מטריקס אנפלאגד: הסיפור שלי עם הרב גפני

לפני שבועיים כשהנחיתו עלי את כל העובדות, הבטחתי לעצמי שכשזה יצא לתקשורת אני אשתוק. בקהילה שלנו אני המועמדת הטבעית לתפקיד הממשק התקשורתי ורק זה חסר לי, להתפרסם כתלמידתו ההמומה והפגועה של הרב שגל. עוד שתקתי, כי כל הצוות סביבי פעל תחת ייעוץ משפטי שהניח כי נחטוף ממנו מינימום תביעת דיבה ומכסימום איומים על חיינו. אני חושבת שרק ביומיים האחרונים אני קולטת שהסיכויים הולכים ופוחתים שהוא יחזור לארץ ויתבע או יזיק מרחוק. ועדיין אני מעזה לדבר רק מנקודת המבט האישית שלי ותוך שמירה על נוסחים שיאפשרו לי לטעון "אמת דיברתי". וכמובן בלי כל ה-juicy stuff.

יצא לכם פעם לבוא במגע עם פסיכופאת אמיתי מהסוג המתוחכם הזה כמו שרק אדוארד נורטון או ג'ק ניקולסון יכולים לשחק בסרט הוליוודי? אנשים כאלו הם נדירים, הם שונים מאד משרלטנים "שקופים" והם מקיפים עצמם באנשים מצוינים עם מוניטין מעולה כדי לבלבל עוד יותר. מהו השלב שבו אנאקין סקייווקר הופך לדארת' וידאר והאם זה הפיך או נסלח אם נדע על הנסיבות? מה גנדאלף אמור לעשות כשהוא מגלה שסארומן מכר את נשמתו לכוחות האופל? הרב גפני לא היה סתם עוד רב עם חולשה לנשים. הבעיה המינית שלו היא רק חלק מתמונה בעייתית של פער עצום בין קוגניציה לפסיכולוגיה, בין חכמה למוסר. אני מנועה מחשש דיבה לומר מה עוד אני יודעת על כך. אני מאמינה שהכול ייחשף מאליו, עם הזמן.

שונאים סיפור אהבה? תקציר היסטורי נוסטלגי

ניסיון החיים שלי הוכיח לי שאני שופטת אופי מצוינת, זיהיתי לא פעם בעייתיות במישהו שכולם סמכו עליו וכל מי שהייתי מוכנה לערוב עבורו היה תמיד ראוי לכך. אבל בבסיס אני נאיבית. נסיבות החיים שלי לא זימנו לי היתקלויות ברמות רוע מתוחכמות או גדולות מדי, תודה לאל. וגם במקרה הזה אני חושבת שהאינסטינקט הטבעי שלי פעל, הוא פשוט הוקהה בהדרגה. המפגש הראשון שלי עם גפני לפני חמש שנים היה קטסטרופלי מבחינתי. משהו באנרגיה האקסטטית שלו שהיוותה גורם משיכה המוני אליו, עורר בי סלידה מיידית ונחרדתי מהעובדה שאני תקועה איתו ועם המטורפים המקפצים סביבו סופ"ש שלם מבלי יכולת לברוח. 

למזלי הרב היה נוכח בסופ"ש הזה אברהם לידר ממנין לידר בירושלים, והוא ארגן קבוצה קטנה להכרות עם טקסט מספר הזוהר. השפה המיוחדת, הגישה המדוייקת והצנועה של אברהם והתכנים של הטקסט שבו אותי מיד ולחצתי עליו ללמד באיזור המרכז. מספר חודשים אחר כך התקבצה סביב אברהם קבוצה של לומדי טקסט. למדנו בביתם של אנשים בת"א בעיקר, אך מספר פעמים הגעתי למענו לפעילויות של הקהילה, שבהן גפני היה השחקן המרכזי. ותיקי הקהילה זוכרים איך שהייתי יוצאת ברגע שגפני היה פותח את הפה ומבקשת שיקראו לי רק כשאברהם מגיע. 

לפני שלוש שנים כאשר נפתח בית המדרש שלנו בבית של גפני ביפו, נרשמתי ליום לימודים מלא וחששתי קצת שהשיעור שנמצא באחריות גפני יהיה איזה זבל פופוליסטי למרות ההבטחה ללמוד טקסטים של הרב קוק. נדהמתי כשגפני לימד טקסט ברצינות, ללא כל המניירות של הפסטיבלים והוכיח יכולת חשיבה מבריקה. אט אט התאהבתי באנשים והפכתי לחלק מהקהילה, למדתי להעריך את העבודה עם מוסיקה ותפילה ולהעריך את גפני יותר כמורה. אני זוכרת את השיחה האישית הראשונה שהייתה לנו, אחרי שלוש שנים שאני בקהילה. אחת השאלות הראשונות שהוא שאל אותי זה מה עם גברים בחיי והאם היו לי אהבות גדולות. אני חשבתי שזה מתוך נחמדות כדי להפיג את המתח שתמיד שרר בינינו, רק בשבועות האחרונים שמעתי שזו שאלה שדרכה הוא חיפש דרך לכל אישה שהוא דיבר איתה, לוחץ על כפתורים לראות איפה החולשות, הדפוסים, מאיפה הוא יוכל להיכנס בעתיד. 

כשהוא לימד על קדושת המיניות והאנרגיה הנשית, הייתי מוכנה להישבע בכל מה שיש לי, שאדם שיודע את כל הדברים האלה על נשיות ומיניות לא מסוגל בכלל להבין את הידע הזה מבלי שהוא חי אותו. ולכן בשנה שעברה כשהגיעו לארץ השמועות על מעשים מגונים שעשה לפני 20 שנה בארה"ב זה פשוט לא הסתדר לי עם כלום. למעשה כל מה שכתוב באתר הזה נראה הזוי מכדי להיות אמיתי. זה הרבה יותר הגיוני להאמין לגרסא שהוא מספר לנו בראש חפוי במשך שעה וחצי בבית המדרש, להזדהות עימו, לכעוס על התקשורת ולגונן עליו. לא הייתי צריכה אפילו את כל המסמכים שהוא הציע לנו בנדון. ידעתי שמי שיודע את כל מה שהוא לימד אותנו על נשיות ומיניות לא מסוגל לרמוס אותה ולעבור את גבולותיה. צריך להיות חולה נפש כדי לדעת את מה שהוא יודע ולעשות את ההפך המוחלט.

באופן פרדוכסלי, הכתבה במעריב על עברו של גפני מהשנה שעברה רק תרמה לאמינות של גפני בעיני. שרי מקובר באה אליו הביתה ופשוט המציאה שטויות, פרטים קטנים על העיצוב והנוכחים בבית. זה גרם לי לפסול את כל הכתבה ולחוש שכולה שקרית, ולמשך זמן רב הטלתי ספק בכל האשמה שעלתה בתקשורת בכלל. שרי זייפה קצת את התפאורה אבל זה לא ביטל את העובדות. באותו זמן ישבו סביבי מספר בנות שכבר שכבו או שהיו עתידות לשכב עם הרבי שלנו, אשתו הייתה גרושה ממנו מזה זמן רב והוא הסתיר זאת מכולנו, היא צוטטה בכתבה להגנתו אך כיום מסתבר שאף אחד בכלל לא דיבר איתה. איך בכלל יכולתי לדעת שיש מתחת לאפי קשר שתיקה והפחדה, כמו בפאקינג הוליווד? אני עדיין לא מאמינה שזה קרה לנו בכלל.

הגולם קם על יוצרו

השנה התחיל לקרות משהו מוזר. הנושא המרכזי של גפני בבית המדרש היה "הארה". נושא שלא ממש מככב בכתבים היהודיים אבל בשבילו כל הדיבורים על התעוררות, עליית מדרגה או נבואה במקורות, כיוונו להארה. לרבים מאיתנו לא היה נוח עם כל קשקשת ההארה הזו, אבל זה חלק משיח הניו אייג' אז לא היססתי לעשות בזה שימוש רעיוני כשצריך. זה התחיל להיות מוגזם רק כשגפני התייחס לעצמו כמואר. נכון שבקבלות שבת שלנו הסתובבו סביבו כמה מעופפים שאולי ראו בו חצי אלוהים, אבל הגרעין של קהילת בית חדש ובייחוד תלמידי בית המדרש לא קנו את זה לרגע. הוא באמת פילוסוף מבריק ורצינו להמשיך ללמוד, השיגעונות שלו היו חלק מהעניין, לקחנו אותו בהומור, בעירבון מוגבל, לא חשבנו שזה מזיק. 

בדצמבר ביקר בארץ אנדרו כהן ועשינו סופ"ש על "מהי הארה". יהודי אחד חובב בודהיזם שבא בכלל בשביל אנדרו, שאל את גפני: "אני לא מבין מה זה הקשקושים האלה על מורים מוארים ביהדות, על מי אתה מדבר??" מורה נורמאלי היה עונה לו שעל פי התפיסה שלו, אנשים כמו הבעש"ט או רשב"י היו מורים מוארים. אבל מה ענה גפני? "אתה מסתכל על אחד כזה" ועוד ענה את זה בסוג של אגו שלא הסתיר את הקריזה שלו מהשאלה. בעינינו זה היה נורא מצחיק. קשה מאד לתת לגפני ביקורת כי הוא בטוח שהוא הכי צודק וגם לא באמת מקשיב לאף אחד. אני בין הבודדים שהיו מנסים עדיין להשמיע לו ביקורת וזה יצר לא מעט פיצוצים בינינו.

הערתי לו כמה פעמים שיפסיק עם ה"אני מואר" הזה בפרהסיה, בהזדמנות אחרת אמרתי לו שאני מרגישה שהוא עושה מניפולציות עם האנרגיה של אנשים וניסיתי לייעץ לו איך עובדים עם אנרגיה בצורה אתית יותר. חשבתי שאדם עם כריזמה כמו שלו צריך ללמוד לשלוט באנרגיה שלו לטובת הכלל, לא הבנתי שהוא עושה בזה שימוש מכוון. הבנות ששכבו איתו "בהסכמה" מדברות באותן מטבעות לשון עמומות על הפנמה זמנית של רצונות זרים להן לחלוטין. זה מפחיד לחשוב שמה שהציל אותי מגורל דומה זה אולי אותה פעם שבה הוא הבין שאני יכולה לזהות דברים כאלה ואולי זה לא בטוח להתעסק איתי.

לפני כחודש הוא סיפר לי שהוא מתכוון להשקיע את כל מרצו בשנה הקרובה בקבוצה קטנה ומחויבת עמוקות שתצעד אל ההארה. כל העסק הסריח לי ותהיתי איך זה ישפיע על תוכנית הלימודים הרצינית יותר שלנו שמגובה על ידי מורים נוספים. התלוננתי עליו שהוא קפריזי ולא משקיע בנו לעומק וכל שנה משנה את דעתו. רק עכשיו אני מבינה שפשוט לא היינו חומר טוב לכת והוא רצה להחליף אותנו ב"מאמינים" צייתניים יותר. אז איך יצא בסוף שדווקא אנחנו החלפנו אותו? קשה לבודד לאורך זמן חבורת חברות, זה לא ארה"ב פה. מישהי שברה את השבעת הסודיות המאיימת שלו והכוח הנשי שהוא כה ייחל לשיבתו מהגלות אכן שב. למרות שאני יודעת אישית על 10 בנות שיש להן סיפור, רק 3 היו אמיצות מספיק כדי ללכת למשטרה. ביום שבו ליוויתי אותן למשטרה ביליתי איתן 15 שעות ושמעתי יותר ממה שאני יכולה להכיל. זה מה שעשה האיש שידע כל כך הרבה על נשיות "הוא נתן לי תחושה של העצמה כאשר בעצם הוא שתה ממני לאט לאט את כל האינטואיציה הנשית שלי, שאב את כל הכוח של הרחם עד שאיבדתי את הקול שלי, גם פיזית לכמה ימים", אמרה לי אחת מהן. 

שובו של הבאבא גפגף?

אני מתנצלת בפני החברות שלי על הנאיביות הזו, שלא ראיתי כלום. הרבה מאיתנו נמצאים במקום הזה כרגע וחשים המון אשמה ואחריות. בסיבוב הקודם שלו בארה"ב הוא הצליח לערער את אמינות המתלוננות באינספור אמצעים, הן בכלל לא הגיעו למשטרה והאנשים המכובדים במוסדות התנועה ליהדות מתחדשת שוכנעו להאמין דווקא לו. המורים שלנו לא היו פראיירים. למרות שמה שהם שמעו היה בלתי נתפס ולא תאם את האדם שהם מכירים מזה שנים רבות, הם יצרו חזית מאוחדת ופעלו להרחקה מיידית שלו מהקהילה עוד לפני שהמשטרה הוכנסה לעניין. כשגפני ברח לארה"ב הם שלחו מכתב לכל אדם ומוסד שעבד איתו כדי לוודא שהוא לא יוכל עוד לסחוף אנשים טובים בשקריו המבריקים.

אז מה עכשיו? כלום. אנחנו לומדים ומנגנים כרגיל. התקשורת עושה מזה סיפור מופשט ופשוט כהרגלה. את החומרים הקשים באמת אני לא יכולה להשמיע בפניכם. וגפני? אם אף אחד לא ידאג להסגיר אותו לארץ, אני לא אתפלא אם בעוד שנתיים נשמע על ה"Baba GafGaf", גורו יהודי-אמריקאי בהרי ההימלאיה שאסף סביבו מאמינות רבות וגיפגף את כולן. 

 

נ.ב

המורה שלי לקונגפו אוהב לחדד את ההפרדה בין רכיבים שונים בלימודים שלנו, וביניהן ההפרדה בין המורה למהות. הקונגפו שלי אינו תלוי במורה שלי למרות שהוא מועבר לי בעזרתו. הוא לא מלמד אותי להיות אמנית לחימה כמוהו אלא כלים לפתח את אמנית הלחימה הייחודית שאני. כדי להדגים זאת הוא נותן לנו תרגילים מדי פעם שבהם הוא מראה כיצד המורה יכול להיות ממש גרוע ומרושל ואנחנו עדיין נלמד את הקונגפו שלנו. לקחתי את העיצה הזו למקום של התורה ודברי התורה שקיבלתי דרך גפני. התורה שלי עדיין שלי גם בפעמים שחלק ממנה הועבר אלי דרך "מורה גרוע" עם כלי פנימי לא נקי. החוויה שלי היתה אותנטית. אסור לנו לזלזל בזה ולזרוק את התינוק עם המים. הרמייה הכי מוצלחת היא זו שעושה שימוש ברעיונות אמת ובאופן אירוני רבים מתלמידיו יישמו את כל מה שהוא דיבר עליו ולא יכל לעשות בעצמו.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • any-mybody  On 21 במאי 2006 at 3:34

    שאעלה את הפוסט הזה ל-mybody? בלי שמך או שמו כמובן.

  • עזי  On 21 במאי 2006 at 7:41

    תמיד היתה לי בעיה עם אנשים שהאגו מתפרץ מהם, שמנסים למכור לכולם כמה הם גדולים מהחיים, חכמים, יודעים, מצליחים, רואים את מה שאנחנו לא. בדרך-כלל מתגלה שהכל היה קשקוש, מסיכה, משחק, הונאה, התחזות ולא יותר מאשר גימיק כדי לרכוש תשומת-לב, כוח, ממון, סיפוק צרכים, או "סתם" הנאה שבהתעללות באחר.

    אין, לדאבוני, שום קרניים או מאפיין בולט אחר שבו ניתן לזהות ולאבחן מניאקים כאלו. הדבר היחיד שצריך להיות אור צהוב עבור כולם אלו אותם אותות של "כמה אני נהדר". כשאני מזהה מישהו כזה — בכל תחום, בכל זמן, בכל מקום — אני נזהר שבעתיים. הבעיה היא שכריזמה נמכרת בקלות וההמונים הנוהים אחרי מקסמי השוא מעדיפים להיתפס לאשליה מאשר לאמת הפשוטה והכואבת.

    מצטער לשמוע, כרמל, על התסכול האישי שלך. ההיבט החיובי של כל הסיפור הוא אולי השיעור שאת (ואחרות/ים?) לומדים במבוא לפסיכולוגיה של הרשע.

  • קרן פייט  On 21 במאי 2006 at 7:41

    וגם לא חולה רוח. הוא אפילו לא "גבר שלא שלט ביצרו". ההנחה שמי שמבצע מעשה אלים במסווה של אקט מיני הוא "חולה" מבודדת את המקרה והופכת את גפני ליוצא דופן שאינו מעיד על הכלל. זה מתעלם מהעובדה שגפני הוא מקרה קיצוני של תפיסה חברתית רווחת הרואה באשה כלי לשימושו של הגבר, ועוד יותר גרוע מזה, של גברים "פמיניסטים" המגינים על זכותה של האשה לפתוח את רגליה בפניהם (כמו למשל במקרה האונס בבסיס נבטים בו טענת הגברים לחפותם מתבססת על "היא רצתה את זה").
    סוד גלוי הוא שהכח משחית, ובמקרה של מורים כריזמטיים זו מלכודת דבש שקשה מאוד להמנע ממנה, במיוחד אם יש לך אגו מפותח בסדר הגודל של גפני. חבל שנדרשו שלוש תלונות במשטרה כדי להגיע להתפקחות, ויחד עם זאת, מוטב מאוחר מלעולם לא.

  • כרמל  On 21 במאי 2006 at 8:17

    לא רוצה שתעשה כלום עם הפוסט הזה. הוא מיועד לקוראים שלי שאני מצטטת תורות שלו בפניהם פה ושם ושראו אותי מגנה עליו בשנה שעברה ותו לא.

    לקרן: את צודקת. המחלה אינה היחס שלו לנשים אלא הפער העצום בין מה שהוא יודע ומדבר על הנושא הנשי לבין מה שהוא עושה איתו. פער כזה הוא סוג אחר של מחלה.

  • דוד כפרי  On 21 במאי 2006 at 8:23

    וחשוב ללמוד את הלקח.
    מורה צריך להעצים את תלמידיו ולא את עצמו, להגדיל את יכולתם להתמודד עם העולם ולא להופכם תלויים בו.

    הייתי במקום בו נחשפה פרשה דומה, ובעקבותיה עזבתי מורה מאוד מוכשר שלימד חומר ייחודי.

    שמעתי על עוד מקומות בהם קרו דברים דומים, תמיד על רקע של מורה מאוד כריזמטי שקיבץ סביבו קהילה.

    עצוב.

  • איריס  On 21 במאי 2006 at 9:17

    כרמל כדאי לבחון את השאלה עד כמה התופעות האלה קשורות לניו אייג בכלל ולמיסטיקה וכולי. הרבה וומפיריזם מסתתר תחת הכושוף הזה.
    גברים הולכים על הסקס אביוז כמובן ונשים בתחום על ניצול כספי וכולי.

    דוד, במקרים כמו שאתה מתאר כדאי ליידע את הציבור גם אם זה כרוך במחיר מסויים. הרי האנשים האלה לא מפסיקים והפראיירים רק מתחלפים. כולנו כועסים, ובצדק, שלא אמרו לנו שיש כבר קופת שרצים. כך גם במקרה של גפני. המידע היה ברשת, אך הוא נחסם מהציבור קורא העברית. חבל.

  • דנה  On 21 במאי 2006 at 9:40

    ספריו של גפני עדיין מופיעים כאן בטור משמאל. הציון: 10

  • אורן  On 21 במאי 2006 at 10:30

    זו לא חוכמה גדולה לבוא אחר מעשה ולומר ידעתי (אני מדבר על עצמי) אבל מספיק לראות תמונה של הבחור או לראות אותו אומר משפט אחד בשביל לקלוט את גודל הזיוף ואת מה שרוחש מתחת.

    ובאופן כללי – כנראה שבדיוק לכן היהדות המיינסטרימית (בטח עד לתקופת החסידות) מתרחקת מגורואים כמו מאש. רשב"י – ה"מואר" ישב מואר לבד במערה וכאשר הוא יצא החוצה החזירו אותו פנימה להיות מואר לבד. שבתאי-צבי, לעומתו מוכר עד היום כטראומה של של היהדות – בערך כמו ישו. אפילו הרב'ה מלובאביץ' נתפס אצל רוב האורתודוכסים כשמות שלילית ואחד ממנהיגי האורתודוכסיה (הרב שך?) הביא אותה פעם ביציאה ש"חב"ד זו כנראה הכת הכי קרובה ליהדות".
    נו- שויין.
    מחר יהיה עוד גורו.

  • כרמל  On 21 במאי 2006 at 11:09

    מדהימים! זה פער שבהתחלה הציק לי מאד עד שגיליתי שאשתו לשעבר כתבה חלקים גדולים מהמטאפורות הנוגעות ללב בספרים הללו ולא קיבלה על כך שום קרדיט. שסיפורים וציטוטים יפים נלקחו בשינויים קלים מספרים יפים בארה"ב כמו זה של רוברט פולהאם, ומרבנים מרתקים כמו סולובייצ'יק או ריסקין. אני עדיין ממליצה בחום לקרוא את תורות האמת הללו, הן פשוט לא שלו!!!!

  • איריס  On 21 במאי 2006 at 11:28

    נזכרתי שכתבתי פוסט בזמנו על הראיון המביך שערך גפני עם הדלאי למה, שהתמקד כמובן בסקס וכמה שהוא טועה בהתנזרות שלו. חשבתי אז לעצמי איך זה מצחיק/עצוב, הישראלים האביוזרים נוסעים להטיף מוסר לדלאי למה, ועוד בעניינים רוחניים ומין. קצת התנזרות לא היתה מזיקה פה לזכר הישראלי המצוי עד שיגיע האיזון והשליטה העצמית. יתכן שהביקור הזה חרץ את גורלו של גפני..על הדלאי קשה לעבוד, ואני מניחה שבכל מקום שבו ינסה להיות הגורו גףגף, הסיפור ירדוף אחריו בטיבטית. אני גם זוכרת שגפני ניסה לעשות "הון" מאנטישמיות לכאורה, ואיך כולם התייחסו אליו כאל "היהודי". נו טוב עם שגרירים כאלה מה מצפים ? כל העולם ידע מיהו, ואם זה מה שהיהודים שולחים לכינוסים בינדתיים, אז כניראה שהוא מייצג את הלך הרוח הממוצע. והאמת ? כניראה שיש בזה משהו. אם אף אחד בישראל לא עומד על הרגליים, וכרמל אפילו לא מסירה את ספריו, כניראה שלאנוס נשים לא פוגם במעמדו הרוחני של הרב לטווח הארוך. אחרי הכל, הוא הסכים להגיד שכולם אנטישמיים. זה כבר מקנה לו חסינות ו"יד ושם" לעולם.

  • מישהי  On 21 במאי 2006 at 11:43

    אבל אני זוכרת שאת התוכניות שלו ראיתי בהשתוממות. היה די ברור ממה מורכב 'עולמו הרוחני'. נורא קשה אני מניחה לעשות את ההפרדה כי הכרת אותו אישית. אבל אני למשל, די האמנתי לכתבות העבר. כשמישהו שאת לא ממש מכירה ואף חושבת שהוא נשוי שואל אותך על ה"גברים בחייך" כדאי מאד שזה ידליק אצלך נורה אדומה ומהבהבת. אני לא מאשימה את כרמל חלילה, אני מסכימה שהקושי להבחין בזה הוא הרבה יותר גדול בהיכרות אישית.

  • כרמל  On 21 במאי 2006 at 11:51

    לכאורה לא קשורות אבל בעיני הן קשורות בדיוק לאותו המקום: בהסתכלות פנימה אני מבינה את התהליך שקרה לי וקורה לנו במקרים רבים אחרים, כסוג של צמצום פרספקטיבה. זה לא פשוט לשחק עם הצמצם של הפרספקטיבה וזה בעיני אחד הפרקטיסים היותר קרובים ל"הארה" אגב.

    הפרספקטיבה שלי לגבי גפני הלכה והצטמצמה והמשמעות היא שגם עכשיו כשהיא שוב גדלה בהדרגה למקום של הסתכלות מבחוץ, אני לוקחת בחשבון שיש עדיין מעגלים רבים שנותרים מחוץ לשדה הראיה של העדשה שלי. ועדיין אני חוששת גם מהקיצוניות השניה של זריקת התינוק עם המים, ביטול דברי אמת שתווכו באמצעות כלי לא נקי אך ניתן לברור אותם.

    הנושאים שאיריס הזכירה היו מאד שוליים בספרים ובחומר שגפני לימד, אני עדיין ממליצה על התורות החשובות שהוא כינס בספרים שלו וכתובות ברגישות הרבה של אשתו בחלקים רבים. אבל אולי איריס צודקת, האם אתם חושבים שאני צריכה להסיר את המלצתי מהספרים האלה? אני כבר לא יודעת מה לחשוב….

  • תראזימאכוס  On 21 במאי 2006 at 12:06

    ברגע שיש חשדות, שמועות ולחשושים היה לי ברור מהמרחק הרב שלי שיש בהן אמת.
    אם הבחורות "נוצלו" אז אין לי שום סימפטיה אליהן, הן היו זקוקות לחיבוק, יחס, והוא העניק להן, בדיוק כמו כל בחורה שמנוצלת על ידי חבר שנוטש אותה אחרי פרק זמן.
    אם הן "הותקפו" זה משהו אחר לגמרי, נרמז בדברייך שהיה אקטים של אלימות במהלך היחסים.
    מאד תמוהה הנאיביות, בחורות מבוגרות שמבקשים מהן לשתוק ולא לדבר, מה הן ילדות קטנות?
    בכך שהוא מכתיר עצמו כמואר נראה שהוא באמת פיתח איזה מגלומניה וניתוק מסוים מהמציאות כך שבכל זאת יש פה איזהשהיא מחלה.

  • תראזימאכוס  On 21 במאי 2006 at 12:14

    ההתלבטות שלך לגבי ההמלצה על הספר ממחישה את מידת ההונאה העצמית, ההכחשה: את מתרצת את זה כ"אשתו כתבה" מרכיבים נכבדים מהספר. זה בדיוק אותה ההכחשה שליוותה אתכם תקופה ארוכה, כשלא רוצים לאבד ידע שצברתם, מורה שרכשתם, עוצמים עיניים ומוצאים תירוצים.
    אם האדם הוא מנוול אז אני לא חושב שצריך לתת לו פתחון פה, המלצות או אזכורים, קצת מזכיר את ההעלמה של דן בן אמוץ מההסטוריה של התרבות הישראלית.

  • כרמל  On 21 במאי 2006 at 12:24

    גניבת זכויות יוצרים מאנשים שראוי לשמוע אותם בשפה יותר בהירה? העלמתו של דן בן אמוץ היא טעות בעיני. אבל במקרה של גפני אני אקבל את ההמלצה שכרגע הפרספקטיבה שלי עוד לא מספיק חזרה למקומה הטבעי. אני אוריד את זה, זה לא כזה חשוב…

    ולשאלתך הקודמת, תראזי, אונס זה לא רק התקפה ללא הסכמה. מכיר את הנושא של date rape למשל? בסיפורים האישיים עצמם יש מקרים רבים שהמסגרת היא כביכול הסכמה אבל השאלה על מה בדיוק הייתה ההסכמה הזאת. יש נשים שהסכימו לקשר ורצו להתקרב בגלל שהוא ניצל חולשות שלהן לאחר שבטחו בו כרב שלהן. חלקן, על אף ששקלו קשר איטימי, כלל לא רצו לשכב איתו כשהן מצאו את עצמן עושות זאת.

    אני חושבת שגבר לא יבין זאת. לצערי גם נשים רבות לא מבינות. צודקת קרן פייט שאמרה שזה משהו עמוק יותר שצריך להשתנות בחינוך שלנו לנושאים האלה כחברה. קצת מזכיר לי את הסיפור של הקטינה בבסיס חיל האוויר. העניין הזה של הסכמה הוא מאד בעייתי ויש כבר תקדימי פסיקה בעניין זה.

  • דנה  On 21 במאי 2006 at 12:33

    הנביא האחרון, מלאכי, אומר (פרק ב'):
    "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".
    וחז"ל, ליתר דיוק רבי יוחנן שידע דבר או שניים על מלאכים ועל שרלטנים, מפרשים (במסכת חגיגה וכן במסכת מועד קטן) כך:
    "אם דומה הרב למלאך ה' – תורה יבקשו מפיהו. ואם לאו – אל יבקשו מפיהו".
    חד וחלק.

  • מנשה  On 21 במאי 2006 at 13:59

    "שסיפורים וציטוטים יפים נלקחו בשינויים קלים מספרים יפים בארה"ב כמו זה של רוברט פולהאם, ומרבנים מרתקים כמו סולובייצ'יק או ריסקין"

    זה לא שאני בא לפאר את גפני או משהו כזה (מעולם לא הייתי קרוב לנושאים הללו או קראתי משהו שיצא תחת ידיו) אבל את יודעת מה אומרים: מליון שימפנזים על מקלדות יכתבו שייקספיר בסופו של דבר, אבל רק שייקספיר יוכל למצוא את הכתבים שלו בכל הבלאגן הזה.

  • אסף פדרמן  On 21 במאי 2006 at 14:27

    נדמה לי שיש לי אינטואיציות חזקות לגבי אנשים ואני נוטה לא ליפול לרגליהם כריזמטיות ככל שיהיו. גפני עורר בי התנגדות אדירה בפעמים הספורות שראיתי אותו במסך ושניסיתי לשרוד משהו שהוא כתב. לא ניסיתי להסביר את זה לעצמי, וזה לא ענין אותי, ואני גם חכם קטן לספר את זה לאחר מעשה. זה לא שמנהיגי קהילות נוטים לנצל את כוחם. אנשים מניפולטיבים עם כוח נוטים להיות מנהיגי קהילות. אני בעיקרון נזהר ממי שמדבר על ארוטיקה כל כך הרבה.

    המורה שלי, אדם שאני אוהב מעריך מאוד, הואשם פעם במשהו על רקע דומה, למרות שהיה מדובר על משהו מינורי בהרבה ובעיני הפגימות שלו מוטלת בכלל בספק. האם אני עוור? חסיד שוטה? האם האינטואיציות שלי גם הפעם נכונות והוא זך כשלג? עוד נראה.

    הדיבורים של הנשים על שאיבת רצון והשתלטות ממש משונים. אם העבודה שלכם או המורה מחלישים עד כדי כך – אתם צריכים לבדוק את עצמכם. בינתיים הקהילה דווקא נראית עומדת במבחןיפה.

  • דוד כפרי  On 21 במאי 2006 at 15:04

    האיש בו מדובר אינו מתגורר יותר בארץ, הוא עזב זמן קצר אחרי שהפרשה נחשפה. מסיבה זו אני לא רואה טעם לדבר בכך.

  • דנה  On 21 במאי 2006 at 15:37

    אז מה אם האיש שבו מדובר לא בארץ. גם גפני כבר לא בארץ, וזה לא מונע מכרמל לעשות חשבון נפש אמיתי, גם אם לא כולנו נסכים עם כל תג במסקנותיה. שיתוף בחוויות כאלה חשוב מפני שהוא יכול להציב תמרורי אזהרה בפני אחרים. לא בהכרח כאזהרה ממורים ספציפיים אלא, מה שחשוב הרבה יותר, ככלי לסלקציה של מורים ולאיבחון נצלנים ושרלטנים.
    בהימנעותך אתה שולל מרבים כלים להתמודד עם סיטואציות עתידיות שכפי שראינו לצערנו אינן בלתי סבירות.

  • דוד כפרי  On 21 במאי 2006 at 17:20

    כדאי להפריד בין מקרה ספציפי לעיקרון כללי.
    במקרה המסויים הזה, תלמידי המורה באותו זמן גילו את המתרחש, עימתו את המורה עם העובדות, ולמעשה הבריחו אותו מהארץ (גם אם לא לכך כיוונו). אני ידעתי על הכל מכלי שני ושלישי; כל מה שאני יכול לתרום הוא שמועות, בעוד שמי שהיה לו/לה ידע מיד ראשונה בחרו שלא לפנות לערכאות.

    עד כמה שאני יודע לא הוגשו תביעות.

    חלקם עדין תלמידיו, מבחירה מודעת; אני הפסקתי להיות תלמידו. זו החלטתי, זו החלטתם.

    בכל מקרה זה הבלוג של כרמל, ולא בטוח שזה המקום לנהל בו דיון שאינו לגמרי רלוונטי לבלוג שלה.

    דוד

  • פיצפון  On 21 במאי 2006 at 18:15

    שלום
    ברור כבר מתחילת הכתבה שהכותבת שנאה את הרב ממבט ראשון ועכשיו היא סוגרת חשבון כשהיא סוחבת איתה את החרמניות שקימו מגע מיני ובוודאי גם נהנו
    כנראה הכותבת רצתה גם היא לקפוץ על העגלה (הרב) אבל משום מה הוא דחה אותה

    באהבה
    פיצפון

  • נולי  On 21 במאי 2006 at 18:47

    נו מה? לכבוד הרב יש זמן להיכנס לבלוגים צנועים , אי שם ממקום מחבואו בארצות הברית?

    אתה שקוף שזה כואב

  • קרן פייט  On 21 במאי 2006 at 19:48

    אסף-הדבר הראשון שעלה על דעתי כשקראתי את הכתבות על הרב גפני היה המורה שלך, שהואשם בדבר דומה. מדהימה אותי מכבסת המילים בה אתה נוקט: הטרדה מינית היא *אלימות* ואין בה שום דבר "מינורי". מה שמדהים בעיני הוא שהקהילה בישראל מעולם לא טרחה לבצע בירור מקיף ופומבי בנושא, למרות שהמורה המדובר הורחק מהוראה ממוסדות אחרים בחו"ל. כל ביקורת שמנסים להעלות נגדו מסתיימת בקביעה ש"הפגימות שלו מוטלת בספק". אני חושבת שהטרגדיה נעוצה בדיוק בהמתנה השותקת הזאת (במהלכה נפגעות עוד ועוד נשים) עד שתקום האחת ותתלונן במשטרה. וגם אז יש שיאמרו שהמורה "חף מפשע עד שתוכח אשמתו".
    ומה שאתה אומר על נשים מקומם אפילו יותר. מה זה אומר "אם העבודה שלכן או המורה מחלישים עד כדי כך, אתן צריכות לבדוק את עצמכן" ? אתה מטיל כאן אחריות גורפת על הקורבנות. כמי שמתרגל, אתה צריך לדעת איזו עוצמה יש למורה כריזמטי מול תלמיד, וכמה אומץ צריך להיות לתלמידה על מנת לקום ולומר במפורש "ההתנהגות הזו אינה ראויה". הרי הטרדה מינית במקרים כאלו מוסווית על ידי מניפולציות בנוסח "אני הופך אותך למיוחדת מכוח קירבתי אליך". הוסף לזה את העובדה שברוב המקרים, רוב חברי הקהילה יעדיפו להאמין למורה ולא למתלוננת (בגלל הנחות תרבותיות נוסח "היא ביקשה את זה", עליהן הצבעתי בקצרה קודם לכן) וקיבלת מסכת של אלימות, ניצול, ושתיקה. עבור המתלוננת, משמעות התלונה היא אובדן הקשר עם המורה, וברוב המקרים גם עם הקהילה. לעיתים נדירות פוגשים במקרה כמו של "בית חדש" בו הקהילה מקיאה את המורה, תומכת בקורבנות, ומיידעת את כל הנוגעים בדבר ולא מטאטא את הנושא המביך מתחת לשטיח.

    דוד-גם אם המורה "גורש" לחו"ל יש מקום לידע את הקהילות בחו"ל בנוגע אליו. ראוי לו לאדם שהיה מעורב בהטרדה מינית שילמד תחת פיקוח שיבטיח שהעוולה לא תשנה. הרי השתיקה שלנו רק מאפשרת את המשך האלימות הזאת.

    כרמל-דווקא הקול שלך, קולה של מי שמצויה בתוך הקהילה ורואה תמונה מורכבת יותר מזו המוצגת בתקשורת, חשוב מאוד. אין שום דרך למנוע השנותם של מקרים שכאלה, חוץ מאשר השמעתם. אולי עכשיו זה כואב מידי, אבל בהמשך אולי ראוי לספר אילו לקחים הופקו, מה נלמד, ואיך משקמים קהילה שהתבססה, בעיקר, על כריזמטיות של מורה אחד.

  • אסף פדרמן  On 21 במאי 2006 at 23:54

    אולי בסוף נעביר את הדיון הזה למקומותינו אבל אני באמת חייב לך תגובה כאן. לא מכבס שום מילים. המורה שאנחנו מדברים עליו הוא כריסטופר שהוא גם חבר שלי ועד כמה שאני יודע הוא לא הואשם בהטרדה מינית. הוא התבקש לא ללמד בגאיה האוס בעקבות מכתב ששלחה תלמידה ובו היא התלוננה על יחס לא הולם. אף אחד לא יודע מה היתה בדיוק התלונה כי גאיה האוס לא הסכימו לפרסם שום פרטים. שאלתי את אחד מהאנשים שישבו בוועד המנהל והוא סיפר לי שלא היה מדובר במגע גופני, ובכל זאת למען הזהירות החליטו בגאיה האוס להתנער ממנו. אחד הדברים שהרשימו אותי היה שהוועד של גאיה האוס התעטף בשתיקה ולא הסכים להגיד כלום על פרטי המקרה בעוד שכריסטופר ישב עם תלמידים וביקש לדבר על זה. המרחק בין מה שקרה שם לבין ניהול מערכות יחסים מיניות מקבילות תוך הסתרה הוא עצום.
    כריסטופר ניהל גם בעבר מערכת יחסים עם מישהי שהיתה תלמידתו. זה נמשך כמה שנים והיה ענין ידוע וגלוי. מי שיטען שיש בזה פגם הוא בעיני שמרן צר אופקים ומתחסד. הם נפרדו כי היא רצתה ילדים.

    הטרגדיה, אני לא מסכים איתך, היא לא ההמתנה למשהו שאנחנו לא יודעים. הטרגדיה היא מורה ששוכב עם תלמידות ומרמה אותן תוך שימוש ציני במנהיגותו. אם מישהי נפגעת עליה לקום ולהצביע על כך שהמורה לא עומד בסטנדרט האתי שעליו לעמוד בו. אם הוא עבר עבירה פלילית עליו לעמוד לדין. כל עוד זה לא קורה, אין טעם לדבר על תקופת ההמתנה. אני מהמר שאין לך למה להמתין כאן. שום חומר עסיסי לא יתגלה. ואם כן, אני אוכל את הכובע.

    אני עומד גם מאחורי מה שאמרתי לגבי הבדיקה של הנשים/תלמידות את עצמן. אני אומר את זה כי אני רוצה לחזק ולא להחליש. כריזמה היא לא אצל המורה, היא נוצרת ממערכת יחסים בין מישהו שרוצה להעריץ, ומישהו שרוצה להיות נערץ. אני למשל ישבתי לרגלי כל מיני טעוני הארה ולא התעלפתי בכלל. כל מי ששם את עצמו בעמדת תלמיד צריך לבדוק את המורה שלו בעיניים פקוחות. מי שנכנסת למיטה עם מורה ולא מצלצלים לה שבעים פעמוני אזהרה, היא או חזקה מאוד, או משלה את עצמה. "קורבן" זה מילה חזקה מדי בעיני בשביל מישהי ששכבה אם אדם כריזמטי בהסכמה, הרגישה מיוחדת ומוגנת, והתאכזבה כשהחלום התנפץ. כמובן שזה לא מצדיק את מה שהמורה עושה. המורה הוא ההאחראי.

    גם אני אומר סחתין לקהילה. הם עומדים בזה יפה.

  • איריס  On 22 במאי 2006 at 0:29

    הדינמיקה של גורו והתלמידה ולמה זה שוב ושוב ושוב קורה עד זרא. האתרים מסוג זה שמפרסם את פרשת גפני וגם אתר כמו של ריק רוס (מעולה) רצופים במאות ואלפים של דיווחים דומים לגבי כל מיני גורואים ממש נערצים. מכל הסוגים והדתות.

    אז לדעתי ברמה של השתעבדות זה גברים ונשים אותו דבר, וגם ניצול כספי. אבל במין, כמובן שהניצול יהיה בעיקר כלפי נשים, אם כי אני מניחה שיש גם כאלה בעלי העדפות מיניות אחרות. לדעתי דפוס הדיסייפל, הוא דפוס תרבותי שהיה שכיח בתרבויות שונות, בעיקר כדי לשלוט פוליטית בעבדים ובמעמדות הנמוכים. כך נוצרו אתוסים של למידה תוך כדי מצב של שירות. ככל שתיפנה מזרחה תמצא את זה יותר, וגם אצלנו יש שורשים לדבר, אם כי לזכות חזלינו יאמר שתמיד חזרו והזהירו. (ללא הועיל כמובן).
    נשים עלולות ליפול לניצול מיני כזה מכמה טעמים, חלק כמו הגברים, דפוס תרבותי כללי, וחלק מתוך חוויות של ניצול מיני בילדות למשל.
    התופעה אינה רק נשית, ואי אפשר לבטל אותה, צריך לדון בנושא, ולהעלות למודעות את הבעייתיות בפולחן אישיות ובכל תורות ה"לימוד תוך כדי שירות". עשה את זה גורודייף למשל, ועושים את זה רוב ההודים, והרבה מידי רבנים נדלקו על הרעיון גם.

    במקרה שלו אני מבינה שהיו מעשים נגד קטינות. פה זה כבר לא "בעייה תרבותית" או בעייה של נשים פותות, אלא של פדופיל חלאתי מהסוג של אנסי נבטים. לא רב ולא בטיח. פשוט פדופיל.

  • אהרן  On 22 במאי 2006 at 3:33

    כי הוא פותח בכנות את הדינמיקה שבין תלמיד למורה. אני באופן אישי לא מוכן לתת שום הנחות בדמות "פסיכופטיה". האיש ידע מה הוא עושה, והחליט לפסוח על חובתו המוסרית. קרא לעצמו חולה, מעט באיחור. לו ידע שהדבר לא בשליטתו היה צריך לאשפז את עצמו, ממש כמו שאודיסוס ציווה על מלחיו לקשור אותו לתורן הספינה כשעברו ליד הסירנות.
    הרשיתי לעצמי לכתוב על האירוע, וללנקק לפוסט שלך.
    תודה.

  • כרמל  On 22 במאי 2006 at 6:53

    כי הוא דיון מאד עמוק ביחסי גברים נשים בקונטקסט של תפיסות חברתיות משתנות. נדמה לי שזה זמן שבו אנחנו יכולים להתחיל להגדיר מהם יחסים הולמים בין הצדדים הללו. אני אספר לכם עוד משהו. כדי להודיע על העובדות לכל הקהילה שלנו עשינו בשבוע שעבר מפגש קהילה בעזרת אנשי מקצוע תומכים ונציגות של המרכז לנפגעות אונס וכו'. אחרי כל המ שנאמר במפגש הזה ואחרי שנציגת המרכז הסבירה מה הבעיה ביחסי מין בהקשר של יחסי מרות רוחנית ובכלל, עדיין נשמעו קולות רבים של נשים דווקא שפשוט לא קלטו מה הבעיה באופן עקרוני להיות בקשר עם המורה.

    לפני 10-20 שנה הייתה עוד פחות מודעות לשיוויון בין נשים לגברים ובעיני נשים רבות זה נורמלי לחלוטין שגבר הוא בעל סמכות ומעמד גבוהים יותר, זה חלק ממה שהן תופסות כטבע. נשים רבות גם מצדיקות את ההתנהגות הגברית כטבעית – ברור שגבר ינסה להשכיב כמה שיותר נשים אם ייצא לו ואם יש לו כריזמה וכו', כמובן שגם הנשים ירצו להיות איתו.

    אני נאלמתי דום בפני אמירות או שאלות תמימות שניכר כי התבססו על ההנחות הללו. אני מבינה שלא נצליח לשנות דברים בעולם אם נשים בעצמן עדיין מניחות את האמונות האלו כטבע.

  • אַלף  On 22 במאי 2006 at 9:30

    הדיון כאן חרג מכל פרופורציה ראויה. לא בכל פעם שגבר ואישה שוכבים מדובר בניצול על ידי הגבר. יחסי מין עם בגירה הם ניצול הם מושגים תוך סחיטה או כפיית מרות או איום מכל סוג שהוא. ברור שגפני שכב עם הנשים האללו, אבל כלל לא ברור אם הוא סחט אותן אם לאו והעובדה שעזב את הארץ אינה אומרת אלא – במקרה הטוב – שחשש להתמודד עם השערורייה שתפרוץ ועם ההליכים הפליליים שייפתחו בעקבות תלונות הנשים. אולי לכרמל יש יותר מידע על כך.

    התביעה להסיר את כתביו מכאן היא איומה ונוראה. תיאודור הרצל שכב עם קטינות ושילם ליצאניות בהיותו סטודנט בווינה, וככל הנראה עשה כן גם בתקופות אחרות בחייו, ואיש לא יזדעק אם "מדינת היהודים" או "אלטנוילנד" יופיעו ברשימת הקריאה כאן. מאחר וגם טיפוסים פליליים מסוגם של מרק טוויין, ג'ונתן סוויפט וחיים נחמן ביאליק עשו דברים דומים, רצוי להורידם מתוכנית הלימודים לאלתר ולהחרים כל מי שיחזיק מיצירותיהם בביתו או יקשר אליהם באתרו. חטאיו של הכותב (בעיני המבקר) אינם פוסלים את יצירתו ואינם מפחיתים מאיכויותיה. מדוע שלא תקימו מוקד בכיכר העיר ואל האש הבוערת בו תשליכו את כל יצירותיהם של הפושעים הללו?

    השיח המתנהל כאן מניח שאישה היא חלשה וגבר הוא חזק. היא אינה יכולה לסרב לגבר כריזמטי המנסה להכניסה אל מיטתו. אלה שטויות מטוגנות. אישה, בוודאי בעידן המודרני, אינה אמורה להיות בעלת מנטליות כנועה ועליה לדעת להתמודד גם עם מניפולטורים רוחניים, כפי שנראה שגפני היה. קל מאוד לרוץ למשטרה או לעשות אאוטינג במדייה בכל פעם שמישהו רומז על רצונו לקייגם מגע מיני. אבל לא כל רמיזה כזו היא הטרדה. אם הייתה כזו, לא הייתה שום משמעות למושג פלירט. ותודה לאל שעדיין קיים דבר כזה, שהחושניות והרומנטיקה שלו הם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים נורמאלית בין שני המינים.

    ומילה אחרונה לכרמל. מורים רוחניים שרואים בעצמם את מרכז ההווייה ולא ניחנו אפילו בצניעות להדיר את תשומת לב תלמידיהם מעצמם מתגלים כמעט תמיד כנוכלים. למידה מיסטית היא תמיד חרב פיפיות של קסם מאגי מצד אחד ואובדן הפרספקטיבה מצד שני. וזה נכון גם לגבי הרבה מאוד מורים ששמם אינו גפני.

  • דוד כפרי  On 22 במאי 2006 at 18:21

    חשבתי על זה בתקופה שזה קרה, חשבתי על זה שוב עכשיו. אין טעם בדיון עליו כאן. זה לא ישרת שום מטרה מלבד רכילות, וברמה המשפטית זה כל מה שאני יודע – דברים שסיפרו אחרים.

  • כרמל  On 22 במאי 2006 at 18:56

    שבין התפיסה שלך ושל דנה שבשתיהן יש יסוד מאד נכון בעיני. אני אנסה לפשר ביניהן עבור עצמי באיזו שהיא ראיה אינטגראלית/הוליסטית. דבריך על הרצל ואחרים אינם מקבילים למקרה של גפני משתי סיבות שאני רואה כרגע:

    א. גפני לא המציא שום תורה או הגות חדשה אלא רק ערבל דברים קיימים וייתכן שיש מן הצדק בתביעה לוותר על התיווך שלו. לגבי אדם שהמציא הגות חשובה ייתכן והיינו מתלבטים אחרת. אני מבטיחה לך שהוא לא תרם דבר לאנושות מלבד ניואנסים פרשניים בשפה עכשווית או בהירה יותר של רעיונות קיימים ויכולת לקשור אותן בצורות מעניינות. כנראה שמי שרציני יילך ממילא למקורות ויהיה בסדר.

    ב. קונטקסט: היו תקופות היסטוריות שבהן הנורמות היו אחרות. בקונטקסט ההיסטורי שלנו שהרגישות למעמד האישה גדלה ותופעות מסויימות שהיו "נורמליות" יותר אינן מקובלות כיום – אדם שחי בקונטקסט הזה ומתנהג כמו פיל מלפני 100 שנה בחנות חרסינה עדכנית, זה צורם יותר מאשר הרשימה שנתת בקונטקסט שבו הם פעלו.

  • אהרן  On 22 במאי 2006 at 20:32

    אין כאן גבר חזק מול אשה חלשה. זה לא הסיפור.
    הבעיה היא כשאדם מציג את עצמו כמורה רוחני. כמי שמטרתו העילאית היא לקדם את התפתחותן הרוחנית של הנשים הללו. הן נתנו בו את אמונם על דעת כן. הן נחשפו בפניו באופן העמוק ביותר שיכלו, כי ידעו שזה חלק מקשר מאוד עמוק, שיש לו אופק, ומשמעות רוחנית. בדיעבד התברר להן שכל מה שהוא סיפר להן בעשרות מפגשים היה רק כדי להשכיב אותן. זה מה שכל כך קשה.
    מאותה סיבה אסור לפסיכולוג או פסיכולוגית לשכב עם מטופל גבר או אשה. למעשה כזה יש משמעויות קשות מאוד מבחינה נפשית.
    הוא מוכיח במעשה הזה חוסר אכפתיות נורא במצבן הנפשי. לאדם כזה אלוהים מכין למעלה מדורה מיוחדת.בזה אני בטוח.

  • שפי  On 22 במאי 2006 at 20:58

    כרמל הבעיה מבחינתך היא שהכבוד העצמי שלך לא מרשה לך להודות שאת חברה בכת. אני קלטתי את זה כבר מהרשימות הראשונות שלך בעניינים האלה, כאן וב-nrg. בכל הכתות, גם המטורללות ביותר, יש אמת מסוימת. אפילו בכת הנקראת פסיכולוגיה יש אמת מסוימת. זה אמנם לא יכול לקרות לכל אחד, אבל לרבים. מודה ועוזב ירוחם, את עוד צעירה, כל החיים לפנייך. ואין שום צורך שתודי בפומבי, רק תברחי משם! תברחי!

  • סתם אחד  On 22 במאי 2006 at 23:33

    ברור שהאיש הוא טיפוס נאלח במיוחד, הוא כבר הודה בכך בעצמו. מה שלא הבנתי זה האם נעברה פה עבירה פלילית? כל מה שצוין פה וגם באמצעי התקשורת זה שהוא קיים יחסי מין עם 4 נשים. זה ודאי יותר ממני, אבל זאת לא עבירה. האם יש בחוק איזה שהיא התיחסות למעמד של רב, בדומה למעמד של פסיכולוג?

  • כרמל  On 23 במאי 2006 at 10:04

    הקטגוריות מעשים מגונים/הטרדה מינית/אונס מוחלטות בהמשך אבל נראה שיש יסוד פלילי לפחות באחת מהתלונות.

  • קרן פייט  On 23 במאי 2006 at 18:40

    בהחלט יתכן שראוי להעביר את הדיון על כריסטופר לפורום אחר. בכל זאת חלק ממה שכתבת על הטרדה מינית ועל יחסי מורה/תלמידה אינו מדוייק, בעיני.

    "לא היה מדובר במגע גופני"-הטרדה מינית אינה מתייחסת רק למגע גופני, אלא גם להטרדה מילולית. כמו ברוב עבירות המין מדובר באלימות המשתמשת באמצעים מיניים. כל פניה לאשה ההופכת אותה לחפץ, לאובייקט מיני היא בגדר הטרדה מינית. לבטח תסכים איתי שאלימות מילולית היא אלימות לכל דבר.

    "הטרגדיה, אני לא מסכים איתך, היא לא ההמתנה למשהו שאנחנו לא יודעים "-ברוב המקרים של עבירות מין, העבירה אינה מתבצעת יש מאין, אלא קודם לה, ברמה כזו או אחרת, תהליך של רכישת אמונה של הקורבן (לצערנו רוב עבירות המין הן כנגד נשים, ולכן אני בוחרת כאן בלשון נקבה). ולכן, הטרגדיה בעיני היא בדיוק ההמתנה הזאת, עד לשלב שאין ממנו חזרה, בו מישהי נפגעת. אונס/הטרדה מינית הוא פגיעה בלתי הפיכה שהשיקום ממנה מורכב וארוך. לפגיעה שנגרמת למי שמורה רוחני בגד באמונה כתלמידה, וניצל אותה מינית, יש השלכות חמורות על התרגול עצמו.
    אני מאמינה במניעה. במאבק באלימות עוד לפני שמבשילות תוצאותיה ההרסניות. אני מאמינה שיש לעצור מורים לפני שהם מבצעים את זממם. בדרך כלל, יש סימנים מקדימים. הטרגדיה בעיני היא, שגם הנשים שהופכות בסופו של דבר לקורבנות, וגם חברי הקהילה מסביבן, עוצמים עיניים. כל תרגול רוחני מכוון לראיית המציאות כפי שהיא. לראות ניצול מיני לפני שהוא הופך לאונס/הטרדה מינית דורש ראיה צלולה מעבר למסכים של מוסכמות חברתיות ותרבותיות. קל מאוד לדבר על ראיה צלולה, קשה מאוד לעשות זאת כשאתה לכוד בכבלים של אהבה ו/או הערצה אל מורה.

    "כריסטופר ניהל גם בעבר מערכת יחסים עם מישהי שהיתה תלמידתו. זה נמשך כמה שנים והיה ענין ידוע וגלוי. מי שיטען שיש בזה פגם הוא בעיני שמרן צר אופקים ומתחסד"-מבלי להתייחס ספציפית למקרה של כריסטופר, יש כללי אתיקה ברורים שנוסחו על ידי קהילת המורים בארה"ב בנוגע לקשר (שאינו קשר של ניצול) בין מורה לתלמידה. ברוב המקרים נדרשת תקופת צינון, בו התלמידה עוברת לתרגל עם מורה אחר, ולמעשה מתנתקת מהמורה שהפך אהוב, על מנת לאפשר לשני הצדדים לבחון את טוהר רגשותיהם ואת רצונם בקשר. ברוב המקרים התהליך הוא שקוף וחברי הקהילה מיודעים לגביו. כל קשר שלא מתנהל כך הוא פגום בעיני ויש בו סממנים של ניצול. בהקשר זה אני מוכנה שתכנה אותי "שמרנית מתחסדת". מי שלוקח על עצמו את האחריות הכבדה והופך למורה, ראוי לו שיבחן עצמו במשורה.

    "אני למשל ישבתי לרגלי כל מיני טעוני הארה ולא התעלפתי בכלל"-אשרי וטוב לך, אסף. בכל קשר עם מורה יש שלב של הערצה. אם מעולם לא היית שם, אולי אתה מבורך במשהו שהרבה תלמידים לא בורכו בו. "בדיקת המורה בעיניים פקוחות" היא תהליך ארוך, קשה ולעיתים גם כואב. מעבר לכך, אתה גודלת וחונכת כגבר, משמע מעולם לא ציפו ממך, באותו אופן בו מצפים מנשים, להיות אוהב, מכיל, מקבל, ונכנע. מעולם לא נשפטת, כפי שנשים נשפטות, לפי המראה שלך ולפי מידת הרכות שאתה מפגין. הציפיות האלו מוטמעות כל כך עמוק בתפיסות התרבותיות שלנו שזה נראה "טבעי", וברוב המקרים אנחנו לא תופסים זאת כאשליה, כהבניה חברתית. בהקשר של יחסי מורה-תלמידה: כשמדובר במורה מניפולטיבי, אלו בדיוק הדברים שהמורה מנצל מול תלמידתו, וזו המלכודת אליה היא נופלת.

    "מי שנכנסת למיטה עם מורה ולא מצלצלים לה שבעים פעמוני אזהרה, היא או חזקה מאוד, או משלה את עצמה. "קורבן" זה מילה חזקה מדי בעיני בשביל מישהי ששכבה אם אדם כריזמטי בהסכמה, הרגישה מיוחדת ומוגנת, והתאכזבה כשהחלום התנפץ"- המהפיכה הפמיניסטית יצרה, במובן מסויים, אשליה של נשים "חזקות". העובדה שישנן כיום חברות כנסת, עורכות דין וטייסות יוצרת מראית עין של עוצמה נשית. ברובד הסמוי, עדיין נשים נדרשות להיות "נשיות", משמע יפות, מטופחות, רכות, מטפלות. את הרובד הסמוי הזה קשה מאוד לראות. אם לתת כמה דוגמאות בולטות: עדיין נשים נדרשות להיות אמהות לפני הכל, והאמהות, ולא הישגים חברתיים או אינטלקטואליים, נתפסים כמהותן האמיתית. עדיין כמעט בכל התייחסות לאשה דעתנית, יתייחסו לתסרוקת האיומה שלה, דבר שלא יעלה על הדעת במקרה של גבר.
    קשר בין מורה לתלמידה הוא קשר בו יחסי הכוחות אינם סימטריים. באותו אופן, קשר בין פסיכולוג למטופלת. המטופלת/התלמידה מלכתחילה נמצאת בעמדת נחיתות מול המורה, ולכן הטענה שמדובר ביחסי מין מתוך הסכמה אינה מדוייקת. הדיון במקרה האונס בבסיס נבטים בדיוק נוגע בשאלת ההסכמה. במקרים רבים נשים יעדיפו לומר שהסכימו ושהחוויה היתה "רוחנית", רק כדי לא להתמודד עם תפיסת עצמן כקורבנות. אני מצטערת אם אני חוזרת על עצמי, אבל כל מקרה בו מורה דורש שתלמידותיו ישמרו בסוד על קשריו המיניים עימן הוא מקרה של ניצול בו התלמידה היא קורבן.

    כרמל-אני מתנצלת על המגילה, כרגע אני טובעת בעבודות ומבחנים. אולי בהמשך אכתוב רשומה משל עצמי בנושא… :)

  • עופר  On 23 במאי 2006 at 21:54

    בראבו!

  • דוד כפרי  On 23 במאי 2006 at 23:23

    בראבו!

  • פ  On 24 במאי 2006 at 14:02

    בראבו!

  • kopel  On 25 במאי 2006 at 11:58

    אני קורא ושומע את כל הנאמר על האיש. איני מכיר אותו.. אומת זאת אני מכיר את ספריו.
    את הספר "ספק" אני קורא עתה בעיון רב. הספר מדהים. התובנות מיוחדות, הראיה של האירועים הכ"כ מוכרים לנו שונה, מיוחדת ויפה. גם מקובלת עלי מאוד. קראתי באחת התגובות נסיון ליחס את הספר לאשתו??? לא ניראה לי
    מקרה קלאסי בו יש להפריד בין הסופר ליצירתו
    אני ממליץ על ספריו מאוד – ללא קשר למה שעשה/ לא עשה.. אני מקווה שיעמוד לדין, יזוכה או ישא בעונשו

  • מיכל ורטהיימר-שמעוני  On 25 במאי 2006 at 14:15

    על הניסוח, על הדיוק, על החדות והבהירות.
    לגזור ולשמור לכל המטופלות והתלמידות שלי שבאו, באות ועוד יבואו עם תהיות וסיפורים דומים.
    תודה

  • כרמל  On 25 במאי 2006 at 16:49

    לטלפון שבור של הגזמות. ספק אינו אחד הספרים שאשתו לשעבר סייעה בכתיבתם, דיברתי על שני ספרים אחרים. אצל גפני הייתה תופעה שכל מי שהוא עבד איתו על ספר לא קיבל צעל כך שום קרדיט וספק נכתב לפני כל כך הרבה שנים שאין לנו דרך לדעת מי עזר/ה לו אז. יש בידי מכתב מאקסתו שמדברת על המון דברים שהיא שמרה בסוד עבורו בעבר וחלקם עוסקים בהפרות זכויות יוצרים רבות, שחלק מהם הם זכויות היוצרים שלה.

    בין השאר היא מספרת שסיפורים אשר הוצגו בספרים כסיפור מהחיים של גפני הם בעצם סיפורים שהועתקו מספרים אחרים בשינוי פרטים. גם בעיני צורת הקריאה שלו את התורה הייתה מבריקה וחבל שהוא חש צורך לתבל את הדברים מעבר לכך, אבל במצב כזה קשה מאד לדעת כיצד להתייחס לספרים. גם במתמתיקה קיים מצב שבו מינוסים רבים מקזזים אלו את אלו ויוצרים פלוס, האם זה המצב כאן?

  • אסף פדרמן  On 25 במאי 2006 at 22:04

    אם מה שאת רוצה להגיד זה כל מקרה בו מורה דורש שתלמידותיו ישמרו בסוד על קשריו המיניים עימן הוא מקרה של ניצול אז אין לנו ויכוח.

    המילה קורבן מפריעה לי, מטעמים שאולי לא מענינים אף אחד. זה לא משנה את העובדה שבמקרה הנ"ל היה ניצול, היתה פגיעה, היתה התנהגות לא ראויה, התנהגות שצריכה להיות אסורה.
    זה כניראה לא הזמן לדון בניואנסים. זה הזמן לעלות על בריקדות ולקרוא "לא עוד!" . בסדר.

  • נטליה  On 27 במאי 2006 at 18:45

    הי כרמל-
    כשהודיעו לי על התפוצצות הפרשה – חשבתי על האנשים הקרובים ביותר שבודאי נפגעו – ואיכשהו התמונה שלך עלתה לי לראש. אז במקרה מצאתי את האתר שלך – ואני רוצה להגיד לך ישר כוח על העמדה הנחרצת ומפוקחת. ועכשיו לשאלה חשובה:איך אפשר לדעתך לדאוג לזה שמקרים כאלה לא ישנו? אנחנו עומדים בעיצומו של עידן מרובה במורים רוחניים מכל סוג ומין וצמא עצום לתשובות אינסטנט. צריך לחשוב על הילדים/ הילדות שעושים/ ות את דרכם/ן לגורו/ ית הבא/ ה.

  • עודד  On 28 במאי 2006 at 17:59

    אתם מדברים על המשוואה – גבר חזק אשה חלשה (לחיוב ולשלילה)

    אתם שוכחים נקודה משמעותית – החולשה הנתפסת של הגברים, בשמה כל אשה בעצם מותרת. כלומר חוסר היכולת (אני חוזר הנתפס) שלנו להתמודד עם היצר, שמהווה מעין תירוץ לכל חטאת.

  • נילי  On 29 במאי 2006 at 13:32

    האם רק רשמים רעים ופגועים נשארו לאלה שקיימו יחסי מין עם הרבי או שיש גם חוויות חיוביות?

  • זה שו  On 30 במאי 2006 at 3:45

    מה שם הבלוג? רצוא ושוב? מהו הרצוא?

  • נרי בר-און  On 31 במאי 2006 at 14:56

    כרמל,

    קודם כל יישר כח. ואם יש לי מה להוסיף על הדיונים הרחבים הדורשים עומק אני מפנה את הקוראים למשהו אחר שכתבת בזמן אחר …

    http://notes.co.il/carmel/10323.asp

  • תומר פ.  On 1 ביוני 2006 at 10:08

    רק היום גיליתי את הרשימה הזו. כל הכבוד כרמל, וחבל שמגבלות החוק אינן מותירות לך לשחרר לגמרי את חרצובות לשונך החדה. תודה על המבט מבפנים הכנה והחודר.

    תודה גם לקרן פייט על הדברים החשובים בעניין יחסי הכוחות בין המינים.

    ובאשר לדיון על כריסטופר (ולידידי המלומד, אסף), אני לא יודע אם כ' נגע או לא נגע במישהי (למרות שאני מוכן לתת ניחוש). הבעיה היא שכך או כך הוא פשוט לא מורה טוב (לדעתי).

    אני אוהב את האיש בסך הכל, אבל אני קולט ממנו דבר דומה למה שקלטתי מגפני כבר מזמן.

    במילה אחת: אגו.

  • גימפל תמה  On 1 ביוני 2006 at 13:08

    אחרי שהיללת אותו בויקיפדיה כדאי שתעשי גם את כל הדרך חזרה ותעדכני את המונח כראוי ל"מואר"

  • כרמל  On 1 ביוני 2006 at 14:25

    אני מעולם לא היללתי אף אחד ואין לי עף ערך ויקי שהשתתפתי בו.

  • מהקהילה  On 3 ביוני 2006 at 13:46

    כרמל,לא הכל מתחיל ונגמר בראש,הכתיבה שלך מורכבת,מנוסחת ,הגיונית,וחכמה כמוך וזה הצד שאת מביאה לעולם,מטביעת נשמתך,אבל אל תתבלבלי לחשוב שזו התמונה כולה,כי האמת לא נימצאת בכיס של אף אחד,בטח כשמדובר בבני אדם ,בנו,כולנו המורכבים מרבדים אינסופיים,מפצעי ילדות,אגו ,רצונות,שליטה…וכמובן גם מהטוב,וכך יחד אנחנו כמו שטיח טלאים,שבלעדייך יהיה חור,ואף אחד לא יוכל למלא אותו במקומך,וגם בלעדי גפני יהיה חור,"אף אחד לא נשאר מחוץ למעגל" ויש מקום לחוכמת הלב.ויש אפשרות להכיל גם את האפור,כי אין רק שחור ולבן,זה יותר קשה,אין ספק,יותר קל לנתק ערוצים ולהשאיר אחד ולפעול ממנו,אבל כדי למלא את חלקך בצורה ראויה צריך להכיל את כל פניו של הסיפור העצוב הזה,גפני טעה בבודאי,אך גם הביא לעולם הרבה יופי,אור וחוכמה והעובדה היא שהיה ערוץ מאוד פתוח שדרכו זה עבר והגיע אלינו,ואני מודה לו על כך,לא מפקפקת בו ואוקיר אותו תמיד על הנתינה הזו.תודה על תשומת הלב.

  • כרמל  On 3 ביוני 2006 at 18:33

    אם תזדהי. אני לא מוכנה שאף אחד יגדיר לי מה אני מביאה לעולם ומתוך מה כתבתי כאן בלי להוסיף את המילה "לדעתי". אני לא עוסקת באמת אלא בצד שלי, חזרי לכותרת: הסיפור *שלי* עם גפני. חשבתי שמגיע לקוראים פה לדעת את האמת כי כל עוד הייתי תלמידה שלו לא החצנתי את הבעיות שלי איתו. אם את באמת מהקהילה אז את מודעת לחיכוכים התמידיים בינינו. חוץ מזה אין פה שום אמת. אין לי מושג מה הוא הביא לעולם, אני עוד בוחנת את זה בעולם שלי.

  • משה בן יוסף הלוי  On 9 ביולי 2006 at 0:30

    איפה היית כרמל במשך אותן 3 שנים?
    ראיתי אותך מתחבקת עם גפני כל הזמן, האם זה מראה שפחדת ממנו או גילית את עורו אז?
    מדוע שתקת והנחת לעוד בנות ליפול ברשתו.
    אולי גם בך יש שותפות לאשמה?

  • כרמל  On 9 ביולי 2006 at 10:59

    הטקסט שאתה מגיב עליו? כי השאלות הכאילו מאשימות שלך לא ממש מתייחסות לעובדות שרשומות בטקסט הזה והוא בעצם כבר עונה עליהם. זו חכמה גדולה לשאול אנשים שלא ידעו כלום וגם לא העלו על דעתם איך הם לא ידעו ולמה הם לא עשו כלום. ואיך אפשר לפחד ממישהו שאתה לא יודע שאמורים לפחד ממנו?

    אז במקום לשאול שאלות אידיוטיות, מויש'לה, אין לי מושג מי אתה אבל אם אתה טוען שהיית בסביבה בפעמים הנדירות שבהם מערכת היחסים שלי עם גפני היתה מספיק חביבה כדי להגיע לחיבוק אחרי קבלת שבת או חזרה שלו מחו"ל, סימן שהיית די הרבה בסביבה לא? האם אני מזהה איזו שהיא אשמה בקולך שאתה מנסה להשליך עלי? טעית בכתובת, חביבי, תתמודד עם זה.

  • יואל  On 11 בפברואר 2007 at 9:02

    אני קראתי את מאמרך לעיל בנוגע לגפני.. קורא ומשתאה. אני נחשפתי אליו רק דרך ספריו. וכמו שאת מציינת, למרות הכל, הם מעולים. יש בהם תובנות מעולות בנושאי דת, אלוהים ובכלל…
    צר לי שאדם כמוהו מעורב בדברים גסים כל כך.
    לאחר שנקודות חולשתו נחשפו – יש לנשים הבאות במחיצתו להישמר מפגיעתו.. אם יש ראיות להעמדה לדין – שיואשם וישא בעונש… אבל להבריח אותו לחו"ל יצא שכרנו בהפסדנו
    יש המון מה ללמוד מהאיש

  • של ברמן  On 15 במאי 2007 at 19:02

    גיליתי את הרשימה הזאת רק עכשיו אז בשביל מה שזה שווה:
    – נראה לי שאני האחרון בארץ שאין לו "מורה רוחני" או שחבר ב"קהילה" (כת?)
    -מה קורה לכם אנשים? אתם ילדים או אנשים בוגרים? ומה קרה לכל הפמיניסטיות? גם אתם הופכות לעלה נידף מכמה מילים חלקלקות של גבר כריזמטי ואחרי זה רצות בוכות לאמא כשאתן מגלות שהוא שכב עם עוד מישהי חוץ מכן וגם – ישמור אלוהים – שיקר לכן!
    תתבגרו, תתעוררו ותזכרו שכל הפילוסופיה המערבית כולה נולדה ככלי לפיתוי נערים צעירים (ע"ע סוקרטס), ואז אולי לא תהיו מאוכזבים ומזועזעים כל כך כל הזמן. ברוכים הבאים לעולם האמיתי.

  • יהודי נורמלי  On 25 במאי 2007 at 15:10

    רבותי, חבל על הזמן, הפתרון היחידי לכל הבעיות שלכם, הוא שמירה על ההלכה היהודית כצורתה היסודית, ושמירה על מצוות התורה שניתנו לנו מהר סיני. אין שום פתרון אחר. אם הייינו שומרים על הלכות התורה כמו שצריך, היו בעיותנו נפתרות.

  • יפית  On 26 במאי 2007 at 18:09

    לידיעתכם! גפני לא לבד, הוא נמצא בארה"ב עם אחת מתלמידותיו לשעבר ושני ילדיה הקטנים!

    הנאיביות לא מתות רק מתחלפות
    חבל ומדאיג רק, שמעורבים ילדים לא שלו בעניין

  • דתלש  On 3 ביולי 2007 at 6:58

    ככה זה שאדם דתי, כמו הרב גפני, מסתובב עם חבורה של חילונים, שרוצים רק את הכייף של הדת בלי לשמור מצוות. מה קורה, הוא פשוט הדרדר בעצמו. לא ברור לי עד הרגע הזה מה רוצות הבחורות האלה, שאף פעם לא התראיינו בצורה מסודרת, האם הן היו באות בתלונות אם היה זה בחור אחר? כנראה שלא אלא מה הן גם בנו על חתונה עם גפני וגילו שהן סתם זיון בשבילו
    נכון זה עצוב, זה לא נעים אך זה גם לא חייב לקרות. כל אשה צריכה לדעת לשמור על עצמה ולהבין שסקס עם מי שלא גר איתך באותו הבית כרוך בסיכון שהרגשות לא אמיתיים

  • א  On 15 באוגוסט 2007 at 15:29

    נכון שמעשים שעשה הם לא בסדר
    אבל איפה ההוכחה שהוא אנס ולא היה עם הנשים בהסכמה?
    אנחנו רוצים הוכחה

    צריך להבין שכל גבר יש לו רצון לאישה
    ולכן בתורה מפרידים מגיל צעיר בנים ובנות

    וזה שלומדים יחד בנים ובנות –
    זה כבר אסור

    לכן צריך ללכת על פי ההלכה

    לגבי הרבי מילובביץ' מה שנאמר אני ממש לא מסכים- הרבי היה קדוש בכל קדשוה אפשרית- הוא אפילו לא נגע באצבע בילדה שקיבלה ממנו עוגה
    הוא הלך על פי כל דקדוקי ההלכה כל חייו
    והיה אדם מואר בכל קנה מידה עולמי
    תראו כמה ניסים עשה ביום
    ותבינו שהרבי היה צדיק הדור באמת

%d בלוגרים אהבו את זה: