מלחמת העולמות 2

We interrupt this broadcast with an unbelievable live report of the possible arrival of the messiah. I never thought I'll say these words on CNN news, however, less than an hour ago the wailing wall of Jerusalem collapsed in the midst of the packed Friday afternoon prayer. Behind the wall stood this man, pale as a ghost and baring astonishing physical resemblance to King David, accompanied by a white donkey, just like the legend says. Around us are TV crews from around the globe. Let us all approach the wall now to hear what the man has to say.

הגיע הזמן. כולם אומרים את זה כבר הרבה זמן ובני כל הדתות והאמונות מחפשים את סימני הזמן. אך הם לא יודעים מהי משמעות הזמן, וכל אחד מהם מצפה לנרטיב ילדותי אחר, שיחסל את הקבוצות המתחרות וימליך את רעיונותיו כאמת הבלעדית על כדור הארץ. והזמן, בין אם מונים אותו לפי היהודים, הנוצרים, האסטרונומים של שבט המאיה או של אוניברסיטת הרווארד, הגיע. גיל ההתבגרות של כדור הארץ תם, באותה פתאומיות שבה כל ילדה מגלה שהסתיימה ילדותה. 

ובכל זאת, מתוך הבנה של הישות העליונה לצורך של בני האדם בטכסי מעבר על מנת לשים לב, הוחלט לבחור בנרטיב היהודי כשער כניסה, למרות כל העיוותים שנבעו מהאסטרטגיה הזו בפעם הקודמת. למזלם של בני האדם אין בנמצא אדם או רעיון שיהיה מוסכם על כולם, אך למרבה הפלא ועל אף הראיות המרובות במציאותם המשתנה והזורמת תדיר, בני האדם מאמינים בעקביות. אפילו שונאיהם של היהודים מתייחסים למיתוסים שלהם כאל בסיס העולם ויצפו לעקביות בעניין הזה. ואילו הקבוצות האחרות שמצויות בסודות הטבע וחלקן אף בסוד העניין עצמו, יודעות ממילא מה לעשות.

קריסת קיר הכותל הייתה רעיון של ישוע. הוא טען שסמל החומה מדבר באופן היעיל ביותר לתת המודע של האנשים והביא את הפופולאריות הבלתי מוסברת של הפינק פלויד כהוכחה. כצפוי, האברך הראשון שיצא מההלם, צעק ביידיש שהמשיח הגיע והשאר מיהרו להתפלל, לבכות או לצווח והשתטחו אפיים ארצה. המשיח הג'ינג'י פנה לעבר הנשים, זן שיש לו יכולת גבוהה יותר להתחבר לטבע נשמתו גם תחת דיכוייה של תודעה כוזבת, ואמר להן: "תתקשרו לערוץ 2 ולכל הרשתות הזרות. אני לא אומר מילה עד שלא יהיו פה מצלמות". 
 

 
"אתה מתכוון לדבר באנגלית?" צעק לעברו שגיא בשן מערוץ 2 בחוצפה ישראלית אופיינית, שזיכתה אותו במבטים רצחניים מכיוון האברכים. "זה שאין לו אלוהים זה לא מזיז לי", לחש המשיח הג'ינג'י לברוריה לנגנטל, היחידה שהרשה לה להתקרב אליו לצרכי תיאומים, "מה שחורה לי זו העובדה שבנאדם עם מראה מוזנח כל כך מתקבל לעבודה בטלוויזיה, בעוד שבחורה שנראית כמוהו אפילו לא מעיזה לחלום על זה. התקשורת היא המנגנון השני שאני מתכוון להפוך מהיסוד." מה הראשון, הפוליטיקה? שאלה ברוריה. "לאאא, כולם יודעים שהם דפוקים, הם יפלו לבד. אני מתכוון לדת, כמובן". 

ברוריה התקרבה אל סוללת העיתונאים במבוכה וביקשה משגיא לתרגם את דבריה לאנגלית עבור האחרים. "המשיח ביקש להודיע שלא יהיה צורך בתרגום משום סוג. כל צופה כאן וברחבי העולם ישמע את הדברים במו אוזניו בשפת אמו, בעוד שהמשיח יעצמו ידבר ביידיש". ביידיש?? למה לא בלשון הקודש? תמה הרב של ישיבת הכותל שעמד בסמוך. "זה בשביל נטורי קרתא" ברוריה ציטטה את המשיח, "הם איבדו את יכולת הקשב, גם אם הקב"ה עצמו יצבוט אותם באוזן הם לא ישתכנעו שזה סימן שהגיע הזמן. הוא צריך לדבר בשפה היחידה שהם לא מכחישים". בעוד הכתבים הזרים מסבירים את העניין בתימהון לצופיהם, המשיח הג'ינג'י החל לפסוע לכיוון המצלמות וכולם היסו את כולם.

 

זה מה ששמעו מי שהעברית היא שפת אימם:

חתיכת מטומטמים עלובים! זה בכלל, אבל לגמרי בכלל, אפילו לא בכיוון של מה שהתכוונתי!!! כמעט הצלחתם להחריב את העולם עם הפרשנויות המטופשות וחסרות ההיגיון שלכם, אידיוטים.  האם אתם באמת מאמינים שיש אל ששולח אתכם להרוג יציר בריאה אחר רק בגלל שבעיניכם העלובות והבורות הוא "אחר" באיזה אופן?  האם אתם באמת מאמינים שנשמותיכם אשר בחרו להגשים וליצור בעולם החומר נולדו רעות  ומה שיגאל אותן, זה להיחנק בחוקים מדוקדקים פרי פחדנותכם המטופשת וחוסר המעוף שלכם? בשביל זה להיוולד? זה מה שאתם חושבים על האלוהים שלכם? פחחחחח. נמושות.

תתכוננו להיפטר מכל הסיפורים האידיוטים שאתם אוחזים בהם, אומללים שכמותכם. הסיפורים האמיתיים שחנקתם ושכחתם מתחתיהם, יפים, עמוקים ומשמעותיים בהרבה, וגרסאות של דבר אחד המה. בתקופה הקרובה אלווה כל אחד ואחד מכם בחלק שלו בהרמוניה הזו. אבל לפני זה, יש כמה עיוותים שעלי לעקור מהיסוד, כי הכוח, הצרות, הבורות והפחד אכלו בהם כל חלקה טובה ולא אתן עוד שיופעלו בשמו של אף אל. בימים הקרובים תהיו עדים לפעילות שלי לביטול הדתות כמוסד חברתי. עצם המיסוד של הדת הוא עיוות ואי הבנה מהותית של תפקידם של הכלים שניתנו בידכם למען התפתחותכם. תשכחו מזה. Delete. Abort. Escape.  בימים הקרובים אתן לכם תורה חדשה, הפעם בלי חידות והצפנות, ראינו כבר לפי הרייטינג הנמוך של חמיצר שזה לא הצד החזק שלכם. 

בתור יריית פתיחה ולמען יראו וייראו, אני מבטל בזאת את מוסד הרבנות הישראלי שאין לו כל תפקיד או ביסוס הלכתי, לרבות בית הדין הרבני. בתורה שנתנו לכם אין תפקיד כזה. אפילו מלך לא כל כך התלהבו להמליך לכם, כי כל הרעיון היה שכל אחד מכם יהיה המורה של עצמו, כל עמך צדיקים, עם של כהנים, זוכרים שזה כתוב איפה שהוא? גילינו הבנה לחוסר הביטחון הילדותי שלכם והכמיהה שלכם לרב או גורו אבל אין לנו זמן יותר לשטויות הללו. תתאפסו ותיקחו אחריות על עצמכם, לפנינו עבודה רבה כעת. כל העגונות ומסורבות הגט, הנכן חופשיות לעצמכן, בימים הקרובים נארגן כמה שופטים אמיצים שמסוגלים לקרוא אצל חז"ל בפשטות כיצד נותנים גט לכל אישה שמאסה בבעלה, מבלי לערב את הפרשנויות הפחדניות והצדקניות של הרבנים לכך. עד כאן להיום, זה מאד מעייף להיוולד כמבוגר בפתאומיות, אני הולך לישון. 

בקהל שררה שתיקת יום הדין. אדוני המשיח, האם תתארח באחד ממלונות עירנו? התעשת ראש עיריית ירושלים. "אין מצב שאני ישן בחור הזה, דבר עם חולדאי אני רוצה חדר בהילטון עם נוף לים" ענה המשיח הג'ינג'י והקהל החניק זעקת תימהון. אתה מבכר את תל אביב החילונית, המשוקצת, על ירושלים עיר השם, אדוני המשיח? שאל אברך צעיר בהיסוס. "שאני אארוז לך מרק עם כרפעלעך? יהיה לך קשה למצוא שם מסעדה כשרה" הביעה ברוריה דאגה כנה. "אל דאגה יקיריי, תל אביב מלאה במסעדות כשרות, הן פשוט לא מוכנות לשלם למשגיחי הכשרות דמי חסות של 2000 ₪ בחודש, פי ארבע מערים אחרות" ליטף המשיח הגי'נג'י את ראשם של האברך ושל ברוריה הנבוכה. "תל אביב מלאה באנשים ששמים על עצמם מגבלות חמורות עוד יותר מהלכות הכשרות ומנסים לאכול מזון שיתאים לגופם ושגודל בתנאים של כבוד. יש שם אנשים שהבינו לעומק את הקטגוריה ההלכתית של צער בעלי חיים והם נלחמים להוקיע התעללות בבע"ח לשם הכנת אוכל, בעוד שאצלכם ברבנות, רחמנא ליצלן, נתקעו על קוצו של סכין בהלכות השחיטה ושכחו את המהות".

הצלם של ערוץ 2 פרץ בצחוק של הסכמה אבל המשיח היסה אותו. "שתוק, אתה לא יותר טוב מהם. אתה לא מאמין בכלום חוץ מבכסף ובג'וינטים שלך ואם אתה חושב שבאתי לשחרר אותך כדי שתעשה כל מה שעולה על רוחך, טעות בידך. אין לך מושג מי אתה כי אתה נותן לאגו שלך לעלות על רוחך. אתה לא מאמין בכלום אבל זה בעצם עצמך שאינך מאמין בו. אליך ואל שכמותך אני אגיע בסוף, כשתתחילו להתאפס ויתעורר בכם רצון לגלות מי אתם ומה אתם רוצים מהחיים האלה בעצם. רמז: אתה לא פה במקרה. למרות הדמיון העז במקרה שלך, אתה לא מוטציה של קוף, והרעיון המרכזי של העולם הזה אינו לשרוד את זה ברמות הנוחות הגבוהות ביותר. תתחיל משם, אוקיי? אני אחזור אליך."

 

אדוני המשיח, אתה יכול להוכיח שאתה באמת המשיח? שואל כתב ה-CNN בישראל. ומה בדיוק יוכיח זאת? מגחך המשיח הגינג'י. לא יודע, איזה נס אולי? מגמגם הכתב. המשיח הג'ינג'י פורץ בצחוק. לא השתנתם אה? עם כל הטכנוחכמולוגיה הזו נשארתם פגאניים כמו הזולו, אני אקנה את אמונך רק אם אעצור לך את השעון או אביא את הים לפאתי ירושלים, מה? עכשיו אתה מבין למה גיבורי התרבות של העם הזה הם אורי גלר וגאידמק? תשמע, כל התנ"ך אלוהים דיבר ועשה ניסים ומה יצא מכל הדיבורים והניסים? מישהו הבין או הפנים משהו? נאדא. ממחר אנחנו פשוט מתחילים לעשות. חוץ מזה, זה לא מספיק נס בשבילך שאתה שומע אותי באנגלית למרות שאני ממשיך לדבר ביידיש? 

המשיח כבר הגיע מזמן להילטון ת"א כשברחבת הכותל ההרוסה עוד התווכחו אברכים עם תיירים סינים שטענו שהם שמעו את המשיח בסינית באוזניהם. אולי הוא איזה שד או שטן, הרי גם לו יש כוחות, אולי זה בכלל לא המשיח, לחשו האברכים. אז מי זה המשיח, רק מי שאתה מסכים עם מה שיש לו להגיד? התערב תייר אמריקאי. למחרת בבוקר חיכו כל צלמי הרשתות המקומיות והזרות שהמשיח ייצא מחדרו ויתחיל את המהפכה, אך הפסקת הצהריים כבר חלפה ומשיח לא בא. מנהל המלון התנדב לדפוק על דלתו בזהירות אך לא היתה תשובה. בשש בערב לאחר שלא נרשמה כל תנועה בחדר, משטרת מרחב ירקון החליטה לפרוץ פנימה מחשש לבטחונו של המשיח. החדר היה ריק והמיטה הייתה מוצעת כאילו מעולם לא ישנו בה. על המראה חיכה להם פתק ביידיש שכל מי שהתבונן בו ראה אותו ככתוב בשפת אימו.

 

לשון הפתק עבור מי ששפת אימם היא עברית היתה: יצורים עלובים ופסיביים, חשבתם שאעשה במקומכם את כל מה שאין לכם אומץ לשנות, מה? התרגלתם שמישהו יבוא להציל אתכם מעצמכם, אבל אין מצב שזה יקרה. בשביל זה אתם פה, כדי לעשות את זה בעצמכם, כל אחד בעצמו. אתם יודעים מה צריך לעשות. אתם חשים את זה מבפנים. קחו את החוקים שלכם וחפשו את הבסיס הפשוט שלהם והתאימו אותם לזמנכם באומץ ומתוך חיבור לאמת שבלבבכם.

אין אלים שמלקים על טעויות שבאות מעומק הלב, אז תפסיקו לעבוד את אלי הפחד המקובעים שבראתם במוחכם ותתחילו לחיות. אין דבר כזה משיח. העולם הגועש הזה בחוץ, ההרמוני בדיסהרמוניה שלו, זה שלעולם לא יסכים על שום דבר ולעד ישתנה ויזרום, הוא המשיח. יאללה, היה נחמד להכיר, לכו לעשות משהו מועיל עם עצמכם.

באהבה, הג'ינג'י.

נ.ב. דיר באלאק אם אתם ממציאים עכשיו דת חדשה סביב התעלול הקטן הזה."

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • MarryJane  On 8 בינואר 2007 at 22:53

    כרמל, תבורכי.איזה כיף לראות שיש עוד אנשים בעולם שנשארו להם נשמה, תבונה ורגישות.

  • גלעד סרי לוי  On 8 בינואר 2007 at 23:26

    שמעון פרנס עושה חלטורות אצלך?

    ובכלל, המערכון של הגשש החיור יותר משכנע מזה שלך

  • כרמל  On 9 בינואר 2007 at 0:32

    למעשה שום דבר ממה שכתבתי פה לא מצחיק אותי.
    אני מחפשת כבר כמה זמן דרך יותר חביבה מההטפות הרגילות שלי, לספר לאנשים כמה דברים קטנים כאלו שהצטברו לי על הלב בעניני דת, תקשורת והפסיביות המעצבנת של האדם.

    מישהו מכם היה מודע לזה
    שיש הלכה פשוטה של חז"ל שמאפשרת לכל אישה להתגרש מבעלה בגלל שאינו מספק אותה מינית, אבל בבית הדין הרבני מפרשים את מיניות האישה לפי יכולת התפקוד של הגבר וכל עוד הוא מסוגל לתפקד פיזית, אפילו אם הוא לא רוצה, או אם הוא מכה אותה, לא נותנים לה לממש את זכותה? זה זיעזע אותי כששמעתי על זה, שהבעיה של מסורבות גט אינה הלכתית כלל אלא קשורה לאופן שבו הדיינים מפרשים את מיניות האישה. היה צריך בחור מהחוג למחשבת ישראל באונ' העברית, שיעשה מחקר בבית הדין הרבני ויאמץ מתודולוגיה פמיניסטית כדי לגלות איפה באמת קבור הכלב ולנטוש את התזה על פסקי ההלכה. זה לא מדהים בעיניכם?

  • עותי  On 9 בינואר 2007 at 8:18

    מאיפה מכל רחבי נענע תפוז וישראבלוג הגיעה הרשומה הזאת?

  • דידו  On 9 בינואר 2007 at 9:07

    איך אפשר לקרוא את זה?
    אה – נודניקית נשארת נודניקית!

  • תומר  On 9 בינואר 2007 at 10:36

    ושוב : )

  • קיינן  On 9 בינואר 2007 at 10:57

    אנשים.
    אחלה רשימה, חזק ואמץ.
    ומעשה.

  • דידו  On 9 בינואר 2007 at 17:11

    (-:

  • שפי  On 9 בינואר 2007 at 18:21

    את הפסוק המפורסם "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח 14) אפשר להסביר על ידי המשכו – "ומקשה לבו יפול ברעה". כלומר אשרי האדם שנמצא תמיד בפחד שייענש על חטאיו, ולכן משתדל תמיד לתקן את דרכיו. ומי שמקשה את ליבו, כלומר, מקשיח את מחשבותיו ואינו חושב על מעשיו, בסופו של דבר יפול ברעה.
    כלומר "אשרי אדם מפחד תמיד" הכוונה היא למפחד תמיד מאלוהים.
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=5333206

  • אהרן  On 10 בינואר 2007 at 8:13

    איך מעירים אנשים כרמל ? איך אני מעיר את עצמי.
    אני מתעורר ונרדם. מתעורר ונרדם. גימיק אחר גימיק.
    המיתוס מן המזרח על התעוררות שאחריה אין נפילות לא נראה לי. הוא בטח לא מבוסס על שום תפיסת עולם יהודית שבה גדולי גדולינו נפלו בגדול פעם אחר פעם. איפה הג'ינג'י שייתן לי כאפה. והבעיה היא לא לדעת שהכל מעוות מסביב, אלא לחיות את זה.

    ואגב, אני מחפש את המאמר שלך על ניגודים. תוכלי ללנקק בבקשה ?
    וזאת היית את אצל מקי ???

  • קלמן  On 10 בינואר 2007 at 15:21

    יפה ומלא השראה, אחר כך את מתדרדרת להטפת מוסר, את אומרת הרבה דברים שאני מסכים איתם, אבל כשזה מוגש בטעם של הטפת מוסר, אני מתנתק באופן אוטומטי.

    לשפי – אשרי האדם המקשיב למה שהוא אומר ופועל בהתאם.

    לאהרון – מסכים איתך, כדי להתעורר בבת אחת צריך לשבת במנזר עשרים שנה, אם לא יותר, ולעשות מדיטציה מהבוקר עד הערב.

  • כרמל  On 10 בינואר 2007 at 15:47

    עוד לא למדתי להסוות את זה, בגלל זה אני לא חוטאת בכתיבה יצירתית עדיין.

    אהרון – בוודאי שזו אני הייתי, דיברנו לא?
    לאיזה מאמר ניגודים אתה מתכוון, זה?
    http://www.notes.co.il/carmel/25818.asp

    ולבסוף, לבלוג הזה קוראים רצוא ושוב. וזה המנגנון היהודי, שמתאר בדיוק את המ שאתה מתאר. מתעורר נרדם. אבל זה לא סטאטי, זה טיפוס בסולם יעקב. אתה נרדם על מקום גבוה יותר מזה שהתעוררת בו. יש התפתחות לאיפה שהוא וכך שייתכן שבסוף גם המיתוס הבודהיסטי עובד. מתישהו.

  • קלמן  On 10 בינואר 2007 at 16:33

    של הסולם מקסים, הייתי אולי מוסיף שהרווחים בין השלבים הולכים וגדלים עם הטיפוס.
    אם את מעורה בהבדל בין ההתעוררות על פי היהדות ובדתות ותרבויות אחרות, אולי תכתבי על זה פוסט ?

  • קיינן  On 11 בינואר 2007 at 0:00

    לדעתי, בימים אלה, בעידן מאוחר זה, כאשר באמתחתנו ומול עינינו דוגמאות נגדיות אינספור, חסרים לנו מטיפי מוסר. אני ממליץ על מאמר קצר וזורם של אגאסי המופיע ב'מטאפורה 6' (המאמר הראשון), המאמר עוסק בפילוסוף הישראלי ולמעשה באיבוד דרכו של הפילוסוף הישראלי, ובהכללה הוא עוסק בזה שכבר לא מעניין אותנו לשנות, לא מעניין אותנו מוסר.
    כאחד שמסתובב הרבה במסדרונות גילמן ובמסדרונות ת"א והסביבה, הרי שמנקודת המבט שלי אגאסי לא רחוק מן האמת – בעיקר בקרב הצעירים כמוני.
    קראתי את המאמר לפני כשנה ומשום מה עם קריאת הפוסט הזה הוא קפץ לי לתודעה.
    אשרי ההטפות אשר באות מבפנים, ביקורת נכוחה את החברה מבעד לניסיון חיים עשיר ומעובד, ולשבר מסך הניכור המתגונן והמצטדק.

    יש לי הרבה מה ללמוד מכם, מכולכם, ובניגוד למקובל – ללמוד בעיקר ממה שאתם חושבים או מאמינים שהוא טוב או רע, בסדר או אסור.
    מקווה שאינני לבד בבקשה זו.

  • קלמן  On 11 בינואר 2007 at 4:35

    אין לי שום דבר נגד הטפות מוסר או מוסר בכלל באופן עקרוני, אני רק חושב שהן לא יעילות ולרוב משיגות את המטרה ההפוכה. עוד לא נתקלתי פעם אחת במישהו ששינה את דרכו בגלל הטפת מוסר.
    כרמל לא דוגמא, היא לא נוהגת להטיף מוסר בדרך כלל, אבל הרשת מלאה במטיפי מוסר סדרתיים, לא חסרים דוגמאות, המאפיין הבולט שלהם, הם לא משתנים, תבוא בעוד חודש או שנה, תמצא אותם עם אותה עמדה צדקנית, כולם זבל ואפסים ורק הם כמו יהלום נוצץ בראש הערמה, ואם כולם רק ישמעו להם, הכול יבוא על מקומו בשלום.
    זה לא עובד ככה, כדי שיהיה שינוי אמיתי, כל אחד בפני עצמו צריך להשתנות, כדי לעשות את זה צריך הרבה השקעה ועבודה עצמית, את זה מטיפי המוסר לא מלמדים.

  • קיינן  On 11 בינואר 2007 at 9:40

    על אף שאני לא בטוח שהתכוונתי למטיפים הללו.
    התכוונתי יותר לאיך שפתחת את הפסקה השנייה בתגובתך – "כרמל לא דוגמא". זה, בדיוק זה. התכוונתי לכך שכרמל היא לא דוגמא, וחבל. אנשים כמו כרמל, שאנחנו קוראים את הבלוגים שלהם (וגם שלך בין השאר, בלי להתחנף) מזה זמן רב, שכן – אנו סומכים עליהם ועל יכולת הביקורת שלהם וראיית העולם המיוחדת או נכוחה. אלו האנשים שצריכים לכתוב מוסר (אולי 'להטיף' זו מילה חזקה מדי).

    זה נכון שכדי שיהיה שינוי אמיתי, כל אחד בפני עצמו צריך להשתנות, אבל אנחנו גם הרבה יותר תלויים אחד בשני ממה שגורמים לנו לחשוב, ולפעמים מאוד קשה לראות 'מה לא בסדר' מאחורי מסכי העיתונות המקוננת בדרכה הלא-שופטת וניטרלית בדרך-כלל (ולראיה הפוכה אני לעתים קרובות נפעם מהרצינות והיסודיות בה נעמה כרמי מנתחת אי-צדק).

    כל שאני מבקש הוא לשים לב – עד כמה באמת, אנחנו יודעים מה האנשים שאנו מעריכים את דעתם, חושבים בהיבט המוסרי?
    ואולי, העובדה שאיננו יודעים, היא מאחר והם מעולם לא גיבשו את עמדתם המוסרית? אולי הם לא 'יודעים' מה הם רואים כטוב, מאחר והם נמנעו להטיף כדי לשמור על איזו רצינות מדעית פיקטיבית, איזו משענת רטורית לבלוג?

    חשוב לציין שאינני מתכוון בהכרח לכל אותם אתרים (שרבים מהם נהדרים), המוקדשים בלעדית לביקורת, הם לא מטיפים במובן שהעברתי לעיל… ברור לי שיתכנו הרבה דוגמאות נגדיות ושוללות למובן שהעברתי לעיל של הטפה מוסרית חיובית, אך אין בהן כדי לסתור את הצורך באנשים מהסוג הזה ובדיבור על מוסר בכלל. זו אינה לוגיקה – כאן יש טוב ורע, קל וחומר בקרב האנשים.

    ובמידה רבה עלינו לסמוך על עצמנו שנדע להבחין באנשים המטיפים זבל למול אותם המטיפים מוסר (שזה 'זבל' ברוסית) .ץ

  • כרמל  On 11 בינואר 2007 at 14:29

    וזו בעיה, כי זה בהחלט מעורר התנגדות. זה משהו בנימה שלי, באופן שבו אני מדברת וזה הרבה יותר גרוע בהבעה בעל פה מאשר בכתב, מי שהתנסה יודע… אני מסיונרית אמיתית לדברים שלי אבל אני משתדלת לדבר על עצמי, על מה שאני מאמינה בו ורואה סביבי והשתנה אצלי ועובד עבורי ומציעה את זה רק למי שרוצה לנסות. ועדיין, זה פאקינג הטפה 🙂

  • קיינן  On 11 בינואר 2007 at 22:04

    לא הבנתי איך משהו שגורר התנגדות זו בעיה …
    אבל זו לא הנקודה. העובדה שאת מטיפה על מה שבא ממך ולא 'דוברת מטעם' סיסמאתית. בכך שאת מטיפה לקוראייך שבחרו להכנס ולקרוא עד הסוף ופוסט אחר פוסט (בד"כ), בכך שאת מטיפה מהבלוג הפרטי/אישי שלך ולא באתר ציבורי 'מבוקר', כל אלו נותנים להטפה שלך לגיטימציה שאין להתבייש בה כ'מוסרנית' או 'לא-מדעית' או … נו… יש אינספור ביטויי רק-אל-תיגע-בקליפה-שלי (דגש על 'שלי'). ובמיוחד את לא צריכה לראות בהתנגדויות – בעיה. ואני לא יודע למה יש לי הרגשה שאת לא באמת רואה בהן 'בעיה' במלוא מובן המילה (או שאני מבצע פה איזו השלכה עליך ממני, ואז תתקני אותי בבקשה).

    יצא לי מלחמתי, אבל שוב – נכתב בחיוך… את צודקת, באמת יש דברים שהם יותר מודגשים בע"פ מאשר בכתב… נו, רק שאת קראת ל'מודגשים' – 'גרועים'. ץ

  • שי  On 11 בינואר 2007 at 22:41

    מה לעשות, האמת כואבת כשהיא באה ככה בפרצוף.

  • קלמן  On 11 בינואר 2007 at 23:01

    עשית לי צביטה בלב
    גם אני הייתי רוצה להאמין שיש באיזשהו מקום אנשים חכמים שברגע זה ממש יושבים ודוגרים על האמת שתכוון אותנו לאור, רק צריך לתת להם לדבר והכול יהיה בסדר. מה לעשות, בחיים אין הנחות, אם האנשים שאתה מחשיב כחכמים גם חכמים באמת, הם אמורים למצוא דרך להעביר את המסר שלהם בדרך עוקפת התנכרות וציניות. חכמה שאינה מצליחה לעקוף את ההתנגדות לה, לא יכולה להיחשב חכמה.
    בדבר אחד אתה צודק, יש בסביבה הרבה אנשים חכמים.

  • קיינן  On 12 בינואר 2007 at 1:51

    אולי לא הסברתי את עצמי טוב, אבל הניתוח האידיאליסטי-נאיבי שתיארת אותי דרכו הוא ההיפך הגמור מכוונתי, ולמעשה הוא הרבה יותר קרוב למה שאני רואה במטיפים נגדם אתה יוצא…

    האידיאליזם הפלטוניסטי (זה שאני קורא לו נאיבי) הוא זה המצמיד בין ה'אמת' לבין ה'טוב'. הביטוי המוכר והיפה ביותר לכך הוא ניסוחו של אפלטון את התנאי המספיק למוסריות – "מי שיודע את הטוב – עושה את הטוב".

    שים לב שהמילה 'אמת' לא הוזכרה אף לא פעם אחת בתגובותיי, מדוע הסקת שאני מחפש את 'האמת האחת'? את 'היציאה מהמערה? האם לא היה ברור מדברי שאני דווקא מחפש את הריבוי (דגש על המילה 'ריבוי') של הגישות ולא את הגישה האחת – לא את ההטפה (עם דגש על ה-'ה')? ץ

    ומאחר ואין את 'ה'הטפה, אז גם אין את האדם החכם שיידע להעביר את ההטפה. כל שיש אלו הטפות המועברות על-ידי אנשים חכמים היודעים להעביר אותן, כמו הפוסט המבריק הזה. ושוב, כל היופי הוא הריבוי וההתנגדויות הלא-הרמוניות… הרי אם בסופו של דבר השינוי בא מהאדם עצמו מבפנים, אז למה אתה קורא שינוי עצמי במלוא מובן המילה – כאשר יש לך אמת מוסרית אחת המוגשת בפניך בפני מטיף חכם אחד, או כאשר מונחת עליך עולם ומלואו של תפיסות עולם ומוסר, סותרות והחלטיות. מה פה באמת דורש ממך לחשוב, לעבור שינוי… ולא שיעבירו אותך שינוי.
    האלטרנטיבה היא לא בין המלך-פילוסוף לבין הסופיסטים – אני הצעתי אפשרות שלישית.

    לא היה ברור שמה שאני מחפש זה ממש כן ההתנגדויות ו'הבעיות', ריבוי ההטפות שבעצם התנגדותן למעשה מבטלות את עצמן כ'הטפות' ומשאירות עצמן יותר כ'המלצות הבאות מבפנים'? ולא איזו הרמוניה מזוייפת של אמת אחת, איזו אחדות של ניגודים לא ריאלית?

    בסופו של דבר הדרישה שלי היא פחות מהמטיפים ויותר מהמוטפים:
    זה מאוד פשוט בסופו של דבר – זוהי בקשה להקשיב לכל הרבדים באדם אותו אתה מעריך.
    להקשיב, איזו מילה חזקה… ממש… פועל.

  • קלמן  On 12 בינואר 2007 at 22:49

    די תמים מצדך להתייחס לדיבור שלנו כאן כאל שיחה בין שניים שמכירים ורואים אחד את השני. התגובה שלי משקפת את הרושם הכללי שקבלתי מהתגובה שלך, לכן היא מעידה עלי יותר מאשר עליך. זה אולי תורם לאי הבנות, מצד שני זו גם הזדמנות בשבילך לשכלל את התגובות שלך כך שיביעו באופן מדייק יותר את הדעה שלך.
    עכשיו אני רואה שאצלך מדובר בדיון עקרוני בשאלת התפקיד של החכם בחברה.
    אצלי זו שאלה קיומית: בהנחה שבכל אדם יש מידה מסוימת של חכמה, מה אני באופן פרטי אמור לעשות עם החכמה שלי. לשאלת התפקיד של החכם בחברה אין משמעות עבורי.
    הביקורת שלי על כרמל לא הייתה על התוכן והמסר של הפוסט, אין לי בעיה עם הדעות והמסרים שלה, עם רובם אני מסכים , אלא על כך שהיא בחרה להציג אותם באופן כזה שהקשה עלי להתחבר.

  • באילום  On 21 בינואר 2007 at 20:23

    גברת כנרת , עשית לנו את העבודה.

%d בלוגרים אהבו את זה: