ריאליטי צ'ק

אני חיה בבועה אקדמית, פילוסופית, רוחנית, וואטאבר. אני יכולה לטעון ולהוכיח שהמציאות היא הגדרה נזילה, שהכל תלוי הקשר ופרספקטיבה והמשמעות של אותו תוכן משתנה לגמרי בהקשר ופורמט אחר… אבל אין כמו ביקור בבית המשפט כדי להתעורר לרמת המציאות החומרית והפשוטה ביותר.

תבעתי תאגיד תקשורת בעניין עקרוני שעשוי היה להניב פסיקה מרתקת המגדירה את מעמדו של האינטרנט כאמצעי תקשורת ומכריעה האם הוא פלאייר אחד גדול או שיש בו מרחבים שונים שחלקם שקולים למאגרי מידע פרטיים. אבל לשופטת ממש לא התחשק להכנס לזה. אם אני רוצה פסיקה אידאולוגית היא שולחת אותי לאקדמיה. היא רוצה שאני אבוא אליה רק אם יש לי משהו אמיתי, נזק שאפשר לגעת בו, סימן כחול, שריטה, צ'ק שחזר, משהו. את הגבלת התנועה שלי באינטרנט היא לא מחשיבה כהגבלת תנועה. נקודה. זוהי אינה מציאות.

היא שולחת אותנו החוצה להתפשר על איזה פרסום, שהעיתון יעשה איזו כתבה עקרונית שתניח את דעתי, שיתנו לי איזה קרדיט, שיפרסמו לי איזו כתבה, משהו. משעשע אותי. במדינת "כוכב נולד" פרסום הוא משכך כאבים, תהילה היא תחליף לצדק. אותי הרבה יותר מעניין שכתבים בעיתונים יעברו הדרכות על אתיקה וחוק שקשורים לרשת, אבל איפה שהוא באמצע הדיון גם אני הבנתי שאני לא הולכת להיות דון קישוט של הרשת ואין לי מימון לגשר בין המציאויות האלה.

במצב שצדק ומשפט לא גרים באותו מרחב מציאות, אין להתפלא שיש פריחה של פשע, שחיתות ושוק שחור. המנגנונים הללו מייצרים צדק ברמה יומיומית ומתמודדים עם כל הסוגיות הסבוכות הקשורות למציאות שמערכת המשפט נמנעת מהן. אולי הדבר הכי טוב לעשות כשמתבצעת נגדי איזו הפרה זה לשלם לאיזה ביריון נתנייתי שידפוק למפר בדלת ויסביר לו את עמדתי. זו נראית לי שיטת הגישור האפקטיבית ביותר!

אחלה ריאליטי צ'ק זה היה. 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רש"ג  On 7 בדצמבר 2005 at 12:50

    מקומם. ככל שעוד אנשים כמוך ייחשפו לקריסה של מערכת המשפט, יש סיכוי לשינוי. עד שלא רואים בעיניים לא מאמינים. השופטים קנויים על ידי ההון-שלטון-תאגידים וגם מדברים כמוהם.
    נסי לתקוף את הרמה שלהם במקום את האתיקה, כדי שלא תחשבי לאהבלה, כי מי שאומר היום צדק או אתיקה נחשב רפה שכל עד כדי לוזר חסר תקנה.

  • עזי  On 7 בדצמבר 2005 at 13:03

    כרמל, הצטערתי לשמוע שהיית צריכה לחוות תסכול אישי כדי להיווכח שהקשר בין המציאות העכשווית לבין החקיקה, ובעקבותיה השפיטה, הוא לא רק רופף ומפגר אלא גם דחוי ונלעג.

    אין זו הפעם הראשונה שענייני מחשב, אינטרנט והוויית הסייברספייס עולים כסוגיה בבית-משפט. בהתחלה זה היה מדהים-עד-מגוחך עד כמה ששופטים אינם מתמצאים בהוויה המודרנית. אחר-כך זה הפך לתהיה, ועכשיו זה ממש נלעג. הדוגמה הזו רק מצטרפת לשפע דוגמאות אחרות שמראות עד כמה החקיקה בארץ אינה עונה על דרישות המציאות העכשווית ועד כמה שהשופטים אינם באים, בעצם, לחפש או לגרום לצדק אלא משמשים כטכנאים-פקידים אורתודוכסיים של מערכת שכל מה שהיא מנסה לעשות זה סדר בבלאגן, לכל היותר (ולעיתים קרובות מוסיפה לבלאגן). זה קשור גם לחינוך הלקוי שמקבלים התלמידים בביה"ס למשפטים (סליחה מכל הנפגעים שאני לא קורא לאלו "פקולטות", כי מונח זה מניח משהו קצת יותר חכם ומתקדם) שמתמקד בעיקר בלמידת העבר ובהיצמדות אליו (פסקי-דין, תקדימים), ובנוהלי-עבודה, בדיוק כמו שעושה כל פאנצ'רמאכער ממוצע.

    בהקשר למחשבים ואינטרנט, ישראל מפגרת מאד אחרי מה שמתרחש בעולם המודרני, כולל האיחוד האירופי, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועוד. אמנם אנחנו אוהבים לחשוב את עצמנו כנאורים ומתקדמים, אפילו מורמים מכולם כעם סגולה, אבל כנראה שזה בנושאים אחרים (תאונות דרכים?) ולא בכל מה שקשור לחקיקה ולשפיטה. אולי זה מסביר מדוע אנחנו המדינה עם הצפיפות הרבה ביותר בעולם של עו"ד למ"ר — כמו יהודים טובים, יש רבים שעושים כסף מהבאלגן.

  • שגיאB  On 7 בדצמבר 2005 at 13:45

    הגם שאני חושד שאני יודע במה מדובר, אני יכול לתת לך קצת ריאלטי צ'קס נוספים, בתור מי שזוגתו עוסקת בעולם הזה יום-יום – – –

    לשופטים (בבתי משפט שאינם העליון/בג"צ) אין זמן להיכנס לכלום. עניינים רציניים כמו רצח, אונס וכדומה לא מקבלים את תשומת הלב הנדרשת. אז את מדברת איתי על "פסיקה אידיאולוגית" בנושא "הגבלת התנועה באינטרנט"? גט א לייף.
    פשרות הם שם המשחק בבתי המשפט היום, ואם מתפשרים בנושאים יותר נוראיים, בטח שיצפו ממך להתפשר בעניין כזה. רשת או לא רשת, יש דברים יותר חשובים שאין להם זמן ומקום.
    משפט איננו צדק. זאת יגיד לך כל אחד במערכת הזו. ואת צודקת – המצב מעודד פשע, שחיתות ועוד פגעים שכאלה. אבל האשמה היא לא בשופטים, אלא במי שמנהל את המערכת ובעצם בנו – הגיע הזמן שיהיה לנו איכפת מהדברים האלה *עוד לפני* שאנחנו מוצאים את עצמנו קורבנות. צריך יותר שופטים, צריך שופטים יותר מיומנים, צריך להחמיר את הענישה, צריך וצריך וצריך.
    ולעניין בריונים, אני יכול לתת לך טיפ ששמעתי פעם מדניס הנובר, המורה הדגול שלי להישרדות: אל תתחילי בקרב שאת לא יודעת איך הוא ייגמר. גם הבריון הכי גדול ימצא את עצמו יום אחד מול בריון גדול יותר.

  • יואב  On 7 בדצמבר 2005 at 13:52

    נושא מערכת החוק הקורסת, חוסר הצדק שהיא גורמת והעיוותים החברתיים כלכליים שהיא גורמת הוא משהו שהבכי כנגדו עולה מכל מקום מבחינת "ותעל שוועתם לשמים …"

    דהיינו, בעברית מדוברת: "דברי אל הלמפה …"

    אז מה עושים? מוכרחים איכשהו להלחם בצרה הזאת.

    מניסיון מר אני מודיע לך שאי אפשר לברוח. אי אפשר לנסות להתחמק ולקוות שזה לא יגיע אלי שוב. המערכת הזאת הולכת לדרוס אותנו וזאת לא נבואת זעם אפוקליפטית. זה קורה מסביב כל רגע להמון שבכלל לא חשבו א פעם להיות קשורים בדברים כאלו.

    ממש מוכרחה להיות דרך להילחם בהם.

  • נטע  On 7 בדצמבר 2005 at 14:11

    איך התגובות כאן כל כך נחרצות בלי לדעת שום פרטים ממשיים על סיפור המעשה, שלא לדבר על עובדות אובייקטיביות.

  • כרמל  On 7 בדצמבר 2005 at 16:07

    כולם מאד צודקים ואני אפילו מבינה קצת את השופטת ששלחה אותי הבייתה לחפש לעצמי איזה נזק ממשי זועק כי יש בעולמנו דברים חשובים יותר. הבעיה העקרונית מבחינתי הייתה הסירוב לראות בפעילות האינטרנטית פעילות ולהגדירה כפרסום.

    בקרוב מאד נעשה המון דברים שנהגנו לצאת מהבית בגללם, ברשת. אבל ברגע שאנו עושים זאת באמצעות אתר, עיתונאי שמשוטט ברשת תופס זאת כפרסום ולא כעדות לפעילות שלי. את זאת ניסיתי להסדיר.

    כיום הגולשים התמימים אינם מודעים לכך שברגע שהם פותחים כרטיס באתר הכרויות, למשל, עיתונאי שעושה כתבה על התופעה יכול לשלוף משם את התמונה והתחביבים שלהם ולפרסם (יש תביעה כזו של בחורה מקופידון נגד הארץ), ממש בתום לב, כי העיתונאי תופס את זה כסוג של מודעה פרסומית ולא ככרטסת במשרד שידוכים פיזי. אז יש פה שאלה עקרונית על מעמדו של אתר כמאגר מידע, על מי חלה החובה לדאוג לאיפיונים הטכניים או לרישום החוקי הזה ואיך בעלי אתרים מאזנים בין הצורך להגן על פרטיות לקוח לבין הרצון למכור ולמשוך עוד לקוחות ע"י אפשרות גישה לכרטיסים של לקוחות.

    מכיוון שנראה שאין אפשרות להשיג פסיקה או להסדיר חקיקה בנושא, חשוב איכשהוא להעלות מודעות הן של עיתונאים שמשתמשים ברשת כמקור מידע כיום והן של בעלי אתרים המפעילים שירותים ברשת. אם הייתי מנהלת משפט ומפסידה (או אם אותה בחורה שתבעה את הארץ תפסיד) המשמעות היא שכל פעילות שלנו ברשת היא בגדר פרסום פומבי וזה יחסל מהר מאד אתרים מסויימים שמעניקים שירותים אישיים יותר ויגביל מאד את השימוש שלנו ברשת.

  • ויינט וואלה NRG  On 7 בדצמבר 2005 at 22:48

    בתגובות על כתבות זוכי פרס רה"מ לספרות או משהו כזה

  • שפי  On 8 בדצמבר 2005 at 21:32

    האם השופטת באמת אמרה לך "יש בעולמנו דברים חשובים יותר"? לא יתכן. היא גם לא אמרה את זה במילים אחרות. גם לא התכוונה.
    האם קראתי עכשיו "פירסום" או "עדות לפעילות"? אם את לא רוצה לספר את הסיפור אז בשביל מה, מה הקטע של ה"פוסט" הזה, היית צריכה לפסול אותו על הסף (כפי שכנראה התבטאה השופטת לגבי עצם התביעה).

  • כרמל  On 9 בדצמבר 2005 at 10:54

    שנותן שירות. אל תיתמם אם ההבדל ברור לך. פרסמתי את הפוסט שלי איך שבא לי עם הפרטים שבא לי כי ככה בא לי, כי זה הבלוג שלי ואני עושה בו מה שבא לי.

    וכן השופטת אמרה שהיא רוצה תיקים אמיתיים ונתנה דוגמא ספציפית מתיק שהיה לה לנזק ממשי בחיים ואת זאת היא אמרה למרות שהאי מכירה בזכותי לקבל מהמערכת המשפטית את השירות הזה של הכרעה בקייס אידאולוגי. מציעה לך ככלל לא לקפוץ למסקנות נחרצות לגבי סיטואציות שלא נכחת בהן.

  • מירי  On 9 בדצמבר 2005 at 22:45

    (אהלן. מזמן לא שמעת ממני)

    קשה מאוד ממה שתארת להבין את מה שהלך.

    אם באמת מדובר בענין שהוא עקרוני ללא נזק (ובבקשה לא להתעצבן לפני שאת קוראת גם את הפיסקה הבאה), אני הפעם מבינה את השופטת. יש עומס אדיר על שופטים והם פוסקים יום יום בהמוני תיקים בתנאים שבהם כמעט-בטוח-בלתי-אפשרי לעשות את זה באופן צודק גם אם בטעות מדובר בשופט שיש לו את רצון או יכולת לעשות את זה. אז בעומס כזה אדיר לראות מול העיניים תיק תיאורטי (כזה שלא ישנה דבר בשביל התובע) זה ממש מקומם – זמן הדיון בא על חשבון תיקים אמיתיים שגם ככה אין מספיק זמן בשבילם.

    אבל, וכאן האבל הגדול (אוי, אני מתחילה להשמע כמו דמות בארץ נהדרת), פגיעה בפרטיות היא לא ענין תיאורטי או אדיאולוגי אלא פגיעה של ממש. ונדמה לי שבין השורות נשמע שזה מה שהיה כאן. ומה שקרה הוא שנפלת על שופטת שלא מצליחה להבין שגם נזק לא ממוני הוא נזק. ובקיצור נפלת על מישהי "חלשה" בחומר, דבר שהוא ממש לא נדיר אצלנו (ההלם הכי גדול שלי בטור מתמחה היה לגלות שהסטודנט הכי חלש אצלי ידע יותר משופט/ת ממוצע/ת. יש בעיה עם דרך הבחירה של שופטים).

    אבל לא ברור אצלך מה קרה.

  • כרמל  On 10 בדצמבר 2005 at 1:30

    הסוגיה העקרונית כאן יותר מעניינת והיא החומר למחשבה. וברוכה השבה.

  • מירי  On 10 בדצמבר 2005 at 11:10

    אבל אני חייבת שוב לסייג כי לא ברור מהי הסוגיה העקרונית עליה את מדברת.

    אבל באמת יכול להיות שתפקיד הרשת כאן הוא שולי מבין העובדות. כי ממעט הפרטים שנתת על הבחורה עם "הארץ" צריכה להשאל שאלה מה ההבדל בין לשים כרטיס בקופידון ברשת לבין מודעת היכרויות ב"לאישה" (אם יש עדיין כאלה שם. פעם נדמה לי שהיו. מזמן לא הייתי אצל רופא שיניים). אם מדובר בפתיחת כרטיס פתוח לציבור בקופידון(יש הגדרה כזו שם, לא?) אז לי למשל לא ממש ברורה הטרוניה כנגד כתב "הארץ" (אלא"כ תספרי לי שהוא לגלג על מה שראה ואז אנחנו צריכים לבדוק אם לא מדובר בלשון הרע, בלי קשר לאינטרנט).

  • כרמל  On 10 בדצמבר 2005 at 22:18

    שהעניין הזה לא הכי ברור גם לאנשים שגולשים באינטרנט, אולי איזה קומץ פריקים ואנשי אקדמיה קולטים על מה אני מדברת (ואולי ההכשרה המשפטית שלך היא דווקא לרועץ כאן). זה מעניין כלשעצמו. קל וחומר שאין לי מה לצפות מהשופטת. אני רגילה להקדים את זמני בעניינים האלה. עוד כמה שנים זה יהיה קצת יותר ברור ואולי אפילו מובן מאליו.

%d בלוגרים אהבו את זה: