חיבוק אחד ליום יביא את השלום?

החיבוקים חינם הם לא טרנד מבחינתי, אלא סוג של תנועה לשינוי חברתי. אני לוקחת בשיא הרצינות את מה שהח"כ לשעבר אילן גלאון כתב עלינו. יש לנו כבר לפחות שתי קבוצות שותפות בארץ שהרימו סרטונים ביו טיוב, עוד קבוצה בת"א וקבוצת סטודנטים שמחבקים כל יום א' בקמפוס של אונ' בן גוריון (כדי להפיג את הסאנדיי בלוז הסטודנטיאלי?), וסביבנו התגבשה חבורת מחבקים קבועים רחבה ותוססת למדי (את רועי ההורס כבר הכרתם? חכו חכו לוידיאו אחרי הפסקה הבאה..). מלבד החיבוק הקבוע בימי ג' בככר רבין, החלטנו שאנחנו יוצאים מדי 2-3 שבועות בבקרי שישי או שבת לחבק באזורים שונים מחוץ לת"א. בשישי שעבר חיבקנו ביפו עם שלטים גם בערבית.

ניסו להפחיד אותנו שזה יתפס כפגיעה בכבוד ובמסורת אבל נהפוך הוא, הייתה שם קבלה וחמימות גבוהה יותר מלב תל אביב, דפקנו את יום הלימודים לבית הספר שילדיו נתלו על הגדרות והמורות לא הצליחו להכניסם חזרה לשיעור, עשינו את היום לאנטון מהמכולת ליד קפה יאפא ובחור אחר שטען שעשינו לו את היום הביא לנו חומוס מאבו חסן. היה פשוט כיף. לחבורת המחבקים הקבועים הצטרפו בספונטאניות הפעם גם אורי צ'צ'יק, האחראי על הבלוגיה בתפוז (וגם צילם את הוידיאו בסרטון שתראו) והרב אוהד אזרחי עם אשתו דואן ובנו היפיוף ארוך התלתלים, יהוא. אז למה לברבר כששוב שלחתי ידי בעריכת סרטון מחומרי הגלם של צ'ציק והסטילס של טלי. אגב, אם אתם לא מזהים את המוסיקה יש לכם חור רציני בהיסטוריה של הבלוג הזה. נו, זה חכים.

היעד הבא: שדרות. מקווים לשתף פעולה עם המחבקים מבאר שבע בעניין הזה. תעקבו אחרי העדכונים בעזרת הטור השמאלי פה, ואפשר להירשם גם למיילינג ליסט עדכוני חיבוקים אצל שי. ביום ג' האחרון צולמנו לטלוויזיה הגרמנית (דרוש real player) על תקן החדשות המרככות מישראל לצלילי גאולה של חמי רודנר, בחירה מעניינת של אוליבר, הכתב המקומי. אה, וחיבקתי את יצחק קלפטר!

התנועה לחיבוק חינם ממשיכה לגדול באמצעות סרטונים ביו טיוב, ריגשו אותי במיוחד הסרטונים מסין, כאשר המחבקים שם בתחילה תוחקרו ע"י המשטרה ואחר כך קיבלו אישור להמשיך. ובאופק מסתמן הטרנד הבא: רובין הוד מודרני, לפזר כסף ברחובות. מישהו מתנדב להומאז' הישראלי? גאידמק אולי?

לא זוכרים מה הסיפור עם החיבוקים האלו? לפוסט הראשון שכולל סרטון ראשון, חוויות ראשוניות, סיקורי מדיה ראשוניים והמון עידוד מצדכם.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • התוהה בחיבוקים  On 30 בנובמבר 2006 at 22:05

    האם יש יותר עכשיו יותר אהבה אמיתית בעולם, יותר ידידות, פחות בדידות, פחות עוני וחוסר שיוויון, פחות אלימות, יותר סולידריות, יותר הגינות, ממשל הגון יותר, אכפתיות רבה יותר, נדיבות אמיתית – או שהכול טרנד?

  • כרמל  On 30 בנובמבר 2006 at 22:12

    הזמן הוא מה שהופך משהו ליותר מטרנד. מעולם לא ראיתי משהו כל כך פשוט כמו חיבוק שיוצר שינוי מיידי אצל אדם וגלים של שינוי בסביבה שאנחנו עומדים בה כמה שעות, תדר שאנשים לוקחים איתם להמשך בצורת pay it forward. אבן קטנה שנזרקת לים של יאוש יכולה ליצור מערבולות. אני מאמינה באבן שלנו. אנחנו לא אנשים שמתעניינים בטרנדים כטרנדים והאנשים שבאים אתנו כל שבוע רוצים באמת לאהוב ולהשפיע לטובה. מי שהיה בטרנד נעלם אחרי פעמיים.

  • שפי  On 30 בנובמבר 2006 at 22:52

    יהוא זה שם יפה.
    גם אוהד זה לא רע.
    השם נמרוד נראה לי שהיה פרובוקציה, של החלוצים למסורתיים.

    ההתעסקות הישראלית החזוּת-הכּלית בענייני כוח, פוליטיקה וצבא וכלכלה, הרי היא הבזיעת אפיך של הבזיעת אפיך. אכלו מעץ הדעת? קטן עליהם. גם אכילת בוסר לא סיפקה אותם. חצץ הם אכלו.

  • שלי חן  On 1 בדצמבר 2006 at 11:41

    בגלל הכותרת, היא הצחיקה אותי. אם לא יביא שלום יביא משהו, סביר להניח שמחלות.
    סליחה על לשון ההודעה, לא יכולתי להתאפק, תחת לחלון שלי עומדים אנשים אלימים מאוד עם צופרים ביד

  • יוחאי עילם  On 1 בדצמבר 2006 at 12:24

    את לוקחת את הקטע החצי פריקי, אנקדוטי, ולאט לאט הופכת אותו למשהו עם ערך רב מאוד.

  • דרור פויר  On 1 בדצמבר 2006 at 13:21

    זה פשוט מקסים הדבר הזה

  • מ  On 1 בדצמבר 2006 at 14:29

    והרעיון נהדר ונפלא.
    מקסים לראות את זה בווידאו, זה עושה הרגשה
    טובה באמת.
    אבל, צריך לזה המון המון סבלנות, והמון המון זמן, כמה זמן את חושבת תוכלו לעמוד בזה?
    הרי אם תהיה מסה של אנשים מחבקים, זה עלול להפוך לסוג של מטרד ציבורי בעיני
    אלה שאם אתה בא ללחוץ להם את היד הם חושבים שאתה עומד להרוג אותם

  • כרמל  On 1 בדצמבר 2006 at 22:19

    אבל בפועל בעשייה הכל משתנה ההשפעה על הסביבה היא אחרת. ביפו עברו לידנו כמה וכמה מכוניות עם 3-4 ערסים ערבים כבדים שבכל תזמון אחר הייתי רועדת מפחד, אבל הם חייכו ונופפו בחיבה וחלק עצרו לחיבוק דרך החלון והעולם פשוט נראה אחרת כשעומדים בחבורה מאחורי השלטים הללו.

    קשה לי להתחבר לחוויה שבה אנחנו מטרד בגלל האופן שבו אנחנו עושים זאת. אנשים ניגשים אלינו מרצונם, אנחנו רק מציעים. יש מספיק אנשים שתופסים מרחק וזכותם. אני לא עוסקת בספקולציות, אני יכולה להגיד לכם רק מה קורה בשטח ובשטח שלנו קורים בעיקר ניסים. אולי בגלל זה זה נמשך…

  • תמר ושמעון  On 2 בדצמבר 2006 at 19:17

    מפתיע אותי כל פעם מחדש כמה המציאות נתונה לכוונה הפנימית שמתוכה אנחנו משקיפים עליה
    בכל יום אנחנו עוברים והולכים בן בני אדם, הזרים, דמויות חד מימדיות, צללים חולפים, כמו ניצבים בסרט שעוברים ומהלכים ברחובות
    דמויות רקע שבאופן טיבעי אין לנו שום סיבה וענין להתמקד בהם.
    הזרים ברחוב הם בני אדם מלאים, גם אני זרה ברחוב גם אני ניצבת אנונימית, כמה שזה נשמע מוזר
    איך אנחנו משקיפים על המציאות ככה משקיפים עלינו

    כשבאים עם מסר, שלט המזמין אותנו לקבל חיבוק, מחיצת הזרות הזו נופלת
    המסר הכתוב הוא המפתח המזמין אותנו להשקיף אחד כלפי השני אחרת
    מפתח המעניק נפח לחד מימידיות, וסטראוטיפים הופכים לבני אדם

  • שי  On 3 בדצמבר 2006 at 14:10

    איזה חמודים הסינים, הא?

    ואני מודה, תמיד חלמתי שידבבו אותי לגרמנית. לראות את עצמי מדבר גרמנית שוטפת, ועוד בטלוויזיה. כל אחד ופסגות חייו, את יודעת.

    וסתם שאלה, איך קוראים ללהקה הסינית ברקע – "sick puppies on stick"?

  • כרמל  On 4 בדצמבר 2006 at 1:06

    באותה מוסיקה, ללא תיאום לדעתי. אתה זוכר איך כשלסינים יש להיט אז כווולם שומעים אותו איזה חודשיים. אבל נראה שהם התקדמו מלהיטים טאיוואנים סכרניים לראפ אמיתי. השיר מעולה בעיני, אני מתה לדעת איך קוראים לו, שאלתי פעמיים בתגובות והם לא ענו 😦

    תמר ושמעון הנפלאים! מחכה לראותכם בקרוב ושתחבקו איתנו, איזה יופי!

  • שלומי  On 4 בדצמבר 2006 at 23:55

    "חיבוק בחינם".
    כאילו, נותנים לך חיבוק בחינם לא תיקח?"
    הייתי מצפה ל"חיבוק אוהב", חיבוק מלב אל לב" , אפילו "חיבוק דוב" הולך. די מדהים שבעצם אפילו לעניין שמתיימר לבטא את ההפך הגמור מחלחלת בסוו של דבר תרבות הכסף

  • כרמל  On 5 בדצמבר 2006 at 11:41

    היא כרגע השיח השלט, זה אירוני בעיני להשתמש בה כדי לתאר משהו שלא שייך להיגיון שלה. השינויים הכי טובים באים מבפנים…

  • שלומי  On 5 בדצמבר 2006 at 21:44

    אירונית.
    לא?

  • מרי  On 6 בדצמבר 2006 at 6:15

    אם יש טלוויזיה (גרמנית, סינית, מאלזית) – יכול להיות שגם אני אצטרף אליכם לחיבוקים.

    צריך להתאפר לפני כן? בכל זאת, טלוויזיה, ואפילו גרמנית… גם אני רוצה להיראות במיטבי, זה אנושי, לא?

  • כרמל  On 6 בדצמבר 2006 at 11:17

    דיברתי עם האוסטרלי שהתחיל את הכל והוא אמר לי שבהחלט כן, כי הוא חיבק ליד קניון ענק בסידני בתקופת סיילים שכל אחד הוריד את האחוזים כל יום, והוא החליט להציע את הדיל הטוב ביותר באופן אירוני לגמרי….

    אבי/מרי אתה תמיד מוזמן לחבק איתנו! אבל נראה לי שעידן הכיסוי התקשורתי הסתיים רשמית, אלא אם יגלו אותנו בשדרות בשבת הבאה….

  • שלומי  On 7 בדצמבר 2006 at 23:15

    נרגעתי.
    בפעם הבאה שאת מדברת איתו תאמרי לו בשמי את הפסוק:
    וַיְרַפּוּ אֶת־שֶׁבֶר בַּת־עַמִּי עַל־נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלֹום ׀ שָׁלֹום וְאֵין שָׁלֹֽום׃

    They have healed the hurt of the daughter of my people slightly, saying, Peace, peace; when there is no peace.

    Jeremiah 8:11

  • אלון ארד  On 21 בדצמבר 2006 at 12:30

    כבר אמרתי לך כרמל , אחרי שקראתי את הבלוג שלך בנוטס .
    חיבקתי אותך באמצע אוקטובר שוב בככר , ואמרתי לך סליחה .
    לא הערכתי נכון את הפרוייקט הזה .
    ואני מיצטער שנטשתי אחרי סוף אוקטובר ,
    בדיעבד , האהבה והפרוייקט הזה , אלוהים נתן לי את המתנה הכי גדולה שיכול לתת .
    אהבה , חברות אמיתית . ובת זוג .
    תודה לך כרמל , מכל הלב .

  • כרמל  On 21 בדצמבר 2006 at 16:59

    זה הזוג השני מהחיבוקים עד כמה שידוע לי. קטע.

  • דורי  On 31 בדצמבר 2006 at 1:40

    תודה לך כרמל שבאת לקבוצת לימודים שלנו , העברת לנו את החיבוק שלך במילים..והמשכת בדרכך..ואנחנו..נותרנו לכתוב שלטים…
    לעמוד עם הצעת החיבוק הכתובה…בידיים פתוחות…
    ולחכות לפעולת הקסם..
    אכן…זה פעל…
    ממוכוניות שלחו נשיקות..
    אנשים שבהתחלה חשדו…חזרו לעברנו וחיבקו..
    נהג מיניבוס קו 4 ירד אלינו לקבל חיבוק..
    ואנו..חזרנו שמחים..עם תחושה שהכל אפשרי…
    ואו…
    להעצים את המבצע…
    לחייך…

  • כרמל  On 31 בדצמבר 2006 at 12:20

    שימוש חוזר ברחבי הארץ ותספרו על זה שניתן לינקים.

  • סֵג  On 4 בינואר 2007 at 15:08

    > מסתמן הטרנד הבא:
    > רובין הוד מודרני, לפזר כסף ברחובות.
    > מישהו מתנדב להומאז' הישראלי? גאידמק
    > אולי?

    באיזור השרון לפני כמה שנים הייתה קבוצה שהדביקה שקלים על כל מיני דברים. לא צורף לכסף שום סימן מזהה.. אני חייב לומר שזה היה אחד מהדברים היותר מגניבים שראיתי כאן.

%d בלוגרים אהבו את זה: