להיות בסדר

לבני אדם יש דחף לסדר ורוב האמונות שקיימות בעולם נובעות מהצורך שלנו לסדר לעצמנו את הדברים. וודאות מבוססת על סדר. (גם מה שאמרתי כרגע על הסדר הוא בעצם אמונה שיש לי ש"מסדרת" לי דברים בראש, מן הסתם :-). הדחף להיות בסדר, תרתי משמע, הוא בעיני כפתור הפעלה בסיסי במערכת האדם: האם תוכלו לזהות את הדחף הזה בבסיס כל הפעולות שלכם? בעבודה? בכל מקום שאתם לוקחים בו אחריות? בכל דבר שאתם מנסים לעזור או לתקן? האם תוכלו לראות כיצד כל תוצאה שהגדרתם לעצמכם אי פעם חותרת לסוג של סדר? סדר נתפס כאיזון ואנחנו, כיצורים אורגאניים, חותרים להומיאוסטאזיס.

כשמסורות רוחניות אומרות שהמציאות היא אשליה, לדעתי הן מתכוונות לכך שהמציאות היא פשוט חתיכת כאוס, אי סדר וחוסר וודאות ואנחנו מלבישים עליה דפוסי סדר אשלייתיים שמרגיעים אותנו ומאפשרים לנו לתפקד. זה כמובן מאד חשוב, אחרת לא היינו מצליחים לנצל בכלל את מגרש המשחקים הזה להתפתחות שלנו. אבל הנה לכם התנסות מעניינת: נסו פעם לא לפעול כשאתם חווים את הרגעים הלימינאליים הללו של אי הוודאות, משהו יוצא מן השורה, רגע של בלבול ופריעה… ובמקום מיד לרוץ להשיב את הסדר על כנו, זהו את הדחף הזה ורק תתבוננו בברדק. רק להתבונן. זו חוויה מדהימה להיות במסדרון וגם לקלוט שהמסדרון הוא בעצם החיים. 

עכשיו יש לנו "ליל סדר", אבל מה שקדם לכך היה ציווי לבוא אל פרעה. לראות את המציאות כפי שהיא. מופרעת לגמרי. ואני אומרת שצריך לחגוג לפחות פעם בשנה ליל אי סדר. אולי רק רגע אחד של אי סדר. לאשר אותו, כסוג של סדר. להצליח בנוכחות בתוכו, רגע פרדוכסאלי של יציבות, של זקיפות בתוך הפריעה. 

כבר שנה מאז שעברתי דירה יש לי עוד 3 ארגזים קטנים שלא פירקתי. פ'ר, גם ארון הבגדים שלי מה זה מבולגן. איך שהוא אני אף פעם לא מגיעה לזה. והשבוע קלטתי בדיוק מדוע. בלגן זה לא ההפך מסדר, זה פשוט סוג, גוון של סדר. יש אנשים שרק בבלגן יודעים בדיוק איפה כל דבר נמצא. הכול מאד מוכל בתוך קרטון, מאחורי וילון, בפינה משלו… מה הפלא שאין לי דחף להפר את הסדר הזה? פתאום עלה בדעתי שהדרך היחידה לשנות את הסדר הזה לסדר רצוי יותר שאני מפנטזת עליו, הוא ליצור אי סדר, פריעה. בהתקף של רגע לזרוק את כל הבגדים שלי על המיטה או להפוך את הקרטונים על פיהם ולתת לכל החפצים להתפזר על הרצפה. זה לוקח רגע וזה אפילו כיף.

אחר כך אין ברירה. הדחף הטבעי להיות בסדר, תרתי משמע, כבר יסחוף אותי להשלים את המשימה. לא אוכל לעשות דבר אחר עד שלא אסדר, הרי. אי הסדר, המציאות, הפריעה, הוא החלל הקצרצר והבלתי נסבל שבין סדר אחד למשנהו, הלבן שבין האותיות, החומר השחור של היקום. איזה מגניב.

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שושי  On 1 במאי 2007 at 14:24

    תלכי עם זה צעד אחד קדימה.
    למשל, תניחי שסדר זה לא רק מה שכתבת, אלא זו גם תבנית התנהגותית, כלומר, פעם, כשהיינו קטנים (מזמן) ההורים שלנו ישבו לנו על הוריד שנהיה מסודרים (אם סדרנו , היינו בסדר, אם לא, היינו ילדים רעים)… זו רק דוגמית, יש לזה השלכות לכל מיני כיוונים, אבל לרגע החליטי להיות לא מסודרת לזמן ארוך משעה (נניח יום או שבוע) תחיי בתוך האי סדר, כך שכשאנשים שיבואו במגע איתך יראו את האי סדר ותצטרכי להסביר לעצמך את התגובה שלהם (שוב, אם תרצי להבין באמת מהו סדר עבורך, כי את יכולה גם פה לגלות דברים ש"חבל על הזמן")… זה נשמע תרגיל חיוני ביותר לחיים!

  • כרמל  On 1 במאי 2007 at 14:30

    ש"החדר לא מסודר"… כי כשהוא מסודר אנחנו מוגנים מאחורי התדמיות שלנו. אבל מאי הסדר שלנו אפשר ללמוד עלינו כל כך הרבה, אי סדר הוא פתיחות. להסכים שמישהו יראה את החדר שלנו מבולגן וישהה איתנו בבלגן שלנו זו ממש אינטימיות. תודה שושי 🙂

  • מיכל  On 1 במאי 2007 at 14:54

    וכמו הרבה פריזמות אחרות, היא מציעה ניתוח של המציאות (הקניית 'סדר' כלשהו), דרכה.
    כנ"ל לגבי כללים. תחליפי את המילה סדר בכללים, ויצא דומה. טוב, זו לא חכמה, כי עולם התוכן קרוב. סדר וכללים.
    אבל קחי חושך ואור.
    קחי יש ואין.
    ויותר קשורים לאדם: קחי מוטיבציה / הנעה לעומת אדישות. אפשר לנתח את כל המציאות כך.
    פנימיות לעומת חיצוניות…
    מקווה שהסברתי את עצמי.
    אחלה פוסט. והערה: הקטע הזה של להפוך את הארגז הוא מסוכן. יש אנשים שאצלם הוא יכול להשאר הפוך לא מעט זמן (ואני ביניהם 🙂 )

  • כרמל  On 1 במאי 2007 at 15:19

    קשורות בסופו של דבר ונדמה לי שכרגע הכל מסתכם אצלי באיזון. איזון בין ניגודים כמו שהזכרת. איזון באמצעות תנועה של כיווץ והרפייה. וסדר זוב אמת תבנית אחת שדרכה זה מובע, כתבתי כאן כמה פוסטים מהמקום הזה כמה פעמים, על תשומת לב ועל הבינאריות…

    מעניין, האם הארגז נשאר אצלך הפוך בגלל שזה הופך לסוג של סדר גם שם או שאת מהאנשים שחיים טוב בתוך הפורענות? אני תוהה אם יש אנשים שעבורם זה הפוך, שאי סדר הוא מקום מפלט וסדר חושף אותם.

  • vuvbu  On 1 במאי 2007 at 15:50

    אחד הדברים האהובים עלי, כהורה, הוא "לשחק" בסדר ואי סדר – בדיוק דמרנו לאסוף את כל הקוביות/חתיכות פזל?
    בא נחגוג את זה בפיזור ובהתפרעות! הכל על הרצפה ומתחת למיטה!

    הילדים אכן מבינים יותר מאיתנו שהצורך לסדר אינו אלא צורך אישי, לעיתים אף נרכש תרבותית, ושאינו מייצג דרגה גבוהה יותר של "קיום" אלא פשוט מקומות אחרים.

    אגב, מהו סדר ובלגן בקונג פו?

  • כרמל  On 1 במאי 2007 at 15:55

    על סדר באו בעקבות שיעור הקונגפו של שבת. קונגפו עבורי הוא ה-manual למערכת האדם, ככה שהוא גורם לי לזהות את הדפוסים הללו ולעבוד איתם. אם אני חושבת על אמנות הלחימה בצורה חופשית לרגע, לפני ואחרי קרב יש סוג של איזון אבל זמן הקרב הוא חוסר וודאות, הוא החתירה לסדר /ניטרול היריב, זוהי השבת האיזון. זה גם המבנה של סיפור/סרט קולנוע.

  • vuvbu  On 1 במאי 2007 at 16:06

    וחוסר וודאות (בקרב) אינו כאוס

    אולי הקונג פו מאםשר לנו לשבור תבניות של סדר בתוכנו ולגיע בכך לרמת הבנה בה לתבנית אין יותר משמעות, והכל זורם?

  • כרמל  On 1 במאי 2007 at 16:16

    אתה לומד איתי קונגפו במקרה? 🙂

  • מיכל  On 1 במאי 2007 at 17:20

    חיה טוב? – יש ימים ויש ימים, בלי קשר לסדר או ל'פורענות', אני מניחה. וזה נשאר הפוך לרוב מתוך, כביכול, חוסר זמן, למרות שכשמסדרים זה לרוב לוקח פחות זמן ממה שחושבים (כמו כלים, כביסה, ושאר העבודות הסיזיפיות).
    מה כן? – סגידה לסדר אינה נכונה לטעמי. זה עניין אישי. נכון שבאלאגן אינו יעיל מכל הבחינות, אבל גם רדיפה אחרי סדר מופתי היא בעייתית. אנשים מאוד מאוד מסודרים מפתיעים אותי (ויש בזה גם משהו מרתיע כשזה ממש קיצוני).
    ואין לי בעיה להגיע לבתים מבולגנים (כל עוד לא דורשים ממני לסדר, כן 🙂 ), אבל כן, לרוב אני מסדרת לפני שמגיעים אורחים שאינם מאוד קרובים אלי (שארי בשר שלי לא זוכים להכנה כלשהי).
    אבל למה לרדוף אחרי איזון?
    מי אמר שאיזון זה טוב? הסטיות מהאיזון מעניינות הרבה יותר, לא?

  • כרמל  On 1 במאי 2007 at 17:45

    גם הדרך דרכה אנחנו מתפתחים. אנחנו לא רודפים איזון, נהפוך הוא, אנחנו מחפשים את הקצוות, אבל בפועל מתעדנים ומחברים כל הזמן ונוצרת מערכת מאוזנת בסופו של דבר. איזון זה מדהים, האם אנחנו מבינות את המילה הזו באותו האופן? אני שואלת כי יש אנשים שמבלבלים איזון עם נוחות או בינוניות, אמצע כזה משעמם. אני רואה איזון כהתפתחות, אינטגרציה והטמעה ברמה גבוהה יותר של דברים שעברנו דרכם. איזון כמיזוג, כתרכובת חדשה ולא כתערובת בלילה כזו.

  • מיכל  On 1 במאי 2007 at 17:58

    כמשהו שאפשר להגיע אליו על ידי זיכוך ובגרות והשלמה. אני חושבת שזה האופן שאת מדברת עליו.
    חלילה – לא בינוניות. אני צודקת? אני רק רואה את זה מכיוון אחר, אולי. אני לא בטוחה שאנחנו מחפשים את הקצוות, אבל. (וזה בהנחה שאנחנו מבינות את הקצה באותו האופן, כשמבחינתי הוא מקום שבלתי אפשרי להיות בו לאורך זמן)
    מה שכן, בדרך לאיזון, שהוא כביכול המטרה (ה'סדר'), אנחנו חיים, ועושים את כל הדברים הבלתי מאוזנים לכאורה שלנו. וזה מבחינתי הדבר האמיתי. כל אלו ש'בדרך' למטרה המאוזנת.
    חושבת שאי אפשר להגיע לאיזון טוטאלי. תמיד תהיה איזו הבלחה איפשהו. אנחנו יצורים חיים ואנרגטיים.
    כמו שאני רואה את זה, איזון מוחלט (באמת מוחלט!) סותר את החיים ואת המושג מוטיבציה.

  • שירה חורש  On 1 במאי 2007 at 18:14

    שסדר היא מילה עוקפת רגשות (גם כשעונים "הכל "בסדר).

    לכשעצמי, החיים שלי בכאוס תמידי, אז אי-הסדר הוא למעשה הסדר, השגרה והיציבות…

  • כרמל  On 1 במאי 2007 at 22:14

    החיים לדעתי: החתירה לאיזון שאינה באמת אפשרית, ובאופן פרדוכסלי זהו בדיוק האיזון. הזרימה הזו. בדיוק כמו בגוף האדם.

    שירוש, אצלך כמו בבלגן בארון שלי נראה לי שאי הסדר הפך לסוג של סדר בפני עצמו 🙂

  • אחד חשדן  On 2 במאי 2007 at 17:01

    היום פסח שני
    היום שבו האנשים שהיו "לא בסדר" בפסח ולכן נבצר מהם – מקבלים מועד ב' לעשות סדר

    ביום הזה, אנחנו, אלה שכן חגגו סדר בפסח נתחלף איתם ונקדיש תשומת לב לחלקים הלא מסודרים שבחיינו

    אגב, מאוד אהבתי את הפוסט הזה שלך
    תודה

  • אפרת מים עמוקים  On 7 במאי 2007 at 16:37

    וכמובן, כ"כ בזמן. בדירה הקודמת היו כמה ארגזים שלא פורקו. חלקם אפילו כמעט פורקו. אבל לא לגמרי. וכל פעם שבאתי לסיים את המלאכה זה לא הסתדר.
    😉
    עכשיו בדירה החדשה, קודם כל ניקיתי ופרקתי דברים שקשורים למטבח, שבו נשארו רב הארגזים…

    אגב לגבי הטבעיות. המח שלנו מסווג לקטגוריות, נותן תוויות. אילו תוויות ואילו מהן גמישות יותר ואילו פחות זה עניין תרבותי, אבל ואפן הפעולה הזה של המח הוא בסיסי. לקטלג, לסווג, ואז להתנהג בהתאם.

    היה איזה בחור שרצה שקודם ניר… ואז נראה אם ומה מתאים. למרות שהלוגיקה ברורה, המח התמרד. קודם להכיר???? ואז רק להכניס אותך למגירה המתאימה? השתגעת?

    חולי סדר. גם בבלאגן. לגמרי. לגמרי.
    איזה סדר את עושה!

  • כרמל  On 7 במאי 2007 at 18:17

    שומעת עליך קצת דרך שי ובוזי, מקווה שנכיר ממש בקרוב 🙂

  • דנה  On 17 במאי 2007 at 22:51

    כרמל, תודה על הדברים היפים.
    בעיני, בהסתכלות הוליסטית, איזון מאפשר זרימה, או כפי שאת הרבה פעמים מנסחת את הדברים – זה חיבור של הרבה נקודות מיקרו שנעות ביחד, באיזון, וגורמות לאורגניזם המקרו לזרום, בהרמוניה.

    אי סדר גם הוא מאפשר זרימה. כשיש אי סדר אז מרחב האפשרויות או מרחב הפתרונות גדול יותר. זו דרך לצאת מתקיעות. ככה בעיני עובדת חשיבה יצירתית אמיתית. כשמרחב הפתרונות גדול יותר, אז יש יותר סיכוי למצוא את האיזון, וכך יש יותר סיכוי להשיג את הזרימה. בעיני, דוקא אי-סדר משיג זרימה טובה ולא סדר כפי שנהוג לחשוב.

    ניסית פעם להקשיב למוסיקה מודרנית? מלחינים ששברו לגמרי את כל מוסכמות ההרמוניה וההלחנה, מעיזים להישיר מבט לעבר הכאוס, ובכל זאת מצליחים ליצור יצירות מדהימות ושלמות, שמשאירות אותי פעורת פה כל פעם מחדש… האם יצירות כאלו נחשבות לסדר חדש, או אי סדר שגורם לנו איכשהו תחושת הרמוניה? אין לי מושג.. קטונתי..

  • כרמל  On 18 במאי 2007 at 2:03

    מתי את חוזרת לעדכן קצת את הבלוג שלך, אה?

%d בלוגרים אהבו את זה: