הטרדה מינית – גרסת הבמאי

אל תדאגו, אני לא הולכת לייגע אתכם עם עוד הטפה פמיניסטית או ה"בנות, הגזמנו" ההופכי שלה. כדאי להמשיך, במיוחד אם הדיון בנושא הזה נמאס עליכם ואתם זקוקים לזווית אלטרנטיבית בדחיפות. עוד בפוסט: טיפ בשיטת הסקוריטטה איך להפטר לתמיד ממטריד מיני ולהמשיך לחיות בשלווה בסביבתו מבלי לאבד דבר; ולגברים – איך להמשיך לזיין במקום העבודה ולהיות בטוח שאני לא מטריד מינית? אבל לפני זה, נתחיל בהגדרת הבעיה האמיתית.

שיפחדו

ביום האישה של שנת 1995 הייתי עורכת "פי האתון", עיתון הסטודנטים של האונ' העברית, והחלטנו להקדיש גיליון מיוחד לנושא. זו הייתה החשיפה הראשונה שלי לשיח פמיניסטי. אחת הכותבות שלי סיפרה לי שיש לה מידע אישי על הטרדות מיניות של מתרגלות בחוגים שונים והיא יכולה לנסות להביא את הסיפורים בעילום שם. לשתינו לא הייתה הכשרה כלשהי באתיקה עיתונאית ובתמימות סטודנטיאלית פרסמנו כתבה שערורייתית שכל מילה בה אמת קשה וכואבת, אבל אף מרואיינת לא מזוהה והמרצים המדוברים מתוארים בערפול לא מספיק מעורפל בכלל. כולם ידעו מיד במי מדובר וחטפתי ריקושטים מטורפים וקללות שודאי יושבות עד היום על ראשי, לרבות מאשתו של אחד המרצים. למרצים כמובן שלום והם המשיכו בשלהם עד יומם האחרון, כי אז ממש לא הייתה מודעות לעניין וכל האשמה נפלה עלי, העורכת חסרת הניסיון והטקט. 

היום אני יודעת שאני עובדת במוסד השני אחרי הצבא שהטרדות מיניות הן דבר שבשגרה בו, ובניגוד לצבא, לא מדובר במערכת פיקוד זמנית, אלא ברשת חברתית צפופה שכל הקריירה שלך תלויה בה. רובן המוחלט של הנשים לא חושבות בכלל להתלונן כי ברור להן שזה סוף הקריירה, גם אם לכאורה תהיה להן תמיכה. אם את פועלת בנישת מחקר צרה שהכול מבוסס בה על קשרים אישיים ואת דופקת את אחד הבכירים והמוערכים בה, נראה אותך מתקדמת לצד הקולגות שלו אחר כך. זה לא ארה"ב פה ולאן שלא תלכי את עובדת עם אותם 3-4 אנשים, אם תחום המחקר שלך יקר לליבך. החברות שלי למדו לחיות עם הטרדות מיניות שערורייתיות כעניין שבשגרה, הידע קיים אצל נשים אחרות שעובדות עם ומול אותו החוקר ובין הנשים מתקיימת לא פעם שיחה הזויה עם הומור שחור בעניין. כולם יודעים ואי אפשר לעשות כלום מבלי להסתכן בלהרוס את כל מה שהקדשת לו את חייך.

הנשים הללו ממש מקנאות בבנות האלה שהטרידו אותן רק פעם אחת ושהיה בזה איזה מגע מפורש כזה שנופל טוב טוב לידי החוק. כי אם זה קורה לך פעם אחרי פעם לאורך הקריירה שלך, וזה בא ברמיזות מתוחכמות, מפתיעות ומוסוות היטב, אם רק תעיזי לעשות משהו הלכה לך הקריירה ואת מצטיירת כבעייתית בסיפור, כי איך זה יתכן ששלושה פרופסורים מכובדים מטרידים דווקא אותך? ומי יעסיק אותך אחרי הרקורד הזה? חברה שלי מצאה את עצמה לאחרונה במצב ה"משעשע" שבו היא תוהה כיצד אישה שהוטרדה ע"י נשיא המדינה יוצרת איתו קשר ומבקשת ממנו המלצה וסיוע אחר כך, בעוד היא עצמה מחייגת לאדם בכיר שהציע לה הצעות מגונות בוטות, כדי לבקש ממנו עזרה מקצועית שאין לה דרך אחרת לקבל. 

הבעיה האמיתית בסיפור הזה היא ששכבת הבכירים בכל המוסדות והתחומים בארץ מורכבת מגברים מעל גיל 60 שגדלו בדור אחר עם נורמות אחרות לגבי יחסי גברים-נשים והם מתקשים להתרגל לשינוי. רק כשיהיו מספיק נשים שיקדמו נשים ברמות הבכירות, או כשיגדלו קצת הגברים הצעירים והטובים שיש להם מודעות אחרת, רק אז יהיו לנו בכלל אלטרנטיבות שיאפשרו לפרוץ את מעגל השתיקה באמת.  מי שמתעניין בתמונת המצב האמיתית שאי אפשר להתלונן עליה בגלל הרשת החברתית/מקצועית של התחום, מוזמן לקרוא עוד על שגרת ההטרדות המיניות של עיתונאיות.

אז אני לא מתווכחת על זה שייתכן שיש תלונות מוגזמות ושכל הסיפור הזה הורס את יחסי הגברים-נשים, אבל בסתר ליבי אני מאושרת מכל ההגזמות האלו גם אם הן מוגזמות. כי מה שזה יוצר, זו אווירת שיח של פחד ואם כולם כל כך יפחדו, אולי יחדור שביב פחד את מעטה ההגנה המבוצר של המעמד של האשמאים הזקנים האלה, ומשהו קטן יזוז. חוץ מזה, אפשר לנצל את אווירת התביעות כדי ללמוד ממנה איך להפטר מהטרדות בשיטה נעימה וגם כדי לבדל את הסטוצים שלנו במקומות העבודה מההטרדות הללו ולאפשר לעצמנו שדרוג בריא ואותנטי של חיי המין שלנו. הישארו עימנו לברר כיצד. 

טיפ למוטרדות מינית: שיטת הסקוריטטה

במקומות שבהן ידו של החוק אינה משגת, צריך לקחת את החוק לידיים בשיטות של משטרה חשאית. בתור רומניה לשעבר שגדלה בתנועת הנוער של צ'אושסקו וחונכה בשיטות הסקוריטטה, הרשו לי להציע לבנות שנמצאות במלכוד 22 הזה, טיפ חמוד להורדת האשמאים מגבן, שעובד רק בזכות אחיותינו האמיצות שתובעות סתם ובהגזמה, עם או בלי מירכאות. זוכרות את הסרט "הפירמה" עם טום קרוז? היה שם את העו"ד של הפירמה שזימן את קרוז לשיחה וייעץ לו מתוך דאגה אבהית לא להיות בקשר עם ה-FBI כי לסוכנים המגעילים האלה יש דרכים לסחוט אותך, למשל הם יראו לאשתך התמימה את התמונות האלו (מציג בפניו תמונות שלו בסקס לוהט עם מישהי) אם לא תשתף איתם פעולה וכו'. ככה הם עובדים, הזונות, ואנחנו שדואגים לך, מזהירים אותך מפניהם. לקרוז לא היה ספק שהאיום המפורש עליו מגיע דווקא מהפירמה ושהם אלו שעלולים להראות את התמונות לאשתו אבל האשמה ישירה לא תיתכן במצב הזה.

אני מציעה לנשים להפעיל את אותה הטקטיקה בהומור ומתוך דאגה כנה לאשמאי החביב בחייהן, הטכניקה בדוקה היטב ועובדת כמו שעון שוויצרי. בפעם הבאה שתקבלי ממנו נשיקת שלום תמימה/הערה על הלבוש שלך/הצעה מבודחת להצטרף אליו לנסיעת עסקים וכיו"ב, תגידי לו בחביבות משהו כמו "יוס'לה, אתה יודע, אתה צריך מאד להיזהר עכשיו עם כל התלונות על הטרדות מיניות שנהיו באופנה, הדבר הזה ממש יכול להתפרש ככה ומישהי עוד תהרוס לך את הקריירה. אני יודעת שהכוונה הזו בכלל לא עולה על דעתך ושאתה אדם מקסים וחם ושככה חוש ההומור שלך וזה, אבל אני אומרת לך את זה מתוך דאגה כנה, שתשים לב, אנחנו חיים בתקופה אחרת. ושתהיה לך נסיעה ממש טובה וחג שמח!"

אפשר ללכת על זה בכל מיני ואריאציות גם עם המתחככים האקראיים, להתחיל לצחוק ולהגיד "אתה יודע מה מצחיק? איך שנגעת בי בטעות כרגע מבלי משים, היום כל אחת הייתה עושה מזה תביעה על הטרדה מינית, ממש מפחיד מה שקורה במדינה הזו, אה? כבר אי אפשר להיות סתם מפוזר ומגושם בימינו, כל צעד צריך להיות עם מודעות… חה חה חה". עם המבט הנכון בעיניים, האשמאי יבין בדיוק שתפסת אותו על חם ואני מבטיחה לך שהסיפור נגמר, במיוחד אם תמשיכי אחר כך להיות סופר נחמדה אליו ולא תתחמקי ממנו. את מוזמנת להציץ בתגובה השניה לפוסט הזה, שם הוספתי טיפ מזוית נוספת שנזכרתי בה מאוחר יותר ומתבססת על המקורות היהודיים.

לזיין מבלי להטריד: עצות לגבר החדש

הויכוח המר הניטש בסיפור של הטרדות מיניות בעייתי בגלל שכולם מתייחסים לתוכן ההטרדה (מה, נשיקה זו הטרדה? בדיחה גסה זו הטרדה?) כשזה בכלל לא הסיפור. הטרדה מוגדרת באמת על ידי ההקשר שלה ולא על ידי התוכן. חוסר הרגישות שלנו להקשר הוא גם מה שיוצר את ההטרדות ואפשר לנצל את אווירת התביעות כדי לשפר את הרגישות שלנו באופן כללי, במיוחד הגברים. רגישות להקשר וקורטוב תקשורת אותנטית הם הביטוח שלך בפני כל מצב. אם נראה לך שמישהי מפלרטטת איתך, נסה לתקשר איתה על כך באופן ברור ("חמודה, את מתחילה איתי?" בחיוך פלרטטני), פשוט כדי להיות בטוח שאתה לא מהגברים האלה עם תפיסת מציאות מעוותת שמפרשים את כל סוגי המסר כסקס. נסה לתקשר בטרם תדחוף לה לשון לפה, אוקיי? 

אם אתה רוצה לספר בדיחה גסה לעובדות שלך, זה ממש לא יהרוס את הפאנץ' אם תזהיר לפני כן שהבדיחה קצת גסה, תשאל אם זה נוח להן שתספר את זה, או לכל הפחות תתנצל מראש אם זה קצת לא נוח, כי זה פשוט כל כך מצחיק שאתה חייב לספר… אם אתה לא יכול להתאפק לפחות תעשה משהו מודע בנדון.

אם מישהי באה אליך לראיון עבודה סביר להניח שכל מה שהיא רוצה זה עבודה ואפילו אם נדמה לך בכל זאת שאולי יש לך עוד משהו להציע לה, תבדוק את זה מאוחר יותר, בהקשר נפרד ובצורה מכובדת, עם כל ההסתייגויות וההתנצלויות למקרה שזה ישמע לא ראוי ובתוספת הבהרה (שאתה מתכוון אליה באמת) שהדבר לא קשור לסיכוי הקבלה שלה לטוב או לרע. כנות מודעת ופשוטה תגרום לבחורה מכסימום לראות זאת כמחמאה וגם תקבל תשובה כנה. אין שום רומנטיקה בלהפתיע בחורה בהקשר לא רלוונטי, זה יעשה לך את זה רק אם יש לך אופי של מתעלל ואני יכולה להבטיח לך שהסגנון לא יקסים אותה כמו שהוא יטריד אותה. באחריות. גם אם לכאורה היא מעוניינת, זה לא יגרע כהוא זה מהאפשרויות. נהפוך הוא.

אווירת התביעות על הטרדה מספקת תירוץ מצוין לשאול שאלה בהירה ולהבהיר שיש משיכה, אבל… ולשאול את הפרטנרית בבגרות מה עושים עם זה. אפשר לתת לאווירת התביעות להפחיד אותך ולהפוך אותך לקרחון בעבודה, לגרום לך לשכור רק גברים ולעבור לצד השני של המסדרון כשאישה עוברת. מצד שני, אפשר לנצל את זה דווקא כדי לחדד את הרגישות, את יכולות התקשורת שלך ולהעשיר את חיי המין שלך באופן הרבה יותר ישיר ואותנטי. במקום שתדמיין שאתה מפלרטט עם המזכירה שלך במשך שנה ותגלה שאתה רק מדמיין כשהיא תתאבן מהמגע הפתאומי שלך, נסה לשבור את המתח המיני בוידוי פשוט, שמודע לבעייתיות של קשרי העבודה, חושף צד אנושי שלך ומאפשר לה לבחור ולהציע פתרונות. הגישה המכבדת והמעצימה הזו היא גישה לאישה כסובייקט ופרטנר מיני אמיתי במקום כאיזה אובייקט דמיוני שלך, ותופתע לגלות כמה שזה הרבה יותר סקסי. אם תעשה את זה נכון, עוד יכול לצאת לך זיון עם מישהי שבכלל לא רצתה אותך ופתאום תתלהב מהסגנון שלך. 

הדבר היחיד שאווירת ההטרדות הורגת זה את המשחקים, שגם ככה היו מטופשים ולפעמים אדם היה מגלה שהוא משחק רק עם עצמו. אווירת הטרדות יכולה להיות פתח לחיי מין עשירים ומגוונים יותר ולעזור לך להפוך מאותו גבר ארכאי פתטי לגבר החדש, הרגיש והכן שכולנו רוצות, שגם יודע לקבל דחייה מנומסת ולהישאר בקשר ידידותי, מקצועי ומכבד עם הפרטנרית. נסה ותיהנה. 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • לי עברון-ועקנין  On 17 בספטמבר 2006 at 12:44

    בהחלט זווית רעננה על הנושא.

  • כרמל  On 17 בספטמבר 2006 at 12:59

    פתאום נזכרתי בעוד עצה למוטרדות. אחת השיטות הידועות בתנ"ך שמשה משתמש בהן כדי לשנות את גזירת האל זה לדבר על האיכות שהוא רוצה להדגיש באל, לדבר אל הצד הרחמן והטוב שבו ולתת בו אמון שמעצין ומשליט את הצד הזה. זו גם טקטיקה של רבי נחמן, לכוון את דבריך אל המקום הגבוה והטוב שבאדם, וזה חושף אותו.

    אפשר ממש לחולל תהליך ריפוי עבור מטריד מיני אם כשהוא מציע לך הצעה מפורשת את אומרת לו: "תודה, זה נורא מחמיא לי שאדם כמוך מתעניין בי, אבל יש לי חבר/אני יוצאת רק עם בני 25 ומטה וכיו"ב" ומוסיפה: "אתה יודע, בימים המטורפים שאנחנו חיים בהם בחורה יכולה להגיש תביעה על הטרדה מינית על דבר בסגנון שאמרת לי עכשיו. אבל אל תדאג, אני יודעת שאתה אדם רגיש, מכבד ומכובד ואני בטוחה שימשיך לשרור בינינו קשר מקצועי לבבי ובוגר. אני בוטחת בך שאתה מספיק מקצועי לעשות את ההפרדה ובטוחה שתהיה לנו שנה פורה ונהדרת".

    נראה את האשמאי שיפר את האמון הזה אחר כך. וזו לא טקטיקה, זו טרנספורמציה. אם תדברי באמת למקום הזה בתוך אדם, זה יעורר אותו. רבי נחמן מבטיח 🙂

  • ג'  On 17 בספטמבר 2006 at 12:59

    למה שאני אגיד לו משהו? הכי טוב זה לרוץ מייד למשטרה. רק ככה הם לומדים לקח, הנבלות האלה.

  • חמוטל  On 17 בספטמבר 2006 at 13:18

    מאוד העציב אותי מה שכתבת על האוניברסיטה. קשה לי להבין איך תביעה על הטרדה כל כך מסוכנת לפוליטיקאים, וכל כך לא רלוונטית למרצים. יש לי הצעה קצת נאיבית, אבל אולי היא תעבוד. מה אם כל מוטרדות האקדמיה יתאחדו, יוציאו דף על מה זאת הטרדה, יתלו אותו בכל משרד, יזמינו עורך דין להרצות על הנושא, יעשו משהו שיהווה איום עקיף על המטרידים, בלי לפוצץ הכל, אבל עם אופציה. שיחשבו על זה. לא להגיד מיד אנחנו מעט אנשים והקריירה תלך. בטוח יש משהו שאפשר לעשות, בייחוד עכשיו כשיש לזה לגיטימציה.

  • עומר  On 17 בספטמבר 2006 at 13:23

    בדיוק כמו שלי אמרה.
    תודה!

  • אביבה  On 17 בספטמבר 2006 at 13:28

    סיפקת סחורה משובחת.
    פתרון נפלא למי שמתלונן שאווירת התביעות הרסה את הממד האנושי שביחסי העבודה.

  • שושי  On 17 בספטמבר 2006 at 13:30

    וגם יותר יעיל. אותו גבר יזכור מה שאמרת גם כשיעלה בדעתו להטריד מישהי אחרת.
    ענישה מרתיעה רק באופן מוגבל – את רואה שהעבירות חוזרות.

  • עזי  On 17 בספטמבר 2006 at 13:56

    כרמל,

    תודה על יופי של פוסט!
    🙂

  • אשה  On 17 בספטמבר 2006 at 14:23

    קודם כל את כותבת יפה, ותודה.
    עם זאת, קשה לי לקבל לא את תוכן דברייך
    הנחמדים אלא את ההנחה שזוהי הסוגיה
    להיות ה"אנס האדיב" יש גם מקרים רבים כאלה
    של הזן שאת בוחרת לקדש: האנס האדיב.
    הוא יודע להיות כן וישיר, הוא יודע להיות נחמד מאוד, הוא לא ישלח ידיים מהר, הוא יודע היטב את השיטה, ואת לא תלמדי אותו כלום.
    את מדברת על עניינים של כבוד הדדי, ועניינים של כנות משתלמת. צר לי אבל זה לא עובד ככה אפילו לא אצל אנסים אדיבים.
    וכל כך למה זה לא עובד ככה?
    זאת משום שאצל אנסים אדיבים הם מתחילים יפה
    כן ונדיב, אבל ולהבדיל מהרצפטים שלך, מרגע שהיא
    תאמר לו "תראה מה קורה היום עם ההטרדות" כפי שציינת, או תראה אתה נחמד אבל זה לא מתאים לי,
    הוא עובר מהאדיבות אל הפועל, ולא חשוב כמה תסבירי, תאמרי, תדברי, תתחנפי, ותתני לו להבין
    שהוא מסתכן בהאשמות.
    עוד יפעל ויפעל ואת כמו ארנבת לאט לאט תקבלי רגליים קרות ותעלמי מהעבודה.
    הם פועלים כמו זאבים, ראית פעם איך זאבים טורפים?
    לאט לאט כמו משחק, זה לרוץ קצת, לתת לחיה הקטנה לברוח בנדמה לי ואז להתקיף.
    והם מתקיפים, או או או.
    גם אם תהיי הכי אסרטיבית, ועל זה את מדברת פה, גם אם תהיי הכי מקסימה ובטוחה בעצמך, אם הוא החליט להתלבש עליך ולדאוג שאת תפתחי רגליים
    לא יעזור לך כלום, חוץ מבית דין בעתיד אם תהיי מהבודדות שיגיעו לשם .

    אני ממליצה בכל מקרה להודיע לחדול מהמשחקים
    הצעות מגונות גם אם נעשות בסגנון "תרבותי" הן עדיין הטרדות מיניות, והן יעברו להתקפה בכל מקרה, על אחד מתוך כמה תשפיע העובדה שיש היום חוק , הוא ימחק אותך מהעבודה בכל מקרה.

    אז ההמלצות שלך מתוקות ונהדרות ומשדרות אסרטיביות, אבל בפועל ההטדדות המיניות הן עניין בעייתי מאוד וד"א שאיננו קשור כלל לגיל של המזדקנים, ולדור כזה או אחר.

  • כרמל  On 17 בספטמבר 2006 at 14:52

    אני לא נותנת עיצות לבחורים האלה שבאמת מטרידים, אלה לאלו שבאמת נמשכים למישהי בעבודה או מעוניינים ליצור קשר ופוחדים שכל צעד שלהם יוגדר כהטרדה מינית. מי שבאמת מטריד, כלום לא יעזור לו ואין לי רצון לעזור לו, רק לנטרל אותו ללא נזק.

    אני כן מנסה לעזור לגברים מהזן המבולבל הזה שאין לו כוונות רעות, אלא פשוט לא מסתדר עם תקופת המעבר הנורמטיבית, איבד את כל המדדים שלו למתי הוא בטעם רע ומתי בטעם טוב והתחיל לפחד מנשים באופן כללי. הרי לאף אחד אין כוונה לחסל את כל שוק ההכרויות או הסטוצים בהסכמה הדדית במקומות עבודה. השאלה איך מוודאים שזה הדדי. ואני חשובת שיש לנו בעהי כללית בתרבות ביחסי אובייקט-סובייקט, שאינה ייחודית לגברים.

    לכן שני התתי פרקים שלי לא מתייחסים לאותו קהל יעד. אני נותנת עצות נפרדות לבנות להתמודד עם המטרידים שהן לא יכולות להתלונן עליהם כדי להשיג מרחב נשימה, מחד. ונותנת עיצות לגברים שהכוונה שלהם אינה להטריד איך להמשיך בחיים נורמליים שיש בהם מיניות נורמלית שמותר לפגוש אותה גם במקומות העבודה, מבלי להסתכן בעשייה בטעם רע, שגם זה מוגדר על פי הקשר ולא עצם הפעולה.

    בקשר למטרידים שעוברים למעשים אחרי האזהרות אז שם אין מה לעשות ומגיעים להתלונן. אני ניסיתי לגעת כאן ברובם הרווח של המטרידים שמעוניינים שהדברים יישארו על הגבול של "לא התכוונתי", להרוויח מחוסר המודעות, וברגע שהם שומעים שביב של מודעות ורמיזה לכוח הם ייסוגו כמו שפנים. כמובן שאם יש לנו עסק עם מישהו שלא נרתע מזה, זה אומר שכבר יש לנו הוכחות רציניות וטובות יותר לקייס וכדאי לקחת סיכון עם תביעה. הבעיה היא שלרוב, המטרידים השקטים עושים זאת בצורה כל כך "על יד" שכמעט אי אפשר לגבש מזה משהו יציב נגדם. העיצות שלי הן לנטרל את העל יד הזה ולא לשום מקרה אחר.

    תודה על ההזדמנות להבהיר. ניסיתי להסביר שמבחינתי כל המקרים הגבוליים הללו הם יותר רווחים מההטרדות שנופלות לידי החוק במפורש ולכן צריך דרכים אישיות להתמודד עימן.

  • יעל  On 17 בספטמבר 2006 at 15:29

    תראי כרמל, כפי שאמרתי,
    וכפי שהכותרת של הרשימה הזו שלך מבטאת
    את מדברת על הטרדות מיניות.
    למה את עושה הנחות לגברים סוררים?
    ולמה את לרגע חושבת, ובצורה נאיבית מאוד , שגבר נשוי אב לילדים ופרופסור באוניברסיטה מחפש "רק סקס"????????? כשהוא בא להטריד נשים
    שעובדות תחתיו?
    את מאוד סותרת את עצמך.

    מהי הטרדה מינית?
    הטרדה מינית היא כפייה לרוב של גברים
    על נשים לקיים איתם יחסים מיניים, מבלי שהנשים עצמן תסכמנה לכך, או שהאשה תרצה בכך.

    את מערבבת ועושה סלט בכל הנושא
    וחבל מאוד.
    אשה המעוניינת בחיזור של גבר גם אם הוא נשוי
    אב לילדים ופרופסור באוניברסיטה עושה זאת מרצונה החופשי והטוב, ולא רק כדי לשמור על מקום עבודתה, שזה רק תרוץ עלוב, היא עושה זאת כי היא נהנית כי כיף לה איתו וזה עוזר לה בעוד דברים.

    אם אשה מקיימת יחסים עם מעביד או בוס עו פרופסור באוני' ואיננה מעוניינת בקשר הזה
    היא עושה לעצמה נזק בלתי הפיך.

    אני אשה, וגם אליי הגיעו הצעות מיניות ממעבידים
    אני סרבתי ועזבתי, משום שלא רציתי שיהיה קשר
    בין העובדה שאני פותחת רגלים לבין העובדה שאני מקודמת במקום העבודה ומצליחה.

    וזה מה שקורה בפועל, לכן היחס לנשים בחברה כל כך נורא ועלוב.
    לכן קיים החוק להטרדה מינית , וזהו חוק המגן בפועל על נשים שמעמדן לא חזק שלא ישמשו
    מזרונים לבוסים שלהן ורק כך יקודמו בחברה.

    על פי מה שאת אומרת, כל אשה שנותנת לבוס שלה
    נותנת בשביל הקידום, ובגלל זה היא מצליחה.
    זוהי רעה חולה ודבר מחריד.

    לגבי הנושא של החיזור ההופך להטרדה

    ולגבי נושא ההטרדה "שעל יד" כדבריך,

    לא דובים ולא יער.

    אין חיזור שהוא הטרדה משום שבמוח שלו
    את מצטיירת כמטרה מינית,ולא כשום פונקציה אחרת.
    אחר כך גם כעובדת את שווה ככה.
    אין דבר כזה שההטרדה המינית
    אם היא מתמשכת וכפייתית היא "ע ליד" ולכן אי אפשר לגבש נגדו תלונה.

    אם זה נמשך וסידרתי, החוק בא להגן על נשים מפני
    בדיוק הנקודה הזו.
    אם זה נפסק, אז זה היה וזהו.
    לרוב, כפי שציינתי, אם את מטרה, ואת מטרה לא מושגת, את תעלמי מהעבודה.
    החוק הזה חדש, ועוד יקבל המון פנים וגירסאות
    במהלך השנים, והוא נועד בדיוק למטרה של
    מה שהוא:
    מניעת והפיכת נשים לכלי ריק שמספק מינית
    ועצתי לנשים מוטרדות:
    פשוט חד וחלק:
    אם הוא מטריד וממשיך להטריד ואת מרגישה שאוטוטו את קורסת – את חייבת להתלונן.

    הטרדה איננה חיזור, וחיזור איננו הטרדה.
    יש הבדלים ברורים ביניהם.
    מי שלא יודעת להבחין בין ההבדלים
    ועושה בניגוד לחוק כלומר: נותנת
    סקס בכדי שתהיה לה עבודה
    הורסת לנשים אחרות את הסיכוי לעבוד כמו בן אדם ולא כמו שפחת מין.

  • כרמל  On 17 בספטמבר 2006 at 15:58

    המקרים האלו שיש איזו כוונה נוספת אצל אחד מהצדדים, אלא על מקרים של הפרדה בין עבודה לסקס. הצרה היא שהכל הפך עכשיו כל כך פוליטי שאנשים שוכחים שיש גם הכרויות פשוטות לרוב במקומות האלו וצריך לשמור את זה פשוט ונפרד באיזושהי דרך. שאפשר להכיר מישהי מהעבודה ולא לתת לזה להשפיע על המקצועיות, לא לטוב ולא לרע. הרי זה קורה כל הזמן וזה באחריות שני הצדדים לסכם על הפרדת רשויות.

    מה אם מישהו מוצא חן בעיניך במקום העבודה וזה המקום שבו את מבלה 90% מחייך, תתעלמי ממנו רק מפחד שהעולמות יתערבבו וההאשמות יתעופפו? יש המון גברים שלא רוצים כלום ועדיין כל דבר שהם אומרים מכניס אותם לחרדות או שהם מתקבלים אצל אחרות בטעם רע. ויש כאלה שבטוחים שיש להם קטע עם מישהי, וזה לגיטימי לבדוק את זה, זה לא אומר שהם יתחילו עכשיו לחפש כל אחת ושהם נוטפי זימה. יש גם גברים נורמלים. המון. ויש המון דברים הדדים שקורים במקומות עבודה ללא קשר לעבודה עצמה. הבעיה היא שעכשיו מטשטשת האבחנה הזאת שדיברת עליה בין הטרדה לחיזור וניסיתי להבהיר שהפרדת הקשרים וכנות תקשורתית תחדד את ההבדל הזה, ניסיתי לעודד גברים שלא ימנעו מחיזור מחשש הטרדה. זה הכל.

    בנושא האחר לגמרי של בנות שעומדות מול פרופסור מטריד או מעביד מטריד מהסוג הגבולי המרומז שקשה להוכיח או להתעמת איתו והוא אף פעם לא באמת עובר לגמרי את הגבול, לפעמים פשוט אין לך מה לעשות ואני לא מיתממת כאן, רובן המוחלט של הבנות לא יפתחו בתהליך של תלונה מאלף ואחת סיבות. אני לא חושבת שיש שום דבר רע בלתת להן עיצה איך בכל זאת להתחמק ולשרוד ואני לא מתכוונת להצטדק בקשר לזה. לא חסר לנו פה דיעות לשני הצדדים, אני בצד המוזר הזה וזה מה שאני חשובת, אני חושבת בכנות שזה מאפשר דרך של פשרה ונורמליות ומרחב נשימה לשני הצדדים.

    זה לא סותר את ההסכמה שלי לקריאה שלך לנשים למעט את השימוש במיניות שלהן לעבודה כי אז אנחנו עוברות גבול שלא הינו רוצות שיעברו אצלנו וגם לנו יכולה להיות תרומה להפרדת הרשויות הזו, מיניות לחוד ומקצועיות לחוד. התחום המיני אינו מרחב לאינטרסים והוא נראה ומרגיש הרבה יותר טוב כשיש תקשורת הדדית בהירה לגבי החיבור בכל תנאי שהוא מתרחש.

  • אשה  On 17 בספטמבר 2006 at 16:48

    ועם זאת, אני חוששת שגברים מנצלים עדיין
    את החוק נגד הטרדה מינית טוב מאיתנו.
    הנשים.
    השאלה אינה כמה פעמים הוא צריך להטריד מינית
    ולתקוע הערות סקסיסטיות המלוות בהצעות מבודחות
    כביכול מולך בכדי שזה יהפוך להטרדה
    כולנו יודעים איפה ההבדלים , כולנו בני אדם
    אם ישנם גברים שאוהבים את ההתגרות והבדיחות
    והם כאמור מבדחים וקצת קורצים, לא קורה להם כלום
    ולכולנו ברור שאם הוא נחמד ומלא אנרגיות
    אבל יודע איפה הגבול הדק בין נודניקיות לאלימות
    לשמה. אף אחד לא ישים אותו מול שופט.
    אפילו אם הנודניקיות הזאת חרגה כבר מזמן מהמקובל
    וגם אם היא ברמה של כל שעה לתקוע משהו סקסיסטי
    לעובדת במתחתיו עד שזה הופך להיות דוחה.
    ובלתי נסבל.
    הבעיה היא אחרת לגמרי
    הבעיה היא שהעליצות הלכאורה הזאת היא תסמין
    שלרוב לא עובר מאליו, גם לא אם תגידי לו מאה פעם, תשמע אתה מקסים ונחמד אבל בוא נשמור על יחסי עבודה תקינים ושנה טובה לך.

    הבעיה היא שהוא מעביר אותך דרך גיהנום שהוא טווה עבורך כי הוא יודע שאת תלויה בעבודה הזו
    בכדי לאכול ולשלם חשמל.

    כל גבר שרוצה לחזר, שמתאהב פתאום, או שנמשך
    יודע, כי מלמדים את זה מגיל הגן, גבולות מהם.
    ילדים צורחים כשהם רוצים שוקולד ומוכנים לשבור את הבית בשביל לקבל את מה שאמא אומרת : עכשיו לא!
    אבל אם מחנכים אותם כמו שצריך, גם הילד שהכי מכור לשוקולד יודע שעכשיו זה לא, כי עכשיו צריך לדחות סיפוקים, כי זה המצב.
    ילדים שלא מבינים את זה במוקדם או במאוחר, או שאמא שלהם לא דוחה להם סיפוקים הופכים מסתבר אחר כך לגברים שאין להם גבולות.
    אלימים ומגעילים.
    כשאת מגיעה למקום עבודה, ויום אחר יום, הוא תוקע לך הערות, נוגע בך בלי רשות בשדיים
    ובישבן, ובכל הזדמנות מצביע על חדר אחורי במחסן
    גם אם תהיי הכי אסרטיבית, את בסופו של דבר
    תצטרכי להחליט: אני נכנסת איתו למחסן
    ופותחת רגליים, או שאני אומרת יפה שלום
    ומתחילה לחפש עבודה אחרת.

    יש נשים, שעוברות את הגיהנום הזה, ובגלל בעיה קשה של מציאות ישראלית, נכנסות למילכוד קשה מאוד, מבטלות את הרצון שלהן, ונותנות בחינם אין כאסף לבוס את מה שהוא דורש.

    את הצגת את זה דרך האקדמיה, וזה נקרא מאוד מאוד נורא.

    הטרדה מינית איננה דבר שאי אפשר לזהות.
    ואת זה חשוב מאוד לומר.
    כשהלחץ גדל – את מוטרדת.
    הוא לא מציע לך התאהבות או בית חם
    הוא דורש לספק את עצמו מינית ולהפוך אותך לשפחת מין שלו ללא תשלום.

    היום נשים רבות לוקחות כסף על עבודה מעין זו
    והן נקראות "נערות ליווי"
    למה נשים שעובדות בעבודה אחרת צריכות להפוך להיות גם נערות ליווי?

    סטוצים ויחסים אירעיים הפכו גם הם את הבעיה
    הזו של ההטרדה המינית- לבעיה עוד יותר קשה
    .משום שיש לכאורה נשים שאין להן בעיה עם סטוצים

    את דיברת כרמל על בעיה במקום העבודה
    וכותרת הרשימה שלך מדברת על הטרדה מינית.

    צריך לעשות שוב, הבדל, בין חיזור, משיכה, או סתם הרפתקאה מינית בין שני אנשים בוגרים
    לבין הטרדה מינית בעיקר- במקום העבודה, ששם
    אסור לנשים להסכים בשום אופן לדבר הזה
    משום שזה הופך עם הזמן לאבן ריחיים דווקא על .
    צווארן

    כולנו יודעים איפה הגבול הדק שבין הטרדה לחיזור
    וכולנו יודעים מהם גבולות.
    הבעיה שהסקס הפך להיות כלי נשק לגיטימי ביותר
    בידיהם של אלה שיושבים על השיבר
    אם נשיא המדינה היה מבקש לו אשה מהצד אף אחד לא היה מאשים אותו בכלום, אבל זה הרבה יותר
    כיף ופאן ופראי להטריד לאיים ולהוציא סקס בכוח
    מעובדת במשרד.

  • כרמל  On 17 בספטמבר 2006 at 17:15

    שזה היחסים הבעייתיים בתרבות בין גברים לנשים ואולי בין אנשים בכלל. אני קוראת לאחרונה הרבה ב-mybody ובבלוג השני שמתעד סיפורי אונס והטרדה של ילדות ממש קטנות, "אל תיגעו בי"
    ומצד אחד אני שמחה שיש להן כבר מודעות לזה וזה עולה על הכתב, מצד שני אני בהלם מהכמות והחומרה והאלימות חסרת הרסן…

    קשה לשנות בעזרת חוקים מלעלה תרבות שלמה. צריך להתחיל בחינוך מאד מלמטה, למצוא איך להעביר בתוכנית הלימודים רעיונות של התייחסות לאדם אחר כאל סובייקט ותכלית בפני עצמה, אחריות לאחר ועידון של היצר שלך. משם צריך להתחיל, משיעורי חינוך מיני שירדו אלחרוהנ לגיל 8, אגב.

    אנחנו רק שמות כרגע את האצבע בסכר האישי שלנו. ואני באופן אישי מנסה למצוא לי את הפתרון הזה, שלא הייתי רוצה שימנעו מלהתחיל איתי ויפחדו ממני אבל הייתי רוצה שיהיה לזה גבול וטעם ושזה לא ידמה אפילו להטרדה. אני מנסה לעמוד על הגבולון הזה ולא לשנות את העולם שזה באמת גדול עלי, אם כי אני יכולה כמו כל האחרות לזמזם היטב את מה ש"צריך" לעשות.

  • כרמל  On 17 בספטמבר 2006 at 17:19

    מתחיל בהנחה שלך ש"כולם יודעים את הגבול" ולדעתי זה ממש לא נכון. הייתי השנה במרכזה של פרשת הטרדות גדולה בקהילת "בית חדש" ואחד הדברים שהדהימו אותי זה כמה שהנשים עצמן, נשים אחרות שלא עברו את ההטרדות, לא הבינו את הגבולות ולא הסכימו על ההגדרות אפילו כשעמדו שם נשים מהמרכז לנפגעות אונס והבהירו אותם. ואם אנחנו משדרות מסרים מבולבלים זא תארי לך איך הגברים מרגישים. השיח סביב זה מדבר כל הזמן על הקושי להגדיר. אז אולי זה מאד ברור לך אבל זה לא משהו ברור בכלל. וחלק מהפוסט הזה ניסה להבהיר את זה.

  • יעל  On 17 בספטמבר 2006 at 19:07

    ואם איננו נעים בהתנהגותו וכפייתי אני לא הייתי יוצאת עם גבר כזה, בכל מקרה.
    אני העברתי מסר ברור מאוד דרך האתר שלך
    על גבולות, והדברים ברורים מאוד,
    חבל שאת מטשטשת אותם.
    הגבולות ברורים לכולם, יש כללי התנהגות נאותים
    ושאינם נאותים, וברגע שאין כימיה הדדית
    ויש בלבול – מוטב להתרחק.
    במקומות עבודה – שנשים יסרבו בכל תוקף
    לדרישות הבוס חולה הסקס אחרת החברה הישראלית
    שגם ככה חולה, תהפוך את כל הנשים
    לנערות ליווי, ואת זה, אנו הנשים השפויות
    לא נאפשר!!!!!!!!!!!!!

  • מזרחן  On 18 בספטמבר 2006 at 2:37

    אני רואה שהפסדתי הרבה שלא הלכתי לאוניברסיטה, הפסדתי השכלה וגם שטוצים

  • תומר  On 24 בספטמבר 2006 at 8:52

    הי כרמל היקרה,
    שנה טובה מאוד גם לך.

    וזו הנ"ל, אגב, יופי של רשימה.

  • יאיר  On 3 באוקטובר 2006 at 0:56

    היי כרמל,
    בימים אלה העליתי בלוג בישרא שמנסה להתמודד עם הבעיה הזו מהזווית הגברית. ייסדתי תנועה שנקראת "גברים נגד אלימות מינית" על-מנת שזו תהיה שותפה לארגונים "הנשיים" הנאבקים יום יום במגיפה הזו שנקראת הטרדות ותקיפות מיניות. אני מאמין שרק שיתוף פעולה בין המינים יוכל לטפל בבעיה הזו בצורה אפקטיבית, ולבטח טוב יותר ממה שמתרחש היום.
    המלצותייך לגברים מעניינות מאוד ואני מקווה להעלות אותן בפני חבריי כדוגמאות לשינוי השיח שבין גברים ונשים.
    שנה טובה

    יאיר

  • Anathea  On 4 באוקטובר 2006 at 11:20

    תודה רבה לך

  • בעז  On 6 באוקטובר 2006 at 1:08

    כרמל כל הכבוד על הפוסט הנהדר

    אני בהחלט חושב שיש הרבה מקום לשיח שוויוני יותר בין גברים לנשים וגם בין גברים לבין עצמם

    עם זאת, אני לא מסכים עם אחת מהנחות היסוד המרכזיות שלך, שרוב הגברים בכלל מסוגלים לתקשר עם נשים באופן שוויוני, גם אם הם צעירים.

    מאוד מעציבים אותי הדברים על האוניברסיטה, אבל אפילו שם לא חסרות דוגמאות של (ותרשי לי להיות חריף) "אוטיזם" רגשי. מצד לא מעט גברים, לא כל שכן בחברות פחות "משכילות"

    לכן אני בהחלט חושב שיש מקום להנחית את החקיקה מלמעלה כאמצעי לשינוי נורמטיבי גם בקרב נשים שחושבות לא פעם במונחים סטראוטיפים על הנושא בעצמן.

    בד בבד יש לנסות לפתח דיאלוג גברי סביב הנושא כגון מה שיאיר מנסה לעשות.

    כל זה כמובן לא מפחית מהחשיבות שיש בפעילות נמרצת בחינוך בבתיה"ס ובקרב מורים כך שנגיע לכל תלמיד עם ערכים של כבוד הדדי לגוף ולנפש של הזולת

    לצערי, אפילו מחלקות החינוך של מרכזי הסיוע מגיעות למעטי מעט של תלמידים וגם כדי להגיע לכך יש צורך בשיווק לא מבוטל של הנושא

    תודה על הטקסט

  • כרמל  On 6 באוקטובר 2006 at 1:46

    עוד כמה כמוכם וזה מתחיל. חשוב לי מאד שיש גברים כמוכם כי כאמור בקרב נשים רבות בעצמן עדייןם הנושא לא ברור בכלל. אבולוציה ענקית מתרחשת בבייבי סטפס… ולפעמים גם עם קפיצה למצבי קיצון. אבל הכל לטובה.

  • לכל איש יש שם.  On 16 באפריל 2007 at 18:09

    כל מילה בסלע!
    יופי של.. מאמר, או רשומה, או.. יצירה..

    ומזרחן,
    חבל שאתה עושה שם מכוער למזרחנים.

%d בלוגרים אהבו את זה: