מיוחד לפורים: סיפורה האמיתי של רחב ה"זונה"

האגדה של מגילת אסתר מתרחשת בעצם בפסח, כאשר דורות לאחר יציאת מצרים והגאולה בידי אל זכר, האלוהות המצויה בהסתר גואלת את העם באמצעות אסתר, נציגת האלה והפן הנשי של האלוהות. העלילה של מגילת אסתר דומה באופן מחשיד מדי למיתולוגיה של אישתר היורדת לשאול על מנת לגאול את נשמתו של מורדוך (מרדכי?) ובפורים אנו חוגגים בעצם את התגלות האל באמצעות הכוח הנשי בעולם. האלה, השכינה, האם הגדולה – הפן הנשי של האלוהות – באה לידי ביטוי ביהדות ובדתות אחרות במספר צורות וקבלת הזוהר מחזקת מאד את הקו הפרשני המאפשר לחשוף אותה. אני שוקדת בימים אלו על מדרש עבור ספר מדרשי נשים העתיד לראות אור, שבו אני טוענת כי רחב מספר יהושע, האישה שבזכותה כולנו כאן, לא הייתה זונה אלא כוהנת של האלה, ואני מתבססת על מדרשים אחרים ופרשנות קבלית שלהם. מתוך החיבור שלי להתפתחות התודעה במסורת הוילברית וכן בהשראת ערפילי אבלון, אני מבינה שהמסורת עוותה והמנהגים של תרבות האלה נתפסו בתקופות מאוחרות יותר כזנות, אך ההערצה הקיימת לרחב במדרשים ובתלמוד ומרכזיותה בסיפור כיבוש הארץ לא מותירים ספק כי לא מדובר בזונה פשוטה שחזרה בתשובה, ממש כפי שאיננו מאמינים זאת על מריה מגדלנה וספרים כמו "צופן דה וינצ'י" הבליטו זאת.

ההנחה שלי היא שהכוח הנשי של דת האלה, שהיא האמונה הדתית הראשונית שהתקיימה בעולם, נכנס להסתר בצל כנפיו של האל הזכרי על מנת להתגלות בדימוי מאוחד ומאוזן מאוחר יותר, ממש כפי שהלבנה לקחה על עצמה את תפקיד ההתמעטות. השנה היה לנו בערב פורים ליקוי לבנה נהדר שהזכיר לנו את ההסתר הזה. נקודת המפנה התודעתית הזו לא זכתה למספיק מרכזיות שכן כולם שמו דגש על המעבר מריבוי אלילים לאחדות האל ולא היו פנויים להתעסק עם העובדה שהאלה לא הייתה עוד אלילה פשוטה ושהיא נותרה מרכזית בכל הדתות הזכריות בדרך זו או אחרת. ארכאולוגים חשפו בישראל כתובות וכלי חרס עתיקים שעליהם נכתבו ברכות מי-ה-ו-ה והאשרה שלו, למשל. ההיסטוריון רפאל פתאי בספרו "The Hebrew Goddess" מפנה את תשומת ליבנו לסובלנות הגדולה שהתקיימה בישראל כלפי תרבויות האלה לעומת האלילים, דרך סיפורו של הנביא אליהו: מסופר כי הזמין 450 נביאי בעל ו-400 נביאי אשרה לכרמל וכאשר האל האחד הוכיח את מרכזיותו, אליהו טבח בנביאי הבעל אך לא מוזכר דבר רע שנעשה לנביאי האשרה. מעניין, לא?

אני ממקמת את נקודת המפנה של הסתר פניו של הפן הנשי באלוהות בסיפור כיבוש יריחו ובסיפורה של רחב, שהתרחש גם הוא באיזור הזמן של פורים בואכה פסח. המדרש שאכתוב לספר יהיה קצר ודרשני, אך לצדו בחרתי לספר ולפרסם את סיפורה האמיתי של רחב כפי שאני רואה אותו, כמדרש אגדה. להנאתכם:

http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/552/229.html

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מיה  On 5 במרץ 2007 at 14:51

    חיכיתי לקרוא את המדרש הזה מאז שסיפרת שאת עובדת עליו – והיה שווה לחכות.
    אם להכניס משהו הודי – יש משהו מאוד טנטרי באופן שבו את מציגה את היחס בין האלוהות הזכרית לנקבית. הזרמים הטנטרים נותנים תשובות שונות אבל כולם – ממש כמו רחב במדרש שלך – מתחבטים בשאלה – מי מכיל את מי? ובאיזה אופן?
    הזרם הטנטרי המרכזי (הקאולה), מניח שהאלה היא כוח שמתקים בתוך האלוהות הגברית הזאת. אבל לא סתם כוח. בלעדיו, האלוהות הגברית האדירה נותרת סטטית, מאובנת, קפואה. האלה, היא כוח החיות של האל, וכמובן של היקום כולו.

  • כרמל  On 5 במרץ 2007 at 14:57

    גם ביהדות – רחמי האל מתאפשרים בשל חלל רחמו והשכינה, האלה היא רחם העולם. היא מעוברת בו מחד אבל היא הכוח היוצר שבתוכו מאידך כך שאין פה באמת יחסי כוח אלא סוג של שוויון ערכי ואי שוויון תפקודי, איזון.

  • במאי  On 5 במרץ 2007 at 16:02

    ותעשו יוגה טנטנרה

  • א  On 5 במרץ 2007 at 16:04

    באמת יש משהו מחניק בגישה האורתודוכסית של שלוש הדתות המונותאיסטיות, שמניחה כמובן מאליו אל זכר. הרבה מצוות ורגשות אשם.

  • בדוי  On 11 במרץ 2007 at 7:04

    סליחה שאני חוזר ושולח את זה, אבל לא ברור לי אם זה עבר בראשונה.
    חיפשתי בנוגע ל"מיתולוגיה של אישתר היורדת לשאול על מנת לגאול את נשמתו של מורדוך" שעליה דיברת כאן, ולא מצאתי שום אזכור למרדוק בקשר לירידתה של אישתר לשאול. אם פספתי משהו, אנא האירה אותי. תודה

  • כרמל  On 11 במרץ 2007 at 10:55

    זה מיתוס שומרי עתיק. הנה משהו שאורי קציר כתב פעם:
    http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-1100.htm

%d בלוגרים אהבו את זה: