Flatland

נירוונה עמוקה ושעמום המחץ נראים אותו הדבר במבט מבחוץ, לצופה מהצד. ההבדל ביניהן מצוי בממדי ורבדי עומק הנחווים כידע סובייקטיבי בלבד. בעולמנו המורכב הנטייה היא להשטיח דברים, למהר לתייגם על פי מאפיין חיצוני בולט. ככה גם עושים מבנאדם סטריאוטיפ בשלוש שניות. יש לנו גם מדיה שעוזרת לנו בזה, כי היא ניזונה מייצוג ויזואלי חיצוני של תופעות ואין לה יכולת להביא לנו את הממדים המפוספסים. קן וילבר משתמש במושג flatland, השטחה, כדי לתאר מצב שבו אנו מתעלמים מהממדים הללו, לפעמים מתוך כוונה טובה, פוסט מודרנית, ליצור שוויון. אבל ממדים הם מרובדים מטבעם והתעלמות מטבעם ההירארכי יוצרת עיוות.  אני קושרת את המושג (לא בטוחה באופי הקשר אצל וילבר) ישירות ל-pre/trans fallacy שלו, כי אם אנחנו מתעלמים מריבוד הממדים זו בעצם הדרך לאי האבחנה בין שלבי התפתחות שונים. וילבר חושב שההשטחה וה pre/trans fallacy הן מהבעיות המרכזיות של תקופתנו אבל בעיני המנגנון של ההשטחה עשוי להיות גם אחת הדרכים להתפתחות ולפריצת דרך. אני אסביר.

קחו את ת"א בסופי שבוע. הרחובות, בתי הקפה… מלחמה או שלום, החיות פועמת בה. אסקייפיזם, תקראו לזה? ממש לא, בעיני. אנשים לא מנותקים. הם יוצאים לבלות מתוך ועל אף המצב. אי הכניעה לייאוש, לאי השפיות, היא אקט פוליטי יצירתי ויצרני. תל אביב מייצגת את כל מה ששווה להלחם עליו במדינה הזו, היא פשוט פרץ גולמי של אנרגיית חיים. כשתושבי הצפון באו לפה לקניות ובתי קפה בזמן המלחמה, באיזו מידה זו בריחה ובאיזו מידה זו פשוט הכרזה של בריאות נפשית, המשך של חיים מול ההתנגדות לחיים, הענקה לעצמם והזנת יצר החיים? קשה לדעת כשזה נראה אותו הדבר מבחוץ אבל אני נוטה לפרשנות המרובדת. צורך (כגון אסקייפיזם) הוא רק קצה קצהו של קרחון מהותני רב שכבות, צרכים היא פרספקטיבה צרה ובסיסית מאד להגדרת בני אדם, שתופסת לפעמים רק תנודה אחת מתוך התנועה בהקשרי התמונה המלאה.

הנה עוד דוגמא ודרכה אסביר גם על אפשרות אופטימית של התפתחות מתוך שטיחות: תקינות פוליטית. המקפיד על תקינות פוליטית אינו בהכרח באמת מכבד את האחר והשונה וגם אינו ניטראלי ביחס אליו. הוא מזייף למען הנורמה. מבחוץ קשה להבחין בין זייפן תקין שכזה, לבין אדם שבעומק העניין מצוי בפתיחות ובכבוד לאחר ויש בו מידה של ניטראליות לגבי בני אדם ותהליכים באשר הם. אבל במקרה הזה, יש תקווה. כי המודעות לצורך בתקינות יוצרת רפלקציה אצל האדם בכל פעם והוא מתרגל ניטראליות בפועל. המורה שלי לעבודה אנרגטית תמיד אומרת: fake it till you make it. מכיוון שכולנו יצורים מתפתחים ועמוקים מני ים, גם כאשר איננו מודעים לחלקים הללו בעצמנו, לאוניה הפנימית שלנו יש סיכוי להתנגש בקרחון ממשי ולא רק בקצהו על פני השטח (הנה עוד ממד לחכמת שלמה במשלי, דרך אוניה בלב ים). תקינות פוליטית עשויה להיות דרך התפתחות הדרגתית לניטראליות וסובלנות אמיתית מאהבה, בדרך שדומה למנגנון של "נעשה ונשמע" במצוות היהודיות. פשוט עושים עד שהאסימון יורד, עד שמשהו באמת קורה, נפתח בפנים.

ואם כבר בתל אביב עסקינן, עשיתי קליפ ברוח זו עבור הבלוג המזרח תיכוני באנגלית, אבל נראה לי שגם אתם תיהנו ממנו.

ואם כבר הזכרנו את וילבר, יש דיון בביקורות עליו אצל תומר פרסיקו ומפגש ביקורת של החבורה האינטגראלית יתקיים ביום חמישי הבא 8.3 בשמונה בערב אצלי בבית, אז מי שרוצה להצטרף צרו קשר דרך "כתבו לי".

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רוזה  On 1 במרץ 2007 at 16:09

    אולי תתחילי לכתוב בעברית ותפסיקי לכתוב בגילמנית אקדמאית יובשנית שלא מעוררת כלום אצל הקורא? אולי בלי לעז תקין פוליטית בלתי נדלה וקצת יותר מהבטן? זה שפה אל-בלוגית, המילים שלך. וזה אנטי קומוניקטיבי ניהליסטי אנרכוניסטי

  • כרמל  On 1 במרץ 2007 at 16:16

    את לא חייבת לקרוא, יש כל מני סוגים של בלוגים.

  • פ'  On 1 במרץ 2007 at 18:34

    תמונה שוה אלף מילים וקליפ שווה אלף תמונות 🙂

  • אייל  On 1 במרץ 2007 at 19:04

    כתבת: "בעולמנו המורכב הנטייה היא להשטיח דברים, למהר לתייגם על פי מאפיין חיצוני בולט" והוספת"נירוונה עמוקה ושעמום המחץ נראים אותו הדבר במבט מבחוץ, לצופה מהצד". אני מבין שזה נאמר על סמך התנסות אישית בנירוונה או למצער, אחרי צפיה מעמיקה באנשים שהם בנירוונה כבר הרבה שנים כך שהעניין התקבע אצלם והם טיפה משועממים מכל הכיף הזה שהם חווים.

    או אולי- הפוסל במומו פוסל. ואולי הניסיון להגדיר את הכל באמצעות תאוריה אחת ולתת הסברים לכל דבר הוא לא מוצלח?

  • כרמל  On 1 במרץ 2007 at 20:13

    כדוגמא לחוויה פנימית שאין דרך חיצונית לבטא אותה. אני מסכימה אתך שהניסיון הלסביר מציאות מורכבת בעזרת תיאוריה אחת היא מעוותת אבל זהו ייחוד'ה של התיאוריה האינטגראלית (ממליצה לך לקרוא את הראיון שלי עם קן וילבר לפני כמה פוסטים), היא תיאוריה של אינטגרציות, עקרונות מיפוי גמישים ומשתנים עם מקום של כבוד לחורים וסתירות. זה לא מסביר הכל כמו מנסה לתת כלי להכיל הכל, זה הכל..

  • legal alien  On 1 במרץ 2007 at 22:51

    כשקראתי את הכותרת חשבתי שאת מתייחסת לספר הקלאסי והנפלא בעל שם זה:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Flatland

    נדמה לי שהוא תורגם לעברית תחת השם שטוחלנדיה, ובכל אופן הוא מומלץ בחום

  • כרמל  On 1 במרץ 2007 at 23:07

    וילבר אוהב להשאיל מושגים מספרים קלאסיים, גם את ההולון של קסטלר מ"הרוח במכונה" הוא שאל כך.

  • legal alien  On 1 במרץ 2007 at 23:59

    אבל חשבתי לתומי ש holon נלקח מעיר נעורי אשר בגבול בת ים

  • תמר ושמעון  On 2 במרץ 2007 at 2:14

    הנכנסת הדלת האחורית אל תוך ההוויה שלנו כחוויה זרה של זיוף
    זהו הפן ההפוך של המוזה
    המחברת אותנו אל הזרם העמוק של האמת השוטפת אותנו ביחד איתה
    בכלל אפשר להיות נבוכים מול תחושת ההשטחה של הזיוף
    הנבוכות היא עירעור של אותה ננוחות שיטחית
    כך שזה טוב מאוד
    לפעמים להיות נבוך

  • שפי  On 2 במרץ 2007 at 5:13

    אף פעם לא נתקלתי במילה "אנרכוניסטי", והיא מאוד-מאוד מוצאת חן בעיניי.

  • מסעודון  On 5 במרץ 2007 at 12:40

    כל העסק הזה נשמע לי כמו מחזור אחד גדול שאיזה גורו משתמש בו כדי להטיף לצאן מרעיתו; רוב בני האדם לא מצליחים להסתדר כנראה עם זה שדברים לא מסתדרים, אז הם ממציאים להם תיאוריות אינטגרליות ובסוף גומרים באיזה מנגל בוויקו. לך תבין…

  • כרמל  On 5 במרץ 2007 at 13:49

    האם כשפרויד דיבר על האגו או מרכס על יחסי הייצור והתודעה הכוזבת היית קורא להם גורואים שיגמרו בוויקו?

%d בלוגרים אהבו את זה: