וירטואליות אורגאנית

אפשר לקרוא את קיצור הרעיון כפי שפורסם בנרג'.

 

אני משתתפת בבלוג חדש באנגלית, יוזמה מזרח תיכונית במגמת התרחבות. בכלל, היה לי שבוע דיפלומטי בבלוגוספירה, תוכלו לקרוא על זה כאן. עד כאן החלק הפרקטי של הפוסט. ועכשיו לשורשיו הרעיוניים.
 
מדוע אנחנו מצפים מטכנולוגיות תקשורת לשנות את פני החברה וליצור מהפכות? בכל פעם שיש טכנולוגיה חדשה (ובמקרה של האינטרנט זה גם קורה בכל פעם שיש אפליקציה חדשה, נניח בלוגים) צצות תפיסות אוטופיות מגוחכות לגביה; ואנחנו לא לומדים לקח, בכל פעם מקווים מחדש שהפעם העולם יתהפך על פיו. ובכן, כמו שהמרכסיסטים מחכים תמיד למהפכת הפועלים, ה"טכנולוגיים" מצפים ששינוי טכנולוגי ישנה את ארגון המידע בחברה נתונה וכתוצאה מכך את מבני הכוח שלה. זה התחיל מהוגי דעות כמו הרולד אדאמס איניס, שהראה כיצד מצרים הפכה לאימפריה והתרבות השומרית דעכה כתוצאה מהתבססות על טכנולוגיות תקשורת שונות – פפירוס לעומת חימר; או צ'רלס הורטון קולי, שהניח את הבסיס המחשבתי ליצירת קהילה אינטימית ללא מפגש פיזי, באמצעות איחוד רוחני-מחשבתי מעל גבי טכנולוגיות תקשורת, חברתיות ללא פיזיות שתביא סדר עולמי חדש. 

זה המשיך עם אנשים כמו מרשל מקלוהן, שייחסו לטכנולוגיית הדפוס שינויים חברתיים מרחיקי לכת כמו היווצרות מדינות הלאום, להמצאת החשמל את היווצרותה של תרבות הפנאי, לתקשורת האלקטרונית את הגלובליזציה ועוד. מקלוהן היה אף סבור שמשהו בסיסי בתכנותי החשיבה שלנו משתנה כתוצאה ממגע עם טכנולוגיות חדשות. זה לא לגמרי מופרך, אם כי קשה לעמוד כאן על סיבה ומסובב ועל בלעדיותו של המשתנה המסביר. בכל פעם שצצה טכנולוגיית תקשורת חדשה קמים האוטופיסטים מחד ונביאי הזעם מאידך, לנבא את חורבן החברה, הרס הקהילה וקבורת התבונה כתוצאה ממנה. זה היה כך תמיד ולכן זה לא מפתיע שזה קורה גם סביב האינטרנט והאפליקציות שלו. התקשורת כשטן או כמשיח. מה הפלא, אפוא, שבראשית התקשורת כתחום מחקרי, היא השתייכה לפקולטה למדעי הדתות? 

תקשור ותקשורת או לוח הסיאנס כגאדג'ט

 אולי זה נראה לכם מופרך/מרוחק/מובן מאליו כיום, אבל ראוי להתעכב על הבנת העניין הזה. בעולם שהוא כולו על פיזיות, מוגדר על בסיס אינטראקציות פנים-אל-פנים וחמשת החושים, כל בשורה המסוגלת לשאת רעיון על פני המרחב ולנתק אותו ממד הזמן ומהקשר פיזי נתון, שייכת לתחום המיסטי-רוחני. תחשבו על זה במובן של ימי הביניים, לא במובן של היום. בני האדם הבינו את התנועה במרחב ולכן התרגלו מהר יחסית לקבל מסר מחבר מרוחק, שהגיע באמצעות שליח על סוס או רכבת ונסע ימים רבים על פני המרחב. אך עם המצאת הטלגרף, המבשר של עידן התקשורת האלקטרונית, מסר מילולי מניו יורק הגיע תוך 60 שניות ללוס אנג'לס ואנשים היו בהלם קל. עבורם זו הייתה מהירות האור. כבר דיברנו על הקשר המהותי בין מרחב וזמן ואם התקשורת מתגברת על שניהם גם יחד, וכעת גם על הגופניות, אז מדוע זה מופרך לצפות למסר גם מישויות ללא גוף או מכאלו שעזבו זה מכבר את גופם? 

זה לא יכול להיות יותר מופרך מאשר לצפות לנסוע בזמן, מהבחינה הזו. אך מבחינה קונספטואלית, ציפיה אחת נחשבת למדעית ואחותה למיסטית, וכך, ברגע שהתקשורת נפרדה מפסי הרכבת היא הפכה לסמל מיסטי וציפיות גדולות נקשרו בה. אם הטכנולוגיה המודרנית מצאה דרך להתנתק מהממד הפיזי של גופניות ותחבורה, מי יודע מה עוד אפשר לעשות בעזרתה. בסוף המאה ה-19, לפיכך, המציאו את הוייג'יבורד של הסיאנסים והוא דמה באופן מפתיע לממשק של הטלגרף. מספרים שאשתו של אברהם לינקולן הייתה עושה סיאנסים בבית הלבן על תקן אירוע חברתי נפוץ ולא הייתה זו מיסטיקה כלל, רבותי, אלא טרנד טכנולוגי, גאדג'ט תקשורתי. תחום התקשורת מאז ומעולם, אם כן, טמן בחובו רעיון מיסטי שמעבר לגבולות הפיזיות שלנו ועד היום הוא חולק מושגים בסיסיים משותפים עם העולם המיסטי (מדיום, תקשור…). למי שרוצה לקרוא על זה עוד, הספר הזה מומלץ בטירוף.

אז אולי אתם מבינים עכשיו מדוע יש הטוענים כי האינטרנט אינו מהפכה כלל והמהפכה האמיתית האחרונה שהייתה היא מהפכת התקשורת האלקטרונית שראשיתה בטלגרף, וכל מה שקורה היום זה עדיין ספיחים ותולדות שלה. ועדיין, נדמה לי שהאינטרנט הוא בכל זאת צעד יוצא דופן בשרשרת הזו, שכן הוא מסמן שיא טכנולוגי של יכולת להגשים את החזון המקורי לגבי טכנולוגיות תקשורת, כאשר תיאורטית כל אחד יכול לדבר וליצור באופן אקטיבי את מרחב התקשורת של רבים לרבים. 

המהפכות שהתקשורת מביאה עימה או קשורה בהן אינן באמת מהפכות מיידיות אלא יותר תהליכי שינוי ארוכי טווח. גם את השפעותיו העמוקות של הדפוס ניתן לאמוד רק בפרספקטיבה היסטורית ולאורך כ-400 שנה של השפעה מחלחלת. מקלוהן עסק בנבואות לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של הטכנולוגיה שנשמעו כמו מדע בדיוני אך לא מן הנמנע שהאינטרנט והניו אייג' צועדים יד ביד בסיפור הזה, בדיוק כמו שהטלגרף הפרה את עולם הרוחות בזמנו.

סקונד לייף: הארץ המובטחת

כבר ציינתי פעם שעולם המחשבים והאינטרנט הוא מטאפורה מדהימה לחיים שעוזרת לנו להבין את החומר ממנו חיים עשויים. יש לזה עוד כמה מובנים: מסורות רוחניות טוענות שהיננו נשמות שלקחנו לעצמנו גוף על מנת להתממש במציאות החומרית. עולם המחשבים עוזר לנו להבין איך זה פועל כשאנחנו בתוך משחק מחשב או מרחב וירטואלי ומשתמשים באוואטאר שלנו. הנשמה מזוהה עם הגוף אך לא תמיד שוהה בו, בדיוק כפי שאנו מזוהים עם האווטאר והייצוגים שלנו ברשת עד כדי אבדן תחושת זמן והפעלת רגשות עמוקים באינטראקציות רשת, לרבות גירוי מיני-גופני בסייברסקס. ברשת, אנו בוראים לעצמנו עולמות בדיבור ובתמונות, ממש כמו בתנ"ך.

ישנה פרשנות קבלית אפשרית לתנ"ך אצל האר"י הקדוש, שכל התנ"ך הוא בעצם manual לנשמות שמגיעות ליקום הפיזי (הארץ המובטחת), כשהמסר המרכזי בתנ"ך הוא לא להתמכר לגופניות ולשכוח את עצמן בתוך המשחק; לכך נועדו המצוות וההגבלות הגופניות, פשוט כדי לזכור להתנתק לפעמים ולא להגיע להזדהות מוחלטת עם האוואטאר, עד כדי שכחה. והנה עוד מחשבה מעניינת: אחת ההשלכות האפשריות של מכאניקת הקוונטים על מבנה המציאות, הוא שייתכן שהדברים אינם קיימים כלל כשאיננו מתבוננים בהם, יש שם אוסף של הסתברויות בתנועה מתמדת, שמסתדרות בכל פעם מחדש על פי ציפיותינו ותבניות החשיבה שלנו, רק כשאנחנו פונים להתבונן בהן. המציאות אינה נמצאת באמת פיזית מחוץ לחלון כל הזמן, היא שם רק כשאנחנו מתבוננים בה, האלקטרונים מסתדרים שם באותו הרגע ולנו זה נדמה כיציבות וקביעות.

את הרעיון הזה אולי קשה לקלוט תיאורטית אבל מאד קל לקלוט אותו במשחק מחשב: הסביבה של משחק מחשב נוצרת בכל פעם מחדש באותו הרגע. כשהדמות מסתובבת לאחור, הסביבה נוצרת מחדש מול עיניה, וכשהתקשורת איטית או המחשב לא מספיק חזק אתם גם רואים אותה נוצרת בהדרגה. ככה  זה גם בחיים. ככה יוצרים מציאות. אנחנו עצמנו רמה של ייצוג של המציאות, כמו במשל המערה של אפלטון, תודעתנו ונשמתנו כלואה בהזדהות שלה עם גופנו, כאילו היינו לכודים בתוך משחק מחשב מתמשך, כשרק השינה/כיבוי המחשב לסירוגין מהווים לנו זמן לתדלוק. זהו בהחלט סוד ההצלחה של עולמות כמו סקונד לייף. זהו אכן ממש סקונד לייף. אולי כך החלו גם החיים על כדור הארץ, הנשמות יצרו משחק טכנולוגי (כשהטכנולוגיה במקרה שלהם הייתה מה שאנחנו קוראים לו חומר אורגאני, פחמן) ואנחנו האוואטרים שלהן. זה בהחלט מסביר את התשוקה העמוקה שלנו למיזוג האורגאני והמכאני.

אפשר למצוא עוד קווי דימיון רבים בין שני המרחבים הללו והם בעיני הרבה מעבר לשעשוע, זו מטאפורה נהדרת להבין כיצד נוצרו חיי החומר מתוך עולם הרוח ועל פי אילו קונבנציות (חוקים פיזיקלים, כימיים ומתמטיים) הם מתקיימים. המדע הוא שפת התכנות, בפשטות. זה הופך אנשים כמו הדלאי לאמה לראש צוות פיתוח מתקדם, אם נמשיך להשתעשע עם המטאפורה. העניין הוא, שאנו לומדים כעת בעזרת טכנולוגיות ליצור לעצמנו רמה נוספת של ייצוג, ייצוג של הייצוג. הארץ המובטחת 2.0. אם כך, כדאי לזכור שיש לנו הרבה יותר חופש פעולה ממה שאנחנו חושבים. החיים הם משחק, לא?  פרופסור לפילוסופיה מהרווארד מחזיק בתזה קצת שונה בסגנון הזה וראיינתי אותו פעם, אבל התזה שלי כרגע נראית לי יותר הגיונית מאשר ההסבר ההיסטורי שלו שאנחנו סימולציה אפשרית של צאצאינו. מעניין אותי מאד לאן פנינו בטווח הארוך ומה נלמד מכל זאת.

בריאה בדיבור

אך לעת עתה, אני חוזרת לממד הפרקטי של הפוסט. טכנולוגיות תקשורת משנות המון דברים במציאות, אבל לא תמיד אנחנו מחפשים את השינויים במקום הנכון. אני שונאת פוליטיקה ואני חושבת שלדבר על פוליטיקה זה הדבר הכי משעמם ולא מועיל שיש. כל הציפיות שהרשת תשפיע על המרחב הפוליטי בעזרת שיח פוליטי מטופשות בעיני, ואני נאלצת להסכים עם הרעיון של מישל פוקו שלא ניתן ליצור שיח מחוץ לשיח הקיים. מה שכן, המהות הזו של הרשת שמנתקת אותנו – את הרוח, המחשבות והשפה שלנו – מהממד הפיזי בו אנו חיים, הוא זה שיש לו משמעות פוליטית חשובה. אנחנו מממשים ברשת את רעיון הבריאה בדיבור וזה וירטואלי בדיוק כמו שהחיים שלנו וירטואליים, השאלה היא תמיד ביחס לאיזו מציאות מדובר.

אנחנו מנותקים ברמה הפיזית והרעיונית משכנינו במזרח התיכון ועם רובם איננו יכולים לקיים מגעים פנים אל פנים. אך ברשת אין דרך למנוע מאיתנו לחיות באותו המרחב, לשתף פעולה וליצור יחד, זה הרבה מעבר לדיאלוג, זו היכולת לחלוק את המרחב שאינה זמינה לנו במציאות כרגע. אין שום צורך או תועלת לדבר על פוליטיקה ברשת. עזבו כבר את האובססיה הזו על תכנים, תכנים נולדים, מתים ומתחלפים ולא התכנים בבלוגים הם שישנו את העולם. שאו עיניכם אל המהות של הפעילות הטכנולוגית והשלכותיה האפשריות לטווח הארוך.

מה בעצם קורה שם, בבלוגים הכי מקושקשים וילדותיים? אנו לומדים מחדש להיות אקטיביים, לאחר דורות של צרכנות מידע פסיבית. מה שאנו מייצרים בשלב זה הוא זבל ממוחזר מאמצעי התקשורת והמוסדות החברתיים, אבל התכנים, כאמור, יתחלפו. ילדים שיוולדו ישירות למרחב תקשורת הדורש אקטיביות ויצירתיות, בהכרח יגדלו אחרת וגם יחדשו יום אחד, יצרו שיח אלטרנטיבי אמיתי מנביעה אחרת. זה עניין של דור או שניים. אבל הג'יפה צריכה להישפך קודם, אז אל תירתעו מהבלוגים כיום, זה צעד אבולוציוני. 

ובאשר לבלוג השכנים הטובים, חשיבותו האמיתית אינה במה שאנחנו אומרים בו, אלא בכך שאנו חולקים מרחב משותף שכולנו יוצרים בו ולכולנו יש מספיק מקום, אין גבול למרחב ועומק הביטוי. אני נרגשת לייצג בו את היומיום שלי, היומיום הישראלי-תל אביבי, זה שאין לגבר סעודי או לבנוני גישה אליו, שמתווך לו בדרך כלל במראה מעוותת של תקשורת מוסדית מוטה וסטריאוטיפית. ובאמצעות אותה בריאה בדיבור, אנחנו לומדים לחיות יחד וליצור תבנית שאולי נוכל בעתיד להעתיק באופן בטוח גם אל המרחב הפיזי.

 

המשך באותו עניין: כדאי לקרוא גם את הפוסט על אתיקה במשחק סקונד לייף.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • MarryJane  On 16 בינואר 2007 at 18:45

    הדבר שהכי הדהים אותי במאמר הזה (שהיו בו נקודות רבות ראויות להתייחסות) הוא ההשוואה בין רעיון הצופה במכניקת הקוונטים לרעיון השחקן במשחק מחשב; בתור מישהי עם הסטוריה כאובה של קורסי פיזיקה בטכניון אני מתפלאת איך לא היה פרופסור שהסביר את הפילוסופיה שמאחורי זה במלים פשוטות וממחישות שכאלו. זה הרבה יותר קולע מהחתול של שרדינגר 🙂

    לא שאני אומרת שהמטאפורה מושלמת, השאלה נותרה בעינה – אם מכניקת הקוונטים נכונה, והעולם סביבנו אכן נוצר על ידי קריאה לפונקציה paint מספר גדול של פעמים בשניה, מי זה הקורא לפונקציה? מי כתב את הקוד? מי מתקן את הבאגים ואיפה המעבד? 🙂

  • כרמל  On 16 בינואר 2007 at 20:01

    lindenlabs של מעלה. "הארכיטקט".

  • קלמן  On 16 בינואר 2007 at 20:42

    זה הפוסט הכי מקיף וחכם שקראתי בנושא הזה, התקפת את הנושא מכל הכיוונים, זה כדי להרתיע מגיבים או מה?
    בעזרת השם, כשיחזור הריכוז, אקרא אותו עוד פעם ואולי תעלה תגובה יותר עניינית.

  • קלמן  On 17 בינואר 2007 at 11:23

    זו הפעם הראשונה שאני מסכים לכל מילה בפוסט כלשהו מתחילתו ועד סופו, ועוד כזה ארוך. ואם עלו במהלך הקריאה השגות פה ושם, הן נשכחו בסיכום שלך :- )

  • כרמל  On 17 בינואר 2007 at 13:16

    אפשר את זה בכתב לתליה בבלוג?

  • קלמן  On 17 בינואר 2007 at 14:50

    בוואלה רשימה על התגובות של טוקבקיסטים ערבים להתפטרות של חלוץ, וזה נקשר אצלי לפוסט שלך. עצם האפשרות שלהם להביע דעה הנוגדת לקונצנזוס הערבי, היא לבדה משפיעה. אולי לא באופן גורף ומידי, אבל בהחלט השפעה מחלחלת, אי אפשר למדוד אותה עם סטופר ביד, תהליכים כאלה לוקחים הרבה זמן.
    את באמת לא צריכה אישור ממני. היכולת להקיף נושא כל כך מורכב מכל כך הרבה זוויות וגם להישאר בסוף עם מספיק נשימה לסיכום נהדר כל כך, היא שלך ובהחלט לא זקוקה לאישור שלי.

  • שפי  On 18 בינואר 2007 at 17:17

    לא שהזדהיתי איתך, אבל הרשימה הזאת היא הרבה יותר בסדר מהאחרונות שלך כאן, שעוררו בי דאגה אנושית-בסיסית לשלומך.

    מה שכתבת בפיסקה על מכאניקת הקוונטים יכול לשמש תשובה כמעט-מושלמת של האסטרולוגים לשיטנתם של האסטרונומים.

    לגבי "לא ניתן ליצור שיח מחוץ לשיח הקיים" כתבתי לאחרונה משהו:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=5593617

  • Westley  On 23 בינואר 2007 at 10:16

    With all due respect, dear 🙂

    1. "Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic"
    (ארתור סי קלארק)

    2. משל השלולית של דגלס אדמס: http://en.wikiquote.org/wiki/Douglas_Adams#Sourced

    שלא לדבר על ריצ'רד דוקינס (טוב, הוא די השפיע על אדמס).

    אולי את מנסה לראות את הדברים קצת יותר מדי מנקודת המבט הנוחה לך? אולי את מחליפה סיבה ומסובב (חומר ורוח)?

  • כרמל  On 23 בינואר 2007 at 11:17

    שהרוח קודמת לחומר, אבל למי שמאמין הפוך כמו דוקינס, שיבושם לו. אני לא מחבבת רדוקציוניזם של מורכבות הרוח האנושית לגחמותיו ההשרדותיות של גן, זה עלבון לרוח האנושית. בעיני דוקינס מדבר על שכבה ראשונית בסיסית בתוכנו והוא מתאר אותה בצורה מדהימה אבל מכאן ועד לטעון שהיא חזות הכל ומסבירה מורכבויות שגדולות עליה בשבע מידות, זה לא מקובל עלי. אני בכלל נגד משתנה אחד שמסביר את כל העולם, כולנו מבינים בהגיוננו המוגבל שהעולם קצת יותר מורכב מזה. בכל אופן הקשר בין קונספט התקשורת לרוחניות הוא המוקד כאן

%d בלוגרים אהבו את זה: