לפתוח פנקס צ'קים או לפתוח את הלב?

איימתי וקיימתי

1.

-"אדוני, כבר החלטת במי אתה בוחר במחוז?"

-"האמת שהמחוז לא משנה לי, אני אבחר במי שתגידי לי, מיידלע"

-"אז תבחר בעופר אבן, הוא הראשון ברשימה והוא מספר אחת תרתי משמע. איש ישר באמת, כל החיים שלו מתנדב ועוזר לאנשים, בגובה עיניים, לא טיפוס שאפשר להשחית בכלל. מכיר את החוליים של מערכת הבריאות על בשרו ומתכוון לרפא אותם…"

-"בסדר בסדר מיידלע לא צריך פרטים. אני אבחר בו אם את אומרת. מספר אחד בטופס, כן?"

2.

-"סליחה, אדוני, האם… רגע, אתה אבא של מרב שקד, נכון? יששכר? וואי שנים לא ראיתי אותך. אני למדתי עם מרב ואתה עבדת עם אמא שלי בקופת חולים, ביאטריס.."

-"וייסמן? כרמל? אני לא מאמין, מה את עושה פה??"

-"אני עושה פה משהו חריג ביותר בשגרת היומיום שלי, באמת. תשמע, הכל מושחת במדינה הזו, אבל יש פה בנאדם מטורף שמוכן להקריב את עצמו למעננו ולנסות באמת לעזור לנו. אני מכירה אותו ואני יודעת שהוא לא בר השחתה ולרגע התעוררה בי תקווה כזו שאולי אפשר אחרת, אני רוצה לעזור לו."

-"מי זה, תראי לי. אם את אומרת שהוא כזה ובאת עד לפה בשביל זה, אני מצביע בשבילו. תביאי לי שיהיה לי את השם. איזה יופי לראות אותך, ותמסרי ד"ש לאמא!"

3.

"יולי תמיר שרת החינוך הבאה שלנו! שלי יחימוביץ לוחמת למען הנזקקים! אדיסו מסאלה! גבירתי, תבחרי למחוז בדוקטור, הדוקטור!!!"

"אהמ… גבירתי… עופר אבן, מספר אחת במחוזי, איש ישר באמת!"

"חהחהחה, כולם ישרים"

"אז זהו שלא, גבירתי. לי לא משלמים אגורה לעמוד פה בגשם ואני ממש כבר לא בגיל הזה, נראה לך שהייתי עומדת פה בשביל עוד איזה ישר כזה כמו ה-120 ישרים שכבר יש לנו בכנסת? הוא מחומר אחר, עופר. מאלו שעושים במקום לדבר. ואז מגיעות הבחירות והוא לא נכנס כי הוא באמת עושה ולא מדבר, את מבינה? תעזרי לי לעזור לך, שיהיה בנאדם כזה בכנסת, שסותם את הפה ועושה. מה את אומרת?"

"תביאי פרוספקט נראה מה הוא מציע"

(כעבור רבע שעה)

"היי, את! בחרתי באיש שלך. בגלל שאמרת שהוא באמת ישר. נקווה שתצליחו ושהוא יישאר ישר גם אחרי זה".

4.

"אדוני, עופר אבן, הוא…"

"הוא רוסי?" (במבטא כבד)

"לא"

"אז לא, תודה"

"אא-אבל אדוני… הוא נראה רוסי! אני בטוחה שיש לו שורשים במינסק או משהו…. המממ."

 

מה המשותף בין הפריימריז לגוגל?

שניהם מתבססים על קישורים באותה הצורה: לינק הוא המלצה, קשר אישי הוא קול בהצבעה.

זה לא השחיתות ולא האליטות, לא הכוחות הגדולים שמולם אנו עומדים חסרי אונים ואפילו לא התקשורת – אף אחד מהם לא באמת מכריע מה קורה במדינה הזו. זו הבדידות והשיעמום והקטנות האפורה של היומיום אצל האיש הקטן. אם פיצחת את סודה, המדינה בידיך. אם אתה דומה בערכים, במראה, בצרות שעברו עליך, להרבה אנשים במדינה, המדינה שלך. כי כל אחד מחפש מישהו שישקף אותו. כל אחד רוצה את האלטר-אגו שלו בכנסת.

"כבר שבוע הטלפון הזה מצלצל כל הזמן. האם גם מחר תתקשרו אלי?" אני מתבוננת בפניו של האיש שמניף את הנייד שלו מול הפעילים הצעירים ונדמה לי שהוא מאד זקוק לכך שמישהו יתקשר אליו גם מחר. האיש שיתקשר אליו גם מחר יזכה בקול שלו בפעם הבאה, ללא ספק. בלי קשר בכלל למה שהוא מציע.

רבבות בני אדם בילו את היום במטה המפלגה, יצאו ונכנסו ונהנו בכל פעם מחדש מהתנפלות של הפעילים שלא זכרו את פניהם. כשהם שאלו אותי בפעם השביעית על המצע של עופר, העמדתי פנים שאני לא זוכרת שהם כבר דיברו איתי פעמיים ושהם בכלל בחרו כבר בצהרים. אנשים מבוגרים, קשי יום, אפורים, שהפנים שלהם קורנות מתשומת הלב שהם מקבלים היום, כמה הם חשובים ומשפיעים. ואלו הם האנשים שבאמת קובעים, אלו האנשים שעל קולם נלחמים. הם כאן כי הם רוצים שמישהו יגיד להם שלום ושיהיה אכפת לו באמת ממה שהם רוצים. הם יודעים שזה משחק, שרק היום כל הצעירים היפים האלה מוכנים להתפלסף איתם, ורק היום מתן וילנאי לוחץ להם את היד בחיבה.

מתן וילנאי עם פעילים בפ"ת

הם משלמים את 90 השקלים לשנה כדמי חברות במפלגה, בשביל פעם בכמה שנים שבה הם מרגישים חשובים באמת. והם חשובים באמת. למה אנחנו לא רואים אותם ביומיום? אנחנו מתבדחים על כך שקונים אותם בכסף, אבל לא, חברים, קונים אותם בשלום פשוט. קבלני קולות לא צריכים לפתוח פנקס צ'קים הם רק צריכים לפתוח את הלב.

אולי בכל זאת יש במדינה הזאת סיכוי לבנאדם שבאמת אכפת לו מאנשים. מצד שני, ביום הזה שבו כולם מתנהגים כאילו אכפת להם, האם אפשר לחוש בהבדל?

תלמידי בית הספר לקונג-פו שלנו התגייסו לעזור לעופר בצורה מרשימה ומעוררת הערצה, חברי המטה שלו נותרו המומים מההתגייסות הזו. נציגים שלנו התפזרו בכל המחוז ובלטו מאד במחויבות וביצירתיות שלהם, בין הילדודס שייצגו מועמדים אחרים תמורת 20 ש"ח לשעה. אני בטוחה שקולות רבים הוטו בקלפיות רק בגלל המגע עם האנשים המופלאים האלה שיש לי זכות גדולה להכיר וללמוד איתם.

המסקנה האופרטיבית שלי מהיום ההזוי הזה, זה שאם אני רוצה לרוץ לכנסת אני פשוט צריכה לרכוש הרבה מאד חברים ולדאוג שהם יתפקדו למפלגה כלשהי בזמן. רוצים להיות חברים שלי? 🙂

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • הסטוריון מצעד המחץ  On 18 בינואר 2006 at 8:14

    ושיהיה בהצלחה למועמד שלך. אולי בכנסת הבאה (עוד שנתיים-שלוש…)

  • שי ח  On 18 בינואר 2006 at 12:07

    לא לכולם יש מקום בכנסת, אבל לכולנו יש מקום לתרום גם מחוץ לכנסת. אמצי לך חבר כנסת מכהן (ובמקביל אמצי לך אחד או שניים שצריכים לכהן, כמו עופר אבן שלך) והחדירי בהם את האידיאולוגיה שלך. את לא צריכה להיות פיזית בכנסת. מספיק שיש לך נציג שיהיה שופר לדיעות ולרעיונות שלך.
    דעתי האישית אומרת שהמפלגות הקטנות הן המקום לפעול בו. אבל גם בגדולות יש חללים שיכולים להתמלא על ידי אנשים טובים.
    ואם לא אמרתי קודם. הרבה ריספקט על הפעולות שעשית. (לא שאני חסיד גדול של המפלגות הגדולות, אני פשוט מעריך אנשים שעושים ופועלים למען מה שחשוב להם)

  • שרון  On 18 בינואר 2006 at 12:20

    שלום כרמל,
    כאחד שקורא את כתבייך כבר כמה שנים (מודה שאני לא עומד בקצב) ומתחבר למרבית דברייך, אני מאמין בלב שלם ביושרו של עופר אבן כפי שאת מציגה אותו. אבל לצערי עדיין בראש המפלגה עומד בן-אדם שאינני מאמין ביושרו וגם כנראה ללא השכלה רחבה, שלא לדבר על אנגלית….
    ידוע שתפוח רקוב אחד יכול לקלקל ארגז שלם, טרם שמעתי שזה עובד הפוך.
    המציאות כח"כ שונה כנראה ממה שנדמה לנו וישנן עובדות שמאלצות לפעמים לנהוג בשונה מהלב על מנת להשאר בפנים גם שרון היה ימני בתחילת דרכו.
    הלוואי וזה לא היה כך.

    יישר כוח על פועלך

  • טל אבן  On 18 בינואר 2006 at 13:00

    כרמל,
    התרגשתי לקרוא את הדברים בטור הזה ובקודמים לו.
    פועלך המדהים בקלפי אכן בלט אתמול.
    למרות שתוצאות הסיבוב הזה יצאו פחות טוב מבחינת עופר, החיבוק האמיתי נותן לו המון דלק להמשך עשייה (והנה נהייתי דוברו מבלי משים?)
    כיף לראות אנשים היודעים להעריך את העשיה המתמשכת של עופר.
    המון תודה !
    טל

  • כרמל  On 18 בינואר 2006 at 13:58

    . אני חושבת שאם חשובים רחוק על התמנוה הגדולה מתמלאים בפרטים והלכ נראה מייאש. גם אני לא סובלת את עמיר פרץ אבל אם עופר היה זוכה הייתי בוחרת עבודה. כי כשמגדילים את התמונה באמת כלום כבר לא משנה וכולם פועלים באותה צורה בסוף, וגם שרון, להזכירכם, חשבנו שזה אסון ועכשיו הוא פתאום הכי טוב שיש, ככה זה. עניין של רזולוציה. אז אני ממליצה להוריד רזולוציה לרמת הפרט אם רוצים לפעול במאת, פשוט לעשות את חלקנו. בלי לחשוב על מה ריאלי ומה יקרה אחרי ומה המשמעות. לעשות. אני בחרתי לעשות ומאד שמחתי על מה שקרה ומה שלמדתי מזה.

    גם אני אל שמעתי על תפוח עסיסי שמדביק ארגז שלם של רקובים אבל זה עניין טכני, בוא נחליף את הדימוי: אני מאמינה בשלהבת של נר קטן שיכולה להדליק הרבה שלהבות אחרות ובכלל להתפס בוילון וליצור שריפה. יש לנו חג על זה, חנוכה. זה המטא מסר של החג. עופר הוא נר קטן שחשבתי שכדאי להצית בכנסת. מכיוון שהוא לא ניצח אני אשוב לבחור בירוקים, הנר הקטן האחר שאני מאמינה בו זו הדס שקנאי. לא אכפת לי שאומרים ששוב היא לא תכנס לכנסת. בוודאי שאם אני אקשיב לקולות האלה היא לא תכנס לעולם. כשיגיע יום הבחירות אני אעשה את חלקי כדי שזה כן יקרה. זה הכל.

  • גע"ס  On 20 בינואר 2006 at 22:53

    זה לא טוב. את לא מכירה את הפתגם "עשית ולא פרסמת – לא עשית"? איך הוא יעביר ככה חוקים? ישר זה טוב, אבל גם מישהו ישר צריך לדעת לשחק את המשחק הפוליטי.

%d בלוגרים אהבו את זה: