הורדת השלט לחצי התורן

הדור שלי הוא דור של אדישים, דור האיקס כינו אותנו, כמדומני. מה שאני אוהבת בדור שמתחתי, זה שיש בו ניצנים רבים של אכפתיות אותנטית והם לא מתייאשים מכל מה שאנחנו אומרים להם ש"זה מיותר" ו"זה לא יעזור". זה מה שאמרתי לדניאל בן ה-21 כשהוא הודיע לי שהוא מארגן הפגנה נגד סחר בנשים וזנות בכפייה בישראל. אך נגעה לליבי העובדה שהנושא מעסיק אותו כל כך, והחלטתי לעזור לו ולהפיץ את דבר ההפגנה וגם להגיע אליה. הפורמט שהוא חשב עליו היה ג'אמינג מוסיקלי במטרה לעשות רעש במקום שבו קיימת שתיקה של המדינה. היה ברור שחלק מהמשתתפים יהיו פריקים שבאים בשביל המרבץ אבל מה זה משנה? הגיע הזמן שנושאים כאלו לא יהיו נחלתם הבלעדית של פמיניסטיות.

יומיים לפני כן, סטודנט בן 25 מירושלים ארגן מחאה לטובת קשישים ניצולי שואה הגוועים ברעב וחשבתי לעצמי שאולי באמת יש תקווה והקטנטנים החדשים הללו שעוד לא למדו להיות קטני אמונה, עוד יעירו אותנו. הג'אם המוסיקלי היה נורא כיף והיה יום שמש נהדר בתל אביב, אך בסוף ההפגנה עלה בקרב חלק מהאקטיביסטים רעיון רדיקלי לרסס גרפיטי על קיר העירייה או לקשקש על דגל העירייה. אני אמרתי שממש לא מתאים לי לחטוף כמה שנות מאסר טובות על שטויות והצעתי שיתלו את השלטים שלהם על התרנים ליד הדגל כדי למשוך קצת תשומת לב. חשבתי שאולי ייצא לי להתכתב עם התמונה ההיא של עדי נס בעוד האקטיביסטים מטפסים על התורן אבל בסוף הפעולה הייתה פשוטה מכפי שחשבתי.

דגל העירייה הורד בכל זאת ושני שלטים הודבקו מצדדיו. השומר של בנין העירייה היה כל העת בטווח ראיה ולא הרים אלינו מבט אפילו פעם אחת. מחבל יכל להתפוצץ בחוץ והוא לא היה מסתכל. הוא היה עסוק בהכנת שיעורים לדעתי ובשלב מסויים בשיחות טלפון לוהטות, והזכוכית שקופה, וקבוצת צעירים מתעסקת בתרנים ובדגל מול עיניו והוא עיוור לגמרי. מדהים. ועכשיו, מעניין כמה שנים יעברו עד שמישהו ירים את הראש ויראה את השלטים שם. אנחנו כבר לא מרימים את הראש למעלה לעיתים קרובות כל כך.

הנה תיעוד וידיאו (בלעדי!) של כל העניין.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • MarryJanes  On 26 בינואר 2007 at 22:20

    בואו נספיד את הציניות. יוזמה מבורכת.

  • קורינה  On 27 בינואר 2007 at 1:32

    יש סיכוי שאירוע כזה יתקיים באזור התחנה המרכזית הישנה, עם שלטים ברוסית, בנוסף לעברית?

  • יעל ישראל  On 27 בינואר 2007 at 8:09

    אבל אני לא בטוחה שזה קשור לדור. אני מכירה המון חבר'ה בשנות העשרים שלהם. יאפים מעונבים, חברים של אחייני, ואין בה שום חמלה ומרד. הם אדישים ןשבעים ונאחסים. והם הרוב.
    אבל הכל דור יש את האכפתיים, היו גם בדור שלי, שהם היו בני ארבעים, ובדור שלך, כרמל, גם בטח היו.
    אז אולי פחות לקשור כתרים לדור שלם, וכן להעריך מאוד אנשים ספציפיים שעושים טוב, ואולי לחבור אליהם.

  • כרמל  On 27 בינואר 2007 at 20:16

    להם להשחית את הדגל כדי שתהיה שם איזו תגובה בזמן אמת?

  • שי  On 28 בינואר 2007 at 18:57

    מילים זה רק חלקיק מעולמנו.

    לגבי מעשים, לא יודע. לא בטוח שמעשה כזה היה משיג את התוצאה הרצויה (מהי, דרך אגב, התוצאה הרצויה?).

  • יוחאי  On 29 בינואר 2007 at 9:08

    חבל שהתקשורת לא התענינה (אולי לא ידעה).

  • כרמל  On 29 בינואר 2007 at 10:28

    למייל האדום של ווינט וגם הם העבירו להעיר או משהו. התקשורת ממש לא ידועה כמי ששמה על סדר היום נושא בחרתי שאין בו איזה ארוע חדש ומזעזע כקולב אקטואלי. בשביל זה יש אינטרנט.

%d בלוגרים אהבו את זה: