נקודות מבט אלטרנטיבית על אלטרנטיביות

אל תעזבי את תל אביב / על הארה דיספונקציונאלית

ביליתי את יום שישי בסינמטק, לרגל אירוע ראשון מסוגו: פסטיבל הקולנוע הרוחני הבינלאומי הראשון, שינעל הערב. מסתבר שיש כבר די הרבה סרטי דוקו-רוחניים וגם סרטים עלילתיים ספציפיים לחיפוש הרוחני ובשל הביקוש חסר התקדים (אי אפשר היה להיות ספונטאניים, הכרטיסים לסרטים הטובים אזלו!), לדעתי הפסטיבל יהפוך למסורת. הסרט "אל תעזבי את תל אביב" של סיגל שביט, מתעד את לבטיה במעבר לחיות בקהילה של שי טובלי בקיבוץ מורן והוא הסרט המקומי היחיד בז'אנר. הסרט היה מרתק בעיני, לא רק בגלל ההקשר המקומי והעניין האישי שלי בקהילה, אלא כי הוא פשוט עשוי טוב, כמצופה מאשת תקשורת מיומנת.

באתי לסרט כדי לחפש תשובות, לראות בעיני רוחם של חברי הקהילה את מה שהתקשורת אולי עיוותה. לאכזבתי, הסתבר שהסרט צולם לפני שהשערורייה פרצה אך סיגל אמרה שהיא עובדת על סרט שני שהתרחש במהלך האירועים האחרונים ומתייחס אליהם. אחר כך, בחוץ, חברת קהילה אחרת אמרה לי שכל סיפור חילופי הזוגות הוא פשוט שטות. שנרקמו קשרים מסוימים בין חברי הקהילה כפי שיכולים לקרות בכל קהילה קטנה שמצויה בחיכוך אינטנסיבי, בכל קיבוץ אפילו. זה שאחר כך שי הצדיק את הבגידות/רומאנים וכו' ע"י חיבור קוסמי כלשהו, זה כבר סיפור אחר. ואולי באמת יש פה חיבור "קוסמי": אשתו של שי טובלי היא אישה עוצמתית שיש לה אמירה משלה אך היא נבלעה לצדו, בעוד שעם בן הזוג החדש שלה, פתאום רואים אותה, כך מספרים. אז מי יודע?

יצאתי מהסרט בתחושה שאף אחד לא התחרפן שם והאנשים שהכרתי נראים בסדר גמור וחלקם אף נכחו במקום. מה שכן, תמיד חלקתי על הדרך הרוחנית ששי מקדם ועכשיו המחלוקת שלי התחדדה, אם כי אני לא חושבת שזה מזיק יותר מדברים אחרים שאני חולקת עליהם. הסרט עזר לי למקם את נקודת המחלוקת בצורה יותר מדויקת: מלבד העמדה שלי לגבי תקשור ישויות שאותה כבר הצגתי, אני מוטרדת באופן כללי יותר מכל מורה או קבוצה שדחוף להם מאד להשתנות ולשנות/להציל את העולם. מאיפה אנחנו יודעים מה העולם באמת צריך? מהם טוב ורע באמת? מבחינה תיאורטית אני רואה את כל העולם כמערכת אורגאנית ענקית שפועלת כאורגניזם אחד, אורגניזם אלוהי. מבחינתי הבריאה בצלם מבטאת את המטאפורה הזאת; שאני, כרמל, אחת, אבל אני מורכבת ממיליוני תאים שפועלים בצורה מופלאה, כל אחד עושה את תפקידו ולא בהכרח מודע לשלם הזה הגדול מסכום חלקיו שנקרא כרמל. 

אני חושבת שהאלוהות היא פשוט השלם שגדול מסכום חלקי כל היש. וכל אחד פשוט אמור לחיות את חייו ולעבוד עם המציאות שלו כמורה דרך. ההתעוררות נעשית דרך יחסים ובתוך החיים מבחינתי וזה נראה לי כמו סטייה מסוכנת מהדרך האישית של כל תא, לבודד קבוצת תאים ולנסות לעשות איתם משהו אחר. הדרך היחידה להשפיע על מערכת כזו היא בעיני לעשות את התפקיד שלך בצורה הטובה ביותר. כך אני מבינה את רמת הטורקיז של הספיראלה הדינאמית בתיאוריה האינטגראלית, או לחלופין את האמרה הבודהיסטית שאחרי ההארה בעצם ממשיכים לחטוב עצים ולשאוב מים – יש איזו הבנה שמה שאתה עושה זה בדיוק מה שאתה צריך לעשות – אין צורך ללכת לשומקום. אני מסכימה שיש לנו המון אנרגיות לנקות כדי להגיע לאני אותנטי שאינו אגו, אבל לא מסכימה שכל הדרכים לעשות זאת אכן פונקציונאליות לאורגניזם התודעתי הזה. לא כל מי שמדבר כל היום על להציל את העולם באמת מבין מה הוא צריך לעשות, מה שגורם לי לחשוב על אפשרות של טענת הארה כחוויה דיספונקציונאלית, נניח כמו תא שחטף קרינה רדיואקטיבית, ולקוות שאף תא במערכת שלי לא יחליט שהוא מואר!

אני חסידה גדולה של התעוררות בתוך, לתוך החיים. אני חושבת שאנשים שמהווים דוגמא אישית אמיתית הם אנשים שמעוררים אותי לחפש את האיכויות הדומות שהן שלי במקום ללכת אחריהם. במקרה, כשסיגל עזבה את תל אביב אני נכנסתי לראשונה לתל אביב ואני מרגישה שההתפתחות הרוחנית האמיתית שלי היא כאן, בתוך החיים שלי. הסרט נפלא, מאד אישי ומאד התחברתי ללבטים שלה ולכל מה שדיבר אליה כי יש באמת המון שקרים ומסכות שאנחנו עובדים איתם וזה יפה לראות את תהליך הניקוי שלה ושל איתי ברנע, שעמד במרכז הסרט. אבל החברים התל אביביים של סיגל שנתנו את הקונטרה הרציונאלית בסרט, היו חכמים ומתוקים ולא פחות אותנטיים בעיני עם כל הספק וההומור הבריאים שלהם והנכונות בכל זאת לקבל ולהקשיב, ולא הופתעתי כלל שרוב הקהל הזדהה דווקא איתם בסרט.  הסרט ישודר בערוץ 8 בשבת ה-12.5 בשעה 21:50. מומלץ מאד!

לוחמים רוחניים / רוחניות היא פריזמה, לא תוכן 

אפרופו הומור בריא, מאוחר יותר באותו הערב, סחבתי ידיד לבכורה העולמית של סרט רוחני עלילתי "לוחמים רוחניים" שנראה כמו משהו בין סטארגייט לנמר דרקון. התלהבתי מזה שיוצרי ושחקני הסרט הגיעו לארץ לרגל הבכורה הזו וציפיתי שיהיה מאגניב. כבר אז הייתי צריכה להבין שיוצרי סרט בינוני ומעלה לא יטרחו לכבד את ארצנו הפרובינציאלית בכזו משלחת מכובדת ועוד לחלק לנו בחינם (!) את הספר שהיווה השראה לתסריט. זהו הסרט הכי מגוחך שראיתי בחיי, צילום חובבני בסגנון אופרת סבון, משחק גרוע, סיפור מפגר, ורק האנימאטור היה מוכשר. היומרה הרוחנית הייתה כזה פלופ שזה כבר הפך לממש מצחיק וממש כאבה לנו הבטן מהניסיון להחניק את הצחוק ההיסטרי כדי לא להעליב את הבמאי בקטעים מסוימים. מהציוצים החנוקים ששמעתי מסביב, נראה שהיו עוד כמה כמונו שמאד מתאמצים לא לפרוץ בצחוק בקטעים ה"טראגיים". 

זהו סיפורו של שחקן כושל וסוחר סמים שבזכות מפגש עם זקן חביב מתחיל להיות מודע בצורה קצת בומבאסטית מדי לגלגוליו הקודמים ואמור להתייצב מול הרוע האולטימטיבי למעין ג'יהאד של הנפש. הקטעים המשעשעים היו כשהוא גילה איך כל מני אנשים בחיים שלו כרגע היו קשורים אליו בעבר. הקטע שהכי הרג אותי מצחוק היה כשהוא קלט שהפושע שהוא מעביר סמים בשבילו היה אח שלו בגלגול אחר, ואחרי שהוא פישל באיזו עסקה, הבוס מחכה לו בבית עם אקדח כמו בסצנה מהסנדק וזה הולך בערך ככה:

הסנדק: חתיכת אידיוט דפוק, אכזבת אותי, עכשיו תמות (מצמיד לו אקדח לחזה)
הגיבור: ג'ו בחייאת, היית אחי בגלגול הקודם. אני אוהב אותך.
הסנדק (בוהה בו המום): גם אני אוהב אותך (מחבק אותו ותוקע בו כדור)

זה היה כל כך מצחיק שלא הצלחתי לראות במשך כמה שניות איך הוא בסוף יצא מזה בחיים כי ירדו לי דמעות צחוק מרוב שזו הייתה עוד חוליה בשרשרת של סצנות מגוחכות. קרב הסיום היה מצחיק נורא עם חרבות אור של אבירי ג'די וראשים כרותים של סרטי אימה, והתסריט היה כזה גרוע, שפשוט שולבו בו קטעי שיחה בדיעבד של הגיבור עם פסיכולוגית שבהם הגיבור בעצם מסביר לנו את הסאבטקסט למקרה שלא נבין אותו לבד! מזמן לא צחקתי ככה. מחיאות הכפיים בסוף הסרט היו כה חלושות שאפילו הסדרנים רצו לחסוך ליוצרי הסרט את המבוכה ולא הדליקו את האורות בסוף הסרט. הקהל ברח החוצה בשקט ולא התקיימה כל שיחה עם המשלחת המכובדת. מזל שהשחקן הראשי, ג'סו גארסייה, הספיק לדבר קצת לפני הסרט. הוא חתיך נורא, קובני חובב ישראל ועתיד לשחק את צ'ה גווארה בסרט החדש של אנדי גארסיה. 

אני חושבת שחידדתי לעצמי מה מפריע לי בקונספט הרוחניות או הניו אייג' ה"פושטי" ואיך אני מבחינה בינו לבין רוחניות אמיתית. הרוחניות הפושטית היא לא יותר טובה מפרספקטיבה מדעית או דתית, התכנים פשוט אחרים: גם שם מסתפקים, למשל, בקשרים סיבתיים מפגרים להסברת העולם וחושבים שיש תשובה ברורה לכל דבר (הזקן לגיבור הסרט לאחר שחברתו נהרגה בפתאומיות בתאונת דרכים: "קלייר באה כדי להעיר אותך בגלגול הזה ועכשיו כשהתעוררת היא סיימה את תפקידה" כאילו דא? אף אחד לא נולד פה בשביל מישהו אחר!). רוחניות היא מימ, היא פריזמה, זה לא סוג של תוכן או מסר. מטריקס, הארי פוטר, שר הטבעות, מלחמת הכוכבים או לחלופין סרטיו של קים קי דוק או לארס פון טרייר– אלו סרטים "רוחניים" יותר מסרטים שמתיימרים לעסוק ברוחניות כתוכן. רוחניות היא נקודת מבט אלטרנטיבית על אהבה, פוליטיקה, בריאות, תיירות וכו' ולא חדשות בנושא סדנאות קריסטלים.

מעיון קל בספר שקיבלנו חינם, מצאתי דווקא רעיונות נחמדים להתכוונות הפנימית שלנו להיות לוחמים רוחניים במשחקי האור והצל שבתוכנו. מצד שני, ידידי החרוץ הספיק לגגל את המחבר ולגלות שהלז הפסיד כבר מספר פעמים לצל שלו ויש עליו תלונות של הטרדה מינית וגניבה ספרותית, מה שמדגים שוב מדוע תשומת הלב שלנו צריכה להיות במדיום ולא במסר. משום מה הוא גרם לי להיזכר ברב גפני ואז פגשתי מכרה בתור לשירותים שסיפרה לי שיש שמועות ברשת שגפני חוזר לסורו ומנסה לחזור ללמד בארה"ב.

נו שויין, אסיים עם המשפט המדליק היחיד בסרט שאמר הזקן לגיבור:
"if you don't want anyone to read your mind, keep it empty"

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מירי פליישר  On 28 באפריל 2007 at 22:10

    נהניתי מכל מילה
    אוהבת את הרעיון של לא להיסחף אבל להקשיב
    ולהכיל -מילה- כל מיני צדדים של אותן מטבעות
    למרות שמה שנדמה לי שברור הוא שיש לך את האחד שאת מאמינה בו ללא עוררין?
    אם כן
    בכל מקרה אמונתך גמישה ומאפשרת
    ומתאימה לספקנות שמלווה את חיי
    אולי הוא בכל זאת קיים
    כל רשימה של תענוג
    מירי

  • הופמן  On 29 באפריל 2007 at 1:12

    פוסט מתיש

  • כרמל  On 29 באפריל 2007 at 3:23

    דרכים לתוס אותו וזה בכלל לא נכון לומר על זה "אותו". נסתפק בהכרה של כוח/אנרגיה/תודעה מכוונת שניכרת בדפוסי היקום הבסיסיים?

  • אייל  On 29 באפריל 2007 at 10:00

    לא מבין למה הפולמוס הזה

    לא מסכימה איתם? טוב. עזבי אותם בשקט

    הרי בשום מקום לא טענת שהם כת ממש מסוכנת

  • מירי פליישר  On 29 באפריל 2007 at 10:54

    אנסה לחדד עוד תובנה שעלתה אצלי עם קריאת דברייך
    אני למשל הרגשתי שאינך מבקרת אלא מנסה להכיל-שוב המילה המשומשת הזו
    ויש בזה מן הרוח הנשית
    לא אישה רוח נשית-גם לגברים יש
    ולכן
    יהיה קשה לתפיסה הגברית
    להבין את הדברים עד הסוף
    וכן בהתאם לכך
    האחד הוא בעייתי ולכן
    מה שאת אומרת – פנים רבות
    משחרר אותי לפחות מאותה תפיסה פאלו צנטרית
    לומדת
    ומחברת
    חיבורים

  • כרמל  On 29 באפריל 2007 at 11:21

    רואה כאן איזה פולמוס, ח'ברה פשוט תרעננו את הזכרון לגבי איפה אתם נמצאים. זה הבלוג שלי. המטרה שלו היא לאפשר לי לכתוב את הגיגי על דברים שאני נתקלת בהם, מה שמלהיב אותי, מה שמעורר אותי לחשוב במה החשיבה שלי שונה ממנו וכו'. זה תהליך אישי של למידה שמי שזה תורם לו גם קורא פה ומי שלא, לא. אני באמת רוצה להזכיר לכם את האופציה לא לקרוא. הכתיבה כאן היא לא נגד משהו אלא בעד משהו אחר.

  • אריאלה  On 29 באפריל 2007 at 15:08

    מה יש לומר? ובכלל, סתם מנצלת כאן את ההזדמנות לציין שלאחר מעקב של שנים בעיני את תמיד צודקת (: כן כן, בחיי, למרות שהמונח "צדק" הוא איננו המונח המדוייק. כוונתי לומר שדברייך מהדהדים עם תפישת עולמי באופן כמעט מושלם וזה תמיד מעודד להאזין לקול שפוי באמת בתוך האנדרלמוסיה של העידן הככ מורכב הזה.בעיקר מתחברת לאמירה "הכתיבה כאן היא לא נגד משהו אלא בעד משהו אחר" – זה אכן התדר שעולה מתוך הכתיבה שלך וזה מה שחיבר אותי אליה/אלייך באופן מיידי.
    נ.ב
    מתי הספר? זמן, תהליכים פנימיים.. עזבי אותך מתירוצים,יאללה לעבודה (ואין לי מושג למה אני בוחרת לומר לך את זה עכשיו או למה בכלל אני מתחילה להגיב אחרי שנים של שתיקה..)

  • כרמל  On 29 באפריל 2007 at 19:07

    לעולם הזה לא חסר עוד מישהו שחושב שיש לו מה להגיד לעולם. בשביל זה יש בלוגים.

  • תומר  On 29 באפריל 2007 at 20:59

    אהבתי לקרוא, כרגיל, ורק מילה על חבורת טובלי: בזמן האחרון בקרב החברים מאוריון ניקרת מגמה ברורה של ירידה-מהעציזציה, ובכלל זה הם מספרים כמה הם בוגרים ומחליטים בעצמם, וכמה זה ששי אמר שהוא מתקשר את אלוהים זה היה סתאאאם בצחוקים ודי כבר חבר'ה לייטן אפ.

    הבעייה היא שאלו שקרים. שי לא אמר שהוא מתקשר את אלוהים בצחוק או כפרובוקציה. הוא באמת האמין (מאמין?) בזה. והוא זה שהורה על חילופי הזוגות (סמכי עלי), ולא שום התאהבות ספונטאנית או משחק של אמת-או-חובה, או כל שטות אחרת שימציאו עכשיו. אני חושב שכדאי לדבוק באמת ולהתנגד לנסיונות לשכתב את ההיסטוריה, למען אנשי הקבוצה עצמם בעיקר.

    אה, עוד מילה על חילופי שם הבלוג: למה? כל כך אהבתי את "רצוא ושוב"! זה היה שם שגרם לי לחשוב "יא אללה, הייתי קורא ככה לבלוג שלי, אם זה לא היה כבר תפוס…"

  • כרמל  On 29 באפריל 2007 at 23:11

    אבל כן להביא עוד פרספקטיבה. עם שי אי אפשר לדעת, הוא יכול לספר שהכל היה שטויות והוא היה ניסוי להראות לנו את חולשותינו האנושיות או וואטאבר.

    הרצוא ושוב התפנה אתה מוזמן לקחת אותו, אם זה באמת מעניין אותך למה, דבר איתי.

  • דותן  On 30 באפריל 2007 at 11:16

    תודה על השיתוף. מעניין.

  • ליאורי  On 30 באפריל 2007 at 21:05

    התקדמתי מגוף שלישי רבים לידיד ואפילו ידיד חרוץ.

    אכן תחילת שבוע טוב.

    🙂

  • כרמל  On 1 במאי 2007 at 1:09

    אני מבטיחה לך פוסט שלם. לחלופין אתה מוזמן להרים איזו יוזמה כמו החיבוקים חינם כדי שאני אפילו אמכור אותך בבלוג שלי, איך אני? 🙂

  • ליאורי  On 1 במאי 2007 at 14:35

    איך חיבוקים בחינם בעירום נשמע?

    את חושבת ששי ואת תלכו על זה?

    סתם, סתם.

  • כדרלעומר  On 9 במאי 2007 at 11:28

    "רוחניות היא נקודת מבט אלטרנטיבית על אהבה…" איפה דיוק עומדת האלטרנטיבה הזאת, לדעתך? מה הופך אותה לאלטרנטיבית, במיוחד אם מתעסקים ברוחניות שמקורותיה "מיינסטרים" כמו היהדות?

  • כרמל  On 9 במאי 2007 at 11:36

    אני מדברת על מה זו רוחניות או חשיבה אלטרנטיבית במהותה היא פשוט נקודת מבט, לא סוג של תוכן. גם לא יהדות.

  • כדרלעומר  On 9 במאי 2007 at 23:02

    נתתי את היהדות כדוגמא למשהו שלפחות בישראל הוא המיינסטרים, בניגוד לדוגמא לפאגניות, או שאמניזם. יכול להיות שלא הבנתי, והשתכוונת להגיד "לרוחניות **יש** נקודת מבט אלטרנטיבית על אהבה" וכו', אבל אם לא, אני עדיין לא כל כך מבין את הקישור בין אלטרנטיביות לרוחניות.

  • כרמל  On 10 במאי 2007 at 11:16

    מה זה "ניו אייג'"? מה זו רפואה אלטרנטיבית? עזוב כרגע את התכנים שנדמה לך שזה מכיל. הרעיון בקיומו של תחום כזה הוא האלטרנטיבה לחיים החומריים. והאלטרנטיבה אינה לחיות חיים מסוג אחר, אלא לשים פילטר מעמיק ונקי יותר לחיים החומריים ולהפעיל כלים שיאפשרו לך להאיר יותר נקודות מבט. זה תהליך שאנחנו רגילים לקשר עם הרציונאל דווקא אבל טכנית הוא מוגבל יותר לידע שכבר יש לו לעומת כלים פנימיים אחרים שיש לנו. זוהי ההתפתחות הרוחנית בעיני. אין לה קשר לשום מסורת רוחנית, כל מסורת רוחנית מנסה לעמוד במשימה הזו בדרכה שלה גם כשאנשים כבר שכחו את זה או עושים עם זה משהו אחר.

    אנחנו סתם מתפלספים פה. הכוונה שלי הייתה פשוטה מאד כשאמרתי שמבחינתי רוחניות אינה סוגים מסויימים של תכנים (בוא נצא מהגוף או נאמים בגלגול נשמות) אלא נקודת מבט מעמיקה ורעננה על תכני החיים המוכרים לנו מתוך חיבור לחלקים נוספים בנו מלבד הראש. זה הכל.

  • עידו הרטוגזון  On 13 במאי 2007 at 1:59

    היי כרמל,
    שמחתי לראות שכתבת על פסטיבל הסרטים הרוחניים שהקפיץ גם אצלי כמה נורות בזמנו, למרות שבסופו של דבר ויתרתי על הפוסט.

    לי אישית יצא לפול על סרט טוב הרבה יותר ממה שתארת (למעשה אני כבר לא בטוח, ממה שאת מתארת הסרט 'לוחמים רוחניים' נשמע כבעל פוטנציאל להיות סרט קאלט מהסוג האהוב עלי)

    בפתיחת הפסטיבל צפיתי בסרט לתפוס את הרקע Peaceful Warrior
    שאני ממליץ עליו בחום ואפילו חייב לאשר את הכיתוב במודעת הפרסומת שלו 'ויאגרה לנשמה'.

    סרטים "רוחניים" הם בהחלט סוגה מתפתחת ומרתקת. אני נוטה להסכים איתך על האבחנה היסודית שכתבת. וצריך להבחין בין סרטי ניו-אייג' שהם סרטים המוגבלים לז'אנר הניו-אייג' והם סרטים סקטוריאלים (ועלובים למדי לרוב) לבין סרטים שמכילים מסרים רוחניים שעשויים להכיל מסרים ניו-אייג'ים אולם אלו הן יצירות במלוא מובן המילה וככאלה אינן מוגבלות למסורת זו או אחרת ומתעלות מעל לאפשרויות המשמוע המצומצמות שהניו-אייג' בדרך כל מנפק .

    עידו

%d בלוגרים אהבו את זה: