האלכימיה של החדשנות

אִם מַה שֶׁהָיָה הָיָה בְּאֱמֶת טוֹב אָז הוּא לא הָיָה חוֹלֵף
מַה שֶׁלּא אוֹמֵר שֶׁהַיּוֹם יוֹתֵר טוֹב
אֲבָל בְּהֶחְלֵט אוֹמֵר שֶׁ"הַכּל לְטוֹבָה" (ר' נחמן).
 
יצחק שפי, מתוך האנתולוגיה "שירת העשבים החדשה".

 

פעם, כל מתמטיקאי היה גם פילוסוף וגם מיסטיקן ולימים כל פיזיקאי היה גם פילוסוף וגם דתי מאמין. במאות האחרונות חווינו תהליך של הבדלה והתמחות, כשכל תחום ניתק עצמו מסביבתו והעמיק חקר. בעשורים האחרונים מתעורר בכל התחומים עניין מחודש בבין תחומיות מתוך הבנה שלא ניתן לנתק את הדברים, אך לא מדובר בחזרה אחורה אלא באבולוציה למיזוג ממקום מחודש, מקום שמרוויח מכל שנות ההתמחות הנפרדת והרווח הוא תחומים שיודעים את האלכימיה של ההתמרה: להשתנות ולהשתתף במערכת הרמונית מבלי לאבד את עקרונות הזהות שלהם. 

יש הטוענים ש"ההיסטוריה חוזרת על עצמה" ורבות הן התנועות שפועלות במטרה לחזור לאחור, בין אם זה להחזיר אותנו לטבע, לאופנות של שנות ה-70 או להחזיר את העטרה ליושנה. עם זאת, פניה של האבולוציה תמיד קדימה. גם כשנדמה שהיא שוקעת, בפרספקטיבה היסטורית כוללת, זוהי ירידה של בירור מרכיבים לצורך עליה. זה אינו מעגל אלא ספירלה ולעיתים אנו מזהים רק את החלק המוכר לנו ומפספסים את הממד ההתפתחותי המחדש. הראיה האופטימית הזו מאפיינת את התיאוריה האינטגראלית שמנסה לזהות דפוסים פרקטליים בכאוס, ובכך היא מהווה זרם פוסט-פוסט מודרניסטי (או מה שנקרא פוסט מודרניזם קונסטרוקטיבי), בניגוד לפוסט מודרניסטים שבועטים בכל חוקיות או לאקזיסטנציאליסטים העוצמתיים אך פסימיים. 

אפשר לומר שהגל היה הפילוסוף האינטגראלי הראשון, כשזיהה את הדיאלקטיקה של תזה-אנטי תזה-סינתזה. קן וילבר סידר לו קצת את הרעיונות לאבולוציה שבה כל שלב מכיל את השלבים שלפניו אך מתעלה מעליהם במובן מסוים, זה אינו ערבוב פשוט אלא יצירה חדשה, במובן שבו תינוק אינו ערבוב של אימא ואבא אלא יצור שמכיל את החומר הגנטי של שניהם בתמהיל שיוצר ברייה ייחודית המתעלה על השניים. המילה התעלות כאן אינה בהכרח היררכיה קווית של קדמה (הילד לא בהכרח יותר מוצלח או מוסרי מהוריו) אלא מה שארתור קוסטלר קורא לו "הולארכיה", היררכיה של היכללות ומורכבות או בקיצור שכלול. אדם אינו בהכרח עליון או מוסרי או אפילו חמוד יותר מדולפין ויתכנו ממדים שבהם הדולפין יתעלה עליו, אך בראיה האבולוציונית הכוללת, האדם הוא ברייה מורכבת ומשוכללת יותר, הוא כולל שלבים שהיו לפניו, חידד כמה מתכונותיהם, השיל ואיבד כמה אחרות ויצר גם יכולות חדשות לגמרי בממד של ההתעלות (שפה או מודעות רפלקטיבית). במובן הזה הוא "יותר" מדולפין ואי אפשר לעשות לזה רדוקציה. רעיון האבולוציה המורכב הזה זהה להפליא למנגנון ההשתלשלות של הספירות בקבלה, אגב.

וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ

אחד הדברים שהאנושות הכי מתקשה להבחין בהם הוא ההבדל בין ערבוב למיזוג, בין קקופוניה להרמוניה, בין מישמש של כמה איכויות לבין התמזגותן לכדי מהות חדשה לגמרי. זה ההבדל בין לכלול לבין להכיל, כאשר בהכלה מרומז כי יש עוד משהו טרנסנדנטי לחומרים שמהם הדבר עשוי, משהו שלא רק כלל אלא גם התעלה מעל זה ועוטף את זה. דוגמא פשוטה: עוגה היא מהות חדשה שנוצרה מערבוב של שמן, קמח, גבינה וסוכר אבל היא כבר משהו מעבר לרשימת המרכיבים הללו, היא עוברת תהליכי התמרה (הקצפה, אפייה, הקפאה) שגורמים לשלם להיות משהו מעבר לסכום חלקיו. זוהי גם תפיסת האלוהים שלי, אגב, כל מה שיש ועוד משהו בלתי נתפס שמכיל את מיזוג כל זה ומתעלה מעליו ואנחנו, כל היש, ברחמו. הפשט של הפשט נטול המטאפורות של רחמי האל הרחמן, הוא פשוט מטאפיזיקה מרומזת של רחם.

בתיאוריה האינטגראלית קוראים למנגנון השתלשלות השלבים transcend and include ולבלבול בין עירוב תוהו טרום-מודעות לבין מיזוג מודע של איכויות שבילו קצת זמן בנפרד, וילבר קורא the pre/trance fallacy. הרעיון הזה קיים בקבלת האר"י במשל אדם וחווה שנבראו גב אל גב באחדות לא מודעת, נוסרו ונשלחו לדרך נפרדת כדי להתגבש והם חוזרים ומזדווגים פנים אל פנים כדי ליצור אחדות ממקום מודע, כשהייחודיות נשמרת אך משתתפת באחד.

אנחנו מבינים בקלות מה זה include אבל מאיפה באה הקפיצה של ה-transcend? האם בתחום הזה מצויה הפעולה האלוהית/מיסטית/קוונטית? חוקר התקשורת שהקדים את זמנו, מרשל מקלוהן, הבחין דרך ההיסטוריה של אמצעי התקשורת בעקרון שהתיאוריה האינטגראלית מזהה בתחומים רבים: חידוש מתרחש כשמישהו מנסה דווקא להשיב את העבר. הסוד של הרדיו בעיניו היה, למשל, שהוא משיב את התקשורת בעזרת חוש השמיעה ומדמה את הפונקציה העתיקה של מגדלי התוף. והנה הסוד: הסיבה שחזרה לעבר בעצם זורקת אותנו קדימה באבולוציה היא שתנאי החיים עכשיו שונים, ומרכיבי העבר שמאוחזרים במאמץ רב, מצטרפים לעיסת העוגה העכשווית ויוצרים משהו חדש ומקדם. את הנעשה לא ניתן להשיב בצורה מוחלטת, אך אם משיבים רק חלק, הערבוב שלו עם החדש הקיים יוצר פשוט קדמה. כך האדם משיב לעצמו דברים שאיבד, מעדן ומשייף אותם כאשר הם באים במגע עם חומרים חדשים. הוא מתקדם בצמיחה אלכימית מתוך עצמו. 

דוגמא: בפעם הקודמת שניסו ליישם סוציאליזם, תנאי החיים היו כאלה שהיישום שהתקבל היה קומוניזם. מי שמנסה להשיב את הסוציאליזם היום פשוט לא יכול, גם אם הוא מאד רוצה, להחזיר תנאי חיים שבהם היישום הזה עשוי לסכן את כל מה שהשגנו. נהפוך הוא. להצליח ליישם מספר מרכיבים סוציאליסטיים בתנאי החיים הנוכחיים זה לעדן את חסרונות הקפיטליזם וליצור קדמה, זה לזקק את המיטב מהסוציאליזם ולשלב אותו עם המיטב מהשאר. זה מביא לנו את מדינות הרווחה או את כלכלות החינם של הקוד הפתוח [בראשית, אנשי מיקרוסופט קראו ללינוקסים "קומוניסטים" ואתם מבינים עכשיו שמדובר ב-pre/trance fallacy קלאסי]. אדם אינטגראלי מבין שהחדשנות תבוא מהשבת מרכיב ישן בתנאים חדשים. אם תסתכלו על תחומים אחרים שבהם יש לכם ידע, אני בטוחה שתזהו זאת, ואם תנתחו הצלחות גדולות בכל מני תחומים ודאי תזהו את הסוד הישן שהם הצליחו להשיב בתנאים חדשים, במודע או שלא. אפשר להיות יזם סטארט-אפ סדרתי אם מעמיקים בעיקרון הזה. 

כל חידוש אבולוציוני נתקל באופן מסורתי בהתנגדות קשה: בפרספקטיבה הצרה שלנו לטווח הקצר זה לרוב נחווה כדרדור, שחיקה, נסיגה, תחושה שהדור הולך ופוחת ושאנו מאבדים נכסים חשובים. אדם אינטגראלי תמיד מנסה לראות את הממד האבולוציוני שבזה, כפי שהגל ומקלוהן הציעו בדרכיהם השונות: מהו העיקרון שמוחזר אלינו? מה הוא מחזק ומה הוא מחליש? כיצד הנסיגה משרתת את הנסיקה? חישבו על כך שהמילה נסיקה בעברית היא ממש כמו נסיגה באותיות רק שהגימל מתארכת לידי ק, יורדת לקרקע כדי לקחת תנופה לקפיצה הגדולה של נס הגדילה. זה המקום הפרדוכסאלי (לכאורה) שבו ההפכים נפגשים וגורלם כרוך זה בזה ביצירת החיים. ואל תדאגו בקשר למה שאובד או נחלש לזמן מה, הוא ישוב ויתפתח ויתעדן וישולב באופן משופר בהמשך דרכנו ההתפתחותית.

חדשנות היא, אם כן, תהליך אלכימי של סובלימציה וזיקוק מרכיבים ישנים בתנאים ותזמונים חדשים, תהליך של יצירה דואלית ממקום לא דואלי של שת"פ בין הפכים. את כל המנגנון הזה אני מוצאת בתנ"ך בביטוי וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ (ויקרא, כו, י) וזו הפרשנות שלי לפרדוכס לכאורה הזה.

חלק ב': על מהפיכת המידע וקץ ההיסטוריה

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שי  On 28 בספטמבר 2006 at 6:21

    במה האדם "יותר מורכב" מדולפין (או מחרצית)?
    אם תינוק של אדם "טוב יותר" משני הוריו, הרי שזה נכון גם לתינוק דולפין. גם הוא משיל ולובש תכונות ו"עולה" ברמת המורכבות.
    מספר השלבים שעבר האדם זהה בדיוק למספר השלבים שעבר הדולפין (ולמספר השלבים שעברה האמבה).
    כל הטיעון הזה נשמע טאוטולוגי.
    נקודת ההנחה היא שהאדם הוא היצור ה"מורכב" ביותר (מה שזה לא אומר). ומכאן שהשלבים שהוא עבר הם התורמים ביותר למורכבות. והמסקנה (שהיא גם ההנחה הראשונית), היא שהאדם הוא "יותר" מדולפין.

    זו תפיסה אנרופוצנטרית נוצרית, כזו שהאפיפיור היה סומך ידיו עליה. מצחיק שהיא משתמשת (ומעוותת) את רעיון האבולוציה, ששולל מכל וכל תפיסות שהעולם בנוי סביב האדם, או שהאדם הוא נזר הבריאה.

  • כרמל  On 28 בספטמבר 2006 at 9:50

    משוכלל יותר כי זה כולל חומרים קודמים ויוצר יכולות נוספות מעבר להם. האדם הוא היונק הכי משוכלל, ברמת העובדה, גם אם תחבב יותר את הדולפין וגם אם כשתרד לפרטים יש לאדם כמה פאקים ביחס אליו. זו תיאוריה של ראיה כללית שההתפתחות בה אינה הנחה של לינאריות פשוטה, מנגנון ההתפתחות כולל נסיגות וההתפתחות היא מגמה של התמונה הכי כללית ולא תמיד ניכרת בהיסטוריה מקרוב. זו גם הסיבה שישנן תיאוריות שמזהות דווקא את הרכיבים הכאוטיים או הלא מתפתחים וצודקות גם כן, באופן חלקי, במקטע או בתזמון שהן מזהות.

    אבל כשמסתכלים ממש בגדול, קשה להכחיש שבסך הכל הכל מתפתח כל הזמן ביקום הזה (ואפילו הוא עצמו, אומרים, ממשיך להתפשט, כל הזמן). התיאוריה צובעת בגוון של מורכבות תופעות שפספסו ניואנסים בגלל ראיה חלקיתבזמן או במרחב וגם מסננת מהן רכיבים והנחות שנדבקו אליה ולא הכרחיות, כמו למשל תפיסות אתנו-וואטאבר שחושבות שהן נגזרות מעובדות מסוימות. העובדה שכרגע זו הברייה הכי משוכללת לא חייבת לעשות מאיתנו נזר הבריאה ולגרום לנו להתנהג בפראות לכל חי אחר וגם לא אומרת שהכל נברא עבורנו או סביבנו. אנחנו הכי משוכללים כרגע ואם לא נלמד מהמרכיבים הפחות משוכללים כיצד להשתכלל עוד אז משהו אחר יצוץ במקומינו כי הכל בתנועה כל הזמן. אחת הנגזרות של זה הוא שכדי להיות אדם טוב יותר במובן של התאמה טובה יותר לסביבה המשתנה, יש ללמוד מחיות אחרות ויש להפעיל סינון לגבי הלמידה הזו. מנגנון הסינון הוא הסיפור כולו ושם נמצאות גם אפשרויות הטעות שלנו, הוא מנגנון ה"בירור" בחשיבה היהודית שאולי כל המערכת נועדה כדי לשכלל את יכולת הבירור שלנו.

    בסוף התגובה שלך תפסת את ה"קטע" של התיאוריה: לראות תפיסות מנוגדות לכאורה כחלק מאותה מפת מציאות כאשר בכל תפיסה מזהים את הגרעין ה"עובד" שלה. וכך נחים להם דרווין והאפיפיור בשני רכיבים שונים של התיאוריה כזאב עם כבש. זה הרעיון האינטגראלי. המציאות מורכבת, אף תיאוריה לא מנהלת את המציאות אך לכל תיאוריה יש משהו לתרום לה. בואו נזהה את זה ואז יש לנו מפה אותנטית לניווט בין תופעות מורכבות.

    נ.ב שפי, שיחקת אותה, השיר הקצרצר שלך אומר הכל. אפשר לצטט אותו בתחילת הקטע שלי( עם קרדיט)?

  • שי  On 28 בספטמבר 2006 at 10:03

    קיצר, הכל נכון והכל לא נכון בבת אחת. נהדר.

    זה מאוד קל לומר על העולם שהוא "מורכב". הרי כל הכללה הכי קטנה שאעשה מנטרלת חלק מן המורכבות שלו. כל התייחסות לעץ כאוביקט כללי מבטלת את המיוחד בכל עץ ועץ, וכל התייחסות לעץ ספציפי מבטלת את המיוחד לו בכל שנייה נתונה.
    החוכמה היא דווקא כן לעשות את ההכללות (מתוך קבלת העובדה שאלו הכללות בלבד שאינן תופסות לכל מקרה נתון) וללמוד מכאן על זרמים במציאות. לומר שזה מפספס מורכבות זו לא חוכמה גדולה, זה מובן מאליו. זו כל המטרה של הפשטה והכללה! הרי עצם הדיבור על "בני אדם", או על "שכלול" זו הכללה ופספוס של כל המורכבות במציאות. כך שיוצא שהפוסל, במומו פוסל.

    בנוסף, ההתקפה על ה"תיאוריות שמנהלות את המציאות" היא נגד איש קש. אף תיאוריה, חוץ מהדתות, לא מתיימרת אפילו לנסות לתאר את כל המציאות. דרווין ניסה לפתח תיאוריה שמסבירה את השתנות והווצרות המינים הביולוגים בטבע. הוא לא חשב שההסטוריה האנושית פועלת כך.

    עניין אחר. זה ש"האדם הוא היונק הכי משוכלל" זו לא עובדה, זו הנחה.
    זה תלוי בעיקר בדרך שבה את מודדת מורכבות. כרגע, זה נשמע כמו עוד טאוטולוגיה. את פוסקת שיצור מורכב ככל שהוא דומה יותר לאדם (יש לו תרבות, שפה וכו'). מכאן את מסיקה שהאדם הוא "הכי" מורכב.

    אבל לשם הדיון, הבה ונומר שזה נכון. האדם (מישהו סצפיפי?) הוא הכי משוכלל. אבל משוכלל זה לא "טוב שיפוטי". סבבה. אז מה זאת אומרת שה"אבולוציה" עולה? עולה לאן? אם ה"אבולוציה" הולכת לכיוון שכלול, (או עולה לשם), יוצא ששכלול זה טוב. כך שאמנם, ברוח התיאוריה שלא לומר שום דבר ספציפי כי זה להתחייב למשהו שאפשר להפריך, זה לא נאמר ישירות. אבל זה מה שמשתמע.אחרת מה פשר העלייה? ואיך ניתן להבדיל בין עלייה לירידה?

    חזרנו לאותה נקודה. האדם הוא היצור הנעלה ביותר. לא כי אלוהים אמר, אלא כי הוא משוכלל יותר. נו, טויף.

  • כרמל  On 28 בספטמבר 2006 at 12:36

    הרמה להנחתה אבל זה ייצא באורך של פוסט.
    למה שלא תקרא קצת בקישורים על התיאוריה? ואולי תשקול לבוא לפגישת הכרות עימה, יהיה אפשר להכנס לזה יותר לעומק, יש ח'ברה שלומדים את זה בארץ ונפגשים אחת לשבוע.

    אומר רק בקצרה שזה בדיוק העניין של התיאוריה, לתת לנו יכולת הכללה כלשהי ללא רדוקציה איומה או יאוש מוחלט והיא גמישה ומתפתחת. היא נותנת כלים להתבונן גם ברמה של היחידה הבודדת והמורכבת וגם כאשר אותה יחידה צריכה לתפקד כחלק מ-מערכת. עד כה תיאוריות שונות נראו כמתווכחות אך כשמסתכלים על זה שהיחידה הזו (אדם, דולפין, חברה מסוימת, עץ) היא דבר מתפתח שמשנה צורה ומתפקד אחרת במישורים שונים הכל מסתדר לתמונה אחת. זה רק עניין של משחקי פרספקטיבה, כמו דוגמת הצפיה באברי החתול דרך חור הדלת בפיזיקת קוונטים.

    ושוב, לא ברורה לי האובססיה שלך עם האדם, האדם הוא לא היצור הכי נעלה והמילה נעלה בעייתית פה ואין לה שום קשר לתיאוריה, לא יודעת מאיפה הבאת את הפילטר הזה, זו היתה כולה דוגמא עם אדם ודולפין אפשר להחליף לכל דבר, נגיד דולפין ומדוזה או שימפנזה או רדיו ואינטרנט. אין לנו שפה ניטראלית והראש שלנו לא נקי מהנחות בפרשנות שלה, זו הבעיה האמיתית.

    בכל אופן זה בכלל לא הפוקוס של התיאוריה, היא תיאוריה של היקום והקיום כשהאדם חלק ממנו, היא לא ממוקדת בו ודווקא עוזרת לעשות סדר בתיאוריות שסביבו. אין לה מוקד, היא נושמת, היא בעצמה מכילה ומתעלה בצורת הראיה שלה. לוקח זמן לקלוט את זה, בטח לא מפוסט, אז זה בסדר. אולי תקרא את אחד הפוסטים הקודמים שלי בקטגוריה הזו על תפיסת האמת, זה יעזור לקבל עוד פרספקטיבה על ההיגיון התיאורטי של מה זה אינטגראליות.

  • בתאל  On 28 בספטמבר 2006 at 19:32

    למיטב הבנתי, הוא שהיא מאפשרת פרספקטיבה על העולם שהיא זהה במיקרו ובמקרו. אפשר לקרוא לזה הכללות אם רוצים, אבל האמת היא שזו תיאוריה מאד מעמיקה שמנסה לבדוק מה משותף לכל מיני תופעות טבע (שבהן נכללות גם תופעות תרבותיות, סוציאליות, וכו) מרמת האטום ועד רמת המערכת האקולוגית או המערכת החברתית. זה יפה ומיוחד כי זה מאפשר לראות את המכנה המשותף של תופעות ביקום במקום לשים דגש על ההבדלים (מה שהיה קיים עד היום עם ההפרדה בין התחומים המקצועיים השונים, כמו: ביולוגיה, אקולוגיה, סוציולוגיה, וכו). הרעיון שככל שרמת המורכבות של תופעות עולה, כך הן נחשבות יותר מפותחות (ובשום אופן לא "נעלות") הוא רעיון ברור מאליו, אך היופי שבו הוא שהוא מוביל לשאלה התיאולוגית : "לאן כל זה מוביל?" ובכך, לדעתי, התיאוריה האינטגרלית מצליחה לשלב בין תיאולוגיה למדע, ומאששת את הרעיון שיש ליקום יד מכוונת.

  • שי  On 28 בספטמבר 2006 at 23:43

    "ומאששת את הרעיון שיש ליקום יד מכוונת"
    כלומר, היא לא "מצליחה לשלב בין תיאולוגיה למדע" אלא היא פשוט תיאולוגיה מתוחכמת משובצת כמה מושגים פסאודו-מדעיים.

    לפחות עכשיו זה ברור.

  • כרמל  On 29 בספטמבר 2006 at 1:58

    ואני מרגישה שכאילו אתה יושב שם ומחפש שאיכשל בלשון או לפחות מחפש לכופף כל אמירה על התיאוריה לכיוונים שבא לך שהיא תיפול בהם. והיא לא. אתה פשוט לא בכיוון ולא קולט אותה כי ככה זה כשלא מקשיבים באמת ומסרבים להוריד את הפילטר מהעיניים. שומעים מה שרוצים ואין פתח לתובנה חדשה.

    אני לא מרגישה שאני צריכה לתרץ את התיאוריה בעיניך, יש לה חיים מעמד ומהלך משלה גם ללא חותם הכשרות שלך, לא המצאתי אותה ואני ודאי לא המסבירה הכי טובה שלה. אם אתה רוצה להביע דעה רצינית עליה כדאי שתקרא עליה ברצינות ובפתיחות ואל תמהר להשתלח בדברים שלא נבדקו לעומק. עיוותים גדולים מאד יכולים להתרחש בשל חוויות מיד שניה ועוד עם דעה קדומה.

  • שי  On 29 בספטמבר 2006 at 10:16

    סליחה על הגישה השלילית.

    ממה שקראתי היא נשמעת כמו תיאוריה דתית, במובן הזה שיש להאמין בה, ואז הכל , אבל הכל, נהיה ברור.
    לא קונה את זה. התיאוריה לא נתנה מסיני. היא נגהתה על ידי בני אדם (כמוני וכמוך), ואנשים עושים טעויות, הם בורים לגבי המון תחומים, יכולת התפיסה שלהם את העולם היא מוגבלת, מושפעת מאמונותיהם, ונקודת המבט שלהם. אין תיאוריה בלי פגמים, בלי שגיאות.

    זה רק להסביר את "הגישה השלילית". אני אקרא, ואראה אם אני מבין יותר.

  • שי  On 29 בספטמבר 2006 at 10:50

    התחתי לקרוא והצטערתי.
    אוסף השטויות שוילבר כותב על אבולוציה (בספרו A brief History of everything)
    מראה שהוא פשוט לא בקי ובוודאי לא מבין עקרונות בסיסיים בתחום.
    אף אחד לא יודע כיצד התפתחו כנפיים ועיניים? חוסר במיני ביניים? אלוהים, זה נשמע כמו הטפה של הקשקשן ביותר במחזירים בתשובה.

    אם הוא מרשה לעצמו לכתוב כך על אבולוציה, משהו שהוא לא מבין בו כלל, ועוד להסיק מההבנה המקולקלת שלו מסקנות, אני מוותר על שאר הידע השטחי שלו ברעיונות אחרים.

    תנו שטחיות והכללות כובלות עולם למישהו אחר. אני אדלג על הטרנד החולף הזה.

  • בתאל  On 29 בספטמבר 2006 at 11:02

    זה חסר טעם לנסות לשכנע אנשים במשהו, את יכולה לכתוב את דעתך ואת מה שאת מאמינה בו ומי שרוצה לקבל יקבל ומי שלא לא. מי שרוצה לראות בתיאוריה הזו תיאולוגיה בלבד זה הפסד כולו שלו, ולדעתי הדבקות בכביכול אובייקטיביות של המדע היא גם סוג של תיאולוגיה. יש גם תיאוריות מדעיות היום שמוכיחות כי ליקום יש יד מכוונת (גאייה של ג'ימס לאבלוק, לדוגמא) אבל גם לה יש המון מתנגדים בגלל הניחוח התיאולוגי שהיא מעלה, שמפחיד הרבה מדענים. העובדה שכל התיאוריות האלה מעלות כל-כך הרבה התנגדות וצעקות מצד המדענים ה"אובייקטיבים" גם מראה משהו…

  • כרמל  On 29 בספטמבר 2006 at 11:14

    של "לחפש", הוא לא המציא כלום, הוא לא קשור לדת, הוא פשוט הסתכל על כל מה שיש ונתן הצעת מיפוי שיכולה לראות את זה כחלק מתמונה שלמה, הוא הצביע על הכלים שכבר קיימים שעוזרים למפות את זה והציע פשוט שפה ומושגים לזה. הוא בדק דפוסים ועקרונות במחקר קיים בכל תחום… הוא לא כתב מעצמו. זה באמת שווה עיון חוזר או לפחות הגעה לפגישת הכרות עם התליאוריה ושיחה קצת עם הח'ברה שמבינים יורת ממני בארץ… לא שאני מנסה לשכנע אותך, באמת לא אכפת לי, אבל חבל סתם להיות בדעה נגד ככה… תכתבו לי מייל, אני מתעקשת עכשיו שתבוא למפגש של אינטגראל איזראל 🙂

  • שושי  On 29 בספטמבר 2006 at 16:38

    זה זמן והויכוח שמעלה שי גרם לי להגיב.
    מעבר למה שאת כותבת בפוסט הספציפי הזה, שהוא נושא מעניין כשלעצמו, והדרך שאת עושה, שהיא ממש ממש מרתקת ותסלחי לי שאני אומרת, די "נשית" אך בעיקר לא ישראלית (ראי תגובתו של שי) יש כאן בעיה אמיתית שנוגעת ליבלת הכואבת של הישראלי המצוי… (כן, בסוף אנחנו מגיעים לרגשות אדיפליים – או איך שתקראי לזה)
    נכון שדקה לפני לא ידעת שאני קיימת , אך דווקא בגלל תגובתו של שי (שאני מכירה רבים כמוהה) החלטתי להיחשף שתדעי שיש אנשים אחרים משי, שחושבים שמה שאת כותבת מאוד חזק ומדבר לצפונות לבי לפחות , תודה.

  • כרמל  On 30 בספטמבר 2006 at 1:17

    ישראליות. יש משהו בדפוסי החשיבה שלנו שמקשה עלינו להלך על חבל דק וגמיש. אנחנו נאחזים בשביב של מילה או אנרגיה כדי לתייג ולפספס, אנחנו לא מסוגלים לראות רק חלק מרעיון בהקשר אחר, זה מיד נופל למשבצת המלאה והמוכרת ומתחבר להנחות קודמות שמזוהות לרוב עם הרעיון המקורי.

    שי לא מצליח לקרוא כלום על התיאוריה בעיניים נקיות, הוא מקשיב עם פילטר שסורק ומחפש בעיות והוא רגיש לכל נימת שיח שהיא מעבר לרציונאל ומיד עושה ממנה הטפה דתית. אי אפשר לדבר ככה. הבעיה היא שאנחנו טעונים בכל כך הרבה דברים שקשורים לדברים אחרים ואנחנו מקטלגים הכל בתוך הקיים. אני זוכרת שלקח לי די הרבה זמן עד שהאסימון ירד לי לגמרי בקשר למשמעות האמיתית של האינטגראליות כי זה מצריך שינוי בצורת המחשבה. לפני כן התיאוריה נראית מישמש שטחי ופשטני וקשה להבין מה היא מחדשת בכלל.

    אני מאד מבינה את המקום של שי כי שהיתי בו קצת זמן בדרכי שלי, אבל זה לא מוריד מהתסכול שלי לפגוש בדיעה שלו. יום אחד זה יהיה רעיון ברור לכל הומלס, כי זו המטא-תיאוריה הבאה אחרי פוסט מודרניזם. אני אמורה להיות רגילה כבר לתסכולם של המקדימים את זמנם שנוחרים כלפיהם בבוז כשוטים. את לא יודעת איזה סרטים חברים שלי עשו לי על האינטרנט בראשית שנות ה-90, או להבדיל כמה ירדו עלי בגלל החברים של נטאשה בתיכון… יהיה בסדר.

  • שי  On 30 בספטמבר 2006 at 2:38

    זה שאני לא מסכים, לא הופך אותך למקדימה את זמנך. יכול להיות שאתם טועים ואני צודק, ויכול להיות גם הפוך.
    גם מאמיניו של שבתאי צבי חשבו שהם מקדימים את זמנם והביטו בחמלה על הבזים להם. לא שאני טוען שהתיאוריה האינטגרלית היא שבתאות, באמת שאינני יודע. אני רק מסב את תשומת הלב שכשאתה בתוך זה, קשה להבדיל בין טעות להקדמת זמנך. ביקורתיות ובחינה חוזרת ונשנת היא הדרך היחידה להמלט מן המלכוד. כלנו מנוסים ואת כולנו כבר ניסו למרוח מספיק פעמים בתיאוריות ניו-א'יגיות שמטרתן העיקרית הייתה להעשיר את יוצר התיאוריה (אם בכסף ואם בניסיון מיני). כיוון שכך, ככל שתיאוריה מבטיחה יותר, כך אני חשדן יותר לגביה. אני מאוד ביקורתי כלפי תיאוריות כמו "התנגשות הציוויליציות", ופחות כלפי פרחי באך. אולי זה בעכרי. אני לא מרגיש כך.

    חשוב לציין כי גם הפוסט מודרניזים תפס רק במגדל השן של
    האקדמיה למדעי הרוח וכמה ס"מ מסביב. מספיק לזוז מגילמן לכיוון בינייני פיסיקה וביולוגיה מרחק מטרים ספורים ממש, והתיאוריה נעלמת כלא הייתה. לרוב העם זה וודאי לא מזיז. אפשר לראות את זה בטוקבקים של YNET.

  • שושי  On 30 בספטמבר 2006 at 9:08

    כתבתי תגובה חכמה וזו נמחקה לצערי…
    לא אנסה לשחזר את שכתבתי כי זה כבר עבר שלב.
    מה שחשוב לי להגיד, בקיצור, ששי שכותב "יכול להיות שאתם טועים ואני צודק"
    זה בהחלט התלבטות קשה בקנה המידה הזה…
    כיוון ש… זה כמו לחפש משהו במקום שיש בו אור (אף שזה ממש לא המקום) ואז לצעוק "לא מצאתי לא קיים!"
    זה עובד על קנה מידה אחר…
    אף אחד לא צודק וגם אף אחד לא טועה (זו לא ברמת החשיבה המוכרת לנו) לכן זה כל כך קשה לקליטה.
    זה שילוב של חיים עם מחשבה…
    אני רואה בחיים דברים שאנחנו עושים שגורמים ל"נזק" וגם רואה אנשים שמנסים לראות מעבר למוכר ולקיים (לדוגמה התאוריה הזו) ומנסים להכליל לתוכה את שאי אפשר לדבר (במלים) עליו, זה ניסיון מיני רבים.
    השאלה הראשונה הנשאלת היא "למה צריך להסכים או לדחות?" השאלה השניה היא, האם זה חשוב?
    אז כן, ברמה של ההסכמה… האם להכליל את התאוריה הזו ל"זרם מרכזי"? או להשאיר אותה בשוליים? (ראה תגובה של שי) והשאלה השנייה, אם זה קיים, האם כדאי לבדוק את מה שיש להם להגיד או לדחות על הסף מבלי להכיר בה דבר?
    זה איפה שאנחנו היום, לקבל או לדחות…
    זה שיח חרשים, עוורים
    כרמל… שחקרה ויודעת שזה אפשרי מסנגרת על משהו
    שי שלא מבין בזה כלום ולא מוכן אפילו לנסות להיכנס לסוגיה הזו (כי אולי זה מפחיד?) שולל את קיומה על הסף עוד לפני שבדק…
    זה קונפליקט אמיתי…
    יש תשובות לזה, אך פה קצר המקום מלהכיל…
    היה לי חשוב בתגובתי לכרמל שתדע שיש עוד מישהו שמסנגר בדרכים שלו ולא שי, אני לא שוללת את הדרך שלך, זו הדרך היחידה שיש לנו… המשך כך… אולי בסוף "תבין"

  • כרמל  On 30 בספטמבר 2006 at 12:18

    אין לה כלום משל עצמה. זו רק דרך/שפה/פילטר לראות את כל הקודמות ולעבוד איתן. אין פה נכון או לא נכון כי אין פה טענה על כלום, זה בדיוק העידן שהסתיים. זה יכול לעבוד או לא לעבוד, בינתיים זה עובד לא רע ומה שלא עובד משנים את ההסתכלות עליו כי זה הדבר היחיד שבאמת משתנה. ייתכן ששום דבר באמת לא זז מלבד היכולת שלנו להבחין ביותר מתוך היש. זו תיאוריה של עקרונות אבחנה, לא של תוכן כלשהו. וזה נעשה מתוך מודעות ברורה לכך שככל שנתפתח יהיו לנו גם פילטרים טובים ממנה. חבל שאתה מפספס את היופי של זה בגלל מסגרות החשיבה הישנות. אנחנו גם לא בזות לך בשום אופן, זו נימה שאתה הדבקת לדברים, שים לב למקום שבו זה מקבל את הגוון הזה בדרך אליך, כי זה לא יוצא כך מאיתנו…

  • בתאל  On 30 בספטמבר 2006 at 12:19

    אני חושבת שהדרך שבה את בוחרת להגיב הרבה פעמים לדעות שהן מנוגדות לשלך הוא לא נכון ובאיזה שהוא מקום גם מאד ישראלי… העמדה הזו ש"אני יודעת מה נכון ומה יהיה הדבר הבא" היא עמדה מתנשאת. לכל בנאדם יש דרך אחרת לבדוק את הדברים. ואני גם לא חושבת שיש רק דרך אחת או אמת אחת נכונה שאליה מגיעים בסוף. יש הרבה דרכים להתפתח והרבה כיוונים ללכת בהם. זה יהיה הרבה יותר משכנע אם פשוט תציגי ותסבירי את הדעות שלך בלי רצון שכולם יסכימו איתך. מה שבאמת מוסבר נכון גם יוכל לשכנע אנשים בצורה טבעית וללא מאמץ.

  • כרמל  On 30 בספטמבר 2006 at 12:38

    בכלל, אני לא מאמינה שאפשר לשכנע אנשים להחליף דעות ובמקרה הספציפי הזה אין לי דעה חדשה להציע לו בכלל, רק שפת מיפוי. מה שמוציא אותי מדעתי זה קפיצה למסקנות וקשירה בין הנחות שלא קשורות. אני קופצת כשמתייגים במקום להקשיב ורק על זה אני קופצת. לא אכפת לי מה דעתו של שי ולא אכפת לי שיגיד שהמודל הזה נראה לו שטחי, אבל לזרוק אותו לתחום התיאולוגיה זה פשוט להסתובב עם משקפיים מטונפות, מצטערת.

    גם התנשאות היא תחושה אישית. את לא חושבת שאפשר להמר על מגמה התפתחותית עתידית מבלי להרגיש שאת הגאון היחיד שמבין את זה וכולם מטומטמים? מהחוויה שלי, הדברים ממש לא קשורים. מסתבר שבחוויה של מי שאומרים לו את זה הדברים מתקשרים מיד באופן הזה, כפי שהם רגילים להתחבר, וזה כבר באמת לא קשור אלי. הפילטרים שדרכם אנחנו חיים זקוקים לניעור רציני. אני חשה שזה אחד הכלים שיש בתיאוריה הזו, הכח להפריד בין דבירם שמקתשרים באופן מסורתי עד כי ראינו בהם גוף אחד. כל דבר שאינו על פי עקרונות המדע הוא תיאולוגי או רוחני? כל ניסיון לבקוע צורת חשיבה היא התנשאות? נו. שיהיה.

  • שושי  On 30 בספטמבר 2006 at 13:45

    פוס… בתאל – כרמל – שי
    הבריק לי רעיון…
    נניח שלא כל מה שאנחנו אומרים/כותבים לצורך העניין – הוא דעה/מחשבה אלא הבזק שכזה של תחושה/אינטואיציה/הגיג (וואלה הסתבכתי עם מלים)
    וכרמל מציעה דרך לחשוב "אחרת" על אותם דברים שאנחנו מכירים ושקיימים בעולם ושעוסקים זה מיליוני אנשים (כל אחד מהפרספקטיבה שלו) ובא בן אדם ואומר, לצורך התרגול, בוא ננסה להכניס הכול לתיק אחד? בוא נראה מה יקרה? ואופס , קרה משהו מעניין, בואו תסתכלו!
    למה זה צריך להרגיז מישהו בכלל?
    שהוא העיז להכניס לשק אחד? על עצם הניסיון? על ההעזה? על מה בדיוק כועסים?

  • כרמל  On 30 בספטמבר 2006 at 14:04

    תודה 🙂

  • בתאל  On 30 בספטמבר 2006 at 14:09

    שיהיה טוב יותר אם אנשים ינסו לראות מה הם יכולים לקבל מרעיונות חדשים מאשר למהר לשפוט אותם או להביע דעה… הלוואי שכולם היו פתוחים בצורה כזו.
    כרמל, אני חושבת שזה אפילו מעבר לצורת ביטוי. מהצד זה נראה כאילו את נכנסת להתנצחויות עם אנשים מסויימים כדי לנסות להוכיח שמה שאת אומרת זה נכון ולא הדיעה שלהם… אולי זו סתם שיפוטיות שלי ובסה"כ אני מעריכה את הנכונות שלך לנסות להביא אנשים להבין את הצד שלך. פשוט נראה לי שזה יכול להוסיף לך אם אפילו לא תכנסי לוויכוחים מהסוג הזה ופשוט תגידי את מה שיש לך להגיד ותשאירי את זה כמו שזה. המילים שלך חזקות גם בלי שתהיי צריכה להגן עליהן אחר כך.

  • כרמל  On 1 באוקטובר 2006 at 0:52

    באופן קצת יותר מדי אישי. אני אשים לב לזה ואתנסה בנתיבים אחרים. תודה 🙂

%d בלוגרים אהבו את זה: