האמת: גישה אינטגראלית

ישראל, לבנון, חיזבאללה, פלסטינים, ימנים, שמאלנים, קומוניסטים, אנרכיסטיים…לכולנו נרטיבים מפותחים ומשכנעים לגבי הזכות על האדמה או המקור של התוקפנות והפתרונות הראויים, אז איך נדע מה נכון? הפוסט הזה הוא למען מחפשי האמת האמיתיים מכל הצדדים. הנה 3 סוגים של אמת שאנו עושים בהם שימוש. בחנו את עצמכם:

1. יש אמת אחת

האמת מהסוג הראשון היא האמת בהא הידיעה. היא האמונה שיש אמת אחת שנכונה לכל זמן ומצב ויכולה להסביר הכול. זו יכולה להיות פרשנות מסוימת של הכתובים הדתיים או אידיאולוגיה כלשהי (כן, גם ציונות היא אידיאולוגיה), העיקר שאנו משוכנעים שזוהי האמת וכל השאר פשוט עוד לא קלטו את זה ועלינו לעזור להם. אנשים המאמינים בכך בדבקות ראויים להערצה אך הם לא מסוגלים באמת לשים את עצמם במקומו של האחר מפני שהם מזוהים מדי עם הפרספקטיבה שלהם, בדרך כלל הם ימצאו דרך מרשימה להכפיף את הנרטיב של האחר להיגיון של האמת שלהם. כמובן שקיצוניות דתית שייכת לקבוצה הזו אבל ממש לא רק. גם הישראלים שניזונים מהמסגור של התקשורת והצבא כאן כאמת אובייקטיבית ומשוכנעים שהלבנונים המסכנים פשוט לא קולטים כמה אנחנו מנסים לעזור להם, נמצאים בקבוצה הזו. למעשה כל מי שאינו עובד עם ספק או חקירה של המחשבות והאמונות שלו ומוצא שיש לו את אותו סגנון של תשובות לכל זמן ומקום, שייך לקבוצה הזו.

אינכם חייבים לשנות את דעתכם אבל פתיחות והטלת ספק בריאה תפחית את נקודות העיוורון שתמיד קיימות ותוציא אתכם מחשיבת שחור-לבן. כשאתם מתווכחים מנקודת המבט הזו עם בני דודינו שמחזיקים באמת שלהם בצורה דומה, זה פתטי ואף משעשע כמו שיחה בין עיוור לחירש. לעיתים קרובות מדי אנשים מתים למען אמת כזו וממוסגרים כגיבורים או כקורבנות הכרחיים שהאמת, הגדולה מהחיים עצמם, גובה. אני מקווה שהמסגור הזה מהווה לקרוביהם נחמה כלשהי. אם אינך רואה מה הבעיה עם הגישה הזו, סבבה. אני רק מקווה בשבילך שהאמת שאתה אוחז בה אינה מכניסה אותך לעימותים אינסופיים שמכלים אפשרויות אחרות בחייך, כי זה מבחינתי יהווה עילה לחשוד באמת הזו ולחקור אותה קצת. היזהרו מאנשים ומרעיונות שיש להם תשובה פשוטה לכל שאלה. חייתם מספיק זמן בעולם הזה כדי לדעת שהחיים אינם פשוטים כל כך..

2. האמת המוכחת

האמת מהסוג השני היא האמת המוכחת בשיטות מדעיות, לוגיות, רציונאליות, מבוססות על עובדות בשטח שנחוו בחמשת החושים שלנו, הגיוניות וכתובות יפה. סגנון הוויכוח של אנשים עם אמיתות כאלה הוא לצטט עוד עובדות ולהביא עוד מקורות, אבל זה לא נראה לכם מוזר שהצד השני יכול להתווכח עם העובדות הללו בעזרת עובדות אחרות, לא פחות מבוססות, ואיך שהוא שניכם אובדים בין הטיעונים? ומתישהו, אם תחזיקו מעמד ותרדו לשורש הטיעון, תיזהרו שלא תמצאו את עצמכם בטעות מצטטים איזו זכות תנ"כית או משהו שהוא לגמרי לא מבוסס על סוג האמיתות שאתם מאמינים בהם, כי אז זו באמת תהיה דרך ללא מוצא. האם הצלחתם אי פעם לשנות את דעתו של אויב בעזרת העובדות שלכם?

מדעי החברה והטבע חשופים בעשורים האחרונים לרעידות אדמה קשות החותרות תחת עקרונות המדע עצמם. כל מה שחשבנו שהוא אובייקטיבי מסתבר כהבניה חברתית ותוצר של יחסי כוחות, ההיסטוריה שאנו מתבססים עליה אינה בדיוק מדע אובייקטיבי, המדיה שמשמשים לנו עיניים בוחרים מסגורים הגמונים וחשופים לזיופי העידן הדיגיטאלי ולאחרונה מסתבר שאפילו העין שלנו לא באמת רואה את כל מה שיש אלא את מה שמתאים לה לפרש. אז זה כלי הנשק שלכם, סיפורים שעוברים נטורליזציה לעובדות? אם מישהו מצא דרך מדעית להוכיח את אמיתותה של פרשנות אחת על פני השנייה, שיפנה לוועדת פרסי הנובל.

3. האמת ההומניסטית/הוליסטית

האמת מהסוג השלישי היא שאין דבר כזה אמת ואם יש זה לא ממש משנה. אמת היא מושג כה יחסי ושחוק שחבל על הזמן לעסוק בו. לפעמים קוראים לך פוסט-מודרניסט, או שמאלני. קשה לך ליצור היררכיה ערכית בין האמת הישראלית או הלבנונית ומי אתה בכלל שתשפוט, נכון? לפעמים תצא אפילו כנגד הנטייה האנושית לשפוט כל הזמן. אך נראה שגם לאנשים הללו יש אמת כלשהי או לפחות עקרון מארגן. כל האנשים מהסוג הזה מאמינים בהרמוניה ושלום בין בני האדם ובינם לבין הטבע ומקדשים את החיים של כל יצור חי. אכן אמת ראויה. רוב המתנגדים למלחמה הזו או למלחמות בכלל ושמים את הדגש על הרג החפים מפשע, בדרך כלל פועלים מהעמדה הזו. פעמים רבות הם מואשמים ע"י צד אחד שהם מסייעים לאמת של הצד השני בגלל ההתנגדות הגורפת הזו, בדומה לאופן שבו טוענים שאתה מסייע לאחד הצדדים כשאתה בוחר שלא לממש את זכות הבחירה שלך לכנסת, למשל. דעת הקהל העולמית פועלת פעמים רבות מתוך האמת הזו, חושבת שמה שקורה במזרח התיכון זה נורא וחייב להפסק, לא בוחרת עמדה או בוחרת תמיד בחלש והסובל מבין השניים, כי הרגישות שלה היא לסבל אנושי באשר הוא ולא לעובדות או להקשר.

זוהי עמדה שמאד מפתה להחזיק בה אך יש בה פוטנציאל אימפוטנציה: אם המדינה שלך מותקפת, תשב בחיבוק ידיים מפני שאינך מאמין באלימות ויש בך חמלה כלפי התוקף? כשאין אמת אחת, אין היררכיה ערכית ואין כלים לשפוט אף צד, אפילו שכולם מרגישים שמשהו ממש לא בסדר באופן שבו הוא מתפוצץ בתוך/מפציץ בניינים. לפעמים המופע של האיכות הזו מהופך ואזי שופטים כל דבר ללא אבחנה. כך נוצר, למשל, המצב המגוחך שבו שופטים בבית הדין הבינלאומי בהאג נציג מכל מלחמה על פשעי מלחמה, כי בתכל'ס, אם תחשבו על זה, יש מלחמה שהיא לא נפשעת? זה אולי ישמע לכם מופרך, אך דיסהרמוניה היא חלק בלתי נפרד מההרמוניה, שלמות אמיתית מכילה את אי השלמות. תפיסה זו שופטת מהו "רע" ומבודדת אותו ממקומו הטבעי במערכת. כאשר נמר טורף איילה האם תצרח שזו עוולה מוסרית? מסורות רבות דיברו על כך שתנאי חיכוך ומתח הם חיוניים להתפתחות וצמיחה והם המעוררים אותנו להתעלות מעליהם (רע בהיפוך ער בעברית והרעיון הזה חזק מאד גם בתורתו של גורודייף, בקבלה ועוד).

אני חושבת שזו מטרה ראויה מאד להתנגד למלחמות ולאלימות, אך אנא, בקריאות שלכם לפעולה היו בררניים על פי ההקשר, כי אם הפתרונות שלכם זהים לכל מצב, אתם די דומים לח'ברה מאמת מספר אחת, לא? אתם פשוט מאמינים שפתרון ההומניזם שלכם הוא פשוט יותר טוב ונכון מהתפיסות של אלו שיורים כרגע ואז אתם נופלים למלכודת של תפיסה מספר אחת. ייתכן שהתפיסה שלכם היא אכן הכי "מפותחת" או הרמונית שהמין האנושי הגה עד כה, אבל גם היא מעוותת אם היא לא רגישה וגמישה לנסיבות. אתם יודעים כבר שמשהו שתמיד נכון פשוט לא יכול להיות נכון וגם התפיסה שלכם, יפה ככל שתהיה, אינה יוצאת מן הכלל הזה. שימו לב, זה לא התוכן של האמת שצריך להיות מוחלף, זו התבנית עצמה.

האמת לא שמה את כל הביצים שלה בסל אחד

"פרדוכס הוא רק המתח בין המציאות כפי שהיא, לבין המציאות כפי שאתם חושבים שהיא" (ריצ'ארד פיינמן, פיזיקאי זוכה פרס נובל)

אף אחת משלושת האמיתות שסקרנו אינה נכונה אך שלושתן נכונות במידת מה. האמת היא פרספקטיבה אינטגראלית, היא אף פעם לא שמה את כל הביצים שלה בסל אחד, ככה שאף אחד אף פעם לא 100% טועה. הרעיון הזה קיים בתיאוריה האינטגראלית , ברעיון "נשיאת ההפכים" החסידי והתפיסה היהודית שבכל דבר שיש בו חיות יש ניצוץ אמת אלוהית, או באמרה הנפוצה בהודו ש"גם שעון עומד מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום". מישהו מכיר רעיון דומה באיסלאם/סופיזם? חיפוש האמת מחייב את איסוף ניצוצותיה מכל הפרספקטיבות הקיימות. 

אם אתה מחפש אמת אמיתי, אתה צריך להיות מוכן לחקור את הסיפורים עליהם גדלת ואת האמונות שלך ולהקשיב באמת לנרטיבים של אחרים על מנת לקבל את תמונת המצב המורכבת. כשתרגיש שהתשובות שלך מתעמעמות, שאתה רואה שיש משהו בדברי הצד השני ובו זמנית תראה את המקום שבו המשהו הזה מתעוות, אתה קרוב. דעותיו של הצד השני לעולם לא ישנו את דעתך באמת, כי התכחשות למי שאתה ולצד אליו נולדת היא לא צעד מציאותי, אך היחשפות לדעות הללו תותיר אותך עם פחות תשובות ויותר שאלות ומתוך כך, הרבה יותר אמת.

אם נניח שבכל דבר יש משהו, שווה לחקור מהו המשהו הזה, לא? דוגמא אישית מהשבוע האחרון: יש לי את האמונות והעובדות שלי לגבי מוסריותו של צה"ל, אך בבלוגים הלבנוניים הכי ליברליים צה"ל מוצג כבריון חסר רגישות. משהו בי רוצה להתנגד ולהוכיח אחרת אבל ראו אמיתות 1ו-2 ותבינו למה זה לא יעזור (רמז קל למשרד החוץ בעניין…). האמת היא, מן הסתם, שצה"ל הוא גם מוסרי וגם בריון בהקשרים שונים. תחילה עלי להכיר בהקשרים שבהם הלבנונים צודקים (ולומר להם את זה) ואז רק לנסות להאיר הקשרים אחרים שבהם צה"ל מגלה מוסריות. באופן פרדוכסלי, לקיחת אחריות על המקומות שבהם נהגתי כבריון הוא מה שהופך אותי למוסרי. ההתכחשות לכך היא פשוט אטימות.

כתחליף להדבקת סטריאוטיפים, הרשו לי להציע דרך פעולה ישנה וטובה שנטשנו זה מכבר: להגיב לכל מצב לגופו. הנטייה האנושית להתמודדות עם החיים היא לאגד דברים לחבילה אחת ולקטלג אותה בתור "הדעה הפוליטית שלי" או "קבוצת הכדורגל שלי" ולדבוק בה גם כשהיא לא רלוונטית לנסיבות או כשכל השחקנים שלה כבר התחלפו עם השחקנים של היריבה שאני לא סובל. אנחנו גם מעיזים לכנות את זה נאמנות ויציבות. ואם מישהו משנה את עמדתו לאחר כל פעולה, פעם הוא בעד ישראל ופעם הוא נגדה, נקרא לו מסוכסך עם עצמו ולא יציב, למרות שבדיעבד הוא המציאותי בינינו. החיפוש אחר האמת מתחיל במאמץ להפריד בין עובדות לפרשנויות וזהירות סמיוטית, אך החשוב מכל הוא לנסות לראות את ניצוץ האמת בכל תפיסה ומה אנו יכולים ללמוד ממנה. 

במאמר מוסגר אישי אני יכולה לספר לכם מה אני למדתי משבוע כזה של תחזוק בלוג הנשים הישראליות באנגלית וחפירה בבלוגים לבנוניים, ואיך אני ממקמת את כל זה בתפיסה אינטגראלית שמציעה כי הכול תמיד לטובה והכול מתפתח, גם אם לא בדרכים המועדפות עלינו. היהודים היו תמיד עם נרדף, קורבן, "האחר". הציונות הציעה להם דימוי של חוזק ועצמאות אך היה זה על חשבון בוז והתכחשות לגלותיות ולא ריפוי שלה. עמוק בפנים רבים מאיתנו מאמינים עדיין שכולם נטפלים אלינו ושונאים אותנו ושתמיד נצטרך להגן על עצמנו. התהליכים הללו זימנו לנו התקפות נוספות ולפעמים נדמה לי שאיננו יודעים מי אנחנו ואיננו יודעים להתאחד סביב אתוס אחר, כשאיננו מותקפים ונלחמים.

השנים הארוכות שבהן הדפוס הזה נמשך זימנו לנו מבחנים והזדמנויות להיות הצד השני של כל מה שהכרנו עד כה, כשאנחנו הצד החזק ועמים אחרים נתונים למרותנו. בינתיים, איננו נחלצים מהמקום הפסיכולוגי של הקורבן שמתכחש לעובדה שהוא הפך למתעלל (זה הרי אשמתו של הקורבן החדש), כי פשוט אינו מכיר דרך אחרת ואינו בוטח בה. יש הרבה ילדים שמתנהגים כבריונים דווקא מתוך הסבל הזה והמדינה שלנו זקוקה לריפוי גדול בנקודה הזו, שמתחיל בהכרה ולקיחת אחריות. אני חוששת שכל עוד נתכחש לכך, נפסיד כל כך הרבה דברים עד שנישבר ונאולץ להתמודד עם זה. אנא מכם, אל תביאו אותנו לסף הזה. 

זה מדהים ומרגש לראות את לבנון, מדינת אילי המלחמה (ג'ומבאלאט, חרירי, נסראללה) שבקושי מתמודדת עם ארבעת הקבוצות האתניות תחת משטר לאומי אחד, מאוחדת כל כך מאז שהיא מותקפת וסובלת. איזה פרץ של פטריוטיות וגישור על פערים, כמה לבנונים מחו"ל מתחברים מחדש ונשבעים לחזור ולעזור לבנות… לפעמים רק אויב משותף מצליח לעורר את ההתפתחות לרמה הבאה שלנו. החיזבאללה אולי יאיצו את הריפוי שלנו אבל אנחנו כבר עשינו ללבנונים טובה ענקית בבניה הנכונה שלהם מחדש.

למי שזה נשמע מעוות אני רוצה לחזור ולהדגיש שזו אינה הצדקה למלחמות, זה לא במונחים של שכר ועונש וזה בטח לא אומר שאסור לנסות לשנות את העולם ולהימנע מדברים כאלה. זה ראוי מאד לשאוף להתפתח מתוך שלום ואחווה אבל המציאות היא שרובינו לא ערניים מספיק בכדי שזה יקרה כל הזמן, ולפעמים אנו רואים יותר טוב את ההזדמנויות כתוצאה מקונפליקטים. אם אתם רוצים כל כך למנוע מלחמות, תנסו להסתכל לזה בעיניים. רק ליתר בטחון, כדי שהמציאות לא תצטרך לחזור על עצמה ולאיית את זה עבורכם. נסו לקבל את מה שאינכם יכולים לשנות וללמוד מזה איך לשנות.

האמת היא המציאות

"כאשר אנחנו מתווכחים עם המציאות אנחנו מפסידים, אבל רק 100% מהזמן" (הנחת העבודה של "העבודה" של ביירון קייטי)

כל הבלגן שלנו במזה"ת נובע מכך שרובנו מתווכחים עם המציאות. ביירון קייטי מציעה גישה שבה האמת=המציאות. אם המציאות היא שכולנו חיים פה, כל מי שמחזיק בתיאוריה שלפיה חלק מאיתנו לא צריכים להיות פה, יסבול ויגרום סבל. כל מי שיודע משהו על תהליכי למידה ושינוי, יודע שאי אפשר לשנות משהו שמכחישים אותו. הצעד הראשון לכל שינוי הוא לקבל את המצב הנוכחי כפי שהוא. תראו למשל את ירדן או מצרים שהכירו במציאות המזה"ת כפי שהוא. להן יש את הסיכוי הגדול ביותר להשפיע מהמקום הזה על שינוי המציאות לפי שאיפותיהן. מחבלים מתאבדים, חוטפי חיילים ורוצחי ראשי ממשלות לא ישנו את המציאות לטווח ארוך, אנחנו פשוט נחזור לאותן נקודות מוצא לאחר עוד סבב של סבל.

ובאופן דומה, אם נשב לשולחן המו"מ אבל כל צד יתבצר בעמדתו וירצה את ה-כול, זה שוב ויכוח עם המציאות והתעקשות על האופן שבו הינך רוצה לשלוט בתנאיה, מה שיביא סבל לך ולסביבתך והוא דרך ללא מוצא שכולאת אותך במגננה תמידית וחוסר אמון הדדי. אנחנו יודעים שאתה בסך הכול פוחד ולפעמים יש לך סיבה טובה לכך. גם אנחנו פוחדים, אבל האם אלו באמת החיים שאתה רוצה להמשיך לחיות? 

במשך זמן רב האמנתי שאנחנו באמת מנסים לעשות שלום וזה "הם" שתמיד מפוצצים את זה, שהם לא באמת רוצים שלום אלא זו טקטיקה להעיף את כולנו לים. השבוע תוך התכתבות עם בלוגרים לבנוניים ליבראליים, נחשפתי לתדהמתי לתפיסה שמגובה בפרשנות רציונאלית לעובדות, שישראל היא זו שלא באמת רוצה שלום ותמיד דואגת לטרפד אותו ושאנו אלה שעליהם אי אפשר לסמוך באמת. זה מדהים לחשוב על הסיפורים שמסתירים אותנו אחד מעיני השני ואולי התקווה היא האינטרנט הזאתי, שמחברת אותנו לאותה רקמה חיה, והמילים שלנו מגיעות לצד השני מהר יותר מהמסוק שמרעיש מעל חלוני בת"א בדרכו לבן שיחי. 

לסיכום, חשוב מאד לכבד ולהכיל את התפיסות של האמת האחת בקרבנו ואצל אויבינו, לנסות לראות את האמיתות בהן הן נוגעות ולזהות את המקום שבו הן מעוותות את המציאות, באמצעות המקומות שבהם הן מתווכחות עימה. אולי יש שם איזה חיבור של קפיצה לוגית עם הנחה אחרת שאפשר לחתור תחתיה, תוך שמירה על ערכי הליבה של אותה תפיסה? אני מייחלת ליום שממשלות ישכילו לפעול מהמקום הזה, כסכין מנתחים יעילה במקום פיל בחנות חרסינה. 

 

עדכון מאוחר: רעיון זה עבר התאמה ל"מדריך למסביר הישראלי ברשת" בערוץ הרשת של NRG. בינתיים מצאתי רעיון דומה בקוראן שאומר "עלול אתה להחמיץ דברי אמת רבים הנאמרים מפי השקרן".

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מנה  On 9 באוגוסט 2006 at 17:28

    על רשימה מעניינת, מורכבת וריאליסטית. כבר הרבה זמן אני רוצה לקרוא את קן ווילבר ועוד לא יצא אז אני מקווה שאוכל לקבל הקדמה ותרגום אישי דרך הבלוג שלך. גם הקישור שעשית למצב הוא מצויין ומעורר מחשבה.

  • אח שלו  On 9 באוגוסט 2006 at 20:28

    בתחרות החופשית של הפוסטמוד, לא אומר שמישהי מהן לא מגיעה ראשונה במצב נתון.

  • כרמל  On 9 באוגוסט 2006 at 20:38

    מה שאני מציעה הולך מעבר לכך, נסה לשים לב לדקויות. אחת מהן בהחלט מגיעה ראשונה אבל זו לא אותה אחת בכל מצב נתון 🙂 משום מה אנחנו לא קשובים למציאות ולא טורחים לבדוק בכל רגע מחדש. לפעמים מה שהיה נכון אתמול שונה ממה שנכון היום אבל אין לנו עצמי חזק/מנהיג חזק שמסוגל לקחת אחריות או להחזיק מעמד בקצב התנועה האמיתי של החיים

  • ELN  On 10 באוגוסט 2006 at 13:36

    תודה. זה נפלא. ומדבר לי ישר ללב.

  • מרק  On 13 באוגוסט 2006 at 21:41

    זאת המילה שציפיתי לה במשך רוב קריאת הקטע.

  • תראזימאכוס  On 16 באוגוסט 2006 at 18:27

    ממש היה מסובך לי לעקוב אחרי קו המחשבה, המון תשומת לב צריך. למעשה לא לגמרי הבנתי עד הסוף.

    כשאיש האמת היחסית קובע שאין אמת מוחלטת, הוא למעשה מבצע קביעת אמת מוחלטת כלומר סותר את עצמו, ולכן אמת יחסית לא אפשרית, אלא רק אמת מוחלטת (ואני יכול להוכיח את זה 😉 ).

    אגב גם התורה האינטגרלית שלך אמורה להיות אמת מוחלטת. אני באופו אישי מתקשה להתנער מהמחשבה שיש אמת יחידה, אין לי מושג מהי, אבל זה בהחלט מאתגר להתמודד עם זה.

    אשמח לקבל לינק לדיונים הלבנוניים שלך.

  • כרמל  On 17 באוגוסט 2006 at 10:18

    מנסה לראות סוג של קיום הרמוני/הוליסטי בין אמיתות שונות במערכת. איך זו נכונה בתנאים מסוימים ואחרת בתנאים אחרים. ההוכחה הלוגית שלך מפריכה כל אמירה מוחלטת ומראה שאין שום אכסיומה גם לא אמת מוחלטת. התיאוריה האינטגראלית הולכת בראש הזה גם כן. בבלוג הנשים הישראליות שלנו יש לינקים לבלוגים לבנונים שאני עוקבת אחריהם ומדברת איתם בתגובות, יש גם כמה אנשים שאני מתכתבת איתם באופן פרטי יותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: