עונג ואתיקה בסקונד-לייף

התפרסם גם בנענע בגרסה משופצרת ומקוצרת.

אדר שלו מתפרנסת, בין השאר, מלסקר את העולם הווירטואלי של סקונד לייף. בליל אמש, במקום לבדוק מבחנים, ביקשתי ממנה לקחת אותי לסיבוב בעיר, סליחה, עולם. היינו בבית כנסת יהודי אוונגארדי שבימים נעדרי תפילה משמש כמעין ג'יידייט וכדי לאזן זאת קפצנו אחר כך לכנסיית סגידה לאלוויס עם ניחוח אוונגליסטי שהייתה מצחיקה בטירוף, רקדנו במועדון ה-boathouse שנמצא בבעלות חברים מרחבי העולם ויש בו מוסיקת אייטיז מגניבה, הסתובבנו בשכונה של האוואטרים הפרוותיים (שועלים כחולים זה מה זה חמוד!) וקינחנו בלופט של רגינה ספקטור. היא לא הייתה בבית. מוזר ככל שזה ישמע, זה ממש הרגיש כמו בילוי איכותי עם חברה ואשכרה נהניתי. זממתי כבר לפני כמה שבועות לכתוב יותר בפירוט את המחשבות שלי על אתיקה והזדהות בסקונד לייף, אז הודות לקולב האקטואלי, הנה זה בא.

אדר ואני סוגדות לאלוויס

עונג ויזואלי

יישומי מציאות וירטואלית כדוגמת סקונד לייף נחשבים כיום לפסגת הווב 2.0 של הרשת. זה מרגיש חדש ומרגש ואכן חייב להיות חידוש כלשהו כשמערבבים ממשק של MUD עם משחק מחשב רב משתתפים ואפליקציה של מסחר אלקטרוני. אבל החידושים אינם היכן שמחפשים את החשודים המיידיים. האתגרים הפסיכולוגיים ושאלות הזהות שהמשחק מעלה אינם שונים כמעט במאום מעולמות ה-MUD של שנות ה-90 ומי שרוצה להבין לעומק למה, שיקרא את קליי שרקי בעניין. ובכל זאת, עצם הוספת הממד הויזואלי והתנועה/אנימציה לאוואטרים, מאפשר לחבר לסוגיית הזהות את התיאוריה הפסיכולוגית של הקולנוע, שתקפה גם למשחקי מחשב. בואו נבדוק לרגע איך זה עלול להשפיע עלינו.

כל עוד העולמות הוירטואליים היו טקסטואליים בלבד, חומר המציאות הסימבולית היה השפה. אז סייברסקס במילים, למשל, דרש מאיתנו המון דמיון ולא רבים הם האנשים שמתגרים מתיאורים מילוליים. עם זאת, כשיש אוואטר גראפי נע, ההזדהות שלנו הופכת דמוית קולנוע ויותר מכך, ההזדהות גדלה מפני שבניגוד לקולנוע, אנחנו שולטים בהפעלת הדמות. התיאוריה הפסיכולוגית של הזדהות הצופים בקולנוע מבוססת על רעיון המציצנות של פרויד והאימאגו של לאקאן. אנו, כצופים פסיביים, מזדהים עם גיבור הסרט כאוואטר אקטיבי שלנו וגם צורכים אותו כאובייקט להנאה ויזואלית מציצנית. כלומר, תעשיית הסקס הענפה בסקונד לייף מבוססת על אותו סוג הנאה של צפייה בפורנו אך מועצמת ע"י הזדהות חזקה יותר שקיימת בינינו לבין האוואטר שלנו, מתוקף זה שאנחנו שולטים בפעולותיו וגם מזינים את המחשבה "זה אני! זה מייצג אותי!".  

מנגנון ההזדהות הוא מנגנון בסיסי במערכת ה"אדם". בעבר טענתי שזה המנגנון שקושר בין גוף לנפש, הנשמה מזדהה עם גוף ספציפי. התרגול לזהות עם מה אנחנו מזוהים הוא, אגב, תמצית העבודה הרוחנית. אנשים רבים סומכים על כך שהם לא יזדהו עם האוואטר שלהם ופוצחים בקריירות של זונות בסקונד לייף אבל אני תוהה עד כמה האדם הממוצע יכול למנגנון הבסיסי הזה. אפשר למלמל מספר פעמים ביום "זה רק סרט מצויר זה לא קשור אלי", אבל מנגנון ההזדהות הקולנועי, שמסוגל לגרום לנו להזדהות אפילו עם שאהיד בסרט כמו "גן עדן עכשיו", כבר לימד אותנו שאנו נקשרים לכל נרטיב שאנחנו רואים בתנועה לאורך זמן. 

מנגנון המבט המציצני בקולנוע נתפס כנקודת מבט גברית על העולם, כך לפי לורה מאלווי. נשים התרגלו לצרוך נשים אחרות מנקודת המבט הזו והתרגלו לסוג העונג שניתן להפיק מצפייה בעצמך נצרכת, נחשקת. לפי נעמי וולף, לנשים אין אף כלי שמלמד אותן כיצד צריכה להרגיש המיניות האקטיבית שלהן, הן חוקרות את זה תוך כדי תנועה והאסימונים נופלים בגיל מאוחר. במאיות שניסו לייצג נקודת מבט נשית על מיניות הצליחו רק להפוך את היוצרות ולייצג נשים צורכות גברים (כמו ב"שושלת אנטוניה"), אבל ככל שאני חושבת על זה יותר, אני מגיעה למסקנה שהמיניות הנשית, שקשורה יותר בחישה פנימית, אינה ניתנת לייצוג ויזואלי כלל, או לכל היותר תניב דימוי לא מובן וקשה לעיכול, שלא נדבר על גירוי. 

סתלבט בבית הכנסת בסקונד לייף

אפשר לנשק אותך?

ב-1992, התרחשה פרשייה של אונס, עם או בלי מירכאות, באחד העולמות הוירטואליים הטקסטואלים. זה היה פשוט מופע/מצג של סייברסקס מילולי, רק שהוא התרחש ללא רצונה של אחת המשתתפות. המשתתף היוזם סידר זאת כך שהיא לא תוכל להתבטא באופן שיראה לכולם, ומה שכולם יראו בשמה, זה בעצם את המילים שלו. את הפרשייה תיעד אחד המשתתפים, ג'וליאן דיבל, כיום לדעתי כתב הניו יורק טיימס, כאשר הוא מעלה שאלות בסיסיות של זהות, גוף, קהילה ומוסר וירטואליים. הטקסט הפך למקור קלאסי בתחום מחקר התרבות באינטרנט. 

יש שיאמרו שאלו רק מילים במחשב, שתיאור של אונס עדיין אינו אונס גם אם מתרחשת השתקה של המשתמשת המקורית והתחזות אליה, ואולי גם הקהל אינו קהל בעולם משחק וירטואלי. אך הטרדה מינית שמוגדרת ע"י הפגיעה הסובייקטיבית בנפגעת, גם כשהיא רק מילולית, והעולמות הללו שגורמים להזדהות גבוהה עימם, האם אינם מהווים ייצוג של גופניות ברשת? בסקונד לייף דאגו שדבר כזה לא יוכל לקרות כבר בגריד הבסיסי של התוכנה. הדמויות אינן יכולות לגעת זו בזו אלא אם הן השיגו אנימציות מיוחדות שמאפשרות חיבוקים ונשיקות, למשל. גם אז, אם דמות מפעילה אנימציה במטרה לחבק דמות אחרת, אותה דמות תקבל הודעה שמציעים לה חיבוק ותתבקש לאשר. רק עם האישור, החיבוק בין הדמויות יתבצע. (כן, חשבתי להקים את תנועת המחבקים חינם בסקונד לייף, סתם לא היה לי זמן לזה עד עכשיו, אבל זה יגיע). 

כנ"ל לגבי כל דבר שעושים בזוגות מריקוד ועד סקס. לא ניתן לעשות אף פעולה ללא אישור בדמות בחירה אקטיבית. גם אם דמותך שלחה את ידה לגעת באבר מינה של דמות אחרת, עדיין האיבר (כן, האיבר) יבקש את רשותך "להפעיל" את דמותך בקטע ספציפי זה של האנימציה. גם בחיים זה פשוט, וזה יכול להיות הרבה יותר רומנטי לשאול "אפשר לנשק אותך"? ברוך, לפני שדוחפים לשון בתאווה. בשביל רמון, למשל, זו טכנולוגיה של דלת מסתובבת ממש. 

גם בתחומים אחרים שבין אדם לחברו, ארכיטקטורת התוכנה בנויה כך שמעטים הם הנזקים שאנו יכולים לגרום אלו לאלו. אחת הסיבות העיקריות למאבקים בין בני אדם היא רכוש. ובכן, מי שקונה אדמה בסקונד לייף יכול לתכנת אותה כרצונו כך שאזורים מסוימים יהיו חסומים לזרים, שזר לא יוכל ליצור ולבנות עליה או לחלופין, שכל פריט יוחזר אוטומאטית לבעליו לאחר כמה שעות. אין מה לגנוב ואיך לגנוב ופשוט אין דאגות. מה גם שבזכות השעתוק, אפשר לשכפל כל דבר ולא צריך לריב על משאבים. 

אדר ואני בלופט של רגינה ספקטור

טכנולוגיה של אמנה חברתית

ביסודו של רעיון המדינה עומדת אמנה חברתית שבמסגרתה אנחנו מוותרים על חלק מחירויות הפרט שלנו על מנת לקבל הגנה מהמדינה. בפועל כיום אנחנו מוותרים על יותר מדי דברים בשביל מוסד המדינה ולא תמיד היא מצליחה להגן עלינו, למעשה, הגענו למצב שבו ייטב לכולנו דווקא אם נתגמש על גבולות המדינה. אולי הטכנולוגיה יכולה לעזור לנו לרענן את האמנה החברתית. מה אנחנו יכולים ללמוד מהאופן שבו מתנהלת סקונד לייף?

כיום, לממשלות וחברות אשראי יש מלאי פרטים עצום עלינו ואפשרויות הצצה לתחתונים שלנו בתמונת לוויין מפורטת. אנחנו נאבקים על כל פיסה של פרטיות אבל בפועל זו אשליה ובכל רגע נתון כל מוסד ממשלתי או חברה פרטית יודעים עלינו יותר מאבינו מולידנו. אז אם ממילא אין פרטיות, למה שלא נכיר בזה ונוותר עליה כבר עד הסוף, תמורת יישום הטכנולוגיות הללו בשקיפות מלאה לצרכי הגנה וחיים הרמוניים? נניח שאנשים יסתובבו עם צ'יפ זיהוי בתוך העור, שהוא ת.ז, ארנק אלקטרוני וכרטיס מועדון גם יחד. לא רק שיהיה לנו קל יותר לחיות כי כל המסחר יתנהל בשיטת כביש 6, אלא שהפשע והטרור פשוט יחוסלו כי על כל פעולה יהיה חותם ולפושע אין אף מקום על הפלנטה להסתתר בו. העולם כולו יהיה ממוחשב, מרושת ומלוויין עד למרתף הכי מעופש בצ'יינה טאון. 

מצב כזה יכול להיות מאד מפחיד כשמדמיינים את הטכנולוגיה בידי שליטים רודנים המעוניינים בפיקוח עלינו, אבל הוא יכול להיות גן עדן בידי שליטים נאורים שחותרים לניהול עצמי-קהילתי שלנו והרמוניה, ממש כמו עולמות תוכן הגולשים דמויי סקונד לייף, שבהם זהותנו מתנוססת ככיתוב על המצח שלנו ממש. בעולם כזה, אנשים שרוצים להרוס פשוט ייאלצו לחיות בהרמוניה או שיהיו מאד מאד מוגבלים בתנועה. עזבו את ספרי המדע הבדיוני שהפחידו אתכם מהאח הגדול. האח הגדול ממילא צופה בכם וכל האפשרויות הטכנולוגיות הללו קיימות היום והן אפילו מיושנות יחסית. העניין הוא שהן עומדות רק לרשות ארגוני הביטחון הלאומי.

יישום אזרחי ומסחרי שלהן עשוי להסתבר כיותר מוצלח ממפחיד. תחשבו, מה הפחד שלנו באמת מאובדן פרטיות? אולי אנחנו לא רוצים שידעו איפה אנחנו בכל רגע, אבל המיקום שלנו ממילא ידוע לחברות הסלולר, גם אם סוגרים את הנייד. אם אנחנו לא רוצים להיות מוטרדים ע"י תאגידים, אפשר ליצור לשם כך חוקי שימוש במידע. אבל אם ממילא אי אפשר לברוח מהטכנולוגיות הללו, אולי אפשר לנצל אותן לטובתנו? 

בואו נלך רחוק עוד יותר: מה עם הטכנולוגיה של השוקר החשמלי יכולה להפוך לחלק משכבת העור החיצונית שלנו? אם מישהו לא רצוי נוגע בנו, תגובת הדחייה האינסטינקטיבית שלנו תתרגם לשוק חשמלי עבורו, בעוד שכל עוד יש משיכה, החיישן הזה לא מופעל. איך? אני בטוחה שיש המון סטארט אפים שיכולים לקום עם רעיונות ביו-טכנולוגיים שישנו את העולם שאנו חיים בו בפשטות, באמצעות שינוי קטנטן בתוכנה שישנה את חוקי המשחק החברתי מן היסוד. אנשים יאלצו להתאים את עצמם למצב החדש ולעסוק במציאת ומיצוי כישרונותיהם היצירתיים כי הכול יהיה מתוכנת כך שהם לא יוכלו להרוס לאחרים. ממש כמו בסקונד לייף. האין זו השיבה לגן עדן? וזה אפילו לא מסובך טכנולוגית, זה רק עניין של סדר עדיפויות, אם מישהו יבין כמה בסיסי זה וכמה זול להפנות לזה את הטכנולוגיות הייעודיות לריגול ובטחון לאומי, ממש גרושים לעומת תקציבי המלחמה בפשע, באונס ובטרור.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • לי  On 5 בפברואר 2007 at 14:41

    מעניין מאוד. אני צריכה עוד זמן לעכל את הרעיונות שלך.

  • אהרן  On 5 בפברואר 2007 at 15:03

    בשם אלוהים כרמל. את אחת מל"ו אנשים שלא חיים עם סודות ?
    אומר יותר מזה. הויתור על קיומם סודות, הוא כמו ויתור על בגדים. על כל היתרונות והחסרונות הגלומים בכך.
    גן עדן הוא העירום. העירום הוא גן עדן. אני הראשון להודות. אני גם חולם על המקום הזה, שכולו אמת. אמת ועובדות. שכולו שחרור מן הצורך להסתיר ולכסות. אבל מי מאיתנו לא צריך להתכסות פה ושם ופה ? להתחבא בפינת הגן תחת שמיכה ? לטפח סוד ממאיר עד אשר נפטר ממנו בהקלה גלויה ?
    את מציעה גן עדן. האם את מכירה בקיומו של גהינם ?

  • ג'ני  On 5 בפברואר 2007 at 15:34

    אהרן – הגן עדן שכרמל מציעה הוא התגלמות הגיהינום, והשליטים הנאורים וההרמוניים שלה הם הרודנים האולטימטיביים. פחד אלוהים.

  • כרמל  On 5 בפברואר 2007 at 17:05

    אילו מן סודות? אף אחד לא נכנס לנבכי נשמתכם, לטכנולוגיות אין דריסת רגל בידע מגוף ראשון. והלוא רק שם הסודות. אבל במרחב הפומבי, כשאנחנו פועלים, לא יזיק לאף אחד מאיתנו לקחת אחריות על איפה היינו ומה עשינו. אם היית במקום שאתה מתבייש בו, אל תלך או אל תתבייש. אני בעד זה. וכן, אהרון, יש קשר בין פשטות להתפשטות. יש פחד נורא מזה אבל אם זה יהיה נתון קיומי עלולה להיות בזה הקלה גדולה.
    פרטיות היא המצאה בורגנית. בדוק את ההיסטוריה של העניין ומי בעצם היה זקוק לה והפך אותה לסמל של חופש

    כולנו דפוקים בדיוק באותה צורה ואם ניתן לזה להיות באוויר הפתוח המבוכה שבזה תתמוסס. האמת יפה כשהיא עירומה, היא מפתחת ומשחררת. הדבר האפל ביותר משתחרר כשמסכימים להתמודד עימו באור. ומה זה קצת מבוכה תמורת האפשרות לחסל פשע אונס וטרור? רק תחשבו על זה שהטכנולוגיות ממילא קיימות וממילא משתמשות נגדנו, רק שזה נעשה בהסתר. אני חושבת מה נוכל להרוויח מהגלוי. למה לא מאשימים את לינדן לאב ברודנות? זה תלוי מי משתמש בטכנולוגיות הללו ובאיזה אופן.

    אני חושבת שחלק מהעולם בשל להפעלה עצמית של טכנולוגיות כאלו והוצאה שלהן מידי ארגוני בטחון ושאר תאבי כוח.

  • כרמל  On 5 בפברואר 2007 at 17:10

    הנחש היה עירום מכל חיות השדה. לנחש יש מקום בגן העדן, כשהרוע עירום הוא מוכל בקוטנטקסט ומאיץ צמיחה, זה היה תפקידו בגן העדן על פי המקובלים.

    אבל צריך להבדיל כאן בין פרטיות שמטרתה לשמר אנונימיות ומהווה כיסוי וחסות לרוע, לבין פרטיות במובן שכל אחד זכאי למרחב שלו ואנשים אחרים לא אמורים לדחוף את האף שלהם למרחב של האחר. אין זה האחריות שלהם לחשוף דברים על האחר, זה לשון הרע. כל אחד אחראי למרחב שלו. אבל העולם בנוי כך שאם אדם פגע במרחב של האחר הדבר נרשם והדבר יוצא לאור. אם אנשים רק יקחו אחריות על הצד האפל שלהם יהיה לנו שוב גן עדן כשאדם ונחש בנפשנו ישובו להיות חלק מאותה מערכת. עכשיו, באנונימיות הזו, אנחנו מאפשרים לגיהנום להיות.

  • אהרן  On 5 בפברואר 2007 at 17:34

    כרמל היקרה
    הנושא קרוב אלי מאוד. מאוד.
    את מציעה כאן מהפכות שנפש האדם אינה מוכנה להן. כמה קל להתפשט וכמה קשה להפשיט את הנפש. כמה קל להפוך משחקי אומץ לפלירט עם הפחד.
    לשון הרע. את נוגעת שוב בנושא שמטריד אותי שוב ושוב בזמן האחרון. אכתוב עליו כשאכתוב פעם פוסט (עוד הבטחה, כן כן) לשון הרע של נחשים של אחרים לא תגמר כשתעלם האנונימיות. אנשים יכולים להיות רעים גם בשמם הם. אוי כרמל. את לא מציצה באינטרנט ? את לא רואה כמה שפיכות דמי נקיים נעשית כאן בשם ובמלכות, ללא ניק וללא מסתור ? את לא מזהה כנופיות מבצעות לינץ' זה בזה בחסות הכח החברתי שלהן ? האם האנונימיות בלבד היא המחסה ? כמה גזלנים יש בשוק לאור יום ?
    יש לי תחושה שהצדיקות שלך שאני רואה אותה ביותר מפוטנציה- – (זוכר היטב מה כתבת פעם בראש הבלוג) ואני לרגע לא ציני- לא מבינה מספיק את עומק הרוע שקיים בנו, שאינו חרד מאור השמש. וגם לאורה יעשה את הנבלות האלה, לעתים אף בחסותה.
    כרמל. אנשים בקושי לוקחים אחריות על הצדדים הטובים שלהם. יקח עוד הרבה שנות אור והתגלות עד שיצליחו לקחת אחריות על צדדיהם הרעים.

  • אהרן  On 5 בפברואר 2007 at 17:36

    אני משתוקק ללכת איתך לגן העדן הזה, ובכל זאת רואה כמה הדבר קשה אפילו בחיי הפרטיים.
    מודה לך על כל פנים על הפוסט שמתחיל בווב2.0 ומסיים במעמקי הנפש

  • כרמל  On 5 בפברואר 2007 at 17:53

    אבל עם רוע באור אפשר להתמודד. אנשים שלוקחים אחריות על הרוע ועושים אותו בלי בושה נוחים לי יותר מהמסתתרים. החזון הטכנולוגי שלי הוא שאנשים כאלו יוכלו להיענש כשהעונש המרכזי, בהשראת סקונד לייף, יתבטא בחופש התנועה. בעולם שאני מפנטזת כרגע אין מקום לשליטים על בסיס כוח אלא לתכנות של חוקים שמאפשרים יותר מרחב למי שחי בהרמוניה ופחות מרחב למי שלא יודע להסתדר עם זה. רימית מישהו? הוא מתכנת את הדלת שלו כך שלא תכניס אותך יותר לחנות שלו והקשר ביניכם נגמר. צריך לפתח את זה אבל העקרון בעיני הוא עקרון של תנועה במרחב כשכל אחד יוצר לו את פיסת עולמו על פי יכולות ההרמוניה שלו וזה מאד מאד ישתלם להתחשב באחרים בעולם הזה, חופש התנועה שלך יהיה תלוי בכך.

  • NY  On 5 בפברואר 2007 at 20:43

    א. אין חיה כזו "שליט נאור", לא היתה ולא תהיה.
    ב. אין, לא היתה ולא תהיה מערכת מחשב, תוכנה או חומרה, חסינה מפני פריצה.

    כשמישהו פורץ את סקנד-לייף (כבר עשו את זה), לא קורה שום דבר חוץ ממעט כסף שמחליף ידיים, או הרס של רכוש וירטואלי. כשמישהו יפרוץ מערכת מהסוג שאת מתארת, הגיהינום של דנטה יראה ליד זה כמו מסיבת-גן. זה יהיה סוג חדש ומרנין של טרור.

    מעבר לכך, זה גם הרבה יותר מסובך, מבחינה טכנולוגית, ממה שנדמה לך. וממש, אבל ממש לא זול. לשמחתי, אני חייב להוסיף, כי ממש לא הייתי רוצה לחיות בעולם שאת מתארת.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 0:14

    הכוח החברתיים. אבל כבר החלפנו אותו מספר פעמים בהיסטוריה. פעם כל העולם היה פאגאני. ואחר כך כל העולם היה דתי ועכשיו כל העוטלם קפיטליסטי. מבחינת האופן שבו אנחנו תופסים את יחסי הכוח ו"טבע" האדם אני מתכוונת. אז אני חשובת שאנחנו כן בדרך לימים של אחריות אישית, הסדרה עצמית והתמוססות של רעיון הכוח עצמו. לא במובן הסוציאליסטי אלא בכיוון של אינדיבידואל מרושת. שהרמוניה לא תהיה המלצה אתית אלא עניין של הישרדות. ואני מאמינה שלטכנולוגיות יהיה תפקיד בכך. כמו שאמרתי, לא יהיה שליט, זה יהיה מנגנון והוא יהיה בנוי כך שאף אחד לא יוכל לצבור כוח דרכו. תוכנות קוד פתוח 🙂

  • אורן  On 6 בפברואר 2007 at 0:46

    הנחש היה – ערום.
    האדם היה עירום.
    זה פשוט לא אותו שורש.
    האם הדימיון הצלילי מקרי- דומני שכן, בדיוק כמו הדימיון הצלילי בין הכאילו קוגנטים to have האנגלי ו habere האיטלקי – שניהם עם פירוש זהה אבל הם באים כתוצאה משורשים שונים לחלוטין (בטח יש גם דוגמאות בעיברית אבל לא עולה לי לראש אחת כזאת)

  • אורן  On 6 בפברואר 2007 at 0:47

    🙂

  • NY  On 6 בפברואר 2007 at 0:48

    אשר יהיה, תמיד יהיו כאלה שירצו לפרוץ את המערכת, ותמיד יהיה אחד – לפחות – שיצליח.
    את משמעותה של הצלחה כזו את ודאי מסוגלת לדמיין טוב כמוני.

  • Eyal BC  On 6 בפברואר 2007 at 3:52

    אני שומע שאתה מדבר מתוך ארון הפחדים שלך. אבל יום אחד תצא ממנו, ולא יהיו אנשים שירצו לפרוץ את המערכת. לא תהיה מערכת. יהיה אתה, אני, הוא, היא, והם יהיו שליטים נאורים לעצמם, והם יהיו אחד. אתה יודע, שמעתי על ניסוי מעניין שביצעה קהילת טמרה השוכנת בפורטוגל. הם שיחקו אדונים ומשרתים, והתברר שההעדפה היא דווקא להיות עבד, ולא אדון. המשימה נתפשה כקשה מדי, דורשת יצירתיות בלתי פוסקת ואחריות גדולה. הרבה יותר קל, כך גילו שם, לציית. אז אתה מדמיין לעצמך איך זה הלך. משהו בסגנון תהיה כלב, תתפשט, כנס למים, צא מן המים, וכו'. מה יוצא לנו ממשחק כזה? המשרתים לומדים לציית. הם לוקחים את המשימות המוטלות עליהם עד הסוף, והולכים מתוך ידיעה שהם חייבים לעשות את מה שהם עושים. כך, למשל, אפשר ללמוד הכרחיות. אפשר לראות תוך משחק, שכל מה שאנו עושים בחיים הוא הכרחי, ונובע מתוך ציות לאיזשהו אדון שהמצאנו לעצמנו. ציות לאגו, אם תרצה. אפשר ללמוד, כמשרת, שניתן לציית לאדון אחר. אפשר ללמוד על הקלות שבציות, ועל העונג שבו. אפשר ללמוד דברים רבים. מצד שני, גם על האדונים ללמוד משהו. הם לומדים לצוות, להיות מלכים, רוזנים, שליטים. הם מרגישים את האחריות, ואת הלחץ הנלווה לה, והם מרגישים צורך להיות יצירתיים, והם לומדים שקשה להיות אדון של ממש. אחרי הכל, עד מתי תדרוש מעבדך להתפשט או לנבוח? מהו אדון של ממש? זהו האדון אשר מבקש ממך, דורש ממך, מצווה עליך להיות אדון גם כן. לקחת את חייך בידיך, ולהתגבר על החולשות והקשיים, והצורך באדון. לעבור ל"מוד" של שלטון עצמי.זהו השיעור העמוק של האדון. הדרישה הנכונה. וזהו המבחן האמיתי של העבד – הציות לדרישה הנכונה. אלוהים שלי, עלי הוא צווה להיות חופשי. אני מנסה, זה לא כל כך קל. אבל זו מערכת התייחסות שונה. אין שלטון מרכזי, אין מערכת. מה יש? יש אותך, אנ.וויי, יקר, ואת החלטתך. אין את מי להאשים, ואין על מי להצביע. כך, באופן מיידי, נעלמים אלה אשר תמיד ירצו לפרוץ את המערכת. אתה הוא האיש. אתה.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 9:27

    אנשים שרמת התודעה שלהם עוד לא תתאים למצב החדש והם ינסו פתרונות ישנים. זה תמיד נכון. כמו שיש בעולם היום עדיין אפיפיורים וציידים-לקטים. קצת, אבל יש. ובכל זאת, קשה לצפות איך כרגע אבל זה רק עניין של תכנות, כמו האינטרנט, משהו שאין לו מרכז ולכן אי אפשר לשתק אותו לגמרי, משהו יותר משוכלל מזה, כמו האורגניזם שלנו. שכמה תאים חולים אבל הם לא פוגעים בכל המערכת. הסדרה עצמית כזו שבה כל אחד עושה את חלקו כי מרחב התנועה שלו תלוי בו. החופש שלו תלוי בו. מי שיפרוץ לא ישרוד. פשוט לא ישרוד. כמו תא חולה בגוף. תהיה דרך לעשות את זה. וזה לדעתי כן כיוון עתידי, אני יכולה להקדיש שעה להסביר את זה דרך מודלים של עתידנות והתאיוריה האינגטראלית. נחייה ונראה. אם נחייה עד אז.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 9:45

    של הצעירים שפרטיות הופכת לערך משני אם הוא בכלל מוערך. תודה לקרוא מוסה ששלח לי את האבחנה של הניו יורק טיימס בעניין:
    http://nymag.com/news/features/27341/index.html
    המגמה הזו החלה לחלחל עוד בימי הטלוויזיה והריאליטי ועד שנגיע למצב שאתם כה מפחדים ממנו יהיו הרבה פחות פחדנים באיזור, יהיה שם דור שלם שיקח את העדר הפרטיות כמובן מאליו.
    אולי עכשיו אתם מבינים למה מעניין אותי לחקור דווקא נוער ברשת?

  • NY  On 6 בפברואר 2007 at 9:48

    הבעיה הגדולה עם אנלוגיית הגוף שלך היא, כמובן, שלתאים האינדיבידואליים שלנו אין תודעה. הם לא יכולים להתאגד. הם לא יכולים להרגיש מקופחים. והם לא יכולים להחליט שהסדר הקיים לא מוצא חן בעיניהם. ואפילו כך, אלפי אנשים מתים מגידולים סרטניים ומשאר רעות חולות שהן בסך הכל "תקלות מערכת", ללא תבונה שהנחתה אותן.
    ועכשיו חשבי על תא סורר שהוא תבוני, כזה שבידיו כלים להשפיע לא רק על סביבתו הקרובה אלא, באמצעות הטכנולוגיה, על כלל המערכת, קרי – על כלל האנושות. בום.
    המערכת שאת מציעה תלויה באופן מוחלט בהיות מאה אחוזים מהאוכלוסיה מרוצים ממנה. אין, לא היה ולא יהיה בתולדות האנושות מצב בו מאה אחוזים מהאוכלוסיה מרוצים מהמערכת. חבל, אבל זה מה יש.
    (ואגב – לאינטרנט יש מרכז, ובהחלט אפשר לשתק אותו לגמרי, עם או בלי קשר לאותו מרכז.)

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 9:48

    בעברית העתיקה יש שורשים בני 2 אותיות בלבד, ערום ועירום זה אותו שורש וכל הקבלה שעוסקת במהותנות של השפה מתבססת על משחקים כאלו כמו "אל תקרי חרות אלא חירות על הלוחות" וכו'. הדרש שלי הוא רק עשירית מקורי היו שכבר קישרו בין העורמה לעירום בעצם. רבי יוסף ג'קטליה, מקובל קסטיליאני מהמאה ה-13 אמר את רוב מה שכתבתי שם על תפקיד הנחש, למשעה.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 9:51

    בעיני כיצור הוליסטי, המטרה המרכזית של החיים והאבולוציה היא להביא אותנו מיחידות נעדרות לודעה ליחידות בעלות תודעה שמתוך בחירה יפעלו כאורניזם. ייתכן ששנינו לא נחייה עד שמרכז הכובד של האנושות יעבור לידי אנשים כאלה אבל אין לי ספק שזה יקרה כמו שהתפתחנו עד כה מרמת תודעה אחת לשניה. לא כולם אוהבים קפיטליזם אבל נאלצים לחיות לפי בסיס חוקיו אפילו בלי להבין מתי הם חיים את זה כתרבות. גם ההוליזם יבוא להם ככה ומי שלא יסתדר עם זה יסתדר בדיוק כמו תא חולה בגוף. המכאניזם הזה אפשרי ובמקרה שלנו,ף יחידות בעלות תודעה, הטכנלוגיה העתידית תסדיר אותו. בא לי לכתוב ספר מדע בדיוני שזה מרכזו.

  • אורן  On 6 בפברואר 2007 at 11:31

    דרכו של מדרש (וגם של מדרש הקבלה) הוא להשתמש בצורה ככלי להעברת המסר ו'צורה' הכוונה, למשל, לדמיון צלילי שאף שהוא מקרי הוא מהווה כלי אסתטי להעברת רעיון.
    כך דרכם של מדרשים והעובדה שמקובלים קסטליאניים מהמאה השלוש-עשרה עשו שימוש בדמיון צורני לא אומרת כלום על העובדה שאפשר ואלו שני שורשים שונים.

  • קלמן  On 6 בפברואר 2007 at 12:20

    עולם כזה לא מתאים לי, אם אי אפשר לרמות ולתחמן, להתאמן במניפולציות, מה הטעם ? אבל כמו שאמרת, וזה מה שטוב בעולם הווירטואלי, כל אחד יחפש וימצא את הפורמט המתאים לרמת התודעה ולצרכים שלו.

  • Eyal BC  On 6 בפברואר 2007 at 14:35

    זה נכון רק כאשר בוחנים מערכת אחת מנקודת ראות של מערכת אחרת. קצת כמו לדבר על הים, ולשאול אם הרמזורים שם פועלים. במערכת האנושית זה נכון, אבל התודעה האחדותית היא כבר לא אנושית. זהו תרגיל נון האטצ'מנט הגדול מכולם, להפרד לשלום מהאנושיות שלנו, ולהמשיך הלאה לעבר מקום חדש, אחר.

  • קלמן  On 6 בפברואר 2007 at 15:50

    גם הקומוניזם התחיל כרעיון אוטופי שהבטיח מזור לכל התחלואים האנושיים שלנו, עולם כמו זה שאתה חוזה יקרוס לתוך עצמו מרוב שעמום.
    במקום לשנות את העולם כך שיתאים לך, אולי יותר טוב שתתרגל למה שיש.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 15:54

    אבל זה משתנה בצורה שמכילה ולא מעלימה, איל. האנושיות שלנו לא תלך לשום מקום אבל מאפייניה עשויים לעבור עידון והתאמה למערכת ההוליסטית. הניצנים כבר כאן. ולכל מי שחושב שהרוע רק מתגבר אזכיר שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. אני רואה מה קורה בשוליים ועניין הכוח עומד להשתנות בטווח הקצר-ארוך.

  • תומר  On 6 בפברואר 2007 at 16:34

    ועכשיו כמה דברים:

    ראשית, לגבי שליטים נאורים, אני מסכים עם NY. כלומר אולי לא לגמרי לא, אבל שליטים נאורים הם נדירים מאוד מאוד, הרבה יותר מאנשים נאורים, כי שלטון מעורר את החלקים החשוכים של כולנו.

    שנית, ברור שמערכת כזאת תיהיה ברת פריצה ואז חבל"ז.

    אבל שלישית ועקרונית:
    כרמל, תגידי לי, נפלת על הראש : ) ??? זה "גן עדן"??? עולם שבו כולם מתנהגים טוב מפני שכל הזמן יש עליהם עיניים? הלזה בכלל יקרא "טוב"? זה סתם פחד, ברמה הכי פרימיטיבית וילדותית, כמו הפחד של ילד מאימו או של אדם לפני 2000 שנה מאלוהים. את רוצה להחזיר אותנו למנטליות כזאת?

    הרי טוב אמור לנבוע מתוכנו! אנחנו אמורים להיות טובים כי כך ראוי, וכי אנחנו מזהים שלעשות טוב לזולת זה גם לעשות טוב לעצמנו, כי אנחנו, כפי שכתבת את עצמך, קשורים בקשרים עמוקים יותר משאנחנו מעלים על דעתנו. לא בגלל שאם לא נהיה ילדים טובים אז אוי ואבוי לנו. באמת!

    ודבר אחרון:
    את כותבת: "מנגנון ההזדהות הוא מנגנון בסיסי במערכת ה"אדם". בעבר טענתי שזה המנגנון שקושר בין גוף לנפש, הנשמה מזדהה עם גוף ספציפי. "

    מילים חשובות. אכן מנגנון בסיסי ורב כוח. אולי רב הכוח ביותר. אבל תני גם אופציה בודהיסטית: לא נשמה שמזדהה עם גוף, אלא תודעה חופשית שמזדהה מתוך בורות עם מערכת גוף-נפש.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 16:49

    הארכיטקטורה עשויה להשמע דומה אבל מדובר בסיפור אחר לגמרי. אי אפשר וזה לא עובד מתוך סתם פחד. עברנו את הדור הזה. גם קומוניזם ושאר אוטופיות שטוחות. זה לא זה ולא קשור לזה. כל עוד תודעת האנשים לא התפתחה הם יוכלו לעשות את זה רק מפחד וכל טכנולוגיה של שקיפות תתפס כמפקחת. אבל אנחנו מדברים על טכנולוגיה לרמות התודעה הבאות שלנו. אנשים כאלה כבר נולדים וחלקם מתהווים ומשתנים, זה קורה בשוליים. אנשים שאין להם עניין בכוח ויש להם חתירה להרמוניה. אולי יתחלפו עוד כמה דורות עד שהאנשים הללו יהיו מסה קריטית ואף רוב כדי להתחיל לחיות בעולם כזה.

    אף אחד לא עומד מאחורי המצלמות לפקח עליך, המערכת מבוזרת ופונקציונאלית בלבד, נתמכת ע"י חברה אזרחית על עקרון הקוד הפתוח. מה שהמפחדים קוראים לו פיקוח יתפס אצל הלא מפחדים כשקיפות טבעית, זה כמו ההבדל בין אאוטינג למתן קרדיט – הפעולה החיצונית דומה אבל הכוונה – שמיים וארץ. הטכנולוגיה הזו תהיה רלוונטית כשיהיו בסביבה יותר אנשים רלוונטיים. בינתיים רבים מאלו שיודעים לפרוץ למערכות עושים זאת דווקא נגד הקפיטליזם ותומכים מאד במעבר לעולם של הסדרה עצמית וקוד פתוח, מהי מקור תרבות ההאקרים, ח'ברה?

    לנו, היום, זה אולי לא רלוונטי. אבל אני לא בטוחה בכלל שבעוד 20 שנה זה לא יבוא בחשבון. ליתר בטחון אולי אני אכתוב על ז\ה ספר מדע בדיוני שאחר כך יוכלו לעשות משהו בהשראתו… 🙂

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 16:56

    מתוך בורות?? לאא. לא מסתדרת לי האופציה הזו. הנשמה באה בכוונה להגשים מטרות בגוף. ההזדהות שלה היא בחירה לא בורות. 'צטערת. לא בודהיסטית בכלל.

  • Eyal BC  On 6 בפברואר 2007 at 17:00

    נכון כרמל, זה משתנה באופן מכיל ולא מדיר. אני מסכים. אבל השינוי הזה אינו זניח, הוא מהותי. את ההכלה אנו לוקחים אל תוך הדי. אנ. איי שלנו,אורזים את אנושיותינו בתוך דוגי בג פנימי, וממשיכים איתו הלאה. אבל היצור הנושא כבר אינו אנוש, הוא משהו אחר. למשל, המחשבים של פעם, עם טייפ הקסטות והכרטיסיות המנוקבות עבדו על אותו עיקרון שעובדים המחשבים של היום. הם היו בינריים, ובדי.אנ.איי שלהם כתוב אפס ואחד בשרשראות שונות. השינוי במחשבים מכיל את מה שהיה פעם, אבל הוא שונה מהותית. גם אנחנו נשתנה מהותית, מבלי לזנוח את עברנו. חשבי על דינוזאורים המנהלים דיון בניהם, וחלקם טוענים שהם יתקיימו לנצח. הרי הם נכחדו. גם אנחנו נכחד. זה הכרחי המציאות. אבל בהכחדות נכונה, שמתחשבת בשורש, אנו נקח עמנו את שאנו היום, ונמשיך הלאה, אל שנהיה. נהיה אשר נהיה. רק כדי לבאר, הכחדות נכונה: התכוונתי שכ.ח.ד , השורש, משמעו להיות כ(א)חד, ההכחדות רצונה העליון הוא להיות אחד. עם האויב (שאליו מתאווים), עם העצמי (שאותו שונאים פעמים רבות), ועם אלהים (שהוא אלהים). כך אפשר לראות את האור שבהכחדה. שינוי מכיל, ולא מדיר. קלמן, אתה חושב על עולם שאינך מכיר, ומחיל עליו עניינים יומיומיים שאינם שייכים אליו עוד. אין מקום לשעמום בהוויה המפכה והרוטטת, המינית כל כך, יוצרת הכל. שעמום זה טוב (?) לבני אנוש. אנחנו נהיה אחרים, אם עוד אפשר לקרוא לאנחנו. ועוד דבר: אני לא חוזה. זה כתוב במקומות אחרים, ואני פילטר חדש לדברים עתיקים. אני משתדל לא לשנותם, אם כי ודאי אני חוטא לפעמים, ועל כך התנצלותי. אבל אתה ודאי מבין שזה בלתי נמנע, בכל זאת זה עובר דרכי, כפי שזה עובר דרכך.

  • תומר  On 6 בפברואר 2007 at 17:11

    תודעה גברת. אין נשמה.

    ועוד משהו: את לא תסתובבי פה ותקללי אנשים בוילברית.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 18:02

    כשל הקדם/בתר? 🙂

    כאן דרכנו נפרדות, נשמה. לי יש נשמה. לא יודעת איך זה מסתדר תיאורטית עם רעיון התודעה, זו כנראה התבחנות של תודעה שיש לה סוג של ייחוד. נכון שיש רמה שבה יש רק דבר אחד אבל ברמה של החלוקה מיד אחריה יש לי נשמה משלי. שלי! 🙂

  • קלמן  On 6 בפברואר 2007 at 20:11

    אמרת לכרמך שלתאים אין תודעה. מנין לך ? כל מה שאפשר לומר בביטחון זה רק שלתאים אין תודעה ברמה של האדם, זה לא אומר שאין להם תודעה בכלל. בכל מקרה, עם תודעה או ללא תודעה, אי ידיעת התא את תפקידו הספציפי בגוף שהוא שותף לו, לא מונע ממנו למלא את תפקידו ביעילות.
    בתור תא, אתה מתיימר לא רק לדעת ולהכריז על תפקידך בכוח אלא גם לחזות לאיזה כיוון הוא הולך.
    לא יודע, לי זה נראה מוגזם, אם זה באמת משהו חדש ולא אנושי, מניין יש לך ידיעה עליו? זה שגם אנשים אחרים העלו את הרעיונות כאלה, לא אומר שום דבר, הרבה אנשים אמרו גם דברים הפוכים, חבל לבזבז את החיים על פילטר, בסוף עוד יתברר שהתכלית התעכבה בגלל הפילטרים.

  • Eyal BC  On 6 בפברואר 2007 at 20:20

    אתה מתבלבל עם אנ. וויי. הגורס שלתאים אין תודעה. אני חושב, כמוך, שיש להם כיווניות, ולזה אולי תוכל לקרוא תודעה, אם תרצה. עכשיו, בתור תא אני מתיימר, אבל זה בסדר, כי תפקידי, כתא, להתיימר לדעת, ואז להניח ליומרה ,ופשוט לדעת. זו המצווה שלי, לדעת, כמו שיודעים בתורה, לדעת ממש, להתאחד, ולראות תולדות. לגבי פילטרים, אתה נראה לי לא סלחן לגבי משל תמים מאד. הירגע.

  • לירון לה-פיי  On 6 בפברואר 2007 at 20:48

    תומר, לשאלתך זהו בדיוק גן העדן התנ"כי…
    וגם בעניי זה לא ממש מוצא חן, אני מעדיף עולם של בחירה חופשית. גם מגן העדן סולק האדם כי החליט לבחור בהאקינג ולהפוך ממשתמש סביל לכזה שמכיר את נבכי הקוד.
    הנחמה היחידה שלי היא שעולם "אוטופי" שכזה לא יכול להתקיים, כיוון שההיסטוריה מוכיחה אינדוקטיבית שכל טכנולוגיה שמישהו היה יצירתי מספיק ליצור, מישהו אחר יהיה יצרתי מספיק לפרק.
    ורק לצורך הוכחת הנקודה אני הולך לפתח עכשיו פאצ' שיאפשר נגיעות לא מוסכמות בסקונד לייף 😉

    [רג'ינה ספקטור רולז!!1
    http://www.leeronlefay.com/blog/?p=46%5D

  • לירון לה-פיי  On 6 בפברואר 2007 at 21:23

    כרמל, את כותבת:
    "הארכיטקטורה עשויה להשמע דומה אבל מדובר בסיפור אחר לגמרי. אי אפשר וזה לא עובד מתוך סתם פחד. עברנו את הדור הזה. גם קומוניזם ושאר אוטופיות שטוחות. "
    יש כאן פרדוקס קטן כי ברגע שיווצר מצב תודעה שיאפשר קיום טכנולוגיה כזו מתוך רצון – לא יהיה בה שום צורך.
    אם כל פרט יכול לבחור באופן חופשי אם הוא מסכים לשבב-אלקטרו-חשמולוגי-מזניבולוגי שכזה, הפרטים יכולים להסכים באותה המידה לא לגעת אחד בשני בלי לבקש רשות קודם.
    חוקים/טכנולוגיה/כפיה/אמצעים-חיצוניים נדרשים רק כאשר המוסר הפשוט והבלתי אמצעי כושל. כך ששוב, לעולם שאת מתארת אין ממש זכות קיום.

  • כרמל  On 6 בפברואר 2007 at 21:49

    אתה מבין שהוא שווה מיליונים בסקונד לייף?
    תמיד יש אנשים ברמות תודעה אחרות, כל הרמות נשמרות, אבל המסה הקריטית יוצרת את חוקי הבסיס, הם לא יחושו בכך, זה יהיה להם טבעי. אבל מי שלומד להתפתח לשם, לומד בין השאר דרך חוקי העולם. אוטופיה שה לחלום על מצב שוכלם ירצו. זה אף פעם לא קורה. העולם עובד עם מסה קריטית מתחלפת.

  • אדר שלו  On 12 בפברואר 2007 at 16:08

    לגבי תנועת המחבקים, תגידי לי אם את הולכת לזה. יש לי מעין MultiTool שמאפשר לחבק אנשים או לעמוד להם על הראש, ואפשר להעתיק אותו ולחלק חופשי לעוברים והשבים.

  • אדר שלו  On 12 בפברואר 2007 at 16:13

    לזה=על זה.

  • כרמל  On 12 בפברואר 2007 at 16:18

    כי זה עם רשות יש לי וזה נראה לי יותר מתאים. בשביל לעמוד למישהו על הראש צריך תנועה נפרדת, נראה לי 🙂

  • בעז  On 13 בפברואר 2007 at 2:53

    מעניין שצריך ליישם את כל העקרונות הנפלאים הללו קודם בעולם הוירטואלי תחת מעטה האנונימיות. אולי כדאי להתחיל לחפש את השקיפות בעולם האמיתי, בחיים של כל אחת ואחד.

    מחכה לספר…

%d בלוגרים אהבו את זה: