יצאתי לחבק ושבתי בשלום

****רדו לסוף הפוסט לראות עדכונים לאחר שנה של פעילות ****

זה היה רעיון של שי. הוא צפה בקמפיין החיבוקים חינם של חואן מאן האוסטרלי, להיט יו-טיוב שהניב קמפיינים של חיבוקים בכל העולם (הנה כתבה עליו ועל הטרנד), ושי שלנו חשב שראוי לה גם לתל אביב והוסיף לזה מטרות משלו. קצת אחרי חמש נעמדנו במרכז ככר רבין. שי התחיל בפשטות וחיוך ותוך פחות מדקה באו אליו שני בנים חמודים ועשו לו סיפתח. אחרי זה גם טלי ואני נטלנו שלטים ובמשך שלוש שעות חיבקנו 232 בני אדם. זה היה מדהים, כמו "הליכת מלאכים" וטען אותנו בהמון אנרגיה. נכנסתי לסוג של היי וממש לא עניין אותי שחצי מהעוברים והשבים עושים לי פרצופים של קוקו, מרימים את האף בסנוביות או מתחמקים מקשר עין כאילו הייתי קבצן הומלס. מלבד 232 האנשים המקסימים שחיבקנו מגיל 5 עד 85, העלנו חיוך על פניהם של מאות נוספים וזה כבר משהו טוב. שי חיבק גם ביום שישי 6.10 בין 9 ל-12 בבוקר, הפעם בשדרות בן ציון פינת קינג ג'ורג מול הסנטר, הצטרפו אליו שישה אנשים והם חיבקו כ-400 איש עד שכבר לא הצליחו לספור. הנה סיקור של טיים אאוט (עמ' 13, הבחור בתמונה הוא חבר מהקונגפו ולא בלוגר), כתבת וידיאו עם שי וטלי ב"שוקס" והנה סוף סוף הסרטון המקסים שטלי ערכה מהחיבוקים הראשונים ומאלו בשישי:

חוויות מהפעם הראשונה: העציב אותי שהאנשים שלתחושתי היו "הכי זקוקים לחיבוק" ברחו לצד השני של המדרכה, או חקרו בחשדנות מטעם איזו מפלגה אנחנו, מה אנחנו משווקים ומה המטרה שלנו. כאב לי חוסר האמון הזה בעיניהם שאנחנו סתם רוצים לחבק אנשים, לא רוצים מהם כלום. לא נפגע בהם. והיו את אלו שאמרו שאין להם זמן לעצור לחיבוק, שהם כבר חיבקו בבית או משכו בכתפיהם ואמרו "בשביל מה?". כיבדתי מאד את הבחורה שנופפה ממרחק בטוח ואמרה "מצטערת, יש לי בעיות אמון" או את הבחור שאמר "אני מתבייש" והמשיך. אחרים חיבקו אותנו בפנטומימה מרוחקת או הכריזו שהם מחבקים אותנו בתיאוריה.

והיו את הרגעים המדהימים של לחבק ילדה קטנה שאבא שלה הביא אותה אלי, בחורה יפה בוכייה שכנראה פשוט נפלנו לה משמיים והיא הייתה צריכה חיבוק, כמה זקנות עייפות שמהלכות עם הפיליפיניות שלהן ופתאום מתעוררות לחיים וצוחקות ומחבקות, בחור שירד מאוטו בשבילנו וכמה שירדו מהאופניים, וכמה שחזרו כמה פעמים וכמה שחזרו עם חברים. היו גם כמה מטרידים מוזרים שנפנפנו מבלי לחבק, אבל זה היה שולי. מה אני אגיד לכם, פתח לנו את התיאבון.

עדכון: ביום ג' 10.10 חיבקנו שוב בככר רבין, הפעם מוקפים במצלמות התקשורת לאחר ששי ככב בעמודי חדשות הבוקר במעריב, לרבות אייקון בדף הראשי. האנרגיה שהתקשורת הביאה בתוספת חלק מהאנשים שהצטרפו וההתכוונות/אנרגיה שלהם היתה קצת שונה משלנו, גרמו לי לירידת אנרגיה ולאחר זמן מה התיישבתי בצד בתחושת מיצוי.  ראוי לציין שכן הגיעו בלוגרים מדהימים כמו יוחאי, גיל וקוטר שהיה נפלא לפגוש והרגשתי שנוכחותם מאד תומכת. שי פשוט נולד להיות כוכב. תראו אותו אצל קושמרו. הוא ככב גם במהדורת החדשות המרכזית וגם אצל גיא זוהר בלילה ובבוקר למחרת, שי וטלי ישבו אצל קובי מידן ולינוי בר גפן בסביבות עשרה לשבע.

חשבתי שתקשורת יכולה לעזור לנו להתקבל יותר גם בקרב אנשים שחשבו שזה הזוי ואני מניחה שחלק מהמטרה הזו הושגה אבל אחרי קושמרו זרמו לככר גם אנשים שבאו ממש כדי להטריד. מצאתי את עצמי הודפת איזה אידיוט שלא לקח בחשבון שהמחבקים הם גם תלמידי קונגפו ומסבירה לאידיוט אחר שבא "לקבל חיבוק מבחורות" שכדאי לו להתקפל הבייתה בשלב הזה. הרגע הכי יפה, התרחש מתחת לאף של צלמי ערוץ 2 והם לא טרחו להרים מצלמה: נהג אוטובוס ארוך של "דן" עצר את התנועה, פתח את הדלת ודרש חיבוק. טלי עלתה לאוטובוס, חיבקה את הנהג, איחלה שנה טובה לנוסעים וקפצה החוצה.

אני חושבת שמיציתי בינתיים. אולי התחושה תשתנה אחרי שהבאאז יפסיק לזמזם, אבל נראה שדי לי בשלב היזמות ועכשיו שימשיכו אחרים … אם אתם רוצים להמשיך להתעדכן בחיבוקייה, לעשות סדר בכל מי שמדבר עלינו, לראות קבוצות נוספות שמחבקות בישראל ולדעת מה חדש, תקראו פה אצל שי. בינתיים אני ממשיכה הלאה, בעיקר לחופשת טרום-סמסטר בברצלונה. חג שמח וחיבוק לכולם.

***

עדכון, נובמבר 2007: אנחנו עדיין מחבקים כל שבוע בככר רבין ימי ג' 18:00-20:00, כל הזמן מצטרפים מחבקים קבועים חדשים ויש כבר סניפים ארציים, הטרי שבהם הוא בחיפה. עשינו גם קליפ חיבוקים מיפו, יש לנו בלוג חדש ייעודי לחיבוקים-חינם ולפני כחודש חגגנו שנת פעילות שלכבודה יצרתי קליפ מקסים.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נועה  On 3 באוקטובר 2006 at 23:50

    אני רוצה גם!

  • אסי  On 4 באוקטובר 2006 at 0:42

    לא מזמן הלכתי לליצן בבית אבות.
    כמובן שחיבוקים ונישוקים הם חלק טבעי מהעניין וברור שלרופא קל יותר כי אני לא מפחד מהחמצן ומהעירויים וכל הקשור.
    ניפוץ החומות בין האנשים בכל השיטות, במיוחד בשיטות שמפתיעות, שמסירות קצת את ההגנות של אנשים זה מתכון מנצח לקבלה ונתינה של המון אהבה. כלכבוד
    אפשר לחבק וירטואלית?

  • אסי  On 4 באוקטובר 2006 at 1:00

    תוספת לקודם. אחרי שראיתי את הסרטון של חואן, לא אצליח לישון עכשיו. מדמעות
    בגללך

  • כרמל  On 4 באוקטובר 2006 at 1:02

    יומיים נשים את הקליפ שלנו שטלי עורכת, לא פחות מרגש 🙂

  • שי  On 4 באוקטובר 2006 at 1:15

    להצטרף. לא ייאמן כמה טוב זה עושה מבפנים, וגם לאלה שמבחוץ זה לא רע, כנראה.

    לגבי ההערה על מר מאן – ראיתי איזה רעיון איתו שהוא אמר שבסה"כ אמרו לו שאם הוא רוצה להמשיך הוא חייב לארגן ביטוח של 25 מיליון או משהו בסגנון למקרה שמישהו נפצע ורוצה לתבוע את העיריה.

    כמה כבר אפשר להיפצע מחיבוק אני תוהה, אבל דברים זניחים כאלה מעולם לא הפריעו לאנשים שכללים וחוקים זה מה שהם עושים.

    לא שמעתי על מעצר/שוטרים וכאלה. אחרי שהוא החתים על העצומה שלו 10000 איש נראה לי שויתרו לו על הביטוח.

  • מישהי  On 4 באוקטובר 2006 at 2:03

    היה לי יום מהגרועים, רק זה והקליפ של מאן הצליחו להעלות חיוך על שפתי. תודה.

  • סופית  On 4 באוקטובר 2006 at 3:01

    תנו פרטים אמיגוס. צריך להכין שלט?

  • האיש מאמסטרדם  On 4 באוקטובר 2006 at 5:55

    לא מזמן הלכנו לראות איזו הצגת פרינג' בלונדון. ההצגה עצמה היתה חלשה למדי, אולם בסופה השחקנים התערבבו בקהל (הדל יש לאמר) וחיבקו אותנו במשך דקות ארוכות.

    אין מה לאמר, חוייה מאוד חזקה וחיובית שנובעת ממקום לגמרי לא מובן. יצאנו עם חיוך על השפתיים והרגשה פנימית כל כך טובה. מעולה.

  • רוני  On 4 באוקטובר 2006 at 7:32

    איזו מתיקות יש בבחירה ללכת לשם.
    אפשר גם לבוא? זה נראה כמו משהו כל כך טוב לנשמה של כולם.

  • רחלי  On 4 באוקטובר 2006 at 8:07

    זה בערך כמו להגיד "תרמתי במשרד" 🙂 דרך נפלאה להתחיל איתה את השנה. אני מבינה שקיבלתי את הפרומו :-))

  • חיבוקי  On 4 באוקטובר 2006 at 9:05

    זה יפה, עולם של חיבוק וחיבה, ולא של תחרות ואיבה. אבל האם זה גם יכול להתקיים , או מתקיים, אצלכם בעולם האמיתי.
    לכולם? גם לקבצן ברחוב, לזקן הבודד, לצעיר המיואש והמוזנח?

  • לי עברון-ועקנין  On 4 באוקטובר 2006 at 10:04

    א מחייע 🙂

  • כרמל  On 4 באוקטובר 2006 at 10:05

    פשוט תבדקו בחמישי אחה"צ אבל נראה שבשישי בעשר בבוקר שי יחבק כפי שכתבתי וייתכן ששוב ביום ג' בערב בככר רבין.

    חיבוקי, בעולם האמיתי הקטנטן שלנו יש המון חיבוקים, אני חושבת שמשם נולד לנו הרעיון הזה, שבסביבה שלנו מחבקים הרבה יותר ממה שאנחנו רואים מסביב. אבל לטעמי האישי יש משהו לא נכון בלפתוח את הגבולות שלך לחלוטין בכל תנאי, אני שמרתי גבולות נוקשים ביותר כלפי מי שהתרשמתי שבאו להטריד או לקבל חיבוק מיני, למשל. מעבר לזה פתחנו את זרועותינו לכל עובר ושוב בכל גיל וללא שיפוט אסתטי, אנשים שבאו מאימון מזיעים ורצו להמנע מאיתנו שוכנעו שלא הזיז לנו ואכן כך היה.

    אה ובקשר לחואן והמשטרה, לא התכוונתי שהוא הוכנס למעצר אלא שהשוטרים עצרו אותו מלהמשיך לחבק, מנעו זאת ממנו.

  • queeny  On 4 באוקטובר 2006 at 10:27

    מאוד מאוד מאוד מאוד

  • eln  On 4 באוקטובר 2006 at 11:41

    וגם משעשע אותי.
    אני צופה אצלי מבוכה לגבי משך החיבוק. מניסיוני בחיבוקים עם אנשים רוח'ניים, הם נמשכים הרבה מעל השגרתי, וזה נעים , אבל יכול טיפה להביך כשלא יודעים מתי להפסיק.

  • דרור  On 4 באוקטובר 2006 at 11:57

    זה אומר שיש לי בעיות, נכון? כלומר, אפשר בכלל להגיד משהו ביקורתי על החיבוקיאדה הזו בלי לזכות במבט אמפתי סטייל "צריך טלפון של שרינק טוב"?

  • כרמל  On 4 באוקטובר 2006 at 12:05

    ואילן, דווקא לא חיבקנו ממושכות ואני לא חשובת שזה קשור לאיזו רוחניות, זה באמת משהו נורא פשוט שעושה ממש טוב לאנשים בשניות, אז למה לא?

  • שי  On 4 באוקטובר 2006 at 12:12

    דווקא נשמח מאוד לשמוע.

    (לא בטוח שנעשה משהו בנידון, אבל לשמוע/לקרוא/להתעלם בנימוס אנחנו תמיד יכולים)

    🙂

  • אדוה  On 4 באוקטובר 2006 at 12:22

    זה עשה לי כ"כ טוב לקרוא את זה..
    אפילו האיר לי את הלב.
    אני יכולה להצטרף אליכם?

  • בין רקה לרקה  On 4 באוקטובר 2006 at 12:39

    איזה יופי.
    משאב גופני שהצלחנו להתעלם ממנו.
    היכולת לחבק ולהתחבק.

    תודה.
    התרגשתי מהקריאה.

  • חגית  On 4 באוקטובר 2006 at 12:55

    שלום שי וכרמל יקרים,
    תודה על ההדהוד ושליחת הגלים החיוביים.
    אני גרה כאן בארץ וחברה באתר שנקרא טרייב – שבט שרוב חבריו הם מחו"ל ולאחר שראיתי את הווידאו המדהים הזה ממשיכה להעביר הלאה למי שניתן, נפתחו שבטים קטנים להתארגנויות ושיתוף על תחושות ופעילויות נוספות בשטח, אשמח אם תאשרו לי להפיץ את הווידאו וגם לתרגם את מה שכתבתם .
    רוב פעילותי שם היא למען השלום, מנהלת אתר של יהודים ומוסלמים ביחד, מאמינה שנורא חשוב להראות מכאן דברים, שלא רואים משם….
    אשמח לשמוע ממכם….

    {{{{{חיבוק}}}}}}}

    חגית.

  • כרמל  On 4 באוקטובר 2006 at 13:27

    ואדווה, תמשיכי לעקוב אחרי הבלוג של שי, ותצטרפי חופשי
    שי, אפרופו שלום, אולי כשנגד קצת נצא לחבק במחסומים? כאילו, אחרי שהחיילים יגמרו את הבדיקה, בצד הישראלי.. מה אתה אומר?

  • אור  On 4 באוקטובר 2006 at 14:55

    רעיון מקסים! כל הכבוד על היוזמה הנפלאה הזאת!

  • Libby  On 4 באוקטובר 2006 at 15:47

    כל כך כיף שאת אף פעם לא מפסיקה לחדש ולהפתיע 🙂
    סחטיין עליכם על היוזמה והתעוזה

    גם אני כבר מתגעגעת לאיזה חיבוק קטן (אפשר גם נשיקות?)

    לבי

  • דנה  On 4 באוקטובר 2006 at 16:06

    דנה משמבאלה
    צמרמורות בכל הגוף….
    למרות שהמוח מבטל
    כל הכבוד!!!!
    ואת יפה שכמותך!!!

  • תמי  On 4 באוקטובר 2006 at 16:57

    יש לי דמעות בעיניים משני הסרטונים.
    כל הכבוד על האמון במין האנושי.

  • סופית  On 4 באוקטובר 2006 at 18:36

    סתם עניין אותי מה שאמרת- איך זיהית "חיבוק מיני"? ואיך נמנעת ממנו?

  • שפי  On 4 באוקטובר 2006 at 18:43

    אם לא הייתי שר המשפטים אז בהזדמנות זאת שאת מחבקת אותי הייתי מצמיד לך נשיקה. 🙂

  • חנה  On 4 באוקטובר 2006 at 18:44

    פשוט רעיון מעולה ויפהפייה.
    עכשיו אני מקווה להתקל בכם ברחוב יום אחד..
    ישר כוח!

  • אור  On 4 באוקטובר 2006 at 19:15

    תחילה אבהיר: אין לי שום בעייה עם הרעיון עצמו הוא מגניב לחלוטין, לדעתי. במצב רוח מתאים הייתי מצטרף לחיבוקיאדה בשמחה.

    הבעייה היא בפסקה: "העציב אותי שהאנשים שהכי היו זקוקים לחיבוק ברחו לצד השני של המדרכה…", יש בזה אלמנט מתנשא משהו. לא כל מי שלא רואה את פעולת החיבוק באותו אור זקוק לחיבוק. י

  • תומר  On 4 באוקטובר 2006 at 22:32

    הפוך על הפוך

  • גיא  On 4 באוקטובר 2006 at 22:40

    חיבוק גדול לשי, כרמל וכל המצטרפים
    מה שאתם עושים לא הצליחו לעשות כל המנהיגים הגדולים וכל ה"יועצים" ה"מבינים" וזה לקרב שני אנשים יחד לאהבה קצרה ללא תנאי.

    אתכם (מרחוק כרגע) בעשייה האנושית כל כך הזו
    מקווה להצטרף בקרוב

    אוהב אתכם

    גיא

  • גיא  On 4 באוקטובר 2006 at 22:43

    רציתי לשאול אם יפריע לכם אם אביא איתי מצלמה. אני צלם חובב ואוהב במיוחד לצלם "נוף אנושי"
    כמובן שאם אוכל להגיע, אגיע גם בלי המצלמה

    גיא

  • קיינן  On 4 באוקטובר 2006 at 23:09

    אוי, ראיתי אתכם כשחלפתי עם אופניי ופשוט לא הבנתי… אני ממש מתבייש להגיד את זה. כמה מנוכרים אנחנו יכולים להיות. רכבתי והתבוננתי וחשבתי, ופשוט 'לא הבנתי' מה קורה שם… קשה לי לתאר את העוצמה המכה אותי כעת.

    להתמודד ברטרוספקטיבה עם אי-הבנה שנובעת מבורות (בניגוד לטעות) זו חוויה נדירה ביותר.
    תודה על החוויה.

  • כרמל  On 4 באוקטובר 2006 at 23:48

    מקווה שתבואו לחבק עם ואת שי בשישי בבוקר כי אני לא אוכל להיות שם אבל מקווה שהתחלנו מסורת. גיא, אפשר לצלם, גם אנחנו צילמנו ובסופ"ש יתווסף קליפ. קיינן – איזה מגניב לשמוע על מישהו שעבר לידנו וזיהה אותנו בדיעבד. מה, חשבת שאנחנו מוזרים? אני פניתי לכמה מרוכבי האופניים ושאלתי אותם אם הם רוצים הפסקת חיבוק מהרכיבה, האם דיברתי אליך?

    וסופית – פשוט רואים את זה, לפי המבט שלהם. יש כאלו שבכלל לא פניתי כלפיהם מראש ואותתנו לשי שהגברים התמהוניים זה התחום שלו, פשוט מחשש הטרדה. היו מעט כאלה אבל זוהו בוודאות, אין בזה ספקות.

  • אלעד יאיר  On 4 באוקטובר 2006 at 23:53

    הלא כן?

    אגב, מדוע לא מציעים חיבוק גם בערבית. זו לא שפה רשמית? 😛

  • כרמל  On 4 באוקטובר 2006 at 23:55

    צודק/ת זה נשמע מאד מתנשא להניח שמישהו צריך חיבוק. אני אסביר, מדובר במספר אנשים שנראו מאד שפופים, עיניים כבויות או מושפלות, שפתיים קפוצות, מהאנשים האלה שהולכים ברחוב ועושים לך עצוב אם אתה רק מעז להישיר אליהם מבט, מכיר את החוויה הזו? אז קראתי לזה "זקוקים לחיבוק" אבל אין לי מושג אמיתי על החוויה שלהם זו הייתה חוויה שלי מולם. תודה על ההערה.

  • קיינן  On 5 באוקטובר 2006 at 0:31

    לא חשבתי שאתם מוזרים, אני בין האחרונים בתור של לחשוב על אנשים שהם מוזרים, אבל משום מה לא העלתי בדעתי… אתכם.
    אין בי מילים. יצרת חוויה מיוחדת.
    תודה.

  • סרגיי  On 5 באוקטובר 2006 at 3:03

    כדי לאפשר לכמה שיותר צופים לצפות בסרטון יש לתייג כמה שיותר את הסרטון ביוטיוב

    היתי מוסיף במידיי את התגיות הבאות:
    israel Free Hugs Campaign Juan Mann
    וכו'
    כמה שיותר תגיות – יותר טוב
    בברכה ויום טוב
    סרגיי.

  • יניב  On 5 באוקטובר 2006 at 9:54

    כמה מדהים בימים מטורפים שכאלו בהם עולה בי הספק מה קורה ביננו לבין עצמנו לקרוא לראות ולחבק את הרעיון הקסום שלכם
    מרגש ואנושי

  • רייש  On 5 באוקטובר 2006 at 11:02

    והנה היום אני קוראת שעוד מישהו חשב על זה.
    ראיתי את הקליפים ביו טיוב ומיד חשבתי כמה בארץ אנו זקוקים לחיבוק.
    איזה כיף לכם שעשיתם את זה
    זה נראה באמת היי אחד גדול..

  • עומרי כהן  On 5 באוקטובר 2006 at 11:07

    עוד חיבוקים ועוד נתינה…

    על מנת לגרום להרבה אנשים להיות מאושרים יותר.
    המון אהבה ואלף חיבוקים לכל אחד מכם.
    כולכם מוזמנים אנא הביאו איתכם כלי נגינה ושלטים ואולי גם מצלמת וידאו לתיעוד האירוע.

    המקום : שד' רוטשילד פינת מזא"ה תל אביב
    הזמן: יום שישי ה- 20.10 בשעה 14:00

  • כרמל  On 5 באוקטובר 2006 at 11:34

    שי לא יכול בשישי בצהרים, הוא יחבק בבוקר ואתם תמשיכו. נשמח אם תצטרפו אלינו גם לככר רבין בימי ג', אני טסה לחו"ל כך ששי יצטרך תגבורת בערב 🙂

  • עמי  On 5 באוקטובר 2006 at 13:26

    הי כרמל ושי,

    הקליפ של חואן אכן היכה גלים, וכל הכבוד על היוזמה המקומית, אבל חייבים לתת קרדיט ליוצר המקורי של היוזמה הזו, גייסון האנטר מאטלנטה.

    גייסון התחיל את היוזמה בארה"ב לאחר שאימו נפטרה. בהלוויה שלה הוא שמע מאנשים שהחיבוק שלה הוא אחד הדברים המופלאים שהם זוכרים ממנה. הוא החליט להקים את Free Hugs ולהפיץ את הבשורה בעולם.

    אני בקשר עם גייסון כדי להקים את סניף Free Hugs בישראל ויהיה כיף לשתף פעולה איתכם!

    האתר של Free hugs:
    http://www.free-hugs.com

    בקיצור מתי לבוא?

  • כרמל  On 5 באוקטובר 2006 at 13:52

    ודבר עם שי, הוא מחבק שוב מחר בבוקר. תראה בבלוג שלו.

  • כרמל  On 5 באוקטובר 2006 at 16:08

    הקורא אסי שלח לי את זה, מ-2001 כך נראה:
    http://music.yahoo.com/vid-2154240–Everyday
    ובלי שלט! באמת מסוכן.

  • אוקה  On 6 באוקטובר 2006 at 10:43

    אני לא יודעת אם הייתי ניגשת לקבל חיבוק אבל הרעיון ממש מקסים ומרגש:)
    חג שמח לכולם!

  • טלי  On 6 באוקטובר 2006 at 18:54

    חיבקנו יותר מ-400 אנשים והיה פשוט נפלא.
    מדהים לראות את החיוכים והאושר שזה גורם. גם לנו וגם לסביבה. חלק מהאנשים שעברו במקום אפילו לקחו שלט והציעו חיבוק בעצמם – היה מקסים.

    הקליפ אמור לעלות מחר מתישהו, אם אני אסיים לערוך אותו – אתם מוזמנים להתעדכן כאן או בבלוג שלי, וכולם מוזמנים לבוא ביום שלישי אחר-הצהריים ולקבל חיבוק – יהיה נפלא.

  • שירה לי  On 7 באוקטובר 2006 at 14:21

    הרעיון של פרויקט החיבוקים ממש יפה.
    אני חושבת שכדאי להוציא את פרויקט החיבוקים ולהפיץ אותו בכול הארץ – גם אני רוצה להיות חלק ממנו 🙂
    הלוואי שיקום מישהו עם יוזמה שיביא את פרויקט החיבוקים גם לעירנו.
    (כי אין לי אומץ לארגן את זה לבד)

    באמת כל הכבוד לכם :).
    שירה לי.

  • מתעניין  On 8 באוקטובר 2006 at 12:07

    מתי הפעם הבאה?

  • כרמל  On 8 באוקטובר 2006 at 12:08

    יום ג' ככר רבין החל מחמש בערב בערך. אולי חמש וחצי.

  • עמי  On 8 באוקטובר 2006 at 12:56

    כרמל,
    בחיי שאני לא נגד, קשה להתקומם נגד כוונה טובה, אבל מה כוונתך שאת אומרת: "העציב אותי שהאנשים שהכי היו זקוקים לחיבוק ברחו…."

    כלומר את גם מאבחנת?
    גם האמירה הזאת, לפיה: "….לא עניין אותי שחצי מהעוברים והשבים עושים לי פרצופים של קוקו, מרימים את האף בסנוביות או מתחמקים מקשר עין כאילו הייתי קבצן הומלס" – נראית לי מוזר. מה זה? יש את המחבקים ויש את ה"חצי" האחר שהם פגועים? מתחמקים מקשר עין או סנובים?

    אנרגיות זה בסדר למי שנטען, אבל נראה לי שהפרויקט הזה אוטוטו הופך לפולשני מעט. תמשיכו לחבק רק אנא זכרו שישנם כאלה שלא ממש שמחים ממגע גופני עם אדם זר ומעדיפים לשמור מרחק מזרועות המחבקת/ת. הם לא בהכרח סנובים, ווירדים, או סתם חסרי רגש.

  • אולימפיה  On 8 באוקטובר 2006 at 13:03

    מתיאוריה לפרקטיקה
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=12673&blogcode=760058

  • כרמל  On 8 באוקטובר 2006 at 14:02

    כבר התנצלתי על הניסוח והסברתי את הכוונה שלי בקטע הזה.

    אני גם מבקשת שתבדיל בין קביעה לגבי העולם לבין החוויה שלי. בבלוג הזה מתוארת החוויה שלי. אם מישהי עושה לי סימן של קוקו עם האצבע ליד המצח או מביטה בי במבט שגורם לי להרגיש כמו כל מה שתיארתי זו החוויה שלי. לא שלה.

    בקשר למגע, יש הרבה אנשים שיש להם אמונות או תפיסות לגבי מגע עם זרים וזה בסדר. אף אחד לא רץ אליהם ברחוב. אם תתבונן בסרטון תראה שאנחנו פשוט עומדים שם עם השלט. מי שרוצה מגיע בעצמו.

  • שמעוני  On 8 באוקטובר 2006 at 14:47

    הו! זה ממש עשה לי טוב על הנשמה הסרטון הזה, אבל ממש.בא לי בדיוק בזמן

  • שלגיה  On 8 באוקטובר 2006 at 14:55

    חבל שזה לא בצפון , אולי כדאי לארגן גם בצפון יום חיבוקים , בעקבות פרסום אצלי בבלוג על הפרויקט הזה , יודעת לפחות על עוד 3-4 שיצתרפו אליכם , רוצה גם אבל גרה רחוק מדי באהבה שלגיהhttp://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=810619

  • השדון האגדי  On 8 באוקטובר 2006 at 15:27

    […] אבל שאני רואה את הצד הטכני של "שי וכרמל" שהתחילו מסורת נהדרת של חיבוק, וגם את חואן מאן, ויודע שזהו עוד סתם חיבוק, ללא שום אינטרסים, סתם פשוט "כדי שנחייך" אני אומר: מסורת שצריך לקדם, צריך להירתם לה ולעזור (ואני אפילו אציע את זה במקומות שאני מתנדב בהם).[…]

    http://www.keytekk.net/Blog/public/107

  • גיל בר-און  On 8 באוקטובר 2006 at 17:17

    גם אני בדיוק פירסמתי רשומה הבוקר על פרוייקט החיבוקים.. הסרט האוסטרלי היה מרגש עד דמעות!

    אני מקווה שאגיע ביום שלישי…
    ואני מזמין אותך לבלוג שלי למעלה!

    יום נפלא והמון אהבה וחיבוקים!
    גיל 🙂

  • linktree  On 8 באוקטובר 2006 at 22:38

    כולנו זקוקים לחיבוק
    כל הכבוד אנשים

  • משה  On 8 באוקטובר 2006 at 23:47

    גם אני בא מחר לקבל חיבוק בכיכר רבין חסר לכם שלא תהיו שמה. ביי.

  • שי  On 9 באוקטובר 2006 at 0:31

    סתם, חבל שתבוא לבד… 🙂

    אבל אתה יכול להציע חיבוקים בלעדינו.

  • יניב  On 9 באוקטובר 2006 at 0:48

    שירה לי,אני מוכן לארגן איתך פרוייקט חיבוקים בחיפה,רק שלא עולה לי בראש מקום מרכזי מספיק וגדול מספיק שאפשר לארגן בו מפגש כזה
    אז אם את רצינית,וחשבת על מקום,תחזרי אלי במייל

    יניב

  • כרמל  On 9 באוקטובר 2006 at 1:02

    בחיפה… מה דעתכם להראות נוכחות שם?

  • עדי  On 9 באוקטובר 2006 at 1:06

    איזה קטע. שלחו לי את הסרט אחרי שזיהו אותי שם.
    אני חלק מהצמד שעשה את הסיפתח בכיכר רבין
    כולי גאווה

  • מאיה  On 9 באוקטובר 2006 at 3:25

    מסקרן לדעת איך העם הצפוני יתייחס לענין. אם אתם עושים את זה איפשהו בחיפה (מרכז הכרמל ולאורך שד' מוריה עד חורב יכול להיות רעיון לא רע), אני אשמח להצטרף.

  • מיה  On 9 באוקטובר 2006 at 6:19

    עשייה ברוכה
    יפה ומרגש

  • אפי  On 9 באוקטובר 2006 at 11:44

    עם כל הציניות והמחשבה הראשונה של "איזה דפוקים" התחלתי לראות את הסרטון של שי ומשהו בלב נפתח, פשוט לא יכולתי להפסיק ולהסתכל על האנשים שחיבקתם, על הפשטות והתמימות הזו שהיא כל כל טהורה, כל כך פשוטה וכל כך מרגשת וחסרה בעולם שלנו….

  • כרמל  On 9 באוקטובר 2006 at 12:00

    תבוא מחר לככר רבין אולי.

    ועדי – אתה אחד משני הבנים שעשו לנו את הסיפתח? זה עם השיער הארוך או זה שאמר לשי שהחיבור שלו קצר מדי? באמת תהינו מתי תופיעו כי לפני שהיה לנו את הסרט הארוך היה לנו סרטון שאני צילמתי שמתעד רק את ההתחלה ואתכם בשוט אחד, אתה יכול לראות כאן:

  • חסוי  On 9 באוקטובר 2006 at 18:51

    תבואו ברביע מול הסנטר שוב בבקשה (:

  • migo  On 10 באוקטובר 2006 at 11:58

    כרמל,
    יש מישהי שחיה ככה.
    כבר מעל 26 מיליון אנשים
    כנסי לאתר הישראלי של אמה
    רק טוב
    מיגו

  • שילה  On 10 באוקטובר 2006 at 12:51

    יוזמה מדהימה, אני חוששת שאם מישהו יציע לי סתם חיבוק, אני אפרוץ בבכי מרוב התרגשות.
    תבורכו

  • כרמל  On 10 באוקטובר 2006 at 13:04

    לנו אין את כח הגורו להציע חיבוק של ריפוי וחמלה, אלא את החיבוק הפשוט שממיס חומות בין אנשים. שילה, אז תבואי הערב.

  • יוחאי עילם  On 10 באוקטובר 2006 at 23:45

    פוסט + תמונות – מחר.
    שיהיה בהצלחה, ואני אשמח לקדם את הרעיון שדיברנו עליו בהמשך.
    בהצלחה!

  • שי  On 11 באוקטובר 2006 at 8:06

    כרגע אני בעיקר עסוק בלראות כמה גמגמתי וכמה הייתי מרוכז בשטויות שהכתב שלהם עושה ואיך שהוא גורר אחריו את כל הפרוייקט הזה לפח (נו באמת – לרדוף אחרי זקנה, לדחוף לה מיקרופון לפנים ולשאול למה היא לא רוצה לחבק אותו?). התקשורת, תבורך, מכניסה את כל האנשים בסביבה למצב צבירה אחר לגמרי, וזה כולל את עבדך הנאמן.

    זה היה לי ממש מאתגר להצליח להמשיך לכוון את העניין הזה למה שאנחנו רוצים שייצא ממנו. ובטח לעשות את זה תו"כ שאני מנסה לענות לשאלות מטופשות כמו "אתה ממליץ לעמיר פרץ ואולמרט להתחבק?" (חמוד – עוד שאלה אחת כזו ואני מדגים לך בשמחה את העקב של כף הרגל שלי מקרוב).

    והבעיה היא שהמצלמות מבלבלות את כולם ואותי. פתאום כל מי שבא (ובטח מי שבא כשראה מצלמות) מתעסקים באיפה הם בפריים ואיך הם מצליחים להגיד משפט לעולם בחדשות. זה חתיכת אתגר להצליח לחזור למהות של העסק.

    (כמובן שגם הפרפקציוניזם שלי קופץ לתמונה ומתעצבן על גמגום פה ושם ותשובה לא קוהרנטית לשאלה לא משהו, אבל זה משהו שישתפשף וילוטש עם הזמן, אני מניח)

    אבל אחרי שהם הלכו חזרנו לעניינים, נראה לי. וזו המטרה האמיתית שלנו פה. אני רוצה מאוד להמשיך את זה בשטח. מעשית. שהתקשורת תמשיך לחפש לה את האחמדינג'אד הבא או משהו.

    את חלק מרכזי ולא נוותר לך כלכך מהר. צאי ברצלונה ותחזרי אלינו להמון הפשוט, שנייה אחרי שהטלוויזיה תשכח מאתנו ויהיה שקט סוף סוף.

    (ואני והופעות בטלוויזיה? נהניתי מאוד. ואני אפילו די מרוצה מאיך שיצאתי. בעתיד אני רוצה שידור מוקלט. ומאפרת אישית ;-))

  • תום-לי  On 11 באוקטובר 2006 at 9:00

    אני רוצה לחבק גם!
    תודיעו לי בפעם הבאה שאתם יוצאים לרחובות ואני באה!

  • יוחאי עילם  On 11 באוקטובר 2006 at 10:07

    אתם מוזמנים לגלוש אליי לקרוא חוויות ולראות תמונות. כתבתי הרבה באנגלית וקצת בעברית.
    התבאסתי לראות שהתמונות יצאו קצת חשוכות, אבל אפשר בקלות להבהיר אותן. מי שרוצה, מוזמן.

    היה כיף אתמול, ואמשיך להתעדכן על המשך הקמפיין!

  • כרמל  On 11 באוקטובר 2006 at 10:10

    נפלא ומאד רהוט. העמדה שלי מאד חצויה כי מצד אחד אני הבאתי עלינו את רוב הקרקס הזה וידעתי מנסיוני הקט שתקשורת היא חרב פיפיות. הצורה שלי לעמוד בזה היתה לא פעם גם להסתתר מאחוריך ואני חושבת שהתמודדת עם הכל מאד יפה. הבשורה הטובה בזה היא שתקשורת שוכחת ממך אחרי 24 שעות, אבל החוויה אצל האנשים אחרת כשהם פוגשים אותך אחרי שהם ראו אותך בטלוויזיה ועם זה נישאר.

    תום לי, אנחנו לא נודיע לך באופן אישי כי אין לנו משאבים להיות אישיים עם אלף איש. נהפוך הוא, תעקבי אחרי הבלוג של שי וכך כולכם תהיו מעודכנים. מה שנקרא we wont' call you, so call on us, ok?

  • גיל בר-און  On 11 באוקטובר 2006 at 10:31

    תודה רבה כרמל המקסימה!
    הצטערתי שקצת היית עצובה ועייפה אתמול..
    ונורא רציתי כל הזמן לעודד אותך יותר..

    טוב לי זאת היתה הפעם הראשונה אז הייתי מבסוט
    אבל בכלל הייתי שמח לפגוש אתכם!
    ממש הרגשתי כמו במשפחה אוהבת!

    אני גם בעבר אפרסם את הרשומה שלי..
    אני מחכה לשי ולטלי שיעדכנו אצליהם קודם
    יש לי תמונה חמודה שלך אבל את עצובה..
    אני אפרסם את כולן גם ברשומה.. 🙂

    לי קצת עלה הפרסום שהיה שם לראש..
    כי זה מלהיב אותי שיש הזדמנות להגיע לרבים
    זה כאילו יש לך הזדמנות פז – כמו יהלום ביד
    ואז מבינים שאי אפשר להגיד את מה שרוצים במכה שניות בלבד.. לפחות עשה לי טוב לראות את שי מדבר על מה שהוא מאמין..

    טוב נו.. אני כבר אכתוב על זה ברשומה..
    ואני לא ארחם על עצמי..

    חי חי..
    ביי ביי ותודה שאת כאן!

    חיבוק אוהב!
    גיל 🙂

    נ.ב. את מוזמנת אצלי לבלוג כמו חברת בית!

  • לירון לה-פיי  On 11 באוקטובר 2006 at 13:31

    כרמל, בתור קורא אדוק שלך עוד מימי האבסולוט, הרסס רסס אותי לכאן לעקוב אחרי הפרויקט הזה מהצד.
    לקרוא נקודות אור קטנות בכמה ימים די מורכבים ואינטנסיביים כאן (אצלי מבחינה אישית).
    לא תפסתי את גודל התופעה בעוד היא זולגת מקורא הרסס שלי לתודעה הציבורית עד שישבתי אתמול בערב עם חבר והוא שאל "שמעת על האנשים האלה שמחבקים בכיכר?".
    מדהים! מקווה לראות את התופעה מתפשטת בארץ על בסיס ספונטני.

  • טלי  On 11 באוקטובר 2006 at 21:44

    אחד הרגעים הכי מיוחדים שהיו לי בכל הפרויקט הזה. היית צריכה לראות את הפרצוף שלי כשקלטתי שיש נוסעים בפנים. הייתי בשוק. וגם הם…
    והיו קטעים נחמדים אתמול, כמו הפצפונת בת השנתיים שכל הזמן חיבקה אותי. פשוט המיסה אותי לחלוטין. או ההפתעה שהיתה לי כשחבר ממש טוב שלי הפתיע אותי ובא בלי להגיד לי וחיבק אותי מאחורה (וכמעט חטף מכות)…
    די ציפיתי לכל הבאלגן שנוצר, כך שלא הייתי מופתעת. פשוט נתתי להם להשתלט וניצלתי את ההזדמנות לדבר עם כל מיני אנשים שענינו אותי, כמו אורי צציק וכל מיני בלוגרים.
    אני משערת שבפעמים הבאות הבאז יירגע וזה יחזור להיות נחמד.

    תהני מברצלונה – צלמי הרבה, שמעתי שיפהפה שם.
    טלי.

  • נעם  On 11 באוקטובר 2006 at 21:44

    כרמל

    .יוזמה ברוכה, נוגעת ללב

    :כתבתי מספר הגיגים בנושא

    http://stage.co.il/s/635653

    נעם

  • כרמל  On 11 באוקטובר 2006 at 21:55

    מאורי צ'ציק מנהל הבלוגים של תפוז שבא לבדוק מה שלום הבלוגרים הסטארים שלו.
    לצערי לא הספקתי לדבר איתו.

    טלוש את מה זה מגניבה בכתבה של המהדורה המרכזית, מחבקת בהיי מטורף. מה ההורים אמרו?

    לירון, ילד אינדיגו שכמותך, כיף לשמוע ממך שוב! ונעם, אחלה השראה.

  • יוחאי עילם  On 12 באוקטובר 2006 at 11:40

    .

  • יוחאי עילם  On 12 באוקטובר 2006 at 13:40

    רק עכשיו שמתי לב…

  • עמי  On 12 באוקטובר 2006 at 22:25

    הי חברים,

    אני אהיה בימי שישי הקרובים בשדירות רוטשילד (בסביבות שנקין/מזא"ה) מוזמנים להצטרף…

  • יוסי בציר  On 13 באוקטובר 2006 at 18:45

    פשוט יפה קראתי וראיתי את הסירטונים על החיבוקים -כמה שזה פשוט ככה זה נפלא -מאד התרגשתי -התרגשתי עד דמעות
    יישר כוח

  • אדם  On 16 באוקטובר 2006 at 10:59

    כל הכבוד!!

  • אחת בפינה  On 16 באוקטובר 2006 at 17:35

    הייתי נוסעת עד תל אביב רק בשביל זה, אם היה לי אומץ.
    יש הרבה אנשים שמאוד צריכים את החיבוק הזה. בטח שימחתם כמה כאלה הרבה מעבר למה שאתם יודעים.
    תבורכו.

  • ד'  On 18 באוקטובר 2006 at 8:31

    רק רוצה להוסיף שעדיף שלטים קצת יותר קטנים, כדי שיהיה לכם קל יותר לחבק, ורצוי ברחוב הומה, כך המחובק נעלם בתוך הקהל ולא מרגיש מאויים כששלושה אנשים עם שלטים מקיפים אותו.

  • גדי  On 21 באוקטובר 2006 at 20:34

    מחר, ב22.10 בשעה 14:00 מחבקים בבית הסטודנט באוניברסיטת בן גוריון….

  • כרמל  On 21 באוקטובר 2006 at 22:48

    אתמול ראינו בערוץ עשר את הח'ברה המקסימים שחיבקו אתמול ברוטשילד פינת מזא"ה ועכשיו זה…לצערי אני לא יכולה לחבק בקמפוס כי אני מרצה (למרות שחיבקתי 2 סטודנטים לשעבר בככר רבין) אבל אני כל כך שמחה שזה מתפשט!

  • יוחאי עילם  On 22 באוקטובר 2006 at 15:36

    בעדכון האחרון כתבת שמיצית. אני אקפוץ לבקר את המחבקים ביום שלישי הקרוב, בסביבות שבע וחצי.
    בתור אחת מצוות המייסדים, אני מקוה לראותך שם. …

  • כרמל  On 22 באוקטובר 2006 at 20:14

    מיציתי למראה התקשורת, כשהבנתי מה היה לכם בג' האחרון בא לי שוב. אגיע גם אגיע.

  • נרי בר-און  On 26 באוקטובר 2006 at 21:16

    כרמל,

    אני מקווה שנהנית מהחיבוקים, אחרי הכל זה שמח מאוד להתחבק.

    אני מגיב על דבריך:
    "אני מסתייגת מהאמירה של מאי, שהצטרפה אלינו באופן ספונטני, על "חיבוק מחבר את שדה האנרגיה שלך עם האחר". בתור אחת שדווקא לומדת את העניין הזה – ממש לא מזדהה עם זה. "

    אז
    יש חיבוק בז', כמו חיבוק תינוק את שד אימו.
    וחיבוק סגול, של ילד החובק את אימו שתגן עליו מכל סכנה. החיבוק האדום, ישכון בין סידינים של לילה ראשון. והכחול כחיבוק של חתן וכלה. הכתום יעלוץ בחיבוק עם הבוס, בזמן מענק חודשי. והירוק ינבוט בין חברים טובים הצועדים יחדיו.

    כל החיבוקים האלה ביננו, ואני מקווה שפעילותכם עוד תביא את החיבוקים הקשים. החיבוק הצהוב, העותף את המציאות כולה במפה אלגנטית מנייר צלופן, והטורכיז הפילאי שיאחד נשימת כולנו לאחד.

    והמבין יבין, אני שולח את כל החיבוקים לכולם.

  • מיכל  On 29 באוקטובר 2006 at 12:17

    כדאי לא רק ליסוע לתל אביב כדי לחבק אלא גם למקומות שבהם החיבוקים נדרשים יותר מהכל. מקומות של סכסוך וכעס כמו העיר העתיקה בירושלים קרית ארבע חברון וכל שאר מיני ירקות של ישובים בקו העימות. חיבוק יכול לעשות את ההבדל. אבל בכלל זה רעיון מקסים.

  • דיקלה  On 29 באוקטובר 2006 at 12:57

    וגם מחייך אותי לראות שאת (כרמל) גם מגיבה לתגובות כאן.
    -<–@

  • כרמל  On 29 באוקטובר 2006 at 20:30

    אם לא כאן אז איפה אגיב? אם תהי בסלון שלי ותפני אלי אני לא יענה לך? אני אלא מגיבה רק אם זה חלק מדיון כזה שכל אחד אומר את שלו, כי גם בסלון שלי אני לא המרכז שמדבר עם כל אחד כשיש הרבה אנשים.

    ומיכל – יש מחשבות על התפתחות הדרגתית לכיוונים האלה, כתבי לי דרך "כתבו לי" אם את מעוניינת להצטרף.

  • אוהד  On 29 באוקטובר 2006 at 21:39

    פשוט מרגש…
    מייד רצתי לאישתי לחבק אותה..

  • בןבן  On 29 באוקטובר 2006 at 23:36

    אתחבק שוב כשאמצא אותה…את אהובת ליבי החדשה

  • כרמל  On 30 באוקטובר 2006 at 0:07

    בקמפיין זה לחבק זרים מוחלטים, זרים שלא אוהבים, שלא מכירים, לפני ההתניה של הכרות, לפני השיפוט…זה נחמד שזו תזכורת גם לאהוב ולאינטימיות אבל הרעיון שלנו בסיסי יותר… תצטרפו! עדכונים בטור השמאלי

  • יערה  On 21 בנובמבר 2006 at 22:51

    הרעיון הזה פשוט מקסים..
    אני מצטרפת אליכם לחיבוק גדול
    תמשיכו כך ואולי ייצאלי לחבק אתכם במציאות
    🙂

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11 בדצמבר 2006 at 15:03

    בס"ד

    וואו 🙂 הצטמררתי מהסרט
    אני גם רוצה חיבוק!

  • עומריקו  On 20 בפברואר 2007 at 2:00

    אתם צריכים לשנות את "רוצים חיבוק ?" ל "חיבוק חינם" כי זה מה שזה באמת, =)
    גישה פסיכולוגית קצת שונה ותיקון, כי זה מה שאמור להיות כתוב במקור
    רעיון גאוני שראיתי מזמן באנגליה, אבל יפה לראות אותו מיושם גם בארץ

  • של ברמן  On 13 במאי 2007 at 12:45

    לא תודה, חובקתי במשרד.

  • גל ברס  On 2 בנובמבר 2007 at 1:35

    איזה יופי!

    גם אנחנו הושפענו מחואן מאן (אגב, באנגלית שמו נשמע כמו "איש אחד" – one man) והחלטנו חעשות מעשה. במשך הזמן גיליתי שאם אני מחבק עם כל מה שיש לי, המחובקים מרגישים ונשארים, עד שפתאום הם נאנחים, כל הגוף שלהם נרגע, והם משחררים ואומרים תודה.

    תוכלו לצפות בנו מחבקים באוסטרליה בשני הסרטים ששמנו על YouTube:

    http://www.youtube.com/behappyinlife

    חיבוקים נעימים!

    של ברמן, מי שנמנע ממגע סימן שיש לו מחסום נפשי עקב מחסור במגע.

  • רונית ברס  On 5 בנובמבר 2007 at 14:59

    חברה!
    אנחנו כבר עשינו את מבצע החיבוקים החמישי שלנו באוסטרליה (בריסביין וביירון בי) ועירית בריסביין ביקשה מאיתנו לבוא לחבק "הומלסים"- חסרי בית. היה מרגש לאללה.
    החודש, בחיבוקי ביירון בי (וזאת רק אגדה שהם חבקנים מדופלמים) שאלו אותנו אם זה קשור לזה שאנחנו ישראלים.
    מה אתם אומרים זה קשור?
    לא יודעת , אני רוצה להאמין שזאת דרך נפלאה להתחבר האחד לשני באשר נהיה.
    אתם נפלאים, כל הכבוד לכם.
    אני שולחת לכם חיבוק וירטואלי וגם את זה שהקלטנו בבריסביין בשנה שעברה. שני ארועים שונים.
    חיבוקים
    רונית

  • li  On 21 בינואר 2008 at 11:41

    ראיתי את הקליפ הזה ישר אחרי שגמרתי שיחה מאד טעונה עם חברה טובה שלי וכשראיתי את זה ישבתי ובכיתי והרגשתי שבאיזה שהוא מקום כל האנשים המקסימים האלה מחבקים אותי עכשיו עם הדמעות שלי ונתתם לי כח להמשיך הלאה. תודה תודה תודה. אתם מדהימים!!!

  • עידית  On 25 בינואר 2008 at 3:01

    הי, קוראים לי עידית
    אני מדריכה כבר יותר משנה בפרוייקט מקסים שקוראים לו "מסע ישראלי". בקצרה, מדובר בטיול שנתי רק לתלמידי יא'- יב', בנושא זהות. הטיול שישה ימים וכל יום בנושא מסויים.
    היום השני הוא יום של אני והקבוצה, ובמשך יותר משנה אני מסיימת את היום בקריאה של תקציר הכתבה שכתבתם, ובמעגל מסאג'ים וחיבוקים ענק.
    תודה על ההשראה 🙂
    עידית

  • נינה  On 26 בפברואר 2008 at 18:37

    לכל המחבקים..:)
    קוראים לי נינה ואני לומדת במגמת תקשורת רדיו
    אני צריכה להכין עבודה מהמגמה שידור ובחרתי לעשות אותו עליכם
    אני צריכה את עזרתכם אם תוכלו להעביר לכתובת המייל שלי חומר ומידע עליכם ועל ראשוני המארגנים שלכם אני ישמח מאוד:)
    כתובת המייל שלי:
    nina_hassid1@walla.co.il
    אני מקווה שתצרו קשר איתי
    תודה נינה

%d בלוגרים אהבו את זה: