אמת מטרידה: אפקט הפירפור

מה יקרה אם יום אחד התאים האדומים בגוף שלי יכריזו מלחמה על התאים הלבנים, סתם כך כי הם פשוט "אחרים"? ובמקביל, תאי הלב השולטים בהזרמת הדם, יחליטו שעל הזין שלהם אצבעות הרגליים, מצידם שינמקו שם למטה, הם ישמרו לעצמם את מאגרי הדם ויראו לכל שאר התאים מי פה בעל הכוח. מצב כזה יגרור תגובת שרשרת בכל הגוף, אפקט הפרפר יהיה לאפקט הפירפור ואני מאמינה שתוך יממה כבר לא אהיה בין החיים. יש לא מעט אנשים שכבר אינם בינינו בשל מצבים כאלו. אנו מכנים זאת סרטן או דום לב או מוות בעריסה. מה שאנחנו לא קולטים זה שאנחנו לא החוליה הסופית בשרשרת הזו. כפי שהאדם הוא עולם ומלואו, פלנטה שלמה עבור אותם מילארדי תאים בגופו, כך האדם הוא תא, איבר במערכת אורגנית מסדר גבוה יותר, כדור הארץ. והכדור הוא איבר במערכת השמש וכך הלאה. היקום הוא בבושקה של מערכות אורגאניות ומה אנחנו עושים כתאים במערכת הזו? האדומים מכריזים מלחמה על הלבנים. תאי הלב מחליטים לשמור לעצמם את רוב הדם וכיו"ב. 

אם היה אפשר לקחת תא כזה ולהראות לו את האורגניזם הכולל ואת מצבו, ייתכן שהוא היה משנה את התנהגותו, אם כי ייתכן שלא. רמת התודעה של תא באורגניזם היא כה נמוכה שאם הוא מתחרפן הוא לא מסוגל לראות פרספקטיבה רחבה יותר בלי שיזריקו לו משהו. גם רמת התודעה שלנו מאד נמוכה יחסית לאורגניזם היקומי, האלוהי, אם תרצו. לרובנו אין עדיין התפתחות תודעתית מספקת בכדי להפנים את האחריות האישית שלנו לתפקוד של הפלנטה. אנחנו לא באמת מבינים שהפלנטה היא דבר חי, זה נשמע כמו מנטרה של רוחניקים. אך גבירותי ורבותי, כל מעשינו, ממוסר ועד איכות הסביבה, אינם מותרות פילוסופיות ליפי הנפש, אלא עניינים של הישרדות בסיסית ברמת הפלנטה. בתודעה ההולסיטית אין באמת היררכיה של צרכים כמו בפירמידה של מסלו, הצרכים הגבוהים של האדם הם הצרכים הבסיסיים ביותר כשמסתכלים על המערכת כולה ולא על התא/אדם האינדיבידואלי. ההגשמה שלנו היא הבריאות של היקום. סך כל ההגשמה שלנו היא האלוהות. אז חשיבה הוליסטית אינה מילה יפה של רוחניקים, היא פשוט להיות מציאותי, להבין את סדר הגודל האמיתי שבו מתקיימים החיים או במילים אחרות: להוציא את הראש מהחור של התחת של כדור הארץ!

תנו לשמש יד

ב"שבועות" התקיים בסינמטק תל אביב פסטיבל סרטי איכות הסביבה. סרטו של אל גור על ההתחממות הגלובלית, "אמת מטרידה" היה אחד הסרטים המשפיעים, החזקים והמטרידים ביותר שראיתי וכל זאת ללא דרמה מיותרת. פתאום הבנתי מדוע הצבעתי ל"ירוקים" כבר 2 מערכות בחירות. איכות הסביבה אינה מותרות לשמאלנים חולמניים, היא הכלכלה והפוליטיקה של הטווח שמעבר לשבוע הבא. אני לא בטוחה שהרבה אנשים מבינים את זה: איכות הסביבה אינה על דאגה לאיכות החיים שלנו, יותר שבילי אופניים ומזון אורגאני. האדם יסתדר גם בלי זה, אבל האדמה לא. הרעלים שנפלטים לאטמוספרה כתוצאה מאורחות חיינו התעשייתיים הם סרטן הריאות של האורגניזם הקרוי כדור הארץ. הפלנטה שלנו לוקחת נשימה פעם בשנה, שאיפה ונשיפה של דו תחמוצת הפחמן, וכל מה שאנחנו, התאים, עושים כרגע, מרעיל את הנשימה הזו.  אני ואתם, הסרטן בגופה של הפלנטה, בגופו של האל. זה מה שהכה בי בסרט.

אז למה אנחנו לא עושים כלום? למה מנהיגי עולם לא מבינים שהנושא הזה קצת יותר חשוב מטרוריזם כי בעוד 50 שנה לא אנחנו ולא הטרוריסטים נשרוד? מערכת העצבים הפרטית והקולקטיבית שלנו עובדת כך: אם צפרדע תקפוץ לתוך מים רותחים היא תזנק מיד החוצה כי הסכנה ברורה. אבל אם היא תכנס למים פושרים בתהליך של רתיחה, הרתיחה ההדרגתית תהיה נסבלת ופחות מורגשת ועד שהיא תחוש בחוסר היכולת לשרוד, היא כבר תהיה ראויה למאכל במסעדה צרפתית. אנחנו מגיבים כך למוצרים מזיקים כמו קרינה סלולארית או עישון ועוד יותר לחור באוזון או ההתחממות הגלובלית שנראים לנו בטווח ארוך יותר. אולי לא אכפת לכם שהילדים שלכם והמין האנושי ייכחדו אחרי מותכם, אבל לפי הנתונים בסרט, כל מי שמתחת לגיל 35 עוד יזכה להישרף באש הגיהנום בעצמו, כנראה, אם שום דבר לא ישתנה מהותית.

השינויים הללו כבר משפיעים על המערכת האקולוגית המתוזמנת כשעון שוויצרי: ציפורים לא מספיקות לנדוד ומתות בטרם עת, הדבורים נעלמות ולא חוזרות לכוורות, מזג האוויר מתחרפן ובעקבותיו טפילים ומזיקים נשארים בסביבה יותר זמן ועושים נזקים בלתי הפיכים, קרחונים מתמוססים באנטרקטיקה וגרינלנד באופן שעשוי להכניס את כדור הארץ לעידן קרח נוסף עוד לפני ההתחממות הגלובלית, והכול קורה כל כך מהר שזה מפחיד. עוד בתקופת חיינו. ולדברים הללו יש השפעה ישירה על יבול ומזון, על מאגרי מים שמתייבשים. זה כבר לא כל כך מדע בדיוני לדמיין את כולנו מסתובבים רעבים ומיובשים כמו בקונגו. ואם לא נתעורר תוך כמה שנים, זה כבר יהיה מאוחר מדי להגיב. לא את הכול אפשר להציל בשיטה של כיבוי שריפות. 

הסרט השני שבו צפיתי במסגרת הפסטיבל היה "כוחה של קהילה", על קובה. לאחר התמוטטות בריה"מ בשנות ה-90 ולאור האמברגו שארה"ב הטילה עליה, קובה מצאה את עצמה בוקר אחד ללא נפט וללא ייבוא. ככל מדינה מתפתחת בעידן הגלובלי, הכלכלה שלה הייתה מכוונת לייצוא ותוך חודש הקובנים איבדו 9 קילו בממוצע, נולדו תינוקות בתת תזונה, מדפי המזון התרוקנו והמדינה נכנסה למצב חירום אקוטי. הפתרון הספונטאני הגיע מהאזרחים שפשוט התחילו לגדל פירות וירקות בכל חלקה טובה באמצע העיר, בהעדר דישון מיובא הם יצרו קומפוסטים, המציאו פתרונות הדברה ביולוגיים והצליחו בתוך זמן קצר לשנות לחלוטין את הכלכלה ולספק את כל צרכי המדינה. בהיעדר זבל מזיק מיבוא, 80% מהגידולים נעשו בשיטות אורגניות ומומחי פרמקלצ'ר מאוסטרליה קפצו לעזור, וככה בלי יותר מדי אידיאלים ורחניקיות, קרה בקובה משהו מדהים, שגם חיזק את הקהילה המקומית וגם הבריא אותה, תרתי משמע. מדענים ומומחי איכות סביבה צופים שכל העולם עשוי לעמוד במצב של קובה מסיבות של שינויים בטבע וכדאי שתהיה לנו דוגמא למהפך. ניסוי מעבדה מקדים, מה שנקרא. 

יש דברים שאפשר לעשות כבר עכשיו, גם כדי להפחית את התרומה האישית לנזקים וגם כדי ללחוץ על המחוקקים בכנסת. השבוע עבר בכנסת חוק של הקלות מס למכוניות היברידיות, שזה נפלא. עכשיו צריך ללחוץ גם להפרדת זבל ומחזור של עוד כמה דברים (וממש לא אכפת לי שמשפחת אבוטבול תשתלט על זה, נהפוך הוא, זה יבטיח את האכיפה של החוק. אני בעד לנצל את האגואיזם תאב הבצע והכוח למען טובתו של האורגניזם היקומי, זה ממש win win situation). אחד הדברים הכי דחופים הוא להפחית צריכת אנרגיה בכלל ושימוש בנפט בפרט. בסיפור של הנפט קל יותר להסביר למה איכות הסביבה היא נושא פוליטי ראשון במעלה: עם כל התחכום האנושי, אנחנו לא באמת נאבקים על אידיאלים גדולים, אלא על שליטה במשאבים. ארה"ב זקוקה נואשות לשליטה בנפט במזה"ת וקבוצות האינטרס הרלוונטיות מוכנות להרוג את העולם בשביל זה. תאי הלב רוצים את כל הדם לעצמם. אין זה מקרה שמשפחת הנפט של בוש פתחה פעמיים במלחמות על עיראק. אותן תעשיות לא מעוניינות שתדעו את האמת על ההתחממות הגלובלית ובקמפיינים שלהן במדיה הן מנסות להציג את העובדות המוצקות כתיאוריה שנויה במחלוקת. "אמת מטרידה" יעזור לכם לסדר את הראש בנושא.  ההשוואה לתעשיית הטבק פה זועקת ואל גור, שבא ממשפחת מגדלי טבק, לא מהסס לעשות אותה. 

במקרה הישראלי, לא רחוק היום שהאינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון ישתנו מאד ואם הנפט יהיה בסכנה, ארה"ב לא תהסס להפקיר אותנו ולהפוך לבת ברית של מדינה אחרת. יש לנו אינטרס פוליטי ממשי שיהיו פתרונות אנרגיה חלופיים ושעניינה של ארה"ב במזה"ת ישתנה. המעבר לאנרגיה סולארית הוא אחד הדברים החשובים ביותר שצריכים לקרות בעולם במהירות ובייחוד במדינה שטופת שמש כמו ישראל. אני לא זוכרת את שמם, ויעזרו לי הקוראים בלינק אם אפשר, אבל בישראל חיים כמיליארדרים האנשים שמוכרים פתרונות אנרגיה סולארית לכל המדינות המתוקנות, והייתי רוצה לבקש מהפטריוטים הציונים הללו לתרום לכך שהמדינה שלנו תעבור לאנרגיה סולארית היכן שאפשר. אני מתפוצצת מכעס מזה שאין לי דוד שמש ב-2 הדירות האחרונות שאני גרה בהן. זה פשוט ביזיון לחמם מים במדינה כזו חמה רק בגלל חוקי עזר עירוניים מטומטמים שלא מאפשרים דודי שמש מטעמים אתסטיים על בניינים מעל 4 קומות או משהו כזה. הנה משימה לירוקים במועצות העירוניות, תיפטרו מהגיחוך הזה. אני רוצה דוד שמש.

אז תסלחו לי שאני מפרה את ההסכם הבלתי כתוב שהבעיה הכי אקוטית שלנו היא התאים הלבנים שזורקים קסאמים על התאים האדומים. לא שזה לא חשוב, חלילה, אבל זה באמת חסר משמעות אם האורגניזם כולו עומד למות. על מנת שהאדומים והלבנים יוכלו להמשיך בענייניהם כך או אחרת, הזרמת הדם היא ראשונה על סדר העדיפויות שלי, ברשותכם. 

מודעות פרסומת
Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אחד חשדן  On 24 במאי 2007 at 20:10

    כולנו נורא ציניים לגבי האמון שלנו שהפוליטיקאים יעשו מה שאחנו חושבים שנכון.
    אני משתדל בעצמי לא לצרוך יותר מדי אנרגיה, אבל לא מוכן לוותר על מכונת כביסה, מוצרים מיובאים או נסיעות באוטו להורים מדי פעם … אבל ההרגשה היא שכל זה טיפה בים
    אין לנו יכולתאמיתית לכפות על הקופיף הזחוח שמנהל את העניינים בארה"ב לחתום על הסכמי קיוטו ונראה שהיכולת של אינדיווידואלים לשנות את גורלם אפסית

    לפחות אנחנו לא צפויים להיות בגל הראשון של הפליטים…

  • כרמל  On 24 במאי 2007 at 20:22

    שבתחום אחריותך ולוותר על הכל כחסר סיכוי. זה בדיוק מה שהופך שינוי לסחר סיכוי. אל תתעסק בתמונה הגדולה היא גדולה עליך ממילא. תדאג לחלק שלך. ועוד מיליון שידאגו רק לחלק שלהם יבצעו שינוי. ככה זה תמיד. אם המיליון הללו יהיו מיואשים כמוך המסה הזו לא תיווצר. לפי הסרט כמה מדינות בארה"ב מתארגנות לחתום על הסכמי קיוטו. אני פחות דואגת לארה"ב, אני חשובת שהיא תכנע לכך. אנחנו יורת רחוקים מזה, אנחנו מדינה קטנה וזחוחת דעת עם תרבות פרועה של כיבוי שריפות. אנחנו כל כך לא מפותחים שאנחנו אפילו לא מפרידים זבל.

  • שי  On 24 במאי 2007 at 21:18

    הבעיה היחידה היא שלנו. כדור הארץ ישרוד את כל מה שאנחנו עושים לו, וימשיך להתחדש כמו שהוא יודע ועשה כל השנים.

    גם לחיות אני משום מה לא כלכך דואג.

    אבל אנחנו? לא הייתי אומר שסיכויינו מזהירים במיוחד.

  • כרמל  On 24 במאי 2007 at 21:26

    על קונגו ודארפור… אולי עדיף שניכחד כולנו וזהו. אלוהים, הניסוי נכשל.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24 במאי 2007 at 22:13

    אולי אפשר להפוך את שנת השמיטה שנה הבאה לסוג של שנת עשייה אקולוגית.

  • כרמל  On 24 במאי 2007 at 22:20

    פרטים, קמפיין, משהו? אני בדיוק חשובת איחך להפוך את הפוסט הזה למכתב קצר שיישלח לאיזה ח"כ דרך "עבודה שחורה" ולבדוק אם אפשר להעביר איזה חוק בעניין הסולארי או הזבל. נעשה בארטר עם חוק חסימת האתרים המטופש של ש"ס.

  • עופר  On 24 במאי 2007 at 22:54

    שלום לך כרמל,אני קורא בקביעות את הפוסטים שאת כותבת,ואני אוהב מאוד את הנושאים השונים שאת מעלה על הכתב[או האתר].
    על הנושא הזה שהעלת יש לי שאלה "שיושבת" בתאים האדומים שלי כבר הרבה זמן.ואני שמח על הפוסט הזה .
    לפני 20000 שנה כל החלק שצפונית לעיר ברלין לאורך כל קו הרוחב של אירופה,הייתה מכוסה בקרח.
    ישנם ממצאים אפילו שכל מדבר סהרה היה בעברו אזור ירוק ושופע בגשמים וחיות על כול סוגיו וגדליו,
    אז היכן כאן השפעתו של האדם על התהליך שהתרחש?
    אז קדחו נפט?

    אז ייצרו כמויות עצומות של גזים רעילים ומרעילים?

    בין המאה ה 15 ל 19 התרחשה התקררות בכדור הארץ וזה היה בשיאה של המהפכה התעשייתית[אפשר לקרוא על כך בווקיפדיה תחת הכותרת "תקופת הקרח הקטנה]
    את הסרט של אל גור עדיין לא ראיתי עדיין,[אני בהחלט אראה אותו מתישהו]
    אבל אני רוצה לשאול אותך על פי התרשמותך מהסרט[שאותו ציינת כאן בפוסט]
    האם אל גור לא מנסה לייצור פה "דת" חדשה?
    שמלווה "באיומים והפחדות" כמו ששלושת הדתות נוקטות?
    ולדת הזאת הוא קורה 'איכות סביבה'?
    אגב פליטת הגזים שמרעילות את נשמת האל כהגדרתך,
    התפרצות אחת גדולה של הר געש פעיל פולטת כמות גזים ששווה לכמות כל הגזים שהמדינות מייצרות
    במס'שנים.

    ולנושא אחר לגמרי,וזה יותר דעה אישית,מאשר תגובה על תגובתך.
    ההשפעה שיש לאמריקה במזה"ת ועל ישראל בכלל.
    לדעתי,הגיע הזמן ששראל תתנתק לגמרי מהתלות האמריקנית,ישראל כבר 'נבלעה' בתוך אמריקה,ישראל היא כבר לא ישראל.
    כבר אין ערכים ישראלים ואין חלומות ישראלים,
    הכול פה "חלום אמריקאי" שאוטוטו נהפך לסיוט כגון זה שתיארת כאשר אמריקה מתי שהו תתנתק מאיתנו,במקרה כזה, הכאב, יהיה הרבה יותר מהכאב כמו שתיארת על הסרטן בגופו של האל.

    יצא ארוך ממה שתכננתי
    אשמח אם תגיבי.

  • כרמל  On 25 במאי 2007 at 0:03

    כי אני חושבת שהוא עונה לשאלות שלך, הוא מכיל התייחסות לכל מני דברים שכבר היו בבחינת עליות וירידות בעבר ומראה עד כמה חרגנו מהנורמל כרגע ומה המשמעות של זה וכמה זה בולט בשנים האחרונות, מה החלק של זה בהרס הגדול במיוחד של הוריקן קתרינה, בגלי החום שהרגו המונים באירופה לפני שנתיים, בהפרות איזון אקולוגי של מינים שונים… אני שוכנעתי שזה פשוט אחרת כרגע. התרשמתי גם שלאל גור אין ממש לאן ללכת כרגע בפוליטיקה האמריקאית וזה לא בדיוק הקלף הנכון גם אם כן. הנושא הוא בליבו.

    בקשר למה שאמרת על ישראל אני מסכימה איתך אבל אני לא יודעת מה האלטרנטיבה. מלבד המסורת היהודית מעולם לא היה לנו אתוס. כשזה לא היה אמריקה היינו סוציאליסטים וכל התרבות שלנו היא שירי עם רוסיים. מי אתה מציע להיות?

  • מרי ג'יין  On 25 במאי 2007 at 2:26

    כל התייחסות לסרט הזה מבורכת (הכוונה ל"אמת המטרידה"). משנים של התעסקות בנושא הזה תמיד מדהים אותי שהבמה הפוליטית העולמית פנויה בכלל להתעסקות בדברים אחרים כשיש לפתור בעיות כגון אלו, והתחממות גלובלית היא רק נישה אחת בבעיית איכות הסביבה העולמית, בין עם זה זיהום הסביבה – פסולת תעשייתית וזיהום מקורות מים ובין אם זה הדלדלותם של משאבים שאנחנו מסתמכים עליהם בחיי היום היום שלנו (ולא רק נפט).

    אפשר לקבל לינק למידע או לפחות שם באנגלית של "כוחה של קהילה"? בהקשר הזה אפשר גם להמליץ על הסרט Surplus. הסרט לכאורה הוא על נושא קצת שונה אבל שורש הבעיה זהה. בכל אופן, פוסט חשוב.

  • כרמל  On 25 במאי 2007 at 9:52

    תחת סרטים. אין אפשרות לתת שם לינק ישיר כי זה באותו דף. תמיד ידעתי שאלו בעיות יותר בוערות אבל הסרט הזה הוריד לי אסימון של דחיפות ופוקוס עד כמה.

  • של ברמן  On 25 במאי 2007 at 10:04

    כמו שנאמר כאן, כדור הארץ (אפילו הביוספירה), יכולים להסתדר בלעדינו, אנחנו לא יכולים להסתדר בלעדיו, ולכן אי אפשר לראות בנו יחדיו סוג של אורגניזם (לפי ההגדרה של ליבוביץ' לאורגניזם, להבדיל ממכאניזם, הוא מערכת שיש בה תלות הדדית בין הפרטים לכלל ולא תלות חד כיוונית).
    אבל למה לדקדק דקדוקי עניות? תקראו לזה איך שאתם רוצים, מצידי שעובדיה יוסף יוציא פסק הלכה, רק שאנשים ואומות יתחילו להיות מודעים לנושא.
    הדבר החשוב ביותר על הפרק הוא מציאת מקורות אנרגיה חלופיים, וצמצום אוכלוסיה (רצוי בדרכי שלום). אם היו פחות אנשים, כל סדר הגודל של עניין הזיהום היה יורד מאליו והיינו קונים עוד זמן למצוא פתרונות אנרגטיים. לצערנו, רוב העולם עסוק בהתרבות חסרת אחריות – ואצלנו במדינה, מדובר בערך קיומי.

    על מנת להשחיז את רמת הטיעונים ולשפר את רמת הידיעות בנושא, רצוי לבחון את הטיעונים של המתנגדים :
    http://www.anochi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=236&Itemid=2

    באיזשהו מקום אני מקווה שהם צודקים, ואין באמת התחממות גלובאלית. אבל אומרים לנו שפרפר אחד קטן יכול לעשות שינוי, אז אל תגידו לי שמילארדי טונות של דו תחמוצת הפחמן לא יעשו.

  • eln  On 25 במאי 2007 at 17:04

    וסיפר שהתוכן מעניין, אבל תמוהה צורת ההגשה של הסרט: למה אל גור עומד ומרצה? למה אי אפשר היה לעשות סרט נגיש יותר, שפונה לציבור? הרי רק הציבור האקדמי שמורגל במצגות יכול לבהות במצגת של שעה וחצי, עם הדגמות תלת-ממדיות שלא מצליחות להחליף את התמונות החזקות של נשיונל ג'יאוגרפיק.

    מבחינתי זה רק תמוה ולא מעצבן, כי אני בכל מקרה מתכוון לראות אותו. הורדתי. תודה.

  • כרמל  On 26 במאי 2007 at 2:26

    זה עשוי כל כך טוב זה לא משעמם לרגע.

  • יונת  On 26 במאי 2007 at 8:03

    באמת סרט מצוין, ממחיש תהליכים בצורה ברורה, ומציג את הדברים בצורה מרתקת.
    החלק החלש לדעתי הוא חמש השניות האחרונות, שבהן גור אומר מה כן צריך לעשות. למי שרואה את הסרט ורוצה לדעת מה עושים עם זה, אני ממליצה לגלוש לאתר http://www.worldchanging.com

%d בלוגרים אהבו את זה: