָה לָהּ…

נוּמָה, יֶלֶד חֵן שֶׁלִי…

וזה ממש כבר בא לענות על תסכולי האם יותר מאשר להרדים את הילד:

נוּם, יַלְדִּי, בַּחוּץ חָשׁוּךְ כָּל-כָּךְ,
פֹּה אֵשֵׁב אָשִׁיר לְךָ.
לִכְשֶׁתִּגְדַל, וַדַּאי תָּבִין, יַלְדִּי הָרַךְ,
לָמָּה זֶה בּוֹכָה אִמְּךָ.

כְּשֶׁתִּהְיֶה לְאִישׁ, יַלְדִּי הַקָּט,
כְּשֶׁתִּגְדַּל, הוֹ בֵּן יַקִּיר,
וַדַּאי תֵּדַע, תָּבִין, יַלְדִּי, כְּמוֹ כָּל אֶחָד
מַה זֶּה דַל וּמַה זֶּה גְבִיר.

הָאֶבְיוֹן בָּתִּים יָפִים יִבְנֶה
אַרְמוֹנוֹת מְפֹאָרִים,
וּמִי זֶה גָר בָּהֶם, יַלְדִּי, וְנֶהֱנֶה?
רַק גְּבִירִים וַעֲשִׁירִים!

כָּל יָמָיו בְּתוֹךְ מַרְתֵּף אָפֵל
בַּסְּדָקִים הַקֹּר חוֹדֵר
לָכֵן חִוְרוֹת פָּנָיו, לָכֵן יֵלֵּךְ כּוֹשֵׁל
וְחַיָּיו כְּצֵל עוֹבֵר.

והנה שיר ערש ספרדי מוכר "הבן של הלבנה" שמצאתי מתורגם באחד הפורומים והמילים פשוט סרט אימה:

על הבן של הלבנה
הטיפשה שלא
מבינה…
מספר סיפור אגדה
צועניה אחת
הפצירה בלבנה
עד עלות השחר
בכתה והתחננה
שיבוא היום
בו תינשא לבחיר ליבה.
"יהיה לך גבר
שעורו שחום"
ענתה הלבנה המלאה
מעליה
"אבל בתמורה
אני דורשת
את בנך הבכור
שתהרי לו.
ואחרי שתקריבי לי אותו
כבר לא אהיה בודדה
ואוהבהו מעט"

פזמון:
הלבנה רוצה להיות אם
אבל לא יודעת
להעניק אהבת אם.
אמרי נא, לבנה של כסף
למה תתעללי
בעולל בשר ודם.
בנה של הלבנה.

לאב הקינמון
נולד ילד לבן
כמו תולעת
עם עיניים אפורות
לפעמים צבע זית
לבקן כמו הירח.
"הוטבעה בו קללה,
זה ילד של מפלצת
ואני לא אנענע את ערישתו"

הצועני האמין שבגדו בו
ופנה אל אשתו
כשהוא אוחז סכין.
"של מי הילד,
הרי אותי רימית"
הניף את הסכין
ורצח אותה.
מייד טיפס על ההר
כשהילד בזרועותיו
ושם נטש אותו.

ובלילות
כשהירח מלא
זה סימן שהילד מאושר
ואם הירח כמו סהר,
זה כדי להרגיע את הילד
ולנדנד בעריסה.

ויש עוד עשרות דוגמאות אבל הבנתם את העיקרון.

אני נזכרת בימים האפלים של מלחמת המפרץ בחדר האטום שמשום מה היו משמיעים המון ברדיו בין העדכונים את "הבובה זהבה" בביצוע של אריק איינשטיין והשיר הזה היה מקפיא את דמי, יש לו מנגינה אפלה לגמרי בעיני אפילו שהמילים שלו ממש תמימות. עד היום כשאני שומעת אותו הוא מעורר בי פחד, לא הייתי מעזה להרדים ילד עם המנגינה הזו. מעניין לשים לב למתחים האלה בין מילים למנגינות, אני לא יודעת איך זה נחווה בתת מודע של הילדים ולמה בדיוק הם שמים לב. אחר כך מתפלאים על אליס מילר שטוענת שהורים דופקים את החיים של הילדים שלהם בלי קשר למה שהם עושים….

 

.skype_tb_injection {
font-family: Tahoma, Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 11px; font-style: bold; font-weight: bold;
border: 0; margin: 0px 0px 0px 0px; padding: 0px 0px 0px 0px; line-height: normal;
vertical-align:top; text-indent:0; color:#333333; cursor:hand;
background:transparent none no-repeat scroll 0px 0px; height:15px; white-space: nowrap;
}
.skype_tb_injectionIn {
font-family: Tahoma, Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 11px; font-style: bold; font-weight: bold;
border: 0; margin: 0px 0px 0px 0px; padding: 0px 0px 0px 0px; line-height: normal;
vertical-align:middle; text-indent:0; color:#333333; cursor:hand;
background:transparent url(C:\Program Files\Skype\toolbars\Skype for Internet Explorer\inactive_m.compat.gif) repeat-x scroll 0px 0px; height:15px; position: relative; top: -1px;
}
.skype_tb_injectionInAct {
font-family: Tahoma, Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 11px; font-style: bold; font-weight: bold;
border: 0; margin: 0px 0px 0px 0px; padding: 0px 0px 0px 0px; line-height: normal;
vertical-align:middle; text-indent:0; border-width:normal; color:#333333; cursor:hand;
background:transparent url(C:\Program Files\Skype\toolbars\Skype for Internet Explorer\active_m.compat.gif) repeat-x scroll 0px 0px; height:15px; position: relative; top: -1px;
}
.skype_tb_table {
font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 9px; font-style: normal; font-weight: normal;
border: 0; margin: 0px 0px 0px 0px; padding: 0px 0px 0px 0px; line-height: normal;
vertical-align: top; background-position: 0 0; text-indent:0; border-width:thin; cursor:hand;
background-repeat:no-repeat;
}
.skype_tb_tr {
font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 9px; font-style: normal; font-weight: normal;
background:background-image; padding: 0px 0px 0px 0px; margin: 0px 0px 0px 0px; line-height: normal; vertical-align: top;
border: 0; line-height: normal; vertical-align: middle; border-width:thin; text-indent:0; cursor:hand;
background-repeat:no-repeat;
}
.skype_tb_td {
font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 11px; font-style: bold; font-weight: bold;
background:background-image; padding: 0px 0px 0px 0px; margin: 0px 0px 0px 0px; line-height: normal;
vertical-align: middle; border: 0; background-position: 0 0; text-indent:0; border-width:thin; color:black; cursor:hand;
background-repeat:no-repeat;
}
.skype_tb_link,.skype_tb_link:link,.skype_tb_link:visited {
font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 9px; font-style: normal; font-weight: normal;
color: #003366; text-decoration: underline; background:background-image;
}
.skype_tb_link:hover,.skype_tb_link:active {
color: #FF0000; background:background-image; font-style: normal; font-weight: normal;
font-family: Verdana, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 9px;
}
.skype_tb_img { border:0; margin:0px 0px 0px 0px; padding:0px 0px 0px 0px; line-height:normal; position:relative; top:2px; }
.skype_tb_hidimg { visibility:hidden;position:absolute;left:0px;top:0px; }

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רעבה  On 27 בנובמבר 2005 at 12:46

    באמת שלא שמתי לב לעניין. עכשיו אני אתחיל לשחזר את כל מה ששרו לי כשהייתי קטנה (מה עם שירים של לאה גולדברג? דווקא אני לא זוכרת שם קטעים מפחידים).

    איזה כייף שלא רק אני התחלחלתי מבובה זהבה!

  • כרמל  On 27 בנובמבר 2005 at 12:52

    אולי הם פחות מקאבריים אבל נדמה לי שגם בהם בבית האחרון נגמרת קצת הסבלנות לדמויות… תבדקי

  • יורם  On 27 בנובמבר 2005 at 13:12

    נשארה שלמה לאחר שהוריה שרו שירים איומים כאלו

    קצת נראה מצחיק לכתוב על עובדה שמליוני ילדים שמעו מידי לילה שירים שהכותבת מגדירה כאיומים.

    ואולי חברים זו לא יותר מפסיכולוגיה בגרוש
    ונפשו של הילד הרבה יותר יציבה מכפי שאתם מנסים לתארה

    תחשבו על זה

  • יואב  On 27 בנובמבר 2005 at 13:35

    כשמספר 1 היה בן שלוש בערך, הזדמן לי ערב אחד לשמוע את סבא מנחם עליו השלום מספר לו סיפור לפני השינה.
    שניהם שכבו להם מתחת לשמיכה העבה בחדר השינה של סבא וסבתא ואני ישבתי לי בפינת האוכל ליד, ממש במרחק שמיעה.
    סבא מנחם התחיל לספר איזה סיפור ומיד נתקל בתתביעה תקיפה לשמוע על הבביצה. כבר סיפרתי לך אומר סבא, לא חשוב עוד פעם.
    וסבא התחיל לספר על הבביצה שגרה ביער והייתה מכשפה וכולם פחדו ממנה וככה ניסה את כוחו בשזירה מאולתרת של סיפור שלא בדיוק זכר את כל הפרטים שלו. מהר מאד עבר לתיאור מפחיד למדי איך היא הייתה אורבת לילדים קטנים ביער.
    מספר 1, בעיניים פקוחות ובתאוות דעת אמית שואל: מה היא שתה להם?

    אווהוו אז התחיל סבא מנם בתיאורי זוועות פאתולוגיים של חיתוך וניסור, תלישה ועקירה, ריסוק וחיבוט. כשלגמרי לא ברור לי מי נהנה יותר מבין השניים. עד שנפלו שניהם מותשים ונרדמו כשחיוך של שביעות רצון על פניהם.

    אני כבר באותו לילה לא ישנתי מי יודע מה טוב.

    לכי תדעי …. אולי משהו ימצא פעם שזה חשוב להתפתחות איכשהו ..

  • ימימה  On 27 בנובמבר 2005 at 14:53

    אומרים החוקרים, נועדו להרגיע גם את האמא לא רק את הילד, וגם קצת להוציא את האגרסיות שלה, ויש, ברוך השם. הילד נרגע מהמנגינה, הוא הרי לא מבין באמת מה זה אקדח וסטן. (סטן!)

    ולשיר הזה יש מנגינה נפלאה להרגעה (וילנסקי המלך).

    ואפרופו תפילה, גיליתי בזמנו שהילדה שלי אוהבת מאוד את "אבינו מלכנו" ועוד כל מיני מהסידור ומהמחזור. אבל רק כל עוד היתה להם מנגינה מרדימה. וזה נכון לא רק לענייני תפילה, אלא לכל מה שאני שרה בצורה מספיק מרגיעה. גם שירים שאנחנו שרים במקהלה.

  • איילת  On 27 בנובמבר 2005 at 15:13

    ואם אני זוכרת יש אפילו ספרון מסדרת האוניברסיטה הפתוחה שממצה את המחקר שלה. היא חילקה את שירי הערש העבריים לשלוש תקופות –
    1. שירי שואה – שן ילדי ועצום עיניים, הכי חשוב שתהיה בשקט משום שמאחורי הדלת עומד חייל גרמני והוא יקח אותך כמו שלקח את אבא.
    2. תקופת הישוב – שן ילדי למרות שהגורן בבית אלפא בוערת והזאבים מאיימים לכלותינו. שן וגדל להיות שומר דגול כמו אבא. אחותך תגדל ותלמד לתפור ולבשל, בדיוק כמו אמא.
    3. התקופה המודרנית בה הילד מרדים את עצמו נוסח – אני לבדי בביתי ואף אחד לא ממש שם עלי.

    כמו שימימה אמרה, רובם מיועדים להרגיע את האמא במילים ואת הילד בצלילים. הפרטית שלי הכי אוהבת להרדם עם לילה לילה המצמרר של אסתר עופרים (ובינקותה הרכה מאוד היא נהגה להרדם תוך שאבא שלה שורק לה את amazing grace(.

  • אלפרון  On 27 בנובמבר 2005 at 15:38

    אבל זה עובד רק אצל ילדים דתיים מבטן ומלידה.
    יש מן הלכה שכזו שכמו שאסור לדבר בין שמברכים עד שאוכלים, כך אסור גם לדבר בין קריאת שמע שעל המיטה להירדמות עצמה.
    אצל אחי זה עובד יופי, והילדים באמת שותקים ובלית ברירה נרדמים. בכ"ז אסור לדבר יותר.
    ונראה מי ממציא משהו כזה לחילונים שיגרום לילדים לשתוק אחרי שמשכיבים אותם לישון.

  • שירלי רחל  On 27 בנובמבר 2005 at 16:43

    ברנר כתב סיפור מצמרר על סיטואצייה כזאת, כשהאמא מתה לישון והתינוקת לא בכיוון והאמא מאבדת את הכיוון.http://benyehuda.org/brenner/beleyl.html

  • חנן כהן  On 27 בנובמבר 2005 at 17:55

    ברונו בטלהיים, מחברו של הספר "קסמן של אגדות" טיפל בעניין הזה (מנקודת מבט פרוידיאנית) כבר לפני שנים רבות.

    הנה קישור אחד שהעלה החיפוש, אבל יש עוד הרבה

    על צפרדעים, נסיכות ומטפלים
    http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=201

  • שירי  On 27 בנובמבר 2005 at 18:53

    לאה גולדברג היא דווקא לא דוגמא טובה לחוסר מקבריות, בתור מי שחיברה את השיר הנוראי על הארנבת משוקולד שרואה איך אוכלים את הילדים שלה

  • ימימה  On 27 בנובמבר 2005 at 21:11

    לבובה זהבה יש מנגינה אחרת לחלוטין מזו שאיינשטיין שר, והיא הרבה יותר מתאימה לשיר ערש.

  • מנשה  On 28 בנובמבר 2005 at 8:30

    ואולי כאן צמידות הקשר בין השינה לשירי ערש מחרידים. או אולי סתם סאדיזם של מבוגרים.

    Matthew, Mark, Luke, and John,
    Bless this bed that I lay on.
    Before I lay me down to sleep,
    I give my soul to Christ to keep.

    Four corners to my bed,
    Four angels 'round my head,
    One to watch, one to pray,
    And two to bear my soul away.

    I go by sea, I go by land,
    The Lord made me with his right hand,
    If any danger come to me,
    Sweet Jesus Christ, deliver me.

    For he's the branch and I'm the flower,
    Pray God send me a happy hour,
    And if I die before I wake,
    I pray the Lord my soul to take.

  • כרמל  On 28 בנובמבר 2005 at 9:34

    יש עוד איזה שיר כזה באנגלית שהבייבי מתנדנד על הערסל ובסוף השיר הערסל נופל עם התינוק. זה פשוט משעשע כמה אגרסיות אנחנו מוציאים בתוך הרכות הזו. תודה לכולם על התגובות וההארות.

  • אביבה  On 28 בנובמבר 2005 at 11:15

    את מתכוונת אולי ל-Cat's cradle?
    אחלה פוסט.

    לגבי השירים לתינוקות, אפרופו מה שימימה כתבה, אני מוצאת שזמר חסידי נפלא למטרה הזו: הוא מידבק, רפטטיבי ואפשר לשיר אותו גם בהסח הדעת (למשל, מצחצחים שיניים עם תינוק שדורש תשומת לב בדיוק באותו רגע. "אלה חמדה ליבי", למשל, מרגיע אותו יופי).

  • מודי  On 28 בנובמבר 2005 at 14:12

    במסגרת הפוליטיקלי קורקט יש גרסה חדשה ל"פילפילון". כזכור: "והסוף היה מבהיל בא הביתה אבא פיל וכד'.
    וכיום:"והסוף היה מצהיל בא הביתה אבא פיל, פילפילון שמח מאוד ומיד התחיל לצעוד

  • איילת  On 28 בנובמבר 2005 at 14:17

    Rock-a-bye baby, on the tree top
    When the wind blows, the cradle will rock
    When the bough breaks, the cradle will fall
    And down will come baby, cradle and all

    Hush a bye baby up in the sky
    On a soft cloud it’s easy to fly
    When the cloud bursts the raindrops will pour
    Baby comes down to mother once more.

    Rock a bye baby safe in my arms
    Mother will hold thee safe from all harm
    Tree limbs may break and clouds disappear
    Always and ever Mother is here.

    שנאמר, אדיפוס שמדיפוס, העיקר שהילד אוהב את אמא…

  • כרמל  On 28 בנובמבר 2005 at 22:17

    אכן, אין כמו שירים חסידיים. לבייבי שלי אני אשיר "משיח משיח" לפני השינה 🙂

  • סנדרה  On 6 בדצמבר 2005 at 20:11

    ORANGES AND LEMONS
    Oranges and lemons, says the bells of St. Clemen's;
    You owe me five farthings, says the bells of St. Martins;
    When will you pay me, says the bells of Old Bailey;
    When I grow rich, says the bells of Shore-ditch;
    Here comes a candle to light you to bed,
    And here comes the chopper to chop off your head.

    ויש את

    bye baby bouncing
    daddy's gone a-hunting
    to get a little rabbit skin
    to wrap a babby bouncing in

    לדעתי האישית, זה קצת מזעזע לומר לתינוק, אבא הולך לצוד, לפשוט את עורו של הארנבון הקטן ולשים אותך בפנים.

  • יונה גונופולסקי  On 24 במרץ 2006 at 16:03

    לה-היילה, לילה,
    הרוח גוברת…

  • אורן  On 1 באוגוסט 2006 at 20:28

    אפילו מטאליקה עשו מזה פארודיה באלבום השחור – אנטר סנדמן:
    Say your prayers little one
    Don't forget, my son
    To include everyone

    Tuck you in, warm within
    Keep you free from sin
    Till the sandman he comes

    Sleep with one eye open
    Gripping your pillow tight

    Exit light
    Enter night
    Take my hand
    Off to never never land

    Something's wrong, shut the light
    Heavy thoughts tonight
    And they aren't of snow white

    Dreams of war, dreams of liars
    Dreams of dragon's fire
    And of things that will bite

    Sleep with one eye open
    Gripping your pillow tight

    Exit light
    Enter night
    Take my hand
    Off to never never land

    Now I lay me down to sleep
    Pray the lord my soul to keep
    If I die before I wake
    Pray the lord my soul to take

    Hush little baby, don't say a word
    And never mind that noise you heard
    It's just the beast under your bed,
    In your closet, in your head

    Exit light
    Enter night
    Grain of sand

    Exit light
    Enter night
    Take my hand
    We're off to never never land

  • חיים  On 13 בספטמבר 2006 at 21:49

    ביום עבד בלילה ישמור, שם בגורן ישמור האב …

    אמא גם כן בשמירה תגן על בנה אבנר, בוערת הגורן בתל יוסף וגם מבית אלפה עולה עשן …

    לילה לילה לילה אש, תוכל חציר וקש,
    אסור אסור אסור להתיאש מחר נתחיל מחדש …

    מחר יצא לירות המסד, בית לבנו יבנה האב …

    נדמה לי כי בסוף השיר, האמא כבר איננה!!!!!

%d בלוגרים אהבו את זה: