הפגנת נגד, בעד.

 ההפגנות הגדולות ביותר שידעה ככר רבין היו הפגנות נגד משהו. נגד. אף פעם לא בעד. כשזה מגיע לבעד יש אולי עשרה אנשים שסגורים על עצמם. הגנים הפולניים של העם הזה עושים אותנו הכי טובים בהטלת אשמה, בזעקת נגד משהו. אבל אף אחד לא יודע בעד מה הוא – אלטרנטיבה, חזון, פתרון – מישהו? לפני 5 שנים כששרון עמד להיבחר לראש ממשלה, חצי מדינה כמעט ברחה מפה וחשבה שהגרוע ביותר הגיע. 4 שנים אחר כך, שרון מוכתר לאחרון המוהיקנים והיחיד שעוד אפשר לסמוך עליו להנהיג. אם הוא לא היה מורדם בכוח, ההפגנה הערב הייתה, מן הסתם, נגדו. חושבים שאולמרט ופרץ זה הכי גרוע? חכו למחליפים שלהם, עוד תתגעגעו אליהם. כי ככה זה פה. מתדרדר מדחי לדחי בשיטת הסלמי.

לא הלכתי להפגנה הערב כי אין לי תחליף להציע. אין אדם אחד בפוליטיקה הישראלית ששווה יריקה. כל אדם שעובר מולי ברחוב הוא בפוטנציה חכם, הגון ומתאים יותר לנהל את המדינה מאשר המועמדים בפועל. ולמה לא, בעצם, הרי אין דרישת סף להיות חבר כנסת, אפילו לא ידיעת קרוא וכתוב. אם יהיו בחירות, אכתוב על פתק לבן שצר לי, השתדלתי ורציתי מאד ובאמת אכפת לי, אבל לא מצאתי אף אחד ראוי. איך בכלל הגענו למצב שהאנשים הכי מוצלחים במדינה נמצאים בתחתית הפירמידה, בסקטור הפרטי או מזמן עזבו לחו"ל בצער וייאוש? שצריך להיות משוגע/אידיאליסט מיושן ונאיבי/גנב תאב כוח כדי להיכנס במודע לפוליטיקה? 

לא הלכתי להפגנה הערב, כי אני לא נגד שום דבר ואני בעד המון דברים שצריכים להתחיל לקרות, לאט לאט, למרות ובתוך עין הסערה התמידית. כי בינינו, אף פעם לא יהיה פה באמת זמן ומרחב לעסוק בתחזוקה שוטפת של הרווחה, החינוך או הבריאות; מערכות המתקיימות כבר שנים במתכונת של כיבוי שריפות.  נכון שאפילו בפירמידת הצרכים של מאסלו הביטחון קודם לכל, אבל מה נעשה אם עוד מעט לא יישאר כבר על מה להגן? 

קחו את הסטודנטים, לדוגמא. למי אכפת שהם שובתים? זה לא נוגע בכיס של אף אחד, להפך, הם מבלים יותר שעות בשוק העבודה. זה לא נטל על אף אחד, בניגוד לילדי בית הספר, שמפריעים להורים לעבוד. התקשורת בכלל לא טורחת לכסות אותם וכשהם מנסים למשוך קצת יותר תשומת לב הם חוטפים מכות. השכלה גבוהה זה כזה עניין של טווח ארוך, מסוג העניינים שלא מתחילים לדגדג את הגבה של קובעי המדיניות, מותרות, כמעט כמו איכות הסביבה. אז שלא תהיה אקדמיה בארץ, נמות מזה? ממילא כל מי ששווה משהו עוזב לחו"ל. אז עכשיו ראשי האוניברסיטאות מתייחסים אליהם כמו אל ילדים קטנים שאפשרו להם למרוד קצת כדי לחשל אותם, וכעת פוקדים עליהם לשוב ללימודים לפני שזה נהיה "רציני מדי". מצד אחד אין להם ברירה, כי אף אחד לא שם עליהם והם המפסידים היחידים מכל המצב. מצד שני, אם ייכנעו, כלי השביתה מת ולא יוכל עוד לשמש כקלף מיקוח. אין כבוד, אין זכויות, אין סיכוי. מלכוד 22. יש לי כמה חברים אנרכיסטים ואני כל כך מבינה לליבם…

כולם כל כך רוצים לשנות אבל מרגישים שאי אפשר לשבור דרך הייאוש. זה בגלל שכולם צורכים תקשורת ואוכלים בכפית את המסגור המסמם שלה שעוטף אותנו בסיבתיות שקרית שאי אפשר לפרוץ דרך. אבל השינויים המוסדיים הגדולים ביותר מתרחשים בגלל בני אדם בודדים: אנחנו בשלום עם ירדן רק בגלל שרבין וחוסיין היו חברים טובים בחשאי משך שנים רבות. אנחנו בשלום עם מצרים רק בגלל שבין סאדאת לבגין הייתה כימיה מטורפת בפגישה הראשונה. בשנה שעברה היינו ברומאן עם ארה"ב רק בגלל שבוש אוונגליסט ושהוא ושרון היו מה זה באותו ראש. שום תזוזה הדרגתית לא קרתה בשום רמה מוסדית ולאף אחד לא באמת אכפת מה חושב הרוב. זה תמיד היה על הקשרים האישיים שבין האנשים הקטנים שבמקרה עמדו על המדרגה הגדולה. ההיסטוריה שנדמה לנו שאנחנו יודעים היא ניפוח תקשורתי שנותן לכל נופך תהליכי, מחניף לאוהבי ה"עובדות". כבר לפני עשר שנים הבנתי שהדרך היחידה לשמור על לב ער זה להפסיק לצרוך חדשות.

הייתי אמורה ללכת היום עם חברה למופע בדרום תל אביב. היא ביטלה בגלל שבטלוויזיה הדגישו שוב ושוב שיש פקקים מטורפים מהצהריים בכל הכניסות לתל אביב ולא התחשק לה להיתקע עם כל עם ישראל בדרך לכיכר. חצי שעה אחר כך, אנשים שהגיעו מרמת השרון ומירושלים דפקו הקדמה היסטרית להופעה ודיווחו על כבישים ריקים לגמרי. איילון בחמישי בערב, ריק, אתם קולטים? קשה לנו להאמין שהמדיה תשקר לנו בדברים הקטנטנים של היומיום, אולי כי זה אינטרס של המשטרה או הממשלה שאנשים יתייאשו עוד לפני שהם יוצאים לכיכר רבין? עוד מעט הם יתחילו לשקר גם על מזג האוויר.

יאללה, מקימים מפלגה

אבל הנה, גם אני מתפתה להתלונן במקום להציע אלטרנטיבה. ויש לי אלטרנטיבה. יש להשלים עם העובדה שדמוקרטיה ייצוגית היא פארסה, אף אחד שם לא מייצג אותנו וגם לא מתקשר איתנו, אז נראה שמה שאנחנו צריכים שייעשה נצטרך לעשות בעצמנו. בעוד שנתיים, כשאני מסיימת את הדוקטורט והמדינה תדרדר בינתיים מדרגה נוספת בסולם הייאוש, אני מקימה מפלגה חדשה על טהרת החברים והמכרים שלי. כן, אתם. הגיע הזמן לנצל לטובה את העובדה שאני מכירה את האנשים האיכותיים ביותר מכל המגזרים בארץ, לרבות רוסים, אתיופים ורבנים מהתנחלויות. אנשים בוחרים אנשים דומים להם וכמו טלנובלה טובה, במפלגה שלנו לכל אחד תהיה דמות אותנטית להזדהות איתה. כשהתנדבתי בפריימריז קלטתי כמה המערכת תלויה באנשים הקטנים, בייחוד הזקנים. כמה היא נסמכת על התקשורת כדי לבודד אנשים ולתת להם תחושה שהם לא מסוגלים להשפיע בעזרת סקר מוטה של מינה צמח. עד היום לא ברור לי איך רוב חיילי צה"ל בחרו בעלה ירוק לכנסת ומישהו הצליח לטשטש ולזייף את זה. 

ובכן, את 12 המנדטים שלנו יהיה קצת קשה לגנוז. המסה של האנשים שמיואשים מכולם ובוחרים ברע במיעוטו + אלו שבכלל כבר לא באים לבחור+ מגזרי ההייטק והברנז'ה הכלכלית, קהילת הניו אייג', הסטודנטים, המורים ועשרות המגזרים שנדפקים במדינה ויהיו ראשונים על האג'נדה שלנו –  הם מסה אדירה שתלך אחרי אלטרנטיבה אמיתית. אנחנו נקרא לח"כים קיימים אנונימיים שעושים עבודה קשה ולמועמדים ממפלגות שלא נכנסו לכנסת ויש להם יושר וכוונה טובה להיות איתנו, אי אפשר יהיה לעמוד בפנינו. זו תהיה מפלגת קוד פתוח, מפלגה של דמוקרטיה ישירה ושקיפות: יהיו לנו בלוגרים צמודים שיצלמו אותנו בכל דבר שקורה בשגרה הפרלמנטרית כך שלא נוכל להתחמק ולא יוכלו להכשיל אותנו. אם לא נצליח לשנות, כולם יראו בדיוק איפה ולמה נתקענו ומשם יגיע שבר גדול יותר. 

הרעיון יהיה להכניס לכנסת מספר שווה של ימנים ושמאלנים כדי לא להשפיע על המאזן הביטחוני ולא לדון בו, כאשר כל אחד יצביע על פי מצפונו בנושאים הבעייתיים במדינה. אנחנו באים להתעסק רק עם מה שיש עליו הסכמה רחבה, לשקם את התשתיות המוזנחות של המדינה ויש כל כך הרבה עבודה שם שאפילו לא נגיע לריב על משהו אחר. אצלנו יריבו על תיק הרווחה וינחרו בבוז לתיק התיירות. נתנהל כמו סטארט אפ ונרוץ על כספים של תורמי היי-טק (בשביל מה יש לי חברים בהון סיכון?), נזמין כלכלנים מבריקים לעשות לנו פרנזטציות ולמצוא לנו תוכנית איך להכפיל את שכר המורים והעובדים הסוציאליים מבלי לפגוע משמעותית בבעלי ההון. יש כסף בעולם וגם במדינה, המון כסף, למעשה. הוא פשוט שוכב שם וצריך קצת תושייה כדי לערבל אותו. אני יודעת את זה כי אחרת לא היה להירשנזונים למיניהם מאיפה לגנוב את זה. נעשה שינויים קטנים ומשמעותיים, אני מומחית בפתרונות win win situation וכשניכנס בסוד הנתונים יהיה לנו את הדאטאבייס של כולכם כדי לחשוב על משהו יצירתי. 

אה, וניצור פה גם הסתדרות נורמאלית, לא קומוניסטית ומסואבת אלא פוסט קפיטליסטית, רעננה, כזו שמאזנת ובאמת דואגת לזכויות שלנו ממקום של כבוד. יאיר עוד לא יודע את זה, אבל הוא יעמוד בראשה. ונתחלף לגמרי כל ארבע שנים כדי שלא נישחק ולא נושחת וכי יש לנו חיים. וכי זה באמת לא הבנאדם אלא הקונספט.

FAQ ראשוני (כי יהיה מי שיתעקש מתוך הרגל לשים את הפוקוס על האנשים ולא על הפעולות)

אין לנו ניסיון פוליטי? נכון, לא גנבנו ולא שיקרנו מספיק. אבל כבר עברנו חפיפה למקצועות מסובכים יותר. זו עבודה פשוטה למדי להיות ח"כ, זה נראה מסובך רק בגלל שיש לזה השלכות מרחיקות לכת.
אנחנו נאיביים? אולי. אבל זה עדיף מהציניות שלכם. לפחות זה יצור איזו שהיא תזוזה. תתפלאו עם כמה אנשים מעניינים כבר דיברתי והם לגמרי בעניין. אם אתם חושבים שקבוצה של כמה עשרות אנשים לא יכולה לשנות את המדינה אז שתדעו לכם שרק קבוצה של כמה עשרות אנשים מסוגלת לשנות את המדינה. מוסדות שלמים לא משתנים, זה רק קבוצות קטנות שמזיזות דברים.
התקשורת תקבור אותנו? 72% מהציבור נמצא ברשת ואנחנו נפנה אליו ישירות. התקשורת תרדוף אחרינו כי אנחנו נהיה הדבר הכי מעניין שקרה לה ואם היא תפשל אנחנו נזנב בה ברשת. אוי בעצם התקשורת תמות עלינו כי יהיו המון אנשי תקשורת במפלגה שלנו מן הסתם. מהטובים והערכיים שבהם, כמובן. חברים שלי, נו.
מי אנחנו בכלל? יותר מוצלחים אחד אחד מכל אדם שיושב כרגע בכנסת ותפסיקו להתעסק בשטויות שמסביב
מה אנחנו מציעים? חוץ מלדאוג לדברים הכי חשובים שאף אחד לא דואג להם, אז יש גם בונוסים אפשריים: שרי חוץ שידברו כמה שפות זרות ברמה גבוהה; חברי כנסת שמעולם לא ביקרו בתחנת משטרה, לא קנו את התעודות האקדמיות שלהם בלטביה ומסוגלים לנהל דיון תרבותי וענייני כשהם מתכנסים לישיבה; אנשים נורמליים שיאתגרו באמת את כותבי "ארץ נהדרת" ושקיפות מוחלטת לציבור ברשת במתכונת בלוגית אותנטית בלי שום קשקשת של יח"צ. את תקציב היח"צ שלנו נתרום לנזקקים וגם את הוולוו. חרא של מכונית. 

אה, וחוגי הבית יכללו חיבוקים חינם. 🙂
 
כולכם מוזמנים להגיש מועמדות, אך אל תמהרו לשלוח לי מיילים להצטרפות, הזמן עוד לא בשל. לי יש דוקטורט לסיים, חלק מהמועמדים החביבים עלי ביותר צריכים להתקדם לעבר גיל 30 והמדינה צריכה להתדרדר עוד קצת ולהתייאש מהתקשורת ומכל הערכים שנחשבו עד כה בפוליטיקה, כדי להבין שאנחנו הדבר הכי טוב שקרה לה. אני רק שותלת לכם את האלטרנטיבה הזו בראש, שתתחילו לפנטז איך אתם מצטרפים אלינו ואילו דברים מדהימים נוכל לעשות יחד. אם תרצו אין זו אגדה. אני אחזור אליכם בעוד כשנתיים. 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רני  On 4 במאי 2007 at 1:03

    ועם זאת לא השתכנעתי שאת תצליחי להיות מנהיגה מובילה, יודעת למה?
    מפני שאת מדברת בעיקר על עצמך ועוברת דרך פילטרים מסוכסכים מדיי לקורא האינפנטיל.
    לא שאני אינפנטיל אבל בואי נאמר שזה מה שאני.

  • רוג'ר  On 4 במאי 2007 at 1:10

    בפירמידה של מסלו נמצאים בבסיס הפירמידה הצרכים הפיזיים. הביטחון הוא רק השלב השני.

  • כרמל  On 4 במאי 2007 at 1:27

    הוא לא פונה לקהל הרחב ומטרתו להיות מקום כזה עבורי ולא שום דבר אחר.
    אני מדברת לכל קהל יעד בשפה שלו ואני מאד טובה בזה, אל תשכח שאתה אל באמת מכיר אותי והבלוג הזה הוא המקום האחרון שבו אתה יכול לראות אותי, כי פה אני מתנסה מול עצמי ומתפלספת, לא פועלת. 🙂

    ההנחה הזו שהקהל הממוצע
    הוא אינפנטילי היא הנחה תקשורתית שגויה וכמעט קונספירטיבית. יש הבדל בין הצורך בפשטות לבין להתייחס לאנשים כאל מטומטמים ואני מבינה את ההבדל הזה היטב. אני גדלתי כעולה חדשה במדינה הזו בשכונת עוני פתח תקוואית ובשלוש השנים
    האחרונות גרתי בנתניה. אני לא תוצר של התל אביביות ואני מבינה בצורה יותר מורכבת את מה שקרוי ה"עמך" הישראלי

    חוץ מזה, אני לא המוקד פה. אף אחד לא המוקד פה. זו מפלגה של אנשים שמתכוונים לעשות בעצמם את מה שלא עשו בשבילם עד כה. אני רק יוצרת את ההזדמנות ואני טובה בלייצר מסגרות. אני רק צריכה לפנות לזה את כל האנרגיה ולזהות את הטיימינג. סתם חשבתי שהערב הזה שבו יש כל כך הרבה אווירת נגד והרס בלי שום הצעה בונה הוא זמן טוב לדבר על התקווה הזאת שמתגלגלת ביני לבין חלק מחבריי כבר קרוב לשנתיים. יש לי חברה שהלכה לעשות הסבה מקצועית כבר מתוך החלום לשנות את מערכת הבריאות, אז שרת בריאות כבר יש והזקנים שכל המפלגות ניתלות על קולותיהם פשוט ימותו על זה ועליה. 🙂

    ורוג'ר – כן, אבל אני לא יודעת עד כמה התשתיות הבסיסיות של המדינה ברות השוואה לצרכים פיזיים. חינוך לא כל כך, למשל. ועדיין, יש תחומים שחשוב להגן עליהם מפני קריסה כדי שבאמת יהיה על מה להגן בטווח הארוך.

  • רני  On 4 במאי 2007 at 1:49

    על הדוקטורט, על כתיבה חופשית והתנסותית
    ושזה הבלוג שלך!!! חוץ מזה את אומרת שאת לא המוקד פה, קצת מבולבל לא?

    את מדברת על מפלגה שתקימי
    אחרי הדוקטורט,
    ואת כל זה את כותבת במטרה שמישהו יקרא ויגיב
    אז כשאני מגיב וטוען שאת מנווטת אותי
    בצורה מסוכסכת, ושאת חושבת שאני אינפטיל למרות שאת לא מודה בזה , כל זה מוביל אותי למסקנה שאת אומרת דברים ממקום מאוד מסוכסך
    ושאת משחקת במשחקי תפקידים
    שמזכירים בדיוק את אולמרט וחבורתו.
    סתמי.

  • תא  On 4 במאי 2007 at 2:01

    ריח חזק של ד"ש עולה באפי. עם כל ההבדלים,
    שאולי לך הם נראים מהותיים מאוד אבל בתכלס הם הבדלים בניואנסים בלבד. זה מה שעולה לי בעוצמה מה-FAQ. בעצם, או אפילו גרוע מזה: שילוב של ד"ש עם קו מכירתי-תקשורתי שמזכיר את עלה ירוק שהזכרת אותה בחטף. עכשיו, את עלה ירוק אני מכירה טוב מדי. הייתי פעילה בשבילם בבחירות 2003, ובבחירות האחרונות הודיתי לאל שהם לא נכנסו אז לכנסת והתפללתי שלא ייכנסו גם הפעם (תפילתי נענתה). את ההיסטוריה של ד"ש אני מכירה כמו שאזרחי ישראל אחרים מכירים.

    כבר אמר מרדכי וירשובסקי על לקח ד"ש: מפלגה לא יכולה להתקדם ולפעול ברצינות אם אין לה קו פוליטי כלשהו, גם אם היא מורכבת מאנשים הכי טובים. לאסוף "אנשים איכותיים" עם דעות פוליטיות שונות לגמרי (ימין ושמאל, וזה רק בהכללה גסה) – זה יכול להביא את המפלגה לכנסת, אבל מה יהיה איתה אחר כך? סביר שתתמוסס די מהר.

    אני מציעה להקשיב לוירשובסקי, הוא יודע על מה הוא מדבר. המפלגה שלך תיתקל בבעיות השעה ותידרש להתמודד איתן, ולא מספיק שאתם משכילים ונחמדים. איך שזה נראה, חברי המפלגה לא יוכלו להסכים על שום דבר.

    וכאן אני מגיעה לבעיה העיקרית: בחלק הראשון של הפוסט הזה כתבת דברים מאוד יפים ונכונים על הצורך להציע אלטרנטיבה רצינית ולא סתם למחות ולהגיד שמישהו אחר פועל לא בסדר. מאוד הזדהיתי והסכמתי, ואז בחלק השני של הפוסט – בו את מציעה את המפלגה שלך – את נופלת בדיוק לאותו פח שאת מתריעה בפניו בהתחלה. כי "להציע אלטרנטיבה" זה אשכרה לומר מה את היית עושה, מעשית, אילו היית בממשלה במקרה ספציפי זה או אחר. איזו דרך פעולה, איזושהי אג'נדה, לפחות. עכשיו, ייתכן שיש לך באמת תוכניות כאלה וכן יש לך מושג מה את היית עושה יותר טוב. אבל אם זה כך, זה לא עולה בכלל מפירוט עיקרי המפלגה שלך: הם מסתכמים במכירה עצמית של הפרופיל האישי של חברי המפלגה. "כדאי להצביע לנו כי אנחנו יותר איכותיים / על רמה / ישרים / לא מושחתים ואיכפת לנו מאחרים". לא במה אתם מאמינים, לא מה אתם חושבים שצריך לעשות. אז את תקציב היח"צ והוולוו תתרמו לנזקקים (בדיוק אותן זמירות שמעתי ב"עלה ירוק", אגב). זה בערך גם הקטע שגאידמק מוכר, ובגלל זה אנשים מפנטזים להצביע לו. במה אתם בעצם רציניים יותר מגאידמק? בזה שאתם דוברים כמה שפות זרות ברמה גבוהה?

  • כרמל  On 4 במאי 2007 at 2:15

    אני רוצה להביא את האנשים הכי מתאימים בדיוק כדי לא למכור מפלגה דרך האנשים אלא דרך קו פוליטי ברור של עיסוק בשיקום תשתיות בסיסיות בלבד. למפלגה לא חייב להיות מצע בטחוני וגם הכרזה שהבטחון אינו קודם לבריאות ולחינוך ולרווחה כרגע הוא קו מאד ברור. אנשים בוחרים חברי כנסת כדי שיעשו עבודה פרלמנטרית, אני לא מוכרת לאף אחד הנהגה וזה מה שיהיה כל כך שונה כאן, זה לא יהיה כמו אף מפלגה אחרת כי אנחנו לא נשחק את המשחק ששיחקו עד עכשיו. אני כן מתייחסת בפוסט לאנשים כי עד עכשיו ככה מכרו אנשים ונצטרך להצתדיק את עצמנו ולהעביר את הדגש דווקא לפעולות. יש לכל אחד מאיתנו כיווני פעולה פרקטיים ברורים כמו ההצעה שכתבתי להעלות שכר למגזרי משק שעתיד המדינה תלוי בהם וחובה למשוך לשם אנשים טובים. לעשות כמה צעדים שידאגו לטווח הארוך שלנו שעד כה כולם נתנו לו לקרוס. אני חושבת שהמדינה עדיין לא בשלה לקמפיין כזה ודרושה עוד מדרגה של התדרדרות וייאוש כדי שיובן לכולם שזה לא משנה כבר מי, רק שיכנסו לכנסת כמה אנשים כמונו, אפילו אתם, כדי לעשות כמה דברים דחופים ובסיסיים. מצידי שהכל יתפרק אחר כך. מדובר באנשים שממילא רוצים לחזור לחיים שלהם כמה שיותר מהר, זו ממש משימת התנדבות עבורם.

    ורני, אל תעשה את עצמך מטומטם. הבלוג שלי הוא בלוג ואני כמובן במרכזו והרעיון שאני מגלגלת כאן הוא במסגרת בלוג אישי. במפלגה לא אני אהיה המוקד ולא ניתן שיעשו מאף אחד פולחן אישיות, הולכים לעבוד והצעדים הדרושים להבראה יהיו במוקד. זה יהיה קונספט קצת אחר אבל לצערנו הוא לא יעבור אצל כל הציבורים שזקוקים לבחירה מגזרית ולכן אני הולכת לדאוג לכך שכל המגזרים ייוצגו במפלגה ע"י אנשים שרמת העניין שלהם בכוח פוליטי נמוכה כמו שלי והדגש שלהם יהיה על החקיקה החברתית והם ימהרו לחזור לחייהם אחר כך. וכן, אנחנו מאד שונים מגאידמק בדיוק במובן הזה.

  • תא  On 4 במאי 2007 at 2:26

    מה שאני מכנה "קו פוליטי ברור" זה דבר שחיוני לא רק בנושאים בטחוניים. הנה, אני לא הזכרתי בכלל את נושא הביטחון. בכל תחום שהוא יש גישות שונות לגמרי של ניסיון לפתרון וצריך לבחור מביניהן, גם אם אתם מגדירים את תחום ההתמחות שלכם כשיקום תשתיות. כמובן שיש גם אפשרות שמפלגה תגבש ותציע – בכל נושא – גם קו מחשבה חדש שלא היה קיים עד כה. אבל חייב להיות איזשהו קו כזה, בין אם הוא נדוש ובין אם הוא חדשני

    לדוגמא: אתם שמאל כלכלי או ימין כלכלי? באיזו דרך תציעו לשקם את התשתיות, בדרך שיש בה נטייה להפרטה או בדרך ריכוזית ממשלתית/סוציאליסטית? ואם את בוחלת גם בזה וגם בזה, מה תוכלי כן לומר על התוכניות הכלכליות שלכם? אם אתם רוצים לגשת ברצינות לשיקום מערכת החינוך, למשל, תצטרכו להחליט בסוגיה הזאת במוקדם או במאוחר. ובטח ובטח שתצטרכו לעשות זאת אם תתעסקו עם מערכת הרווחה ותתימרו למצוא דרך "איך להכפיל את שכר המורים והעובדים הסוציאליים מבלי לפגוע משמעותית בבעלי ההון". הנקודה שלי היא שזה דבר שחייב להיות ברור מראש, אין מה לצפות שזה יתבהר לכם איכשהו מתישהו. לא רצים לכנסת בהבטחה שאתם כבר תמצאו איכשהו דרכים לעשות את זה ואת זה. רצים לכנסת כשכבר יודעים באילו דרכים אתם מתכוונים לעשות את זה ואת זה.

  • תא  On 4 במאי 2007 at 2:34

    כשאת כותבת "ניצור פה גם הסתדרות נורמאלית, לא קומוניסטית ומסואבת אלא פוסט קפיטליסטית, רעננה, כזו שמאזנת ובאמת דואגת לזכויות שלנו ממקום של כבוד" – זה לא אומר הרבה מבחינתי. את כותבת מה את לא אוהבת: קומוניזם וקפיטליזם. את לא כותבת באילו דרכים תשפר ההסתדרות שלכם את זכויות העובדים, מה יגרום לה להצליח בזה איפה שההסתדרות הנוכחית או מדיניות ההפרטות נכשלו, ואיך את מגדירה "פוסט קפיטליסטי" לשיטתך (פוסט מלמד אותי רק שאת נרתעת באופן כללי מקפיטליזם). "רעננות" או "פעולה ממקום של כבוד" זה לא ברור מספיק בתור אג'נדה.

  • כרמל  On 4 במאי 2007 at 2:40

    המטרה שלי באופן אישי היא ליצור פתרונות מאוזנים לשני הצדדים ואני חושבת שיש אפשרויות כאלו. אנשים פשוט לא מקבלים את כל הנתונים ובממשלה מצדם לא מנסים פתרונות יצירתיים מדי. אני בכלל לא מתיימרת להכנס לזה בעצמי אלא להביא את אנשי המקצוע הטובים ביותר כדי לגבש את התוכניות הללו. אני פשוט חושבת שיש המון דברים שמדינות נורמליות יותר עושות ולוקחות כמובן מאליו ואצלנו לא מגיעים לזה.

    חלק גדול יותר מהעזרה הראשונה צריכה להיות בסגנון סוציאליסטי יותר, מן הסתם, אבל כמו שהקימו מנגנון מוזר חצי ציבורי חצי מסחרי כמו הרשות השנייה שמנסה לאכוף בכוח פורמלי מנגנון בלתי פורמלי של הסדרה עצמית, אני בטוחה שנמצא גם כן פתרונות פרדוכסאליים יפים לחוזי הפרטה עם תנאים סוציאליים נהדרים וכאלה, לגופים שדווקא ההפרטה יאה להם. כל דבר לגופו. אני לא מאמינה במדיניות גורפת, תראי מה זה עשה עד עכשיו. את זה נשאיר להסתדרות החדשה של יאיר, אבל זו רוח הדברים מבחינתי. ברור שאין לי כרגע מדיניות מפורטת אלא רק חזון כללי, אבל ברור שהמדיניות הקונקרטית היא הדבר היחיד שנמכור לציבור בסופו של דבר. זה הרעיון. אני מצפה שתצטרפי אלינו בעוד כשנתיים.

  • אייל גרוס  On 4 במאי 2007 at 7:36

    את מציעה מפלגה שמחליפה החלטות פוליטיות בהחלטות "מקצועיות" ושאין לה אג'נדה פוליטית ברורה פרט ל"איזון". אכן נשמע מעין ד"ש או אפילו יותר גרוע כי לא ברור אם המפלגה הזו תעשה הכרעות בעד הכיבוש או בעד הדמוקרטיה, בעד הרווחה או בעד בעלי ההון וכו'. הרעיון של "נכריע מקצועית" הוא דוגמה לדה-פוליטיזציה של הפוליטי, ואיכשהוא בסוף ההחלטות ה"מקצועיות" הכאילו "לא פוליטיות" יוצאות – אני עוד צריך לחשוב למה – בדרך כלל פוליטיקה ימנית למדי (בתחום הכלכלה-חברה.

  • בפעם האלף  On 4 במאי 2007 at 9:44

    אני דווקא בעד
    אבל למה לחכות שנתיים כדי שתגמרי את הדוקטורט
    סדר עדיפויות משונה קצת
    כשאמורים לעשות דברים מבסיס לא אגואיסטי

  • כרמל  On 4 במאי 2007 at 10:36

    כי אלו נושאים שצריך לפחות שנה ללמוד אותם על מנת להציע פתרונות קונרקטיים ותוכנית עבודה שיהיה קשה לעמוד בפניה.
    וגם כי הציבור מאוכזב מהכל אבל כשמציעים לו דרךף אחרת לגמרי הוא ימצא את הקש האחרון להיאחז בו בקיים. משהו עמוק יותר צריך להשבר לפני שנוכל להציע אנשים רגילים לכנסת. עוד כמה אכזבות קשות.

    אייל, מעניין שאתה חושש מפוליטיקה ימנית, אני דווקא חוששת שהסוציאליסטים שלי מסכנים את בסיס הלגיטימציה הרחב שאפשרי למפלגה כזו. והעזרה הראשונה למדינה דווקא צריכה להיות כלכלית שמאלנית, המשיכות לימין צריכות להיות לשם איזון בלבד.

    עד עכשיו אמצע תמיד התפרש כסוג של מתינות ואי עשייה ובכן אמצע בעיני הוא דווקא שדרוג, יכולת לחולל שינויים קטנים ומשמעותיים מאד במחיר לא גבוה ובצורה יצירתית. המשמעות של אמצע היא יכולת להבין את כל הפרספקטיבות ולגשר ביניהן באופן קונקרטי כשכל צד מרגיש שהפתרון מתחשב בו והויתור שלו קל יחסית. זה דבר שאני עושה כל חיי אז למה לא באופן מעשי איפה שזה באמת נחוץ?

    בקיצור, אני רואה שאני חוזרת על עצמי. הסיבה שפלטתי את זה כרגע למרות שזה איתי שנתיים ואפילו כבר דיברתי עם דורון נשר על קמפיין בנושא, הוא שאני רוצה לזרוק לחלכם את הרעיון כדי שתתחילו לחשוב מה הכי דחוף לשכם לשנות ומה צריך לקרות בשביל זה. מצידי שיגנבו לנו את הרעיון, לפחות יהיה במי לבחור. תתחילו לעבוד על זה, נתחבר אחרי המבול.

  • האור בקצה המזח  On 4 במאי 2007 at 12:10

    את המוח, זה יקח המון זמן, אבל זה הבלוג שלי
    מותר לי לכתוב בבלוג שלי ככל העולה על רוחי
    יש לי כושר הקלדה מעולה ואני זורקת סיסמאות לחלל במטרה שתגיבו, ככל שתגיבו יותר כך אני אהיה יותר על הסוס בעיניי עצמי וכך אוכל לבלבל את המוח עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת כי אני אקים מפלגה דמיונית של אחוקים מכל העולם ואני אתן לכולם מה שכולם רוצים בפנטזיה שלהם אבל בינתיים אני לומדת ודואגת לעצמי ואתם קוראים אותי וזה מה שחשוב מאוד ואני חוזרת על עצמי כל הזמן שוב ושוב וזה נורא כיף לחזור על ע צמי כי זה כיף נורא גדול לחזור על עצמי ומותר לי לכתוב בבלוג שלי כי הוא שלי מה שאני רוצה תחת כל מיני רעיונות מהפכניים ואתם תקראו ותחשבו שאני נורא חכמה כי זה מה שאני הולכת לדוקטורט ואני נורא חכמה גדולה חכמה גדולה מאוד מאוד גדולה חכמה מאוד גדולה אני ממש רוצה להקים מפלגה דמיונית אחרי שאדאג שאגמור דוקטורט יודעים כמה דוקטורט עולה היום המון כסף, בחייכם מי יכול היום להקים מפלגה זה המון כסף, תמשיכו לקרוא אותי בחייכםשדלכחשךדגלכידגשחלךכידלך

  • כרמל  On 4 במאי 2007 at 12:35

    תודה על השיקוף.
    זה שאני לא מצליחה לגעת בה במדויק כרגע לא אומר שאין אמת עמוקה מאחורי כל זה או ככלל מאחורי הרעיון שאזרחים מן השורה צריכים להרפות מהחיפוש אחר פנטזיית הנהגה ולהגיע בעצמם לכנסת באופן משימתי ספציפי.

  • קונטי  On 4 במאי 2007 at 12:46

    אומנם רק אז אהפוך באופן רשמי לאזרח מדינת ישראל, ואולי גם אתחיל לחלום על רישיון נהיגה, אבל זה באמת נשמע לי טוב.

    מישהו אמר "תנועת נוער פוליטית"? לא אני!

  • באנדר  On 4 במאי 2007 at 12:49

    למי שמשתמש בביטוי כמו
    "ממקום של כבוד"

    הבוז למחללי השפה.

  • כרמל  On 4 במאי 2007 at 13:41

    מעבירים כוונה של מהות כזו, באנדר? רעיונות?

  • האור בקצה המזח  On 4 במאי 2007 at 15:25

    חזרתי לתמוך בך.
    כל הכבוד, בלי ציניות בכלל, כל הכבוד!

  • עמית  On 4 במאי 2007 at 17:35

    עושה רושם שבינתיים יש לך רק את הקול שלי.

  • כרמל  On 4 במאי 2007 at 19:51

    גם לי יש כנראה עוד הרבה עבודה. ויאיר, המועמד לראש ההסתדרות שלי, בכלל חושב שהאיזונים שאני מדברת עליהם צריכים להתבטא באמצעות כמה מפלגות שונות ולא בתוך אחת.

  • שי  On 5 במאי 2007 at 21:09

    וכמו שאמרתי – שבוע אנחנו לא מדברים ואת מקימה לי מפלגות מאחורי הגב?!?

    אני איתך. שום קשר לפוליטיקה, חס וחלילה. אבל אני אוהב את האופטימיות.

    Lead the Way…

  • עומר  On 6 במאי 2007 at 2:02

    למה שלא תקראי למפלגה פשוט "המפלגה האינטגראלית"?
    אני פשוט מתרשם שהעמימות שתא ואייל אבחנו כלכך יפה נובעת מזה שאת פוחדת להכניס ת'אינטגרל במפורש למשוואה.

  • אפרת מים עמוקים  On 8 במאי 2007 at 14:43

    למה דווקא? כי נראה לי שיש פה אנרגיה טובה, והיא עוברת בכתיבה שלך,
    ובכלל לא קשורה לפרטי הפרטים.
    שעליהם את בעצמך מודה שאת לא סגורה.
    בתור מישהי שגם כבר כמה שנים בדיאטת טלויזיה/רדיו/עיתונים – אחרי חשיפה מרוכזת מדי (!!), נראה לי פשוט לראות שכל "הפוליטיקה" מתעסקת ברושם, בבחוץ, בתקשורת, בשולי.
    התקשורת מעצימה כל מקרה שלילי ונותנת לו הד, ומשרה פחד (אשכרה הייתי פעם בצד של הרעים. אני. לא ייאמן) – ואחרי זה כדי להחזיר את הבטחון שנלקח באמת צריך כמה טנקים או טילים או חיסולים, או משהו לעזאזל.
    אז לא יזוז שום דבר לגבי השלום עם הפלסטינאים 3-5 שנים. בחמש האחרונות זה זז כ"כ טוב?
    והיום-יום, הוא החשוב. הוא מה שאנחנו נושמים, אוכלים, רואים, חווים כל יום.
    את הקול שלי יש למפלגה. כשיש אמת בכלל לא צריך מישהו שישכנע אותך. היא מהדהדת.

%d בלוגרים אהבו את זה: