שי טובלי: המדיום הוא המסר

מזה זמן מה אני עוקבת בדאגה אחרי מה שקורה לשי טובלי וקהילתו. שמעתי על כך לראשונה אצל תומר פרסיקו, אחר כך הוא עדכן בהתפתחויות מדאיגות יותר, ובסופ"ש האחרון, גם מוסף "הארץ" וגם יומן שישי עסקו בהתפתחויות שנראות מדאיגות עוד יותר. איתי ברנע, אחד מחברי הקהילה הוותיקים מרגיע את הרוחות, אך בהקשר האישי שלי, הסיפור הזה קורה פחות משנה מאז הפרשה שזעזעה את הקהילה שאני הייתי חברה בה וקשה לי שלא להשוות זאת לתחושות שהיו לי. לתחושות שיש לאנשים בתוך מסגרות שלאט לאט מאבדים פרספקטיבה חיצונית על מקומם ומרגישים שכל המתבוננים מבחוץ לא מבינים אותם ותופסים את הדברים בצורה מעוותת. 

כשהרב גפני הואשם לראשונה במעשים מגונים בארה"ב והוא נתן לנו גרסא שקרית לסיפור, האמנתי בה והגנתי עליו בכל ליבי ונפגעתי עמוקות מהספקות סביבי. אמרתי לעצמי שאנשים מגיבים לכל פיסת מידע מתוך תכנותים קבועים ואנשים לא מכירים את גפני ואת החוויה של הקהילה באופן שבו אני חווה זאת ולא הקשבתי להם לרגע, לא הסכמתי להטיל ספק עד שהדברים התפוצצו לי בפנים. אחד הדברים שלמדתי מהפעם ההיא הוא, שפרספקטיבה חיצונית תומכת ושפויה עשויה להוות עוגן לפרספקטיבה שלי, שהלכה והפכה צרה יותר מבלי שארגיש, והאמת העמוקה שחשתי שיש לי, היתה בעצמה תכנות שקרי שהייתי מזוהה עימו.

הייתי רוצה בפוסט הזה לנסות לספק עוגן חיצוני בבחינת חומר למחשבה שכזה, מזווית אחרת שאינה קשורה לשיח הרגיל של "שוטפים את מוחכם", ולהקדיש אותו לאנשים הנפלאים והיקרים בקיבוץ מורן ולכל אחד אחר ששבוי בפרספקטיבה דומה כרגע, ללא קשר לרמת האושר האישית שהוא חווה. שכן כפי שישנם כאבים וצרות שהן לגמרי שלנו ולגמרי נחוצות להתפתחות, יש גם תחושות נעימות ומאושרות שהן לגמרי לא שלנו, שקריות, מפתות ומשכיחות. החכמה להבדיל ביניהן היא מסלול ההתפתחות שלנו.

נקודת עיוורון קלאסית: האמת שלך אולי יפה יותר אך לא פחות דוגמטית

לפני כשנה התארחתי בקיבוץ מורן לסופ"ש נהדר. התרשמתי מרצינותם ונקיונם של חברי הקהילה ומה שאהבתי בשי זה שהוא פיתח כל מני תיאוריות מעניינות על בסיס אינטראקציה מתמדת עם מורים אחרים וצורת ההנהגה שלו הרגישה לי יותר כמו עוזר הוראה, אחד מהח'ברה. היה לי הרושם שהחבורה פשוט בחרה להתפתח יחד ולהקדיש יותר זמן להתפתחות אישית שיטתית וחשבתי שזה נהדר. מהתרשמותי כרגע, מרחוק, שי הרבה פחות נגיש והידע שהוא מביא כבר אינו חומר גלם לתהליך של בירור ועיבוד לחברי הקבוצה אלא משהו איזוטרי שמגיע במעמד של אמת בלתי מעורערת, משהו שמשנה את יחסי הכוח ביחס למה שחוויתי בקבוצה דאז.

כשמרשל מקלוהן אמר "המדיום הוא המסר" הוא הצביע על אמת עמוקה יותר שמעוורת את המין האנושי עד היום: אנחנו שפוטים של המסר במובן שאנחנו שופטים טוב ורע לפי התוכן, בעוד שאמת נגלית לעיתים ברבדים הסמויים יותר של המבנה והדרך. ללא קשר לתוכנה היפייפה של האמת המועברת או מידת האוניברסליות שהיא טוענת אליה, אל תטעו בה, זו עוד אמת סגורה, כל עוד אינה מחוייבת לאינטראקציה עם אמיתות אחרות במערך.  תוכנה אולי נשמע יותר טוב אבל האין היא נחרצת ככל רעיון אחר בפלנטה שהחשבנו למזיק מעצם התכחשותו ליחס בינו לבין אמיתות אחרות?

יצא לי לקרוא חלק מהמסרים ששי מעביר שמיוחסים לאלוהים וישויות אחרות. התכנים מאד מעניינים ולכאורה גם מעצימים את המאזין, אך האופן בו זה מועבר וצורת העבודה עם התכנים ולגביהם אינה מעצימה כלל, בשורה התחתונה. איזה מרחב של אקטיביות התפתחותית היא משאירה לאדם או תובעת ממנו? אני עוסקת בהתפתחות רוחנית במגוון צורות מזה שנים רבות ואם יש דבר אחד שאני יודעת על זה הוא, שיש לזה כלים פשוטים, שזו עבודה יומיומית אישית, זה לא הרצאות על. אפילו לא הרצאות של אלוהים. השתנות והזדככות עמוקה לא מתרחשת מהאזנה למסרים של אחרים ומהליכה בדרכם של אחרים.

ממה שאני למדתי על היקום, המטרה אינה לשלוט במבנהו באופן תיאורטי, זה לא עוזר לאף אחד. כל אחד לומד מתוך עצמו ובדרכו וניתן ללמד כלים שמכוונים כל אחד להתחבר לידע הפנימי שלו וללמוד להפיק ממנו את מרב הפוטנציאל. ברגע שידע של אדם אחד מוצע לאדם אחר כתחליף לדרך שלו, מתבצעת בעיני סטייה מהדרך. אני מבדילה בין מורים שמנחים אותנו לחיפוש תשובות בתוך עצמנו והנחיותיהם הם בגדר לחיצה על כפתורים, מיקוד והכוונה, לבין מטיפים ומעבירי ידע אחיד כלשהו, ללא קשר לאישיותם המופלאה, כוונתם הנהדרת ואיכותו של הידע. מטיפי חזונות אוטופיים אינם שונים מבחינה צורנית עקרונית של אמונתם האחידה מאמונתו של בן לאדן לצורך העניין, למרות שהם יכולים לטעון לקריטריון תוכני שבו האמיתות שלהם כוללות ויפות יותר. רק תבחנו את הרעיון הזה, ברמת המדיום, לא המסר. 

אם לא הייתה לכל אחד מאיתנו דרך ייחודית הנובעת מתוך עצמו ומתוך חייו, לא היה שום צורך לייצר כל כך הרבה יחידות "אדם" עצמאיות. חשוב להסכים להישאר ספקנים, להחזיק בפרדוכס, לשאול שאלות. אם דעתכם נחרצת בטוחה וסגורה מאד ויש לכם תשובה לכל שאלה של אחרים או של עצמכם, הזהרו מעצמכם. צחקו על עצמכם קצת. זכרו שהתודעה שלכם חזקה מכל דבר שהיא מזוהה איתו. כל דבר, אפילו אותו דבר שמספר לכם סיפורים יפייפיים וגבוהים על טבע התודעה עצמה! זוהי נקודת עיוורון קלאסית במיינד והנחת יסוד בטאואיזם: התודעה הניתנת לתיאור אינה התודעה. אין בכלל מה לספר עליה ועל טבע המציאות מפרספקטיבה חיצונית, לרבות חוצנית.

ניפוץ מיתוס: ישויות אור לא זקוקות לגרונות אנושיים

הקטילה העיקרית לתופעת טובלי באה מהחשד האנושי הבסיסי כלפי ישויות כסוג של הונאה פסיכולוגית. אני דווקא לא במקום הזה, אני מכירה ישויות ויחסים של אנשים עם ישויות. אבל דווקא מהמקום הזה אשמח להגיש לכם חומר למחשבה על ישויות. יש המון אנשים שמדברים עם ישויות. יש המון ישויות שם בחוץ שטוענות לכל מני כתרים. ערוץ התקשורת הזה כל כך פרוץ והאדם מרגיש כל כך קטן מול הידע הגלקטי העצום הזה שהוא מתפתה להעיף את נשמתו הייחודית הצידה ולמסור את גופו כצינור וקול לכל מני תודעות שנתפסות כגבוהות ממנו. זו טעות אנושית נפוצה מאד לצערי, כנראה מכיוון שהידע שלנו על העולמות העל חושיים מועט ורוב האנשים בכלל מצויים בהכחשה שלהם. חוסר מודעות במסווה של חיפוש אחר מודעות הוא המזון האהוב על ישויות. המציאות היא שהעולם העל חושי מפוצץ בתודעות שאינן ממקור גבוה מאיתנו ואין לנו דרכים רבות להבחין עם מי אנחנו מדברים בדיוק.

ביהדות ישנו מידע רב על כך וזהו הטעם לאיסורים על סיאנסים ותקשורים לכל דיכפין. אדם יכול לטעון להארה ולהיות טירון אמיתי בעולם האנרגיה והישויות. אחד הדברים שהבחנתי בהם לגבי ישויות אור מתודעה גבוהה הוא שהן אינן מדברות מגרונות אנושיים, יש להן דרכים יותר סמויות פשוטות ומופלאות להשפיע על המציאות ללא כל צורך במודעות האדם לקונטקסט הקוסמי בתוכו הוא פועל. כולנו משתתפים בזה מתוך עצמנו במציאותנו היומיומית, אין פה פריבילגיה לאף אחד. אם כבר, המתקשרים למיניהם יוצאים הפתיים/הפחות יצרניים בכל הסיפור הזה. תקשורת עם תודעה גבוהה היא הרבה יותר חוויה של תקשורת עם מאשר תקשור את/של. ישות אור אינה זקוקה לגוף גשמי וזה בעייתי בעיני כאשר ישויות שלא השכילו להשיג לעצמן גוף מבקשות להשתמש בשלנו (האר"י הקדוש סיפר שיש תחרות בעולמות של מעלה להיוולד כאן. זה משעשע שמחפשים רוחניים חושבים רק להגיע למעלה אבל הנשמות של מעלה חושבות רק איך להגיע לכאן כי רק בגשמי מתאפשרת התפתחות ולמידה).

לכן, אם אני חוזרת למקלוהן, שימו שניה בצד את התכנים והידע המעניין שישויות אלו מעבירות לנו. איזה תקשור שלא תקחו לידיים לא באמת מזעזע את עולמכם ומשנה אותו כי פשוט אין ידע שיעשה זאת, רק מבפנים תבוא ההתמרה, רק אנחנו מסוגלים ללחוץ על הכפתור. הרבה ישויות יתקשרו לכם מידע תוכני דומה לזה, אך כל עוד אתם מהנהנים בהקשבה להן אינכם פועלים, אינכם לוחצים, אין לכם כלים ללכת את ההליכה הפנימית. אתם תקועים במסר וחווים אופוריה והעצמה שקרית שחולפת כמו סם, עד לתקשור הבא. פול גז בניוטרל. השיפוט צריך להיעשות לפי המדיום, לא לפי התוכן: האופן בו מוגשים תקשורים והאופן בו ישויות משתמשות בגופנו הוא הבעיה, זה מה שאינו מעצים את האדם ואף עוצר אותו מהתפתחותו הגשמית, תחת מסווה של תכנים מעצימים. (למבינים בשיח האינטגראלי, זה הבדל מהותי בין תודעת טורקיז לתודעת כחול שמנסה לעבור עם תכנים של טורקיז. המימ הוא צורה, לא תוכן. הדגש שלכם על תוכן הוא העיוורון האמיתי).

לגוף הספציפי הזה עם הנשמה הספציפית הזו יש דרך ברורה בחיים שהיא דרך אישית שלו. הוא משפיע על אחרים ועל המארג הקוסמי באמצעות מה שהוא עושה עם חייו בדומה לפעולתו של תא בודד באורגניזם, לא בדרכים שמנסות להקנות לכל התאים השונים תפקוד זהה, זה יהרוג את האורגניזם. ומה לגבי המדיום עצמו, האדם? מה עם הנשמה שלו והייעוד הגשמי שלו, לאיזו פינה זה נדחק? כשהוא מנקה את עצמו מעצמו הוא זורק את התינוק עם המים, כלומר את האני הגבוה ביחד עם האגו, על מנת לצנר את השד יודע מה.

זו הפרספקטיבה שלי, זה מה שאני למדתי במשך שנים, זה מה שאני יודעת על ישויות שגם אני רואה ומדברת איתן לא פעם, כל עוד הן נותרות מחוץ למרחב שלי ולא מנסות להשתמש לרעה בתדר הייחודי שלי כדי לבלבל את השכל, תרתי משמע. ישות שצריכה אותי כדי להעביר מסר לאדם אחר ואינה מסוגלת להיות ביחסים עימו בעצמה, פשוט חשודה בעיני. (אנקדוטה קוסמית למי שמעוניין/מאמין: שאלתי את התודעה שאנחנו מייחסים לה את הלבושים הקרויים "ישו" והיא הכחישה מכל וכל ובשעשוע רב את העובדה שהיא מדברת מגרונו של טובלי או כל אחד אחר, למעשה. מצד שני ולמרות התרגול הרב, אני אוהבת להטיל ספק גם בעצמי לגבי מי שעונה לי.. :-).

אז אני פונה שוב באופן אישי לחברים היקרים במורן. אנחנו שותפים לחיפוש האמת ובאותו ערב שישי בשנה שעברה שהייתי אצלכם ייצגתי את התפיסה הזו שהאמת נמצאת עמוק בתוך האינדיבידואל, במעמקים של ההתבוננות שבהם אנחנו כבר לא במקום האישי, אבל מבפנים. רק מהמקום הזה האני יתחבר לאני גבוה, יהפך לחבר תורם בקבוצה, תא בריא באורגניזם התודעה האלוהית. קבוצת התאים שלכם סטתה כרגע מהאיזון הדק הזה בעיני וזו האחריות של כל תא ותא לבדוק עם עצמו בכל רגע מהי האמת שלו, שלו ממש. מה זורם בתוכו ושל מי היא הזרימה. האמת אינה בתכנים, תכנים מתחלפים ומתעתעים, זו הדרך שמרגישה וקשה לנו להרגיש אותה כי התרגלנו להתקע על התכנים. תחת מסווה התוכן של "חיפוש האמת" ו"פיתוח התודעה" כבר הותוו סטיות רבות מהדרך האותנטית לכך בפועל. ככל שהמיינד יותר אינטליגנטי הוא משתלט גם על עיבוד הידע הרוחני ויש להזהר מכך. אני מדברת ממקום אישי לגמרי על פח שכבר נפלתי בו לא פעם.

טבען הנפוץ של ישויות הוא לאו דווקא להשמיע קול מגרונכם אלא להשמיע קולות בראשכם שנתפסים כקולות ולבטים של העצמי. ממש ברגע זה קולות זרים מדברים בתוככם בשמכם, מתנגדים מבפנים גם למה שאני אומרת עכשיו במגוון צורות שישמעו כביקורת עצמאית בראשכם. מזהים את הקולות? מכירה את הדינאמיקה הזו היטב. עצתי היא שתחזקו ותאשרו את העצמי האמיתי שלכם, את ניצוץ התודעה הטהורה שבכם, פנו והתכוונו אליו בכל פעולה ומצב, גם אם אינכם יודעים כיצד ומהו, זה יעזור בעבודת הבירור באשר היא. באהבה ובהצלחה לכולכם.

 

נ.ב את הפוסט הזה ניסיתי לפרסם לראשונה בחמש וחצי בערב וכעת שעות לאחר מכן אני עדיין לא בטוחה שאני מצליחה, האתר כולו מתחרבש וזו פעם ראשונה שזה קורה. משעשע 🙂  זוהי דוגמא נהדרת לאופן בו עובדת אנרגיה בתוך הממשות כאשר יש אנרגיה ברורה שמתנגדת למידע שאני מנסה להעביר כאן. במגרש המשחקים הזה ובמרחב שלנו, אנחנו תמיד חזקים יותר. והדרך לפרסומו של הפוסט ולהגעתו לעיניים וללב הנכונים תמצא.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • באנדר  On 13 במרץ 2007 at 21:21

    האם את מוכנה להפתח לפרספקטיבה שטוענת שאין כל ישיויות על טבעיות חיצונית?
    זאת בהחלט השקפה שאני מציעה לך לנסות לשקול.

  • כרמל  On 13 במרץ 2007 at 21:32

    אבל הניסיון שלי הוכיח לי אחרת. ועדיין, בשביל מי שכן מאמין בקיומן של תודעות נוספות נעדרות גשמיות שמצויות בקשר איתנו, כדאי לבחון את סוגי וצורות הקשר הללו, לא כולן בריאות ולכך מכוון הפוסט הזה, הוא אינו בא לפתוח כרגע את הדיון בשאלת עצם קיומן. למעשה נדמה לי שאני מעדיפה אנשים שמכחישים את קיומן מאשר כאלו שמתקשרים איתן באופן מזיק כך שאני בהחלט מעודדת את התפיסה שלך, באנדר.

  • אור בן ארי  On 13 במרץ 2007 at 22:37

    מוצאות ביטוי בפרטים קטנים, בניואנסים שקל לפספס ולדלג עליהם כשאיננו חדים מספיק. מבחינתי המאמר שלך מלא בהם.

    תודה,
    אור

  • בפעם האלף  On 13 במרץ 2007 at 22:44

    לא אמת כללית אלא אמת אישית. הנה נתת דוגמא למסר שהוא גם מדיום. וכדי לפתור את שאלת הישויות כן או לא, אפשר פשוט לקרוא להם קולות בראש שלנו נראה לי שזה יקל על באנדר את הקריאה

    באנדר במקרה זה קוף בהינדית, ובמסורת ההינדית הקוף מסמל את הקולות בראש שמקשים עלינו את הריכוז והתבוננות הפנימית

  • כרמל  On 13 במרץ 2007 at 22:56

    סוג של ממשות, סוג של ביטוי, אנרגיה. לא מדובר בשדים ורוחות, זו תפיסה עתיקה של תודעות שונות ונדמה לי שיש לנו בעתיד עוד הרבה מה ללמוד על הממשויות הללו ועל שילובן הטבעי בחיינו בממדים שכרגע אנחנו פחות תופסים בחושינו המוגבלים אבל הם נגישים לאחר תרגול קל. בסופו של דבר צודק באנדר בכך שדבר אינו חיצוני לנו באמת ברמות הגבוהות ביותר אבל בעולם הגשמי בהחלט ניתן לדבר על חיצוניותם למערכת החושית הסטנדרטית גם אם ממשק התקשורת עימן הוא פנימי.

  • נרי בר-און  On 13 במרץ 2007 at 23:13

    כרמל,

    את נוגעת בנקודה. זה יפה.

    ממש עצוב הטוויסט הזה של מה שהיה קהילה ועכשיו זה "תנועה" להצלת היקום לא פחות.

    אני זוכר את התקווה והשמחה שהציפה אותי לפגוש את הקהילה במורן באותו יום שישי, את החם והתשוקה של האנשים להתנסות לימוד ולעשייה. חשבתי לרגע שמצאתי חבורה אמיתית של חוקרים חלמתי לרגע לחקור איתם את הBIGMIND וליצור אורגניזם חדש בשדה התודעה הגדול.

    אבל היום הם לא קהילה (לא קהילה של שי לפחות) ואין להם מורה (כי הוא גילה שהגוף שלו הוא בעצם סליל טרנס גלאקטי) והתוקפנות כלפיהם הולכת וגדלה עד שכפי שפורסם לא ממש מעניינים בהם כשוכרים והם יוצאים לנדודים.

    אני מאמין שכל החברים במורן הם מחפשי אמת כמונו, רק שהם בשלב מבולבל כי משהו אמר להם שהוא מורה ולא היה אוטנטי מספיק כדי לבחון אם הוא מוכן לשאת באחריות של מורה. עכשיו הוא שופר החוכמה והוא לא בודק אם הוא יודע את החוכמה שהוא מעביר (בעצם זה לא הוא …).

    אני חושב שחוקרים אמיתיים לא מפסיקים לחקור, אני מאמין שמטעויות לומדים ואני מקווה שהקהילה תתפוגג בלי דרמה (ובלי "גפפניאיזם"). אולי תעלה בה תובנה ותופיע כישות חדשה על הפלנטה שלנו שמעבדת חוכמה למעשה יצירה במקום כל ה"בלאגנים".

  • מעוז  On 13 במרץ 2007 at 23:24

    שמח לקרוא משהו שמנסה להיות מעמיק מתוך הקשבה כנה ואמיתית.

    אני שותף לחלק מהדעות שכתבת פה ורוצה להוסיף:

    לגבי העברת מידע ודיבור דרך גרון: מאיפה אנחנו יודעים מה נכון עבור מישהו ומה לא נכון?
    אני פתוח לרעיון שיש אנשים שהייעוד האמיתי שלהם הוא העברת מסרים קוסמיים וזאת ללא ויתור על הסיפור האישי שלהם, אלא דוקא מתוך מציאת הצליל המיוחד שלהם. את זה הם צריכים לעשות תוך כדי למידה על שמירת הייחוד שלהם. זה חלק מההתמקצעות.
    נכון שיש פה סכנה ואכן יש ישויות אור אדירות ועוצמתיות שעושות שימוש בגופים אנושיים בשביל לחוות את המימד האנושי. הן עושות זאת על ידי שימוש בצרכים של האגו של אותו אדם כמו הצורך בהכרה, הצורך שישמעו אותי וכיוצא בזה.
    שוב, פסילת הרעיון של ישויות אור וניתוק מהן לא ממש פותר את הנושא מכיוון שזה חלק מסדר היום.

    וגם לגבי חברי הקהילה שנראה שאיבדו את דרכם: יכול להיות שעבור חלק מהם זה המסע האותנטי שלהם. דוקא התנסות מסוג זה נכונה עבורם כחלק מהתפתחות שלהם. מאיפה אני יודע מה נכון להם?
    אולי הם שואלים את עצמם כל יום את השאלה הזאת?

    ולסיום: הגעתי לפוסט הזה דרך התגובה שלך ב NRG ונראה לי שהוא בהחלט עוזר להבהיר את המצב.

    וחוץ מזה: מה העניינים? מזמן לא נפגשנו…

    ולגבי הקוף: במסורת ההינדית יש את האנומן שהוא אל-קוף שווה ביותר…

    לילה טוב
    מעוז

  • כרמל  On 14 במרץ 2007 at 0:09

    שבו אדם צריך לעבור דרך עוקפת לדרך האמיתית שלו ולכן אני בכלל לא מתערבת בעניין ולא "מרחמת" על אף אחד בקהילה, רק מעלה נקודות נוספות למחשבה. אני כן מרגישה אחרת לגבי שי עצמו. במצב של לפנות את הגוף שלך לכל הח'ברה שמביאים עוד ח'ברה, זה כבר מצב חמור שקשה לחזור ממנו בעזרת בירור עצמי גרידא, זה אובדן בעלות של האני הגבוה שלך על המרחב שלך וזה כבר מצב קצת יותר רחוק לשוב ממנו.

  • דניאל  On 14 במרץ 2007 at 0:12

    היו לי זכרונות מתקופת מ"ג, איך שהוא דיבר על כך שהוא הטיף לש"ט ולקהילתו לצאת לעולם כי אחרת זו "אוננות רוחנית". אולי ש"ט וקהילתו לקחו את זה צעד אחד קדימה ? מדי ?
    ובהמשך לשיחתינו – מעניין שהקהילה החליפה את שמה ל"שמש חדשה". השמש, כזכור מנוגדת ללבנה בהיותה מסמלת אלמנטים זכריים של הבריאה והעולם. ומהרבה הרבה בחינות נראה שהקהילה עברה שינוי "ימינה". הרבה הרבה בחינות ודי לחכימא. הטפה אגב, בשונה מהטיפה, היא גם שייכת לצד זה. אבל די. זהו.
    חיבוק לך, וכל הכבוד גם על הניתוח וגם על האמפטיה והחמלה.

  • תוהה  On 14 במרץ 2007 at 1:52

    מכירה ישויות?

  • נתאי  On 14 במרץ 2007 at 7:40

    ניכרים דברי חוכמה.

  • כרמל  On 14 במרץ 2007 at 8:54

    הכוונה היא שהמון אנשים שעוסקים בהתפתחות רוחנית מאמנים ומרחיבים חושים מסויימים שמאפשרים להם רמות מסויימות של תקשורת עם ממשויות נוספות שמקיפות אותנו. עם זאת, לא כל מי ששומע איזה קול הופך את עצמו מיד לצלחת לוויין של כל דיכפין על הפלנטה. יש גם שיטות לסנן בין בני ברית למזיקים, בין גבוהים לנמוכים בתדועתם, והשיפוט אינו נעשה לפי תוכן דבריהן, זה בטוח…זה הבלבול שרציתי להצביע עליו.

  • קולבר  On 14 במרץ 2007 at 9:14

    בסופו של דבר באנרגיות, ארציות ורוחיות כאחד.
    הסכנה הגדולה היא שכל אחד, יכול בכל רגע נתון,
    אם יש לו מספיק אנרגיות למשוך אליו מאמינים ארציים, להגדיר את עצמו כדובר ישו/ בודהה/ או חייזר צ'יפופו.

    הסכנה הולכת וגוברת לאחר שמקבוצה שמחפשת את האור, ולכאורה התחילה מכך שלכל אחד מחבריה יש זכות קיום להרגיש ולראות יישויות כמיטב יכולתו
    קפץ תרנגול אחד לראש , בזכות כריזמה אישית
    שמאפילה על האחרים בקבוצה, והוא מנצח עכשיו על התזמורת.

    מפה למצב של התדרדרות טוטאלית , של הליכה בעיניים עוורות, של ביטול עצמי ועוד כהנה וכהנה המרחק מתקצר מאוד, וכבר ראינו מה קרה לחברי קהילות דומות, ברחבי העולם מהתאבדויות עד
    עשיית מעשים מוטרפים לחלוטין בשם הקול המואר.

    אני ממש לא מסכימה איתך שבכל אחד וכל אחד יכול לחוש יישויות, וגם אי אפשר לתרגל את זה
    מה שמסוכן הוא ההתאגדות החברתית שהופכת מהר מאוד לכת עם נציג בולט אחד, זה מה שמסוכן.

    גם הנציג הזה לא מבין מהחיים שלו, ולא יודע מהן יישויות, מעטים מאוד מבינינו ראו יישויות ויודעים מה הן, ודווקא הם לא יוצרים שום קבוצות
    ולא עושים רעש וצלצולים.

  • כרמל  On 14 במרץ 2007 at 9:28

    מבחינתי זאת עובדה שממש כל אחד יכול לתרגל זאת ואני מכירה המון אנשים רגילים שתרגלו זאת, לרבות אני. מה שכן זה נכון שכל מי שעושה זאת באמת לא רלוונטי לו קבוצתיות סביב זה משום סוג. זה ממש מהווה מבחן עבורי לסוג התדועה שמדברים איתה.

  • קולבר  On 14 במרץ 2007 at 10:06

    לא כל אחד יכול לעשות זאת, ממש לא
    ואין לאנשים שום סיבה לעשות זאת , אלא אם
    הם נמשכים לתחום, או רואים או חשים בדברים
    שמעבר.ובאופן קבוע ומתמשך.
    לאורך כל חייהם.

    זאת הסיבה שהיישויות הללו נעלמות.
    הן לא מתקשרות עם כל אחד
    ואין קשר לתירגולים.

  • כרמל  On 14 במרץ 2007 at 10:31

    אבל ודאי שעדיף ישויות סנוביות מאשר מגאלומניות… יש רמה של אנרגיות זרות במרחב של כל אחד מאיתנו בכל רגע נתון גם ללא מודעותנו, על אלו אני מדברת. כל אחד עובד איתן גם לא במודע וודאי שעדיף להיות מודע לכך וזה בהחלט עניין של תרגול.

    יש גם תודעות גבוהות יותר שאני פחות מכירה את הדינאמיקה שלהן והיא גם לא ממש מעניינת אותי, אם כי יצא לי במסגרת קורס להיעזר בכמה מהן וזו חוויה מרפאת והן כל כך לא בקטע של להשתלט על גוף ולהעביר מתוכו מסרים, שזה המסר שאני מנסה להעביר היום למי שנדמה לו שהוא מדבר איתן.

    זה מזכיר לי שלפני 12 שנה עשיתי סיאנס במעונות של האוניברסיטה ובאו כל מני תודעות וממש הניעו את הכוס בטירוף על הלוח שכל הבנות נלחצו כי הן כל הזמן חשבו שאני מניעה את הכוס איכשהוא וחיפשו הסברים רציונאליים. כשאני הורדתי את האצבע מהכוס אני חושבת שהבנות פשוט קפאו לראות אותה מתרוצצת. ובאו כל מני תודעות מוזרות שנתנו לנו פרטים מדוייקים על כל מני ארועים ולא רצו שנסיים את הסיאנס ולא רצו ללכת, אלוהים ישמור.

    האדם נוטה לחשוב שהוא התודעה הכי פשוטה בגלקסיה אבל יש מסביבנו המון המון דברים מוזרים שזה בזבוז זמן להקשיב להם גם כשהם מתהדרים בידע שנשמע לנו מרתק רציונאלית. לעיתים הם יעבירו מידע אמת מעניין שנגיש להן כדי לזכות באמוננו. בגלל זה הצעתי לשפוט על פי אופן התקשורת ולא על פי תוכנה.

    אגב, זה רק אני או שהתגובות פה הולכות והופכות יותר איזוטריות? 🙂

  • קולבר  On 14 במרץ 2007 at 10:45

    סנוביזם או לא סנוביזם, הכל גבב מילים אחד גדול וארוך שלך, וסילחי לי על האמת הסובייקטיבית הבוקעת ממקלדתי המושחרת מחוסר תקציב לקנות חדשה ויפה כמו שלך.

    מעטים מדיי מתקשרים לעומק עם יישויות,
    ומעטים עוד יותר נוטים להתנסח מעודנות, כמו
    מרצה באוניברסיטה בסוגיה פראית ואינטימית זו.

    היישויות לא סובלות
    המוניות, אקסטראברטיות
    אקסהביציוניזם ואופנתיות.
    הפעולה שלהן היא תמיד מאחורי הקלעים
    ולא בסיאנסים, קולות מהגרון ושאר
    סיפורים לשעת לילה מאוחרת.

  • כרמל  On 14 במרץ 2007 at 11:22

    אין לנו ויכוח 🙂

  • הצועד האוריגינלי  On 14 במרץ 2007 at 12:56

    לדבר על הדברים שרבים מאיתנו יודעים-לא יודעים קבוע (http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=2976843( בהם, בלי עריצות המוח המבטלת הכל מצד אחד, ובלי היסחפות אחר הבשורניות שהאפשרויות, במצב תודעתינו הנוכחי, יוצרות ומביאות למקומות מסוכנים, זה לא קל. את מצליחה בזה.

  • שירה חורש  On 14 במרץ 2007 at 18:34

    רק עכשיו התוודעתי לסיפור ואני מזועזעת.

  • עומר שומרוני  On 15 במרץ 2007 at 0:57

    כרמל,את כותבת כאילו ישויות עליונות הן עובדה קיימת. זה נראה לי קצת תמוה. את יכולה להפנות לחומר קריאה רלוונטי ורציני? (לא הקישקושים של הוצאת אור-עם ודומיה, כלומר)

  • כרמל  On 15 במרץ 2007 at 9:36

    ואני לא בטוחה שיש לנושא הבנייה אחידה במה שנכתב עליו. כמו שכתבתי לבאנדר, זה לא פוסט שמטרתו לעסוק בעובדת קיומן, את סגנון התגובות הזה הח'ברה ממורן שומעים מספיק. הייתי מעוניינת לתת להם פרספקטיבה אחרת של מי שכן מכיר בקיומן רק רואה אחרת את צורת התקשורת איתן. אין לי שום עניין לגרום לך להכיר בקיומו של שום דבר שאינך מאמין בו כרגע

  • שפי  On 15 במרץ 2007 at 14:34

    (לחוויית קריאה עדיין אין הגדרה שיותר מתקבלת על הדעת מ"נהנה" או "לא נהנה".)

    כמובן שהאגו-טריפ שלו מכשיל אותו, ושנינו נצא מורווחים אם הוא ייתן לי קצת ממנו.

  • תמר ושמעון  On 16 במרץ 2007 at 0:56

    מתגלה החכמה העמוקה של האיסור בעבודה זרה
    כאשר אנשים מקרבים את הפעימה הלא וודאית ומתחדשת שבתוכם ללבוש של וודאות
    שאינה נובעת מתוככי עצמם והיא וודאות זרה
    מקור המאמין בשלמות
    המסרים שאותם הוא מקבל
    והם הופכים לקול האחד והיחיד במקהלה האין סופית של קולות מגוונים ומשתנים
    של הווית ההכרה שלנו

  • תמר ושמעון  On 16 במרץ 2007 at 1:28

    הישויות בעיקר משפיעות מעבר לתודע מעבר למילים הן משפעיות על מצבי ההתהוות שלנו

    התהוות היא התודעה התפיסה ממקום האנרגיה החושית ריגשתי רוחנית שלנו

    ההתהוות היא הכניסה של האני
    ההכרה שלנו אל החיים
    בכל רגע נתון

    ההתהוות הזו מורכבת מהאני הנפרד וההעצמאי שלנו
    והתודעות
    קולות פנימים שפוגשים פוגעים בנו
    הפרשנות למציאות היא אותה הכוונה של כוחות התודעה הפנימים
    המאזנים את תחושת ורגע ההסכמה והיא הקבלה
    כלמר אותו רגע האיזון שבו אנו מיישרים ומאחדים ומסכימים את האני שלנו עם המציאות
    אנחנו מרחיבים ובמבינים היום שהתודעה והמוח שלנו כלמר חווית האני הבודד אינה גבול תחום פרטי

    גבולות הסוביייקט למעשה פתוחים
    אנחנו מושפעים אחד מהשני התודעה שלנו השיחות שלנו משפיעות ועוברות את גבולות החוויה הפרטית הפנימית שלנו
    התיקשור אינו מוגבל רק לישות
    התקשור קיים בין כל בעלי התודעות העצמאיות
    החיים וקיימים כאן

  • כרמל  On 16 במרץ 2007 at 12:30

    תודה.
    זה גם הזמן להתנצל שלא חזרתי אליכם ביממה הנוספת שהייתם בארץ, הייתי מאד לחוצה ושמעתי את ההודעה ימים ספורים אחר כך. נשיקות ושבת שלום.

  • זוהר  On 18 במרץ 2007 at 2:19

    בחייאת ראבק, ישויות וגלקסיות ?!?!
    סתירה עם הזין זה מה שיש לי להגיד לך.
    מצידי תמחקי אם לא נאה לך
    מתי תביני כבר, יא גנובה אחת, זה לא מקדם אותך בחיים.
    זה לא, כרמל.
    זה לא מקדם אותך לתקשר, זה אגו טריפ. זה הכל.
    תתנדבי במד"א, תכיני אוכל לנזקקים בבית תמחוי ובוא נראה אותך גם לא מספרת לאף אחד.
    זיבי לא תספרי.
    יאאלה מה אני בכלל טורח. את כל כולך בתוך בועה
    בעולם שכולו דמיונות
    ותכלס אין סיכוי שמשהו ממה שכתוב פה יחדור לך את הגולגולת
    יותר מדי מנגנונים
    ועלק תחכום
    את כל כך אומללה
    ואת אפילו לא יודעת
    תגידי יש לך ילדים? בן זוג? משהו?

  • מכיר ומוקיר  On 18 במרץ 2007 at 11:19

    כרמל יקירתי – תודה על התובנות הייחודיות שלך.
    תמיד יש משהו ללמוד ממך.
    עזרת לי להבין את שי ואת עולם הישויות שעדיין לא הצלחתי להבחין בהן באופן עצמאי.

  • ע  On 24 במרץ 2007 at 19:34

    אתה חייב לרדת עם הסכין לתוך הבנאדם?

    קצת רגיעה במערכת. אתה יכול לומר שזה שטויות לדעתך בלי לנסות להגיע לעורק הראשי.

    דעתי על ישויות וכיו"ב לא רחוקה משלך, אבל בחיאת רבאק, מה כואב לך?

  • כרמל  On 24 במרץ 2007 at 23:56

    לתת לדבריו של זוהר תשומת לב וכוח. זו בסך הכל שפיכה שלו שקשורה למה שמסתובב לו במערכת, לא אלי, לא אליך, לא חשוב. קצת משעשע. עוד לבנה בחומה.

  • נמרוד  On 7 באפריל 2007 at 13:54

    מה שמעניין אותי, זה איך אקדמאית מסוגלת להאמין במיסטיקה.
    הסתירה הפנימית הזו לא משגעת אותך? מה את מפסיקה לרגע את הניתוח החמור של טקסט ואז מקשיבה ללחישת הכוחות מסביבך?
    אני עצמי מוטרד בסוגיה דומה (אבל בהקשר שונה). אני מנסה ליצור שלמות או אחידות (סוקרטית אם תרצי), בין מה שאני עושה לבין מה שאני חושב (למען האמת בלי הצלחה יתרה – אני בעמדה שזה בלתי אפשרי והניסיון הוא אינסופי. ולכן מדובר פה בתשוקה). אבל בכל זאת, את לא רוצה להיות שלמה עם עצמך?
    איך את חיה עם הניגודים הללו בשלום? הם לא מחסלים זה את זה (הניסיון להסביר תקשור בעזרת מקלוהן יכול להחשב כאבסורדי בקרב חוגים מסוימים – ביניהם החוג לתקשורת)?
    התגובה שלי היא כל כך איזוטרית שלא איעלב אם לא תעני

  • כרמל  On 15 באפריל 2007 at 10:55

    ואשמח לענות. שלמות בעיני היא איזון של ניגודים הכולל סתירות. אם שלמות מוחקת סתירות ההרמוניה היא מזוייפת ודכאנית.

    תתפלא אבל אני אל הראשונה שמקשרת בין טכנולוגיה למיסטיקה. אפילו לא בעזרת מקלוהן. יש על כך לא מעט ספרים, לרובת אקדמיים. עידו הרטוגזון כותב כאן ברשימות בלוג שלם על זה.
    כתבתי כאן לא מזמן גם פוסט שלם על מקורותיו התיאורטיים של תחום התקשורת והקשר הבל ינותק שלו לרוח ודת, על בסיס חומר אקדמי שנחשפתי אליו בזכות אחד המרצים שעבדתי איתו, בנאדם לגמרי לא איזוטרי אפילו.

  • גדעון מ  On 23 באפריל 2007 at 13:43

    תגובה לכרמל

    מי שרוצה לראות את הקיים כקונפליקט מתמשך בין אור לחושך, פועל מתוך המחשבה וההיגיון האנושי הנראה צודק למי שמשתכנע.
    אמת היא שאין אור וחושך – יש רק אור, וזה עולם האור ממנו מתהווה הקיום הארצי.
    אז אני שואל – איפה החושך נמצא
    ואני עונה – בראש שלך הוא נמצא.
    החושך הוא אשליה של המיינד
    אבל את זה אתם יודעים אז על מה כול המהומה???

    המהומה היא שהאור כבר הפציע וזורח על פני הכדור הזה.
    וזאת אנרגיה חדשה
    אז עזבו את החושך ובואו אל האור, האהבה, הקדושה והאחדות, ותפסיקו לריב ולפתח תיאוריות על ישויות ושטויות אחרות שיש לכם בראש.

    רק אור ואהבה

    גדעון
    לתגובה המלאה http://www.dualexistence.com/hebrew/2012/2012%20harmony.htm

%d בלוגרים אהבו את זה: