סוד ההגשמה

הלהיט האחרון בז'אנר הדוקו-רוחני מגיע אלינו מחברת אינדי אוסטרלית ושמו "הסוד", לצפייה בתשלום סמלי באינטרנט בלבד  או בהזמנת DVD (עדכון: יש גרסה חינמית חדשה בתרגום עברי!). אפשר לראות ביו טיוב 10 דקות מחלק קצת יותר מעשי בסרט כדי להתרשם. הסוד מכוון להגשמה שלנו בעולם, שזה בערך כל מה שיש לנו לעשות כאן, ומספר לנו מהו החוק היחיד שרלוונטי לנו. תקראו לזה אלוהים, יקום, האני העליון או סנטה קלאוס, אבל יש רק חוק אחד רלוונטי ביקום והוא חוק המשיכה שעיקרו: דומה מושך דומה. במשך דורות ניסו אנשי דת או מדע לעמוד ביניכם לבין החוק הזה ולשוות לזה סיבוך ייתר, כשבעצם כל אחד מכם הוא אלדין עם מנורת משאלות ביד. אז עכשיו, מדענים, פילוסופים, אנשי עסקים וסופרים, עומדים בפניכם ומספרים לכם שזה הרבה יותר פשוט ממה שדמיינתם. היקום הוא קטלוג ענק של איקאה, רק תחלמו. 

נשמע לכם פשוט? אולי בגלל שזה אף פעם לא היה באמת סוד. זה מתחת לאף שלנו מאז ומעולם, מפתגמים כמו "אין דבר העומד בפני הרצון" ועד לאבחנה שהעשירים רק מתעשרים והעניים עניים יותר. זה כל כך טריוויאלי שמישהו היה צריך לבוא ולהצביע על זה כסוד גדול שמסתתר מפנינו במקום שבו הכי בטוח להסתתר, מתחת לאף. אז אני בהחלט ממליצה לראות את הסרט, הוא ממקד אתכם על זה ככלי של ממש וזה מדהים לראות כמה זה פשוט עובד, אין דרך אחרת, זה כמו שכוח הכבידה פשוט עובד. אז תשאלו ובצדק, אם ככה, איך ייתכן שאין לי כרגע את כל מה שאני רוצה?

קבלה כפעולה אקטיבית

הסרט מגדיר את תהליך היצירה/הגשמה כתהליך של 3 שלבים, כמו שראיתם בקטע שלינקקתי אליו:  בקשה, תשובה, קבלה. וכשאנחנו לא מקבלים מה שרצינו, על פי הסרט, הבעיה אינה בתהליך האוטומאטי של בקשה-תשובה אלא בקבלה שלנו. אנחנו לא תמיד מכווננים על מה שאנחנו רוצים ולא מצליחים לקבל אותו אפילו אם הוא תלוי לנו מעל הראש. זה מאד נכון שקבלה אינה פעולה פסיבית, ועם כל הפמיניזם הזה הגיע הזמן שמישהו יוציא לאור את האנרגיה האדירה שצריכה לזוז באופן אקטיבי כדי שאדם פשוט יקבל. שימו לב כמה אנרגיה מושקעת בפסיביות שדורשת פתיחה, הכלה, הפנמה, למידה, שינוי…תסתכלו על הפועל לקבל כמאד אקטיבי. רמז דק, גם תורת "הקבלה" עוסקת ברעיון הזה. לפעמים אין לנו מקום לקבל מרוב דברים/תפיסות אחרות שאנחנו מחזיקים בהם ונדמה לנו שזה סותר או שזה מהווה התנייה וצריך קודם לפנות מקום כדי לקבל. לזה הסרט לא מתייחס כלל.

אחת מנקודות השינוי הפרקטיות ביותר בסרט קשורה באחד מעיוותי הקבלה הגדולים ביותר, שהוא לבדו עשוי לשנות את חייכם: היקום עובד עם ערכים מוחלטים, הוא לא שומע את מילות השלילה. כשאנחנו כל כך ממוקדים במה שאנחנו לא רוצים, אנחנו מושכים עוד ממנו. או בעברית: "אשר יגורתי בא לי". אני יושבת מול הסרט ופתאום יורד לי אסימון למה קמפיינים נגד משהו אף פעם לא מצליחים, הם פשוט ממקדים עוד אנרגיה במי או מה שהם מתנגדים לו ונותנים לו עוד כוח. האגודה למלחמה בסמים או למאבק בסרטן או בעוני, רק נחשפים לעוד סמים ועוד סרטן ועוד עוני, ובצורה עקיפה לכאורה אך ישירה מאד, מעודדים זאת. מישהו ראה קמפיין נגד סיגריות שהצליח להוריד אנשים מסיגריות? (גם המגעילים שבהם, על פי מחקרים, רק הזכירו לאנשים שבא להם לעשן ולהרגע מזה) ואיך מישהו ש"מנסה להפסיק" יכול בכלל להפסיק כשהוא בעצם ממוקד בעישון? המיקוד הוא לא בפועל אלא בערך, דא! 

תחשבו על המהפכנות שמתגלה כאן לגבי התמכרות באופן כללי: אם גמילה מוגדרת ע"י המנעות מ-, אז מה הפלא שמכור נותר מכור ותמיד בסכנת נפילה? האם לא ראוי להקדיש את המאמצים דווקא למצוא את מה שאותו אדם רוצה כן לעשות ולהתמקד בזה? כשאני בפאב לפעמים ממש קשה לי עם זה שאני לא מעשנת כי אני שמה לב שאני נאלצת להיות ממש נוכחת, כי אין לי משהו להתעסק איתו. צריך המון בטחון לזה. אולי העבודה האמיתית להפסקת עישון חברתי היא עבודה על בטחון? כל אחד צריך למצוא לו את ההגדרה שלו.

אבל העיקר שתעזבו את הנגד, תתמקדו בבעד. מי שרוצה זוגיות לא צריך לחשוב כל הזמן על הלבד שלו. למעשה, נראה לי שפעילות שמוגדרת כסינגלז או פו"פ כשלעצמה מקבעת אותך במעמד הזה, אולי זה המקור האמיתי של הרתיעה מהלייבלים הללו, אנחנו מריחים את זה. הנה רעיון מעניין לניסוי חברתי שלא עולה כלום: שכנעו את האקדמיה ללשון לשנות את המילה "בית חולים" לבית מרפא או בית בריאות. תרגילו אנשים להשתמש בזה ולהתמקד בזה, כך שהם מבקשים מהאמבולנס גם ברגעי החירום להביא אותם לבית המרפא. אחרי כמה שנים תמדדו את הסטטיסטיקות של האשפוזים וההחלמות וכל זה. יש לי תחושה שיהיה שינוי ניכר. מישהו רוצה לעזור לי לעשות את זה? מדובר בהליך של בירוקרטיה ויח"צ בלבד.

שאלה שלא כהוגן

אז למרות שהסרט נותן אחלה השראה, יש לי כמה בעיות איתו. אני חושבת שהוא לא הלך עד הסוף עם הכלי הזה ויש בו כמה אי דיוקים בעייתיים. יש מידה של חוסר אחריות בלשחרר ג'יני עוצמתי כל כך מבקבוק מבלי לטפל בכל היבטיו, ללא הוראות שימוש מפורטות ותופעות לוואי. כאילו, חשבתם על זה שאולי הייתה סיבה אחרת מלבד שליטה, שהידע הזה לא הוכר כידע ונשמר בסוד, משהו כמו הגנה עלינו נניח? כמי שמתעסקת כבר כמה שנים מכמה כיוונים בעניין של הגשמת יעדים, הרשו לי להשלים את התמונה על פי מיטב הוראות השימוש שניתנו לי, למען לא תזיקו לעצמכם. 

זה נכון שתהליך הבקשה-תשובה הוא סוג של חוק טבע ביקום אבל זה לא נכון להגיד שהוא אוטומאטי והבעיה היחידה זה בצד המקבל. כמו בכל מודל תקשורת בסיסי, מרכיב ה"רעש" יכול להפריע בכל שלב בתהליך. נתחיל בבקשה: שמעתי סיפור על אישה רוחנית ומקסימה שביקשה לעצמה להיות לאחד עם האלוהות והיקום. היא התכוונה לתודעה מוארת אבל היא מתה בטרם עת. כן, באמת. גם זו דרך להיות לאחד עם היקום. הגדרה של יעדים אינה משימה קלה, דווקא בגלל שבאמת מקבלים בדיוק מה שמבקשים. היעדים צריכים להיות מאד מדויקים מחד ומאד גמישים מאידך ויש להתאמן על כך ולקבל פידבקים, כי יש לנו נקודות עיוורון לגבי האופן בו אנו מגדירים יעד ואנו עלולים לגלות שתוצאה וכוונה לא תמיד מישרות קו, או לקבע את עצמנו עם עתיד שהוגדר במונחי רצונות האתמול. 

רבים מאתנו מגדירים יעד של זוגיות למשל, מנקודת המבט שלנו. "אני נשואה לגבר חכם, יפה וטוב לב" נניח. אבל איפה ההדדיות? ומה את בשבילו? את מאושרת בו והוא אומלל ממך זה נישואין טובים? ואולי כדאי להוסיף את המילה "בעיני" כדי שהוא לא יהיה יפה בעיני כל הסביבה חוץ ממך, למשל? זכרו, היקום עובד עם ערך מוחלט, מה שתבקשו זה מה שיהיה, לא יותר ולא פחות. או כמו שאומרים אצלנו "הצור תמים פעלו", דיוק זו האחריות שלכם. ההמלצה היא לנסח את היעדים בזמן הווה כי זה כבר ישנו ביקום וזה כבר שלכם ולנסח אותם בתבניות מדויקות שמכסות את כל האפשרויות אבל גמישות מספיק כדי להכיל שינויים. אפשר למשל לכתוב על בן הזוג המבוקש שהוא "כל מה שאני מחפשת בגבר ואני כל מה שהוא מחפש באישה". ככה שזה יהיה נכון לכם בכל זמן, ולתאר את האיכויות שאת רוצה מהקשר. וזה לא שאלוהים הוא קרציה של סמנטיקה, היקום ממילא קורא יותר תדרים אנרגטיים של מחשבות מאשר את רובד השפה. אבל השפה זה מה שעוזר לנו להתמקד על תדר מדויק, כפיש?

ניקח דוגמא מהסרט: אחד הדגשים שם הוא על למשוך אליך כסף ושפע כלכלי. הכול טוב ויפה אבל שימו לב, האם כסף הוא אמצעי או מטרה? האם לא עדיף לבקש ישירות את מה שבאמת רוצים לעשות עם הכסף הזה ולתת ליקום לדאוג לדרכי ההגשמה? אם אתה באמת יכול להגשים כל דבר, האם אתה באמת צריך כסף? האם ייתכן שלכסף יש תופעות לוואי שייקחו את החיים שלך למקומות אחרים מאלו שעבורם רצית כסף מלכתחילה? הבחינו בין אמצעי למטרה והשתדלו לבקש רק מטרות. בקשו איכות מסויימת ולא אדם ספציפי כי גם הוא רק אמצעי לאותה חוויה שאתם מחפשים. בקשו פרנסה מספקת לכל צרכיכם ורצונותיכם המשתנים, למשל. אל תגידו ליקום איך לעשות את זה כי אולי יש לו דרכים טובות יותר וזכרו שהרצונות שלכם בסכום או אדם זה או אחר אולי ישתנו אבל האיכות הבסיסית שאתם רוצים יציבה יותר. עבודת בירור הרצון האמיתי שלנו היא חלק קריטי בהגשמה, שהסרט לא נותן לה מקום אך מסורות רוחניות (גם אצלנו בחסידות זה מרכזי) יכולות להעסיק אותך גלגול חיים שלם רק בעניין הזה.

למי שרוצה להתעמק בעניין דרך היהדות אני ממליצה על קריאה חתרנית של מסכת תענית בתלמוד. המסכת כולה עוסקת בעצם בהגשמה (דרך רעיון הגשם) ובאופי הקשרים בין האדם לאל/יקום. נתחו את תהליך בקשת בקשות הגשם של חוני המעגל למשל. זה מעניין שבעברית העתיקה לא משתמשים כלל במילה בקשה אלא שאלה. לשאול זה לבקש. וכשחכמי התלמוד מתישים אותנו עם ההבדל בין להזכיר את הגשמים לבין לשאול את הגשמים הם בעצם דנים על מהותה של בקשה, האם הבקשה שמסתתרת בכל שאלה מסתתרת גם בכל אזכור? בהמשך המסכת יש התייחסות לאופן בקשת הבקשות בקטע שבו מדברים על "שאלה שלא כהוגן" ומדגימים על "דילים" שונים שנעשו עם האל במקרא. בקיצור ח'ברה, יש פה עבודה. Be careful what you wish for. 

הרצון והיצר

התשובה של היקום היא אמנם סוג של אוטומאט אבל מלבד פעולת הקבלה החלה עלינו, יש גם כמה גורמים "אובייקטיביים" יותר שנעמדים לעיתים בינינו לבין התשובה המיוחלת. בתלמוד אומרים על התלמיד החכם שכגודל תשוקתו לתורה כן גודל יצר הרע שלו. הדבר משקף עוד סוג של חוק רוחני שהסרט לא עוסק בו והוא שכנגד כל כוח רצון ונחישות קם כוח התנגדות שווה לו בעוצמתו. מבזק חדשות: יש רוע בעולם, פיזי ומטאפיזי. יש אנשים וכוחות שלא רוצים שתשיגו את מטרותיכם, שמתחרים בכם, וצריך ללמוד איך לעבוד איתם כי שוב, אם נתמקד בהם ובהתנגדות אליהם או בתחרות איתם, הם מנצחים ומתעצמים. זה משהו שאנחנו מבינים בראש אבל ממשיכים לעשות בגוף וברגש ובייחוד במשק האנרגיה. 

אני לומדת כבר כמה שנים קורסים של עבודה אנרגטית שעובדים רק על הדברים האלה, של איך להיות עצמנו בעולם בתוך כל כוחות ההתנגדות לכך בתוכנו ומחוצה לנו. זהו היבט נוסף של בירור הרצון במובן של הבדלת המוץ מן התבן וזה כולל אגב את עבודת הפינוי של ההיאחזויות שלנו שכבר לא מתאימות לנו. מי שקרא את כל מה שכתבתי עד כאן בשקיקה ומתכוון לנסות לעבוד עם יעדים, מוזמן ב-20.1 בחמש בערב לסטודיוגה בפרדס חנה, לקבל קריאה אנרגטית והילינג על החסמים הללו במסגרת אימון בקורס שלנו. עוד פרטים פה ובטור השמאלי תחת "הצעות מעניינות".

אז לכו תגשימו את עצמכם בזהירות ובנחישות. ומי שרוצה פידבקים על ניסוחי יעדים יכול לכתוב לי דרך "כתבו לי", אני מנסה להשתפר בראיית נקודות עיוורון כרגע. בהצלחה!

נ.ב תודה לתימורה על הפרובוקציה במייל שגרמה לתוספת הזו: אי אפשר לבקש משהו עבור אדם אחר. אפשר לאשר יעדים של אדם אחר ולחזק אותם ע"י להיות בהסכמה עימם, זה מה שקורה אולי כשמתפללים על מישהו או מברכים אותו, מחזקים את הבקשה שלו לעצמו בתמיכה. אבל כל אחד והקארמה שלו, גם אם אוהבים אותו מאד, אפשר לבקש עבורנו שיהיה קל איתו, אבל כל אחד אחראי על ההשתנות והיצירה שלו. 'צטערת. יש עוד בטח אלף עקרונות יעדים שלא נגעתי בהם, אמרתי לכם שזה מדע בפני עצמו…

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • eln  On 6 בדצמבר 2006 at 22:38

    נשמע שכל כך קשה להתכוונן, אבל בעצם נדמה לי שזה מה שאני עושה באופן טבעי ואוטומטי רק מחיבור של שני קווים מהותיים בחיים הבוגרים שלי: להיות קשוב לרצונות שלי ולהיות בטוח ביכולות שלי, גם אלה שאני לא מודע להן.
    מאליהם נוצרים התוצרים הבאים: יש לי ביטחון בעתיד (שלי ובכלל), סוג של אופטימיות לא זהירה, פרופורציות לחיים, יכולת מסוימת לאהוב, וחיפוש מתמיד אחר סינרגיה כתחליף למאבקים.

  • כרמל  On 6 בדצמבר 2006 at 22:42

    בקורס אנחנו עובדים הרבה גם עם צחוק. שעשוע, הומור והשתטות הם מפרקי התנגדות ופחד ידועים.

  • דבורה  On 6 בדצמבר 2006 at 23:20

    זה חכם ואפילו נראה כנכון ,אבל צריך גם לתת מקום לחלומות …
    אגב בבני-ברק יש בית-חולים ששמו "מעייני-הישועה " מתוך אותה מחשבה .תודה על הרשימה המעניינת .

  • כרמל  On 6 בדצמבר 2006 at 23:39

    של עומק וקרקוע למציאות רק אם יוצרים לו כלי טוב, גבולות טובים.

    דבורה הזכרת לי משהו אחר עם מעיינות הישועה. מה יקרה אם נשנה את השם של בתי המשפט ל"שערי צדק"? 🙂

  • דניאלה  On 7 בדצמבר 2006 at 9:22

    תודה כרמל על הרשימה הזו, שמעתי על ה"סוד" אך את הראשונה [לידיעתי] שמתייחסת אליו.
    אני הושפעתי מאוד מהסרט בליפ. איך את רואה את היחס בין שני הסרטים?

  • אבי  On 7 בדצמבר 2006 at 10:35

    אהבתי.

    "שימו לב כמה אנרגיה מושקעת בפסיביות שדורשת פתיחה, הכלה, הפנמה, למידה, שינוי…תסתכלו על הפועל לקבל כמאד אקטיבי"

    הנה, כרמל, האמת מונחת לך מתחת לאף.

    אז איך זה שעדיין קשה לך כל כך לקבל כותבים מסויימים ב"רשימות"?

    "אני מנסה להשתפר בראיית נקודות עיוורון", את כותבת.

    גם אני.

    ברוכה הבאה למועדון.

    את עדיין חייבת תשובה. אם לא לי, לעצמך.

    אני מחכה

  • הילה  On 7 בדצמבר 2006 at 11:18

    אשמח לשמוע עוד על איך להתמודד עם אנשים שמתנגדים לנו ולרצונות שלנו ואיך ללמוד להתקדם לכיוון שאנחנו רוצים בו למרות הכוחות המנוגדים לנו.

  • יצחק  On 7 בדצמבר 2006 at 15:40

    "יגורתי", אומרים קבליסטים, זה מהשורש לגור. המגוּרים השונים והמשונים שבני אדם בונים לעצמם, תפקידם להגן עליהם מפני הסביבה. כלומר "את אשר יגורתי בא לי" פירושו (עפ"י קבליסטים) שפחד לא מוצדק מהסביבה גורם לרגרסיה, לנסיגה אל המגורים. מגורים לא רק במובן הפיזי.

    ומי הם אלה שזה קורה להם (עפ"י קבליסטים)? אלה שנגועים במילות הספק: אם, אולי, יתכן, יכול להיות, וכו'.

    "צדק" ו"משפט" זה לא אותו דבר, אם כי אלוהי ישראל ממונה גם על זה וגם על זה. תורת המשפט ובתי המשפט דנים בעניינים ש"בין אדם לחברו" ולא יכולים לעשות צדק אלא מקסימום לרדוף צדק.

    ואם כבר השורש הזה צ.ד.ק: מיהו צדיק? זה שמצדיק, שמחפש את הטוב והחיובי שבכל אחד (ורשע הוא מי שמרשיע).

  • iala  On 7 בדצמבר 2006 at 17:14

    והמשפט: "עבודת בירור הרצון האמיתי שלנו היא חלק קריטי בהגשמה…." הזכיר לי עבודה חשובה שקצת זנחתי לאחרונה.

    תודה !

  • כרמל  On 7 בדצמבר 2006 at 18:53

    לדניאלה – אני חושבת שהסוד שונה מהבליפ כי הוא ממוקד בכלי אחד בלבד והוא לא מתיימר לקשור אותו לתגלית מדעית, מהבחינה הזו הוא פחות מושך אש אבל נדמה לי שהמסר בא מאותו מקום.

    הילה – מוזמנת להרשם לקריאת הילה ולהתנסות בסוג של תקשורת כזה לגבי המרחב שלך.

    אבי – מה שכתבתי אצלך בבלוג הוא תחושה אישית, אהבתי מאד את הסגנון בהתחלה ועכשיו פחות, לא שאתה צריך להתאים את עצמך אלי אבל לא הבנתי מה זה קשור לפוסט הזה ואיזו תשובה עוד לא החזרתי?

  • legal alien  On 7 בדצמבר 2006 at 19:59

    מענין
    אבל לציניקן כמוני קצת קשה לקבל. לענין הנסוי המוצע עם בתי החולים, אני רוצה רק להעיר שבשפות הלטיניות, ודאי שבאנגלית המונח המקובל הוספיטל אינו מקביל לבית ה"חולים" השלילי, ושורש המלה דוקא במקום החיובי של אירוח, הכנסת אורחים וכיו"ב (אני קצת מפשט לצורך הענין). ביטויים רווחים נוספים כמו medical center או health care provider גם הם מיישרים קו עם המחשבה שלך, אבל לא עושה רושם שיש לזה השפעה על מספר מאושפזים או אחוזי החלמה

  • אבי  On 7 בדצמבר 2006 at 21:59

    זה מה שכתבת אצלי: "אבי, אני מנסה לחשוב למה זה מפריע לי כל כך פה, ולמה אם היית יושב לצד הרווק והנביא בהכחשה בישרא זה לא היה מזיז לי… אין לי עדיין תשובות ברורות, אולי הפלטפורמה הנקיה הזו עושה לי לי התחסדות בלב"

    חשבתי שזו הבטחה לאיזשהו תהליך מחשבתי אצלך. את בטח יודעת שהדברים שהכי מעוררים בנו התנגדות, לוחצים על טריגר משמעותי בתוכנו.
    או שלא.
    טעם וריח.
    לגיטימי.

    יום טוב

  • כרמל  On 7 בדצמבר 2006 at 23:48

    חושבים על זה כשמגיעים לשם. שפה יכולה רק לעזור אם מסבירים את הכוונה בשינוי ואנשים זוכרים ומתכוונים לזה בהיזכרות, לבריאות ולא לחולי.

    אבי – תהליכים מחשבתיים לוקחים אצלי המון זמן בלופים עם דברים אחרים. דברים שאני כותבת בבלוג הזה הם תוצר של קישורים והקשרים שכרוכים זה בזה המון זמן. אם אין לי תשובות הן לא יבואו בשלוף למחרת. יום אחד.

  • קלמן  On 8 בדצמבר 2006 at 11:25

    סחתיין על הדיאלוג עם כרמל, אמרת בדיוק מה שהייתי אומר לה אילו חשבתי שיש בכך טעם(מודה ומתוודה, פעם גם אני חשבתי שיש טעם)

  • תמר ושמעון  On 9 בדצמבר 2006 at 0:08

    כשאני בפאב לפעמים ממש קשה לי עם זה שאני לא מעשנת כי אני שמה לב שאני נאלצת להיות ממש נוכחת, כי אין לי משהו להתעסק איתו
    ומה שמדהים זה שהעולם מסביבנו מלא
    גם כשהחדר ריק מאנשים הוא מלא
    שמעון ואני גם בגלל שאנחנו צלמים אנחנו אוהבים פשוט לראות
    אנחנו מתעוררים מדי רגע אל העולם כל מבט וכל התמקדות אל גירוי היא התעוררות והתחברות
    זו פעולה הדואלית
    מהפנים אל החוץ האנטגרציה שלנו עם הסביבה
    אנשים מותנים לא להגיב ולהתיחס לסביבה שהיא סטטית פאסיבית
    אנחנו מגיבים לגירוים
    הקבלה היא באמת פעולה אקטיבית
    אנחנו מקבלים ומתיחסים למציאות הקימת מסביבנו באופן מודע ויזום
    מכניסים אותה לתוכינו
    אנחנו אמורים להפעיל את החושים שלנו לכוון אותם אל הסביבה
    ולא להגיב באופן אוטומטי לגירוי
    זהו תרגיל ואימון של התודעה והזיכרון
    להיזכר שיש לנו חושים ושאנו אמורים להפעיל אותם
    גם אם אדם מוצא את עצמו יושב לבד בפאב
    הוא צריך להזכר להשתמש בחוש הראיה שלו להתבונן ולהנות מהנוכחות שלו במקום, לחגוג את חושיו

  • עותי  On 11 בדצמבר 2006 at 14:32

    מעניין שהפירוש שלך התמקד בהורדת מתווכים ביננו לבין הגשמת היעד
    המתווך הראשון הוא הכסף. וואוו, רעיון חכם ! אימצתי בשתי ידים!

    עותי

  • עותי  On 12 בדצמבר 2006 at 13:18

    לאחר שגם הוא צפה בקטע.
    גרהארד היטיב לנסח את מה שהפריע לי

    Sounds interesting. But wishes from the ego only lead you to be centered more in your ego – to become more ego oriented.
    But I believe that finding YOUR OWN TRUE SELF would be much more satisfying

  • כרמל  On 12 בדצמבר 2006 at 13:46

    זה חלק מבירור הרצון האמיתי 🙂

  • צליק  On 12 בדצמבר 2006 at 17:44

    "יש מידה של חוסר אחריות בלשחרר ג'יני עוצמתי כל כך מבקבוק" את כותבת
    וההגדרה הזו משעשעת למדי אם מבינים שכל אחד מאיתנו בורא בדרך הזו את המציאות שלו כל הזמן..פשוט אין דרך אחרת . כך באופן לא מודע – באותה הקלות שבה אנו נושמים.
    אני מניח שהסרט מנסה ללמד להשתמש בכלי הבריאה שלנו באופן מודע . איזה שד משתחרר מהבקבוק עקב כך ? למי שעובד כבר על ניסוח בקשות מהיקום חשוב לזכור שהיקום ניטראלי לחלוטין –
    למשל : אתה חווה קשיים ביחסים שלך עם ילדיך . ואתה מתפלל (מבקש ) מהיקום להיות הורה
    טוב יותר לילדיך . אם הרעיונות שלך על הורות טובה כוללים : משמעת "צבאית " ,
    הענשה גופנית וכו' , זה בדיוק מה שתקבל – עוד "הזדמנויות" לתרגל הורות טובה כזו .
    בקיצור : ליקום "אין דעה " בנושא הורות טובה …הוא כאן כדי להפוך את הרעיונות שלנו למציאות .
    אז אולי כדאי לבדוק היטב את מערכת האמונות שלנו בנוגע למציאות .

  • כרמל  On 12 בדצמבר 2006 at 18:03

    את הרעיון הזה ע"י אמירה שהיקום עובד בערכים מוחלטים (זו הניטראליות) ולהסביר שבקשת יעדים כוללת תהליך של בירור ושינוי אמונות, בדיקו בגלל זה "סוד" ההגשמה אינו כזה פשוט וקל לשימוש והסרט עושה רק חצי עבודה. באמירה על הג'יני הבעתי חשש שחצי עבודה לעיתים מזיקה יותר מהסתרה של המנגנון….

  • אורן א  On 21 בינואר 2007 at 22:54

    אהבתי את האופטימיות בסרט, ואת התחושה שיש לי שליטה על מה שקורה בחיי. אבל משהו היה חסר לי שם.
    כמה פעמים ספרת עד 10 ושום דבר לא קרה?
    אז לי זה קרה הרבה פעמים (ואני בטח לא לבד). התכוונתי, הייתי אופטימי, ומשוכנע שזה יקרה, אבל… שום דבר לא קרה.
    אז אפשר להגיד שאני לא באמת התכוונתי, אפשר להגיד שאני לא יודע איך. אולי, אבל מצד שני יש הרבה דברים, (ולרוב המהותיים יותר בחיי) – שכן קרו.
    אז מה חסר בתיאוריה? – לדעתי מה שחסר הוא עקרון ההרמוניה.
    מה הכוונה? – אני יכול להתכוון ולשדר ליקום הרבה דברים – טובים, נחמדים, רעים, נבזיים, וכו' – הם יתממשו כשיש הרמוניה בין ההתכוונות שלי לבין הסביבה בה אני נמצא (למי שרוצה ל"יקום").
    כשאני מתכוון ואין הרמוניה עם הסביבה – זאת כנראה לא הדרך הנכונה ממילא, וכנראה שטוב שכוונותי לא התממשו. יש דרך אחרת שכן עובדת בהרמוניה עם הסביבה, עם האנשים מסביב, עם העולם. ואם אני אתכוון למצוא את הדרך הזאת, יש סיכוי טוב שאני אמצא…

    אה, ו… לכרמל 🙂

  • AZ  On 6 במרץ 2007 at 23:24

    אחלה מאמר … כל הכבוד!
    ניתן לצפות כבר עכשיו בסרט הסוד עם תרגום עברי באתר:

    http://www.hasod.co.il

    In-Joy

  • שירה חורש  On 12 באוקטובר 2007 at 15:28

    לא ידעתי שזה סוד, האמת. אני חיה את חיי כך כבר שנים רבות :- )

  • NINKAHO איש הצדק  On 12 באוקטובר 2007 at 15:31

    קודם כול קבלי פידבק על הכתיבה היפה, הסוד בעצם על ידי סרט ממחיש בצורה ויזואלית את מה שכתב פרופסור גו'זף מרפי בסיפרו "כוחו של התת מודע" ,לכן הסרט כעקרונית לא מחדש כלום למרות שנחמד ליראות אותו כדי לחזק את הרעיון של החשיבה החיובית וכוחה.

    לכן כאיכות מחשבותינו כך איכות חיינו.

    יפה כתבת ואמרת שחשוב לדעת מה מבקשים וזה יפה שהתמקדת בזה כי זה יכול להיות מסוכן.

    אהבתי מאוד מה שכתבת"? אם אתה באמת יכול להגשים כל דבר, האם אתה באמת צריך כסף
    ?
    שכנגד כל כוח רצון ונחישות קם כוח התנגדות
    שווה לו בעוצמתו

    בתור אחד שהרבה זמן בקטע של חשיבה חיובית אהבתי מה שכתבת.

  • אלמונית (ובצדק)  On 13 באוקטובר 2007 at 20:35

    אני עובדת עם הסוד כחצי שנה – וחיי אכן השתנו !
    אני בתהליך מודעות מספר לא מעט של שנים , אך מה שהסוד נתן לי זה את הצד הפרקטי והחומרי שהיה חסר לי !
    ידעתי כיצד לחיות "נכון" אך לא ידעתי כיצד לכוון לכסף, לבקשה= קבלה .

    מאחר ותמיד הייתי מתעסקת ב"איך זה יגיע" ?
    ולכן זה לא ממש הגיע …
    גם שאיפותיי גדלו בצורה ניכרת , כי איני דואגת כיצד זה יקרה .

    כתבת מדהים ואני הולכת לשמור זאת המועדפים שלי .
    דבר נוסף ואחרון : הכל קשור להרגלים !
    אני סיגלתי לעצמי שבבוקר אני עם הקפה בפורום הסוד (באתר הישראלי)
    ובמשך היום מאזינה למדיטציה של מיגנוט (יוסי קדמי)
    וכמובן מכירה תודה !

    יש לי מחברת מלאה בהגשמות שכבר קרו לי בצורה נפלאה !

    מאחלת לכולם ולך שפע אינסופי בכל תחום שתבחרו
    🙂

  • ערן  On 25 בנובמבר 2007 at 20:36

    מה זאת אומרת שכנגד כל רצון יש כוחות שפועלים בדיוק במשקל ההפוך לרצון שלי,,,
    אפשר להתעמק בנושא…?

  • עירא  On 11 בדצמבר 2007 at 17:03

    קרא קצת על המושג "אפקט פלאסיבו". אין כאן שום כוחות מטאפיסיים, טכניקה פסיכולוגית פשוטה – תחשוב חיובי. זה הכל. אנשים שלא מחפשים תמיד מה רע פשוט מתמודדים אחרת עם מכשולים. זה לא תמיד עובד, זה לא מדעי, אין לזה תשובה לכל דבר, אבל יש לזה יתרונות. זה הכל שאלה של איך אתה מטפל בבעיות שלך בחיים, האינטראקציה שלך עם הסביבה משתפרת כשאתה משנה גישה. זה לא שום כוחות או אלים ואין כאן שום קטלוג איקאה רוחני. זה רק מטאפורה כדי לגרום לך לקום על הרגליים ולעשות דברים אחרת.

  • כרמל  On 12 בדצמבר 2007 at 1:47

    המדעניסטים השוטים. הסיבה שפלצבו עובד זה בגלל שזה לא קשור לפלצבו ממילא. תרופה ופלצבו זהים בהשפעתם בגלל ששניהם דברים חיצוניים שאנשים תולים בהם תקוות בעוד הריפוי האמיתי שלהם מתרחש בחסות זאת ממילא.

    תרופות מטפלות בסימפטומים והעלמותם גורמת לאדם לחשוב שהבריא ואז הריפוי שלו עובד באמת. אני חייבת לומר לך שלמרות שאני מודעת את זה ולרוב לא צורכת תרופות, כששפעת תוקפת אותי בבת אחת, אני חופשי מרמה את עצמי עם תרופות. וזה עובד כמובן, הן מפנות קצת דרך לאנרגיה שלי לזרום ולרפא את הבסיס.

  • עירא  On 13 בדצמבר 2007 at 3:01

    תרופות שעובדות "רק מאמונה" זה הומאופאתיה. אם את לוקחת תרופות הומאופאתיות את באמת עובדת על עצמך.

    אבל תרופות שמפתחים במשך שנים ונבדקות ע"י הFDA, ויש להן השפעות כימיות והורמונליות בדוקות ברמה כימית או ממש מיקרוסקופית (כלומר התרופה עובדת גם בצלחת פטרי ולא רק בגוף) את לא יכולה לפטור כחסרת משמעות מלבד רוחנית. עשי לי טובה. אני משתגע כשאני קורא התבטאויות חסרות אחריות ואחיזה במציאות. (ואגב, יש בהחלט תרופות שנלחמות בגורמים ולא בסימפטומים, גם זה סילוף מוזר).

    עם כל חוסר הכבוד שלי לאמונות של אנשים בכוחות ויצורים מטאפיסיים, את גם לא יכולה לפסול מליוני שנות מחקר שהושקעו במאות ה20-21 כדי לשפר את חייך ובריאותך. אם תגידי לי עכשיו שפנצילין וכימותראפיה זה פיקציה, אני רוצה לראות אותך מסתדרת בכח האמונה בלי הפיקציות של בוילר מים ומחשב. את מוזמנת לענות לי בטלפאתיה בזמנך החופשי.

  • כרמל  On 13 בדצמבר 2007 at 9:37

    עולם כרגע בפוסט ישן, עירא. תרופות מערביות מטפלות בבעיות אקוטיות שכבר נוצרו אבל לרוב מדובר בסימפטומים, הם אלו שיוצרים את הצרות הנצפות, בעוד שורשי מחלה לא נמצאים בתחום הנצפה לרוב ורק ריפוי פנימי עוזר להם, מה שלא יפעיל את הריפוי הפנימי הזה. לרוב בזמן טיפול בסימפטום הקטלני, החולה מרגיש שהוא מרגיש יותר טוב והדברים זזים ואז הוא מזרים בלא מודע לרוב את הריפוי שמביא את ריפויו האמיתי (או שלא). הומיאופתיה אינה פועלת בכוח האמונה אלא ברמה האנרגטית, אחרת לא היו משקיעים בליצור תרכובת כל כך שונה ויקרה לכל דבר והיא לא הייתה עובדת על בעלי חיים שלא יודעים שהם צריכים להמין במשהו בכלל.

    אתה מוזמן להחזיק בתפיסה שלך, זה לא יגרום לי להרפות משלי. בסופו של דבר זו עניין של אמונה בשתי תפיסות עולם שונות שהרמה החושית שלנו אינה בנויה לההכיל הוכחה מי מהן "נכונה" ואפשר לשלב ולעבוד עם מה שעובד בשבילך, העיקר שיעבוד, נראה לי.

  • עירא  On 13 בדצמבר 2007 at 18:01

    הומאופאתיה נוסתה כבר בלא מעט מחקרים ולא נמצא בה שמץ אמת, למילה אנרגיה יש הגדרות פיסיקליות טובות וניתם למדוד אותה אבל ה"אנרגיות" של ניו אייג' והומאופתיה הן בדמיונם של ממציאי התורות האלו, אי אפשר למדוד או לצפות בהן במכשירי מדידה משוכללים, אבל אפשר גם אפשר לראות במדויק מה עושות התרופות שנוצרו ממחקר מדעי אמיתי.

    פלאסבו עובד גם על חיות, ועובד יופי, חבל שהנושא לא נחקר מספיק, כי _אין_ עדויות שהומאותפתיה יותר יעילה מתרופות קונבנציונאליות מלבד מחקרים קטנים מדי וסובייקטיביים מדי. אני מציע לך לקרוא בספרות. באותה הזדמנות חפשי מה הדרך שבא הומאופאתיה פועלת לטענת הגורואים שלה. זה סותר כל הגיון, מתמטיקה ופיסיקה מוכרת לנו. הייתי מת שזה יהיה כ"כ פשוט, כי זה היה מרחיב את תורות הפיסיקה והכימיה הידועות והופך את היקום ליותר מענין ומועיל, אבל כרגע זו רק ערימת תקוות ואשליות ללא בסיס, שחבל לבזבז עליהן זמן ומסוכן להסתמך עליהן לבריאות.

    בשורה התחתונה – אין לתרופות האלו תקיפות או ענין מדעי כי הסטטיסטיקות מראות בבירור שהן _לא_ יעילות כמו רפואה קונבנציונאלית. פשוט מאוד. הסיכוי של חולה להבריא פשוט נמוך יותר ממטופל קונבנציונלי, או לכל היותר שווה לשל חולה שלא מקבל טיפול בכלל. לכן אני לא רוצה להסתמך על זה ולכן לדעתי גם לך לא כדאי.

  • כרמל  On 13 בדצמבר 2007 at 18:37

    להמשיך את הויכוח מול חברתי ההומיאופתית, רחלי, ספציפית מול הפוסט הזה:
    http://www.notes.co.il/rakheli/13390.asp
    לי אין שום עניין לשכנע אף אחד ובטח לא להתווכח. אני לא מייעצת ולא מטפלת בחולים, זו פשוט הדרך שלי להבין דברים וככה זה עובד בשבילי.

%d בלוגרים אהבו את זה: